פרידריך קרס פון קרסנשטיין

פרידריך פרייהר קְרֶס פון קרסנשטייןגרמנית: Friedrich Freiherr Kreß von Kressenstein)‏ (24 באפריל 1870, נירנברג - 6 בינואר 1948, מינכן), היה גנרל גרמני בחיל התותחנים וחבר בצוות הקצינים שסייע לראשות הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה. על הצוות הבכיר פיקד הקצין הגרמני לימן פון סנדרס (Liman von Sanders).

פרידריך קרס פון קרסנשטיין
Friedrich Freiherr Kreß von Kressenstein
T-Kress&Lager
קרס פון קרסנשטיין (משמאל) והברון לאגר (מפקד הכוחות האוסטריים בחזית ארץ ישראל)
לידה 24 באפריל 1870
נירנברג, ממלכת בוואריה ממלכת בוואריה
פטירה 6 בינואר 1948 (בגיל 77)
מינכן, גרמניה המערבית גרמניה המערבית
השתייכות Wappen Deutsches Reich - Reichsadler 1889.png צבא הקיסרות הגרמנית
האימפריה העות'מאנית צבא האימפריה העות'מאנית
War Ensign of Germany (1922–1933).svg רייכסווהר
תקופת שירות 18881929
דרגה גנרל חיל התותחנים
תפקידים צבאיים
מפקד הארמייה העות'מאנית השמינית
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
עיטורים

רקע משפחתי ותחילת דרכו הצבאית

Kress von Kressenstein 1916
קרס פון קרסנשטיין ב-1916

שורשיה של משפחת קרס פון קרסנשטיין מצויים בנירנברג של המאה ה-14. מאז המאה ה-18 מילאו רבים מבני המשפחה תפקידים פיקודיים בצבא האוסטרו-הונגרי. מאז הענקת התואר ברון (פרייהר Freiherr) לאבי המשפחה בתחילת המאה ה-19, נמנתה המשפחה על האצולה הבווארית. עם הקמת הקיסרות הגרמנית בשנת 1871, פעל הצבא הבווארי במסגרתה. כך הוענקה דרגת גנרל - קולונל (Generaloberst), לאחיו הגדול של פרידריך, אוטו קרס פון קרסנשטיין, שר המלחמה של בוואריה, בין השנים 1912 ו-1916. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירתו לא פחות מ-11 מבני המשפחה בתור קצינים בצבא הקיסרות. השלטון הנאצי, שלחם לטהר את הוורמכט מאריסטוקרטים ושמרנים, שחרר בשנת 1938 את הגנרל האחרון של המשפחה, בן אחיו של פרידריך, פרנץ קרס פון קרסנשטיין, משורות צבאו.

המשפחה הייתה אף בעלת חשיבות בתחומים אזרחים שונים. אביו של פרידריך, גאורג קרס פון קרסנשטיין, סניגור בתפקידו, יצג את המפלגה הלאומית הליברלית בפרלמנט הבווארי. אחיו הצעיר, הנס קרס פון קרסנשטיין, פרופסור לרפואה, מונה לאחר מלחמת העולם השנייה לתפקיד דיקן האוניברסיטה החופשית בברלין (Die Freie Universität).

בגיל 18 התגייס פרידריך קרס פון קרסנשטיין לחיל התותחנים של הצבא הבווארי. לאחר שנתיים הוענקה לו דרגת סגן משנה (Leutnant). בתור סגן (Oberleutnant) סיים קרס את מסלול האקדמיה הצבאית בשנת 1898. למטה הפיקוד בברלין סופח בשנת 1908 בתור סרן (Hauptmann) וקודם לדרגת רב-סרן (Major).

