פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Franz II, ובשמו המלא Franz Joseph Karl; ‏12 בפברואר 1768 - 2 במרץ 1835) היה הקיסר האחרון של האימפריה הרומית הקדושה (מ-1792 עד 1806) עד לפירוקה וביטולה על ידי נפוליאון הראשון אחרי ניצחונו בקרב אוסטרליץ. בשנת 1804 יסד פרנץ את הקיסרות האוסטרית והכתיר עצמו לפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה. על כן, הוא כונה בשם "הקיסר הכפול" (Doppelkaiser). החל מ-1806 הוא היה לפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה ומלך הונגריה ובוהמיה. יחד עם הצאר הרוסי ועם מלך פרוסיה הוא היה ממיסדי הברית הקדושה שנוסדה לאחר קונגרס וינה ב-1815 ובהמשך, חלק מהברית המרובעת (עם צירופה של אנגליה) ומהברית המחומשת (עם צירופה של צרפת).

פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
Franz II
פרנץ השני
פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
לידה 12 בפברואר 1768
פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה Flag of the Grand Duchy of Tuscany (1840).svg
פטירה 2 במרץ 1835 (בגיל 67)
וינה, האימפריה האוסטרית האימפריה האוסטרית
מדינה האימפריה הרומית הקדושה
האימפריה האוסטרית
מקום קבורה וינה
בת זוג אליזבת, דוכסית וירטמברג
מריה תרזה מנאפולי וסיציליה
מריה לודוביקה מאוסטריה-אסטה
קרולינה אוגוסטה, נסיכת בוואריה
שושלת בית הבסבורג - לורן
אב לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
אם מריה לואיסה, נסיכת ספרד
צאצאים ראו בהמשך
קיסר האימפריה הרומית הקדושה
1 במרץ 17926 באוגוסט 1806
(14 שנים)
האימפריה פורקה ←
קיסר אוסטריה ה־ראשון
11 באוגוסט 18042 במרץ 1835
(30 שנים)
→ אין, הקמה חדשה
פרסים והוקרה
Francesco I
פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

חייו

בצעירותו

פרנץ היה בנו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה לאופולד השני ושל מריה לואיסה, נסיכת ספרד בתו של קרלוס השלישי, מלך ספרד. הוא נולד בפירנצה בירת טוסקנה. אביו היה (בין היתר) הארכידוכס של טוסקנה, עד לעלייתו על כס הקיסר ב-1790 ועל כן, פרנץ נולד ובילה את שנות ילדותו בפירנצה. אך עקב היותו מועמד להפוך לקיסר בעתיד, הובא פרנץ לווינה, בשנת 1786, בהיותו בן 16, כדי להכינו לתפקידו הרם. באותה עת הקיסר היה יוזף השני דודו של פרנץ, והוא התאכזב קשות מתכונותיו הגופניות והנפשיות של הצעיר וראה בו ילד מפונק. כדי לחשל אותו, הוא הכניס את פרנץ למשטר חינוכי נוקשה במיוחד ובסופו צורף פרנץ לאחד מגדודי הצבא הקיסריים בהונגריה. אך עם כל זאת, פרנץ העריך מאוד את דודו הקיסר והקשרים ביניהם היו טובים.

יוזף השני נפטר ב-1790 ללא ילדים, ואחיו לאופולד הפך לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. לאחר הכתרתו, מינה לאופולד את בנו, פרנץ, לנציגו בווינה בעת שהוא החל במסע ארוך לאורכה ורוחבה של הקיסרות במטרה לחזק את הקשרים והבריתות בתוכה. בעודו עסוק בפעולות אלו, חלה הקיסר, ומצבו הבריאותי הלך והחמיר, למרות מאמצי רופאיו.

