פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה

פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה (18 באוגוסט 183021 בנובמבר 1916), קיסר אוסטריה, מלך בוהמיה (18481916) ומלך הונגריה (18671916) לבית הבסבורג. נחשב לאחד המנהיגים הבולטים של אירופה במאה ה-19, והיה אהוד מאוד על עמי האימפריה שבראשה עמד. בתחילת דרכו הייתה מדיניותו נוקשה יותר, ובהמשכה התמתנה בהדרגה והייתה לליברלית יותר, בעקבות תבוסותיו והתקוממויות לאומניות בממלכתו. כך למשל הנהיג מעמד שווה להונגריה ולאוסטריה, בהופכו את הקיסרות מ"הקיסרות האוסטרית" ל"קיסרות אוסטרו-הונגרית". תחת שלטונו הפכה וינה למרכז תרבות בינלאומי חשוב ומשפיע. לאחר מותו החלה הקיסרות להתפורר. תקופת מלכותו בת 68 השנים הייתה השלישית באורכה בהיסטוריה של אירופה, לאחר לואי הארבעה עשר מלך צרפת ויוהאן השני, נסיך ליכטנשטיין.

פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה
Franz Josef
פרנץ יוזף
פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה
לידה 18 באוגוסט 1830
האימפריה האוסטרית וינה, האימפריה האוסטרית
פטירה 21 בנובמבר 1916 (בגיל 86)
האימפריה האוסטרו-הונגרית וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום קבורה אוסטריה וינה, אוסטריה
בת זוג אליזבת, נסיכת בוואריה ("סיסי")
שושלת בית הבסבורג – לורן
אב פרנץ קרל, ארכידוכס אוסטריה
אם סופי, נסיכת בוואריה
צאצאים ראו בהמשך
קיסר אוסטריה ה־שלישי
2 בדצמבר 18481 במרץ 1867
(18 שנים)
האימפריה הפכה לאימפריה האוסטרו-הונגרית
קיסר אוסטרו-הונגריה ה־ראשון
1 במרץ 186721 בנובמבר 1916
(49 שנים)
פרסים והוקרה

חייו

לפני המינוי לקיסר

Sophiebayern franzjoseph
פרנץ יוזף ואמו, סופי, בינקותו

פרנץ יוזף נולד בשנת 1830 בווינה כבנם הבכור של פרנץ קרל, ארכידוכס אוסטריה, וסופי, נסיכת בוואריה. היות שאביו, אחיו הצעיר של הקיסר המכהן פרדיננד הראשון חשוך הילדים, ויתר על מקומו כיורש העצר של אחיו הבכור, הקפידה אמו להכשיר את פרנץ לתפקיד הקיסר תחת אביו כבר מגיל צעיר.

בשנת 1843, בעודו בן 13, החל פרנץ יוזף במשרת קולונל בצבא האוסטרי. מאותה נקודה והלאה השתנה אופי מלבושו, וגם לאחר שעזב את הצבא נהג ללבוש מדים של קצין זוטר בכל מהלך חייו.

ב-6 באפריל 1848, כחודש לאחר תחילת אירועי אביב העמים, מונה פרנץ יוזף לתפקיד מושל בוהמיה, אלא שמעולם לא שימש בתפקיד, ובמקום זאת נשלח לחזית באיטליה. את הקרב הראשון בחייו חווה ב-5 במאי בסנטה לוצ'יה שבאיטליה, תחת פיקודו של הגנרל הנודע יוזף רדצקי פון רדץ.

באותו חודש עברה משפחת המלוכה האוסטרית מווינה הסוערת בעקבות אירועי אביב העמים לאינסברוק שבחבל טירול, וזאת כדי לשמור על ביטחונה האישי. באמצע יוני הצטרף אליהם פרנץ יוזף. באינסברוק פגש לראשונה את בת דודתו אליזבת, נסיכת בוואריה (המכונה "סיסי"), והיא בת 10. לימים, בשנת 1854, נישא לה כשהייתה בת 16.

בעקבות ניצחון האוסטרים בסוף יולי על האיטלקים בקרב קוסטוצה, במהלך המאבקים הראשונים לאיחוד איטליה, חשה משפחת המלוכה בטוחה לשוב לווינה, ופרנץ יוזף שב איתם. אך כעבור חודשים אחדים הייתה וינה שוב לזירת תסיסה ליברלית, והמשפחה המלכותית נאלצה לעזוב אותה שוב, הפעם לאולמיץ שבמורביה.

ב-2 בדצמבר 1848, עם שוך מהפכות אביב העמים הליברליות, נאלץ הקיסר פרדיננד הראשון לוותר על כסאו, וכך הוכתר פרנץ לקיסר והוא בן 18, בשם "פרנץ יוזף הראשון".