שירותו בארץ ישראל

German Albatross D.III fighters at Huj 1917
מטוסי סיור גרמנים בהוג' (כיום סמוך לחוות השיקמים) מחנהו של קרס פון קרסנשטיין צפונית מזרחית מעזה

ב־25 בינואר 1914 הקצה הצבא הבווארי את קרס פון קרסנשטיין לצבא הטורקי. לקרס בן ה-44 הוענקה דרגת סגן-אלוף של הצבא העות'מאני ותואר הכבוד הטורקי "בק". קרס בק היה אחד מ-70 החברים של המשלחת הצבאית תחת פיקודו של אוטו לימן פון סנדרס, שהייתה אמורה לחלץ את צבא הסולטאן משורת התבוסות שנחל. קצינים אלו הדריכו את כוחות טורקים ופיקדו עליהם. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה מונה קרס פון קרסנשטיין לעמוד בראש המטה של הארמייה השמינית של הצבא העות'מאני. ב-27 בספטמבר 1914 הגיע קרס למפקדת הארמייה בסוריה. מפקד הארמייה ושליט אזור סוריה היה ג'מאל פאשה, אחד משלושת עמודי התווך של הטורקים הצעירים.

למרות התנאים הפרימיטיביים הצליחו קרס פון קרסנשטיין וג'מאל פאשה להוציא לפועל, תוך פרק זמן קצר, משימה שלא בוצעה בממדים דומים לה בעבר. המשימה הייתה להעביר כח עצום דרך מדבר סיני כדי לכבוש, או לפחות לחבל, בתעלת סואץ שהייתה בשליטה בריטית. לצורך המשימה עמד פון קרסנשטיין בראש כוח טורקי שחצה את חצי האי סיני והעביר עמו גשר דוברות, שאמור היה לשמש את הכוחות בחציית התעלה. המשימה יצאה לדרך בינואר 1915. בשל שליטת הבריטים בים התיכון לא יכול היה הכוח לצעוד לאורך קו החוף הצפוני של חצי האי סיני. הכוח, שמנה 18,000 חיילים ו-6,000 גמלים, יצא מעוג'ה אל חפיר (סמוך לניצנה של היום) לחצות את מדבר סיני.

לאחר מסע ממושך של 10 ימים, בליל ה-3 בפברואר הגיע הכוח לאזור שבין האגם המר הגדול ואגם תמסח. אך עם הנחתת הדוברה הראשונה על הגדה האפריקאית התגלה הכוח. החיילים ההודים של כוחות הממלכה המאוחדת הצליחו להרוג ולקחת בשבי את כל צוות כלי השיט. בפאניקה, נסוג פון קרסנשטיין עם חייליו מזרחה ובכך תם למעשה קרב תעלת סואץ. הצבא הבריטי שלא היה מוכן למשימה מן הסוג הזה, לא רדף אחרי הטורקים שהצליחו לחזור לגבול הבינלאומי בקו עקבה רפיח ללא אבידות כבדות. פון קרסנשטיין הגיע ב-20 ביוני 1915 לירושלים מותש וחולה טיפוס. הוא אושפז במתחם אוגוסטה ויקטוריה, מפקדת הכוחות הטורקים-גרמנים שעל הר הזיתים.

לאחר התבוסה החל פון קרסנשטיין במסעות לאיסטנבול ולברלין במטרה לשכנע את מפקדיו העות'מאנים והגרמנים להעביר אליו כוחות נוספים. המטכ"ל הגרמני הזרים כוחות מצומצמים לארץ ישראל וחצי האי סיני, אשר קיבלו את שם הקוד "פאשה". הכוחות הגרמנים מנו טייסת קרב ועוד כמה יחידות ספורות של תותחנים, מודיעין שדה, נ"מ, אספקה ושני בתי חולים שדה.

