פרנסואה מיטראן

פרנסואה מיטראןצרפתית: François Mitterrand (מידע • עזרה), 26 באוקטובר 1916 - 8 בינואר 1996) היה פוליטיקאי צרפתי, איש המפלגה הסוציאליסטית, שכיהן כנשיא צרפת מ-10 במאי 1981 עד 17 במאי 1995, כאשר תקופת כהונתו הייתה הארוכה ביותר בהיסטוריה של המדינה. הוא הוחלף על ידי ז'אק שיראק השמרן.

פרנסואה מיטראן
François Mitterrand
פרנסואה מיטראן
לידה 26 באוקטובר 1916
ג'רנק, צרפת
מדינה צרפת  צרפת
מפלגה המפלגה הסוציאליסטית
בת זוג דניאלה מיטראן
שושלת Mitterrand family
נשיא צרפת ה־4 (ברפובליקה החמישית)
21 במאי 198117 במאי 1995
(14 שנים)
פרסים והוקרה

נעוריו ותחילת דרכו

נולד בעיר ז'ארנאק במערב צרפת, למשפחה קתולית. מגיל צעיר עסק בפעילות פוליטית, במסגרת המפלגה הלאומנית "צלב האש".

במהלך מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הצרפתי. בשנת 1940 נשבה על ידי הצבא הגרמני, ובשנת 1941 ברח מהשבי והחל לעבוד עבור ממשלת וישי בצרפת. הוא נחשב לעובד מצטיין ובשנת 1943 קיבל עיטור כבוד מיוחד של וישי, ביוני 1943 היה מיטראן הזוכה ה-2202 בעיטור הכבוד המיוחד של ממשלת וישי (ששיתפה פעולה עם הנאצים) על שרות נאמן, מדלית ה-Francisque. במעמד קבלת המדליה אמר מיטראן: " אני מקדיש עצמי למרשל פטן ...ומתחייב... להשאר נאמן אליו ולמטרה". מאוחר יותר, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, הוא הצטרף למחתרת הצרפתית.

בשנת 1946 נבחר לנציג מחוז נייבר בפרלמנט, ובשנת 1947 הצטרף למפלגת "האיחוד הדמוקרטי והסוציאליסטי של הרזיסטאנס" (Union démocratique et socialiste de la Résistance) מפלגת מרכז-שמאל בהנהגת רנה פלוון. במהלך השנים כיהן כשר במשרדים שונים עד שהתפטר בשנת 1957, על רקע טענות שהסתיר, כשר המשפטים, פעולות לא חוקיות של סוכנים צרפתים באלג'יר.

בשנת 1958, היה בין הבודדים שהתנגדו למינויו של שארל דה גול לנשיא צרפת. בשנת 1959 ניצל מניסיון התנקשות בחייו בפריז. בשנת 1965 התמודד על הנשיאות מול דה גול והפסיד. בשנים 1965–1968 היה נשיא "המפלגה המאוחדת" (סוציאליסטים וליברלים), בשנת 1971 מונה לנשיא המפלגה הסוציאליסטית, ובשנת 1974 התמודד שוב על הנשיאות והפסיד לואלרי ז'יסקר ד'אסטן.

נשיא צרפת

בשנת 1981 נבחר מיטראן לנשיא צרפת. בין פעולותיו הראשונות כנשיא היו הבקשות לדון בביטול עונש המוות, ובהנהגת מס רכוש מוגדל. ביישום מדיניות הפנים הקשו עליו משברים כלכליים, ורוב שמרני בפרלמנט. במהלך כהונתו הושלמה בניית מנהרת הרכבת לאנגליה.

הישגיו הבולטים היו בזירה הבינלאומית - הוא תרם לחיזוק האיחוד האירופי ולצירופן של ספרד ופורטוגל לאיחוד, ושיקם משמעותית את מערכת היחסים של צרפת עם גרמניה.

מיטראן נחשב לפוליטיקאי החשוב ביותר של השמאל הפוליטי בצרפת, אך גם למנהיג ריכוזי מאוד וחסר שקיפות.

האדמירל פייר לקוסט, שהיה מפקד שירות המודיעין החיצוני של צרפת, הודה ביולי 2005 שמיטראן הורה על הטבעתה של ספינת גרינפיס בניו זילנד, ב-10 ביולי 1985. הספינה הגיעה לנמל אוקלנד במטרה למחות על ניסויים בנשק גרעיני שצרפת ערכה בדרום האוקיינוס השקט, והוטבעה על ידי שירות המודיעין הצרפתי. באירוע נהרג צלם מפורטוגל בשם פרננדו פריירה.

