פרנויה

פָּרָנוֹיָה היא מצב פסיכוטי, מלווה בפחד, חרדה ומחשבות שווא, שבו חש האדם כי הוא נרדף, אף על פי שאין לכך ביסוס במציאות. מקור המילה מיוונית, παράνοια - Paranoia, שמשמעותה שיגעון (παρά= ליד, νόος= נפש).

המאפיין של התסמונת הוא מחשבות שווא פרנואידיות. מחשבות שווא אלו מאופיינות על ידי עיוות ותפיסת היחס על ידי האדם ובינו לבין אנשים אחרים. מאחר שמחשבות השווא הפרנוידיות מבטאות לעיתים קרובות נושאים של חיי היום יום, קשה לעיתים להבחין ולהפריד אותן ממצבים נורמליים. אחד המאפיינים החשובים באבחנה הוא העדר חלופה בחשיבה או בפעולה המתחייבת ממנה.

פרנויה היא תופעה שכיחה בקרב חולי סכיזופרניה (סכיזופרניה פרנואידית) ובקרב בעלי סוגים מסוימים של הפרעות אישיות.

תחושת הרדיפה באה לידי ביטוי בחשדנות יתר. במצבים קיצוניים עלול האדם הפרנואיד לכלוא את עצמו בחדר אחד למשך שעות ארוכות מתוך חשש שעוקבים אחריו באמצעות מצלמות, ואף להרחיק לכת למחשבות של ריגול מהחלל, חשש שחייזרים או סוכנים חשאיים עלולים לחטוף אותו. במקרים של סכיזופרניה פרנואידית, הפרנואיד נוטה לחשוש שגורמים עוינים כלשהם מבקשים להשתלט על מוחו על ידי שידור מסרים שונים אליו, באמצעות השתלת שבבים שונים באיברי גופו, ואף עלול לסרב לפרוצדורות כירורגיות דחופות עקב כך.

לעיתים ניתן לזהות את תופעת הפרנויה גם אצל אנשים שלא מאופיינים כחולי נפש, שחווים את אותן אשליות רדיפה, רק במידה נמוכה יחסית, שמאפשרת להם להמשיך לתפקד בחייהם. בנוסף עלולה להופיע פרנויה גם כהתקף פסיכדלי כתוצאה משימוש בסמים הזייתים (הלוצינוגנים) כמו אל־אס־די, מסקלין וסלוויה דיווינורום ואפילו מריחואנה.

תסמונות פרנואידליות מיוחדות:

  • מחשבות שווא אירוטיות (סינדרום דה קלרמבו) - טיפוסית יותר לנשים, שמדמות שאישיות חשובה היא המאהב שלהן. דמיון זה מספק תחושת סטטוס חברתי ותחושת הצלחה.
  • מחשבות שווא על שם קפגרס - החולה מאמין שמישהו קרוב לו הוחלף במישהו אחר הנראה דומה לו.
  • מחשבת שווא על שם פרגולי - מחשבת שווא נדירה, בה החולה מזהה אדם מוכר באנשים שונים שהוא מכיר.

בדומה לטיפול המקובל במצבי פסיכוזה וסכיזופרניה פרנואידית, הטיפול המקובל בפרנויה הוא שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.

פרנויה
סיווג
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D010259

ראו גם

אל-חאכם (ח'ליפה פאטמי)

אל-חאכִּם בִּאמר אללה (בערבית: الحاكم بأمر الله - "השולט בצו האל") היה הח'ליף השישי של השושלת הפאטמית במצרים, ששלט בשנים 996–1021.

אל-חאכם נולד במצרים בשנת 985, וכבר בגיל 11 ירש את השלטון מאביו אבו מנצור נזאר אלעזיז. העברת השלטון המוצלחת לילד הצעיר הייתה הוכחה ניצחת ליציבותה של השושלת בשלטון. במהלך שלטונו הארוך הצליח אל-חאכם להרחיב את תחום שלטונו ולכבוש את אזור חלב.

יריביו הנחושים ביותר של אל-חאכם היו הח'ליפים העבאסים מבגדאד, שביקשו לעצור את התפשטות האיסמאעילים. תחרות זו בין שתי השושלות הובילה להצהרת בגדאד בשנת 1011, בה קבעו העבאסים כי טענותיהם של הפאטמים ללגיטימיציה על בסיס מוצאם מזרע הנביא מוחמד שקריות, וכי למעשה הם צאצאי משפחה יהודית.

