פרנץ מארק

פרנץ מארק ובשמו המלא - פרנץ מוריץ וילהלם מארקגרמנית: Franz Marc או Franz Moritz Wilhelm Marc ‏8 בפברואר 1880 - 4 במרץ 1916) היה צייר גרמני, ממייסדי הפרש הכחול, תנועת האקספרסיוניזם הגרמני שירשה את מקומה של קבוצת "הגשר". מארק שילב ביצירותיו דמיון ומציאות, וברבים מציוריו, למרות הצבעוניות העזה, הוא עוסק במוות, גם של אנשים וגם של בעלי חיים.

יחסו הראשוני של מארק לטבע היה רומנטי ואידיאליסטי, והוא העדיף את הטבע בהרבה על האדם. אולם ככל שהרבה ללמוד על החיה ועל הטבע הבין כי גם בעלי החיים אינם שוכנים בהרמוניה מושלמת בטבע וגם הם הורגים זה את זה. ההתפכחות, מהראייה שהטבע ובעלי החיים מהווים שלמות, באה לידי ביטוי בסדרת ציורים של נמרים וחתולים מ-1912. במשך השנים התחדדה מחשבתו שגם העולם החי, בדומה לאנושות (מחשבה שהוא וקנדינסקי היו שותפים לה), זקוק לעבור טהרה אפוקליפטית כדי שתושב לו התמימות הראשונית, תמימות גן-העדן. כך הגיעה סדרת העבודות האפוקליפטיות ששיאן הוא היצירה "גורל החיות" (Tierschicksale).

מ-1913 החל לעסוק בהפשטת גברים ובעקבות זאת התקרב לקנדינסקי.

נהרג ב-1916, בקרב ורדן במלחמת העולם הראשונה.

פרנץ מארק
FranzMarccropped
Franz Marc 003
הסוס הכחול (1911), שמן על בד.
Marc-blue-black fox
שועל כחול-שחור (1911), שמן על בד.
1880

שנת 1880 היא השנה ה-80 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1880 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1916

שנת 1916 היא השנה ה-16 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1916 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

4 במרץ

4 במרץ הוא היום ה־63 בשנה (64 בשנה מעוברת), בשבוע ה-10 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 302 ימים.

8 בפברואר

8 בפברואר הוא היום ה-39 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 326 ימים (327 בשנה מעוברת).

אוגוסט מאקה

אוגוסט מאקה (בגרמנית: August Macke בשמו המלא אוגוסט רוברט לודוויג מאקה August Robert Ludwig Macke; ‏ 3 בינואר 1887 משדה, נורדריין-וסטפאליה - 26 בספטמבר 1914 פרט-לס-אירלי, שמפאניה, בצרפת) היה צייר גרמני, אחד מהחברים המובילים בקבוצה האקספרסיוניסטית הגרמנית "הפרש הכחול" (Der blaue Reiter)

מאקה חי בתקופה שבה ידעה האמנות הגרמנית והאירופית רוחות רבות של חדשנות, הידועה כ"אוונגרד". מאקה התוודע להן זו אחר זו ושילב ביצירתו את אותם היסודות שהתאימו לו. סגנונו הייחודי הצטיין במשחקי אורות ושילובי צבעים שנבחרו ותואמו בקפידה. הציורים שלו יוצרים רושם של שמחה וקלילות.

אקספרסיוניזם

אקספרסיוניזם הוא זרם שתחילתו במאה העשרים, המעמיד במרכז היצירה את היוצר ואת ראייתו הפנימית. המקורות הפילוסופים של הזרם שאובים מתנועת הרומנטיקה. זרם אקספרסיוניסטי מתקיים באֳמָנוּת, בציור, בספרות, במוזיקה ובענפים נוספים. זרם זה רווח בעיקר בתרבויות דוברות הגרמנית (גרמניה, אוסטריה, שווייץ, וחלק מצ'כיה). בכל התחומים בהם בא לידי ביטוי זרם זה, קווי היצירה היו גסים יותר, זועקים יותר, אלימים יותר. זאת בניגוד לקווים המעודנים של האימפרסיוניזם.