במאי 1995 סיים את כהונתו, ובמקומו נבחר לנשיא צרפת ז'אק שיראק. בינואר 1996, פחות משנה לאחר סיום כהונתו, נפטר מיטראן ממחלת הסרטן.

מיטראן היה נשוי לדניאל גוז משנת 1944, ונולדו להם שני ילדים, ז'אן-כריסטוף וז'ילבר. לאורך כל תקופת נשיאותו נשמר קשר של שתיקה ביחס לפרשיות האהבים הרבות שלו. בשנת 1974 נולדה לו בת מחוץ לנישואים בשם מזארין פנז'ו.

היחס ליהודים ולישראל

מיטראן הוקיר את התנ"ך ונחשב לידיד היהודים. למרות חילוקי דעות קשים בין צרפת לישראל, בעקבות מבצע אופרה שפגע בכור הגרעיני של עיראק שהיה תוצר של שיתוף פעולה עיראקי-צרפתי ועל רקע מלחמת לבנון הראשונה, בה נלחמה ישראל על אדמות לבנון שהייתה בת חסות של צרפת, נגד אש"ף שהיה בעל קשרים עם צרפת, לא נוצר קרע בין צרפת לישראל. ב-3 במרץ 1982 מיטראן היה לנשיא הצרפתי הראשון שביקר במדינת ישראל והוא התחייב כי צרפת לא תכיר באש"ף כל עוד הארגון לא יכיר במדינת ישראל ולא יזנח את דרך הטרור[1].

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 נחשפו פרטים אודות עברו של מיטראן אשר יצרו פער בינו לבין הקהילה היהודית בצרפת. נודע כי מיטראן שמר על קשרי ידידות עם רנה בוסקה, משתף פעולה בכיר בממשלת וישי, ובאופן גורף סירב להעמיד לדין משתפי פעולה צרפתים בגין פשעים נגד האנושות. מיטראן סירב להכיר באחריותה של צרפת, תחת ממשל וישי, בעזרה לנאצים בביצוע פשעים נגד האנושות במלחמת העולם השנייה. הגילויים הללו מחקו את דימויו של מיטראן כאוהד יהודים, גם בקרב יהודי צרפת וגם בקרב היהודים במדינת ישראל[2].

לקריאה נוספת

גרהם רוב, פריזאים, היסטוריה הרפתקנית של פריז, כתר 2012. עמ' 311-332.

הערות שוליים

  1. ^ שרביט, 2008, ע' 1045-1048
  2. ^ פלמור, א. (1998). ידידות במבחן. ירושלים: כרמל, עמ' 30-29
הקודם:
ואלרי ז'יסקר ד'אסטן
נשיא צרפת
19811995
הבא:
ז'אק שיראק
26 באוקטובר

26 באוקטובר הוא היום ה-299 בשנה (300 בשנה מעוברת), בשבוע ה-43 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 66 ימים.

אדריכלות

אַדְרִיכָלוּת או אַרְכִיטֶקְטוּרָה היא אמנות הבנייה, עוסקת בתכנון ועיצוב מבנים וחללים, ונמצאת בין אמנות לבין הנדסת בניין. העיסוק במבנה ובחלל כולל את הסביבה הבנויה הכוללת ברמת המאקרו, כתכנון עירוני, עד לעיצוב פרטי המבנה והריהוט ברמת המיקרו.

תחום האדריכלות משתרע מפרטי בניין עד לתוכנית מתאר ארצית הכוללת תקנון. דוגמה לתקנון היא קביעתו של רונלד סטורס כי המבנים בירושלים ייבנו בחיפוי אבן ירושלמית. יש אדריכלים המתמחים בתחומים שונים, כגון אדריכלי פנים, אדריכלות מגורים, אדריכלות מבני ציבור, אדריכלי נוף ומתכנני ערים. בעלי מקצוע שאינם אדריכלים, עוסקים בענף ספציפי בתחום האדריכלות, כמו מעצבי פנים המתמחים בכל הקשור לפנים המבנה, מעצבי גינות, והנדסאי אדריכלות. בתהליך תכנון, יכול האדריכל לפעול לבדו בכל התחומים השונים, ויכול גם לצרף אליו בעלי מקצוע העוסקים בתחום התמקצעותם בהנחיית האדריכל, הנקראים 'יועצים' בשפה אדריכלית, בעיקר בפרויקטים רחבי היקף.