אל-חאכם נאבק גם בקרמטים שליטי בחריין, ושלטונו המשיך להיות מאופיין בחוסר שקט מתמשך מצד הברברים במערב והטורקים במזרח. בשנת 1005 ייסד אל-חאכם את דאר אלעלם (בערבית: בית המדע), ששימש כמרכז ללימודי פילוסופיה ואסטרונומיה, לצד לימודים איסלאמיים של הקוראן והחדית'. במרכז פעלה גם ספרייה ציבורית. בשנת 1013 השלים אל-חאכם את בניית המסגד שאביו החל בבנייתו בקהיר, וקרא לו על שמו – מסגד אל-חאכם.

בשנת 1017 אל חאכם באמר אללא הכריז על עצמו כנביא והוא מייסד הדת הדרוזית, בשנת 1017 החלה ספירת התאריך הדרוזי. הדת נקראת דרוזים מכיוון שהשכנים הלא דרוזים שלהם ראו בהם תומכיו של מוחמד בן איסמעיל אל-דרזי, דרזי-דרוז

אל-חאכם נודע ברדיפותיו את הנוצרים והיהודים. ב-1009 הוא הרס את כנסיית הקבר בירושלים, ואילץ את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ של חצי מטר ברוחב ובאורך סביב צווארם; על היהודים ציווה לענוד על צווארם צלם דמוי עגל, זכר לחטא העגל לאחר יציאת מצרים. כמו כן הוגבלה רכיבתם של נוצרים על סוסים לרכיבה על אוכפי עץ ועם רתמות ללא קישוטים ועיטורים. לקראת סוף ימי שלטונו הפך אל-חאכם רדוף פרנויה, חשד בסובבים אותו והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בפרסום חוקים יוצאי דופן, כמו איסור על אכילת מלוח'יה, מאכל מצרי מסורתי, איסור על משחק השחמט, ציווה לעבוד בלילה ולישון ביום, אסר על נשים לצאת לרחוב ועל סנדלרים להכין נעלי נשים, נתן הוראה להרוג את כל כלבי העיר ועוד.

לקראת סוף שלטונו החלה הכת הדרוזית להתגבש סביב דמותו, והם אלה שהעניקו לו את התואר "השולט במצוות אללה".

בשנת 1021 נעלם אל-חאכם במהלך טיול להרי מוקטם שליד קהיר. מאמיניו הדרוזים טענו כי לא מת, אלא הוסתר על ידי אללה כדי לשוב כמהדי ביום הדין. את כיסאו ירש בנו הצעיר עלי אלט'אהר באללה, בעוד אחותו של אל-חאכם, סת אלמלכ , שימשה כעוצרת.

אלימות מינית

אלימות מינית היא כל פעילות מינית או ניסיון לפעילות מינית, בין אם היא פיזית או מילולית, הנעשית באלימות או בכפיה ללא הסכמתו או בניגוד לרצונו של קורבן האלימות. וכן כאשר ההסכמה נכפית תוך איומים או הפעלת כוח או תחת ניצול יחסי מרות.

בשם ההסתברות

בשם ההסתברות הוא כשל לוגי המניח שכיוון שמשהו עשוי להתרחש הוא גם עתיד להתרחש בוודאות, בלי קשר למידת סבירותו. כשל זה משמש לעיתים קרובות, ביחד עם כשלים אחרים, כדי לנצל פחד או לעורר פרנויה.

ג'וזף פיינדר

ג'וזף פיינדר (באנגלית: Joseph Finder; נולד ב-6 באוקטובר 1958) הוא סופר אמריקאי שנודע בעיקר בזכות כתיבת מותחני עסקים.

ספריו המזוהים ביותר עם סגנון הכתיבה שלו הם: "פרנויה", "המנכ"ל", "רצח בעיניים" ו"משחקי כוח".

ספרו "זהות שאולה", עובד לסרט קולנוע בכיכובם של מורגן פרימן ואשלי ג'אד.

