פרידריך השני, מלך פרוסיה

פרידריך השני (24 בינואר 1712 - 17 באוגוסט 1786) היה מלך פרוסיה הגדול והמפורסם ביותר משושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן אשר שלט בממלכה בין השנים 1786-1740.[1] בשל מעלותיו הרבות והחיבה לה זכה בקרב נתיניו הוא ידוע בכינוי Friedrich der Große - פרידריך הגדול. בגרמניה הוא ידוע עד היום גם בכינוי der alte Fritz (פריץ הזקן).

פרידריך השני, מלך פרוסיה
Friedrich II. von Preußen
Friedrich Zweite Alt
פרידריך השני "הגדול" עונד את כוכב "מסדר העיט השחור", 1781.
לידה 24 בינואר 1712
ברלין, ממלכת פרוסיה ממלכת פרוסיה (1701-1750)
פטירה 17 באוגוסט 1786 (בגיל 74)
פוטסדאם, ממלכת פרוסיה ממלכת פרוסיה (1750-1801)
מדינה פרוסיה
מקום קבורה קתדרלת ברלין, גרמניה
בת זוג אליזבת כריסטינה מבראונשווייג-וולפנביטל-בפרן
שושלת בית הוהנצולרן
תואר מלך פרוסיה, הנסיך הבוחר מברנדנבורג
אב פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה
אם סופיה דורותיאה מהנובר
מלך פרוסיה
31 במאי 174017 באוגוסט 1786
(46 שנים)
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

המלוכה הפרוסית
בית הוהנצולרן
Wappen Deutsches Reich - Königreich Preussen (Grosses)
פרידריך הראשון, מלך בפרוסיה (1701-1713)
ילדיו
פרידריך וילהלם הראשון ("המלך החייל"; 1713-1740)
ילדיו
פרידריך השני ("הגדול"; 1740-1786)
אין ילדים
פרידריך וילהלם השני (1786-1797)
ילדיו
פרידריך וילהלם השלישי (1797-1840)
פרידריך וילהלם הרביעי (1840-1861)
אין ילדים

ילדות ונעורים

פרידריך נולד בברלין ב-24 בינואר 1712 כבנם הראשון של מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הראשון ואשתו הנסיכה סופיה דורותיאה מהנובר (הייתה האחות של ג'ורג' השני, מלך בריטניה), אביו נודע כאדם אלים וגס, בעוד אמו נודעה כאשה עדינה ומשכילה. הייתה לו אחות גדולה בשם וילהלמינה עמה היה מיודד כל חייו. לידתו התקבלה בשמחה רבה אצל סבו פרידריך שדאג מפני קטיעת השושלת. אמו סופיה דורותיאה מהנובר, הקפידה על חינוכו עד מאוד והביאה לו תנאים טובים במיוחד מהמעלה הראשונה בכל הקשור לחינוך ולהשכלה- הוא נחשף לתרבות הצרפתית, לתרבות יוון ורומא העתיקות, הוא למד את אומנות השירה ועוד תחומים רבים נוספים על ידי מוריו שדאגה להם גם אמו.[2] על אף נטייתו לתחומי האמנות והרוח, הוא זכה לחינוך צבאי קפדני ונוקשה מצד אביו, ששאף להופכו לקצין פרוסי טיפוסי לכשייתבגר. הוא קבע לו תוכנית מדינית-צבאית, וניסה להכווין אותו למדע ניהול המדינה בנוסף לצבא. ניגוד זה בין האב לבנו התגלה לא פעם לכדי חיכוכים קשים, לעיתים אף אלימים, שקרו באופן תכוף. ידוע כי במספר תקריות אף הכה פרידריך וילהלם את בנו בפומבי כאשר זה סירב לסור למרותו בנושא מסוים, ואף כאשר נפל מסוס או לבש כפפות ביום קר. בשנת 1732 ניסתה אמו לארגן נישואים כפולים שלו ושל וילהלמינה לשני ילדיו של אחיה ג'ורג' השני, מלך בריטניה, אולם הבריטים דרשו כנדוניה דרישות בלתי אפשריות מה שהביא לקריסת ההצעה. מה גם שהאימפריה הרומית הקדושה שחששה מפני הידוק הברית בין פרוסיה לבריטניה, בחשה בקדרה והכפישה את שמו של פרידריך בלונדון, ואת שמו של ג'ורג' בברלין. בגיל 18, בעקבות יחסו זה של אביו אליו, גמל פרידריך בלבו לברוח מהממלכה יחד עם חברו הקרוב הנס הרמן פון קטה (Hans Hermann von Katte), אשר כנראה היה גם מאהבו. השניים נתפסו בדרכם לדודו של פרידריך ג'ורג' באנגליה, נכלאו והועמדו למשפט. בהיותם קצינים בצבא הפרוסי, נשפטו השניים בעוון בגידה וניסיון לערוק משורות הצבא - פשע שהעונש עליו הוא מוות. במהלך המשפט התלבט המלך האם להטיל עונש מוות על בנו הסורר, אך לבסוף החליט לכלוא אותו לפרק זמן בלתי מוגבל יחד עם הכרחתו לצפות בעריפת ראשו של חברו הטוב. ראשו של קטה נערף בגרזן ב-6 בנובמבר, בעוד פרידריך מביט מסורגי התא שלו. במהלך המעמד התעלף פרידריך, ובמשך כמה ימים סבל מסיוטים והזיות. הוצאתו להורג של קטה סימנה את שיא הקרע בין פרידריך הצעיר לאביו.