תחילת הכהונה

Franzjosef
פרנץ יוזף כקיסר צעיר בתחילת דרכו

בשנת 1849, כבר בתחילת דרכו, הצליח כבר בסוף הקיץ לדכא ביד רמה את המרד הלאומני שפרץ בהונגריה, בסיועה של רוסיה. כניצול של המרד בהונגריה, התקומם קרלו אלברטו, מלך סרדיניה כנגד פרנץ יוזף בעיצומו של המרד בהונגריה. פרנץ יוזף הביס את מלך סרדיניה תוך זמן קצר, ב-23 במרץ, בקרב נובארה. ב-9 באוגוסט אולץ מלך סרדיניה לחתום על הסכם כניעה ולפרוש מתפקידו.

לאחר שדוכאו המרידות ושב הסדר לקיסרותו, קבע פרנץ יוזף מערכת ממשל חדשה, בהדרכתו של שר הפנים אלכסנדר באך, אשר ביטלה את החוקה של קודמו, זו שנקבעה בלחץ מרידות אביב העמים. על פי שיטת הממשל החדשה הונהגה הקיסרות באופן ריכוזי, תוך כדי דיכוי התקוממויות לאומניות. בנוסף לכך, מינה פרנץ יוזף קנצלר (ראש ממשלה) חדש, הנסיך פליקס פון שוורצנברג.

תחת הדרכתו של שוורצנברג הצליחה אוסטריה לסכל בשנים שלאחר מאורעות 1848–1849 את מזימתה של פרוסיה להקים פדרציה גרמנית חדשה, ולהוציא ממנה את אוסטריה. מכל מקום, לאחר מותו הפתאומי של שוורצנברג בשנת 1852, לא נמצא מחליף ראוי ומשרת הקנצלר נלקחה בידי הקיסר פרנץ יוזף עצמו. כעשר שנים לאחר מכן, אוסטריה אכן סולקה מן הברית הגרמנית.

ניסיון ההתנקשות

J.Reiner - Attentat auf Kaiser Franz Joseph
ציור של ניסיון ההתנקשות מאת ג'. ריינר

ב-18 בפברואר 1853 ניצל הקיסר פרנץ יוזף מניסיון התנקשות של הלאומן ההונגרי יאנוש ליבני (János Libényi)[1]. המקרה אירע כשהמלך הסתובב במצודת וינה עם אחד משומריו, כשלפתע קרב אליו ליבני. הקיסר נרתע מיד כשהבחין בסכין שאחז בידו. למזלו, צווארונו שהיה עשוי מתכת חזקה הגן על צווארו כמעט לגמרי, ועל אף שנפצע ודימם חייו ניצלו. שומרו של הקיסר, מקסימיליאן אודנל פון טירקונל, הכה את ליבני בעזרת חרבו והרחיק אותו מן הקיסר. על מעשה זה קיבל לאחר מכן תואר של רוזן בית הבסבורג. יוזף אטנרייך, עד ראייה נוסף לניסיון ההתנקשות, זכה בתואר "יוזף פון אטנרייך" על סיועו בהצלת הקיסר.

לאחר שניצל פרנץ יוזף, החליט אחיו, מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו, להקים את כנסיית ווטיבקירכה במקום האירוע כאות תודה והוקרה.

ליבני עצמו הובל למשפט, שם נגזר עליו דין מוות בעוון ניסיון להריגת הקיסר.

ריכוך המדיניות והשנים המאוחרות

בשנת 1854 נישא לבת דודתו אליזבת, נסיכת בוואריה, בתה הצעירה של אחות אמו לודוביקה, נסיכת בוואריה, ובעלה מקסימיליאן יוזף, דוכס בבוואריה. אליזבת, שנודעה בכינויה "סיסי". על ילדיהם ועל הטרגדיות אותן חוו במהלך חייהם, ראו בפסקה "משפחתו".

בשנת 1859 מיתן פרנץ יוזף מעט את מדיניותו הנוקשה, בעקבות תבוסתו לנפוליאון השלישי וממלכת סרדיניה, בה איבד את כל נחלותיה של אוסטריה באיטליה. בשנת 1866 סולקה אוסטריה מהקונפדרציה הגרמנית לאחר תבוסתה לפרוסיה במלחמת אוסטריה-פרוסיה על ההגמוניה בגרמניה. מאז נקט במדיניות ליברלית יותר, וב-1867 נענה להתקוממותם של ההונגרים, וצירף אותם כחברים שווים בממלכתו, וכך למעשה יצר את האימפריה האוסטרו-הונגרית, אשר הוסיפה להתקיים עד סוף מלחמת העולם הראשונה.