פיינדר נולד למשפחה יהודית בעיר שיקגו שבארצות הברית. את רוב ילדותו בילה עם משפחתו שעברה בין ארצות שונות, בהן הפיליפינים ואפגניסטן. לבסוף המשפחה שבה לארצות הברית והתיישבה בניו יורק.

פיינדר למד לתואר ראשון בלימודי רוסיה באוניברסיטת ייל וכן לתואר שני בחקר רוסיה באוניברסיטת הרווארד. ספרו הראשון שראה אור היה הספר העיוני "השטיח האדום: הקשר בין הקרמלין לבין אנשי העסקים החזקים ביותר באמריקה".

ב-2012 החלו צילומי הסרט פרנויה בהתבסס על ספרו של פיינדר, בעל אותו השם.

הומופוביה מופנמת

הומופוביה מופנמת (באנגלית: Internalized Homophobia) היא מצב שבו להט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) מפנימים עמדות ורגשות שליליים כלפי גילויים הומוסקסואליים בקרב הפרט עצמו ובקרב אחרים. זהו אחד הסוגים של דיכוי מופנם.

התופעה עשויה לאפיין להט"בים החיים בחברה המושתתת על עקרונות הטרונורמטיביות, חברה הטרוסקסיסטית והומופובית שדוגלת באי-שוויון אשר מפלה ומדכאת אותם. ללהט"ב אין מספיק, אם בכלל, מודלים להזדהות וללמוד מהם, וכן ישנם מעט מאוד מקורות תמיכה וחיזוק ראויים. לפיכך הם עשויים להפנים ערכים, עמדות ואמונות הומופוביות אלו, ויבטאו הומופוביה מופנמת. ביטויה המרכזי הוא בשנאה עצמית אשר גורמת לפרט, אי נוחות וחוסר קבלה של נטייתו המינית הלא-הטרוסקסואלית. ניתן לומר כי מי שסובל מהומופוביה מופנמת הוא "הומו הומופוב".

היצור (סרט, 1982)

היצור (או "הדבר", באנגלית: The Thing) הוא מותחן אימה מדע בדיוני משנת 1982, בבימויו של ג'ון קרפנטר, בכתיבתו של ביל לנקסטר ובכיכובו של קורט ראסל. שם הסרט מתייחס לאנטגוניסט שבו - צורת חיים חוצנית טפילה שנטמעת בתוך אורגניזמים אחרים ומחקה אותם. היצור מסתנן לתוך תחנת מחקר אנטארקטית, לוקח את צורתם של אלה שהוא הורג, ועד מהרה מתפשטת פרנויה בקרב שאר חברי הקבוצה.

הסרט הוא רימייק לסרט "דבר מעולם אחר" משנת 1951 של הבמאי הווארד הוקס וכריסטיאן ניבי, ולמעשה הוא עיבוד קולנועי נאמן יותר לנובלה "מי הולך שם?" של ג'ון ווד קמפבל הבן, שסיפקה את ההשראה לסרט משנת 1951.

בתוספת ה-DVD לסרט, קרפנטר ציין כי הסרט הוא הראשון ב"טרילוגיית האפוקליפסה", שכוללת גם את הסרטים "נסיך האופל" (1987) ו"פתח השיגעון" (1995), שאמנם אינם קשורים זה בזה, אך הם אוצרים בחובם תמה אפוקליפטית משותפת - אם "היצור" יצא לחופשי, זהו רק עניין של זמן עד שהוא יכלה את האנושות וישתלט על כדור הארץ.

צילומי הסרט התרחשו בקוטב הצפוני למרות העובדה שהעלילה התרחשה בקוטב הדרומי.

מאז צאתו לאקרנים, הסרט זכה לביקורות גרועות ותואר כ"זבל מיידי" ובזמנו נחשב לסרט השנוא ביותר אי פעם. אולם, הסרט זכה לתגובות חיוביות ביותר על האפקטים והמשחק אך קטלו את הסרט בשל היותו מתעסק באפקטים ופחות הרבה בעלילה. אולם, לאחר יציאתו הסרט צבר מעמד של סרט פולחן, ונעשו לו מספר עיבודים במדיות השונות, ביניהם נובלה, קומיקס מבית דארק הורס ומשחק מחשב. בנוסף, הסרט נחשב לאמת מידה בנושא "האפקטים המיוחדים", כאשר האפקטים האלו נוצרו על ידי רוב בוטין, שהיה רק בן 22 כשיצר אותם. הוא נאסר לשידור בפינלנד ובדרום קוריאה. בשנת 2011 יצא סרט מקדים באותו שם. בנוסף, הסרט גרף אחריו סכום כולל של כיותר מ-19 מיליון דולר לעומת תקציב הפקה של 15 מיליון דולר בלבד.

