פרנק-ריהל

פרנק-ריהל (בלועזית: Frank-Rühl) הוא הגופן העברי הנפוץ ביותר בדפוס. הגופן נוצר ב-1908 על ידי רפאל פרנק בשיתוף עם המדפיס אוטו ריהל במפעל היציקה C. F. Rühl. גרסה סופית פורסמה ב-1910. מרבית הספרים, העיתונים וכתבי העת בישראל משתמשים בפרנק-ריהל.

Frank-Rühl sample
דוגמה של קטע טקסט הכתוב בגופן פרנק-ריהל

אופי האות

האות עוצבה מתוך מצוקה בסוגי אות בתקופה בה החלו להדפיס כתבים עבריים חילוניים רבים. הגופנים הקיימים (ובראשם גופן וילנא, ששימש להדפסת רוב הכתבים העבריים עד אז) שידרו אווירת בית מדרש, שממנה רצו הכותבים להימנע. האות עוצבה כך כדי שתתאים לדפוס מודרני ושהקורא יוכל "לרוץ" בקריאה בה בטקסטים ארוכים, מנוקדים ולא-מנוקדים.

עיצוב האות שואב ממסורת יהדות ספרד, שנטתה לקשט את האותיות בתגים מתונים ולא מצועצעים יתר על המידה. האות מבוססת על אות דפוס איטלקית ששימשה את המדפיס מהמאה ה-17, דניאל בומברג ורוח תנועת האר נובו. מומחים[1] טוענים שהאות טובה לקריאה משום שהיא קריאה מאד, יומיומית, "אינה מבליטה את עצמה" ו"שקופה" כביכול, ומאפשרת לקורא לרוץ בטקסט מבלי להתעכב על עיצוב האות. מצד אחד אין בה מוזרויות ומצד שני ההבדל בין אותיות דומות (ר' ו-ד' למשל) הוא ברור מספיק. לפיכך מודפסים באות מינים רבים של טקסטים מספרי שירה ועד עיתונים יומיים. שימוש באות שונה יוצר מיד מראה ייחודי, אף מבלי שהקורא מבין מדוע. למשל, ב-1987 שכר עיתון מעריב את המעצב הגרפי שמעון זנדהאוז לעצב מחדש את העיתון. זנדהאוז ניסה להיות מהפכני והשתמש באותיות נרקיס במקום בפרנק-ריהל. לעיתון הגיעו תגובות קוראים נזעמות, ובעקבותיהן חזר לפרנק-ריהל בתוך זמן קצר. עוד יוצא מן הכלל המדגיש את הכלל הוא סדרת ספרי עם הספר, שאינם מודפסים בפרנק-ריהל ומראה הטקסט בהם מודרני מאד, דבר המרתיע חלק מהמבקרים[2].

זו אות ששינתה את הדפוס העברי. היא דומה לאות ספרדית, קצת מצועצעת ומקושטת. היא הייתה אות חדשה שאינה קשורה לשום מסורת - לא של בית מדרש ולא של כתבי ההשכלה - ולכן הציונות, שהחלה להתבסס באותה תקופה, אימצה אותה כאות בלי היסטוריה. לצעירים של אז היה חשוב לכתוב בעברית שלא תיראה כמו טקסט דתי, אבל באופן מפתיע גם דתיים השתמשו בה. היום כל אחד יכול להשתמש בה, כי כבר אין לאף אחד זכויות עליה.

