פריחה

פריחה היא שינוי לא-תקין בצבעו או במראהו של העור.

צבעה של הפריחה בדרך כלל ורוד-אדום, אך קיימים חריגים רבים. הפריחה עלולה להיות מלווה בשלפוחיות, נפיחות, גרד, חום אזורי וכאב.

פריחה אינה מהווה מחלה בפני עצמה, אלא תסמין לעשרות רבות של מחלות ומצבים רפואיים. כמעט כל מחלות העור מלוות בפריחה. מחלה המלווה בפריחה נקראת בשם הכללי אבבית. להלן הגורמים האפשריים לפריחה:

פריחה
סיווג
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D005076
Rash
פריחה

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אביב

אָבִיב הוא אחת מארבע עונות השנה של האקלים הממוזג, ובו חל המעבר מהחורף לקיץ. האביב מאופיין בהתחממות מתונה של מזג האוויר ובפריחתם של מיני צמחים רבים. משום כך הוא מסמל פריחה והתחדשות.

אולימפיה (פריז)

אולם האולימפיה בפריז הוא אחד מאולמות הקונצרטים והמופעים המפורסמים בעולם. האולם, הממוקם בשדרות הקפוצ'ינים (Blvd. des Capucines) ברובע ה-9 של פריז, נוסד ב-1888 ופועל מאז באופן רצוף. מספר המושבים באולם הוא כ-2,000.

בשנת 1888 ייסד את האולם ג'וזף אולר, מי שהקים גם את מועדון המולן רוז', כאולם להופעות קרקס, אופרטה ובלט בשם "Montagnes Russes". בשנת 1893 שונה שמו ל"אולימפיה".

בין השנים 1929 ל-1944, עקב השפל הכלכלי הגדול ומלחמת העולם השנייה, שימש האולם כבית קולנוע. לאחר שחרור פריז שימש האולם כבמה להופעות מוזיקה ובידור ללא תשלום עבור חיילי בעלות הברית ששהו בעיר. כל מופע נפתח בנגינת ארבעה המנונים לאומיים והסתיים במופע קאן קאן.

בפברואר 1954 נפתח האולם מחדש לאחר שיפוץ, על ידי ברונו קוקטריקס (Bruno Coquatrix) והחלה תקופת פריחה בה הופיעו בו מיטב אמני השאנסון. הונהגו הקלטות חיות שנמכרו כתקליטים וחלק מההופעות שודרו ברדיו. בין המופיעים הקבועים שהופיעו והקליטו באולם נמנים איב מונטאן,ז'ק ברל, אדית פיאף, דלידה, שארל אזנבור, ז'ילבר בקו, ג'וני האלידיי, ז'וזפין בייקר, אנריקו מסיאס, מייק ברנט, סידני בשה ואחרים. מאמצע שנות השישים ובמשך שלושים שנה שימש הכוריאוגרף הישראלי יונתן כרמון כיועץ האמנותי של האולימפיה.

בשנות השישים שימש האולם כבמה המרכזית להופעות שהגיעו לפריז מחו"ל והופיעו בו אמנים כמרלן דיטריך, עמליה רודריגז, פיירוז, אום כלתום, ננה מושקורי ואמני ג'אז רבים כקווינסי ג'ונס, אוטיס רדינג, צ'ארלי מינגוס, אריק דולפי, צ'ארלי פרקר, מיילס דייוויס ואחרים. את במת האולימפיה פקדו גם אמני מוזיקת רוק (בהם הביטלס, ג'ימי הנדריקס, לד זפלין, גרייטפול דד, ניו אורדר, וולווט אנדרגראונד, לאונרד כהן ורבים אחרים) במהלך מסעי ההופעות שלהם באירופה בשנות השישים והשבעים. בין האמנים הישראלים שהופיעו באולם ניתן למנות את מאיה קזביאנקה, שלישיית גשר הירקון (1965), החלונות הגבוהים (1968), יפה ירקוני (1970), וזוהר ארגוב (1986).