ה"אקספרסיביות" של האקספרסיוניזם באה לידי ביטוי בהתפרצות כוללת של רגשות (אקספרס= הבעה), לרוב שליליים: כאב, ייאוש, חרדה, תחושת שקיעה - רגשות שאפיינו את תקופת מפנה המאה העשרים, ה-Fin de Siècle. אמנם, לאורך כל תולדות האמנות קיימת אקספרסיה שאמנים ביטאו ביצירותיהם, אלא שהאקספרסיה הייתה משנית לציור ולא הנושא העיקרי בו. באקספרסיוניזם מושלך עולמו הפנימי של האמן על האובייקט המצויר. במובנה הרחב ביותר משמשת המילה "אקספרסיוניזם" לתיאור כל אמנות שצומחת מרגשות סובייקטיבים, ולא מתצפיות אובייקטיביות. הציורים האקספרסיוניסטים מנסים לשקף את תחושתו של האמן ולאו דווקא את המציאות האובייקטיבית של העולם הסובב אותו.

מבשרי האקספרסיוניזם בציור הם הפוסט-אימפרסיוניסטים: גוגן, ואן-גוך, ומונק. לקראת סוף המאה ה-19 התחילו אמנים לשבור מוסכמות, הלכו נגד המוסכמות הדתיות, האמנות הפכה להיות סוג של השתחררות מחוויות כואבות, נהייתה מאוד אישית והתאפיינה באינדיבידואליזם, שבו כל אמן יצר לעצמו חוקים משלו ופיתח סגנון ייחודי המזוהה עמו.

את המושג "אקספרסיוניזם" ניתן לצמצם ולהגדירו כתנועה ששלטה באמנות החזותית בגרמניה בין השנים 1905–1925, שאופייניים לה בעיקר ציוריהם של בני חבורת "הגשר", וקבוצת "הפרש הכחול". השימוש במונח "אקספרסיוניזם" נעשה בשנת 1911 לתיאור תערוכה של תמונות קוביסטיות מוקדמות ופוביסטיות ב"זצסיון" שבברלין, ורק בשלב מאוחר יותר באותה שנה שימש המושג הזה לציון האמנות הגרמנית.

הפרש הכחול

קבוצת "הפרש הכחול" היא קבוצה של ציירים אקספרסיוניסטים אשר נוסדה ב-1911 וירשה את מקומה של קבוצת "הגשר" שהתפרקה בשנת 1913. קבוצה זו כללה את פרנץ מארק (1880-1916), וסילי קנדינסקי (1866-1944) אוגוסט מאקה (1887-1914), גבריאלה מונטר, אלכסיי פון יבלנסקי, אלפרד קובין ואחרים. אמן נוסף המזוהה עם הקבוצה הוא פאול קלה.

הקבוצה החלה את פעילותה ב-1912 בעיר מינכן, ולאחר מכן עקרה והחלה לפעול בכפר הציורי מורנאו בהרי האלפים שבדרום בוואריה.

הקבוצה קיבלה את שמה מתוך יצירת ילדים שנקראה הפרש הכחול, אגדה על אביר היוצא לתקן את עוולות העולם. כמוהו הרגישו חברי הקבוצה שעליהם ליצור זרם חדש ולתקן את העולם מכבלי האמנות המסורתית.

הקבוצה היללה את אומנות הילדים ואת האמנות הפרימיטיבית, אבל לא היו לה יעדים אמנותיים ברורים. מבין השלושה קנדינסקי הוא המפורסם ביותר, ואף נודע כאחד מאבות הציור המופשט, אולם לא כל ציירי הקבוצה היו שותפים להתלהבותו מן הציור המופשט.

הקבוצה הוציאה את "אלמנך הפרש הכחול" ובו הציגה יצירות פרימיטיביות, צילומים של אמנות עממית וציורי ילדים (בהשפעתו של פאול קלה). בתערוכות שארגנה הקבוצה הוצגו, לצד עבודותיהם, גם ציירים מודרניסטים אחרים כגון פאבלו פיקאסו, ז'ורז' בראק ורובר דלונה.

תפיסת עולמה של התנועה היא כי "הרוח היצירתית חבויה בתוך החומר" (קנדינסקי) והצורות והצבעים הם הביטוי החיצוני של אותה רוח.

יורה זויפר

יורה זוֹיפֶר (בגרמנית: Jura Soyfer; ברוסית: Юрий Сойфер, יורי סויפר; 25 בנובמבר (יוליאני)/ 8 בדצמבר (גרגוריאני) 1912, חרקוב – 16 בפברואר 1939, מחנה הריכוז בוכנוואלד) היה מחזאי, עיתונאי ומשורר יהודי-אוסטרי, אחד היוצרים הבולטים בשורות השמאל בארצו בשנות ה-30.

מארק

האם התכוונתם ל...

מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית

המוזיקה הקלאסית בתקופה המודרנית היא מוזיקה שחוברה מסוף המאה ה-19 עד ימינו אלה. הערך עוסק בעיקר במוזיקה קונצרטית מערבית, אך בוחן גם את ההשפעות ההדדיות בינה לבין סוגות אחרות, כמו ג'אז, רוק ופופ לסוגיהם מצד אחד ובין תרבויות המזרח ומוזיקה עממית, מצד שני.

מאז היות המוזיקה, מימי הביניים ועד התקופה הפוסט-רומנטית, הרחיבו המלחינים את המסגרות, שינו והוסיפו צורות, הגדילו הרכבים, פיתחו כלי נגינה חדשים ושיכללו כלים קיימים. התקופה הקלאסית הביאה עמה את צורת הסונאטה ואת הסימפוניה, אך שמרה על תבניות הרמוניות וצורניות מוגדרות ועל גבולות ברורים, שנקבעו בתקופות הקודמות. התקופה הרומנטית, החל בבטהובן, שיחררה את המלחינים מכבלי המבנים המקובלים, הוסיפה מוזיקה ווקאלית לסימפוניה, הגדילה את התזמורת לממדי הענק של מאהלר ואת האופרה לחזיונות המדהימים של וגנר. אך בכל השינויים העצומים האלה, נשמרו עדיין יסודות ההרמוניה שנקבעו בתקופת הבארוק, כאשר ירשו הסולמות את מקום המודוסים של ימי הביניים והרנסאנס. חידושים ופריצות דרך הופיעו כבר בסוף המאה ה-19, ביצירות פוסט-רומנטיות ואימפרסיוניסטיות, ובמיזוג השפעות מן המזרח הרחוק במוזיקה המערבית, אך המאה העשרים הביאה עמה פריצת גדרות גמורה, כאשר שנברג, תלמידיו וממשיכי דרכו ניתקו מן הטונאליות והחלו לחבר בשיטת שנים-עשר הטונים. משם ואילך לא היה עוד כל מעצור – הסכר נפתח והכל הותר, במוזיקה כמו בשאר האמנויות: הציור המופשט (וסילי קנדינסקי), תיאטרון האבסורד (יוג'ין יונסקו), המחול המודרני (מרתה גראהם) ועוד.

תרבות גרמניה

התרבות הגרמנית החלה הרבה לפני צמיחתה של גרמניה כמדינת לאום. בשל ההיסטוריה התרבותית העשירה שלה, המדינה מוזכרת לעיתים קרובות בתור das Land der Dichter und Denker ("ארץ המשוררים וההוגים"). גרמניה, במשך מאות שנים, הניבה מספר רב של אישי אשכולות, גאונים ואנשים בולטים במיוחד בכל תחומי התרבות; ביניהם: איינשטיין, בטהובן, קפלר, גתה, קאנט, באך, מרקס, וגנר, לותר, ניטשה, בנץ, אוהם, דיזל, לייבניץ, גוטנברג, שטראוס ועוד רבים אחרים שעיצבו את התרבות הגרמנית לדורות.

אישים היסטוריים רבים, אף שלא היו אזרחי גרמניה במובן המודרני, נתפסו בכל זאת כ"גרמנים" כיוון שהיו לחלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית של גרמניה. דוגמאות לאישים מעין אלה הן וולפגנג אמדאוס מוצרט, פרנץ קפקא וסטפן צווייג.

ההתייחסות הספציפית ל"גרמנים", המציינת היווצרותה של אומה גרמנית כלשהי, הופיעה רק אחרי המאה ה-11.[דרוש מקור] גרמניה אוחדה ב-1871 בהנהגתו של ביסמרק, ורק מעתה ניתן היה להגדיר את תרומותיהם של הגרמנים תחת גבולותיה הרשמיים של גרמניה. אף שהמורשת התרבותית ארוכת שנים וקרובה לאלף שנות קיום, במאה ה-18 חלה פריחה תרבותית מקיפה, שהפכה את הגרמנים משבט נרדף של חנוונים וסוחרים לקהילה משגשגת של סופרים, משוררים, מחזאים, מוזיקאים, מדענים ופילוסופים שמובילים את התרבות האירופית. עם היווסדה הפכה גרמניה למעצמה אירופית שצמחה ושיגשגה עד לתבוסתה במלחמת העולם הראשונה.

הגוף הממלכתי לייצוג השפה והתרבות הגרמנית ברחבי העולם והפצתם קרוי "מכון גתה" (Goethe-Institut). בגרמניה קיימים ששה־עשר סניפים, ובשאר העולם – בכ־93 מדינות – 149 נוספים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.