פרידריך שוחרר מהכלא ב-18 בנובמבר, אולם הופשט מדרגותיו בצבא הפרוסי ונאסר עליו להיפגש עם אחותו ולבקר בברלין. הוא נותר בעיר קיסטרין (כיום עיר על גבול פולין וגרמניה), ושם השלים את חינוכו במדינאות ובצבא. היחסים בין האב לבנו הפשירו מעט כאשר האב ביקר בקיסטרין, זמן מה לאחר מכן הורשה פרידריך לבקר בברלין כדי להיות נוכח בחתונת אחותו. זמן מה לאחר שחרורו שקל אביו להשיא אותו לאנה לאופולדובנה אחייניתה של אנה, קיסרית רוסיה, מטרת ההצעה הייתה ככל הנראה להדק את הקשרים בין פרוסיה לאימפריה הרוסית וכך להוות כוח שקול נגד אוסטריה, אולם האוסטרים מצדם לחצו על פרידריך לבטל את ההצעה. פרידריך בעצמו הציע כעבור זמן מה לאביו להשיא אותו לנסיכה האוסטרית מריה תרזה, בתו של קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. האוסטרים דחו את ההצעה, אולם כפיצוי שידכו בין פרידריך לנסיכה אליזבת כריסטינה מבראונשווייג-וולפנביטל-בפרן, בתו של דוכס בראונשווייג, פרידריך הסכים לנישואים בעל כורחו, וראה בהם התערבות יתר של אוסטריה בענייניה של פרוסיה. הנישואים עצמם לא החזיקו כמעט מעמד כמעט כלל, וזמן קצר לאחר מכן הקשר שהיה ביניהם נפסק. לפרידריך השני זאת הייתה החוויה הרומנטית האחרונה שלו עם אישה, ולא היה מעוניין בכך גם בהמשך השנים לבוא.[3] לאחר הנישואין, שנחגגו לבסוף בשנת 1733, החל המלך מבטל בהדרגה את ההגבלות שהטיל על בנו ובשנת 1734 התיר לו רשמית להקים לעצמו חצר משלו בטירת ריינסברג, שם איגד סביבו אמנים, שחקני תיאטרון, אנשי רוח ודעת שתמכו ברעיונות הנאורות אשר זכו לפופולריות רבה בקרב שכבות האינטלקטואלים באירופה. בתקופה זו החל לגבש את תפישתו המדינית אשר טוענת כי המלך אינו שליט כל יכול ובעל סמכות אין-סופית הנובעת מרצון האל, אלא הוא למעשה "המשרת הראשון של מדינתו". בשנת 1738 הוציא לאור בעילום שם את ספרו הראשון: "הרהורים ביחס למערך המדיני הנוכחי באירופה". שנה לאחר מכן יצא ספרו השני, גם הוא תחת פסבדונים, "אנטי-מקיאוולי, או בחינת הנסיך של מקיאוולי". בספריו אלו שטח פרידריך את רעיונותיו המהפכניים באשר למעמד המונרך במדינתו וביחס בין דת למוסר אמיתי. ספרים אלו, כמו גם הספרים אותם כתב מאוחר יותר, נכתבו בשפה בה התחנך פרידריך - צרפתית. רעיונותיו הליברליים הביאו את פרידריך להצטרף בשנת 1738 לתנועת הבונים החופשיים וזאת בניגוד לרצונו של אביו.

העלייה לשלטון ותקופת מלחמה ראשונה

עם מותו של פרידריך וילהלם ב-31 במאי 1740 עלה פרידריך השני לכס המלכות בפרוסיה. מיד לאחר המלכתו החל לעסוק במרץ בענייניה של מדינתו, כאשר הוא מצליח למנוע מאופיו האידיאליסטי-פילוסופי להפריע במלאכת השלטון היומיומית. באותה התקופה כללה פרוסיה שטחים באזור גרמניה של היום בעיקר, והייתה למעשה בעלת ברית של בריטניה. מספר חודשים לאחר עלייתו לשלטון פתח המלך במלחמה מול אוסטריה, שנשלטה באותה עת בידי הארכי-דוכסית מריה תרזה. הוא כבש את שלזיה, העשירה במשאבים, והצליח להשאיר את חבל הארץ בידיו במהלך המלחמות השלזיות ומלחמת הירושה האוסטרית. בתמורה נתן פרידריך השני למריה תרזה מערכת הגנתית מפני כוחותיהם של הממלכה הצרפתית, הספרדית והבווארית כאחד.[4]. המלחמות אותן ניהל פרידריך הוכיחו את גאוניותו האסטרטגית והקנו לשמו את התואר "הגדול", תואר הולם למנהיג אשר הפך את ממלכתו למעצמה רבת חשיבות במפה הפוליטית של אירופה.