ב-1993, לאחר תקופת נסיגה נוספת, שופץ האולם במשך שנתיים בחסות שר התרבות הצרפתי, ז'אק לאנג, ונפתח לקהל כאולם מודרני, תוך שיחזור מדויק של מראהו החיצוני בימי גדולתו ובצירוף שמו של ברונו קוקטריקס לשמו הרשמי של המועדון. בתקופה המודרנית הופיעו והקליטו באולם, בין היתר, סלין דיון, דיאנה קראל, קרן אן, ניק קייב, פטי סמית, ביורק, מדונה, ליידי גאגא, פט שופ בויז, מיוז ועוד.

איטלקית

איטלקית (Italiano) היא שפה רומאנית מערבית מתוך קבוצת השפות הרומאניות של משפחת השפות ההודו-אירופאיות. האיטלקית מדוברת כשפת אם בפי כ-85 מיליון איש, ובהם 59 מיליון איטלקים החיים באיטליה. זוהי שפתה הרשמית של איטליה, ובכ-23 מדינות ישנן קהילות גדולות המדברות את השפה.

כמו רוב השפות הלאומיות, האיטלקית המודרנית היא ניב ש"זכה להצלחה", כלומר שזכה לשמש שפה הרשמית בשטח גדול הרבה יותר מהמחוז שבו דובר בתחילה. במקרה זה הניב הפלורנטיני, היינו הניב שדובר בפירנצה, הוא שגבר על האחרים. שלא כברוב המקרים, שבהם הסיבות לשליטת ניב כלשהו הן פוליטיות, במקרה זה הסיבה הייתה יוקרה תרבותית. למעשה, הניב הטוסקני, ובייחוד זה הפלורנטיני (אשר הועשר במידה רבה על ידי הסיציליאנית, הצרפתית והלטינית), היה השפה שבה כתבו דנטה אליגיירי, פרנצ'סקו פטררקה וג'ובאני בוקאצ'ו - שלושת הסופרים והמשוררים האיטלקיים הנחשבים ביותר באותה תקופה (המאות ה-12 וה-13). ניב זה שרווח בפירנצה, שהייתה במשך שנים מרכז של פריחה תרבותית (ובעיקר בתקופת הרנסאנס), כונה גם שפת המלומדים.

בצל הגינה

בצל הגינה (שום נבוב, Allium cepa) הוא ירק מאכל מסוג שום ממשפחת הנרקיסיים, בעל שורש בצלי יבש וגבעולים ירוקים ורכים. בצל הירק מורכב משכבות העוטפות זו את זו, והוא אכיל ובעל טעם חריף.

ישנם זנים שונים של בצל הגינה; המוכר ביותר מכונה בצל לבן ובצלו בצבע לבן, עם קליפה חיצונית צהבהבה. לזן המכונה בצל סגול יש בצל בגוון סגול. המונח בצל ירוק מתייחס לבצל גינה צעיר (מסוגים שונים, בדרך-כלל בצל לבן) שהצמיח עלים ירוקים ועליו משמשים למאכל.

בצל הגינה נאכל בפני עצמו וכן משמש כמרכיב בסלטים או כתבלין בסוגי מאכלים רבים ושונים. טיגון או בישול הופכים את הבצל לחריף פחות או אף למתוק. מייחסים לבצל תכונות בריאותיות שונות, כגון מניעת הצטננות, מניעת מחלות לב, מניעת סוכרת, טיפול בטפילים בדרכי העיכול (תולעים) ועוד. על פי החוקר פרופ' מיכאל אבירם מבית חולים רמב"ם, בגלדים החיצוניים של הבצל קיימים חומרים נוגדי חימצון המעכבים התפתחות טרשת עורקים.

הר חירן

הר חירן הוא הר הממוקם בין צפון הנגב לבין הר חברון, ונמצא בין יער מיתר ליער יתיר. גובה ההר הוא 587 מטר מעל פני הים. האזור מוכרז כשמורת טבע, גודל השמורה 2,641 דונם. שביל ישראל עובר בשמורה.

