פרח

פרח הוא איבר הרבייה הקיים בצמחים מכוסי-זרע. מבנה זה מכיל איברי רבייה זכריים או נקביים המשמשים לרבייה זוויגית ולעיתים לרבייה אל-זוויגית.

תפקיד הפרחים הוא לייצר תאי רבייה, לאפשר מפגשם ולהוות מצע לייצור הזרעים. אצל רוב צמחי הפרחים, רבייה זוויגית היא הדרך העיקרית להתרבות והזרעים הם האמצעי העיקרי להפצת הצאצאים והרחבת שטח המחיה של המין.

פרח טיפוסי מושך אליו בעלי-חיים לצורך האבקה. משיכת המאביקים נעשית על ידי שילוב של פרסומת המזוהה ממרחק (על ידי צבע, ריח או צורה), ותגמול היוצר התניה חיובית עבור הביקורים הבאים (לרוב בצורת מזון, כגון צוף או אבקה).

Madeira-flowers hg
פרחים מסוגים וממינים שונים

מבנה הפרח

לחצו כדי להקטין חזרה
עמוד עליעמוד עליביציותשחלהשחלהביציותעלי כותרתעלי כותרתעלי כותרתעלי גביעעלי גביעגביעוןגביעוןעלי גביעאבקהאבקהמאבקמאבקזירזירזירמאבקצלקת מורחבתצלקת מורחבתגבעולגבעולSarracenia flower notitles-he.svg

מבנה הפרח. למידע על חלק, לחצו עליו

חלקי הפרח

Lillium Stamens
פרח שושן. 1.צלקת 2.עמוד עלי 3.מאבקים 4.זיר 5.עלה כותרת
  • עוקץ (pedicel) - מחבר בין הפרח לגבעול.
  • מצעית (receptacle) - בסיס הפרח, עליו ערוכים איברי הפרח.
  • עטיף (perianth) - עלי עטיף - העלים העוטפים את חלקיו המיניים של הפרח. מבחינים בין עטיף פשוט לבין עטיף כפול. עטיף כפול מורכב משני סוגי עלים; העלים החיצוניים על-פי רוב ירוקים, ומכונים גביע (calyx) או עלי גביע (sepals); העלים הפנימיים על-פי רוב צבעוניים, ומכונים כותרת (corolla) או עלי כותרת (petals), ותפקידם העיקרי הוא למשוך מאביקים אל הפרח על ידי ריח, טעם או צבע עז. עטיף פשוט מכיל רק סוג אחד של עלים - ירוקים או חסרי צבע (עטיף גביעוני) או צבעוניים (עטיף כותרתי). בפרחים מסוימים, כגון נרקיס, קיימת תוספת בין עלי הכותרת לבין האבקנים, המכונה עטרה (corona).
  • אבקן (stamen) - איבר הרבייה הזכרי בפרח. מורכב מהחלקים הבאים:
    • מאבק (anther) - איבר הבנוי מלשכות, ובתוכן שקי האבקה (pollen sacs).
    • זיר (filament) - איבר מוארך, הנושא את המאבק ומגביה אותו מעל מצעית הפרח.
  • עלי (pistil) - איבר הרבייה הנקבי בפרח. העלי מורכב מעַלֶה שחלה (carpel) אחד או מספר עלים, וקיימים בו החלקים הבאים:
    • שחלה (ovary) - איבר חלול, בתוכו נמצאות הביציות (ovules).
    • עמוד עלי (style) - עמוד חלול העולה מן השחלה, דרכו נכנסים תאי המין הזכריים אל השחלה.
    • צלקת (stigma) - מקום מורחב בראש עמוד העלי, לעיתים דביק, משמש לקליטת תאי המין הזכריים.

לא בכל פרח ישנם כל החלקים האלה: פרחים מואבקי רוח, חסרים לעיתים קרובות את עלי הכותרת; פרחים רבים הם חד-מיניים, כלומר בעלי עלי בלבד, או אבקנים בלבד; ישנם גם פרחים מנוונים, בהם אין כלל אברי מין. פרח שיש לו עלי גביע, עלי כותרת, אבקנים ועלי, נקרא פרח מושלם.