יש אדריכלים העוסקים בעיצוב רהיטים, כמו מריו בליני המתכנן ריהוט בין השאר עבור חברת נטוצי , בשל החפיפה בין ריהוט למבנה. יש גם מעצבים כמו פיליפ סטארק, מעצב תעשייתי בהכשרתו, העוסק בעיצוב חללי פנים. הוא עיצב את דירתו הפרטית של נשיא צרפת דאז פרנסואה מיטראן, ועיצב את הרעיון, הקונספט ושם המותג של מגדלי YOO שנבנו בתל אביב.

אנגולה-גייט

אנגולה-גייט (צרפתית: L'Angolagate) היא פרשת מכירת נשק בלתי חוקית לממשלת אנגולה בסוף תקופת מלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה, בין השנים 1993 ל-2000. על פי חשדות המשטרה הצרפתית, שווי העסקות שבוצעו היה כ-790 מיליון דולר. העסקות כללו מכירת טנקים, מוקשים, להביורים, מסוקים, ספינות מלחמה ועוד.

בפרשה מעורבים רבים, ובהם ניתן למנות את ז'אן כריסטוף מיטראן - בנו של נשיא צרפת דאז פרנסואה מיטראן, שארל פסקואה, שכיהן בעבר כשר הפנים בצרפת, ואנשי העסקים פייר פאלקון וארקדי גאידמק. נגד פאלקון וגאידמק, הנחשבים שני החשודים העיקריים בפרשה, הוצאו צווי מעצר בינלאומיים.

שארל פסקואה, שהורשע בבית משפט הצרפתי בשיתוף הפעולה עם גאידמק, ניסה להתחמק מן העונש בטענה שכל הצמרת הפוליטית בצרפת ידעה על העסקות ואפילו הייתה מעוניינת בכך. באפריל 2011 זיכה בית המשפט בצרפת את גאידמק מהאישומים נגדו בפרשה. יחד איתו זוכו גם שותפו פאלקון ושר צרפתי לשעבר.

ביקורי נשיאי צרפת בישראל

מאז הקמת המדינה ביקרו בישראל ארבעה מנשיאי צרפת המכהנים (מתוך תשעה). הביקור הראשון נערך בשנת 1982 והאחרון בשנת 2013. מיעוט הביקורים ומועדיהם ביטאו את המורכבות של יחסי שתי המדינות ובמיוחד את המשבר שאפיין אותם במהלך שנות השישים והשבעים על רקע יחסי צרפת עם העולם הערבי. הם ביטאו גם את היחסים המשופרים שהתבססו בין המדינות לאחר מכן (למעט בתקופת נשיאותו של ז'אק שיראק).

בריכת השתקפות

בריכת השתקפות היא בריכת נוי המתפקדת כאלמנט דומיננטי בנוי של אדריכלות נוף, הנבנה בדרך כלל כמרכיב ממכלול מבנים מונומנטליים או אנדרטאות. מבנה זה יהיה בדרך כלל בריכה רדודה שבה משתקף המבנה או האנדרטה. מטרת הבריכה היא הבאת הצופה לידי רוגע, או העצמת הרגשות שמעורר בצופה המבנה המונומנטלי או האנדרטה.

לקראת סוף המאה ה-20 התווסף השימוש בברכות השתקפות כחלק אינטגרלי של מבנה, המטרה כפשוטה לאפשר השתקפות של המבנה החדש ו/או מבנה קיים וקרוב במימי הבריכה

דוגמאות לבריכות השתקפות:

בריכת ההשתקפות של אנדרטת לינקולן בעיר וושינגטון בארצות הברית.

בריכת ההשתקפות בטאג' מאהל בעיר אגרה שבהודו.

בריכת ההשתקפות שנבנתה בעיר אוקלהומה סיטי במקום בו עמד בניין אלפרד פ. מורה שפוצץ בפיגוע באוקלהומה סיטי.

בריכת ההשתקפות על שם ד"ר מרטין לותר קינג באטלנטה, ג'ורג'יה.

בריכת ההשתקפות בחזית כנסיית סגרדה פמיליה בברצלונה.

בריכת ההשתקפות בחזית היכל התרבות בתל אביב.

בריכת השתקפות כחלק מיצירת כניסה חדשה למוזיאון הלובר. בעיר פריז, יזם נשיא צרפת פרנסואה מיטראן בשנת 1983 את תכנית הלובר הגדול, בעקבות יוזמה זו נבחר האדריכל הסיני אמריקאי איי אם פיי לקדם את התכנון , התכנית שלבה בריכת השתקפות שצורתה ריבוע שכלא בתוכו ריבוע נוסף, מסובב אשר כלא בתוכו את פירמידת מוזיאון הלובר, משולשת ובנויה מזכוכית אשר דרכה נכנסים כיום למוזיאון. הפרוייקט שתוכנן בעל קונספט אדריכלי שונה מהותית ממבני המוזיאון הקיימים, זכה עם השנים להצלחה מרובה בקרב התושבים והמבקרים כאחד.