הפרעה דלוזיונלית

הפרעה דלוזיונלית (באנגלית: Delusional disorder) היא הפרעה נפשית המסוּוגת כסוג של הפרעה פסיכוטית, המתבטאת במחשבת שווא (דלוזיה), למשל מחשבות רדיפה (פרנויה), ארוטומאניות, מחשבות גַדלוּת ("שיגעון גדלות") וכדומה. זוהי אינה סכיזופרניה, והדלוזיות אינן ביזאריות בתוכנן, כלומר מדובר במחשבות ואמונות שיכולות להתאים למציאות. התפקוד היומיומי אצל מרבית חולים אלו סביר יחסית. כמחצית מן החולים מחלימים בטווח הארוך, 30% נותרים ללא הטבה במצבם. הטיפול המקובל הוא בתרופות אנטי פסיכוטיות, פסיכותרפיה ובמידת הצורך אשפוז.

הפרעה נפשית

הפרעה נפשית (ידועה בסיווג ICD-10 של ארגון הבריאות העולמי כ"הפרעה נפשית והתנהגותית" ; מונחים אחרים בשימוש הם הפרעה פסיכיאטרית (באנגלית: Mental disorder או Psychiatric Disorder), ובעבר - מחלת נפש או "מחלה נפשית" (באנגלית: Mental Illness) היא מערך מובנה של תסמינים המופיעים אצל האדם בו זמנית לפחות חלק מהזמן ויש להם ממד התנהגותי, רגשי או קוגניטיבי, או צירופים של ממדים אלה.

ההפרעה הנפשית משקפת תפקוד לא נורמלי מבחינה פסיכולוגית, ביולוגית או התפתחותית, והיא באה לידי ביטוי במצוקה משמעותית של האדם ו/או גורמת להפרעה משמעותית בתיפוקודיו השונים בחיי היומיום. בחלק מהמקרים הפרעה נפשית היא תגובה אנושית למקרה קיצוני של דחק או אובדן. תחולת המושג הפרעה נפשית קשורה קשר הדוק למושג סטייה חברתית, המשתנה מתרבות אחת לאחרת. לכן מה שנחשב כנורמלי בתרבות אחת יכול להיחשב כלא נורמלי בתרבות אחרת.

קשת רחבה של מצבים רגשיים התנהגותיים ומחשבתיים סוּוגו על ידי הפסיכולוגיה כאבנורמליות (סוטים מן הנורמה). סיווג זה השתנה עם השנים, וייתכנו בו הבדלים בין תרבויות. העיסוק בנושא בעייתי במיוחד, שכן הוא טעון משמעויות במגוון תחומים, משמעויות הנושאות עימן השלכות רפואיות, חברתיות, פוליטיות, מוסריות, דתיות ועוד. הסיווג להפרעות נפשיות הנפוץ בקרב מרבית העוסקים במקצועות בריאות הנפש בארצות הברית הוא המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.

ההפרעות הנפשיות יכולות להיות בדרגות חומרה שונות: קלות, בינוניות, חמורות, זמניות או כרוניות.

בשפה המדוברת, המונח הישן והצר "מחלת נפש" או "מחלת רוח" מתייחס בעיקר למקרים חמורים של הפרעה נפשית, לרוב כשמתלווים תסמינים פסיכוטיים. בישראל המונח "חולה נפש" ו"מחלת נפש" מופיע בחוקי המדינה. המונחים המשפטיים "חולה נפש" ו"מחלת נפש" צרים במובנם ומתייחסים למצב פסיכוטי בחוק הטיפול בחולי נפש, האחרון בשנת 1991, ובחוק העונשין ("מחלה שפגעה ברוחו" של אדם). מושג רחב יותר של "נכי נפש" מופיע ב"חוק לשיקום נכי הנפש בקהילה" משנת 2000. המושגים "טירוף הדעת","בלתי שפוי בדעתו", המתייחסים למצבים פסיכוטיים או פגיעות נפשיות חמורות אחרות, מופיעים בישראל במסמכים של מוסדות ממשלה וחברות ביטוח.

