פריגיה

פריגיהיוונית Φρυγία - "פרייה"; בטורקית Frigya) הייתה ממלכה במערב חלקה המרכזי של אסיה הקטנה שנמצא כיום במערב טורקיה. הפריגים התיישבו באזור החל מ-1200 לפנה"ס והקימו את ממלכתם במאה ה-8 לפנה"ס. פריגיה נשטפה על ידי שבטים קימריים בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולאחר מכן נכבשה על ידי ממלכת לידיה, שכנתה ממערב, עד לכיבושה בידי הפרסים, באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

Turkey nemrut dagi 3

ערך זה הוא חלק מסדרת הערכים
העוסקים בהיסטוריה של טורקיה

תקופת האבן:
צ'טלהויוק, גבקליטפה, הג'ילר, צ'איאונו
תקופת הברונזה:
טרויה
הממלכה החתית הקדומה
האימפריה החתית
תקופת הברזל:
אוררטו
הממלכות החתיות החדשות
פריגיה, לידיה, קאריה, ליקיה, איוניה
אסיה הקטנה בתקופת הממלכה האחמנית
אסיה הקטנה בתקופה ההלניסטית
אסיה הקטנה בתקופה הרומית
ימי הביניים:
האימפריה הביזנטית
סולטנות רום
ממלכת קיליקיה הארמנית
האימפריה של טרפזונטס
האימפריה של ניקאה
האימפריה הלטינית
הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה
האימפריה העות'מאנית
הרפובליקה הטורקית
מלחמת העצמאות של טורקיה
תקופת המפלגה הבודדת
התקופה הרב-מפלגתית
Flag of Turkey

היסטוריה

Carte Phrygie-he
פריגיה ותחום השפעתה בשיאה

הפריגים נזכרו על ידי הומרוס כעם שהתיישב לאורך גדות נהר סקריה (Sakarya, יוונית Σαγγάριος - "סנגריוס"). לאחר מכן הוגדרה פריגיה כשטח שבין הקיזילאירמאק ממזרח ומיסיה (Mysia) ולידיה ממערב. לאחר התמוטטות האימפריה החתית בתחילת המאה ה-12 לפנה"ס, נוצר ריק פוליטי במרכזה ובמערבה של אסיה הקטנה. לתוך ריק זה חדרו שבטים הודו-אירופים וגויי הים, ובהם גם הפריגים, אשר הקימו מאוחר יותר את בירתם בגורדיון (Gordion, Γόρδιον), כ-75 ק"מ דרומית-מערבית לאנקרה, בירת טורקיה כיום. לא ברור אם הפריגים נשאבו אל תוך הריק הקיים או שהאיצו בבואם את מפלת החתים ואת חורבן בירתה חתושש.

מקורות אשורים מהמאה ה-8 לפנה"ס איזכרו את "מִתַ", מלך משך (Muški, יוונית Μόσχοι - "מוסכי") אותו מזהים עם מידאס הפריגי. מידאס מוכר מהאגדה היוונית לפיה נענה דיוניסוס לבקשתו וכל שנגע בו המלך הפך לזהב. היוונים הבחינו בין ה"מוסכי" בשפתם לבין המושקי האשורים, אך לפי האשורים ולפי יוסף בן מתתיהו דובר באותו עם. מחלופת מכתבים שבין סרגון השני לבין שרי צבאו באסיה הקטנה שנמצאה בארכיון המלכותי בנינוה, עולה כי מידאס כרת ברית נרחבת כנגד אשור, יחד עם מלכי כרכמיש, תובל ואררט היא אוררטו. עם זאת, לקראת סוף ימיו של סרגון השני, בשנת 709 לפנה"ס, היה מידאס לבן בריתה של אשור.

Ruins of Gordion 1
עתיקות גורדיון

ממלכת פריגיה העצמאית התקיימה במאה ה-8 לפנה"ס ובשנים הראשונות של המאה ה-7 לפנה"ס, ועמדה בקשרי מסחר עם שכניה ממזרח ועם הממלכות ההלניות ממערב. מלכיה נקראו "מידאס" או "גורדיאס". עם זאת, פלישת הקימרים לאסיה הקטנה הביאה את סופה של ממלכת פריגיה הגדולה, ולפי הרודוטוס נכבשה בירתה בשנת 696 לפנה"ס. חפירות באתר גורדיון אכן אישרו חורבן אלים בסביבות שנת 675 לפנה"ס.