גרנד ארש

הגרנד ארש (או הקשת הגדולה בצרפתית: La Grande Arche או Arche de la Défense) הוא בניין משרדים הנמצא ברובע העסקים לה דפאנס שמצפון-מערב לפריז. המבנה הוא גולת הכותרת של פרויקט לה דפאנס, אותו יזם נשיא צרפת פרנסואה מיטראן בתחילת שנות ה-80. הוא תוכנן על ידי האדריכל הדני יוהאן אוטו פון ספרקלסן (Johann Otto von Spreckelsen), שזכה בתכנונו לאחר תחרות. הבניין עצמו נבנה בין השנים 1982 ו-1989.

האמברגו הצרפתי על ישראל

האמברגו הצרפתי על ישראל היה אמברגו על יצוא נשק צרפתי לישראל שהוטל זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים והביא לסיומה הפתאומי של תקופת שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות, לביטול חוזים חתומים באופן חד-צדדי, ולהפסקה של הצטיידות צה"ל באמצעי לחימה צרפתיים והחלפתם באמל"ח אמריקאי. האמברגו נמשך לפחות עד תקופת נשיאותו של פרנסואה מיטראן, וגם כיום הייצוא הביטחוני הצרפתי לישראל מצומצם ומתמקד באווירונאוטיקה וחלל, ואינו כולל נשק התקפי.

המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית

המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית (בצרפתית: Parti Socialiste או PS) היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית גדולה בצרפת. היא החליפה את הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים (ה-SFIO) בשנת 1969. המפלגה חברה אף במפלגת הגג של הסוציאל-דמוקרטים האירופאים, מפלגת הסוציאליסטים האירופאים.

המפלגה נחשבת לחלק מהשמאל בפוליטיקה הצרפתית, ובעלי הברית המסורתיים שלה הם מפלגת הירוקים, מפלגת השמאל הקיצוני, התנועה הרפובליקנית האזרחית והמפלגה הקומוניסטית הצרפתית.

הספרייה הלאומית של צרפת

הספרייה הלאומית של צרפת (בצרפתית: Bibliothèque nationale de France, בראשי תיבות: BnF) היא ספרייה לאומית וגם הספרייה החשובה ביותר בצרפת. יש לה מעמד חוקי של מוסד ציבורי. פעילותה נעשית במספר אתרים, שהמרכזי בהם הוא "אתר פרנסואה-מיטראן" שנמצא בגדה השמאלית, ברובע ה-13 של פריז.

אוסף הספרייה מוערך ב-13 מיליון פריטי דפוס וספרים. הספרייה מוכרת גם הודות לספריות המקוונות שלה, בעיקר ספריית גאליקה (Gallica) וכן אירופיאנה (Europeana). המסמכים שמועלים לאתרים הם בצורת תמונות, על פי רוב, אולם הם טקסטואליים בעיקרם, במיוחד באתר אירופיאנה. זוהי אחת הספריות החשובות ביותר בעולם.

הרובע השלושה-עשר של פריז

הרובע השלושה-עשר של פריז (בצרפתית: XIIIe arrondissement), הממוקם בגדה השמאלית, הוא אחד מעשרים הרבעים של פריז, צרפת. ברובע נמצאת שכונת הצ'יינהטאון העיקרית של פריז, אזור בו מרוכזים בניניי מגורים גבוהים, בדרום-מזרח הרובע השלושה-עשר.

כמו כן, הרובע הוא מקום מושבה של הספרייה הלאומית של צרפת – אתר פרנסואה מיטראן, ואזור העסקים החדש שבגדה השמאלית.

ואלרי ז'יסקר ד'אסטן

ואלרי ז'יסקר ד'אסטן (צרפתית: Valéry Giscard d’Estaing; נולד ב-2 בפברואר 1926 בקובלנץ שבגרמניה), הוא פוליטיקאי צרפתי מימין-מרכז המפה הפוליטית, הנשיא השלישי של הרפובליקה החמישית בין ה-27 במאי 1974 ועד ל-21 במאי 1981. בשנת 2003 נבחר לכהן כחבר באקדמיה הצרפתית.