חוסר שינה תורשתי קטלני

חוסר שינה תורשתי קטלני (באנגלית: Fatal familial insomnia או FFI) היא מחלה גנטית דומיננטית נדירה, הנגרמת בשל נוכחות פריון ופוגעת בפעילות המוח. המוטציה האחראית על המחלה נמצאה רק בחמישים משפחות בעולם ואופיינית לאזור הרי הדולומיטים באיטליה. התדרדרותו של החולה עד למצב של חוסר שינה מוחלט, לא ניתנת לטיפול ומובילה בסופו של דבר למוות תוך 7 עד 36 חודשים.

המחלה תוארה לראשונה בשנת 1974 על ידי רופא איטלקי בשם איגנציו רויטר. בשנות התשעים חוקרים גילו שהמחלה נגרמת על ידי מוטציה בחלבון הפריון. בניגוד לשאר המחלות הנובעות מפגם בחלבון זה, אשר נגרם בהן נזק מוחי רחב, במחקר שנערך על המוחות של חולים שנפטרו מהמחלה, נמצא נזק ממוקד באזור התלמוס, אזור האחראי לכניסה למצב השינה. חולים במחלה לא נרדמו גם בהשפעת תרופות השינה החזקות ביותר.

התפרצות המחלה מתרחשת בין גיל 18 ל-60, כאשר לרוב המחלה פורצת דווקא בסביבות גיל 50. ומתרחשת בארבעה שלבים.

בשלב הראשון, הנמשך כארבעה חודשים, החולה חווה אינסומניה (נדודי שינה) הולכת וגוברת המובילה להתקפי פאניקה, פרנויה ופוביות.

בשלב השני, הנמשך כחמישה חודשים, מופיעות הלוסינציות (הזיות) והתקפי הפאניקה מורגשים יותר.

בשלב השלישי, הנמשך כשלושה חודשים, היעדר השינה המוחלט מוביל לאובדן משקל מהיר.

בשלב האחרון, הנמשך כשישה חודשים נוספים, מופיעה דמנציה (שיטיון) אשר מובילה לאובדן יכולתו של החולה לתקשר עם סביבתו ולבסוף למותו.

מאדאם מאסק

מאדאם מאסק (באנגלית: Madame Masque, להבדיל מ-Mask, מסכה) היא דמות בדיונית של נבלת-על המופיעה בחוברות הקומיקס איירון מן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Tales of Suspense #98 מינואר 1968 כוויטני פרוסט וכמאדאם מאסק בחוברת Iron Man #17 מספטמבר 1969, ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ין קולן.

מאדאם מאסק הוא האלטר אגו של ג'ולייטה קריסטינה נפאריה, בתו של האריסטוקרט העשיר לוצ'יאנו נפאריה ופושעת מיומנת בעצמה. היא אחת ממנהיגי צבא הפשע של הברדס, יחד עם הברדס עצמו וג'ון קינג. כמו כן, היא חובשת מסכה על מנת להסתיר את צלקותיה. את דמותה של וויטני פרוסט בעונתה השנייה של סדרת הלייב אקשן "הסוכנת קרטר" גילמה השחקנית ווין אברט.

מחשבת שווא

מַחְשֶׁבֶת שָׁוְא או רַעְיוֹן שָׁוְא (בלועזית: דֵּלוּזְיָה, באנגלית: delusion, בצרפתית: idée délirante) היא סוג של הפרעת חשיבה, ביתר דיוק בתוכן החשיבה, המתבטאת בקיומן של מחשבות מקובעות, שבדרך כלל אין להן אחיזה במציאות ושאי אפשר לשכנע את הלוקה בהן באי-נכונותן על ידי שכנוע הגיוני או הוכחות. למחשבות שווא מקור חולני והן נוצרות תוך כדי מצב פסיכוטי מתוך העולם הפנימי של החולה על ידי מנגנונים כמו דמיון או פירושי שווא. מחשבות שווא מבוססות על פירוש פרטי או פירוש שוא (misinterpretation) של המוח למציאות הסובבת או לחוויה נפשית כלשהי הנקלטות בחושיו של האדם השרוי בסוג של פסיכוזה.

