פריון העבודה

פִּריוֹן עבודה הוא מונח המתאר את רמת הפרודוקטיביות של העובדים במשק, או בפשטות: כמות המוצרים או המטלות שעובד מבצע במהלך זמן מסוים. כל זה מחושב ביחס למספר משתנים כגון כמות העובדים במשק, המשאבים שאותם המשק דורש ומספר שעות העבודה של עובד ממוצע. הפריון במשק בא לידי ביטוי בפער בין תפוקת המשק הבאה לידי ביטוי בתוצר במשק לבין התשומה במשק הבאה לידי ביטוי במספר שעות העבודה, בגודל כוח העבודה, ובמשאבים הדרושים לעבודה ותפעול אמצעי הייצור.

את פריון העבודה מודדים בשתי צורות, פריון לעובד ופיריון לשעת עבודה. הפיריון לעובד מחושב בעזרת חילוק התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) במספר העובדים במשק, באופן דומה "הפריון לשעת עבודה" מחושב על ידי חילוק התל"ג במספר שעות העבודה במשק.

מחקרים בכלכלה מצאו מתאם חזק בין צמיחת התמ"ג הריאלי לנפש לבין הגידול בפריון העבודה, והוא גורם משמעותי לצמיחה כלכלית.[1][2]

Labour productivity levels in europe
תמ"ג לפי שעת עבודה באירופה, 2012

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Hadad, Y. 2011, Work study: Engineering methods & performance assessment, The Open University of Israel, Volume A .

הערות שוליים

  1. ^ Roubini, Nouriel; Backus, David (1961). "Lectures in Macroeconomics"<Chapter 4. Productivity and Growth>
  2. ^ Kendrick, John W. (1961). Productivity Trends in the United States (PDF). Princeton University Press for NBER. p. 3.
אלכסיי סטחאנוב

אלכסיי גרגורייביץ' סְטַחַאנוֹב (ברוסית: Алексе́й Григо́рьевич Стаха́нов;‏ 3 בינואר 1906 - 5 בנובמבר 1977) היה כורה סובייטי, גיבור העמל הסוציאליסטי (1970) (משמו נגזר הביטוי סטאחנוביץ' המתאר הישג גדול, מעל למכסה המקובלת) וחבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (מ-1936). נודע בשנת 1935 ולאחריה כראש תנועת ה"סטחאנוביצים", ששמה לה למטרה להעלות את תפוקת הייצור ולהדגים את עליונותו של המשק הסוציאליסטי.

בלגיה

בֶּלְגְיָה (בהולנדית: België "בֶּלְחִייֶה", בצרפתית: Belgique "בֶּלְזִ'יק", בגרמנית: Belgien "בֶּלְגִיאֵן") היא מדינה באירופה, אחת מארצות השפלה ובירתה היא בריסל. המדינה היא פדרציה המורכבת משלושה מחוזות: פלנדריה, ולוניה, ובריסל. במדינה שתי קהילות עיקריות המוגדרות על בסיס שפתם: דוברי ההולנדית (פלמים) ודוברי הצרפתית (וואלונים) ובנוסף קהילת דוברי גרמנית. שפות אלה הן השפות הרשמיות במדינה. בלגיה היא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית וראש המדינה הוא המלך פיליפ. המדינה גובלת בהולנד בצפון, בגרמניה ובלוקסמבורג במזרח, ובצרפת בדרום, והיא שוכנת לחופי הים הצפוני במערב. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי וחברה בברית נאט"ו.

הניב ההולנדי המדובר בפלנדריה מכונה לעיתים "פלמית" בלשון הדיבור, אבל במסמכים רשמיים השפה נקראת "הולנדית"; היא שונה מן השפה המדוברת בהולנד בעיקר במבטא ומעט גם באוצר המילים. מאז החתימה על איחוד השפות ההולנדיות פותחו מילון משותף וכללי תחביר אחידים שצמצמו עוד יותר את ההבדלים המעטים שהיו בין השפות.