תקופת נשיאותו התאפיינה בגישה ליבראלית יותר לנושאים חברתיים – כגון גרושין, מניעת הריון והפלות – ובנוגע לניסיונות לערוך מודרניזציה לצרפת ולמוסד הנשיאות, בעיקר בחניכת מפעלי תשתית רחבי היקף כגון רשת רכבות ה-TGV המהירות והמעבר לשימוש באנרגיה גרעינית כמקור האנרגיה העיקרי של צרפת. יחד עם זאת, הפופולריות שלו נפגמה כתוצאה מהשפל הכלכלי שבא בעקבות משבר האנרגיה העולמי בשנת 1973, שסימן את סופן של "שלושים שנות התהילה" של צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה. בנוסף, ז'סקר עמד בפני התנגדות פוליטית משני צידי הספקטרום הפוליטי: פרנסואה מיטראן מהצד השמאלי שאוחד מחדש, וז'אק שיראק, ששיקם את המחנה הגוליסטי וקרנו עלתה באגף הימני. כל אלו, יחד עם יחסי ציבור גרועים, העצימו את חוסר הפופולריות שלו לקראת סוף כהונתו, והוא כשל בניסיונו להיבחר מחדש בשנת 1981.

ז'יסקר תמך בפדרציה אירופית, ולאחר שהגביל את מעורבותו בפוליטיקה הלאומית עם תבוסתו בבחירות, הפך מעורב באיחוד האירופי.

ועדת מוקיו

ועדת מוקיו הייתה ועדה שהוקמה כדי לבחון את אופי המעורבות הצרפתית ברצח העם ברואנדה בשנת 1994. ביוני 2008 הציגה ממשלת רואנדה דו"ח של ועדה, שבראשה עמד שר המשפטים לשעבר ג'אן ד-דיו מוקיו ובו האשמות קשות כנגד צרפת. החלק הראשון הדו"ח מנתח את המעורבות של צרפת ברואנדה לפני מבצע טורקיז (עד עמוד 140), שהוא הכינוי למעורבות הצבאית ברואנדה בחודשים שבהם התבצע רצח העם, החלק השני את פעולת צרפת במהלך המבצע, והחלק השלישי (עמודים 303-334) את פעולת צרפת אחרי המלחמה, כדי לטשטש ראיות.

34 בכירים צרפתים הואשמו במעורבות ברצח העם ורואנדה קראה להעמידם למשפט.

בין השמות:

הנשיא הצרפתי פרנסואה מיטראן. במהלך רצח העם, ב-22 ביוני הוא הכריז: "רואנדה מאוכלסת בעיקר על ידי הוטו. לא יעלה על הדעת, שהמיעוט ייתפוס את השלטון."

דומיניק דה וילפן שהיה מאוחר יותר ראש ממשלת צרפת, הכריז ב-24 ביולי 1992, שצבא צרפת תעזור לצבא רואנדה במלחמה נגד ה-RPF. (סעיף 1.4.2 מתוך הדו"ח)

אלן ז'ופה, גם הוא לימים ראש ממשלה, אמר, מיד אחרי תחילת רצח העם: "האם צרפת יכולה לעשות סדר בכל העולם? האם יש לה את היכולת ואת האחריות, בכל היבשות, לעצור בני-אדם מלהרוג זה את זה?" (סעיף 1.2 בדו"ח) ב-12 ביוני, במהלך רתח העם, הוא אמר לעיתונאי: "אני יכול להבטיח לך, שאין יותר משלוחי נשק לצבא רואנדה. (וכשהוא מצביע לצד השני של נהר הסיין) אבל מה שקורה שם, אני לא יודע." סעיף 4.3 בדו"ח)

פול דיז'ו מונה על ידי פרנסואה מיטראן לשגריר באזור ההשפעה הזה של צרפת. מאז 2006 הוא ראש העיר של אור באלפים העליונים. דיז'ו הבטיח לממשלה, שהנוכחות הצבאית הצרפתית לא תאפשר ניצחון של ה-RPF. את נציגי RPF הוא הזהיר באומרו, שאם הם לא ייכנעו, הם לא יפגשו את המשפחות שלהם, כי ירצחו את כולם. דיז'ו האשים באופן ברור את ה-RPF בעימות. הוא הבטיח לממשלה עזרה צבאית, מודיעינית ולוגיסטית במלחמה נגד ה-RPF.