צורת הפרח

לפרחים צורות רבות ומגוונות, תוצאה של השייכות המשפחתית שלהם ופרי התאמה בין הפרח לחרקים המאביקים אותו. כשם שקיימת בכל בית גידול תחרות על מזון, קיימת גם תחרות על ההאבקה; לעיתים אין מספיק חרקים כדי להאביק את כל הפרחים, ועל הפרח לגרום לכך שסיכוי ההאבקה מחרקים לא ספציפיים יגדל. ישנם מאביקים ספציפיים למין השומרים על בלעדיות בהאבקה למין אחד. במקרים אלו הפרח מציע למאביק יתרון או אטרקטיביות ייחודית.

הפרחים מתחלקים בצורתם לשני סוגים עיקריים: פרחים נכונים, הם פרחים בעלי שני צירי סימטריה לפחות; פרחים בלתי-נכונים, הם פרחים בעלי ציר סימטריה אחד בלבד.

מלבד הפרחים הפשוטים, בעלי הכותרות הסימטריות, הבנויות מעלי כותרת נפרדים וברורים, יש עוד צורות רבות ומורכבות של פרחים. הצורות הידועות של כותרות הפרחים הן:

  • פרחי צלחת - פרחים המורכבים מעלי כותרת גדולים וצבעוניים הערוכים בצורה מישורית היקפית סביב מרכז הפרח הכולל את איברי המין. פרחים אלה לרוב די שטוחים. דוגמאות: כלנית מצויה, נורית אסיה ומרגנית השדה.
  • פרחים לשוניים - פרחים בהם עלה כותרת אחד, משונן לעיתים בקצהו. תחתיתו מגולגלת בדרך כלל, ובתוכה נמצאים האבקנים או עמוד העלי. פרח לשוני מצוי בעיקר בדורים חיצוניים בפרחים ממשפחת המורכבים, אך מצוי גם במינים אחרים כמו חד שפה מצוי ממשפחת השפתניים.
  • פרחים צינוריים - פרחים בהם עלי הכותרת מאוחים בבסיסם, ורק בסוף הפרח הם הופכים לעלי כותרת נפרדים, בתצורה המזכירה משפך. לעיתים צינור הכותרת ארוך, והעלים המתפצלים קצרים, לעיתים הצינור קצר ביותר וכמעט אינו מורגש. פרחים צינוריים מאפיינים את סדרת הצינוראים, אך מצויים מאוד גם במשפחות אחרות, ביניהן במשפחת המורכבים. נקראים גם פרחי משפך. דוגמה: חמציץ נטוי.
  • פרחים שפתניים - נקראים לעיתים גם פרחים פעורים, הם פרחים צינוריים, בהם עלי הכותרת לא שווים בגודלם ובצורתם, אלא נראים במו שפתיים. השפה התחתונה קעורה, והשפה העליונה המכסה אותה קמורה. השפתיים פתוחות בדרך כלל, כדי לאפשר למאביקים (בעיקר דבורים) להיכנס. פרחים אלו נפוצים במשפחת השפתניים.
  • פרחים פרפרניים - הם פרחים הבנויים מחמישה עלי כותרת נפרדים. עלה אחד, גדול בדרך כלל מכל השאר, צומח בניצב לציר הפרח, נקרא מפרש. שני עלי כותרת נוספים הצמודים זה לזה באורכם, צומחים לאורך הציר, נקראים סירה. שני עלים נוספים, צומחים לצד הסירה, נקראים משוטים. פרחים אלו נפוצים במשפחת הפרפרניים.
  • פרחי סחלב - פרחי הסחלב בנויים מעלי כותרת נפרדים, הערוכים בשני דורים בני שלושה עלים כל אחד. המייחד אותם, הוא אחד העלים בדור הפנימי, שגודלו, צורתו וצבעיו שונים משאר העלים. גודלו מגיע עד ל-10 ס"מ במינים מסוימים, צבעיו עזים במיוחד, וצורותיו מגוונות מאוד. צורה זו מושכת מאביקים, על ידי הידמות לחרק אחר. צורת משיכה זו חשובה לפרחים חסרי תכונות המושכות מאביקים לפרחים אחרים כגון צוף או מחסה. בעיקר ידועה הדבורנית, המזכירה דבוראי. לעיתים קרובות נוחתים עליה זכרים של דבוראים, החושבים שלפניהם נקבה בת סוגם, ואגב כך מאביקים את הפרח.
  • פרחי אירוס - פרחי האירוס מגוונים בצורתם, מהם נכונים, מהם אינם נכונים. הדור החיצוני של עלי הכותרת גדול יותר, עליו עולים מעלה, והדור הפנימי קטן יותר בדרך כלל, עליו נופלים. בפרחים הבלתי נכונים, יוצר עמוד העלי צלקת כותרתית - העמוד עם הצלקת מורחבים ובעלי צבע כשל הכותרת.