בלוק 24

בלוק 24 היה בית בושת במחנה הריכוז אושוויץ I, ששימש לתגמול אסירים מועדפים.

ב"בלוק 24" נאנסו נשים במהלך היום על ידי אסירים מועדפים. על פי מרבית העדויות, בשל חוקי הגזע שימשו במקום אסירות לא-יהודיות. המקום פעל בשנים 1943–1945 והוקם ביוזמת היינריך הימלר, שחשב שתגמול האסירים יביא להעלאת פריון העבודה במחנה וימנע הומוסקסואליות.

בספרו "בית הבובות", מתאר יחיאל די-נור (ק. צטניק) את סיפורה של אחות הגיבור, שאולצה לספק שירותי מין לחיילי הצבא הנאצי. על פי הספר, הנשים היו חייבות להעמיד פני נהנות - אחרת הן היו צפויות לעונש מוות.

המכון לפריון העבודה והייצור

המכון לפריון העבודה והייצור הוקם בשנת 1951, על פי החלטת ממשלה מ-1950, בהתאם להסכם בין נציגים של משרד העבודה, משרד התעשייה והמסחר, ההסתדרות הכללית, התאחדות בעלי התעשייה ואגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל. תפקידיו של המכון היו לפעול למען הגברת פריון העבודה, שיפור המוצרים, מניעת בזבוז, שכלול ההספקה ויעול השימוש בכלים ומכשירים. במשך שנים פעל המכון בבית הדר.

המכון כלל מדורים שונים, בהם:

המדור למשק חקלאי, שבאמצע שנות ה-60 עבר למכון להנדסה חקלאית של משרד החקלאות

מדור לשאלות ותשובות עבור מפעלים בינוניים וקטנים

מדור בנייה

מדור ליעול משרדי

מדור המחשה שהכין סרטים

המרכז הישראלי לניהולבשנת 1984 תיאר שר העבודה והרווחה, משה קצב את פעילות המכון:

"פעילות המכון בשנים 1981-1983 התרכזה בקידום התעסוקה באזורי פיתוח ובסיוע לעשרות מפעלי תעשייה בשילוב תהליכי ייצור מתוחכמים, במגמה לחזק את כושר הייצור והייצוא, לקדם את הייצוא, לקדם קליטת אקדמאים במקצועות מתאימים לצורכי ייצוא, להפעיל חוגי איכות בתעשייה ושיטות למדידת עבודה ולהצמדת השכר לתפוקה המתאימה, לקדם את השימוש במיקרו-אלקטרוניקה וברובוטיקה. בתהליכי ייצוא המכון פועל לשיפור הניהול, וכן הוא מסייע למאות עסקים זעירים בנושאים של תכנון ייצור, שיפור שיטות עבודה והעלאת איכות המוצרים. במשך שלוש השנים האחרונות הדריכה מערכת ההדרכה של המכון והכשירה מעל ל-50000 לומדים. השנה לומדים במכון 24000 איש. מערכת ההדרכה של המכון מקיימת קורסים שונים להסבה מקצועית בנושאים הדרושים למשק, עוסקת בשיפור מערכת יחסי העבודה בתחום מערכת המחקר של המיכון וכן היא עוסקת בשורה ארוכה של מחקרים ועבודות, שיש להם השלכות לאומיות כלכליות וחברתיות."בסוף שנות ה-80 בסביבות 11% מתקציב המכון הגיע מתקציב המדינה והשאר הגיע מהכנסות מפעילות, בעיקר מקורסים שניהל.

המכון הוציא לאור את כתב העת "המפעל" והיה שותף בחלוקת פרס קפלן. כן קיים המכון את שבוע פריון הייצור.

בשנת 1998 הופרט המכון ונמכר לחברת פילת.

הנדסת ייצור

הנדסת ייצור (הנ"י) היא מכלול השיטות והטכנולוגיות אשר משמשות בתהליך ייצור מוצר. תפקידו של מהנדס הייצור הוא לייצר מוצר סופי העומד באיכות הנדרשת, תוך שימוש אופטימלי במשאבים (עלות וזמן). כמו כן, עליו לגלות גמישות לשינויים בתהליכי היצור העלולים להיגרם כתוצאה מקביעת סדר עדיפויות חדש על ידי ההנהלה, שינויים באילוצים הקשורים במעגל הייצור, תקלות ואירועים לא צפויים ועוד.