ז'אן-כריסטוף מיטראן, בנו של הנשיא, נכח בתור יועץ של הנשיא, נכח בשיחה שבה דיז'ו איים על ה-RPF בהשמדת משפחותיהם. (סעיף 8.1. של הדו"ח)

השגרירה קטרין בואווינו, נכח גם היא באותה שיחה. (סעיף 8.1. של הדו"ח)בדו"ח מואשמים גם עשרות אנשי צבא צרפתיים:

ז'אן-פייר אושון היה גנראל, שקיבל מחמאות רבות מקצינים מצבא רואנדה על העזרה באספקת תחמושת. (סעיף 4.3. מתוך הדו"ח)

ז'ק הוגאר, קיבל בשנת 2009 מנשיא המדינה את אות לגיון הכבוד, יחד עם רבים אחרים, וותיקי רואנדה, מופיע בסעיפים רבים בדו"ח.החיילים והמפקדים מואשמים לא רק באספקת נשק ובעזרה לוגיסטית, אלא גם בהשתתפות פעילה במעשי הטבח.

יחסי צרפת–קזחסטן

יחסי צרפת–קזחסטן הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה הצרפתית לבין רפובליקת קזחסטן. שתי המדינות הן ריבוניות וחברות באומות המאוחדות ובארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה.

לה מונד

לה מונד (בצרפתית: Le Monde "העולם") הוא עיתון יומי צרפתי בבעלות קבוצת לה מונד, יוצא לאור מנובמבר 1944. תפוצתו בשנת 2011 - כ-324 אלף עותקים ביום. מודפס בפורמט מידי.

העיתון נוסד על ידי אובר בובה-מרי לבקשתו של שארל דה גול, בעקבות נסיגת צבא גרמניה הנאצית מפריז במלחמת העולם השנייה, והחליף את העיתון לה טה (Le Temps, "הזמן") שיצא לאור בפריז מאפריל 1861 עד נובמבר 1942. המהדורה הראשונה יצאה לאור ב-19 בנובמבר 1944.

רוב כתבי העיתון הם גם בעלי מניות, ומשתתפים בבחירת המנהלים. בעיתון מושם דגש על פרשנות ודעות לצד דיווחי חדשות, ונטייתו הפוליטית היא לשמאל-מרכז. בין תחקיריו הבולטים - פרשיות שחיתות של נשיא צרפת ז'אק שיראק, ומעורבות הנשיא פרנסואה מיטראן בהטבעת ספינת הדגל של ארגון גרינפיס ב-10 ביולי 1985, במהלכה נהרג צלם הולנדי. בשנת 2010 רכש גזבייה ניאל, מייסד חברת "פרי", נתח שליטה בעיתון.

לורן פביוס

לורן פביוס (בצרפתית: Laurent Fabius, נולד ב-20 באוגוסט 1946) הוא פוליטיקאי צרפתי ממוצא יהודי. היה ראש ממשלת צרפת מטעם המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית במשך כשנתיים (17 ביולי 1984 – 20 במרץ 1986), בתקופת נשיאותו של פרנסואה מיטראן. ממאי 2012 עד פברואר 2016 כיהן כשר החוץ והפיתוח הבינלאומי הצרפתי בתקופת נשיאותו של פרנסואה הולנד.

מוזיאון ד'אורסה

מוזיאון ד'אורסה (Musée d'Orsay) הוא מוזיאון הממוקם על הגדה השמאלית של נהר הסן בפריז בירת צרפת. המבנה נועד במקור להיות תחנת רכבת (מבנה הגאר ד'אורסה) והוסב לשמש כמוזיאון. במוזיאון מוצגות בעיקר יצירות אמנות צרפתית שנוצרו בין השנים 1848–1915.

אוסף המוזיאון מכיל את היצירות האימפרסיוניסטיות הידועות ביותר, מעשי ידי הציירים קלוד מונה ופייר-אוגוסט רנואר. כמו כן מציג המוזיאון פסלים ורהיטים.

מלחמת העצמאות של אלג'יריה

מלחמת העצמאות של אלג'יריה (בערבית: الثورة الجزائرية, בצרפתית: Guerre d'Algérie, מלחמת אלג'יריה) הייתה מאבק מזוין בין צרפת ותנועות עממיות אלג'יראיות שהתנהל בין השנים 1954 ל-1962, והוביל, בסופו של דבר, לעצמאותה של אלג'יריה משלטון צרפת. המלחמה הייתה אחת ממלחמות הדה-קולוניזציה החשובות במאה העשרים, גרמה לזעזוע קשה ברפובליקה הרביעית בצרפת (1946–1958), ונחשבת לאחד הגורמים לנפילתה.