שלטונו

ב-1 במרץ 1792 נפטר לאופולד, בגיל 44, ופרנץ בן ה-24, הפך לקיסר. פרנץ הושפע רבות מהרטוריקה האנטי-מהפכנית, וחרג מהמדיניות הפייסנית כלפי המהפכה הצרפתית של קודמו בתפקיד, בין השאר משום שחשש שתפרוץ מהפכה גם ברחבי האימפריה שלו. דבר זה הביא להסלמה נוספת ביחסי אוסטריה-צרפת, עד שלבסוף צרפת הכריזה מלחמה על אוסטריה ב-20 באפריל 1792.

בתחילת המלחמות הנפוליאוניות פיקד פרנץ על הצבא האוסטרי, והוביל אותו במערכה בפלנדריה, אולם לאחר מכן העביר את הפיקוד לאחיו הארכידוכס קרל, דוכס טשן.

בשנת 1796 הוציא מסעו של נפוליאון בצפון איטליה את פיימונטה מהקואליציה. פיימונטה, שאיימה על צרפת מהחזית האיטלקית משך 4 שנים, הובסה תוך חודש אחד בלבד, והאוסטרים נהדפו צפונה. באותה תקופה הצרפתים הביסו גם את כוחות האפיפיור, והאפיפיור פיוס השישי אולץ לחתום על הסכם שלום זמני. כשכשלה התקפת-הנגד האוסטרית, נכנס נפוליאון לפריולי, ובאוקטובר 1797 נאלץ פרנץ להיכנע לתנאים שהכתיב לו נפוליאון בחוזה קמפו פורמיו, ולהעביר את הגדה השמאלית של הריין לצרפת תמורת ונציה ודלמטיה.

בשנת 1800 הצטרפה אוסטריה לקואליציה האנטי-צרפתית השנייה, אולם בשנת 1801 נחלו הכוחות האוסטרים תבוסה מוחצת באיטליה, וחתמו על הסכם שלום נוסף עם צרפת.

לאחר ההפסד בשנת 1801, אחי הקיסר, הארכידוכס קרל נקרא לערוך רפורמות בצבא. קרל היה הגנרל האוסטרי המוכשר ביותר, אך הוא נתקל בחומה בצורה של חדלי אישים שאיישו את המטה הכללי ופחדו מזוהרו. מלשינים וקנאים רקמו מזימות נגדו והסיטו את הקיסר כנגד אחיו. המלחמות האחרונות רוקנו את קופת האוצר האוסטרי ומצב כוחותיה המזוינים היה בכי רע.

קרל, שהיה ריאליסט תמך בהפוגה ואף בחתימת הסכם שלום ארוך טווח עם נפוליאון, כי הוא ראה שהצבא לא מוכן לקרב וייקח זמן רב לפני שאפשר יהיה לארגנו ולשפר את מצבה הכלכלי של ארצו. ראש ממשלת בריטניה, ויליאם פיט הבן, שנכנס למשרד בשנת 1804, לא טמן ידו בצלחת ובחש בקלחת התככים האוסטרית. משראה שהדבר העיקרי שעוצר בעד האוסטרים מלהצטרף למלחמתה של בריטניה נגד נפוליאון הוא הכסף, נתן לה הלוואות נדיבות שבעזרתן אוסטריה חימשה את עצמה. לרוע מזלה של אוסטריה, התככים גרמו לכך שקרל קיבל את הפיקוד על החזית המשנית באיטליה ואילו את הפיקוד על הכוחות העיקריים מסרו לגנרל קרל מאק פון לייבריך. ב-19 באוקטובר 1805, הצליח נפוליאון, בתמרון מבריק, לכתר את הצבא האוסטרי בקרב אולם. כ-30,000 חיילים אוסטרים נכנעו, מה שהיה ניצחון מכריע לצרפתים.