המתודות שבהן משתמשים בהנדסת ייצור כוללות שיטות אינטראקציה (פעולות גומלין) אדם-מכונה המיושמות בעזרת מחשב תכנון וייצור בעזרת מחשב (תיב"ם), בקרת איכות, בקרה דיגיטלית, סימולציות פירוק והרכבה, מערכות מידע מוכללות (ERP/MRP) ועוד.

המדד העיקרי אשר מנחה את מהנדס הייצור בעבודתו הוא הגדלת פריון העבודה, אשר בעזרתו יכול הוא לאמוד על יעילות תהליכים לטווח הקצר ולטווח הארוך. פריון העבודה מוגדר כיחס בין תפוקות הפירמה לתשומותיה והוא מצביע על תפקודה של הפירמה, מאחר שהמדדים הכמותיים הפיננסים הם נגזרות מפריון העבודה.

הגדלת הפריון מתאפשרת בשלוש דרכים:

הגדלת התפוקות תוך שמירה על אותן תשומות - נעשה לרוב בתנאי "שוק בלתי רווי", שבו ניתן להגדיל את התפוקה.

הקטנת התשומות ושמירה על התפוקה הקיימת - נעשה לרוב בתנאי "שוק רווי", שבו לא ניתן להגדיל את התפוקה.

שתי הדרכים במקביל: הגדלת התפוקות בד-בבד עם הקטנת התשומות.פריון עבודה מצביע כאמור על שיפור והתייעלות הפירמה. זאת, בשונה ממדד רווחיות פירמה. האחרונה, לאו דווקא מעידה על שיפור והתיעלות. קרי, עלול להיווצר מצב, שלאחר יישום שיפור שיטות פירמה עשויה להיות רווחית, אולם תופעה זאת איננה מעידה בהכרח על העלאת פריון העבודה. כאן, לרווח משמעות קצרת טווח בעוד, שפריון העבודה מצביע על השינויי ביעילות ואף מנבא במידת מה את ריווחיות הפירמה בטווח הארוך.

הנדסת תעשייה וניהול

הנדסת תעשייה וניהול (או הנדסה תעשייתית, באנגלית: Industrial engineering) היא תחום הנדסי אשר עוסק בתורות מעולם התעשייה והניהול. התפתחותה של הנדסת התעשייה והניהול וגיבושה למקשה אחת נוצרו בד בבד עם תהליך המודרניזציה שהחל בעקבות המהפכה התעשייתית. הצורך במציאת פתרונות לבעיות אשר צצו בארגונים יצר פיתוח שיטות מחקר חדשות, אשר שמו להן למטרה להגביר את קצב התפוקה ובאותה נשימה להוזיל את עלויות הייצור והתפעול. שיטות המחקר מתבססות על מודלים מתמטיים ומדעיים, ועל-כן תחום זה הוא הנדסי גרידא.

עם התפתחות התיעוש ויצירת ארגונים העוסקים גם במתן שירות, התרחב התחום לא רק לענף היצרני, כי אם גם לענף הפנים ארגוני. הפתרונות אשר התאימו לתהליכים יצרניים הוסבו גם לתחומי השירות והניהול והתרומה לכך הייתה שיפור התהליכים הארגוניים, אשר בא לידי ביטוי בחסכון בעלויות התפעול וכפועל יוצא לרווחיות הארגון.

תחום התעשייה והניהול הוא תחום דינמי שממשיך ומתפתח, תוך התאמה לצורכי המשק וחתירה מתמדת לייעול ושיפור התהליכים הארגוניים והגדלת פריון העבודה בייצור.

מהנדסי תעשייה וניהול משולבים בכלל ענפי המשק מאחר שהם הכרחיים לתפקוד ארגונים, וכן לצורך יצירת אינטגרציה פנים ארגונית.