עידן שלום ראשון

לאחר שוך המלחמות החל עידן של שלום בממלכה והמלך פרש לטירת סנסוסי (Sans souci; בצרפתית, שהייתה שפת החצר בתקופתו: "ללא דאגות") אותה תכנן לעצמו בפרברי העיר פוטסדם שבצפון המדינה. בטירה זו הרבה לעסוק בתחומים האהובים עליו דוגמת נגינה בחליל והלחנת יצירות לכלי זה. הוא ריכז סביבו אנשי רוח דוגמת וולטר והתרכז בשיפור הצבא הממלכתי וזאת הן על ידי הגדלת מספר החיילים מ-80,000 ל-195,000 והן על ידי חקר וחיבור מאמרים העוסקים בתורות לחימה וניהול כח צבאי.

בתחום האזרחי חיזק פרידריך השני את האקדמיה הפרוסית למדעים, ערך רפורמות מהותיות במערכת המשפט הפרוסית, הגביל את כוחה של הצנזורה הממלכתית, אסר על ביצוע עינויים בשעת חקירה ונהג בסובלנות דתית כלפי הנוצרים הקתולים במדינה.

תקופת מלחמה שנייה

עידן השלום תם לאחר 11 שנים של שקט כאשר שכנותיה של פרוסיה החלו מתאגדות כנגדה. פרידריך, אשר זיהה את העוינות הזו, מיהר לחתום על הסכם וסטמינסטר, הסכם הגנה הדדי עם בריטניה. בשנת 1756 החלה מתגבשת חזית מאוחדת הכוללת את אוסטריה, רוסיה, צרפת, שוודיה וסקסוניה, אשר שאיפתן הייתה לצמצם את שטח הממלכה הפרוסית לתחומי מדינת ברנדנבורג הזעירה. בסתיו של שנה זו יצא פרידריך למלחמת שבע השנים באומרו כי "אין זה חשוב שיקראו לי תוקפן, היות שממילא כבר התאחדה כל אירופה נגדי". המלחמה נפתחה במפלות פרוסיות רבות, הבירה ברלין נפלה בידי האוסטרים, ובמהלך המלחמה ננטש פרידריך על ידי האנגלים (במהלך אחד הקרבות אף כמעט נהרג מכדור רוסי שנבלם על ידי קופסת טבק מוזהבת בכיס בגדו העליון). אולם לאחר שבע שנות לחימה יצא פרידריך כאשר ידו על העליונה. המלחמה הממושכת שבאה לאחר שנות שלום רבות שינתה את אופיו של המנהיג הפרוסי. הוא נהיה מתבודד וקמצן, וכמעט שלא נראה בפומבי, אך הדבר לא גרע מהערצתו בידי ההמון הפרוסי.

עידן השלום השני

לאחר 1763 עסק פרידריך בשיקום ממלכתו הפגועה. בשטחים אשר קיבלה פרוסיה לאחר חלוקת פולין הראשונה בשנת 1772 יושבו תושבים גרמנים, ביצות רבות יובשו ושטחיהן הוסבו לשטחי חקלאות פוריים בהם גודלו גידולי שדה שונים. קבלת השטחים לידיו איפשרה לפרידריך להסב את תוארו מ"מלך בפרוסיה" ל"מלך פרוסיה", וזאת מכיוון שכעת הייתה הממלכה כולה בבעלותו (ראו הסבר גם בערך פרוסיה). המלך עודד הקמת תעשייה זעירה המבוססת על ייצור משי, חרסינה, וסוכר וחתם על הסכמי סחר עם מדינות שונות, בהן גם ארצות הברית. הכלכלה הפרוסית נשלטה על ידי המלך, אשר הנהיג מונופול על ענפים מסוימים דוגמת קפה ועגבניות כדי להאדיר את ההכנסות מהם.

נוסף על השיפור הכלכלי הנהיג המלך רפורמות נוספות במערכת המשפט וכן הקים מערכת המאפשרת חינוך חובה במדינה.

לאחר שהשיב לממלכתו את עוצמתה הכלכלית שהתערערה בעת המלחמה, נפטר פרידריך השני ב-17 באוגוסט 1786. המלך, שזמן קצר לאחר נישואיו החל מתרחק מאשתו, היה חשוך בנים ולטענת וולטר אף היה הומוסקסואל. את מקומו כמלך פרוסיה ירש אחיינו פרידריך וילהלם השני. בהיותו איש חרב קפדן, הוא השאיר אחריו צוואה מפורטת באשר לחלוקת רכושו, הסדרת יורשיו החוקיים וטקס הקבורה אשר ביקש לעצמו. אולם, בקשתו של המלך המנוח להטמן בסמוך לכלביו בארמון סנסוסי לא מולאה על ידי יורשו, והוא נקבר לצד אביו במצודת העיר פוטסדם. בשנת 1945 נחרב המקום כתוצאה מהפצצות כוחות הברית במלחמת העולם השנייה, אז הועברו עצמותיו למערב גרמניה. בשנת 1991, ביום פטירתו של המלך, הועברו עצמותיו למקום בו ביקש להקבר, בחצר הגפנים של ארמונו האהוב.

מורשתו של פרידריך השני

צבא

מנהיגותו הצבאית של פרידריך השני הייתה דוגמה ומופת לבאים אחריו. פרידריך ראה בצבאו את אחד היסודות החשובים ביותר של ממלכתו, יסוד שסביבו בנה את המדיניות, הכלכלה והדיפלומטיה הפרוסית. הוא בחר את קציניו בקפידה מתוך שכבות האצולה ונטע בקציניו ערכים של מסירות למדינה והרגשת שליחות בתפקידם. הוא הנהיג בצבאו משמעת נוקשה ביותר, אשר סייעה לכוחות להלחם במצבי קרב כגוף אחד, מיומן ומקצועי.