אחרי התבוסה הקשה באולם, אוסטריה נותרה למעשה ללא הגנה. הארכידוכס קרל עשה מאמצים עילאים לצאת מהמגף האיטלקי, אך מסנה התקיף אותו ועל אף הנחיתות המספרית כפה עליו קרב התשה קשה שהסתיים ללא הכרעה. קרל ניסה לנתק מגע, אך מסנה רדף אחריו ולא נתן לו להגיע לאירופה המרכזית בזמן. כתוצאה מכך, הכוח היחיד שנשאר בידי האוסטרים היו כמה אלפי חיילים שנמלטו מאולם ויחידות שלא היו בשני הצבאות הראשונים.

הכוחות הרוסיים שהגיעו לעזרתם של האוסטרים היו חלוצו של הצבא הרוסי הענק וכללו רק כמה אלפי לוחמים. קוטוזוב, מפקדו של הצבא הרוסי נחרד לשמוע שהצבא האוסטרי חדל למעשה להתקיים ולכן פקד על נסיגה לצפון מזרח במטרה לחבור לכוח העיקרי. אחרי נסיגתם של הרוסים הופקרה וינה לחסדיהם של נפוליאון וחיילי הגרנד ארמה. נפוליאון שרצה לסיים את המערכה במהירות האפשרית נכנס לווינה, אך לא שהה בה זמן רב. הוא פקד על הפרשים של מירא לרדוף אחרי הרוסים הנסוגים ויצא בעקבותיהם תוך פרק זמן קצר.

מירא הצליח לאבטח גשר חשוב מעל הדנובה ובעזרתו הגרנד ארמה צלח את הנהר. בינתיים כונס הצבא הרוסי בפיקודו של הצאר אלכסנדר הראשון שהביא איתו גם את חיילי המשמר - ענקים בגובה של 185 ס"מ לפחות (בזמן ש-170 היה הגובה הממוצע באירופה). נפוליאון הצליח להדביקם ליד אוסטרליץ.

נפוליאון רצה לכפות על בעלות הברית קרב הכרעה, אך לא היה לו די כוחות על מנת לכתרם, לכן הוא רצה לפתותם להתקיפו. הוא שלח את הקורפוס של דאבו שמנה כ-20,000 חיילים למשימה משנית וכך צבאו היה נראה חלש מכפי שהיה באמת. בעלות הברית התפתו לצאת לקרב. נפוליאון החזיר את דאבו והשמיד למעשה את הצבא של בעלות הברית בקרב אוסטרליץ הניצחון היה שלם - רבע מהצבא הרוסי נהרג בקרב רבים אחרים פוזרו לכל עבר ורק קומץ לוחמים נשארו לרוסים על מנת להמשיך את המערכה.

לאחר התבוסה המוחצת באוסטרליץ, נאלץ פרנץ להסכים לחוזה פרסבורג, שבו הוחלט על החלשת האימפריה האוסטרית ועל ארגון גרמניה מחדש תחת נפוליאון, בגוף שנקרא הקונפדרציה של הריין. כתוצאה מכך החליט פרנץ ב-6 באוגוסט 1806 לוותר על כתר האימפריה הרומית הקדושה, ומעתה הוא נקרא רק פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה.

בשנת 1809 שוב התקיפה אוסטריה את צרפת. לאחר כמה קרבות משניים שבהם הפסידו, התנגשו האוסטרים עם הכוחות העיקריים של נפוליאון בקרב וגראם (5 ביולי - 6 ביולי 1809). על אף שהקרב היה די שקול, האבדות הכבדות של האוסטרים גרמו להם לחתום על הסכם שנברון ב־14 באוקטובר 1809, שבו נאלץ פרנץ לכרות ברית עם נפוליאון, העברת שטחים לאימפריה הצרפתית, הצטרפות למערכת הקונטיננטלית, ולתת את בתו מריה לואיזה לנפוליאון לאשה.

בשנת 1813 הצליחו בעלות הברית לצרף את האימפריה האוסטרית לצידם. שתי ארמיות אוסטריות על 300,000 חייליהם התפרשו בגרמניה, וכך עמדו לרשות בעלות הברית כ-800,000 לוחמים, ועוד כ-350,000 כעתודה.