משלוחת הר חירן נשקפת תצפית יפה להרי יתיר, ואזור חבל יתיר והיישובים חורה, מיתר, לקיה, טנא עומרים ושמעה. למרגלות הר חירן זורם נחל אשתמוע.

הר חירן נמצא באזור ספר מדברי, ממוצע הגשמים נע בו בין 250-300 מ"מ.

בפסגות הרכס פורחים הקדד הנאה ושום אשרסון - שני צמחים נדירים יחסית.

המפנים הצפוניים מתאפיינים בבתת-ספר עשירה של סירה קוצנית, בקו הרכס מוצאים את חברת לענת המדבר, חורשף קטן קרקפת ודרדר מצרי. במפנים הדרומיים של ההר פורח האירוס השחום. האזור מתאפיין פריחה עונתית רבה הכוללת את פרחי נורית אסיה, צבעוני ההרים, עכנאי יהודה ועוד.

בשמורה נכללים גם מספר אתרי עתיקות - חורבת סירה וחורבת חירן.

בעלי החיים בשמורה הם: תן זהוב, שועל מצוי, דרבן מצוי, צבי ארצישראלי, צבוע מפוספס ועוד.

זאבת

זאבת אדמנתית מערכתית בלעז: Lupus או (Systemic Lupus erythematosus (SLE היא מחלת חיסון עצמי (אוטואימונית) כרונית שיכולה לפגוע בכל מערכות הגוף.

צורה קלה יחסית תכלול רק פגיעה במפרקים. צורה בינונית תכלול פגיעה בכלי דם ובלב. צורה חמורה תכלול פגיעה בכליות ו/או במערכת העצבים המרכזית.

חמציץ נטוי

חַמְצִיץ נָטוּי (שם מדעי: Oxalis pes-caprae, באנגלית עממית: Bermuda Buttercup או Cape Sorrel) הוא מין של גאופיט בעל פרחים צהובים מהסוג חמציץ במשפחת החמציציים. המין גדל באופן טבעי בדרום אפריקה, אך יובא למקומות רבים ברחבי העולם בתור צמח נוי. כיום הוא נפוץ כמין פולש ועשב שוטה באזורים נרחבים, בהם אמריקה הצפונית (בעיקר בקליפורניה), אוסטרליה ואגן הים התיכון (כולל חצי האי האיברי והאיים הקנריים). המין נפוץ גם בישראל ופורח בחורף ובאביב. החמציץ בולט בפרחיו הצהובים הבוהקים, עליו בצורת הלב וגבעולו החמצמץ.

טיפואיד (מחלה)

טיפוס (באנגלית: Typhoid fever, ידועה גם כ"קדחת הטיפואיד", ו"טיפוס הבטן") היא מחלה קשה של מערכת העיכול הנגרמת על ידי החיידק Salmonella typhii.

יש להבחין בין טיפוס הבטן (באנגלית טיפואיד), הנגרם על ידי מין זה, לבין זיהום רגיל של דרכי העיכול, העלול להיגרם על ידיו או על ידי מינים אחרים של סלמונלה (Salmonella), בעיקר Salmonela choleraesuis ו-Salmonela enteriditis. החיידק הגורם לטיפוס הבטן מצוי רק באדם ומועבר דרך מים או מזון, בעיקר מוצרי עוף וביצים שלא בושלו דיים. החיידק עמיד יחסית בפני חום ומסוגל לשרוד במקורות מים; הוא עמיד יחסית בפני חומציות (עד pH=5), דבר ההופך מנותחי קיבה לקבוצת סיכון ללקות בזיהום. החיידק אינו מייצר רעלנים, אך ביכולתו לעכב את מנגנון ההרג החמצוני של תאי הדם הלבנים ולמנוע מהם לחסלו. תאי הדם הלבנים הופכים למובילים של החיידק ואיתם הוא עובר למערכת הרטיקולואנדותליאלית (טחול, כבד, בלוטות לימפה, מח עצם), שבה מתרבה החיידק.