פרידריך, אשר השתמש בחינוך כאמצעי להשבחת צבאו, הניח את יסודות בית הספר, כפי שהוא מוכר לנו עד היום. תפיסת עולמו הייתה לחנך לערכיות לאומית, דרך משמעת, סדר ומיגור הבורות.

אמנות

Adolph Menzel - Flötenkonzert Friedrichs des Großen in Sanssouci - Google Art Project
"קונצ'רטו לחליל בסנסוסי", ציור שמן מאת אדולף פון מנצל. בציור נראה פרידריך הגדול מנגן בחליל בחדר המוזיקה. בצ'מבלו (יושב בגבו למתבונן): קרל פיליפ עמנואל באך. הדמות הימנית ביותר היא מורו של פרידריך, החלילן יוהאן יואכים קוונץ. לשמאלו, אוחז בכינור, גאורג בנדה, מטובי הכנרים באותה עת. לשמאלו של פרידריך (מאחור, בחצאית קרינולינה) אחותו וילהלמינה. מאחוריה, ליד הקיר, מלחין האופרות קרל היינריך גראון.
Adolph-von-Menzel-Tafelrunde2
שולחן עגול באולם השיש בארמון סנסוסי . בציור זה ניתן לראות את פרידריך וולטר וחברים אחרים מהאקדמיה הפרוסית למדעים
998.Schloß Sanssouci(frz.sans souci = ohne Sorge) am Hang eines Weinberg 1745-1747 Steffen Heilfort
ארמון סנסוסי, ארמון קיץ שפרידריך השני היה אחראי במידה רבה על עיצובו
Friedrich II Tomb P7140136
תפוחי אדמה על קברו של פרידריך השני בארמון סנסוסי בפוטסדאם. מייחסים לפרדריך את הבאת תפוחי האדמה לגרמניה.

פרידריך העריך את האמנות ואת יוצריה כבר בהיותו נער צעיר. כשבגר, אימץ לעצמו אומנים אשר הקיפוהו ויצרו בחצרו. התחום החביב עליו ביותר היה המוזיקה, ובמיוחד הנגינה בחליל, הכלי בו התמחה ואשר לו הלחין מעל 100 יצירות מוכרות כיום. יצירות רבות נוספות נכתבו לבקשתו האישית על ידי מיטב מלחיני החצר שלו, ביניהם קרל פיליפ עמנואל באך ויוהאן יואכים קוונץ. בשנת 1747 פגש פרידריך את המלחין יוהאן סבסטיאן באך, וזה הלחין לכבודו את יצירתו "המנחה המוזיקלית" (Musikalisches Opfer), יצירה המהווה אוסף של קאנונים ופוגות המבוססים על לחן של פרידריך עצמו. שמה של היצירה מעיד על כך שהיא הולחנה והוגשה כמחווה למלך הפרוסי.

כיום ידוע שהמלך עסק גם באמנות פלסטית. דוגמה טובה לכך היא ארמון סנסוסי אותו תכנן ועיצב בעצמו כארמון מרגוע הממוקם בעיבורו של יער מבודד מחוץ לעיר פוטסדם. פרידריך, שמאס בחיי הבירה ברלין, בילה את רוב זמנו בארמון זה, וכאמור אף ביקש להקבר בו.

ספרות

את עיסוקו בכתיבה החל פרידריך כבר בגיל 26, והוא המשיך לפרסם ספרים ומאמרים גם לאחר עלייתו לשלטון. ספריו עסקו בפילוסופיה של השלטון המלוכני בראייתו, בהיסטוריה של ממלכתו ובניתוח היסטורי של מהלכים מלחמתיים. בין השנים 1857-1846 יצא לאור אגד של כל כתביו בצרפתית, המתפרשים על פני 31 כרכים.

היחס ליהודים

המלך ראה ביהודי הממלכה תושבים נחותים אף מתושביה הפולנים, אותם תיעב ודיכא. במסמך אשר פרסם המלך בשנת 1752 נקבע כי היהודים הם הכת המסוכנת ביותר בתחומי הממלכה וכאלו הגורמים נזקים לעסקי המסחר (של הנוצרים), ובעקבות כך הוטלו עליהם חוקים ותקנות רבות אשר נועדו להגביל ולהקשות את חייהם, למשל איסור עיסוק בסחר צמר ותוצריו. בין היתר עסקו תקנות אלו במתן היתרי נישואין ליהודים, אשרות התיישבות והגירה, ובניהול עסקים בבעלות יהודית. התקנות נכתבו בצורה מפורטת מאין כמוה וכך, לדוגמה, הוטל איסור על חזני קהילת היהודים בברלין לשאת נשים כמו גם הטלת אחריות קבוצתית-קהילתית לפשעים אשר בוצעו בידי פרטים מהקהילה.

ב-1769 נחקק חוק "חרסינת היהודים". מדובר בחרסינה מאיכות ירודה אשר יוצרה במפעליו הכושלים של המלך ואשר מפאת חוסר גמור בקונים, נכפה על היהודים לקנותה במחיר מלא במטרה שהם, על ידי כישורי המסחר שלהם יצליחו למכור אותה מחוץ לפרוסיה.