איתי תמרי (חוקר תולדות הטיפוגרפיה העברית). מובא על ידי שירי בן ארי בעיתון הארץ מ-8 באוקטובר 2000

ביקורת

המעצב הגרפי שמעון זנדהאוז מונה בעיות בגופן: האות "שמנה" מדי ואינה קלילה, כפי שמתאפשר בטכנולוגיות מודרניות ויוצרת תחושה של עומס שחור על הדף. אין בגופן הבדל ברור מספיק בין טקסט רגיל למודגש. כמו כן, לטענתו היא מקובלת רק משום שהציבור רגיל בה ומתקשה לשנות הרגלים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רחלי אידלמן, מנכ"ל הוצאת שוקן בשנת 2000, עוזי שביט, מנכ"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד ואף עוזי אגסי, מייסד הוצאת אבן חושן שלא עושה שימוש באות
  2. ^ למשל מאיר שלו בביקורת על תמול שלשום: "רומן נפלא.. הודפס באותיות 'פרנק ריהל' – אלה האותיות היפות שהקורא רואה ברגע זה ממש – ולא בפונט המזעזע של כמה ספרים קודמים שיצאו בסדרת 'עם הספר'." מאיר שלו, ידיעות אחרונות." [1]
אריאל (גופן)

אריאָל (באנגלית: Arial) הוא גופן נפוץ, ללא תגים (סן סריף), שנועד בעיקר עבור טקסטים המיועדים לקריאה על גבי צג מחשב.

משפחת הגופן, עבור שפות וסוגי כתב רבים, עוצבה על ידי רובין ניקולס ופטרישיה סאונדרס ב-1982 על בסיס הגופן האלגנטי "הלווטיקה" (Helvetica) תוך פישוט ועריכת שינויים שיהפכו אותו קריא ונוח במדפסות לייזר של חברת IBM. עם הכנסת תקן TrueType על ידי חברת אפל, הכינה חברת מיקרוסופט סט של גופני אריאל בשפות רבות לחבילת היישומים המשרדיים אופיס (Microsoft Office) ועל ידי כך הפכה את הגופן לנפוץ מאד לשימוש. חוקרים גילו שזהו אחד הגופנים הקריאים ביותר מעל צג מחשב (לצד Tahoma) משום שעוצב כך שלא ייגרם שום ריצוד.

על מנת להכין גופני אריאל בשפות השונות חיפשו אנשי מיקרוסופט גופנים חלקים ופשוטים בשפות השונות. בעברית עוצב הגופן על ידי ברוך גורקין (בייעוצו של הטיפוגרף הישראלי צביקה רוזנברג) על בסיס הגופן נרקיס חדש של צבי נרקיס, בלא ידיעתו. רק לאחר שבע שנים של דיונים בבתי משפט שולם לו, בפשרה, סכום של 25,000 דולר על זכויותיו בגופן.

מעצבים גרפיים נוטים לבקר את הגופן על היותו העתקה לא מוצלחת של הגופן הלבטיקה, בשפות הלטיניות והקיריליות; ושל נרקיס תם ונרקיס חדש בעברית; ועל היותו סתמי וחסר ייחוד. במיוחד יוצאת הביקורת כנגד השימוש בגופן בדפוס, כיוון שעל גבי נייר הוא פחות קריא מגופנים בעלי תגים כגון דוד או פרנק-ריהל ואחרים.

גופן

גּוֹפָן או פונט הוא סגנון עיצוב צורת האותיות, כפי שבא לידי ביטוי באמצעי תצוגה כלשהו: דפוס, תוכנת מחשב ופלטפורמות נוספות להעברה ולהצגה של מידע טקסטואלי. תורת עיצוב הגופָנים היא תחום עצמאי בעיצוב גרפי.

לגופָנים תפקיד חשוב בתחום העיצוב הגרפי. הם מאפשרים להעביר מידע חזותי בנוסף למלל עצמו. יש גופָנים המקרינים רצינות, אחרים מרמזים על טקסט מודפס ואחרים משדרים קלילות או יצירתיות. גופנים מעוצבים בדרך כלל לפי המדיה שאליה הם מיועדים, ישנם גופנים שהם מיטביים לדפוס וגופנים שמיטביים לתצוגה במחשב.

הבדל זה נובע מאיכות הצגים הירודה יחסית לעומת איכות המדיה המודפסת. ולכן, סוגים מסוימים של גופנים לא יוצגו באיכות מקסימלית בצג. עם זאת, בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית באיכות הצגים, הבדל זה הולך ונעלם.