בחלק מן מוסדות הלימוד, מהנדסי תעשייה וניהול יכולים לבחור התמחות בין תחומי התפעול לבין תחומי מערכות המידע וניהול המידע בארגון.

הרפורמה בכלכלת סין

הרפורמה בכלכלת סין (בסינית: 改革开放, בפין-יין: Gǎigé kāifàng) היא שם כולל למגוון רפורמות שיזם דנג שיאופינג החל משנת 1978 בכלכלת סין שנודעו גם בשם "סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים". מטרותיה של הרפורמה, שהחלה בשנת 1978, בוטאו על ידי דנג שיאופינג בכינוי ארבע המודרניזציות: חקלאות, תעשייה, מדע וטכנולוגיה.

הרפורמה נחלה הצלחה מרובה, הובילה לצמיחה מסיבית ושינתה את פני כלכלת סין. מכלכלה מתוכננת נחשלת שמתבססת בעיקר על חקלאות ותעשייה עם אחוזי ייצוא אפסיים, סין הפכה לכלכלת השוק (למחצה) הגדולה בעולם במונחי כוח קנייה, שמתבססת רבות על ייצוא על השקעה זרה ועל סקטור השירותים.

לפי נתוני הבנק העולמי, בין השנים 1978–2014 צמח התמ"ג הריאלי לנפש פי 48, פריון העבודה ביחס לעובד פי 9 מ-1980 ל-2012 והייצוא הסיני כאחוז מהתמ"ג גדל מ-4.5% בשנת 1978 ל-22% בשנת 2014.יש המשווים את הצמיחה והתיעוש של סין במהלך אותם שנים לצמיחה של מערב אירופה וארצות הברית בזמן המהפכה התעשייתית והמהפכה הטכנולוגית.

ויליאם אדוארדס דמינג

ויליאם אדוארדס דמינג (אנגלית: William Edwards Deming; ‏14 באוקטובר 1900 - 20 בדצמבר 1993) היה סטטיסטיקאי אמריקאי, פרופסור, מרצה, יועץ וסופר. ד"ר אדוארדס דמינג, נחשב לאבי "בשורת האיכות" שארגונים רבים ברחבי העולם זוקפים לזכותה את הצלחתם. אף על פי שתרם תרומה אדירה לתעשייה האמריקאית בזמן מלחמת העולם השנייה, דמינג התפרסם בעיקר מעבודתו ביפן, אשר כלכלתה ורוב מוסדותיה חרבו במלחמה. החל משנת 1950 הוא לימד מנהלים בכירים כיצד לשפר, לייעל, לעצב ולתכנן את מקום עבודתם על מנת להשיא את איכות מוצריהם ולהגדיל את פריון העבודה.

דמינג פרסם שלושה ספרים:

"כלכלני הניהול החדשים" (1982),

"לצאת מהמשבר" (1986), אשר כלל את "14 העקרונות",

"הכלכלנים החדשים בתעשייה, בממשל ובחינוך" (1993) אשר כלל את "שיטת הטמעת הידע" ואת "14 העקרונות" (הגרסה השנייה).

חלוקת עבודה

חלוקת עבודה היא הפרדה של מערכת כלכלית למספר משימות, שיבוצעו על ידי אנשים נפרדים, כך שכל אדם במערכת הכלכלית יתמחה בביצוע משימתו. המניע העיקרי לסידור עבודה שכזה הוא הגדלת פריון העבודה של המערכת הכלכלית.

יוסף חי לוי נחום

יוסף חי לוי נחום (נולד ב-1937) הוא טכנולוג מזון ישראלי, זוכה פרס קפלן לשנת 1961.