כיבושיו של פרידריך השני וחלוקת פולין הביאו לשלטונו עשרות אלפי יהודים שגרו במזרח.

התקנות המבזות לא מנעו מהמלך להשתמש ביהודים לצרכיו כאשר ראה זאת לנכון. בתקופת מלחמת שבע השנים מינה יהודים כחוכרי המטבעה למען הגדלת הרווחים. לאחר מלחמת שבע השנים, בעת תנופת הצמיחה הכלכלית, נעזר המלך בשירותיהם של היהודים כסוחרים ובנקאים ואף העניק לחלקם זכויות הקרובות לאלו של הנוצרים בממלכה. עקב כך נוצרה הבדלה ברורה ורשמית בין שני "סוגי" יהודים בפרוסיה: האחד - היהודי התועלתן, אשר מניע את גלגלי הכלכלה הפרוסית, ואילו השני - היהודי הטפיל, אשר ההגבלות וההשפלות חלו בעיקר עליו בשל חוסר תרומתו למאמץ הלאומי. אם כי יהודי פרוסיה המשכילים והאמידים העריצו את פרידריך שבזכותו הגיעו למעמדם הרם, יש לזכור שמדובר בשכבה עלית דקה ביותר בקרב היהודים.

שוא לכם המשוררים

משכימי קום מאחרי שבת.

לזמר רעיה, להכות נבל.

בגיל היין

מי יתן כינורך לי המלך!

מי יתן מרוחך פרידריך!

עלי הנער! אזכיר כיום שמך.

אזמר גבורתך.

אבזה יקר כינורם

יבחרו ביין אלה,

שירתי לך מלכי!

רוחי לך אדון! סלה.[5]

מרבית מהתקנות כנגד יהודים אשר הונהגו בימיו של פרידריך השני, בוטלו רק לאחר כיבוש פרוסיה בידי נפוליון בשנת 1806 בעת מלחמתו נגד הקואליציה האנטי-צרפתית הרביעית.

ייחודו ומהפכניותו של פרידריך בהיסטוריה

אתאיסט מוחלט

פרידריך השני היה מעין דמות רדיקלית ביותר בימיו, שהביעה דעות שלא נהגו להשמע כלל וביניהן אתאיזם מוחלט. בשביל הרבה אנשים בתקופה הזאת, חלקם גם מאנגליה, פרידריך השני נהפך לגיבור ולדמות מופת. הוא נהג לכנות את הדת הנוצרית בפרט כ"דת בדיונית מטאפיזית מוזרה". הוא לא חסך כלל וכלל בתיאורים, וכינה את ישו עצמו כ"גנימד" בהתייחס לחשיבותו של יוחנן בן זבדי בהיסטוריה.[6]

פטרון העושר הפרוסי

פרידריך נהג להעצים את מעגלי ארמונותיו, ובין הבולטים שבהם הוא ארמון סנסוסי וההרחבה שבוצעה בארמון שרלוטנבורג. בנוסף בחר פרידריך הגדול להקים את האופרה המלכותית של ברלין ומפעלי עבודות יד מפורסמים כגון תעשיית החרסינה המפוארת של ברלין.[7]

כמשרת הראשון של העם

כפי שדגל פרידריך, הוא הרחיב את מערכת המשפט הפרוסית. הוא הנהיג שוויון זכויות בפני כל אזרחי המדינה, מה שהוביל גם להפחתת האנטישמיות כלפי יהודי פרוסיה. בנוסף הוא נהג, בכל פעם שפגש אזרח רגיל מן השורה, להוריד את כובעו במעין מחוה לאזרח- עוד דרך המדגישה את גישתו הרדיקלית.[8]

אילן יוחסין

פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג
 
לואיזה הנרייטה מנסאו
 
ארנסט אוגוסט, דוכס בראונשווייג-לינבורג
 
סופיה, נסיכת פפאלץ
 
גאורג וילהלם, דוכס בראונשווייג-לינבורג
 
אלאונור ד'אסמיר ד'אולברוז
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרידריך הראשון, מלך בפרוסיה
 
 
 
סופיה שרלוטה מהנובר
 
ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה
 
 
 
סופיה דורותיאה, דוכסית בראונשווייג-צלה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה
 
 
 
 
 
 
 
סופיה דורותיאה מהנובר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרידריך השני, מלך פרוסיה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Duffy, Christopher, Frederick the Great: A Military Life, Routledge & Kegan Paul, 1985.
  • Ritter, Gerhard, Frederick the Great: A Historical Profile, Berkeley: University of California Press, [1936] 1974.

הערות שוליים

  1. ^ Frederick II Biography, biography
  2. ^ Frederick II Biography
  3. ^ Frederick II Biography, Biography
  4. ^ Frederick II Biography, Biography
  5. ^ שיר שפורסם בעיתון "המאסף", (חודש שבט שנת תקמ"ד) לכבוד יום הולדתו של המלך פרידריך הגדול. השיר בספריית מטח
  6. ^ Atheist and gay, Frederick the Great was more radical than most leaders today, ‏2015-10-03 (בAmerican English)
  7. ^ Atheist and gay, Frederick the Great was more radical than most leaders today, ‏2015-10-03 (בAmerican English)
  8. ^ Atheist and gay, Frederick the Great was more radical than most leaders today, ‏2015-10-03 (בAmerican English)
הקודם:
פרידריך וילהלם הראשון
Armoiries Brandebourg
מלכי פרוסיה
הבא:
פרידריך וילהלם השני
אוגוסט וילהלם, נסיך פרוסיה (1722–1758)

אוגוסט וילהלם, נסיך פרוסיה (גרמנית: August Wilhelm von Preußen;‏ 9 באוגוסט 1722 - 12 ביוני 1758), היה אחיו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, ואביו של פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה.