בתקופת גירוש ספרד מתועדת הבאתם של הגופן מבית דפוס בליסבון פורטוגל לסלוניקי על ידי דפס הרב יהודה גדליה. עד לשנות השמונים של המאה העשרים היה העיסוק בגופנים נחלתם הבלעדית של בעלי מקצוע בענפי הדפוס והעיצוב הגרפי. תפוצתם הגדלה והולכת של מעבדי התמלילים הפכה נושא זה לנחלתו של הציבור הרחב.

דוד (גופן)

דוד (David) הוא גופן עברי שעוצב על ידי איתמר (איסמר) דוד (בהתייעצות עם משה שפיצר) בשנת 1952 ונמצא בשימוש נרחב בימינו.

ח

ח' היא האות השמינית באלפבית העברי. שם האות: חי"ת (חֵית).

חיים (גופן)

חיים הוא גופן עברי, שעוצב בשנות העשרים בהונגריה על ידי פסח עיר-שי, שקרא לגופן על שמו של חיים נחמן ביאליק. עיר-שי עלה לארץ ישראל ב-1925 ועיצב כרזות עם הגופן. יאן לוויט, שביקר בארץ ישראל ב-1929, הכליל את האות בקובץ טיפוגרפי פרי עטו ועל כן היא רשומה במקרים רבים על שמו של לוויט.

הגופן עוצב בהשפעת סוגי הכתב החדשים של אותה התקופה, שאופיינו באותיות פשוטות וחסרות תגים (סן-סריף), ותאמו את אסכולת הבאוהאוס.

חשיבותו של הגופן היא בכך שהיה הגופן העברי הראשון שהציג את האות העברית בקוויה הבסיסיים בלבד, ללא עיטורים נוספים, תוך שימוש בקוים ישרים ובצורות הגאומטריות הפשוטות ביותר האפשריות. עיצוב זה נתפס כחדשני כיוון שהיווה ניגוד לסגנונות עיצוב האות שהתבססו על הכתב המסורתי והתנ"כי, כדוגמת כתב סת"ם. חידוש נוסף בעיצוב הגופן הוא בכך שעובי הקוים האופקיים והקוים האנכיים ברוב האותיות זהה.

כיום נפוצות גרסאות רבות של הגופן, חלקן רגילות או מודגשות ("חיים שמן") וחלקן מוצרות ("חיים צר"). הגרסה הפופולרית ביותר היא הגרסה שעוצבה על ידי המעצב שמואל גוטמן, מכיוון שהיא מופצת ביחד עם תוכנת Microsoft Office. השימוש המרכזי כיום בגופן "חיים" הוא בכותרות ראשיות בעיתונות היומית בישראל, וכן במודעות אבל ובפשקווילים. הגופן נתפס בדרך כלל כ"חזק" ו"עוצמתי", בניגוד לגופנים העדינים יותר המשמשים בכתבות בעיתון או בספרים, כגון פרנק-ריהל. השימוש השיטתי הראשון בישראל בגופן זה היה במגזין העולם הזה, אשר עשה בו שימוש לטובת כותרות צעקניות וקונטרוברסליות. מאוחר יותר עברו גם העיתונים היומיים המרכזיים בישראל ("חדשות", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", אך לא "הארץ") להשתמש בגופן זה לטובת הכותרות הראשיות שלהם. לעיתים, בעיקר סביב אירועים אקטואליים ייחודיים, נעשה שימוש בעיתונים אלה בכותרות ראשיות בעלות מילה אחת או שתיים, כאשר עיצובו של הגופן "חיים" מעניק להן עוצמה וחשיבות.

אחד השימושים המוכרים בגופן "חיים" הוא בלוגו של תנועת "שלום עכשיו", שעוצב בידי דוד טרטקובר. המילה "שלום" כתובה בגופן קורן, שהוא בעל קונוטציות תנ"כיות ומסורתיות, ואילו המילה "עכשיו" כתובה בגופן "חיים" שמשדר הרגשה של מודרניות ועוצמה. טרטקובר עצמו העיד כי השילוב בין שני הגופנים, המייצגים כל אחד אסכולה עיצובית שונה, נחשב כפריצת דרך וסתר את החוקים המקובלים בעיצוב.