עם חזרתו מגרמניה היה קרסנשטיין עד לשואת הארמנים בחלב. קרסנשטיין לא נשאר אדיש ועמל לארגן סיוע הומניטרי לפליטים. דוגמה לנפש אותה הציל הקצין הגרמני היה הבישוף הקתולי של העיר קייסרי של מחוז קפדוקיה. קרסנשטיין סידר אישית להגמון דרכון, כך שהוא ועוזרו יוכלו לחפש מקלט במנזרי ירושלים. לבסוף עלה בידו לנסוע עם ג'מאל פאשה לאיסטנבול על מנת לדון בשערורייה. אך שיחות אלה לא העלו פרי. השגריר הגרמני, הברון מטרניך, שהסכים עם קרסנשטיין הוחזר לברלין זמן קצר לאחר מכן. חוויותיו אלה השאירו את חותמן עליו וגרמו לו להתנגד חריפות לפינוי נוצריי ויהודי ירושלים.

הטורקים ניהלו מערכת נסיגה בסיני וביצעו מתקפות רבות על הכוחות הבריטים שהתקדמו לאיטם ממצרים מזרחה, במרחבי חצי האי סיני. מטוסי הקרב הגרמנים נשלחו אף להטיל פצצות מעל לקהיר. פון קרסנשטיין שוב מונה לפקד על הכוח שהיה אמור לתקוף את תעלת סואץ. הפעם לא הצליח פון קרסנשטיין אף להגיע אליה; כוחו נתקל בבריטים כבר 25 קילומטר מזרחית לתעלה, באזור הכפר המצרי רומניערבית: رمانة). בקרב רומני, שנערך ב-3 באוגוסט 1916, הביסו הבריטים את הטורקים, שנסוגו חזרה לגבול הבינלאומי של ארץ ישראל בקו עקבה רפיח.

בשנת 1917 הבריטים יזמו מתקפה משלהם; הם כבשו מוצבים טורקיים בחצי האי סיני, בנו מסילות והעבירו צינורות מים לכיוון עזה, אותה התכוונו לכבוש. המתקפה הראשונה על עזה, ב-26 במרץ של אותה שנה, נבלמה בשל מחדלים רבים בצבא הבריטי. בקרב עזה השני, באפריל 1917, הצליחו העות'מאנים להביס את הצבא הבריטי בשנית בזכות פעילותו של פון קרסנשטיין, עליה אף קיבל את אות פור לה מריט.

עם העברת הפיקוד על המפקדה בארץ ישראל לאריך פון פאלקנהיין, שהיה ראש המטה הכללי הגרמני ונודע במעורבותו בקרב ורדן, מונה פון קרסנשטיין למפקד הארמייה השמינית. מנגד, התמנה גנרל אלנבי למפקד העליון של הכוחות הבריטים בארץ ישראל והביא עמו את השינוי לו יחלו מפקדיו. תחת אלנבי הצליחו הבריטים לבסוף לכבוש את באר שבע ב-30 באוקטובר 1917. את עזה כבשו הכוחות האוסטרלים ללא ירייה אחת וכך גרמו להדיפת העות'מאנים צפונה. הפיקוד הטורקי-גרמני ובראשו פון פאלקנהיין, הפכו את פון קרסנשטיין לשעיר לעזאזל והטיחו בו את אשמת התבוסה בעזה. פון קרסנשטיין הוחזר להילחם בחזית המערבית באירופה לתקופה קצרה ומשם הועבר למפקד על כח צבאי גאורגי מטעם האימפריה הגרמנית.

שירותו בגאורגיה

ביוני 1918 נשלח פון קרסנשטיין מטעם משרד החוץ הגרמני לקווקז. עם קריסת שלטון הצאר הרוסי תכננה טורקיה לכבוש את דרום הקווקז, גאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן כפיצוי על המדינות הערביות שהבריטים והצרפתים כבשו ממנה. קרס פיקד על צבא גאורגי שנלחם בעות'מאנים (בני בריתה של גרמניה) ואף נלחם בצבא האדום כחלק ממלחמת העצמאות של העמים הקווקזים. בשל מחאה בריטית, שכוחותיה אף הם היו מעורבים באזור, עזב פון קרסנשטיין את החזית וחזר לגרמניה ביוני 1919.