מעטפת החיידק, העשויה רב-סוכר עם חלק שומני, גורמת להפעלת מערכת החיסון, ומונוציטים מופיעים במעי, בבלוטות הלימפה שסביב המעי ובכבד, ולעיתים גם בכיס המרה במח העצם ואף בלב. המונוציטים, המתקשים לחסל את החיידק, מפרישים חומרים מעודדי קרישה ופוגעים בכלי הדם. בהמשך חודר החיידק לכיס המרה הן דרך דרכי המרה והן בפריצה לדם, שם הוא מתרבה ומופרש בצואה לאורך זמן. התרבות החיידק בדופן המעי עלולה לגרום להתנקבותה ואילו פריצות חוזרות למחזור הדם עלולות לגרור זיהום איברים מרוחקים כגון מפרקים, עצמות, כליות, עיניים ואף מערכת העצבים המרכזית. בעת פריצת החיידק לדם עולה חומו של החולה ומחריפה תחושת החולי.

לאחר דגירה של כשבועיים מופיעים חום, שלשול, כאבי בטן וראש, חולשה וכאבי שרירים. הסימנים המאפיינים הם הגדלת טחול, מקבצי פריחה של נגעים עוריים בולטים ודופק שאינו מהיר ביחס למצופה במידת החום המופיעה. בבדיקת דם מופיעה אנמיה וספירת תאי הדם הלבנים נמוכה.

הטיפול לרוב אנטיביוטי (לרוב כלורמפניקול, ואם מדובר על חיידקים עמידים לסוגי אנטיביוטיקה או חשד לנמק תת-עורי נשקל שימוש בתכשירים אחרים). נוכחות של החיידק בגוף מעבר למספר חודשים מרמזת על מצב נשאות בכיס המרה ולעיתים יש צורך בכריתתו. ניכרת עמידות של החיידק כנגד האנטיביוטיקות ששימשו בעבר לשגרת הטיפול כנגדו. קיימת אפשרות חיסון כנגד החיידק היעילה לטווח של כשלוש שנים ומשמשת בעיקר אוכלוסיות מטיילים באזורים נגועים. החיסון הפומי (אוראלי) כנגד החיידק מאושר מגיל 6 שנים והחיסון הניתן בזריקה מאושר לשימוש מגיל שנתיים. לעיתים נדירות נדרשת התערבות כירורגית, בעיקר כאשר מתפתחת התנקבות של המעי.

במדינות העולם השלישי, שבהן תחזוקת מקורות המים לקויה, גורמת המחלה למותם של אלפים רבים בכל שנה. שכיחות המחלה השנתית בארצות העולם השלישי מגיעה לעיתים למקרה אחד לכל 100 תושבים, זאת לעומת מקרה אחד לכל חצי מיליון תושבים בעולם המערבי.

החיידק שגורם למחלה התגלה על ידי הרופא הגרמני קרל יוזף אברט בשנת 1880.

יחסי המלדיביים–ישראל

היחסים הדיפלומטיים בין רפובליקת המלדיביים לבין מדינת ישראל עברו עליות ומורדות. כיום קיימים יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות.

מ-1978 עד 2008 לא התקיימו יחסים רשמיים בין ישראל למלדיביים. ב-2008 נשיא הרפובליקה החדש מוחמד נשיד הצהיר בעצרת הכללית של האו"ם כי בכוונת המלדיביים לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. ההצהרה נתקלה בהתנגדות מצד גורמי אופוזיציה במדינה. ב-25 בספטמבר 2009 רפובליקת המלדיביים כוננה בשנית את השגרירות שלה בישראל, לאחר ש-15 שנים קודם לכן השעתה אותם. השגריר הראשון מישראל וממדינה זרה בכלל במלדיביים, היה אברהם דרום.

ישראלים יכלו להגיע למדינה גם לפני כן, דרך ירדן ומשם בטיסה דרך סרי לנקה, לקבל אשרת כניסה בשדה התעופה.