בין החודשים אוקטובר ודצמבר של שנת 1869 ביקר הקיסר במזרח התיכון לרגל פתיחת תעלת סואץ. במסעו ביקר באיסטנבול שבטורקיה, במצרים ובארץ ישראל. ב-9 בנובמבר הגיע לירושלים, שם התקבל באהדה רבה על ידי הקהילה היהודית. היה זה ביקור ראשון של שליט נוצרי בירושלים מזה 600 שנה. לקראת ביקורו הושלמה סלילת הדרך מיפו לירושלים שהחלה בשנת 1867. במהלך ביקורו חנך את האכסניה האוסטרית ברובע המוסלמי ואף התארח בה. כמו כן הרים בביקורו זה תרומה נכבדה לבניין כנסיות קתוליות בירושלים. הוא תרם סכומי כסף ניכרים לבניית המנזר הפרנציסקני סן סלוודור ולפטריארכיה הלטינית ברובע הנוצרי. לצד תרומות אלו תרם פרנץ יוזף כסף רב גם להשלמת הבנייה בבית הכנסת תפארת ישראל ברובע היהודי.

ב-1878 השתבשו יחסיו עם רוסיה, בעקבות כיבוש בוסניה והרצגובינה על ידו.

בשנת 1872 ייסד פרנץ יוזף אוניברסיטה בעיר קולוז'וואר, הקרויה כיום קלוז'-נאפוקה, ואשר בשטח הקיסרות. ב-1918 הועברה האוניברסיטה לעיר סגד בדרום הונגריה, לאחר שקלוז'-נאפוקה הועברה לשליטת רומניה, ושמה שונה ל"האוניברסיטה ע"ש פרנץ יוזף בסגד", כיום אוניברסיטת סגד.

בשנת 1914 נרצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד, אחיינו של פרנץ יוזף ויורש העצר האוסטרי, על ידי גברילו פרינציפ, בעת ביקור מלכותי בסרייבו, מאורע שהוביל לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. פרנץ יוזף נפטר בשנת 1916, בגיל 86, בעיצומה של המלחמה. על כס הקיסרות ישב אחריו עד 1918, קרל הראשון, קיסר אוסטריה. עם סיום המלחמה, במסגרת הסכמי השלום, התפרקה הקיסרות.

משפחתו

The Austrian Imperial family in Göddollo
פרנץ בחברת אשתו וילדיו
Kaiser Franz Joseph tomb - Vienna
משמאל לימין: קבריהם של סיסי, פרנץ יוזף ורודולף בנם, במרתף הקבורה בכנסיית קפוצ'ין שבמרכז וינה
FranzJosef
פסלו של הקיסר בווינה

פרנץ יוזף היה בנם הבכור של הארכידוכס פרנץ קרל, אחיו של הקיסר פרדיננד הראשון ורעייתו סופי, נסיכת בוואריה.

לפרנץ יוזף היו שלושה אחים ואחות אחת: מקסימיליאן (נולד ב-1832), שהיה קיסר מקסיקו, קרל לודוויג (1833), סבו של יורשו של פרנץ יוזף – קרל הראשון, מריה אנה (1835) ולודוויג ויקטור (1842). עם אחיו חווה שתי טרגדיות: אחותו נפטרה בעודה בת ארבע, ואחיו מקסימיליאן הוצא להורג במקסיקו בשנת 1867. בשנת 1853 בוצע ניסיון התנקשות בו עצמו.

אמו, שהייתה בעלת השפעה עליו, חיפשה אחר רעיה לבנה, כדי שתלד לו יורשים. זו הציעה לו את אחייניתה הלנה ("ננה"), בתה הבכורה של אחותה לודביקה, אך פרנץ יוזף העדיף את האחות הצעירה, אליזבת ("סיסי"), שהייתה בת 16 בלבד. אמו, על אף שחששה שאחייניתה הצעירה אינה מתאימה להיות רעיית הקיסר, עברה על כך בשתיקה, והזוג נישא בשנת 1854.

חייהם של בני הזוג לא היו מאושרים, והיו רצופים טרגדיות: אליזבת לא הצליחה להתקבל אל תוך חברת חצר המלוכה, והיו ביניהם חיכוכים רבים. נולדו להם ארבעה ילדים:

בתם הבכורה סופי נפטרה בשנת 1857 בעודה בת שנתיים, ובנם רודולף התאבד בשנת 1889 בעיירה מאיירלינג, יחד עם חברתו הצעירה מרי וטסרה[2]. אליזבת עצמה נפלה קורבן להתנקשותו של האנרכיסט האיטלקי לואיג'י לוקני בשנת 1898. פרנץ יוזף, שמעולם לא התאושש ממותה, נהג לומר פעמים רבות לחבריו "לעולם לא תדעו עד כמה היא הייתה חשובה בשבילי".

לאחר מותה של אליזבת קיים פרנץ יוזף מערכת יחסים ארוכה עם שחקנית התיאטרון המפורסמת קתרינה שראט, שהייתה צעירה ממנו ב-20 שנה, והקים למענה את "וילת שראט" בעיירה באד אישל, בה הוכרזה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914. יש הטוענים, בעיקר מצד משפחתו של פרנץ, שהקשר לא היה רומנטי, אלא שהקיסר היה זקוק למישהו שיתמוך בו נפשית.

