פרטיזן

פרטיזן הוא כינוי ללוחם בצבא לא-סדיר (ראו גם גרילה) שפועל נגד כוחות כיבוש. הכינוי מתייחס בדרך כלל ללוחמים בתנועות מחתרת נגד הכיבוש הנאצי באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך נעשה שימוש במושג גם ביחס למתנגדים בכוח לכיבוש הסובייטי במזרח אירופה לאחר המלחמה ולחברים בקבוצות התנגדות צבאיות אחרות. מקור המונח באיטלקית, שבה משתמשים במילה partigiano במשמעות "מתנגד למפלגה/לכוח".

Soviet guerilla
פרטיזנים בבלארוס, 1943

מאפיינים ארגוניים וההיסטוריה של המונח

באופן כללי, קיימים מספר מאפיינים המבדילים פרטיזנים - כוחות אזרחיים חמושים הפועלים באלימות - וצבא סדיר של אותה מדינה, שייתכן ופועל גם הוא להדיפת האויב. פרטיזנים חמושים בדרך כלל בנשק קל בלבד. פעילותם כוללת סבוטז' (חבלה), ריגול, התקפות נגד יחידות קטנות של האויב ודיכוי שיתוף פעולה עם האויב בקרב האוכלוסייה המקומית. הפרטיזנים פועלים בדרך כלל מתוך האוכלוסייה האזרחית וחלק מיתרונם מתבטא בהיכרותם את האזור ויכולתם לפעול בתמיכת האוכלוסייה המקומית.

עם זאת, האבחנה בין פרטיזנים לכוחות סדירים היא חדשה יחסית. עדויות לקיומה של אסטרטגיית לוחמה נגד כוחות כיבוש מעידות על כך שהיו כוחות דמויי פרטיזנים כבר בימי הביניים, ונטען כי גם חיבורו של יוהאן פון אוולד, "Abhandlung über den kleinen Krieg " מ-1789 מתאר לוחמת פרטיזנים. מאוחר יותר, גם ז'ומיני וקלאוזביץ תיארו סוג לוחמה דומה. במקור, לוחמת פרטיזנים הייתה לוחמה של כוחות שגויסו מקרב האוכלוסייה המקומית באזור שבו יש מלחמה, ושיוכלו לפעול מאחורי קווי האויב לפגוע בתקשורת, או להשתמש בכפרים כמוצבים לתקיפת שיירות, ולאיסוף משאבים למאבק. כאלה למשל היו כוחות שפעלו במסגרת מלחמת האזרחים האמריקנית. מפקדים כמו ג'ון ס. מוסבי מהקונפדרציה פעלו במלחמת האזרחים באופן דומה לתאוריהם של פון אוולד, קלאוזביץ וז'ומיני. הפרטיזנים הללו, עם זאת, היו דומים יותר לכוחות קומנדו או לריינג'רס, יחידת כוחות מיוחדים בצבא האמריקאי; לוחמים כאלה נחשבו לחלק מהצבא הסדיר של מדינותיהם, שלא כמו הלוחמים בכוחות גרמניה הנאצית באירופה הכבושה. גם מבחינה חוקית, הם היו חלק מן הכוחות המזוינים של ארצם.

כיום, המונח פרטיזן מקושר בראש ובראשונה ללוחמים הלא-סדירים נגד כוחות מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה, ולא ללוחמים בארגונים לא-סדירים נגד כוחות כיבוש קולוניאלים או במקרים אחרים. עם זאת, גם לפני מלחמת העולם השנייה היו יחידות שפעלו באופן דומה לפרטיזנים במלחמת העולם השנייה, למשל הקאמאבור (לוחמים ביחידות ארמניות לא סדירות נגד כוחות האימפריה העות'מאנית ולמען עצמאות ארמניה).

מעמד חוקי

אין התייחסות מיוחדת לפרטיזנים במשפט העמים. היחס לפרטיזנים אמור להיקבע על פי ההתנהגות המקובלת בחוקי המלחמה. ארבעת הקריטריונים העיקריים לקביעת מעמדו של אדם הנלכד על ידי האויב, אם הוא נחשב שבוי או לא, הם:

  • האם יש לכוח שאליו הוא משתייך היררכיה צבאית (או כמו-צבאית)
  • האם האדם נושא סימנים וסמלים מוכרים לכוח שאליו הוא משתייך (מדים)
  • האם האדם נושא את נשקו באופן גלוי
  • האם הכוח פועל על פי חוקי המלחמה

ב-1977 נקבע כי נשיאת נשק באופן גלוי מספיקה לבדה לקביעה כי המתקיף נחשב ללוחם חוקי. גם לפרטיזנים שאינם נחשבים ל"לוחמים" על פי הקריטריונים שנקבעו באמנת ז'נבה יש זכויות, כמו הזכות להגנה מפני עינויים או הוצאה להורג.