רפובליקת ויימר

בזמן שלטון רפובליקת ויימר שירת קרס פון קרסנשטיין במשרד הביטחון (Reichswehrministerium). ב-1923 חזר כאלוף (Generalmajor) למינכן ופיקד על הדיוויזיה הרגלית השביעית. באוקטובר של אותה שנה, לא מולאו הוראותיו של הקנצלר פרידריך אברט על ידי הקומיסר הבווארי גוסטב פון קאר והמושל הצבאי אוטו פון לוסוב. אברט הדיח את לוסוב ומינה את קרס פון קרסנשטיין במקומו. בניסיון ההפיכה של היטלר במינכן ב-9 בנובמבר 1923, היה תפקידו של קרס פון קרסנשטיין למנוע מגע בין לוסוב והיטלר. עם הדיפת ניסיון ההפיכה מונה קרס פון קרסנשטיין לדרגת אלוף (Generalleutnant) והועבר למפקדה בקאסל (Kassel) שפיקדה על שטח 2 של מערב גרמניה.

לאחר פרישתו מהצבא

עם פרישתו משרות צבאי בשנת 1929, כתב פון קרסנשטיין מאמרים וספרים אוטוביוגרפים על חוויותיו בארץ ישראל ובקווקז. בשנת 1938 יצא לאור ספרו "עם הטורקים עד לתעלת סואץ". על משימתו בגאורגיה הוא חיבר יומן שלא היה אמור להתפרסם. בשנת 2001 הוציא ההיסטוריון הגאורגי ד"ר דוד פאיטשזדה את היומן לאור.

קרס פון קרסנשטיין היה חבר באגודת משוררים בעלת יוקרה בנירנברג.

בשנת 1930, שנה לאחר פרישתו, חזר פון קרסנשטיין לארץ ישראל. שם קיבלו אותו האנגלים בסבר פנים יפות. הוא הוזמן לביקור אצל הטמפלרים הגרמנים, אך גם אצל היהודים והערבים הוא התקבל בברכה. מראות הזוועה שחווה בשואת הארמנים גרמו לו ולקצינים ודיפלומטים גרמנים אחרים[1] להתנגד "לפתרון הארמני" של הטורקים, לפיו הם חתרו לסלק את יהודי ונוצריי ערי ארץ ישראל כדי "להגן" עליהם. בכך הצטרף קרס פון קרסנשטיין לדמויות נוספות בגרמניה שראו בתנועה הציונית שותפה לפוליטיקה הבינלאומית שלהם במזרח התיכון. את שארית זמנו בארץ הקודש בילה קרס במחיצת הנזירים של טבחה שעל גדות הכנרת בתפילה.

קרס פון קרסנשטיין היה רווק בן 78 כאשר נפטר ב-6 בינואר 1948 בבית אבות במינכן.

לקריאה נוספת

  • עם הטורקים אל תעלת סואץ, פרידריך פרייהר קרס פון קרסנשטיין, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2002
  • ג'ון גריינג'ר, "הלחימה על ארץ ישראל-1917", הוצאת מודן והמעבדה התפיסתית באגף המבצעים, 2012.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ביניהם סגן-הקונסול בחיפה, שבינר http://www.jidaily.com/dNE1Q
הוג'

הוג' (בערבית: هوج) היה כפר ערבי בצפון-מערב הנגב, כ-15 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר עזה.

הכפר מנה למעלה מ-1,000 תושבים אשר רובם התפרנסו מחקלאות. בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת עזה.

המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה

המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה נערכה בין ינואר 1915 לאוגוסט 1916 במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא כללה שלושה מסעות מלחמה של העות'מאנים ושותפיהם הגרמנים, שחצו את חצי האי סיני בשנים 1915–1916 בדרכם לנסות ולהשתלט על מרחב תעלת סואץ, ובכך לעצור את התקדמות הבריטים מזרחה, ולמנוע את התעבורה הימית של האימפריה הבריטית בין הודו לאירופה, דרך התעלה.