ממלכות פריגיות קטנות המשיכו להתקיים לאחר חורבנה של הממלכה הגדולה, ולקראת סוף המאה ה-7 הונסו הקימרים על ידי ממלכת לידיה שהתבססה כאימפריה אזורית למשך זמן קצר. מדי השתלטה על חלקה המזרחי של פריגיה בשנת 585 לפנה"ס, עת השתלטה על כל מזרח אסיה הקטנה ועל אוררטו. קרויסוס מלך לידיה שלט על חלקה המערבי של פריגיה ונהר הקיזילאירמאק חצץ בין שתי הממלכות. לאחר שקרויסוס תקף את הפרסים סמוך לנהר קיזילאירמאק, חצה אותו כורש וכבש את כל אסיה הקטנה, ופריגיה, כמו לידיה, הייתה חלק מהממלכה האחמנית.

דת ותרבות

האלה החשובה ביותר לפריגים הייתה אלה אם, אשר כונתה בשפתם "אם ההר" ונודעה ליוונים ולרומאים כ"קיבלה" או "קיבלי" (Cybele, Κυβέλη). פולחנה התפשט סביב הים האגאי והגיע גם לרומא, שם סגדו לה עד המאה ה-4. היא תוארה בגלגולה המאוחר יותר כבעלת תסרוקת גלילית (Polos), האוחזת בידה האחת תוף מרים והאחרת נחה על אריה. הפריגים סגדו גם לאל-האב סבאזיוס, אל השמים, שתואר כנווד רכוב על סוס. היוונים זיהו את סבאזיוס עם זאוס והדמיון בשמותיהם נובע ממקור לשוני אחד.

הפריגים ביססו תרבות מתקדמת כבר בשלהי תקופת הברונזה, והמוזיקה הפריגית הייתה המקור למוזיקה היוונית המסורתית. לפריגים מיוחסת המצאת ה"אאולוס" (αυλός), כלי נשיפה הנראה כשני חלילים מחוברים ואשר תואר פעמים רבות כאחד מכלי המוזיקה של הסאטירים.

תרבותם של הפריגים נותרה עצמאית. הם דברו פריגית, שפה הודו-אירופית שנכתבה בכתב המבוסס על האלפבית פיניקי ואשר שרדה עד המאה ה-6. הם פתחו אופנה ייחודית, שפריט הלבוש הידוע ביותר ששרד ממנה הוא המצנפת הפריגית, מצנפת אדומה בצורת חרוט, שחלקה העליון נוטה קדימה. היוונים זיהו את הנסיך פאריס מטרויה כלא יווני לפי מצנפת זו, וכיסוי ראש זה רווח בתרבות המערבית המודרנית כסמל לחירות וללוחמיה. המצנפת הפריגית (צרפתית Bonnet Phrygien) היא כיסוי הראש שחובשת מריאן, סמל המהפכה הצרפתית, והוא מופיע גם בסמלי מדינות אמריקניות כארגנטינה וקובה וכמו גם בחותם הסנאט של ארצות הברית.

CybeleHellenistic

קיבלה

Joueur aulos vase borghese

נגני אאולוס

Phrygians

תלבושות פריגיות

Bust Attis CdM

מצנפת פריגית

ראו גם

קישורים חיצוניים

אנטיגונוס מונופתלמוס

אנטיגונוס מונופתלמוס (יוונית: Αντίγονος ο Μονόφθαλμος, או בתרגום הכינוי לעברית: אנטיגונוס בעל העין האחת (ידוע בספרות העברית גם בשם אנטיגונוס שְׁתום העין, 381 - 301 לפנה"ס) אציל מקדוני, מצביא בצבאו של אלכסנדר הגדול ואחד הדיאדוכים שנלחמו על ירושת ממלכתו במאה הרביעית לפנה"ס. אנטיגונוס מונופתלמוס היה בנו של אציל מוקדוני בשם פיליפוס. הוא שירת תחילה כקצין בכיר בצבאו של פיליפוס אחר, מלך מוקדון, ולאחר מכן בצבא בנו, אלכסנדר הגדול, במהלך מסעות כיבושיו.