פרטיזנים במלחמת העולם השנייה

Interrogation sovjet partisan 1942
חקירת פרטיזנים סובייטים, 1943
PikiWiki Israel 19380 Jewish Patisans and Ghetto fighers memorial in Lat
אנדרטה לפרטיזן וללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה,, יצירתו של האמן והפרטיזן אלכסנדר בוגן ביד לשריון בלטרון
PikiWiki Israel 19379 Jewish Patisans and Ghetto fighers memorial in Lat
אנדרטה לפרטיזן וללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה,, יצירתו של האמן והפרטיזן אלכסנדר בוגן ביד לשריון בלטרון

במהלך מלחמת העולם השנייה התקבע המינוח הנוכחי של פרטיזנים. כוחות פרטיזנים פעלו במזרח ובמערב אירופה, והיו ביניהם קבוצות של יהודים ושל לא-יהודים. דוגמה בולטת ליעילות הפרטיזנים בפעילות נגד כוחות גרמניה הנאצית הייתה בחזית אירופה המזרחית. פרטיזנים סובייטים, בעיקר בבלארוס הצליחו לפגוע בפעילות הגרמנית באזור. ב-3 ביולי 1941 קרא סטלין ללוחמי הצבא האדום שנותרו מאחורי הקווים, כמו גם לאזרחים באזורים שנכבשו על ידי הגרמנים, לבצע פעולות כפרטיזנים. ברית המועצות השתמשה בכוחות הפרטיזנים על מנת לבסס מחדש את סמכותה באזורים שנכבשו על ידי הגרמנים ולאחר שנהדפו הכוחות הגרמנים, שולבו לעיתים קרובות הפרטיזנים הנאמנים למוסקבה בצבא האדום. היו קולחוזים שסיפקו מצרכים לפרטיזנים. בין מפקדי הפרטיזנים הבולטים היה סידור קובפק. בשיא פעילותו, מספר הלוחמים ביחידתו הגיע ל-2000 לוחמים. היא פעלה באוקראינה המזרחית, אך לפי פקודת מפקדי הצבא האדום ביצעה פשיטה למערב אוקראינה שמרוחקת אלפי קילומטרים מאזור הקמת היחידה.

דוגמה בולטת אחרת היא הפרטיזנים ביוגוסלביה, שהיו הכוח המוביל בשחרור ארצם במסגרת המלחמה בחזית היוגוסלבית במלחמת העולם השנייה. בעת מלחמת העולם ה-2 חיסל יוסיפ ברוז טיטו, מנהיג הפרטיזנים ביוגוסלביה, את כוחו הצבאי של מוסוליני בבלקן עד להגעת כוחות הברית, שחרר את יהודי יוגוסלביה שהיו כלואים בגטאות איטלקיים והשמיד כ- 10 דיוויזיות וורמאכט סדירות, נתון יוצא דופן בכל קנה מידה בכל רחבי הרייך השלישי לצבא גרילה כלשהו. בשיאו מנה צבא טיטו כ-600–700 אלף לוחמים מאורגנים. לאחר המלחמה הפך טיטו למנהיג יוגוסלביה המשוחררת.

לא כל הפרטיזנים תמכו בברית המועצות או בקומוניזם או פעלו לפי הנחיות ממוסקבה. מחתרת הארמייה קריובה, שהיא אולי קבוצת הפרטיזנים החשובה בפולין, תמכה בממשלה הפולנית הגולה שמקום מושבה היה בלונדון וראשי המחתרת נרדפו לאחר סיום המלחמה על ידי הסובייטים (לעומתם פעלה הארמייה לודובה בתיאום עם הקומוניסטים). גם במחתרת היוונית היו כוחות תומכי ומתנגדי מוסקבה, שהמשותף להם היה ההתנגדות לכיבוש של מדינות הציר.

הפרטיזנים פעלו כיחידות קטנות שהסתתרו ביערות ובהרים אשר נכבשו על ידי הגרמנים, ויצאו לפגוע בנקודות תורפה של הגרמנים באזורים הכפריים. דרכי פעולתם של הפרטיזנים כללו פגיעה באמצעי התקשורת של הגרמנים (עמודי טלגרף וחוטי טלגרף), חבלה באספקת המים והחשמל, פיצוץ גשרים, כבישים ומסילות ברזל, פגיעה ברכבות שהובילו חיילים גרמנים במטרה לשבש את תנועתם והתנפלות על הגרמנים על ידי מארב.