בדרך כלל מחשבות השווא אינן תואמות את הרקע התרבותי או החברתי של האדם הסובל מהן.

מחשבות שוא הן חלק מן "הסימנים החיוביים" של סכיזופרניה אך יכולות להופיע גם בהפרעות פסיכוטיות אחרות.

קיימים מספר סוגים של מחשבות שווא:

מחשבות שווא של רדיפה (פרנויה): האדם משוכנע כי מישהו רוצה ברעתו או מנסה לפגוע בו ובסביבתו. לדוגמה: "אבא מכניס כל ערב רעל אל תוך האוכל שמגיש לי".פחדי שווא קולקטיביים כמו עלילות דם או עלילות הרעלת הבארות נגד היהודים, ציד המכשפות מסיילם או מגפת הסדקים בשמשות של סיאטל אינן עונים לקריטריון של מחשבות שוא מכיוון שאינן נובעות ממחלה של המאמינים בהם והם תואמים את הרקע התרבותי, הדתי או החברתי של האוכלוסייה באותה תקופה. אולם אמונות קולקטיביות כאלה יכולות לצבוע מחשבות שוא של חולים במצב פסיכוטי.

מחשבות שווא של יחס: מתן משמעות מיוחדת לגירויים נייטרליים. למשל: "הקריין בטלוויזיה פונה אליי", או: "מכונית שנסעה ברחוב אותתה - זהו אות מאלוהים שאני דובר אמת!". ויקטור מיזאן, רוצחה של רחל לוין, לקה בסוג זה של מחשבות שווא, כאשר חשב שמעילה האדום הוא אות מן האל. להבדיל מאנשים אחרים שאינם לוקים במחלה הרואים אותות שונים או סימנים שונים באירועים שמתרחשים, החולים שבהם יעשו מעשים קיצוניים או ידווחו על גירויים משונים.

מחשבות שווא סומאטיות: האדם משוכנע שיש לו בעיה גופנית כלשהי, ולא ניתן לשכנעו בטעותו. הדבר שונה מחולה היפוכונדריה אשר חושש שמא יש לו בעיה גופנית, אך אינו משוכנע בכך.

מחשבות שווא ארוטומניות: האדם משוכנע שמישהו, בדרך-כלל אישיות מפורסמת, מאוהב בו.

מחשבות שווא של גַדְלות: האדם משוכנע שיש לו יכולות מיוחדות, אף על פי שלא הוכשר בתחום (כגון: הוא יכול להרצות במתמטיקה באוניברסיטה, אף על פי שלא הצליח להוציא בגרות במתמטיקה), או הוא משוכנע שיש לו תפקיד מיוחד (למשל: "אני שליח מטעם ראש הממשלה למשא ומתן עם סוריה"). סינדרום ירושלים הוא דוגמה למחשבות שווא כאלה.

מחשבות שווא ביזאריות הן בלתי סבירות לחלוטין, אינן מובנות על ידי בני הרקע התרבותי והחברתי של החולה, ואינן נובעות מחוויות רגילות של חיי היום יום. האדם משוכנע בעובדות שאינן יכולות להתקיים במציאות, לא לגביו ולא לגבי אף אחד. למשל - "אני בן של חייזר", "אני דוד המלך", "בגב שלי זוג עיניים. הן מאפשרות לי לראות את המתרחש מאחור מבלי להפנות ראש או להסתובב".עם מחשבות שוא ביזריות נמנות האמונות ב"גניבת מחשבות" על ידי מישהו או "החדרת מחשבות" על ידי מישהו, או מחשבות שוא של שליטה - להיות נשלט ומופעל מרחוק על ידי גורם חיצוני.