המלחמה התאפיינה בלוחמת גרילה, פעולות טרור נגד אזרחים, שימוש בעינויים בידי שני הצדדים, ופעולות אנטי טרוריסטיות שהפעיל הצבא הצרפתי כנגד המקומיים. המאבק החל על ידי חברים בארגון החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (Front de Libération Nationale - FLN) ב-1 בנובמבר 1954, ביום שכונה "יום כל הקדושים האדום" (Toussaint Rouge).

המלחמה הייתה קונפליקט רב-שלבי ורב-פנים שהיו מעורבות בו מספר תנועות יריבות שלחמו זו בזו בזמנים שונים: בצד תנועות השחרור האלג'יראיות, נלחם ה-FLN באכזריות נגד התנועה הלאומית האלג'יראית (MNA) באלג'יריה, ובמלחמות הקפה בצרפת עצמה. בצד הצרפתי, התפצל הצבא הצרפתי במהלך שני ניסיונות הפיכה, כשה-OAS הצרפתי פועל הן נגד ה-FLN והן נגד הממשלה הצרפתית.

בהוראתה של הממשלה הסוציאליסטית של גי מולה ובהנחייתו של שר הפנים פרנסואה מיטראן, החל הצבא הצרפתי במאמץ פיוס והשכנת שקט באלג'יריה, שנחשבה עד אז בעיני הצרפתים כחלק אינטגרלי מצרפת עצמה. אלא שניסיון זה להחזרת היציבות הידרדר עד מהרה למלחמה כוללת. האלג'יראים, שתמכו תחילה בפתרון שקט בדרכי שלום, נטו בהמשך יותר ויותר ליעד נחרץ של השגת עצמאות, כשהם נהנים מתמיכת מדינות ערביות, ובהמשך גם מתמיכה גוברת של דעת הקהל בעולם כולו, כחלק מהסלידה הגוברת מתופעת הקולוניאליזם. הצרפתים עצמם היו חלוקים בשאלת "אלג'יריה הצרפתית" (l'Algérie Française), האם לשמור על הסטטוס קוו, האם לשאת ולתת על סטטוס זמני שבין עצמאות מלאה לבין שילוב מלא של אלג'יריה כחלק מצרפת עצמה, או האם להסכים לעצמאותה המלאה של אלג'יריה. הצבא הצרפתי השיג תחילה ניצחון צבאי במלחמה, אך המצב השתנה, ועצמאותה של אלג'יריה נראתה בהמשך בלתי נמנעת.

בשל אי היציבות של הרפובליקה הרביעית בצרפת, שב שארל דה גול לשלטון לאחר משבר מאי 1958, ובהמשך הקים את הרפובליקה החמישית. שובו של דה גול יצר ציפיות להמשך השליטה הצרפתית באלג'יריה ולשילובה עם הקהיליה הצרפתית (Communauté française), צורת השלטון בקולוניות הצרפתיות ובאזורי ההשפעה הצרפתיים, שנוסדה כחלק מהחוקה הצרפתית משנת 1958. אלא שדה גול, במשך הזמן, נטה יותר ויותר למתן עצמאות לאלג'יריה, ולבסוף הגיע ככל הנראה למסקנה שזהו תהליך בלתי נמנע. דה גול קיים משאל בקרב האלג'יראים שבו הם בחרו בעצמאות, וכתוצאה, החלה צרפת במשא ומתן עם ה-FLN, שהוביל להסכמי אוויאן במרץ 1962, שהובילו, בסופו של דבר, לעצמאות אלג'יריה. לאחר כישלון הפיכת הנפל[דרושה הבהרה] באלג'יר, שאורגנה בידי גנרלים צרפתיים שהתנגדו למשא ומתן שניהל מישל דברה, ראש ממשלתו של הנשיא דה גול, יזם ה-OAS ‏ (Organisation de l'armée secrète), שהיה מורכב ממתנגדי מתן העצמאות לאלג'יריה, שורה של מעשי חבלה, אך גם שביתות והפגנות ברחבי אלג'יריה, כדי לחבל במימוש הסכמי אוויאן וכדי למנוע את גירושם של הצרפתים המתיישבים שבאלג'יריה. אחמד בן בלה, שנאסר ב-1956 יחד עם מנהיגים נוספים ב-FLN, הפך בספטמבר 1962 לנשיאה הראשון של אלג'יריה העצמאית.

מלחמת אלג'יריה הייתה אירוע מכונן בהיסטוריה של אלג'יריה המודרנית. היא הותירה צלקות הן בחברה הצרפתית והן בעם האלג'יראי, והשפעתה עדיין ניכרת בחלקים משני העמים עד היום.