התגובה הגרמנית

פעילות הפרטיזנים הצליחה לשבש ולהטריד את הגרמנים. ב-14 במאי 1941 פרסם וילהלם קייטל את "צו השיפוט הצבאי", אשר נתן גושפנקא לפשעי המלחמה של הוורמאכט נגד האוכלוסייה האזרחית בארצות הכיבוש, באיצטלה של לוחמה בפרטיזנים. במסגרת זו, ביצעו הן כוחות ורמאכט והן כוחות SS מעשי טבח באוכלוסייה האזרחית. על פי הוראותיו של קייטל, יש "לחסל ללא רחמים" את ההתנגדות האזרחית ולהשתמש ב"אמצעים קיצוניים עד השמדתם". הצו היה מנוגד לחוקי המלחמה ואיפשר לגרמנים לנהל "קרב השמדה" תחת כסות של לוחמה בפרטיזנים. חיילים גרמנים שוחררו מאחריות אישית לפשעים שביצעו. משמעות הפקודה "לעקור מן השורש" את העומד נגד הוורמאכט כללה גם רצח יהודים. ב-8 ביולי 1941 אמר היינריך הימלר (בשיחה עם אנשי SS בביאליסטוק), כי "כל יהודי נחשב לפרטיזן באופן עקרוני".[1] בשנת 1942 הוסלמה רמת האלימות בין הפרטיזנים לוורמאכט, והוורמאכט החל לרצוח גם את הנחשבים "מסייעים לפרטיזנים" או חשודים ככאלה. יתרה על כן, מכיוון שעברה כמעט שנה בין התקופה שבה קרא סטלין לפעולות פרטיזנים נגד הגרמנים (ביולי 1941) לתקופה שבה התארגנו יחידות פרטיזנים אפקטיביות, ברבים מן המקרים ניתן לומר שהייתה "לוחמה נגד פרטיזנים ללא פרטיזנים".[2]

הפרטיזנים היהודים

חוקר השואה יהודה באואר מציין כי אחוז היהודים בקרב הפרטיזנים היה גבוה מאחוזם באוכלוסייה הכללית. זאת, למרות שבמקומות רבים ליהודים לא הייתה מסורת או הכשרה צבאית כלשהי.[3] חלק מן הפרטיזנים היהודים השתלבו ביחידות כלליות של פרטיזנים (למשל באיטליה), בעוד שבמקרים אחרים היו יחידות של יהודים בלבד. בנוסף לפעולות הצבאיות נגד הגרמנים עסקו יחידות פרטיזנים יהודים גם בפעולות הצלה ולעיתים הוקמו "מחנות משפחה" ביערות, בהם הסתתרו, לצד הלוחמים, גם משפחות שלמות.

מספר הפרטיזנים היהודים בשטחי מזרח אירופה נאמד בכ-20–30 אלף איש. בין העיקריים שבהם: היחידה היהודית על ־שם ז'וקוב שמנו כ-270 איש.[4] מחנה המשפחות של ארבעת האחים לבית ביילסקי שמנו כ-1,200 איש, מחנה המשפחות בפיקוד זורין שמנו כ-800 איש, ותנועת הפרטיזנים שיצאה מגטו מינסק. בגטו וילנה פעל "ארגון הפרטיזנים המאוחד" והארגון היהודי הלוחם מילא תפקיד חשוב ביותר במרד גטו ורשה.

אחד ממפקדי הפרטיזנים היהודים המפורסמים והנועזים היה טוביה ביילסקי, שהנהיג בהצלחה מרובה ביחד עם שלושת אֶחָיו, קבוצת פרטיזנים יהודיים ביערות בלארוס שנקראה פרטיזני ביילסקי. הקבוצה פעלה כנגד הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם. הקבוצה מנתה בשיא פעילותה (בקיץ 1943) כ- 1,200 איש, מהם כ-150 לוחמים פעילים. אחת מהמטרות העיקריות שלהם הייתה הצלת יהודים. בקיץ 1943 הצבא הגרמני פתח במבצע רחב הקף שמנה כ-60 אלף חיילים, כדי למגר את גדוד הפרטיזנים שלו, אך הגרמנים לא נחלו כנגדו הצלחה משמעותית, מכיוון שהוא העמיק לחדור לעומק היערות. בסך הכל בכל שנות המלחמה הקבוצה של ביילסקי איבדה כ-50 לוחמים, מספר שהיה נמוך משמעותית מאחוזי הנפגעים של הפרטיזנים האחרים.

ביוגוסלביה, אחוז הפרטיזנים בקרב היהודים ביחס למספרם היה למעלה מ-12%, הגבוה ביותר בכל ארצות אירופה הכבושה. על פי אומדנים שעולים ממחקרים עדכניים, בין 5000 ל-6000 יהודים מיהודי יוגוסלביה (כ-80 אלף איש לפני מלחמת העולם ה-2) שהצטרפו לצבא השחרור הלאומי של יוסף טיטו, לחמו או סייעו בקרבות מול הגרמנים, כשהם מסתתרים ביערות יוגוסלביה. חלקם מונו על ידי טיטו עצמו למפקדים בכירים והצליחו בפעולות נועזות לשחרר את הבלקן מכוחותיו של מוסוליני. יתירה מכך, כוחותיו של טיטו עמדו פעם אחר פעם מול יחידות העילית של הוורמאכט (הצבא הגרמני) והוואפן אס.אס - הכוחות המיוחדים של צבא הכיבוש הנאצי.