ארטבזוס השני מפריגיה

ארטבזוס השני מפריגיה (בפרסית עתיקה אשבווזדה - Ašavazdah ביוונית: Αρτάβαζος; ‏ 389 לפנה"ס - 325 לפנה"ס) היה אריסטוקרט פרסי חשוב מבית פרנקידים. בלט בעת מלחמותיו של אלכסנדר הגדול שבמהלכן צידד תחילה בשלטון הפרסי, אך לאחר רציחתו של דריווש השלישי בידי בסוס עבר לצדו של אלכסנדר הגדול ושירת אותו נאמנה.

גורדיון

גורדיון (ביוונית: Γόρδιον; בלטינית: Gordium) הייתה בירתה העתיקה של פריגיה.

גרגשי

גִּרְגָּשִׁי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא הגרגשי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

המאה ה-7 לפנה"ס

המאה ה-7 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 601 לפני הספירה. זוהי המאה השביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

העת העתיקה

העת העתיקה היא תקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כששת אלפים שנה לפני זמננו במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476). העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאובדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים.

השושלת האנטיגונידית

השושלת האנטיגונידית (ביוונית: Δυναστεία των Αντιγονιδών) הייתה שושלת של מלכים הלניסטיים ששלטה במוקדון במשך תקופה ארוכה.

מייסד השושלת, אנטיגונוס מונופתלמוס ("שתום העין"), היה קצין בצבאו של אלכסנדר הגדול, ובמהלך מלחמות הדיאדוכים השתלט על שטח פריגיה. הוא ניסה לאחד את שטחי האימפריה של אלכסנדר לכדי ממלכה אחת בראשותו, אולם נהרג בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס. בנו דמטריוס פוליורקטס ("הצר על הערים"), הצליח להשתלט על כתר מוקדון תוך שהוא מדיח את השושלת האנטיפטרידית, אולם הודח ממלכותו בידי סלאוקוס הראשון. לאחר תקופת אנרכיה, בנו של דמטריוס אנטיגונוס השני ("גונאטס"), הצליח להשתלט מחדש על המלוכה וצאצאיו שלטו על מוקדון עד כיבושה בידי הרפובליקה הרומית בשנת 168 לפנה"ס.

כתובת לאודיקה

כתובת לאודיקה היא כתובת רשמית ביוונית מתקופת שלטונו של אנטיוכוס השלישי המתוארכת לשנת 193 לפנה"ס. הכתובת שרדה בשלושה עותקים שונים, שניים באזור ממלכת מדי, ליד הערים לאודיקיאה-ניהבנד וקרמנשה, הנמצאות שתיהן בדרך המסחר המרכזית מסלאוקיה אל אחמתא, ואחד סמוך לעיר אריזה שבחבל הארץ פריגיה. הכתובת היא צו מלכותי שבו מצווה אנטיוכוס על הקמת כת הסוגדת לאשתו לאודיקה השלישית כאלה. לאודיקה לא זכתה ליהנות זמן רב ממעמדה האלהי, שכן הלכה לעולמה בתוך שנה או שנתיים לאחר פרסום הכתובת.

לידיה

לידיה (ביוונית Λυδία, בלטינית Lydia בטורקית Lidya ובעברית המקראית לוד) הייתה ממלכה במערב מרכז אסיה הקטנה, סמוך לעיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אך בשיא התפשטותה שלטה על כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה, מנהר קיזילאירמאק במזרח ועד לים האגאי במערב. המצאת המטבע בשנת 660 לפנה"ס לערך מיוחסת ללידיה, ולפי גרסה אחרת למלך קרויסוס אשר מלך עליה באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

מצנפת פריגית

מצנפת פֿריגית היא כיסוי ראש אדום ורך אשר קצהו משוך לפנים. שמהּ של המצנפת שאוב משמו של אזור פריגיה העתיקה שבאסיה הקטנה.