אחיינו של פרנץ יוזף, פרנץ פרדיננד, אשר היה מיועד לרשת את משרת הקיסר, נרצח בשנת 1914 במאורע ההתנקשות בסרייבו על ידי גברילו פרינציפ, התרחשות שהובילה לפתיחת מלחמת העולם הראשונה.

פרנץ יוזף והיהודים

Franz Jozef22
תיאור תרומות הקיסר ליהודי ירושלים, החבצלת, 1870
Coin of Franz Joseph I 20 Kreuzer 1868
מטבעות ועליהן דמות הקיסר משנת 1868. המטבעות נושאים את הכיתוב (בלטינית): "פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה, מלך הונגריה, בוהמיה, גליציה, לודומריה, איליריה וארכידוכס אוסטריה בחסדו של האל"
ראו גם: יהדות אוסטריה

יחסו של פרנץ יוזף ליהודים היה סובלני ואוהד, והם העריצוהו מאוד. עת נבחר לקיסר אוסטריה נפתחה תקופה ביהדות אוסטריה הנחשבת למעין "תור זהב". הקיסר העניק ליהודים שוויון זכויות, באומרו כי "הזכויות האזרחיות והמדיניות אינן תלויות בדת". היהודים אף כינוהו בהערצה "הקיסר ירום הודו" (הקיר"ה) וחיברו עבורו תפילות ושירים שהודפסו בסידורי התפילה. בשנת 1849 ביטל הקיסר את האיסור על היהודים להתארגן בקהילות, ובשנת 1852 נקבע תקנון הקהילה היהודית.

בשנת 1869, כשביקר הקיסר בירושלים כחלק ממסעו במזרח התיכון, התקבל באהדה רבה על ידי האוכלוסייה היהודית. הקיסר הקים קרן למימון הקמת מוסדות יהודים, ואיתה הקים את בית המדרש לרבנים בבודפשט שבהונגריה. ב-1890 נקבע מעמדה הרשמי של הקהילה היהודית בווינה תחת חסותו, ובאותה תקופה אף נבחרו מספר יהודים לפרלמנט האוסטרי.

בתקופתו שלטונו של פרנץ יוזף תרמו היהודים רבות לתרבות האוסטרית. למרות אחוזם הקטן יחסית באוכלוסייה, פעלו באוסטריה משכילים יהודים רבים שהיו לגדולי התרבות האוסטרית, ביניהם עורכי דין, עיתונאים, סופרים, מחזאים, משוררים, רופאים, בנקאים, אנשי עסקים ואומנים. וינה הפכה למרכז תרבות, חינוך וציונות יהודי באוסטריה ומחוצה לה, מלבד היותה מרכז תרבות כללי.

הנצחתו

לאחר מותו של פרנץ יוזף, נקראו על שמו מספר אתרים:

אילן יוחסין

לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
מריה לואיסה, נסיכת ספרד
 
פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות
 
מריה קרולינה מאוסטריה
 
פרידריך מיכאל, רוזן פפאלץ-צווייבריקן-בירקנפלד
 
מריה פרנצסקה, רוזנת פפאלץ-זולצבאך
 
קרל לודוויג, נסיך הכתר של באדן
 
אמליה מהסן-דרמשטדט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
 
 
 
 
מריה תרזה מנאפולי וסיציליה
 
 
 
 
 
מקסימיליאן הראשון יוזף, מלך בוואריה
 
 
 
 
 
קרולינה מבאדן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרנץ קרל, ארכידוכס אוסטריה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סופי, נסיכת בוואריה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מידע על ניסיון ההתנקשות בקיסר (בגרמנית)
  2. ^ אורי קציר, "הנסיך שהתבקש לנקות את הרובע", על הטרגדיה במאיירלינג, בבלוג "אפלטון"
פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה
בית הבסבורג
נולד:18 באוגוסט 1830 מת:21 בנובמבר 1916
פרדיננד הראשון, קיסר אוסטריה קיסרות אוסטריה
ממלכת הונגריה
18481916
קרל הראשון, קיסר אוסטריה
Jus exclusivae

Jus exclusivae הוא מושג לטיני (בתרגום מילולי: "זכות המניעה"), הידוע אף בשם "וטו אפיפיורי" והמתייחס לתביעתם של מספר שליטים אירופים מונרכים לזכות להטיל וטו על מועמד לתפקיד אפיפיור. בתקופות שונות בהיסטוריה תבעו זכות זו מלכי צרפת, ספרד, קיסר רומא הקדושה, וקיסר אוסטריה. מימוש זכות הוטו על ידי בעלי זכויות אלה הייתה נעשית באמצעות "קרדינל הכתר", חבר בקונקלווה הממונה וממומן על ידי ראש המדינה הקתולית התובעת את זכות הווטו. אותו קרדינל היה מודיע לקונקלווה כי מועמד מסוים לאפיפיורות אינו מקובל על שליט קתולי מסוים ויש להסיר את מועמדותו. אף שהזכות מעולם לא הוכרה רשמית על ידי האפיפיורות, בפועל הוסרה לא אחת מועמדותם של קרדינלים למשרת האפיפיור עקב התביעה ל-Jus exclusivae.