חלקן של הפרטיזניות היהודיות בכוחות הלוחמים לא היה מבוטל. חלקן כגון מאשה ברוסקינה לא זכו להנצחה בארצות מוצאן, אלא רק בישראל וחלקן כגון אסתר עובדיה הונצחו כגיבורות לאומיות.

קשיים בפעילות הפרטיזנים היהודים

מספר בעיות עמדו בפני יהודים אשר היו מעוניינים להתנגד בכוח לנאצים. ראשית, מרבית היהודים היו עירוניים. החיים בחיק הטבע היו להם זרים וקשים ולא היו להם הכלים להתמודדות עם המציאות הקשה שציפתה להם ביער. שנית, פרטיזנים יהודיים התקשו לעיתים למצוא משאבים בדמות אוכלוסייה אזרחית אשר תספק להם מזון, ידע ולעיתים גם מחסה. לעיתים, האוכלוסייה המקומית הייתה אנטישמית ופעלה נגד יהודים. בנוסף, מבחינה אישית, הפרטיזנים היו צריכים להיות צעירים ובריאים, וכפועל יוצא, במרבית המקרים הפרטיזן הותיר מאחוריו משפחה. בריחה של צעירים ליערות לוותה לעיתים קרובות בהרגשה מעיקה, שהם נוטשים את קרוביהם לגורל אכזר.

בעוד שבמערב אירופה הצטרפו היהודים לקבוצות פרטיזנים קיימות (לא-יהודיות), במזרח אירופה היו חלק מן הקבוצות הפרטיזניות הלא-יהודיות לאומניות קיצוניות ונגועות באנטישמיות. כך למשל, המחתרת הפולנית הימנית "ארמייה קריובה" סירבה ככלל לספק נשק ליהודים (והיו אף מקרים בודדים בהם יהודים נטבחו על ידי חברי המחתרת). מתחרתה העיקרית, המחתרת הסוציאליסטית ארמייה לודובה קיבלה יהודים לשורותיה.

קבוצות פרטיזניות נגד ברית המועצות

אחרי כיבוש מזרח אירופה על ידי ברית המועצות, קמו בקרב האוכלוסיות האזרחיות במדינות אלו קבוצות התנגדות, חלקן קבוצות חמושות לא-סדירות שניתן לסווגן כקבוצות פרטיזנים. בלטביה, ליטא ואסטוניה, פעלו קבוצות שנקראו "אחי היער" (מכיוון שהם נלחמו מן היערות). קבוצות אחרות במזרח אירופה פעלו הן נגד הנאצים והן נגד הסובייטים, כמו צבא המרד האוקראיני, שלקראת סוף המלחמה שיתף פעולה עם הנאצים.

הנאצים עצמם התכוונו לארגן קבוצות פרטיזניות למקרה של פלישה סובייטית גם בגרמניה. קבוצות אלו, הנקראות וורוולף (המונח הגרמני לאדם זאב), קמו אך לא היו אפקטיביות מעבר לרמת התעמולה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן.
  • הרולד ורנר, להשיב מלחמה שערה, זיכרונות של פרטיזן יהודי, ירושלים: הוצאת יד ושם, 2005.
  • יעקב פלקוב, "יהודים בתנועה הפרטיזנית הסובייטית", מבט מל"מ, גיליון 42, אלול תשס"ה, ספטמבר 2005, עמ' 32.
  • יעקב פלקוב, "'כמו בכל מקום, היהודים מושמדים כעם' - רצח יהודי ברית המועצות בדיווחי הפרטיזנים הסובייטים", דפים לחקר השואה, גיליון 22, 2008, עמ' 239–264.
  • יעקב פלקוב, "להבעיר את עורף האויב הפשיסטי: תרומתה של לוחמת הגרילה למאמץ המלחמתי הסובייטי בשנים 1945-1941", מערכות, גיליון 446, דצמבר 2012, עמ' 56–63.
  • יעקב פלקוב, מרגלי היערות, פעילותם המודיעינית של הפרטיזנים הסובייטים 1945-1941, הוצאת מאגנס בשיתוף יד ושם, 2017

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Peter Longerich: Der ungeschriebene Befehl. Hitler und der Weg zur »Endlösung«. München 2001, S. 102,
  2. ^ Hannes Heer: Die Logik des Vernichtungskrieges - Wehrmacht und Partisanenkampf; in: Hannes Heer und Klaus Naumann (Hrsg.): Vernichtungskrieg - Verbrechen der Wehrmacht 1941 bis 1944, Hamburger Edition, 2.Auflage, 1995, Seite 104 bis 131
  3. ^ יהודה באואר, "צורות ההתנגדות היהודית בימי השואה", השואה, היבטים היסטוריים, עמ' 124
  4. ^ על היחידה על שם ז'וקוב, באתר יד ושם
אברהם גרנט

אברהם "אברם" גרנט (נולד ב-6 במאי 1955 בפתח תקווה) הוא מאמן כדורגל ישראלי אשר משמש כיום כיועץ בקבוצת נורת'איסט יונייטד מליגת העל ההודית.