בעיני היוונים סימלה המצנפת הפריגית את העמים שממזרח, שנחשבו בעיניהם לברברים. כיסוי הראש הזה מאפיין דמויות טרוייניות בציורי הכדים ובפיסול היווני, כגון פאריס, מיריביה של יוון ממזרח. המצנפת הפריגית חבושה לראש האל אטיס האנטולי, ששולב בסינקרטיזם ההלניסטי. כך גם אצל הרומאים. שבויי המלחמה הדאקים על עמוד טריאנוס מתוארים במצנפות פריגיות. גם הפרתים שנשבו במסעות המלחמה במזרח מוצגים בשער ספטימיוס סוורוס ברומא במצנפות פריגיות. המצנפת הפריגית מסמנת את מאמיניו האל מיתראס הרומאי ששורשיו היו במזרח. שלושת האמגושים, שבאו מן המזרח לסגוד לישו התינוק, מתוארים בפסיפסים הביזנטיים של בזיליקת סנט אפולינרה נואובו ברוונה כשלראשיהם מצנפות פריגיות.

המצנפת הפריגית מסמלת מאז המאה ה-18 את המאבק למען החופש ואת האמונה בערכי חירות האדם. החלו בכך המהפכנים היעקובינים בצרפת שאימצו את המצנפת הפריגית האדומה כסממן ההיכר שלהם, ואחריהם עשו זאת מהפכנים בארצות אחרות. מייחסים זאת לבלבול בין המצנפת הפריגית המשוכה לבין הפילאוס החרוטי שהיה כובעם של העבדים המשוחררים ברומא העתיקה וסימן את חירותם. בצרפת היא מכונה "מצנפת החירות" – Bonnet de la Liberté, ומשמשת כסמל לאומי: מריאן – האנשתהּ של צרפת – מוצגת כחובשת מצנפת פריגית. דימוי המצנפת הפריגית מצוי מאז 1886בחותם הסנאט של ארצות הברית, וכן כמרכיב בסמלי כמה ממדינות ארצות הברית ובסמלי רוב מדינות אמריקה הלטינית.

פנטקוסט

פֶּנְטֵקוֹסְט (מיוונית: Πεντηκοστή) הוא חג בדת הנוצרית המציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו חמישים ימים לאחר חג הפסחא, ומתקשר לחג השבועות ביהדות. הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא.

פרגמון

פֶרגָמון (ביוונית עתיקה: τὸ Πέργαμον; כיום ברגמה (Bergama) שבטורקיה) הייתה עיר מדינה יוונית עתיקה בצפון-מערב אנטוליה, במרחק של כעשרים וחמישה קילומטרים מהים האגאי. פרגמון הפכה לממלכה חשובה בתקופה ההלניסטית, תחת שלטונה של השושלת האטלידית בין השנים 282 ו-129 לפנה"ס. אף ששטחה של המדינה לא היה גדול במיוחד, נודעה לה חשיבות רבה בעולם ההלניסטי בזכות תרבותה המפותחת.

מייסד השושלת, אטלוס הראשון ויורשיו היו תומכים נאמנים של הרפובליקה הרומית. הם נלחמו לצידה נגד מלך מוקדון פיליפוס החמישי במלחמות המוקדוניות הראשונה והשנייה ולאחר מכן בשלישית, נגד פרסאוס מלך מוקדון. עבור השתתפותם במלחמה נגד בית סלאוקוס, ניתנו לבני פרגמון כחלק משלום אפאמיאה בשנת 188 לפנה"ס שטחים שנכבשו מהאימפריה הסלאוקית באסיה הקטנה, ובהם לידיה, פריגיה ועוד.

האטלידים שלטו בתבונה ובנדיבות. תעודות ששרדו מעידות שהם היו שולחים בעלי מלאכה מיומנים לעריהם ומקלים עליהן את נטל המס, על מנת שהערים תצמחנה ותשגשגנה. הם אף הותירו לערים היווניות בשליטתם מראית עין של עצמאות ושלחו מתנות לערי יוון החשובות, כגון דלפי, דלוס ואתונה. את האקרופוליס של פרגמון עיצבו מחדש בדמותו של האקרופוליס שבאתונה.