נרקיסיזם

נרקיסיזם (מאנגלית: Narcissism; בעברית גם: מְאֹהָבוּת בְּעַצְמוֹ או נַרְקִיסִיּוּת) הוא מונח עם מגוון רחב של משמעויות, בין אם הוא משמש כדי לתאר את אחד הרעיונות המרכזיים של התאוריה הפסיכואנליטית, מאפיינים אישיותיים, בעיה חברתית או תרבותית. מלבד המובן של נרקיסיזם כאהבה עצמית בריאה, "נרקיסיזם" בדרך כלל משמש כדי לתאר סוג של בעיה במערכות היחסים של האדם או הקבוצה עם עצמו ועם אחרים. בלשון הדיבור, "נרקיסיזם" מפורש לעיתים קרובות כאנוכיות, יהירות, או שחצנות. בפסיכולוגיה, המונח משמש לתיאור נרקיסיזם הקיים אצל כל אדם במידה מסוימת, אך בדרגה קיצונית מדובר בהפרעת אישיות נרקיסיסטית.

מקור המונח באגדה המספרת על נסיך יווני יפה תואר בשם נרקיסוס, שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע.

פאראלקס

פאראלקס (באנגלית: Parallax) הוא דמות בדיונית של ישות-על חייזרית המופיעה בחוברות הקומיקס גרין לנטרן ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה כמארחו של האל ג'ורדן בחוברת Green Lantern Vol.3 #50 ממרץ 1994 ונוצרה על ידי הכותב רון מארץ והמאייר דאריל בנקס. מאוחר יותר היא הופיעה לראשונה כישות בחוברת Green Lantern: Rebirth #1 מדצמבר 2004 ונוצרה על ידי הכותב ג'ף ג'ונס והמאייר אית'ן ואן סקייבר.

דמותו של פאראלקס מדורגת במקום 92 ברשימת מאה נבלי-העל הגדולים של כל הזמנים, לפי אתר IGN. את קולו בסרט הלייב אקשן גרין לנטרן מדבב השחקן קלנסי בראון.

פסיכוזה

פסיכוזה היא מונח מתחום הפסיכיאטריה, המתארת מצב קיצוני של אובדן חלקי או מלא של קשר עם המציאות המתבטא בפגיעה בבוחן מציאות. הפסיכוזה מאופיינת בהתנהגות הנחווית כמוזרה או חריגה ובלתי מובנת, העלולה לעורר לעיתים רגשות חרדה ודחייה מצד החברה.

לפי הגדרה רחבה, חולה נפש הוא במצב פסיכוטי כאשר עקב העדר ביקורת מציאות הוא מתקשה לתפקד בחיי היום יום, מופיעות מחשבות שווא והזיות לפרק זמן של חודש לפחות, וקיימת הפרעה חמורה בתחומי החשיבה, התפיסה וההתנהגויות הדרושות לניהול אורח חיים תקין. בתקופה האחרונה המושג

"חולה נפש" הוא בשימוש יותר בפסיכיאטריה המשפטית מאשר בתחום הקליני - טיפולי.

הפרעה פסיכוטית מצביעה למעשה תמיד על קיום תפקוד לקוי באחד או יותר מן התחומים הבאים: תחושה, תפיסה, תקשורת, חשיבה, רגש או בכל התחומים האלה יחד. לפעמים הסיבות לכך ידועות ולפעמים לא.

חלק מההפרעות הפסיכוטיות מקורן "אורגני", בעיקר במחלות הגופניות או מצבי נזק גופני (למשל הרעלה, זיהום, התייבשות וכו) הפוגעים ישירות במוח.

ישנן שלוש קבוצות של הפרעות פסיכוטיות שכיחות יותר, איתן משולבות כמה הפרעות פסיכוטיות דומות מתוך הנחה שהן קשורות לסכיזופרניה, ביניהן הפרעות פסיכוטיות חריפות וחולפות, הפרעות דלוזיות והפרעות סכיזואפקטיביות.