ב-26 באוגוסט 1813 נטל נפוליאון את היוזמה וניצח בקרב דרזדן, שם הסב אבדות קשות לבעלות הברית, אך מחסור בפרשים מנע ממנו לרדוף אחרי הכוח המובס ולנצל את ניצחונו. הוא נסוג עם 175,000 חייליו לעיר לייפציג שבסכסוניה שם האמין שיוכל להקים קו הגנה ולנצח את בעלות הברית. אולם, בקרב לייפציג שנערך בין ה-16 ל-19 באוקטובר 1813, הפסיד הצבא הצרפתי שמנה כ-191,000 חיילים, לשלוש ארמיות של בעלות הברית שמנו יותר מ-330,000 חיילים.

לאחר כמה קרבות נוספים, נכנסו בעלות הברית לפריז ב־30 במרץ 1814 והורידו את נפוליאון מכסאו.

בשנים 18141815 אירח פרנץ בווינה את הוועידה הדיפלומטית החשובה - קונגרס וינה, שבה הוא יוצג על ידי קלמנס פון מטרניך. בוועידה הוחלט על מסירת ונציה ולומברדיה יחד עם עוד שטחים לאוסטריה, ובנוסף עמדה אוסטריה בראשות הקונפדרציה הגרמנית. כמו כן הצטרף פרנץ לברית הקדושה, יחד עם אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה ופרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה.

בשנים הבאות קיצץ פרנץ את התקציב הצבאי מ-50% בשנת 1817 ל-23% בשנת 1830.

על אף שפרנץ הגדיר את עצמו כמלך פתוח ורגיש, הייתה המשטרה החשאית האוסטרית היעילה ביותר בכל אירופה, והצנזורה השתדלה לדכות כל התנגדות לשלטונו.

ב-2 במרץ 1835 נפטר פרנץ בווינה מקדחת פתאומית בגיל 67, בנוכחות רבה של משפחתו והכהונה הדתית. הלווייתו הייתה מרשימה, לאחר שבמשך 3 ימים חלפו המוני אזרחים על יד ארונו שהיה מוצב בבית התפילה של ארמון הופבורג. פרנץ נטמן במקום מנוחתם המסורתי של מלכי בית הבסבורג בקריפטה הקיסרית, מוקף ארבע נשותיו, ובמקומו עלה לשלטון בנו פרדיננד.

משפחתו

ב-6 בינואר 1788 התחתן פרנץ עם אליזבת, דוכסית וירטמברג, בתם של פרידריך השני אויגן, דוכס וירטמברג ופרדריקה דורותיאה מברנדנבורג-שוודט, ממנה הייתה לו בת אחת:

  • לודוביקה אליזבת (17901791).

ב-15 בספטמבר 1790 התחתן פרנץ עם מריה תרזה מנאפולי וסיציליה, בתם של פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות ומריה קרולינה מאוסטריה, ממנה היו לו 12 ילדים:

ב-6 בינואר 1808 התחתן פרנץ עם מריה לודוביקה מאוסטריה-אסטה, בתם של הארכידוכס פרדיננד, דוכס ברייזגאו ומריה ביאטריצ'ה ד'אסטה, דוכסית מאסה.

ב-26 באוקטובר 1816 התחתן פרנץ עם קרולינה אוגוסטה, נסיכת בוואריה, בתם של מקסימיליאן הראשון יוזף, מלך בוואריה ואוגוסטה וילהלמינה, נסיכת הסן-דרמשטדט.