יידיש

ייִדִישׁ או אִידִית (גם אִידִישׁ; כנראה קיצור של ייִדיש-דײַטש - "יהודית-גרמנית") היא שפה יהודית השייכת למשפחת השפות הגרמאניות אך נכתבת באותיות האלפבית העברי. בימי הביניים נקראה לרוב עברי-טייטש או לשון אשכנז, ולמן תקופת ההשכלה ז'רגון. רוב אוצר המילים היידי הוא ממקורות גרמאניים, בין 20% ל-30% אחוז מהמילים הן ממקורות עבריים וארמיים, והנותר ממקורות סלאביים ורומאניים.מאז התיישבותם בתחומי גרמניה במאה ה-9, שימשה הגרמנית-יהודית כשפתם העיקרית של האשכנזים, ונותרה כזו גם עם הגירתם מזרחה של רבים מהם. מסוף המאה ה-18, בעקבות האמנציפציה וההשתלבות הגוברת בחברה הכללית, זנחו יהודי מרכז ומערב אירופה את היידיש. במזרח היבשת הנחשל היה התהליך אטי ומוגבל, ובשלהי המאה ה-19 התרחשה שם פריחה תרבותית, שהתלוו לה ניסיונות לתָּקְנֵן את השפה בהתבסס על הניבים המקומיים; בתקופה זו גם החל השימוש השיטתי בשם 'יידיש'. מגמה זו הוסיפה והתקיימה בברית המועצות, בפולין ובקרב המהגרים היהודים בארצות הברית עד לאחר מלחמת העולם השנייה. השואה, התערות הדור הצעיר ורדיפות סטלין הביאו לקצה של הפעילות התרבותית הנרחבת בלשון. בתנועה הציונית, שקידמה את תחיית העברית, הייתה היידיש סמל לגלותיות. כיום היא משמשת בחלקים מסוימים של החברה החרדית, בעיקר אצל חסידים, כשפה העיקרית. כמו כן, עודנה מדוברת בקרב יהודים שמוצאם ממזרח אירופה, כמעט רק קשישים.

יידיש היא אחת משלוש השפות היחידות בעולם בימינו, לצד העברית והארמית, שמשתמשת באותיות עבריות לכתיבתה (אמנם הלאדינו נכתבת גם באותיות עבריות, אך היא נכתבת גם ובעיקר באותיות לטיניות).

מיסטיקה

המילה מיסטיקה נגזרת מהמלה היוונית μυστικός, "מיסטיקוס", משמעותה סגירה או הסתרה. המיסטיקה קשורה לאופנים שונים של סגירה, שכן המיסטיקה עוסקת בדברים כמוסים העוברים בלחישה, וסגירת החושים, שכן עניינה של המיסטיקה הוא בדברים שאינם נתפסים בידי חמשת החושים האנושיים.

נחל קטלב

נַחַל קְטָלָב הוא נחל אכזב באזור פרוזדור ירושלים. הנחל נמצא בחלק המזרחי של שמורת נחל שורק, ממערב לפסגת הר גיורא וכ-2 ק"מ מזרחה ממושב בר גיורא. שמו של הנחל נגזר מעצי הקטלב המצוי הנפוצים בו.

בסמוך למושב בר גיורא ישנו מעיין בשם "עין גיורא" ממנו יורד הנחל בירידה תלולה כשני קילומטר לנחל שורק, שם עוברת מסילת הרכבת לירושלים. בנחל עוד שני מעיינות. עין קטלב הנמצא במורד הנחל, ועין דיר א-שיח' הנובע במערה בצלעו המערבית של הנחל. במפגש עם נחל שורק נמצא בניין תחנת הרכבת בר גיורא. זו תחנה תפעולית עם מסילה כפולה למפגש בין רכבות וכן בעבר היה במקום מתקן לאספקת מים לקטרי קיטור, המים הגיעו מעין גיורא. עד למלחמת העצמאות היה שמה של התחנה "תחנת דיר א-שיח'" על שם הכפר דיר א-שיח' ששכן ממערב סמוך לתחנה.