צבע הפרח

Colorful-Anemone-coronaria-Zachi-Evenor
כלניות במגוון צבעים: אדום, לבן, ורוד וכחול.

הפרחים מופיעים בשלל צבעים. לכך קיימת סיבה אבולוציונית: צבעיהם של הפרחים גורמים לחרקים ולציפורים להימשך אליהם. צבעוניות הפרחים בחלק הספקטרום הנראה של האור (הצבעים שבני אדם רואים) היא סממן לוואי של תוואי הכניסה לאזור ההאבקה שצבוע בתבניות ססגוניות באולטרה סגול, שהוא תחום התדירויות בו רואים המאביקים (בדרך כלל חרקים).

המגוון העצום בצורות הפרחים ובצבעיהם הותאם בתהליך האבולוציה באופן ספציפי לחרקים ולציפורים: פרחים שגדלים במקומות שקיימים בהם בעיקר חרקים גדולים או ציפורים, למשל, הפכו במרוצת השנים לגדולים יותר, כדי שהמאביקים יוכלו להיכנס לתוכם בקלות. כמו כן מסוגלים החרקים השונים להבחין רק במספר צבעים מצומצם; לפיכך, פרחים שגדלים באזור בו המאביקים מסוגלים להבחין בעיקר בצבע האדום הפכו במרוצת השנים לאדומים, כדי לאפשר זיהוי מהיר על ידי המאביקים.

בארץ ישראל נפוצים בעיקר פרחים בצבע צהוב, פרחים בצבע ורוד ופרחים בצבע לבן.

צבעיהם וצורתם של הפרחים היו בין הנושאים הראשונים שנחקרו על ידי מדע האבולוציה עם התפתחותו במאה ה-19, זאת בשל נגישותם של הפרחים וההבדלים הברורים במראה שלהם.

האבקה

הפריית הפרחים נעשית על ידי האבקה - העברת אבקת הפרחים לצלקת. ישנם פרחים המואבקים על ידי הרוח, יש שעל ידי מים, ויש שעל ידי בעלי חיים. פרחים מסוימים מואבקים מפרחים בצמחים אחרים, אחרים מואבקים מפרחים אחרים באותו הצמח, ויש שמואבקים מהאבקנים שלהם עצמם.

בצמח

חלק מהצמחים מכילים רק פרח בודד. אחרים הם מרובי פרחים ובחלקם הפרחים מסודרים בתפרחת, שהיא קבוצה של פרחים המסודרים על גבעול או מערכת גבעולים.