ט

ט' היא האות התשיעית באלפבית העברי, ושמה טי"ת (טֵית).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ט' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת. מבחינה פונולוגית היא ייצגה במקור עיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום (/tˤ/ ‏:IPA) - עיצור נחצי כמו טא (ط) הערבית, אולם בפי רוב הדוברים היא מבוטאת כמו ת"ו - או עיצור מכתשי, סותם, אטום (/t/ ‏:IPA)

בגימטריה ערכה 9, ובהתאם לכך כיתה ט' היא הכיתה התשיעית בבית הספר. כשהאות ט' מופיעה בראש מספר פירושה 9,000, למשל: ט'תתנ"א הוא 9,851.

המספר 15 נכתב באופן חריג בצורה ט"ו, כדי להימנע מכתיבת אותיות המרכיבות את השם המפורש. מסיבה דומה נכתב המספר 16 בצורה ט"ז.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ט' היא כ־1.08% מכלל אותיות האלף-בית.

ט' הוא קיצור של המילה "טון".

י

י' היא האות העשירית באלפבית העברי, שמה יו"ד (יוֹד/יוּד), משום שהתפתחה מצורת היד (מכתף עד אמה).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, י' נמנית עם ארבע האותיות החכיות: גיכ"ק. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור חכי, מקורב (/j/ ‏:IPA). בנוסף, היא אחת מארבע אותיות אהו"י, שהן אמות הקריאה. כאם קריאה היא משמשת כחיריק, כאות I במילה האנגלית Sing, לעיתים כצירי (למשל במילה "היכל") וגם לתנועת A כמו במילים "בגדיו", "סתיו" או "עכשיו".

בגימטריה ערכה 10, ובהתאם לכך כיתה י' היא הכיתה העשירית בבית הספר.בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות י' היא כ־10.78% מכלל אותיות האלף-בית, והיא השכיחה ביותר מהאותיות.האות י' מופיעה בביטוי העברי "קוצו של יוד": דבר פעוט וחסר ערך, דיוק שאין לו חשיבות. "מקפיד על קוצו של יוד" הוא מי שמדקדק בקטנות.

בספרות חז"ל היא מייצגת את העולם הבא, כנראה בשל מספרה השלם בגימטריה ובשל זעירותה.

כ

כ' היא האות ה-11 באלפבית העברי. האות קרויה כ"ף (כָּף) משום שצורתה מזכירה את צורת כף היד.

כ' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. היא גם אחת מאותיות השימוש (בכל"ם).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, כ' נמנית עם ארבע האותיות החכיות: גיכ"ק. מבחינה פונולוגית כ' דגושה מייצגת עיצור וילוני, סותם, אטום ([k] ‏:IPA), וכ' רפה מייצגת עיצור ענבלי, חוכך, אטום ([χ] ‏:IPA) ומזדהה עם הגיית חי"ת מודרנית.

כ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שצורתן משתנה בסוף מילה. כאשר היא בסוף המילה צורתה כזו: "ך".

בגימטריה ערכה 20. ערכה של ך הוא 500, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 500 מיוצג על ידי הצירוף ת"ק.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות כ' היא כ־2.29% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ך היא כ־0.41%.

כ' הוא הקיצור של המילה "כבוד" או "כבודו".

ל

ל' היא האות השתים עשרה באלפבית העברי. שמה, למ"ד (לָמֶד), ממלמד הבקר, שתפקידו היה לזרז ולהמריץ את הבקר ללכת בכיוון מסוים. מכאן נגזר הפועל למד, שמשמעותו לימוד והתפתחות מעבר למה שהיה קיים עד כה.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ל' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת. היא גם אחת מאותיות השימוש (בכל"ם). מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי, מקורב צדי (/l/ ‏:IPA).