המערכה כללה מספר שלבים:

התארגנות חיל המשלוח המצרי במצרים להגנת התעלה מצידה המזרחי.

קרב תעלת סואץ הראשון (פברואר 1915) שהתחולל באזור איסמעיליה ושהסתיים בניצחון הבריטים.

הרחבת האחיזה הבריטית בצידה המזרחי של תעלת סואץ והתחלת הנחת מסילת הרכבת לרומני וקטיה. פעילות שלוותה בפעילות נגדית של כוחות טורקים וגרמנים שכללה הנחת מוקשים ימיים בתעלה ותקיפת מוצבים בריטים שהוקמו ממזרח לתעלה. (פברואר 1915 - אפריל 1916).

קרב תעלת סואץ השני (אפריל 1916) שהתחולל באזור קטיה ורומני במטרה לעצור את התקדמות הכוחות הבריטים והסתיים בתבוסה בריטית.

קרב רומני (אוגוסט 1916) שהתחולל אף הוא באזור קטיה ורומני והסתיים בתבוסת הטורקים.הניצחון ברומני היווה נקודת מפנה, וממנו ואילך נותרה היזמה ההתקפית בידי הבריטים, שנעו מזרחה וצפונה לכיוון ארץ ישראל, במקביל לחוף הצפוני של סיני, במטרה להרחיק את העות'מאנים ככל שניתן מן התעלה ובכך להקשות על כל ניסיון עתידי מצדם לשבש את השיט דרכה. ואילו הטורקים התמידו בנסיגתם תוך קרבות השהייה, קרב מגדבה וקרב רפיח, עד להתייצבותם בקו עזה-באר שבע.

מסילת הרכבת מנחל שורק לעזה

מסילת הרכבת מנחל שורק לעזה היא מסילה שנבנתה על ידי העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה במסגרת מלחמתם מול הבריטים ומאמציהם לבצר את קווי ההגנה שלהם ברצועת עזה וצפון סיני. המסילה התפצלה מהמסילה המזרחית באזור תחנת הרכבת נחל שורק והמשיכה לכוון דרום מערב עד מבואות עזה.

מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה

מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה (קרויה גם "המסילה הדרומית" ו"השלוחה המצרית") היא מסילת רכבת צבאית שנבנתה על ידי העות'מאנים, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לכוון סיני, על מנת לתמוך, לוגיסטית, במתקפה לכיבוש תעלת סואץ מידי הבריטים. המסילה הייתה הארכה של המסילה המזרחית והתפצלה ממסילת הרכבת לירושלים ליד תחנת הרכבת נחל שורק והמשיכה דרומה. התוכנית המקורית של הטורקים הייתה לסלול את הקו עד תעלת סואץ אולם כשלונם לכבוש את התעלה ונסיגתם מסיני הביאה לכך שהתחנה האחרונה הייתה בעיירה המצרית קוסיימה. כשהטורקים נסוגו מסיני והנגב, הורה מפקד הגזרה לפרק את הפסים לצורך סלילת קוים אחרים. על אף השנים הרבות שחלפו מסיום מלחמת העולם הראשונה ניתן עדיין לראות חלקים רבים של המסילה ובהם סוללות, מבתרים וגשרים. הסוללה והגשרים הוכרזו כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

פריץ גרובה

פריץ קונרד פרדיננד גרובה (בגרמנית - Fritz Konrad Ferdinand Grobba; ‏18 ביולי 1886 - 9 בפברואר 1973) היה מזרחן ודיפלומט גרמני. זכור בשל התפקידים שמילא בשליחות גרמניה הנאצית במזרח התיכון בשנים שבין מלחמות העולם ובשנות מלחמת העולם השנייה. הוא זכור במיוחד בשל השפעתו על מרד רשיד עאלי אל-כילאני וההסתה האנטישמית הפרועה שקדמה למרד, שהייתה בין הגורמים לפרעות הפרהוד בהן איבדו את חייהם 179 יהודים, ובשל שיתוף הפעולה שלו עם המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני בתקופת המרד ולאחריו.