נשירים

המונח נשירים (באנגלית: Deciduous) בדרך כלל מתייחס לעצים ולשיחים המשירים את עליהם בתקופות מסוימות בשנה, בדרך כלל בסתיו, וגם להשרה של חלקים אחרים בצמח, כגון, עלי כותרת אחרי פריחה או פירות אחרי הבשלה. בעצם מדובר על נשירת מה שכבר לא נצרך מהצמח באופן טבעי. מונח זה מתייחס גם לתופעה דומה אצל בעלי החיים, כמו קרניים נשירות (קרני האייליים) או שיניים נשירות (שיני חלב) אצל חלק מהיונקים, כולל בני אדם.

עגבנייה

עַגְבָנִיָּה תרבותית (שם מדעי: Solanum lycopersicum; סוֹלַנוּם העַגְבָנִיָּה) היא צמח ממשפחת הסולניים, צבעה הוא לרוב אדום, אם כי ישנם זנים צהובים, לבנים, ירוקים, כתומים ואף סגולים.

העגבנייה היא אחד הגידולים החשובים בחקלאות. בתחום הקולינריה, פירות העגבנייה מסווגים כירקות, הנצרכים בכמויות גדולות ונאכלים טריים וכמרכיב בתבשילים רבים וכן בתעשיית שימורי רסק העגבניות. עגבניות ירוקות לפני הבשלתן ניתן להחמיץ.

העגבנייה תורמת לבריאות. אמנם קיים בחלקי הצמח - בגבעולים ובעלים, רעל הסולנין, אך אין הסולנין נמצא בפירות עצמם.

עיצוב

עיצוב הוא אחד הסממנים החומריים והחזותיים העתיקים ביותר בתרבות האנושית. בניגוד לאמנות שבסיסה באסתטיקה, מהותו של העיצוב נובע מקיום של פונקציה/ות. היסטוריונים של עיצוב טוענים כי העיצוב הראשון בקיום האנושי נולד מהצורך של האדם הפליאוליטי לשתות מים וכתוצאה מכך, קליפת קוקוס הפכה לקערה המעוצבת הראשונה. באופן כללי, עיצוב כולל תכנון של מוצר או של מערכת מוצרים, כך שיענו על קריטריונים רבים, כגון אסתטיקה, נוחות רבה, מחיר סביר או מאפיינים אחרים, בדיוק כמו אומנות על פי רוב, החפץ המעוצב, בדומה ליצירת אמנות, צריך לענות על צרכיו של לקוח מסוים, או קבוצה של לקוחות. בעיצוב משתמשים בכלים הקרובים לתחומי ההנדסה והאמנות, אך אין זהות מוחלטת בין תחומי העיצוב והאמנות ולכן העיצוב הוא סוג של אומנות, ואומנות היא סוג של עיצוב.

השפעתו של העיצוב ניכרת עלינו בכל רגע ורגע. הבגדים אותם אנו לובשים, עולם הפרסום, המוצרים השונים והאריזות שלהם, האינטרנט, וכל מבנה, רחוב או גן שאנו נמצאים בו.

עיצוב הוא תחום השואף לשלב בין מסרים בדומה לאמנות (מסרים פסיכולוגיים, חברתיים, אסתטיים וכו'), לבין האמצעים השונים בהם אנו משתמשים יום יום הדורשים הבנה הנדסית וידע טכני. המעצב נדרש ליצור את אמנותו במגבלות שלא קיימות לאמן שאינו מעצב.

לדוגמה, בעיצוב פנים ואדריכלות יש לרוב כוונה להעביר תחושה מסוימת לאדם השוהה בחלל (תחושת כבוד ויראה במבנה המאדיר אל או ממסד) תוך מגבלות כוחות הטבע, כוחות השוק והטכנולוגיה; ובעיצוב תעשייתי נדרש ליצור מוצר שיענה לצרכים הטכנים ומגבלות התקציב אך יהיה נוח למשתמש ויקרין תדמית המתאימה לשוק שלו.