בקונקלווה שנערכה בין השנים 1314–1315 (שבסיומה נבחר יוחנן העשרים ושניים) הטיל פיליפ החמישי, מלך צרפת, וטו על מועמד לכהונת האפיפיור. מלך ספרד עשה לראשונה שימוש ב"זכות המניעה" בבחירת האפיפיור בשנת 1605. מאז מחצית המאה ה-17 נתבעה זכות הוטו בקונקלוות 11 פעם. ב-1799 כפה פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על הקרדינלים יותר מארבעה חודשי הצבעות, לאחר שפסל בזה אחר זה את המועמדים שנבחרו מבלי שמועמדו הצליח להשיג רוב. הקונקלווה בשנת 1903, בה הפעיל פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה את זכות המניעה על בחירתו של מריאנו רמפולה, הייתה הפעם האחרונה בה נעשה שימוש בזכות זו, שבוטלה על ידי פיוס העשירי מיד לאחר היבחרו (בזכות וטו זה).

אליזבת פרנציסקה, ארכידוכסית אוסטריה (1892–1930)

אליזבת פרנציסקה, ארכידוכסית אוסטריה (בגרמנית: Elisabeth Franziska von Österreich;‏ 27 בינואר 1892 - 29 בינואר 1930), הייתה נכדתו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.

ארץ פרנץ יוזף

ארץ פרנץ יוזף (בגרמנית: Franz-Josef-Land; ברוסית: Земля Франца-Иосифа) היא ארכיפלג הממוקם בצפון הרחוק של רוסיה. הארכיפלג נמצא באוקיינוס הארקטי מצפון לנוביה זמליה וממזרח לאיי סבאלברד. הארכיפלג קרוי על שמו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.

מבחינה מנהלתית האי שייך למחוז ארכנגלסק שברוסיה. ארץ פרנץ יוזף מורכבת מ-191 איים מכוסים קרח והיא משתרעת על שטח של 16,134 קמ"ר. על האיים אין תושבים ילידים והאוכלוסייה מורכבת בעיקר ממתיישבים רוסים. האיים ממוקמים בין קו הרוחב 80 מעלות לבין קו הרוחב 81.9 מעלות צפון מה שהופך אותם לקבוצת האיים הצפונית ביותר המחוברת לאירואסיה. הקצה הצפוני ביותר של האיים הוא כף פליגלי על האי רודולף. מרחקו של הארכיפלג מהקוטב הצפוני הוא בין 900 ל-1,110 ק"מ בלבד. מדובר באיים הקרובים ביותר לקוטב הצפוני מלבד האי הקנדי אלסמיר וגרינלנד.

הארכיפלג ככל הנראה התגלה לראשונה על ידי ציידי כלבי ים נורווגים שהפליגו על גבי מפרשית ב-1865 מזרחה מסבאלברד עד שהגיעו אל הארץ החדשה. אולם גילוי זה נשכח עד מהרה.

הגילוי המוכר רשמית של האיים היה ב-1873 על ידי המשלחת האוסטרו-הונגרית אל הקוטב הצפוני שהונהגה על ידי חוקרי הקוטב יוליוס פון פאייר וקרל ווייפרכט. הם קראו לאיים ארץ פרנץ יוזף לכבודו של קיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית פרנץ יוזף הראשון. מכיוון שהמשלחת הייתה בחסות פרטית ולא בחסות המדינה איים אלו מעולם לא היו חלק מאוסטריה.

ב-1929 ברית המועצות נטלה את השליטה על האיים ויישבה אותם למטרות צבאיות ומחקריות. הנגישות לאיים בספינות אפשרית רק בשבועות מעטים בקיץ.

בית הכנסת הגדול של רדאוץ

בית הכנסת הגדול (ברומנית: ההיכל הגדול; Templul mare) ממוקם ברדאוץ, רומניה.

בית הכנסת נוסד בשנת 1883 (קיימות גרסאות שגויות הטוענות שנוסד ב-1879) ושוכן מאז בכתובת הקרויה כעת רחוב אחד במאי מס' 2.

בית הכנסת הראשון של רדאוץ נבנה ב-1830 על ידי Eliahu Gewölb, אולם עם גידול האוכלוסייה היהודית הוא ובתי התפילה הנוספים לא הצליחו לספק את צורכי המתפללים. ב-1880, כשהקיסר האוסטרו-הונגרי (המקום היה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) ביקר במקום, פנתה אליו משלחת של יהודים מקומיים וביקשו סיוע בהקמת בית הכנסת גדול. הקיסר נתן את אישורו והיקצה ליהודים חלקת קרקע במרכז העיר, בהצטלבותם של שני רחובות ראשיים ובקרבת מקום לגן ציבורי.