גלריית תמונות

Flores

פרחים

Anemone-Coronaria-MK-ZE-Calanit001

פרח צלחת אדום של כלנית מצויה

Oxalis-pes-caprae-36-Zachi-Evenor

פרח משפך / פרח צינורי צהוב של חמציץ נטוי

Anagallis-arvensis-Horashim2014-Zachi-Evenor01

למרגנית השדה פרח כחול וקטן

Linum-pubescens-Zachi-Evenor-001

פשתה שעירה - פרחים רבים בארץ ישראל הם בצבע ורוד

Lupinus-pilosus-2015-Zachi-Evenor-cropped01

פרח פרפרני של תורמוס ההרים

A sunflower-Edited.dudes

פרח לשוני בדור חיצוני בתפרחת של חמנית

Ophrys insectifera flower

פרח של סחלב

Salvia patens1

פרח שפתני - מרווה

Lilum concolor

פרח נכון

Tobacco blossom 1580

חתך בפרח צינורי - טבק

Iris germanica 002

פרח אירוס - פרח נכון

Bladder senna.dudes

פרחים פרפרניים

European honey bee extracts nectar

דבורת הדבש אוספת צוף מפרח, תוך שגרגירי אבקה נאספים על גופה.

צבעונים

הצבעים העזים של הצבעוני הפכו אותה לפרח נוי מבוקש

ראו גם

קישורים חיצוניים

אדיס אבבה

אדיס אבבה (באמהרית: አዲስ አበባ (מידע • עזרה), "פרח חדש", אורומו: Finfinne) היא בירת אתיופיה ובירת האיחוד האפריקאי. כעיר עצמאית לאדיס אבבה יש סטטוס כפול: היא עיר ובו-בזמן גם מדינה בפני עצמה באתיופיה. באדיס אבבה חיים כ-80 לאומים, הדוברים 80 שפות שונות. יש בה גם קהילות נוצריות ומוסלמיות. המקום הנמוך ביותר בעיר הוא נמל התעופה הבינלאומי אדיס אבבה בולה, הנמצא בגובה 2,326 מטר, והמקום הגבוה ביותר בה הוא הרי אנטוטו, המתנשאים לגובה של כ-3,200 מטר. בשנת 2005 הוערך מספר התושבים בעיר בכ-2,973,004.

אדיס אבבה היא העיר הגדולה והמפותחת ביותר באתיופיה. יש בעיר אוניברסיטה, בתי ספר למוזיקה ואמנות, ומכוני מחקר.

העיר משמשת כביתם של ארגונים עולמיים רבים, כגון ארגון האיחוד האפריקאי. דבר זה השפיע רבות על צמיחתה והתפתחותה והביא להקמתם של מסעדות, בתי קפה, בתי קולנוע, מועדונים, בתי הימורים, ברים וכדומה.

איבר

איבר הוא קבוצה של רקמות היוצרות מבנה המותאם לביצוע תפקיד מסוים.

בעולם הצומח איברים ידועים הם: גזע, עלה, פרח, גבעול, זרע, נבג.

מספר איברים של בעלי חיים הפועלים יחדיו יוצרים מערכת בגוף היצור. רגל, יד, שיער וציפורניים אינם איברים על פי ההגדרה הביולוגית. ברגל האדם למשל ישנם חלקים ממערכות העצבים, הדם, העצמות, השרירים והעור. כל אחת ממערכות אלה מורכבת מאיברים רבים.

איברים מסוימים בגוף יכולים להיות חלק ממערכות שונות (לדוגמה: פה שהוא חלק ממערכת הנשימה וגם ממערכת העיכול, או האשכים שהם חלק מהרבייה וגם מהמערכת האנדוקרינית).

איקונוגרפיה

איקונוגרפיה (הַסְמָלָה חָזוּתִית על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית) (מיוונית: εικόνα - דימוי, דמות; γραφή - כתיבה) הוא מחקר הסמלים, הדימויים ואופני התיאור באמנויות השונות בתקופה מסוימת. לעיתים מתמקד המחקר בסמלים של אמן יחידני. האיקונוגרפיה מהווה חלק מרכזי בחקר תולדות האמנות ומהווה את אחת השיטות לניתוח יצירה אמנותית ולתאור ההיסטוריה של אמנות. חקר האיקונוגרפיה מתבצע לרוב אל מול מקורות אחרים כגון ספרות, או מקורות היסטוריים.