בשנים האחרונות, עם התפתחותה של רשת האינטרנט, גדלה המודעות לשלב בין קלות שימוש לפירוט באתרים אשר מכילים כמויות רבות של מידע. לפיכך ניתן לראות פריחה בכמות המאמרים המקוונים העוסקים בנושא, ובתי ספר רבים לעיצוב מקדישים מסלולי לימוד ייחודיים לתחום של עיצוב אתרי אינטרנט. במקביל, עיצוב כערך חשוב בחיי הפרט ממשיך לגדול, ויותר ויותר אנשים מבקשים לחיות בסביבה נעימה יותר, בין אם בדרישה לשפץ ולעצב בנייני ציבור כעורים ובין אם בביקוש לרהיטים וחפצי אמנות המתאימים לכל כיס.

קטלוניה

קָטָלוּנְיָה (בקטלאנית: Catalunya, באוקסיטנית: Catalonha, בספרדית: Cataluña) היא קהילה אוטונומית בקצה הצפון מזרחי של ספרד, גובלת בצפון בצרפת ובנסיכות אנדורה, במערב באראגון, בדרום בוולנסיה ובמזרח בחוף הים התיכון. בירתה היא ברצלונה. תושבי האזור הם לרוב קטלאנים אתניים, עם בעל מורשת לשונית, תרבותית והיסטורית ייחודית.

השפות הרשמיות בקטלוניה הן הקטלאנית, ספרדית ואוקסיטנית. בשטחה פניני טבע רבות, כגון קוסטה בראווה והצד המזרחי של הרי הפירנאים.

בימי הביניים הייתה קטלוניה ממלכה שהשתרעה על שטחים נרחבים במזרח ספרד, דרום צרפת ובאיים במערב ים התיכון אולם עם התחזקות ההגמוניה הקסטיליאנית בספרד ואיחוד הממלכות כוחה נחלש. בעת השלטון הפאשיסטי של הגנרל פרנסיסקו פרנקו הזהות הקטלאנית כולל השימוש בשפה הקטלאנית נרדפו ודוכאו. הן ידעו פריחה ללא תקדים אחרי 1978, שנת כינונה של ספרד הדמוקרטית. קטלוניה היא מאז אחד האזורים האוטונומיים החזקים ביותר בספרד מבחינה כלכלית. לצד חבל הבסקים הספרדי ונווארה, קטלוניה נהנית ממעמד אוטונומי נרחב.

ב-27 באוקטובר 2017, הצביע הפרלמנט של קטלוניה בעד הכרזת עצמאות מספרד והקמתה של הרפובליקה הקטלאנית על סמך משאל עם שאורגן בניגוד לחוקתה של ספרד ולהחלטות בית המשפט החוקתי של ספרד. בתגובה השהה הפרלמנט של ספרד באופן זמני את האוטונומיה של קטלוניה. באותו היום הודיע ראש ממשלת ספרד מריאנו ראחוי על הדחתו של נשיא קטלוניה קרלס פוג'דמון ופיזור הפרלמנט בעקבות הכרזת העצמאות. ב-31 באוקטובר 2017, ביטל בית המשפט החוקתי בספרד את הכרזת העצמאות של החבל במדינה שעליה הכריז הפרלמנט הקטלאני, המדינאים הקטלאנים נעצרו, וכיום מתנהל משפטם.

שינג'יאנג

שׂינְגְ'יָאנְג (בסינית: 新疆; פין-יין: Xīnjiāng; באויגורית: شىنجاڭ) הוא מחוז אוטונומי בצפון מערב סין. מספר התושבים כ-21.6 מיליון נפש ושטחו כ-1.66 מיליון קילומטר רבוע, כשישית משטחה של הרפובליקה העממית כולה.

בירת המחוז היא אורומצ'י (בסינית - 乌鲁木齐/Wūlŭmùqí, באויגור Ürümqi או ئۈرۈمچی), שחווה מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 פריחה כלכלית ודמוגרפית אדירה הודות לפיתוח סיני מואץ של הפריפריה.