הבנייה התעכבה בגלל חילוקי דעות בקרב הקהילה לגבי הסגנון בו יבנה בית הכנסת - האורתודוקסים רצו בית כנסת בסגנון מסורתי והמודרניסטים (מילת קוד ביהדות רומניה לרפורמים) רצו בית כנסת דומה לבית הכנסת הקורלי של צ'רנוביץ עם כיפה גדולה, עוגב ומקהלה. המחלוקת הסתיימה בפשרה - בית הכנסת נבנה בסגנון של בית הכנסת קורל של צ'רנוביץ, אך במקום כיפה עגולה אחת במרכז, נבנו שני מגדלים תאומים בצדדים. לנשים הוקצה האגף המערבי.

חנוכת בית הכנסת נערכה ביום 18 באוגוסט 1883, יום הולדתו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה. את הטקס ערך הרב הראשי החדש של העיר, יצחק קונשטט (Yitzhak Kunstadt).

בתחילת דרכו המוזיקלית שר יוזף שמידט במקהלה של בית הכנסת הגדול של רדאוץ.

ביולי 2012 נחנך בית הכנסת מחדש במעמד יהודי העיר, וזאת לאחר שעבר שיפוץ מסיבי.

גשר החירות (בודפשט)

גשר החירות (בהונגרית: Szabadság híd; עד 1945: "גשר פרנץ יוזף") הוא גשר על נהר הדנובה התוחם את מרכז בודפשט מדרום. הגשר, העשוי ברזל ושני מגדלי אבן, הוקם בין 1894 ו-1896 לפי תכנונו של האדריכל יאנוש פקטהאזי (János Feketeházy). תבנית הגשר מרמזת על גשר תלוי, אף שאינו כזה.

בצד פשט (המזרחי) מתחבר הגשר בכיכר Fővám tér, סמוך לשוק המקורה של פשט ולאוניברסיטת בודפשט לכלכלה.

בצד בודה (המערבי) מתחבר הגשר לכיכר גלרט (Gellért tér), לצידם של מלון ומרחצאות גלרט ולמרגלות גבעת גלרט.

אורך הגשר 366.6 מטרים ורוחבו 20.1 מטרים, והוא מיועד לתנועת מכוניות, חשמליות והולכי רגל. שני עמודי התמיכה מעוטרים בסמל הונגריה הכולל כתר מוזהב ושני פסלים עשויים ברונזה של הציפור האגדית טורול בראש כל אחד מהם.

חנוכת הגשר, ב-4 באוקטובר 1896, התבצעה במעמדם של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה והונגריה ורעייתו, מלכת הונגריה אליזבת (סיסי). המסמר האחרון בגשר, שהיה עשוי כסף, חובר בצידה של פשט על ידי הקיסר עצמו. באותה עת, ועד סוף מלחמת העולם השנייה נקרא הגשר "גשר פרנץ יוזף".

ב-16 בינואר 1945 פוצץ הגשר, כמו שאר גשרי הדנובה בבודפשט, על ידי צבא גרמניה הנאצית, אולם נפגע פחות מכולם. הכוחות הסובייטים הקימו גשר זמני ששימש כמעבר יחיד בין שני חלקי העיר בין מרץ 1945 לינואר 1946. ב-20 באוגוסט (החג הלאומי ההונגרי) 1946 נחנך הגשר מחדש כגשר החירות בהתבסס על תשתית סבכת ברזל עליה הותקן הכביש. השבכה הוחלפה בתשתית בטון ב-1984, והגשר נצבע מחדש בצבעו המקורי, ירוק. ב-20 באוגוסט 2007 נפתח הגשר מחדש לאחר שהיה סגור במשך כשנה ומחצה לצורך שיפוצים מקיפים.

דיליז'נס

דיליזַ'נְס (מצרפתית: Diligence, שקדנות, התמדה. בערבית: "חנטור" (עגלה) ובעברית: "מהירה") הייתה כרכרת נוסעים ובה מקום לשישה עד עשרה נוסעים שהייתה רתומה לשני סוסים (בעיר, במישור או בדרך טובה) או שלושה (בדרכים בין-עירוניות ובעליות) והיוותה את אמצעי התחבורה הציבורית העיקרי בארץ ישראל בין אמצע המאה ה-19 לראשית המאה ה-20.

טווח הזמן המדויק להפעלת הדיליז'נסים היה בין ביקורו של הקיסר פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ב-1869, לכבודו נסללה דרך יאה למעבר עגלות בין יפו לירושלים (עד אז התאפשרה רק תנועה על גבי חמורים, פרדים, סוסים וגמלים) לבין פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ובפריפריה גם לאחריה. הדיליז'נסים הראשונים יובאו לארץ ישראל על ידי הטמפלרים שהפעילו שירות תחבורה ציבורית בין מושבותיהם עוד ב-1867.