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו ב-1878 בחסות מוזיאון ברלין, נתגלו אוצרות אמנות רבים ובהם המזבח של זאוס - אחד מן השרידים היפים ביותר של התקופה ההלניסטית את המזבח הגדול ניתן לראות כיום במוזיאון פרגמון באי המוזיאונים שבברלין.

ספריית פרגמון, הספרייה השנייה בחשיבותה בעולם העתיק (אחרי הספרייה הגדולה של אלכסנדריה), שכנה בעיר. כאשר פסקה אספקת הפפירוס ממצרים התלמאית, השתמשו אנשי פרגמון בקלף לצורכי כתיבה ומכאן שמו הלועזי (באיטלקית: pergamena, באנגלית parchment).

עם מותו בלא יורש של אטלוס השלישי ב-133 לפנה"ס, עברה הממלכה לשלטונה של רומא. בצוואתו כן ביקש המלך למנוע מלחמת אזרחים על הירושה. אולם הירושה העשירה גרמה לסכסוך ברומא, כאשר טיבריוס גרקכוס בהסכמת העם, ביקש להשתמש בעושר שנפל בחלקה של רומא לביצוע הרפורמות שיזם, ואילו רוב חברי הסנאט התנגדו. רומא שלטה ישירות בפרגמון שנקראה כעת פרובינקיית אסיה ורוקנה אותה מכל נכסיה.

בקרבת העיר שכן מקדש לאסקלפיוס, אל הרפואה. חולים רבים נהרו לרחוץ במעיין הקדוש שבמקום והותירו אחריהם מתנות רבות, שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות, לאות תודה לאל שריפאם.

במאה הראשונה לספירה הייתה בפרגמון כנסייה נוצרית, אחת משבע הכנסיות שאליהן ממוען חזון יוחנן, הספר האחרון בברית החדשה.

פריגית

פריגית היא השפה שדוברה בפריגיה העתיקה שבאנטוליה. הפריגית דוברה על ידי הפריגים שבאו מתרקיה לאסיה הקטנה בתקופת הברונזה.

השפה הפריגית והשימוש בה מתחלקים לשני חלקים והם: האחד מ-800 לפנה"ס והלאה עד בערך תחילת המאה ה-1 לספירה. השני בערך מהתקופה שבה נגמרה התקופה הראשונה ועד היכחדותה של השפה. השפה התחלקה לשפות מקומיות אשר חלוקתן מתוארת בכתבים של מידאס שהיה מלך פריגיה והמחלקים את האזורים לאזורי צפון אנטוליה, קפדוקיה ומרכז אנטוליה לפי אזורי משנה שונים.

השפה נכחדה באופן מוחלט במאה ה-6 לספירה.

יש המוצאים קשר בין הפריגית לתראקית, לארמנית, למקדונית עתיקה ואף ליוונית בעיקר לפי כתביו של הרודוטוס אשר תיאר קשרים של הפריגים לשפות אלו בכתביו.

פרייה

האם התכוונתם ל...

פרנבזוס השלישי

פרנבזוס השלישי (ביוונית: Φαρνάβαζος; המאה ה-4 לפנה"ס) היה מצביא פרסי שפעל בתקופת כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול.

קוניה

קוניה (בטורקית: Konya, בטורקית עות'מאנית: قونیه, ביוונית: Ἰκόνιον) היא עיר בטורקיה, השוכנת במרכז רמת אנטוליה. העיר הוקמה בסביבות שנת 1500 לפנה"ס והייתה לבירת סולטנות רום בין השנים 1097 ל-1243. בשנת 2000 אוכלוסייתה מנתה 742,690 איש והיא עיר הבירה של נפת קוניה, שהיא הנפה בעלת השטח הגדול ביותר בטורקיה. בסמוך לעיר שוכן בסיס חיל האוויר בקוניה.

קימרים

קימרים הם עם עתיק שלפי הרודוטוס מקורו בחצי האי קרים ולחופי הים השחור.