אוגוסט פרדיננד, נסיך פרוסיה

אוגוסט פרדיננד, נסיך פרוסיה (בגרמנית: August Ferdinand von Preußen;‏ 23 במאי 1730 - 2 במאי 1813), היה אחיו של פרידריך השני, מלך פרוסיה.

אנטוניטה, נסיכת בראונשווייג-לינבורג

אנטוניטה, נסיכת בראונשווייג-לינבורג (בגרמנית: Antoinette von Braunschweig-Lüneburg;‏ 14 באפריל 1696 - 6 במרץ 1762), הייתה חותנתם של פרידריך השני, מלך פרוסיה ופרדריק החמישי, מלך דנמרק.

ארמון

ארמון הוא מקום מגורים גדול ונרחב, המשמש או ששימש בעבר למגורי המלך ואחרים ממשפחת המלוכה, או העומדים בראש השלטון. כפועל יוצא מכך היווה לעיתים קרובות מרכז כוח שלטוני בשלטון המונרכי.

בדרך כלל, היישוב שבו נמצא הארמון הוא בעל חשיבות בממלכה או באימפריה.

ארמונות רבים הוסבו במהלך השנים לשימושים אחרים, כדוגמת בתי פרלמנט ומוזיאונים.

ארמון מבוצר נקרא טירה.

ארמון סנסוסי (האיטי)

ארמון סנסוסי (צרפתית Palais de Sans-Souci) הוא ארמון חרב בעיירה מילו בצפונה של האיטי. מאז 1982 הוא מוכרז כאתר מורשת עולמית.

גנרל הנרי קריסטוף, שהיה מופקד מטעם צבא האיטי על צפונה של המדינה, תפס את השלטון במדינה ב-1806 יחד עם אלכסנדר פטיון (Alexandre Pétion), אך השניים הסתכסכו והמדינה חולקה לשתיים, כשקריסטוף שולט בחלקה הצפוני.

ב-1810 החל קריסטוף בהקמת הארמון למרגלותיה של מצודת לה פרייר שהקים על פסגת ההר הסמוך והעבודה נשלמה ב-1813. הארמון נקרא במכוון על שמו של ארמון סנסוסי בפוטסדם, שהוקם על ידי פרידריך השני, מלך פרוסיה, ומשמעות השם בצרפתית היא "ללא דאגה". ב-1811 הכריז על עצמו כמלך הנרי הראשון מהאיטי, ושלט באזור עד שהתאבד בארמון ב-1820. הארמון עצמו חרב ברעידת אדמה ב-1842 ומאז לא הוקם שוב.

ולטר דה גרויטר

ולטר דה גרויטר (Walter de Gruyter) היא הוצאה של ספרות עיון המתמחה בספרות אקדמית. למעלה מ-250 שנה פרסם בית ההוצאה וולטר דה גרויטר ספרים בפילוסופיה, תאולוגיה, ספרות, מדע, בלשנות, ומתמטיקה. ההוצאה נוסדה בשנת 1749 כשהיא קיבלה מהמלך פרידריך השני, מלך פרוסיה רישיון להדפיס ספרים.

חיים דוד ברנהרד

הרב ד"ר חיים דוד ברנהרד (מכונה: האדמו"ר הרופא 1775 (?) - 1858) הוא רופא יהודי פולני מפורסם שחזר בתשובה והצטרף לתנועת החסידות. שימש כרופאם של פרידריך השני, מלך פרוסיה, סטניסלאב פוניאטובסקי, המלך האחרון של פולין ואצילי פולין. סיפורי חסידים רבים נקשרו סביב דמותו. על קברו בפיוטרקוב טריבונלסקי הוקם אוהל המשמש אתר עליה לרגל.

יהודי חסות

יהודי חסות (בגרמנית: Schutzjude, מילולית: יהודי מוגן) היה מעמד משפטי בגרמניה של יהודים שקיבלו מאת השלטונות כתב חסות לאחר שהעלו בעבור זאת מס מיוחד. מעמד זה ניתן לעיתים לבודדים ולעיתים לקבוצה. תמורת התשלום אותו העבירו לחצר השליט, קיבלו היהודים "כתב קיום" Schutzbrief והודות לו נהנו יהודי החסות מזכויות שהיו שמורות על פי דין לנוצרים בלבד. מעמד יהודי החסות ניתן ליהודים על ידי אחד השליטים המקומיים במדינות גרמניה השונות של אותה תקופה. מעמד החסות ודרגתו עברו בירושה מהורים לבניהם.

כתב החסות שנתן השליט ליהודיו קבע מה מותר להם לעשות, התיר והגביל את זכותם לנוע ממקום למקום וקבע את גבולות חופש הדת מהם נהנו היהודים. לרוב אישר כתב החסות ליהודים לעסוק במסחר וקבע את סוג המסחר המותר, התיר להם לעסוק במתן הלוואות ואף כלל התר לקיום מצוות הדת ולעיתים אף אישר ליהודים להקים לעצמם בית כנסת.