בדיליז'נס קטן היה ספסל יחיד לאורך העגלה, עליו יכלו לשבת שישה נוסעים גב אל גב. בדיליז'נס גדול היו שני ספסלים לאורך הדפנות או שלושה ספסלים לתשעה או עשרה אנשים. העגלה הייתה סגורה וצוידה בקפיצים לבלימת זעזועים ושימשה גם להובלת חבילות ודואר. תנאים אלה היוו שיפור ניכר ביחס לעגלות הקלות, הרתומות לחמור שהיו כלי התחבורה הנוח ביותר עד אז (פרט לרכיבה על בהמה). כאשר היה הדיליז'נס נקלע לעלייה קשה או לבוץ, נדרשו הנוסעים לרדת ולדחוף את הכרכרה בכוחות עצמם. הנסיעה בין יפו לירושלים בדיליז'נס נמשכה כ-14 שעות שנפרשו על פני יום וחצי, כולל עצירה ללילה בשער הגיא, הנסיעה בכיוון ההפוך נמשכה 12 שעות.

הדילז'נסים היו שייכים לבעלים פרטיים, והעגלונים היו לרוב שכירים, אם כי לעיתים היה העגלון גם בעל העגלה. הרישיון להפעלת הדיליז'נסים הוענק מטעם השלטון לאנשים פרטיים בערים ולוועדי המושבות במושבות הברון, שקבעו מצדם תקנונים להפעלת הדיליז'נס. בעלי הרישיון שילמו מס מיוחד עבור זכות זו ויכלו להפעיל קבלני משנה ועגלונים שכירים.

הוברט סלבטור, ארכידוכס אוסטריה

הוברט סלבטור, ארכידוכס אוסטריה (בגרמנית: Hubert Salvator von Österreich;‏ 30 באפריל 1894 - 24 במרץ 1971), היה נכדו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, וקצין בצבא האוסטרו-הונגרי.

התערוכה העולמית של וינה (1873)

התערוכה העולמית של וינה (בגרמנית: Weltausstellung 1873 Wien) נערכה בין ה-2 במאי ל-1 בנובמבר 1873 בפראטר, הפארק הציבורי הגדול בעיר וינה. סיסמת התערוכה הייתה קידום החינוך. במרכז התערוכה, שמנתה 194 ביתנים, ניצב מבנה עגול שנקרא הרוטונדה, מבנה זה עלה באש בשנת 1937. טקס הפתיחה התקיים במעמד פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.

יאנוש ליבני

יאנוש ליבני (בהונגרית: János Libényi‏; 8 בדצמבר 1831 - 26 בפברואר 1853) היה חייט הונגרי אשר התפרסם בשל ניסיונו הכושל להתנקש בחייו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.

יוזף פרנץ, ארכידוכס אוסטריה

יוזף פרנץ, ארכידוכס אוסטריה ונסיך הונגריה (בגרמנית: Erzherzog Josef Franz von Österreich;‏ 28 במרץ 1895 - 25 בספטמבר 1957), היה נסיך הכתר של הונגריה, בעת שלטונו של אביו בשנים 1919–1920.

לודוויג ויקטור, ארכידוכס אוסטריה

לודוויג ויקטור, ארכידוכס אוסטריה (בגרמנית: Ludwig Viktor Joseph Anton von Österreich‏; 15 במאי 1842 - 18 בינואר 1919) היה אחיהם של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ומקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו.

מהפכת 1848 בהונגריה

המרד ההונגרי של 1848 (בהונגרית מכונה: Az 1848–49-es forradalom és szabadságharc, כלומר "המהפכה והמאבק למען החירות בשנים 1849-1848") היה מרד שפרץ בהונגריה ב-15 במרץ 1848, במטרה להשתחרר משלטון האימפריה האוסטרית. המרד התפתח למלחמת עצמאות, אשר בה לחמו ההונגרים לא רק נגד הכוחות הקיסריים האוסטריים כי אם גם נגד כוחות צבאיים ופארא-צבאיים של עמים אחרים בשטחי הממלכה ההונגרית, אשר דרשו אף הם את חירותם הלאומית וחלקם כרתו ברית עם הקיסר ההבסבורגי. לאחר שנכשל בדיכוי המרד, ביקש פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה סיוע מניקולאי הראשון, קיסר רוסיה. הצבא הרוסי פלש להונגריה ממזרח, והמרד דוכא.

בעקבות המרד הונגריה פוצלה לחמישה מחוזות, בהם משל ממשל צבאי אוסטרי. עם זאת, ב-1867 הכיר קיסר אוסטריה בכך שהבעיות הלאומיות בארצו לא תיפתרנה מעצמן, ולפיכך הגיע עם ההונגרים ל"הסכם הפשרה" אשר בעקבותיו קמה האימפריה האוסטרו-הונגרית.