מתוך אלבום פרס קפלן:

"מהמדור לטכנולוגיה של מזון וביו-טכנולוגיה בטכניון העברי בחיפה. הצלחתו בהמצאת דרכי ייצור של שימורי מזון, עשויה לפתור בעיות של עודפי תוצרת חקלאית ודרכי שימושם היעיל בתנאי שעת חירום. הוא פיתח מכשיר חדש לקביעה אנליטית של כמות השומן במוצרי מזון, במטרה לפשט את תהליכי הבדיקה הקיימים ולשפר את איכות המוצרים, כן המציא דבק לשימוש בליטוש יהלומים, המונע איבוד יהלומים ומקל על ליטושם. יוסף חי לוי נחום הוא צעיר שקדן המקדיש את עצמו ללא לאות לפיתוח המצאות שימושיות ואף רואה הצלחה במעשיו."

הפרס ניתן בטקס חלוקת הפרסים שנערך בכ"א בתמוז תשכ"א בירושלים במלאת תשע שנים למותו של שר האוצר הראשון למדינת ישראל שהיה מראשוני המעוררים להגברת פריון העבודה והייצור.

כלכלת ישראל

כלכלת ישראל היא כלכלת שוק מעורבת בה לממשלה חלק משמעותי, לצד מגזר פרטי מפותח, הכולל תעשיית היי-טק משגשגת. מגזרי תעשייה מרכזיים נוספים הם התעשייה הביטחונית, תיירות, עיבוד מתכת, עיבוד כימיקלים, מכשור רפואי ועיבוד יהלומים. ישראל ענייה יחסית במשאבי טבע ולכן תלויה ביבוא מוצרים וחומרי גלם כגון נפט, דלק, פחם ומזון.

החל מאמצע שנות השמונים עברה כלכלת ישראל תמורה ממשק סוציאליסטי ריכוזי עם מגזר ציבורי רחב ונטל מס גדול, לכיוון כלכלת שוק תחרותית יותר. ממשלות ישראל נקטו הליכי הפרטה, ליברליזציה בשוק המט"ח, הורדת נטל המיסים על היבוא והורדה הדרגתית של מס ההכנסה ומס קנייה. בישראל עודם קיימים מונופולים ממשלתיים גדולים בהם חברת החשמל לישראל ורשות הספנות והנמלים. גם במגזר הפרטי יש דומיננטיות מונופוליסטית של מספר קבוצות אחזקה, השולטות במספר רב של חברות בישראל, בתחומים מגוונים.

כלכלת ישראל ידעה זעזועים רבים במהלך שנותיה בהם: היפר-אינפלציה, משבר מניות הבנקים והחרם הערבי. נוסף על כך היה עליה לקלוט גלי עלייה ולהתמודד עם ההשלכות הכלכליות של מלחמות ישראל והוצאה ביטחונית גבוהה. למרות כל אלה השכילה להגיע תוך כיובל שנים לרמה גבוהה של פיתוח כלכלי. בשוקי העולם משקיעים זרים, הבנקים העולמיים וסוכנויות דירוג האשראי מבטאים אמון רב בחוסנה של הכלכלה הישראלית. הצלחה זו נהוג לייחס לגורמים רבים, ובהם: כוח העבודה המשכיל, סיוע חוץ רחב היקף שקיבלה המדינה לאורך שנות קיומה מיהודי העולם, ארצות הברית וגרמניה, קליטת הון אנושי בצורת עליה, מדיניות מקרו-כלכלית נכונה של הממשלה ובנק ישראל, הכורח הביטחוני לפתח מערכות נשק מתוחכמות ולייצא אותן, ורפורמות מבניות ופתיחת המשק לתחרות.

מיכון

מיכון הוא החלפתה של עבודה הנעשית בידי אדם או בעל חיים בעבודה הנעשית באמצעות מכונה. בדרך כלל אין הכוונה לשימוש בכלי עבודה פשוטים, כגון פטיש או מסור, אלא במכונות מורכבות יותר, שבהן משולבים רכיבים כגון מנוע, מנוף, גלגלת, גלגל שיניים ועוד. לעיתים משמשת המילה "מיכון" במשמעות מצומצמת של החלפת עבודה הנעשית בידי אדם בעבודה הנעשית באמצעות מכונות אוטומטיות (אוטומציה).