במאה ה-8 לפני הספירה החלו בנדידה והגיעו לאסיה הקטנה ונתקלו שם במחנה הצבא האשורי בפיקודו של המלך סרגון השני ונלחמו בו. לאחר מכן התיישבו באזור ימת ואן והמשיכו ללחום באשורים עד שנהדפו מערבה לתוככי אסיה הקטנה. תקפו שם את לידיה והערים היווניות באזור, וכמו כן לחמו במאה ה 7 לפנה"ס באסרחדון מלך אשור. על פי הרודוטוס עם פלישתם לאסיה הקטנה היו חלק מהסיבות להתמוטטות ממלכת פריגיה ובשנת 696 לפני הספירה אף כבשו את בירת הממלכה. בהמשך, נכתב כי גורשו הקימרים מהאזור על ידי אליאטס מלך לידיה לקראת סוף המאה ה-7 לפני הספירה.

הקימרים מוזכרים לעיתים תכופות בתעודות אשוריות. תעודות מאוחרות יותר, מהתקופה הבבלית והפרסית-אחמנית שנראות כמזכירות את הקימרים, לרוב בשירות צבאי, כנראה מתייחסות בעיקר לסקיתים שבאו אחריהם לאזור.

הרודוטוס מספר שהקימרים נהדפו על ידי מלך לידיה בעזרת הסקיתים, עם נודד נוסף שפלש לאסיה הקטנה.

הקימרים מתוארים כלוחמים הקרובים במוצאם ובתרבותם לסקיתים ולסרמטים, וכבעלי שיער אדמוני או חום בהיר ועיניים כחולות או ירוקות [דרוש מקור]. הם היו דוברי שפה הודו-אירופית ומוצאם המקורי היה מצפון לים השחור (אוקראינה של היום).

המונח "גומר" בספר בראשית בתנ"ך מתייחס כנראה אליהם; הם, כמו הסקיתים ("אשכנז") ועמים הודו-אירופים אחרים מתוארים כבני יפת.

קשר גורדי

קֶשֶר גּוֹרְדִי (מיוונית: Γόρδιος δεσμός) הוא קשר מסובך שקשה להתירו, תסבוכת. האמונה שנפוצה בימים עתיקים הייתה שמי שיתיר את הקשר הגורדי הוא זה שיכבוש את יבשת אסיה.

על פי האגדה הפריגית, את הקשר המסובך עשה האיכר גורדיוס שנבחר למלוך על תושבי פריגיה רק בשל כך שנראה על עגלתו סמוך לפסלו של האל סבזיוס (אחד מגלגוליו העתיקים של האל היווני זאוס), על רקע נבואה עתיקה על-פיה האדם הראשון שיעבור בשערי המקדש, ימלוך על פריגיה. בנו של גורדיוס, המלך מידאס (המוזכר במיתולוגיה היוונית), הקדיש את העגלה לאלים וקשרה בקשר ששום קצה חבל לא בלט ממנו. במאה הרביעית לפנה"ס, כשהחל אלכסנדר הגדול בכיבושיו, עבר בפריגיה שבה עמדה עדיין העגלה הקשורה, בארמון שושלת המלוכה בעיר הבירה הפריגית גורדיון. כשאלכסנדר שמע את סיפור המעשה, שלף את חרבו וחתך את החבל. על מנת לסמל כי הוא נועד לכבוש את אסיה, כפי שאכן קרה.

שנים-עשר השליחים

שנים-עשר השליחים הם תלמידיו של ישו שנשלחו לאחר מותו להפיץ את תורתו ברחבי העולם. כל השליחים, למעט יוחנן בן זבדי, לא מתו מוות טבעי.

ההתייחסות אליהם כשליחים מתוארת בבשורה על פי לוקס כך: "ועם אור הבוקר קרא אליו את תלמידיו ובחר מהם שנים-עשר בכנותו אותם שליחים" (לוקס, ו', 13)

כמו כן קיימים אזכורים לעובדת היותם שליחים בבשורה על פי מרקוס ובבשורה על פי מתי.

על פי הבשורות, 12 השליחים הם אלו שנכחו בסעודה האחרונה בה ישו אמר לתלמידיו לאכול מהלחם שמסמל את בשרו שנבצע עבורם, ולשתות את היין המסמל את הברית החדשה בדמו, וזאת ביקש לעשות לזכרו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.