גרנט החל את קריירת האימון שלו בקבוצת הפועל פתח תקווה, ולאחר שזכה במספר תארים עם מכבי תל אביב ומכבי חיפה אימן בין השנים 2002–2006 את נבחרת ישראל, כולל במוקדמות יורו 2004 ובמוקדמות מונדיאל 2006. ב-2006 הוא פנה לקריירה בינלאומית ובמהלך רוב עונת 2007/2008 שימש כמאמנה של קבוצת הפרמייר ליג האנגלית צ'לסי. גרנט הוא המאמן הישראלי היחיד שאימן בליגה הבכירה באנגליה, ועם צ'לסי הפך למאמן הישראלי היחיד שמעפיל לגמר ליגת האלופות. בהמשך אימן באנגליה גם את פורטסמות' ווסטהאם יונייטד, עם שתיהן ירד לליגת המשנה. עם פורטסמות', אשר סבלה מבעיות תקציביות קשות באותה תקופה, הגיע גרנט לגמר הגביע האנגלי. בהמשך הוביל את פרטיזן בלגרד לזכייה זכייה באליפות ליגת העל הסרבית, ואת נבחרת גאנה לגמר גביע אפריקה לאומות.

גביע קוראץ'

גביע קוראץ' היה טורניר כדורסל אירופי מטעם פיב"א אירופה; השלישי בחשיבותו באירופה אחרי הסופרוליג וגביע ספורטה. הטורניר הוקם בשנת 1971 והתקיים עד לשנת 2002 אז אוחד עם גביע ספורטה לצ'מפיונס קאפ.

הטורניר נקרא על־שם הכדורסלן היוגוסלבי רדיבוי קוראץ', שנהרג בתאונת דרכים ליד סראייבו בשנת 1969.

גמר גביע אירופה לאלופות 1966

גמר גביע אירופה לאלופות 1966 התקיים באצטדיון הייזל בבריסל, בלגיה ב-11 במאי 1966, ובו נקבע כי הזוכה בטורניר גביע אירופה לאלופות לעונת 1965/1966 היא ריאל מדריד הספרדית, שניצחה במשחק את פרטיזן בלגרד היוגוסלבית בתוצאה 2–1. משחק הגמר נעל את המהדורה ה-11 של גביע אירופה לאלופות.

ריאל מדריד הייתה אחת מהקבוצות הבכירות באירופה באותן השנים, והעפילה לגמר השמיני שלה מתוך 11 משחקי הגמר של המפעל מאז היווסדו. היא זכתה בחמש המהדורות הראשונות של המפעל (1956–1960), אך הפסידה בשתי הופעותיה האחרונות בגמר (1962 לבנפיקה ליסבון, 1964 לאינטר מילאנו). פרטיזן, מן העבר השני, הייתה לקבוצה היוגוסלבית הראשונה אי פעם בגמר המפעל, והיחידה עד לזכייתה של הכוכב האדום בלגרד ב-1991, 25 שנים לאחר מכן.

שתי הקבוצות העפילו לגמר הטורניר לאחר זכייתן באליפות המקומית לעונת 1964/1965. ריאל זכתה באליפות ספרד, כשהקדימה את יריבתה העירונית אתלטיקו מדריד בארבע נקודות. פרטיזן זכתה באליפות יוגוסלביה בפער ניכר של שמונה נקודות מסרייבו.

ריאל חזרה לאצטדיון הייזל, בו זכתה בתואר השלישי בתולדותיה ב-1958 לאחר ניצחון על מילאן. לאחר מחצית ראשונה מאופסת, נטלה פרטיזן את היתרון משער בדקה ה-55 של וליבור ואסוביץ', שנגח פנימה בסיומו של מהלך קרן. רבע שעה אחר כך השוותה ריאל משערו של אמנסיו אמארו, ושש דקות בלבד אחר כך השלימה את המהפך עם בעיטה עוצמתית ממרחק של פרננדו סרנה.

לאחר שהשלימה שש זכיות ב-11 שנות קיומו של המפעל, נאלצה ריאל להמתין עד לשנת 1998, 32 שנים אחר כך, כדי להניף את הגביע פעם נוספת.