מלחמת אוסטריה–סרדיניה

מלחמה אוסטריה–סרדיניה (גם מלחמת העצמאות האיטלקית השנייה, מלחמת צרפת–אוסטריה או מלחמת אוסטריה–פיימונטה, הידועה גם כמערכת איטליה), נערכה בין צרפת תחת שלטונו של נפוליאון השלישי וממלכת סרדיניה נגד האימפריה האוסטרית בשנת 1859. בעקבות תהליך האיחוד האיטלקי, מלחמה זו מוכרת גם כמלחמת העצמאות השנייה.

מסדר פרנץ יוזף

מסדר פרנץ יוזף או בשמו המלא המסדר האוסטרי הקיסרי של פרנץ יוזף (בגרמנית: Kaiserlich-Österreichische Franz-Joseph-Orden), הוקם על ידי פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ב-2 בדצמבר 1849, בחגיגות יום השנה הראשון להכתרתו לקיסר.

מריאנו רמפולה

מריאנו רמפולה דל טינדרו (באיטלקית: Mariano Rampolla del Tindaro; ‏ 17 באוגוסט 1843 - 17 בדצמבר 1913) היה קרדינל, מזכיר המדינה של מדינת האפיפיור ופפאביל (מועמד לאפיפיורות) ב-1903, בחירתו על ידי הקונקלווה נדחתה באמצעות וטו אפיפיורי (Jus exclusivae) של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.

מריה ולריה, ארכידוכסית אוסטריה

מריה ולריה מתילדה אמליה, ארכידוכסית אוסטריה (בגרמנית: Erzherzogin Marie Valerie Mathilde Amalie von Österreich; 22 באפריל 1868 - 6 בספטמבר 1924) הייתה בתם של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ואליזבת, נסיכת בוואריה ("סיסי").

סופיה, ארכידוכסית אוסטריה

סופיה פרדריקה דורותיאה מריה יוזפה, ארכידוכסית אוסטריה (בגרמנית: Sophie Friederike Dorothea Maria Josepha von Österreich; 5 במרץ 1855 - 29 במאי 1857) הייתה בתם של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ואליזבת, נסיכת בוואריה ("סיסי").

פרנץ סלבטור, ארכידוכס אוסטריה

פרנץ סלבטור, ארכידוכס אוסטריה (שם מלא: פרנץ סלבטור מריה יוזף פרדיננד קרל לאופולד אנטון פון פדואה בפטיסט יונאריוס אלויס גונזגה ריינר בנדיקט ברנהרד פון אוסטריה-טוסקנה (בגרמנית: Franz Salvator Maria Joseph Ferdinand Karl Leopold Anton von Padua Johann Baptist Januarius Aloys Gonzaga Rainer Benedikt Bernhard von Österreich-Toskana)‏; 21 באוגוסט 1866 - 20 באפריל 1939) היה חתנו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.

קתרינה שראט

קתרינה שראט (בגרמנית: Katharina Schratt‏; 11 בספטמבר 1853 - 17 באפריל 1940) הייתה שחקנית אוסטרית, אשר בשל מערכת היחסים הארוכה שלה עם פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה נודעה בכינוי "הקיסרית הלא מוכתרת של אוסטריה".

מלכים וקיסרים גרמניים
פרנקיה המזרחית (843–918) קרל השנילודוויג הראשוןלודוויג השני • קרלומן • לודוויג השלישי • קרל השלישי • ארנולף • לודוויג הילד • קונראד הראשון גרמניה

האימפריה הרומית הקדושה

גרמניה הנאצית (1933-1935)
ממלכת גרמניה (919–962) היינריך הצפראוטו הראשון
האימפריה הרומית הקדושה (962–1806) אוטו הראשוןאוטו השניאוטו השלישיהיינריך השני • קונראד השני • היינריך השלישיהיינריך הרביעיהיינריך החמישי • לותאר השלישי • קונראד השלישי • פרידריך הראשוןהיינריך השישיפיליפ משוואביהאוטו הרביעיפרידריך השניקונראד הרביעירודולף הראשון • אדולף • אלברכט הראשוןהיינריך השביעילודוויג הרביעיקרל הרביעי • ונצל • רופרכטזיגיסמונדאלברכט השניפרידריך השלישימקסימיליאן הראשוןקרל החמישיפרדיננד הראשוןמקסימיליאן השנירודולף השנימתיאספרדיננד השניפרדיננד השלישילאופולד הראשוןיוזף הראשוןקרל השישיקרל השביעיפרנץ הראשוןיוזף השנילאופולד השניפרנץ השני
הקונפדרציה של הריין (1806–1813) נפוליאון בונפרטה
הקונפדרציה הגרמנית (1815–1848) פרנץ השניפרדיננד הראשון • פרנץ יוזף הראשון
הקונפדרציה הצפון-גרמנית (1867–1871) וילהלם הראשון
הקיסרות הגרמנית (1871–1918) וילהלם הראשוןפרידריך השלישיוילהלם השני
פורטל גרמניה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.