שיגעון

המונחים "משוגע" ו"שיגעון" הם שמות עתיקים, הקיימים אלפי שנים (מתקופת המקרא, יוון העתיקה ועוד) המכוונים למצבים פסיכוטיים המתאפיינים בעיקר באיבוד קשר עם המציאות מחשבות שוא והזיות, וכן מצבי רוח קיצוניים מתמשכים ללא מודעות עצמית וגבולות (כמו למשל מאניה), והתנהגות המושפעת מהתופעות הנ"ל - מצב נפשי המכונה כיום בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה בשם פסיכוזה. בשפה העברית מלים נרדפות לשיגעון הן "טרוף דעת" או "מטורף", "אי שפיות" או ""בלתי שפוי", "לא נורמלי" ועוד ביטויים עממיים רבים. משתמשים במילה גם במובן של תסמינים פסיכוטיים או אישיותיים מסוימים כמו מחשבות שוא או מחשבות מקובעות שאינן מרפות. משתמשים גם במושגים נוספים הקשורים לפתולוגיה הנפשית, פסיכוטית או אישיותית, כמו "שיגעון גדלות" (מגלומניה) או "שיגעון רדיפה" (פרנויה). בדיבור היומ-יומי משתמשים במילה "שיגעון" גם במובן של שטות גמורה, חוסר היגיון, אבסורד או בתיאור דברים היוצאים מן הכלל.

שיגעון גדלות

שיגעון גדלות או מגלומניה (מיוונית: μεγαλομανία) הוא תסמין (סימפטום) או התנהגות אבנורמלית המאופיינת במחשבות שווא על עליונות וכוח רב שיש לאדם. במצב זה האדם מייחס לעצמו תכונות אלוהיות ומנהיגותיות, אומניפוטנטיות או גאונות בתחום כלשהו (למשל כוח צבאי, פוליטי, כלכלי (עושר מופלג), כישורים קוגניטיביים, אמנותיים או מיסטיים), אשר אינן קיימות בו.

שיגעון גדלות יכול להתבטא בהתנהגויות מסוגים שונים ודרגות חומרה שונות, החל באדם שתלטן יתר על המידה, המאמין כי הוא מעצב את סביבתו ואת אישיות הסובבים אותו לפי רצונו, ועד למקרים קיצוניים של הזיות ומחשבות שווא, שבעקבותיהן האדם עשוי ללקות בפרצי אלימות פיזית או מילולית.

בשפה היומיומית, כאשר שיגעון הגדלות לא מאובחן בבירור כמחשבת שווא על פי הקריטריונים של המדריך האבחוני DSM, משתמשים במושג זה לתיאור תכונות אופי של אנשים המבטאים התנהגות של עליונות. לרוב מאפיינת המגלומניה בצורתה זו אנשים בעלי נטיות וקווי אישיות נרקיסיסטים או פרנואידים, או בעלי מזג ציקלותימי (תנודות מצב רוח) בתקופות של רוממות רוח עם מרץ יתר. במקרים אלה מחשבות הגדלות עשויות להיות בעלות עוצמה ושכנוע עצמי רב, אך אינן הופכות למחשבות שווא ממש. לעיתים מחשבות מגלומניות עשויות להופיע גם בקרב אנשים בעלי כישורים יוצאי דופן אמיתיים, המרגישים שעצם היותם גאוניים או מיומנים מאוד בתחום מסוים, גורם להיותם בעלי כוחות ויכולות יוצאי דופן גם בתחומים אחרים.

כהתנהגות אבנורמלית, שגעון הגדלות נקרא מחשבות שווא של גדלות או גרנדיוזיות (מצרפתית: délire de grandeur). הוא מופיע בעיקר בקרב אנשים הלוקים בפסיכוזות מסוגים שונים, ומלווה לעיתים בהזיות שמיעתיות (כגון "אלוהים אמר לי שאני השליח שלו"). שיגעון הגדלות נפוץ, בין השאר, בסכיזופרניה (בעיקר בסכיזופרניה פרנואידית), בהפרעה דלוזיונלית או פרנויה, במאניה ובמצבים מאניים של הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה) או של הפרעה סכיזו-אפקטיבית, ובמצבים פסיכוטיים "אורגניים" על רקע מחלה גופנית או מוחית גסה (מצב בלבולי ופסיכוזה אורגנית).

שיגעון גדלות מכונה גם "תסמונת נפוליאון", על-שם נפוליאון בונפרטה, אשר מינה את עצמו לקיסר וייחס לעצמו תכונות אלוהיות.

שרון פרמינגר

שרון פּרֶמינגֶר היא מתרגמת מאנגלית ומצרפתית לעברית, ועורכת לשון בשפה העברית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.