הכוכב האדום בלגרד (כדורגל)

מועדון הכדורגל הכוכב האדום בלגרד (בסרבית-קירילית: Фудбалски клуб Црвена звезда Београд) היא קבוצת כדורגל סרבית מעיר הבירה בלגרד, המשחקת בליגת העל הסרבית. הכוכב האדום הוא אחד משני מועדוני הכדורגל הבכירים של העיר, והוא ממועדוני הכדורגל המעוטרים ביותר בדרום מזרח אירופה.

היריבה הגדולה ביותר של המועדון היא פרטיזן בלגרד, והמשחקים ביניהם מכונים הדרבי של בלגרד או "הדרבי הנצחי". המתיחות בין שני המועדונים כל כך גדולה, שאין כמעט משחק דרבי בין שני המועדונים שלא נגמר ללא התנהגות אלימה מצד האוהדים או השחקנים. לפי סקרים שנערכו ברחבי סרביה התגלה שהכוכב האדום בלגרד הוא מועדון הכדורגל הנערץ ביותר במדינה ולו יש את כמות האוהדים הגדולה ביותר. כינויו של המועדון בפי האוהדים הוא "delije" ("הגיבורים").

הישגו המשמעותי ביותר של המועדון היה זכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1991, וכן הגעתו לגמר גביע אופ"א בשנת 1979. למועדון היסטוריה גדושה בייצוא שחקנים מקומיים לקבוצות הפאר ביבשת. בין השחקנים שגדלו במחלקת הנוער של המועדון נמנים דיאן סאביצ'ביץ', ולדימיר יוגוביץ', סינישה מיכאילוביץ' ודראגן סטויקוביץ'.

המועדון משחק באצטדיון ראיקו מיטיץ', המכונה גם "המראקנה" (או "המראקנה הקטן") על שמו של אצטדיון הכדורגל המפורסם שבברזיל. מאז 2010 חברת הגז הרוסית גזפרום היא הספונסר הראשי של הקבוצה.

הליגה האדריאטית

הליגה האדריאטית (או בשמה הרשמי ליגת ABA), היא ליגת הכדורסל של רוב מדינות יוגוסלביה לשעבר: סרביה, קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו ומקדוניה, ובנוסף נטלה בה חלק, במשך כמה שנים, גם ישראל. זוהי ליגה אירופאית, הקיימת במקביל לליגות מקומיות בכל אחת מהמדינות, בדומה ליורוליג. התאחדות הליגה האדריאטית היא חברה ביול"ב, וחברה מצביעה במועצת המנהלים של היורוליג.

הליגה דומה לליגה הבלטית שבה משחקות קבוצות מהמדינות הבלטיות והליגה המאוחדת של VTB, בה משחקות קבוצות ממזרח אירופה.

הליגה היוגוסלבית בכדורסל

ליגת העל היוגוסלבית הייתה ליגת הכדורסל הבכירה ביוגוסלביה לשעבר. הליגה הוקמה בשנת 1945 והתקיימה עד לשנת 1991 עם התפרקות יוגוסלביה למספר מדינות. מליגה זו יצאו הליגות הבאות:

ליגת העל המקדונית בכדורסל

ליגת העל הקרואטית בכדורסל

ליגת העל הסלובנית בכדורסל

ליגת העל הבוסנית בכדורסל

ליגת העל של סרביה ומונטנגרו בכדורסל, שהתקיימה עד שנת 2006 ופוצלה לשתי ליגות:

ליגת העל הסרבית בכדורסל

ליגת העל המונטנגרית בכדורסל.

ולאדה דיבאץ

ולאדה דיבאץ (בסרבית קירילית: Владе Дивац; נולד ב-3 בפברואר 1968 בפרייפוליה , סרביה, יוגוסלביה) הוא כדורסלן עבר ששיחק כסנטר, וכיום יושב ראש הוועד האולימפי הסרבי וג'נרל מנג'ר של סקרמנטו קינגס מליגת ה-NBA.

בספטמבר 2019 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל.

ולדימיר איביץ'

ולדימיר איביץ' (בסרבית-קירילית: Владимир Ивић; נולד ב-7 במאי 1977 בזרניאנין שביוגוסלביה) הוא כדורגלן עבר סרבי אשר שיחק בעמדת הקשר ההתקפי, וכיום מאמן קבוצת מכבי תל אביב.

יורוליג

יורוליג (באנגלית: EuroLeague) הידועה גם בשם טורקיש איירליינס יורוליג (באנגלית: Turkish Airlines EuroLeague) עקב חסות מסחרית, היא ליגת הכדורסל האירופית לקבוצות הבכירה ביותר ביבשת. משנת 2001, היורוליג מנוהל ומאורגן על ידי חברת יורוליג בסקטבול.

בשנת 2001, הירוליג החליפה את המפעל פיב"א יורוליג (שנקראה בעבר גביע אירופה לאלופות, או פשוט גביע אירופה), אשר היה מנוהל על ידי פיב"א משנת 1958.