עוד מתקופת ימי הביניים נחשבו היהודים כזרים, הוגבלו בתעסוקתם ובמגוריהם ושילמו מס מיוחד עוד בתקופה הרומית על מנת לזכות בהגנה. מסעי הצלב העמידו את יהודי גרמניה (ושאר אירופה) במצבי סכנה ושמד שכתבי הפריבילגיות לא עזרו למניעתם. ב-1103 קבע היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את תקנות שלום הארץ, לפיהן, הועמדו יהודים לראשונה בתולדות גרמניה תחת הגנה מיוחדת.

פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אחרי עלילת הדם בפולדה, הגדיר ב-1236 את כל יהודי גרמניה כעבדי לשכת האוצר, אסר עליהם לשאת נשק, שלל את חופש התנועה שלהם וחייב אותם בתשלום מיסים לאוצר הקיסר. במקביל ועידת לטראנו הרביעית חייבה את היהודים להזדהות על ידי לבוש מיוחד. אלברכט הראשון העניק ב-1298 את היהודים של דורטמונד ואת ההכנסות מהם לארכיבישוף של קלן. באותה שנה התקיימו פרעות ביהודי ויקצבורג, נירנברג, באמברג, רוטנבורג והיילברן. פרעות על רקע האשמה בחילול לחם הקודש. (פרעות ריינטפלייש), 1315-1317 פרעות "מלקי היהודים" בהנהגת "המלך ארמלדר". 1342 מס של גולדן אחד על כל יהודי מעל גיל 12. 1348-1350 פרעות המגפה השחורה. האשמת היהודים בהרעלת בארות.

בשנת 1750 קבע פרידריך השני, מלך פרוסיה מעמד נוסף ליהודים מעמד בשם יהודים נסבלים. יהודים אלה לא נהנו מכל הזכויות שקיבלו יהודי החסות והיו מוגנים פחות מהם. עם היהודים הנסבלים נמנו רבנים, חזנים, שוחטים ושאר משרתי הקהילה שמעבודתם לא הפיקו השליטים דבר. את היהודים שמהם הפיקו השליטים התועלת רבה הם העלו מדרגת יהודי חסות לדרגת יהודי חצר. יהודי החצר עסקו בחצרו של השליט בתפקידי מפתח כבנקאים.

מלוכת הבסבורג

מלוכת הבסבורג או ממלכת הבסבורג (בגרמנית: Habsburgermonarchie) הוא הכינוי המקובל על ידי היסטוריונים לשטחים שנשלטו על ידי הענף האוסטרי של בית הבסבורג, רובם במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. הייתה זו ישות פיאודלית שהורכבה ממספר ממלכות ונסיכויות שיחסיהן מוגדרים כאוניה פרסונלית. לעיתים קרובות, ראש ענף הבסבורג האוסטרי כיהן גם כקיסר האימפריה הרומית הקדושה.

ממלכת פרוסיה

ממלכת פרוסיה הייתה ממלכה גרמנית, שהשתרעה על שטחים המשתייכים לגרמניה, פולין, ליטא, דנמרק, בלגיה וצ'כיה, והיוותה את הבסיס שעליו הוקמה הקיסרות הגרמנית. הממלכה נוצרה כתוצאה משדרוג מעמדה של ברנדנבורג-פרוסיה - שהיוותה איחוד בין דוכסות פרוסיה לנסיכות הבוחר מברנדנבורג, ובמשך הזמן צברה יותר ויותר כח, ובשנת 1871 הביאה לאיחוד גרמניה תחת שלטונה.

מסדר העיט השחור

מסדר העיט השחור (בגרמנית: Hoher Orden vom Schwarzen Adler) היה מסדר האבירות הגבוה ביותר בחשיבותו בפרוסיה. אות האבירות במסדר חולק לראשונה ב-17 בינואר 1701 על ידי פרידריך הראשון, מלך בפרוסיה ובפעם האחרונה חולק ב-1918 על ידי וילהלם השני, קיסר גרמניה בעת גלותו בהולנד בתום מלחמת העולם הראשונה (לאשתו השנייה). בכל שנות המסדר התמנו בו לאבירים 407 אישים, בהם שליטי פרוסיה וגרמניה לדורותיהם, שליטים זרים וקציני צבא מצטיינים או מדינאים בולטים.

סופיה דורותיאה, נסיכת הנובר

סופיה דורותיאה, נסיכת הנובר (בגרמנית: Sophie Dorothea von Hannover; ‏16 במרץ 1687 - 28 ביוני 1757), הייתה בתו של ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה, ואשתו של פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה.

פרדריק (מרילנד)

פרדריק (באנגלית: Frederick) היא עיר במרילנד שבארצות הברית. העיר נחשבת לפרשת דרכים חשובה באזור. כיום מתגוררים בפרדריק כ-65,000 תושבים, והיא העיר השנייה בגודלה במדינה לאחר בולטימור. ישנן מחלוקות לגבי מקור שם העיר, אך היא ככל הנראה קרויה על שם פרידריך השני, מלך פרוסיה או פרדריק, נסיך ויילס.