אילן יוחסין

לאופולד, דוכס לורן
 
אליזבת שארלוט, נסיכת אורליאן
 
קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
אליזבת כריסטינה מבראונשווייג-וולפנביטל
 
פליפה החמישי, מלך ספרד
 
אליזבטה פארנזה
 
אוגוסט השלישי, מלך פולין
 
מריה יוזפה מאוסטריה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
 
 
 
 
מריה תרזה, קיסרית אוסטריה
 
 
 
 
 
קרלוס השלישי, מלך ספרד
 
 
 
 
 
מריה אמליה מסקסוניה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מריה לואיסה, נסיכת ספרד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

קישורים חיצוניים

פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
בית הבסבורג
נולד:12 בפברואר 1768 מת:2 במרץ 1835
לאופולד השני האימפריה הרומית הקדושה
17921806
האימפריה פורקה
דוכסויות ברבאנט, לימבורג, לותייר, לוקסמבורג,
רוזנויות פלנדריה, היינאו, נאמור
17921793
סופח לצרפת
דוכסות מילאנו
17921796
ארכידוכסות אוסטריה, ממלכת הונגריה, ממלכת בוהמיה
17921835
פרדיננד הראשון
הקמה חדשה קיסרות אוסטריה
18041835
ממלכת לומברדיה-ונציה
18151835
12 בפברואר

12 בפברואר הוא היום ה-43 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 322 ימים (323 בשנה מעוברת).

Jus exclusivae

Jus exclusivae הוא מושג לטיני (בתרגום מילולי: "זכות המניעה"), הידוע אף בשם "וטו אפיפיורי" והמתייחס לתביעתם של מספר שליטים אירופים מונרכים לזכות להטיל וטו על מועמד לתפקיד אפיפיור. בתקופות שונות בהיסטוריה תבעו זכות זו מלכי צרפת, ספרד, קיסר רומא הקדושה, וקיסר אוסטריה. מימוש זכות הוטו על ידי בעלי זכויות אלה הייתה נעשית באמצעות "קרדינל הכתר", חבר בקונקלווה הממונה וממומן על ידי ראש המדינה הקתולית התובעת את זכות הווטו. אותו קרדינל היה מודיע לקונקלווה כי מועמד מסוים לאפיפיורות אינו מקובל על שליט קתולי מסוים ויש להסיר את מועמדותו. אף שהזכות מעולם לא הוכרה רשמית על ידי האפיפיורות, בפועל הוסרה לא אחת מועמדותם של קרדינלים למשרת האפיפיור עקב התביעה ל-Jus exclusivae.

בקונקלווה שנערכה בין השנים 1314–1315 (שבסיומה נבחר יוחנן העשרים ושניים) הטיל פיליפ החמישי, מלך צרפת, וטו על מועמד לכהונת האפיפיור. מלך ספרד עשה לראשונה שימוש ב"זכות המניעה" בבחירת האפיפיור בשנת 1605. מאז מחצית המאה ה-17 נתבעה זכות הוטו בקונקלוות 11 פעם. ב-1799 כפה פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על הקרדינלים יותר מארבעה חודשי הצבעות, לאחר שפסל בזה אחר זה את המועמדים שנבחרו מבלי שמועמדו הצליח להשיג רוב. הקונקלווה בשנת 1903, בה הפעיל פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה את זכות המניעה על בחירתו של מריאנו רמפולה, הייתה הפעם האחרונה בה נעשה שימוש בזכות זו, שבוטלה על ידי פיוס העשירי מיד לאחר היבחרו (בזכות וטו זה).

אליזבת, דוכסית וירטמברג

אליזבת, דוכסית וירטמברג (Elisabeth von Württemberg, ‏21 באפריל 1767 - 18 בפברואר 1790), הייתה בתו של פרידריך השני אויגן, דוכס וירטמברג ואשתו של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

בית לורן

בית לורן (בגרמנית: Haus Lothringen) הוא משפחת אצולה גרמנית ששלטה בדוכסות לורן, ולאחר מכן התאחדה עם בית הבסבורג ליצירת בית הבסבורג-לורן, ששלטה באימפריה הרומית הקדושה, ולאחר מכן שלטה באימפריה האוסטרית וביורשתה האימפריה האוסטרו-הונגרית, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

הארכידוכס קרל, דוכס טשן

הארכידוכס קרל לודוויג יוהאן יוזף לורנטיוס, דוכס טשן (בגרמנית: Carl Ludwig Johann Joseph Laurentius von Österreich, Herzog von Teschen; ‏5 בספטמבר 1771 פירנצה - 30 באפריל 1847 וינה) היה בנו השלישי של לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואשתו האינפנטה מריה לואיסה, נסיכת ספרד, נכדה של מריה תרזה, ואחיו הצעיר של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. נודע במיוחד בשל כך שהביס את נפוליאון בונפרטה בקרב אספרן-אסלינג, וכך הנחיל לנפוליאון את התבוסה הראשונה שלו מאז המצור על עכו.