21 מועדונים שונים זכו ביורוליג, 13 מהם זכו בתואר יותר מפעם אחת. המועדון המצליח ביותר במפעל הוא ריאל מדריד, עם עשר זכיות. הזוכה בעונת 2018/2019 היא צסק"א מוסקבה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את אנאדולו אפס, וזכתה בתואר בפעם השמינית בתולדותיה.

יצחק ארד

ד"ר יצחק ארד (נולד ב-11 בנובמבר 1926) היה לוחם במחתרת כנגד הנאצים, איש הפלמ"ח, קצין בדרגת תת-אלוף בצה"ל, היסטוריון ויושב ראש הנהלת יד ושם במשך שנים רבות. ידוע במיוחד בשל פעילותו בהנצחת השואה.

כ"ג בכסלו

כ"ג בכסלו הוא היום העשרים ושלושה בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושלושה בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ג כסלו היא פרשת מקץ, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת וישב אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שלישי, שני או שבת.

כ"ג בתמוז

כ"ג בתמוז הוא היום העשרים ושלושה בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושלושה בחודש הרביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ג בתמוז לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

ליגת העל האלבנית

הליגה האלבנית הבכירה (באלבנית: Superliga Shqipëria) היא ליגת הכדורגל הבכירה באלבניה. הליגה הוקמה בשנת 1930 בעזרתה של התאחדות הכדורגל של יוון ושנה לאחר מכן היא הייתה תחת התאחדות הכדורגל של אלבניה שהוקמה בשנת 1931 מתוך התאחדות הכדורגל היוונית.

עם הקמת הליגה שיחקו בה רק שישה מועדונים שהתמודדו על האליפות. בעונת 1998/99 היה מספר הקבוצות בליגה 16. שתי עונות לאחר מכן, בעונת 1999/00 ירד מספר הקבוצות ל-14 בלבד ומאז עונת 2003/04 שיחקו בליגה זו רק 10 קבוצות עד עונת 2006/07, אז עלה מספר הקבוצות בליגה ל-12.

ליגת העל היוגוסלבית

ליגת העל היוגוסלבית (בסרבית-קירילית: Прва савезна лига у фудбалу, בקרואטית: Prva savezna liga u nogometu; "ליגת הכדורגל הפרדלית הראשונה") הייתה ליגת הכדורגל הבכירה ביוגוסלביה. הליגה הוקמה בשנת 1923 עם הקמת ממלכת יוגוסלביה לאחר מלחמת העולם הראשונה והתקיימה, עם הפסקה בשנת 1934, עד לכיבוש חלק משטח המדינה על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1941. הליגה הוקמה שנית בשנת 1945 עם הקמת הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית והתקיימה עד לשנת 1992 עם התפרקות יוגוסלביה למספר מדינות. מליגה זו יצאו הליגות הבאות: ליגת העל של סרביה ומונטנגרו (שהפכה לאחר מכן לליגת העל הסרבית וליגת העל של מונטנגרו), ליגת העל הקרואטית, ליגת העל הסלובנית, ליגת העל המקדונית, ליגת העל של בוסניה והרצגובינה וליגת העל הקוסובנית.

ליגת העל היוגוסלבית שימשה לא פעם למחאות ציבוריות אתניות של העמים השונים שישבו בכל רחבי יוגוסלביה, בעיקר לקראת פירוקה של המדינה, למשל במהומות דינמו זאגרב-הכוכב האדום בלגרד שהתרחשו בשנת 1990 במשחק בין דינמו זאגרב הקרואטית, שהייתה בעלת מוטיבים לאומנים קרואטים, לקבוצת הכוכב האדום בלגרד הסרבית. בסיומה של עונת 1990/1991 הוצאו מסבב הליגות של יוגוסלביה כל הקבוצות מקרואטיה וסלובניה (דינמו זאגרב, היידוק ספליט, אוסייק, רייקה, ואולימפיה לובליאנה) והחלפו בקבוצות מסרביה, מונטנגרו, מקדוניה ובוסניה והרצגובינה. צעד זה סימן את פירוקה של יוגוסלביה, עת סלובניה וקרואטיה הכריזו על עצמאותן ובשל כך לא השתתפו בליגה זו. עונת 1991/1992 הייתה לעונה האחרונה בתולדותיה של הליגה הבכירה ביוגוסלביה, עד שזו פורקה בשל המלחמה ובשל עצמאותן של המדינות השונות שהיו חלק מהמדינה היוגוסלבית.

הקבוצות שנטלו חלק בעונה האחרונה (1991/1992) לפני פירוק יוגוסלביה היו: הכוכב האדום בלגרד, פרטיזן בלגרד, סרייבו, ז'לייזניצ'אר סרייבו, ולז' מוסטר, בודוצ'נוסט טיטוגרד, וויבודינה נובי סאד, רדניצ'קי ניש, ספרטק סובוטיצה, סלובודה טוזלה, וארדאר סקופיה, OFK בלגרד, זמון, סוטייסקה ניקשיץ', פרולטר זרניאנין, ראד בלגרד, בוראץ באניה לוקה, פליסטר.