קבר האחים (באר שבע)

קבר האחים בבאר שבע הוא קבר אחים משנת 1917 ובו קבורים כיום תשעה חללים. בתחילה נטמנו בקבר שישה-עשר יהודים מעובדי הרכבת העות'מאנית שנהרגו בהפצצת מטוסים בריטים בליל ה-14-15 בינואר 1917. מאוחר יותר הועברו חלק מן הנקברים מבני ירושלים לקבורה בהר הזיתים. הקבר והמצבה ניצבים בכניסה לבית העלמין הישן של באר שבע, ברחוב ג'ו אלון המוליך מערבה לקיבוץ חצרים. בזכות מאבקה של קהילת יהודי באר שבע על קבורה יהודית בעיר, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, הוקם בית העלמין הראשון של באר שבע מסביב לחלקת קבר האחים והמצבה.

קרב באר שבע

קרב באר שבע (באנגלית: Battle of Beersheba; בטורקית: Birüssebi Savaşı) היה קרב מכריע במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב התרחש ב-31 באוקטובר 1917 בין יחידות צבא מחיל המשלוח המצרי של האימפריה הבריטית תחת פיקודו של פילדמרשל אדמונד אלנבי ופיקוד ישיר של לוטננט גנרל הארי שובל לבין צבא האימפריה העות'מאנית תחת פיקודו של איסמט אינני ובסיוע קצינים ויחידות מיוחדות מצבא הקיסרות הגרמנית. ההתקפה הבריטית על באר שבע הפתיעה במיקומה, העות'מאנים ציפו להתקפה בגזרת עזה. הבריטים, לאחר מסע לילי מזורז, כיתרו את באר שבע, הגיחו במזרחה, האגף הפחות מוגן, פרצו את קווי ההגנה העות'מאנים וכבשו אותה בהתקפת פרשים, מהאחרונות בהיסטוריה הצבאית של העת החדשה.

לאחר ניצחונם בקרב שלטו הבריטים על קו דיר אל-בלח–באר שבע–ביר עסלוג'. הקרב קדם להתקפה על קו ההגנה הטורקי בעזה – קרב עזה השלישי. הצלחת המהלך פרצה את הדרך אל תוך ארץ ישראל, לכיבוש ירושלים ולאחר מכן כל המזרח התיכון על ידי הבריטים ובני בריתם. בראייתם של בני התקופה הייתה לקרב בארץ הקודש משמעות מוסרית-דתית של ניצחון הנצרות על האסלאם שלא נפלה בחשיבותה מהמשמעות הצבאית-המערכתית.

קרב רומני

קרב רומני היה קרב שנערך בחצי האי סיני במהלך המערכה על תעלת סואץ וזאת במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל ב-3 באוגוסט - 5 באוגוסט 1916 סמוך לרומני וקטיה (כ-37 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ בצפון מערב סיני). הקרב נערך בין הצבא העות'מאני ששלט בארץ ישראל וברוב סיני וחיל המשלוח המצרי מהצבא הבריטי שעסק בהגנת תעלת סואץ ובהנחת מסילת רכבת וצינור מים מתוקים מקנטרה שעל גדות תעלת סואץ, מזרחה, לקראת המערכה על כיבוש ארץ ישראל. הקרב הסתיים בניצחון הכוחות הבריטים וסימן את תחילתה של המערכה לכיבוש סיני.