בעבר היה המחוז חלק חשוב בנתיבי דרכי המשי, כשהערים קאשגאר במערב וטוּרְפָּאן בצפון הן הידועות ביותר בהקשר זה, ומהוות עד היום מפגש בין-תרבותי בסְפָר המדבר. בנוסף למגוון התרבותי, המחוז מאופיין גם בתוואי נוף ייחודי של הרים ואגמים אלפיניים מחד גיסא (למשל אגם קארקול) ומדבר טַקְלַמַקָן, מן הצחיחים בעולם, מאידך גיסא.

המחוז מורכב גאוגרפית משלושה רכסי הרים ושני אגנים: הרי קונלון בדרום, צפונית לו אגן טארים ומדבר טַקְלַמַקָן, עד הרי טיאן-שאן, ובצפון אגן ג'ונגגאר עד הרי אלטאי. במערב ניצב הרכס הגבוה קארקורם ובו הפסגה הגבוהה ביותר במחוז, פסגת K2, שמתנשאת לגובה 8,611 מטרים, היא השנייה בגובהה בעולם כולו.

המחוז ידוע בסין בתוצרת החקלאית שלו, במיוחד בענבים מטוּרְפָּאן ובמלונים מהָאמִי. כמו כן מגדלים במקום כותנה, תירס חמניות, חיטה, משי, אגוזים, וצאן. במחוז גם מרבצי נפט גדולים, וקיים אף צינור להובלתו עד שאנגחאי. המחוז משמש גם לניסויים גרעיניים באגם לופ נור.

שמורת פורה

שְׁמוּרַת חָרְבַּת פוּרָה היא שמורת טבע קטנה בנגב הצפוני, בסמוך למחלף מאחז שעל כביש קריית גת - בית קמה. בשמורה פריחה עשירה וייחודית בחודשים פברואר ומרץ.

בשמורת פורה גדלים צמחים ממוצא ים-תיכוני וצמחים ממוצא מדברי. השמורה הייתה מגודרת בשנות ה-60 של המאה ה-20 ולא נפגעה ממרעה. באתר סלעי קירטון גירניים מתקופת האאוקן. בשמורה גדלים צמחי כלנית מצויה, נורית, פרג, עירית גדולה, אירוס ארצישראלי, לשון פר, ערטנית השדות, כלח, שמשון הדור, עכנאי יהודה, דבורנית וודודאים. עוד בשמורה שיחי רותם, מלוח ולענה וצמחי וינקה עשבונית, עירית נבובה, מרווה ריחנית וצהרון מצוי

שמורה פורה השתרעה על שטח בן 12 דונם באפיק נחל פורה, הוא יובל של נחל שקמה. בשנת 2007 הוגדל שטח השמורה ב-283 דונם. שמה ניתן על שם חורבת פורה הנמצאת בגבולה המערבי. השמורה נקראת בערבית ח'רבת אלפורה. בחורף נאגרים בשמורה מי שטפונות בסיוע סכר ונוצר אגם עונתי. במקום גשר הרוס, שריד מסילת הרכבת הטורקית שנסללה בתקופת מלחמת העולם הראשונה מטול כרם לבאר שבע, ומשם לקוסיימה בחצי האי סיני. הגשר נהרס בשיטפונות בשנות ה-70 של המאה ה-20.

בשנים האחרונות נודעה השמורה במרבדי הכלניות האדומים שלה, שהתרבו והתרחבו בעשור הראשון של המאה ה-21, והיא נכללת בפסטיבל דרום אדום הנערך מדי חורף בחודש פברואר בנגב המערבי.

הכניסה הראשית לשמורה היא מכביש 40.

תסמין

תסמין (בלועזית: Symptom) הוא תופעה המאפיינת מחלה. המונח הלועזי סימפטום מורכב מהמילים Sym ("ביחד") ו-Piptein ("ליפול"), ומשמעותו המקורית ביוונית היא "תאונה".

תסמין מסוים יכול להיגרם על ידי תהליכים פתולוגים שונים.

מטרת תהליך האבחנה היא לאתר את הגורמים המובילים לתסמין המדווח ולגבש החלטה על זהות התופעה הרפואית או הפסיכולוגית שממנה סובל המטופל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.