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ל' היא כ־6.29% מכלל אותיות האלף-בית. ערכה של האות בגימטריה הוא 30.

במסורה ל' מסמן מילה יחידאית.שלט ובו האות ל' על-גבי כלי רכב מציין שכלי רכב זה משמש תלמיד נהיגה.למד הפועל הוא כינויה של האות השלישית בשורש בן שלוש אותיות, על שם האות ל' שהיא האות השלישית במילה "פעל".

מ

מ' היא האות השלוש-עשרה באלפבית העברי. שמה, מ"ם (מֵם) (בפי יהודי תימן מִים), נגזר משמה הקדום מים, והתפתחה מצורת גלים בגלל תנועת המים.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, מ' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות – אותיות בומ"פ. כמו כן, היא אחת מאותיות השימוש (בכל"ם). מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור דו-שפתי, אפי (/m/ ‏:IPA).

מ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שמשתנות כשהן מופיעות בסוף מילה. כאשר היא מופיעה בסוף המילה צורתה כזו: "ם". יחד עם זאת, בתנ"ך קיימת הופעה אחת של האות ם באמצע מילה: "לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ..." (ישעיהו, ט', ו').

בגימטריה ערכה 40. ערכה של ם הוא 600, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 600 מיוצג על ידי הצירוף ת"ר.

בעברית מודרנית שכיחות השימוש באות מ' היא כ־6.29% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ם היא כ־2.85%.

הקיצור מ' פירושו מטר, מספיק.

מ' היא האות הראשונה של המילה "מפקד", וכך היא מופיעה בראשי תיבות שונים כגון מ"פ (מבוטא מם-פא), שהוא מפקד פלוגה.

מ' תחילית היא סימן היכר של זמן הבינוני (ההווה) של הבניינים הפעיל, הופעל, פיעל, פועל, התפעל, וגם של משקלים רבים, המייצגים בעיקר כלים ומקומות לדוגמה.

מרים (גופן)

מרים (בכתיב לועזי: Miriam) הוא גופן עברי נפוץ אשר עוצב בשנת 1908 על ידי רפאל פרנק, מי שעיצב בין השאר גם את הגופן פרנק ריהל.

גופן "מרים" מתאפיין בעיצוב פשוט ובעובי קו אחיד, בסגנון "Sans serif" (חסר תגים). נעשה בו שימוש רב בכתיבת טקסטים שונים על גבי מדיה דיגיטלית ומודפסת. גופן זה, אף משמש כברירת מחדל בגרסה העברית של תוכנות מחשב שונות (לדוגמה: Windows Live Messenger).

כיום הוא נפוץ בעיקר בגרסה שעיצב שמואל גוטמן – Guttman Miryam, המופצת עם תוכנת אופיס של מיקרוסופט.

נ

נ' היא האות הארבע-עשרה באלפבית העברי. שמה, נו"ן (נוּן) בא כנראה מהמילה "דג" בארמית (ראו אמנון).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, נון נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי אפי קולי (/n/ ‏:IPA).

נ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך, שמשתנות בסוף מילה. נ' היא אחת מאותיות מ"נפח. כאשר היא בסוף המילה, צורתה היא "ן" (כמו במילה "כן").

בגימטריה ערכה 50. ערכה של ן הוא 700, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 700 מיוצג על ידי הצירוף ת"ש.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות נ' היא כ־3.34% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ן היא כ־1.27%.

נו"ן הפוכה היא היפוך של האות נ' (בכתב ראי), כפי שנכתבת בתשעה מקומות בתנ"ך. צורתה: ׆.

הקיצור נ' פירושו נקבה.

בספרות העברית של ימי הביניים, בהשפעת הערבית, משמש הקיצור ן' לציון בן או אִבְּן, כגון שלמה ן' גבירול.

בסלנג העברי "נון" הוא כישלון (קיצור לנכשל), ובעגה הצה"לית נון-נון הוא כלי רכב להובלת חיילים.