נשיא צרפת

נשיא הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית: Président de la République française) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת של צרפת. מקום העבודה של הנשיא הוא ארמון האליזה בפריז.

ארבע מחמש הרפובליקות הצרפתיות מאז המהפכה הצרפתית העמידו בראשן נשיא, ובכך הפכו את הנשיאות הצרפתית לעתיקה ביותר הקיימת באירופה. עם זאת, בכל אחת מהרפובליקות ניתנו לנשיא סמכויות אחרות, תפקידים אחרים, וחובות אחרות. כך, למשל, בימי הרפובליקה השלישית היה תפקידו של הנשיא בצרפת (בדומה לזה של נשיא מדינת ישראל), תפקיד טקסי בעיקרו, של ראש מדינה בתואר בעל סמכויות מצומצמות, כאשר עיקר הכוח ניתן לראש ממשלת צרפת.

כיום, בימי הרפובליקה החמישית, שחוקתה נתפרה למידותיו של שארל דה גול בימי משבר אלג'יריה שהביא להתמוטטות הרפובליקה הרביעית, לנשיא סמכויות נרחבות, אם כי עדיין עליו לקבל את הסכמת הפרלמנט למינויו של ראש הממשלה, דבר המביא למצב בו אם הרוב בפרלמנט אינו ממפלגתו של הנשיא, הנשיא ייאלץ למנות את ראש המפלגה היריבה לראש ממשלתו. מסיבה זו נחשב כיום המשטר בצרפת למשטר שאינו נשיאותי טהור, אלא שיטה מעורבת, נשיאותית ופרלמנטרית. ועדיין, הנשיא הוא הדמות הפוליטית המרכזית בצרפת, וכפי שכתב שארל דה גול בתארו את תפיסתו בדבר תפקידו של הנשיא הצרפתי, על ראש המדינה לגלם את "רוח האומה" כלפי פנים, ואילו כלפי העולם כולו עליו לספק "une certaine idée de la France" (מושג כלשהו לגבי מהותה של צרפת).

נשיא הרפובליקה מחזיק גם בתואר הנסיך השותף של אנדורה. נשיא צרפת הנוכחי הוא עמנואל מקרון, שנכנס לתפקידו ב-14 במאי 2017.

סויוז TM-7

סויוז TM-7 (ברוסית: Союз TM-7) הייתה חללית מסדרת סויוז, שהמריאה ב-26 בנובמבר 1988 מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן, כשעל סיפונה צוות קוסמונאוטים: אלכסנדר וולקוב (טיסה שנייה), סרגיי קריקליוב וז'ן-לו קרטיין (טיסה שנייה). המטרה העיקרית של הטיסה הייתה עגינה בתחנת החלל מיר וביצוע מחקרים שונים.

השיגור בוצע בנוכחות נשיא צרפת פרנסואה מיטראן וחברי להקת פינק פלויד. עגינה לתחנת החלל מיר עברה ללא בעיות וצוות התחיל בביצוע מחקרים לפי התוכנית. במהלך הטיסה אלכסנדר וולקוב וז'ן-לו קרטיין ביצעו פעילות חוץ רכבית לצורך התקנת ציוד מחקר בחלק החיצוני של תחנת החלל.

ב-27 באפריל 1989 סויוז TM-7 התנתקה מתחנת החלל מיר וחזרה לכדור הארץ כאשר על סיפונה אלכסנדר וולקוב, סרגיי קריקליוב וולרי פוליאקוב (הגיעה עם חללית סויוז TM-6).

נשיאי צרפת
הרפובליקה הצרפתית השנייה ז'אק-שארל דופונט דה ל'אור • לואי נפוליאון בונפרטה
דגל צרפת
הרפובליקה הצרפתית השלישית אדולף טיירפטריס דה מק-מהוןז'יל גרווימארי פרנסואה סדי קארנוז'אן קזימיר-פרייהפליקס פור • אמיל לובה • ארמאן פלייר • רמון פואנקרה • פול דשאנה • אלכסנדר מילרן • גסטון דומרג • פול דומראלבר לברן
הרפובליקה הצרפתית הרביעית ונסן אוריו • רנה קוטי
הרפובליקה הצרפתית החמישית שארל דה גולז'ורז' פומפידוואלרי ז'יסקר ד'אסטן • פרנסואה מיטראן • ז'אק שיראקניקולא סרקוזיפרנסואה הולנדעמנואל מקרון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.