הקבוצה שזכתה הכי הרבה פעמים בתואר אליפות הליגה היוגוסלבית היא הכוכב האדום בלגרד, אשר זכתה ב-19 אליפויות, כולל בשלוש העונות האחרונות של הליגה. פרטיזן בלגרד זכתה ב-11 אליפויות, ובסך הכל זכו הקבוצות הסרביות ב-32 אליפויות. הקבוצות הקרואטיות זכו ב-11 אליפויות והקבוצות הבוסניות זכו בשלוש אליפויות. ההישג הגדול ביותר של קבוצה יוגוסלבית במפעלים האירופים הוא זכייתה של הכוכב האדום בלגרד בגביע אירופה לאלופות בעונת 1990/1991.

שם הליגה שימש גם את ליגת הכדורגל של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה בין השנים 1991 ל-2003, עד שזו שינתה את שמה לסרביה ומונטנגרו ושם הליגה שונה לליגת העל של סרביה ומונטנגרו.

ליגת העל הסרבית

הסופרליג הסרבי (בסרבית: Суперлига Србије) היא ליגת הכדורגל הבכירה בסרביה, שהוקמה בשנת 2006 עם התפרקות סרביה ומונטנגרו. לפני כן שיחקו הקבוצות הסרביות בליגת העל של סרביה ומונטנגרו, ועד שנת 1992 שיחקו בליגת העל היוגוסלבית שהוקמה ב-1923.

בליגה מתמודדות 16 קבוצות, אשר בעונה הסדירה משחקות אחת מול השנייה בבית ובחוץ, ובסך הכל 30 מחזורים. לאחר מכן מחולקת הליגה לפלייאוף עליון (מקומות 1–8) ופלייאוף תחתון (מקומות 9–16), ונערכים שבעה משחקים נוספים, ובסך הכל 37 מחזורים. הקבוצה שמסיימת במקום הראשון בפלייאוף העליון זוכה באליפות סרביה ומעפילה למוקדמות ליגת האלופות, והקבוצות שסיימו במקומות 2–3 מעפילות למוקדמות הליגה האירופית. הקבוצות שסיימו בשתי המקומות האחרונים בפלייאוף התחתון יורדות לליגת המשנה, והקבוצה שסיימה במקום ה-14 מתמודדת בפלייאוף מול הקבוצה שסיימה במקום השלישי בליגת המשנה.

סלבישה יוקאנוביץ'

סלבישה יוקאנוביץ' (בסרבית: Славиша Јокановић; נולד ב-16 באוגוסט 1968) הוא שחקן עבר ומאמן כדורגל סרבי.

פרטיזן בלגרד

פרטיזן בלגרד (בסרבית: Југословенско спортско друштво Партизан Београду; אגודת ספורט יוגוסלבית פרטיזן בלגרד) היא אגודת ספורט סרבית מעיר הבירה בלגרד. אגודת הספורט פרטיזן בלגרד נוסדה ב-4 באוקטובר 1945 בשם Fiskulturno društvo Centralnog doma Jugoslovenske armije Partizan (התרבות הגופנית והחברתית של הבית המרכזי של צבא יוגוסלביה פרטיזן), והוא שונה רק לאחר כמה שנים לשמה הנוכחי. בשנתה הראשונה פעלו קבוצות הכדורגל, הכדורסל, הכדורעף, האתלטיקה והשחייה של האגודה, ולאחר מכן החלו לקום תחת חסותה קבוצות ספורט בענפים אחרים. כיום מונה אגודת הספורט פרטיזן בלגרד יותר מ-20 קבוצות בענפי ספורט שונים.

פרטיזן בלגרד (כדורגל)

פרטיזן בלגרד (בסרבית: ФК Партизан) היא קבוצת כדורגל סרבית מעיר הבירה בלגרד, המשחקת בליגת העל הסרבית. המועדון הוא אחד משני המועדונים הגדולים בעיר, ואחד המועדונים המצליחים והמעוטרים בתולדות סרביה ויוגוסלביה, עם 26 אליפויות.

היריבה הגדולה ביותר של המועדון היא הכוכב האדום בלגרד, והמשחקים ביניהם מכונים הדרבי של בלגרד או "הדרבי הנצחי", ולרוב מלווים באלימות.

פרטיזן בלגרד (כדורסל)

פרטיזן איגוקאה בלגרד (בסרבית: КК Партизан Игокеа) היא קבוצת כדורסל סרבית מעיר הבירה בלגרד, המתמודדת בליגת העל הסרבית, ביורוקאפ והליגה האדריאטית.

השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהוב • פרטיזן • חסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניה • בלגיה • ברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשו • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.