ס

ס' היא האות ה-15 באלפבית העברי, שמה סָמֵ"ך (בפי יהודי תימן סְמָך) קשור כנראה לסמיכה ולעזר, ויש אומרים שמקור השם בצורתה באלפבית העברי הקדום, שהייתה כצורת שלד של דג (סַמַכּ בערבית).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ס' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום (IPA: ‏/s/).

בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא ס' חל שיכול עיצורים בבניין התפעל: הסתרק, הסתדר.

בגימטריה ערכה 60.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ס' היא כ־1.55% מכלל אותיות האלף-בית.

הקיצור ס' בסלנג הצבאי פירושו סְגן, והוא מופיע גם בצירופים כגון "סמ"פ" (קרי: סמך מם פא), שפירושו סגן מ"פ,

וכן בחיל הים מתקיים קורס ושמו ס', המכשיר חיילים להיות מכונאים בסטי"לים.

האות ס' מופיעה בביטויים אחדים:

ס"ט (מבוטא סמך-טית): סיפיה טב – בעברית 'סופו טוב', (לא ספרדי טהור – יהודי שמוצאו מספרד).

ס"מ (מבוטא סמך-מם): קיצור שמו של סמאל, מלאך המוות.

ע

ע' היא האות ה-16 באלפבית העברי, שמה עי"ן (עַיִן) (בפי יהודי תימן עאן) הוא בהתאם לצורתה, צורת עין (האיבר), בכתב העברי הקדום.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ע' נמנית עם ארבע האותיות הגרוניות אהח"ע. נהגית כ-א' בדחיקה בלוע, הגייה הדומה לאות עין (ع) הערבית. הגייתה הלועית נשתמרה בישראל רק בפי בני עדות המזרח, ובפרט בפי יוצאי תימן. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור לועי, חוכך, קולי (IPA: ‏/ʕ/).

בגימטריה ערכה 70.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ע' היא כ־2.97% מכלל אותיות האלף-בית.

האות ע' היא קיצור המילה "עוזר".

עין הפועל הוא כינויה של האות השנייה בשורש בן שלוש אותיות, על שם האות ע' שהיא האות השנייה במילה "פעל". מכאן גם השם "גזרת עין-עין", שהוא שם אחר לגזרת הכפולים – פעלים שבהם האות השנייה נכפלת, כגון גזז.

עיצוב ספרים

עיצוב ספרים הוא פעילות עיצוב המתמקדת בספרים. עיצוב הספר מתייחס לצורה שבה יוצג הספר לציבור, והוא כולל רכיבים רבים, אשר לכל אחד מהם מגוון רחב של אפשרויות. המספר הגדול של ספרים היוצא לאור מדי שנה, וייחודו של כל ספר, הופכים פעילות זו לנרחבת למדי.

ק

ק' היא האות התשע-עשרה באלפבית העברי. שמה קו"ף (קוֹף/קוּף).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ק' נמנית עם ארבע האותיות החכיות גיכ"ק. מבחינה פונולוגית היא ייצגה במקור עיצור ענבלי, סותם, אטום (/q/ ‏:IPA) - נחצי כמו קאף (ق) הערבית (בהגייה התימנית (מלבד השרעבים) הגייתה כהגיית גימ"ל דגושה - עיצור וילוני, סותם, קולי (/g/ ‏:IPA)), אולם בפי רוב הדוברים היא מבוטאת כמו כ"ף דגושה - או עיצור וילוני, סותם, אטום (/k/ ‏:IPA).

בגימטריה ערכה 100. על שרה אמנו מסופר בבראשית רבה "בת ק' כבת כ' שנה לחטא".

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ק' היא כ־1.95% מכלל אותיות האלף-בית.

ק' הוא הקיצור של קדוש, קְרי.

האות ק' מופיעה בביטוי העברי

בשין-קוף-ריש: בשקר. נאמר, בשפת הילדים, לאחר דברים שאינם אמת.