מבין תושבי העיר הידועים ניתן למנות את ג'ו אלכסנדר, מייקל ביזלי, רוג'ר טוני, קלייר מקרדל וטרנס מוריס.

פרידריך השני

האם התכוונתם ל...

פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה

פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה (בגרמנית: Friedrich Wilhelm I;‏ 14 באוגוסט 1688 - 31 במאי 1740) מבית הוֹהֶנצוֹלֶרן, היה מלך פרוסיה מ-1713 ועד מותו. חולל רפורמות נרחבות במדינה ובצבא הפרוסיים, ובשל עיסוקו הרב בפיתוח הצבא כונה "המלך-החייל" (der Soldatenkönig).

פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה

פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה (בגרמנית: Friedrich Wilhelm II von Preußen; ‏25 בספטמבר 1744 ברלין, פרוסיה - 16 בנובמבר 1797 פוטסדאם, פרוסיה) היה מלך פרוסיה בין השנים 1786–1797. הוא ירש את דודו פרידריך הגדול לאחר שזה מת בלי ילדים, ובניגוד לקודמיו נודע כרודף תענוגות ועצל. תחת שלטונו פרוסיה נחלשה הן פנימית והן חיצונית, והוא לא הצליח לטפל כראוי באירועי התקופה הסוערים ובמיוחד המהפכה הצרפתית. מדיניות הפנים שלו הייתה נגד ההשכלה ונועדה לחזור לפרוטסטנטיות המסורתית. עם זאת הוא נודע כפטרון האמנויות ואחראי לבנייה של כמה בניינים בולטים, ביניהם שער ברנדנבורג בברלין.

קרל השלושה עשר, מלך שוודיה

קרל השלושה עשר (בשוודית: Karl XIII; ‏ 7 באוקטובר 1748 – 5 בפברואר 1818) היה מלך שוודיה מ-1809 ועד מותו ומלך נורווגיה מ-1814 ועד מותו. הוא היה בנם השני של אדולף פרדריק, מלך שוודיה ושל רעייתו, לואיזה אולריקה מפרוסיה, אחותו של פרידריך השני, מלך פרוסיה.

למרות שהוא ידוע בשוודיה כקרל השלושה עשר, הוא למעשה המלך השוודי השביעי ששמו היה קרל, עקב העובדה שאחד מקודמיו, קרל התשיעי, מלך שוודיה (מלך בשנים 1611-1604), אימץ את המספור הנ"ל על פי היסטוריה אגדית של שוודיה.

שער ברנדנבורג (פוטסדאם)

שער ברנדבורג (בגרמנית: Brandenburger Tor) הוא שער ניצחון בלואיזנפלאץ שבפוטסדאם. את השער תיכננו בשנים 1770–1771 קארל פון גונטרד וגאורג כריסטיאן אונגר במצוות פרידריך השני, מלך פרוסיה. השער נמצא בקצהו המערבי של רחוב ברנדנבורג.

קודם שנבנה השער, ב-1733, שכן באותו מקום שער אחר, פשוט יותר, שהיה שער העיר של פוטסדאם. יחד עם חומת העיר, יצר השער מערכת שמטרתה מניעת הברחות ועריקות. לקראת סיום מלחמת שבע השנים החליף פרידריך הגדול את השער הפשוט בשער ברנדנבורג, שנבנה לאות ניצחון. מסיבה זו נבנה בצורת שערי ניצחון רומיים. כמקור ההשראה שימשה קשת קונסטנטינוס ברומא. ההשפעה הרומית בסגנון הבנייה האדריכלי ניכרת גם בטור הכפול הקורינתי ובעיצוב האנטבלטורה.

שני צדדיו של השער הם שונים לחלוטין, ונבנו על ידי שני אדריכלים שונים: קארל פון גונטרד תיכנן את צדו האחד, שנקרא "צד העיר" (Stadtseite), ותלמידו, גאורג כריסטיאן אונגר, תיכנן את הצד השני, ששמו "צד השדות" (Feldseite). גונטרד תיכנן את הצד שניתן לו כבעל חזית טיח, עם רצועות תבליט בסגנון קורינתי. אונגר תיכנן את צד השדות בסגנון קשת קונסטנטינוס, עם טור כפול בסגנון קורינתי וקישוטים בדוגמאות של חצוצרות מוזהבות. הכניסה לשני הצדדים עבור הולכי רגל הוקמה רק ב-1843, במצוות פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה, כדי להתמודד עם תנועת הולכי הרגל במקום.

באותו זמן עברו ההולכים לעיר ברנדנבורג דרך השער, ומכאן שמו. מאז נהרסה חומת העיר בסביבות 1900, השער הוא מבנה העומד בפני עצמו.

שרלוטנבורג

שרלוטנבורג (בגרמנית: Charlottenburg) היא שכונה בברלין, כשליש מרובע שרלוטנבורג-וילמרסדורף. השכונה, הנקראת על שמה של סופיה שרלוטה מהנובר, נוסדה כפרבר כפרי ב-1705 והייתה עירייה עצמאית עד סיפוחה לברלין-רבתי (Groß-Berlin) ב-1920. עם החלת רפורמת השכונות של ברלין ב-2001 מוזגה לרובע שרלוטנבורג-וילמרסדורף.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.