הקונפדרציה של הריין

הקונפדרציה (השנייה) של הריין (בגרמנית: Rheinbund; צרפתית: Confédération du Rhin) הייתה ברית של 16 מדינות שעוצבה תחת הלחץ של נפוליאון בונפרטה בקיץ 1806 בפריז וכללה נסיכויות שהיו בעבר חלק מהאימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית. הקונפדרציה הייתה קיימת עד לנובמבר 1813, לאחר הפסדו של נפוליאון בקרב לייפציג. הקונפדרציה הוקמה על ידי נפוליאון אחרי ניצחונו בקרב אוסטרליץ על פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ועל אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה, ולאור חוזה פרסבורג.

במהלך קיומה, נכללו בקונפדרציה מדינות, נסיכויות ודוכסויות רבות, ואחד הקשיים בקונפדרציה היו שהמדינות רצו ריבונות מלאה ושאינה מוגבלת.

האיחוד הותיר את מדינות האזור כקונפדרציה של מדינות אוטונומיות בעלות שלטון עצמי מוגבל, בשליטת צרפת. על מדינות הקונפדרציה נכפו רפורמות שונות בתחומי הממשל, הכלכלה והמודרניזציה החברתית היו חשובות להיסטוריה הגרמנית, לצד הרפורמות הפרוסיות. לרפורמות השלכה גם על מעמד היהודים במדינות הפדרציה, אשר הושפע מן האמנציפציה הצרפתית.

לאחר מפלתו של נפוליאון הוקמה בקונגרס וינה (1815) הקונפדרציה הגרמנית, בגבולות דומים לאלה של הקונפדרציה של הריין, בתוספת אוסטריה ופרוסיה.

חוזה פרסבורג

חוזה פרסבורג הוא חוזה שנחתם ב-26 בדצמבר 1805 בין צרפת ואוסטריה כתוצאה מתבוסתם של האוסטרים בקרב אולם (25 בספטמבר - 20 באוקטובר) ובקרב אוסטרליץ (2 בדצמבר).

ב-4 בדצמבר הוסכם על הפסקת אש והחלו מגעים לחוזה שלום. החוזה נחתם בטירת הארכיבישוף בפרסבורג (כיום ברטיסלאבה) על ידי נפוליאון ועל ידי פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

בהסכם עזבה אוסטריה את הקואליציה האנטי-צרפתית השלישית, וויתרה על שטחים ניכרים באירופה. ההישגים מהחוזים הקודמים חוזה קמפו פורמיו וחוזה לונביל חזרו על עצמם, והשטחים בהם החזיקו האוסטרים באיטליה ובבווריה הועברו לצרפת. נכסים אוסטרים מסוימים בגרמניה, הועברו לבעלי ברית של הצרפתים. דרישות האוסטרים על מדינות גרמניות אלו ננטשו ללא יוצאי מן הכלל, כאשר בנוסף לכך נאלצה אוסטריה לוותר על שישית משטחה ו-2.5 מיליון תושבים מתוך אוכלוסייה של 24 מיליון. כמו כן, אולצה אוסטריה לשלם פיצויים לצרפת בסך של 40 מיליון פרנק.