מיכון הוא מרכיב חשוב בהעלאת פריון העבודה, וכדאיותו גדלה ככל שעלות כוח האדם המוחלף בעבודת מכונה גבוהה יותר.

נציבות שירות המדינה

נציבות שירות המדינה היא יחידת סמך במשרד ראש הממשלה המופקדת על ביצוע מדיניות הממשלה בתחומי המינהל ומשאבי האנוש.

עושר העמים

עושר העמים או עושר האומות (אנגלית: The Wealth of Nations), או בשמו המלא "מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות", ספרו של אדם סמית, התפרסם ב-1776 ונחשב לאבן דרך בתולדות התפתחות המחשבה הכלכלית והתפיסות הכלכליות. התאוריות שהוצגו בספר זה, הפכו לבסיס התאורטי המרכזי של הכלכלה הקלאסית.

עושר העמים בנוי למעשה מחמישה חלקים (ספרים):

"על הגורמים המשפרים את פריון העבודה, ועל הכללים לפיהם מתחלק התוצר בין המעמדות השונים בחברה".

"על מהותו של ההון, צבירתו והקצאתו".בשני אלו מוצגת רוב רובה של משנתו הכלכלית של אדם סמית.

"על השוני בתהליך הצמיחה של העושר אצל עמים שונים" – מחקר וניתוח היסטורי כלכלי.

"על שיטות של כלכלה מדינית" – מוקדש לתיאור התאוריה המרקנטיליסטית, (התאוריה ששלטה בחשיבה הכלכלית באותה תקופה) ולמחשבה הכלכלית של הפיסיוקרטים, ממנה הושפע.

"הכנסות הריבון או המדינה" – סקירה של הפעילות הממשלתית, מימון ציבורי, שיטות המיסוי, והחוב הלאומי.

ערך מוסף בייצור

ערך מוסף בייצור (באנגלית: Value Added by Manufacturing) הוא מדד פריון העבודה המשמש כבסיס לחישוב תגמול עובדים בשיטת השתתפות ברווחים. השיטה העושה שימוש במדד זה קרויה "תוכנית רקר" (Rucker Plan), שהיא אחת ממספר שיטות תגמול עובדים להגברת פריון העבודה.

הערך המוסף בייצור הוא ההפרש בין ערך המכירה בתקופה הנמדדת לבין ההוצאות "החיצוניות" ליצירת ערך זה. ההוצאות החיצוניות כוללות את חומרי הגלם, הוצאות ייצור שאינן שכר העבודה ועלויות תקורה.

בשנות השלושים של המאה העשרים מצא החוקר אלן וו. רקר (Alan W. Rucker) שהיחס בין הוצאות על שכר העבודה לערך המוסף נוטה להיות קבוע לאורך זמן - סטנדרט רקר. ממחקרים שבוצעו בארצות הברית נמצא כי היחס הממוצע היה כ-39.4%.

על בסיס השערה זו נבנתה תוכנית תמריצים להגברת פריון הייצור. על פי התוכנית, הבונוס המחולק לעובדים מחושב על פי היחס שבין עלות השכר בפועל לשכר המחושב על פי סטנדרט רקר. ככל שעלות השכר נמוכה בהשוואה לסטנדרט כן זוכים העובדים לתמריץ גבוה יותר. יתרונה של שיטה זו שהיא מתגמלת את העובדים על השגת יעילות והורדת עלויות בכל מרכיבי העלות. אולם חסרונה בכך שהיא תלויה במרכיבים שאינם בהכרח בשליטה של העובדים - הן בצד ההכנסות והן בצד ההוצאות.

פריון

האם התכוונתם ל...

פרס קפלן

פרס קפלן הוא פרס ישראלי הניתן על התייעלות והעלאת פריון העבודה. הפרס נוסד בשנת 1954 ונקרא על שמו של אליעזר קפלן, שר האוצר הראשון של מדינת ישראל. את הזוכים בפרס קבעה ועדה בראשות מנהל המכון לפריון העבודה והייצור, ואת הפרס העניק לזוכים שר העבודה. במשך שנים רבות חולק הפרס כחלק משבוע פריון הייצור.