רומני (סיני)

רומני (לעיתים נקרא רומאנה, בערבית: رمانة) הוא ישוב במחוז צפון סיני שבמצרים. היישוב נמצא במרחק 6 קילומטרים מדרום למפרץ א-טינה שבים התיכון, כ-37 קילומטר מזרחית לתעלת סואץ ו-120 קילומטר מערבית לאל עריש. רומני נמצאת כ-3 קילומטרים מדרום לקצה המערבי של ימת ברדוויל. באזור היישוב, שגובהו הוא 50 מטר מעל פני הים, קיים נוה מדבר קטן שהמים בו הם ברמת מליחות גבוהה יחסית. הקרקע באזור היא חולית. ברומני הייתה תחנה של מסילת הברזל וצינור המים שנסללו על ידי חיל המשלוח המצרי מקנטרה לכיוון אל עריש, בזמן מלחמת העולם הראשונה.

רומני הייתה זירת קרב ב-1916, במלחמת העולם הראשונה. בהיותה סמוכה לצומת דרכים חשוב, היוותה רומני נקודה חשובה בהתקדמות הכוחות במלחמות ישראל - מצרים ב-1956, 1967 ו-1973.

תאודור ויגאנד

תאודור ויגאנד (Theodor Wiegand;‏ 30 באוקטובר 1864, בנדורף (Bendorf) שבחבל הריין – 19 בדצמבר 1936, ברלין, גרמניה) היה ארכאולוג גרמני, שנודע בחפירותיו במערב אסיה הקטנה, מנהל אוספי העתיקות במוזיאונים של ברלין, ממקימי מוזיאון פרגמון ונשיא המכון הארכאולוגי הגרמני (DAI).

המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
כללי חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונהגירוש יפוגירוש תל אביבקו שתי העוג'ותתעופה צבאיתהרכבת הצבאית
הגנרל אלנבי מגיע לירושלים
קרבות תעלת סואץרומנימגדבהרפיחעזה הראשוןעזה השניעקבהפעולת החבלה במסילת הברזל הטורקית לקסיימהבאר שבעתל חווילפהתל א-שריעהעזה השלישימרדף פלשתגבעות מע'ארעיון קראואדי צרארכיבוש ירושליםצליחת מעברות הירקוןיריחובקעת הירדןעבר הירדן הראשוןעבר הירדן השנימגידועבר הירדן השלישינחל תרצהכיבוש חיפהסמח'גשר בנות יעקבדמשקחלב
יחידות הצבא הבריטיחיל המשלוח המצריאנזא"קהגדודים העברייםניל"יהבריגדה הארצישראליתהפרשים האוסטרלים הקלים
אישים ארצ'יבלד מאריאדמונד אלנביאחמד ג'מאל פאשהאוטו לימן פון זאנדרס • פרידריך קרס פון קרסנשטיין • אריך פון פאלקנהייןג'ון פטרסוןזאב ז'בוטינסקייוסף טרומפלדורטהאקור דלפט סינגאדוארד צ'ייטורפיליפ צ'טוודג'ורג' בארואדוארד באלפיןהנרי הודג'סוןניל פרימרוזאוולין דה רוטשילד
אתרים בית הקברות הצבאי הבריטי בירושליםבית הקברות ההודי בתלפיותבית הקברות הצבאי הבריטי בבאר שבעבית הקברות הצבאי הבריטי בעזהבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלהבית הקברות הצבאי הבריטי בחיפהבית הקברות לחיילים הגרמנים בנצרתהמרכז להנצחת חיילי אנז"ק בבאר שבעעמודי הזיכרון לצליחת מעברות הירקוןמצבת הזיכרון הטורקית בבאר שבעיד אנזא"קגשר הרכבת על נחל הבשורמצבת הפועלים המצרים בלטרוןאבן הזיכרון לחייל האוסטרליכיכר אלנבימסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימהמסילת הרכבת מנחל שורק לעזהשלוחת הרכבת לכפר הוג'מסילת הרכבת רפיח - באר שבעמסילת הרכבת לכפר א-לובן
תוצאות הפסקת האש של מודרוסהצהרת בלפורהגעת ועד הציריםהמנדט הבריטי על ארץ ישראלמצב היישוב היהודיתוצאות הרעב בארץ
ראו גם פורטל היישוב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.