רינת ישראל

רינת ישראל הוא סידור תפילה שיצא לאור לראשונה בשנת תש"ל (1970), בהוצאת מורשת, בעריכת ד"ר שלמה טל. הסידור מותאם לציבור הדתי לאומי ונפוץ בציבור זה.

הסידור יצא לאור ביוזמה משותפת עם משרד החינוך, ונערך מתוך כוונה להקל על תלמידים וצעירים להתמודד עם הסידור והתפילה.

הסידור מתאפיין בטיפוגרפיה מאירת עיניים, הכוללת שימוש בגופן "פרנק-ריהל" המודרני יותר, סימון הבדלים בין תנועות שונות, הטעמת מילים, חלוקה לפרקים ולחטיבות וביאור מילים קשות. כמו כן, יש בו ציון מקורות לפסוקים ולקטעי תפילה. בהדפסת הסידור נמנעו מהדפסת קטעים שונים בגדלים שונים של אותיות, ללא קשר לחשיבותם.

חלק מן הסידורים הקודמים שימרו כמה נוסחים יחד, אחד בגוף הטקסט והשני בסוגריים. כדי למנוע בלבול בין נוסחאות הכריע כאן העורך והותיר נוסח אחד בלבד. בסידור רינת ישראל נוסח ספרד, הוכרע על פי רוב לנקוט כסידור אדמו"ר הזקן.

לסידור נוספו תפילות לשלום המדינה, לשלום חיילי צה"ל, ליום העצמאות וליום ירושלים, כפי שנקבעו על ידי הרבנות הראשית לישראל או שנתקבלו בקרב הציבור הדתי לאומי.

במסגרת סדרת רינת ישראל יצאו לאור סידורים בנוסח ספרד, נוסח אשכנז, נוסח הספרדים (מכונה: 'עדות המזרח'), וכן מחזורים, הגדה של פסח, סליחות וקינות לתשעה באב. במחזורים הוצאו רוב הפיוטים ממקומם בסדר התפילה, בהתאם למנהג הרווח בארץ ישראל לא לאמרם, והודפסו בסוף הכרך. הסידור התקבל בתפוצה רחבה בבתי הכנסת של הציבור הדתי-לאומי ובחינוך הממלכתי-דתי.

בקרב הציבור החרדי הסידור כמעט ולא נמצא בשימוש, בשל גישתו הציונית.

בשנת תשע"ו יצאה מהדורה מחודשת של הסידור בנוסח ספרד בעריכת הרב יואל קטן. לראשונה מופצת גם מהדורה דיגיטלית שלו (לשימוש לא מסחרי). בניגוד למהדורות הקודמות, במהדורה זו נוספו לסידור ספר תהילים וסדר סליחות לתעניות.

רפאל פרנק

רפאל פרנק (בגרמנית: Rafael Frank;‏ 11 במרץ 1867 – 9 במרץ 1920) היה מורה, כנר, חזן ומעצב גופנים עבריים יהודי גרמני. בין הגופנים שעיצב: "פרנק-ריהל" ו"מרים".

תנ"ך רם

תנ"ך רם הוא תרגום של התנ"ך מעברית מקראית לעברית ישראלית, שנעשה על ידי חוקר המקרא והמחנך אברהם אהוביה ביוזמת המו"ל רפי מוזס, והתנ"ך נקרא כראשי התיבות של שמו.

כל עמוד בספר מחולק לשני טורים: בטור הימני מופיע הטקסט המקראי כלשונו (בגופן קורן), ובטור השמאלי התרגום לעברית של אהוביה (בגופן פרנק-ריהל), פסוק מול פסוק. הטקסט מנוקד כולו. הטקסט המקראי המקורי אינו כולל את טעמי המקרא וסימני פיסוק, והטקסט בעברית ישראלית מפוסק. צעד פרשני נוסף הוא חלוקת הטקסט לסעיפים, שלכל אחד מהם ניתנה כותרת המתארת את נושאו של הסעיף.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.