בין הזוכים בפרס:

סא"ל יוסף רום רומנובסקי מספנת חיל הים על השיפוץ הראשון הגדול של צוללת בארץ ומחשוב בתהליך השיפוץ

חמת ארמטורות ויציקות (1957), על העלאת הפריון במחלקת המסמרים.

יוסף חי לוי נחום (1961), על תרומתו לתחום שימור המזון.

איתן זהבי (1968) על פיתוח גלגלי הבלון.

מרדכי קיקיון, על הקמת מרכז המחשוב של רפא"ל.

דפוס בארי (1986), על פיתוח ה"מעטפית".

אפי רוזנצויג (1989) הקמת מפעל טמבור בעכו.

עדי אלדר (1994), על מצוינות בקליטת תושבים ועולים חדשים בכרמיאל.

ציריך

ציריך (בגרמנית: Zürich, להאזנה (מידע • עזרה); בצרפתית: Zurich; באיטלקית: Zurigo) היא העיר הגדולה ביותר בשווייץ והיא גם הבירה של קנטון ציריך. העיר שוכנת בצפון-מרכז שווייץ בקצה הצפון-מערבי של אגם ציריך. נכון לשנת 2015 בעיר היו 400,028 תושבים, בציריך רבתי חיים כ 1.35 מיליון איש ובמטרופולין כולה כ 1.83 מיליון. ציריך היא גם מרכז תחבורתי של רכבות, כבישים ומטוסים. הן תחנת הרכבת והן שדה התעופה של ציריך הם הגדולים ביותר בשווייץ.

גרמנית היא השפה הרשמית בציריך, אולם השפה המדוברת היא בעיקר גרמנית שווייצרית.

בסקר איכות החיים בשנת של מגזין מונוקול בשנת 2012 ציריך דורגה במקום הראשון בין 25 ערים בעולם כ"מקום להתגורר בו". ולפי מספר סקרים בין השנים 2006 ו 2008, ציריך צויינה כעיר עם איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם וכן כעיר העשירה ביותר באירופה. יחידת המחקר של עיתון האקונומיסט מדרג את ציריך בין עשר הערים התוססות ביותר בעולם.

ניתן למצוא בעיר מספר רב של גלריות ומוזיאונים, ביניהם המוזיאון הלאומי השווייצרי והקונסתאוס. השאופילאוס של ציריך הוא בין התיאטראות דוברי הגרמנית החשובים בעולם.

שעון קיץ

שעון קיץ הוא קביעה של תזמון שעות היממה, הנהוג באופן מקומי למשך תקופה מסוימת בשנה (בדרך כלל, מעונת האביב עד הסתיו), בשונה מן השעון הנהוג באותו מקום בשאר ימות השנה לפי זמן אוניברסלי מתואם.

השינוי בקביעת הזמנים מתבטא לרוב בהזזת השעון שעה אחת קדימה. בתחילת תקופת שעון הקיץ מכוונים את השעון שעה אחת קדימה (ולכן משכימים לקום מוקדם יותר בשעה אחת ביחס לשעון גריניץ'), ובסיומה מכוונים בחזרה שעה אחת אחורה (חוזרים לקום מאוחר יותר בשעה אחת). מטרתה העיקרית של הנהגת שעון הקיץ, במקורה, הייתה להביא לכך שיותר שעות מתוך היממה, המקובלות כשעות פעילות של בני האדם יהיו במהלך היום, בחופף לאור יום טבעי, ובכך יופחת הצורך בתאורה מלאכותית, הצורכת אנרגיה. עם זאת, כיום קיימים מחקרים ותוצאות סותרות בשאלת החיסכון באנרגיה בעת הנהגת שעון קיץ. במשך השנים, גורמים שונים הביעו התנגדות לרעיון מסיבות כלכליות, חברתיות, דתיות או בריאותיות. בתקופה שבה לא חל שעון הקיץ, הזמן התקני מכונה גם "שעון חורף". הזמן התקני הוא, במקרים רבים, אזור הזמן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.