שר החוץ הצרפתי, טליראן, הפציר בנפוליאון להציע לאוסטרים שלום נדיב, ולפצותם על אובדן שטחים באיטליה באמצעות שטחים בבלקן ובמזרח אירופה, על חשבון רוסיה. באופן זה קיווה טליראן ליצור ברית אינטרסים יציבה עם האוסטרים ולתקוע טריז בינם לבין רוסיה, שמצדה תידחק לעימות עם בריטניה במזרח הרחוק. הקיסר לא קיבל את דעתו. לאחר שהביס את הקואליציה השלישית בתוך שלושה חודשים, במבצע צבאי מן המזהירים בהיסטוריה, הוא היה בשיא ביטחונו העצמי. התנאים הקשים והמשפילים של חוזה פרסבורג עוררו מרירות רבה וגרמו לאוסטריה המובסת להתחיל כמעט מיד להיערך, במישור הצבאי והדיפלומטי, למערכה נוספת נגד צרפת. שלום פרסבורג הותיר אמנם את אוסטריה מחוץ לקואליציה האנטי צרפתית הרביעית, אך היא הצטרפה לקואליציה החמישית ב-1809.

חוזה פרסבורג סימן את סופה של האימפריה הרומית הקדושה, וב-1806 ויתר פרנץ השני על תוארו והוכתר כפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה. את החלל שהותירה האימפריה בגרמניה ניסה נפוליאון למלא באמצעות ישות פוליטית בחסות צרפת בשם הקונפדרציה של הריין.

לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Leopold II Heiliger Römischer Kaiser; ‏5 במאי 1747, וינה – 1 במרץ 1792, וינה) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך הונגריה ובוהמיה במשך שנתיים, מ-1790 ועד 1792.

לודוויג ויקטור, ארכידוכס אוסטריה

לודוויג ויקטור, ארכידוכס אוסטריה (בגרמנית: Ludwig Viktor Joseph Anton von Österreich‏; 15 במאי 1842 - 18 בינואר 1919) היה אחיהם של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ומקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו.

מריה השנייה, מלכת פורטוגל

מריה השנייה, מלכת פורטוגל (בפורטוגזית: Maria II de Portugal; ‏4 באפריל 1819 - 15 בנובמבר 1853) הייתה מלכת פורטוגל בין השנים 1834–1853, ועלייתה לשלטון לוותה במלחמת אזרחים, עקב טענתו של דודה מיגל הראשון, מלך פורטוגל בזכותו לכתר.

מריה לאופולדינה מאוסטריה

מריה לאופולדינה מאוסטריה (בגרמנית: Maria Leopoldine von Österreich‏; 22 בינואר 1797 - 11 בדצמבר 1826) הייתה אשתו של פדרו הראשון, קיסר ברזיל.

מריה קרולינה, ארכידוכסית אוסטריה

מריה קרולינה, ארכידוכסית אוסטריה (בגרמנית: Maria Karolina von Österreich; ‏8 באפריל 1801 - 22 במאי 1832) הייתה בתו של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואשתו של פרידריך אוגוסט, נסיך סקסוניה.

מריה תרזה מנאפולי וסיציליה

מריה תרזה מנאפולי וסיציליה (באיטלקית: Maria Teresa Carolina Giuseppina di Napoli e Sicilia‏; 6 ביוני 1772 – 13 באפריל 1807) הייתה אשתו של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהפך לאחר מכן לקיסר אוסטריה.

פרדיננד הראשון, קיסר אוסטריה

פרדיננד הראשון (Ferdinand I, ‏19 באפריל 1793 - 29 ביוני 1875) היה קיסר אוסטריה, נשיא הקונפדרציה הגרמנית, מלך הונגריה ובוהמיה בין השנים 1835–1848.

פרנסיסקה, נסיכת ברזיל

פרנסיסקה, נסיכת ברזיל (Maria II de Portugal; ‏2 באוגוסט 1824 - 27 במרץ 1898), הייתה בתו של פדרו הראשון, קיסר ברזיל, וכלתו של לואי פיליפ, מלך הצרפתים.

פרנץ

האם התכוונתם ל...

פרנץ קרל, ארכידוכס אוסטריה

פרנץ קרל, ארכידוכס אוסטריה (7 בדצמבר 1802 - 8 במרץ 1878) הוא ארכידוכס אוסטרי לבית הבסבורג. אביהם של הקיסרים פרנץ יוזף (קיסר אוסטריה) ומקסימיליאן הראשון (קיסר מקסיקו), וסבו של פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה, אשר ההתנקשות בחייו שהתרחשה בסרייבו היוותה יריית הפתיחה של מלחמת העולם הראשונה.

קרל אלכסנדר, נסיך טורן וטקסיס החמישי

קרל אלכסנדר, נסיך טורן וטקסיס החמישי בגרמנית: Karl Alexander Fürst von Thurn und Taxis;‏ 22 בפברואר 1770 – 15 ביולי 1827) היה נסיך טורן וטקסיס החמישי, מ-13 בנובמבר 1805 עד מותו, ובנוסף כיהן כאחראי על הדואר הקיסרי (Generalpostmeister) עד התפטרותו של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

רודולף, ארכידוכס אוסטריה

רודולף יוהאן יוזף ריינר, הקרדינל מהבסבורג-לורן, הארכידוכס והנסיך הקיסרי של אוסטריה, הנסיך המלכותי של הונגריה ובוהמיה (בגרמנית: Rudolf Johann Joseph Rainer von Österreich)‏ (8 בינואר 1788, וינה – 23 ביולי 1831, באדן) היה צעיר בניו של לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ואחיו הצעיר של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. עיקר ההכרה בו היא משום שהיה מהאנשים הקרובים ביותר ללודויג ואן בטהובן המפורסם יותר ממנו. רודולף ניכר בכישרונו מוזיקלי, ובגיל 15 החל להופיע בנגינה בפסנתר. הוא נכנס לדפי ההיסטוריה המוזיקלית בכך שבשנים 1803-4 החל לקחת שיעורי תאוריה אצל בטהובן, ובכך התחילה ידידות שנמשכה בין השניים במשך 20 שנים, במהלכן למד אצל בטהובן בעיקר קומפוזיציה.

מלכים וקיסרים גרמניים
פרנקיה המזרחית (843–918) קרל השנילודוויג הראשוןלודוויג השני • קרלומן • לודוויג השלישי • קרל השלישי • ארנולף • לודוויג הילד • קונראד הראשון גרמניה

האימפריה הרומית הקדושה

גרמניה הנאצית (1933-1935)
ממלכת גרמניה (919–962) היינריך הצפראוטו הראשון
האימפריה הרומית הקדושה (962–1806) אוטו הראשוןאוטו השניאוטו השלישיהיינריך השני • קונראד השני • היינריך השלישיהיינריך הרביעיהיינריך החמישי • לותאר השלישי • קונראד השלישי • פרידריך הראשוןהיינריך השישיפיליפ משוואביהאוטו הרביעיפרידריך השניקונראד הרביעירודולף הראשון • אדולף • אלברכט הראשוןהיינריך השביעילודוויג הרביעיקרל הרביעי • ונצל • רופרכטזיגיסמונדאלברכט השניפרידריך השלישימקסימיליאן הראשוןקרל החמישיפרדיננד הראשוןמקסימיליאן השנירודולף השנימתיאספרדיננד השניפרדיננד השלישילאופולד הראשוןיוזף הראשוןקרל השישיקרל השביעיפרנץ הראשוןיוזף השנילאופולד השני • פרנץ השני
הקונפדרציה של הריין (1806–1813) נפוליאון בונפרטה
הקונפדרציה הגרמנית (1815–1848) פרנץ השני • פרדיננד הראשוןפרנץ יוזף הראשון
הקונפדרציה הצפון-גרמנית (1867–1871) וילהלם הראשון
הקיסרות הגרמנית (1871–1918) וילהלם הראשוןפרידריך השלישיוילהלם השני
פורטל גרמניה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.