האיקונוגרפיה הנוצרית כוללת מילון חזותי של סמלים המציינים אישים ומאורעות שונים מכתבי הקודש ומן המסורת. לפי מילון זה לכל דמות יש אטריבוט אחד או יותר, כלומר מנח גופני מסוים (כריעה, הנפת יד), חפץ מסוים (פרח, צלב, טבעת, חרב, גולגולת וכדומה) או דמות-לווי (מלאך, ילד, קבצן) המאפיינים את הדמות או את ההקשר הספרותי ומאפשרים לזהות אותם באופן מיידי. כך יכולים גם אנלפביתים "לקרוא" ציורים ולהבין את הסיפור אותו הם מתארים.

באמנות ימי הביניים למשל, מהווים תאורים מן הברית החדשה מקור איקונוגרפי ליצירות אמנות שונות. גם תיאור דמות באמצעות אופן תיאורו של בגד או אביזר ביצירה הם חלק מתחום האיקונוגרפיה כך לדוגמה באמנות הנוצרית, מסמל הבגד הכחול והאדום של מריה, אם ישו, את השילוב בין רוחניות לבין גשמיות. דוגמה נוספת למחקר איקונולוגי ניתן למצוא בסוגת הציור ואניטאס. לשם הבנת סוגה זו יש להבין את המקורות התאולוגיים הנוצריים שעיצבו את היחס אל המוות בתרבות הנוצרית.

אפסיס

אפסיס (לטינית: apsis, מיוונית: ἀψίς בריבוי:אפסידים) הוא גומחה, לרוב חצי מעגלית, השוכנת בקיר המזרחי בכנסיות קלאסיות, בעיקר באלו הבנויות בצורת בזיליקה. לרוב ימוקם המזבח המרכזי באפסיס, עליו עורך הכומר את טקס התפילה ("ליטורגיה" אצל האורתודוקסים ו"מיסה" אצל הקתולים).

משמעות המילה אפסיס ביוונית היא "קשת". כנסיות נוצריות עתיקות נטלו את מודל האפסיס מהבזיליקה הרומית. ניתן למצוא כנסיות חד אפסידיאליות ותלת אפסידיאליות. במקרה של כנסייה תלת אפסידיאלית לרוב באפסיס המרכזי ימוקם המזבח המרכזי ובאפסידות הצדדיות מזבחות משניים. בשל חשיבותו וקדושתו של האפסיס ישנה הקפדה רבה בקישוטו, דבר הבא לידי ביטוי בויטראז', פסיפס, ציור, פיסול, תבליטים ועוד.

לעיתים תימצא מתחת לאפסיס קומת מרתף או מערה, בה טמונים החפצים או השרידים הקדושים. לעיתים ימצא שם גם קבר של קדוש.

כאשר האמבולטוריום סביב האפסיס מוקף בזר קפלות הקורנות ממנו כמו עלי כותרת של פרח קוראים לתצורה זו "שווה" (צרפתית: Chevet). אפסיסים בתצורת שווה היו נפוצים בקתדרלות גותיות צרפתיות.

בוטניקה

בּוֹטָנִיקָה (Botany), פִיטוֹלוֹגְיָה (Phytology) או פִיטוֹבִּיוֹלוֹגְיָה (Phytobiology) היא ענף של מדעי החיים החוקר מגוון רחב של תחומים בעולם הצומח. הבוטניקה עוסקת בכל ההיבטים של חיי הצמחים, בהם מבנה, התפתחות, גדילה, רבייה, חילוף החומרים, מחלות, תכונות כימיות וקשרים אבולוציוניים בין קבוצות טקסונומיות.

תחום בוטניקה החל במאמצים מוקדמים של בני אדם כדי להבדיל בין צמחים אכילים לרעילים, מה שהופך אותה לאחד הענפים הוותיקים ביותר של המדע.

כיום, בוטנאים חוקרים מעל ל 400.000 מינים של צמחים.

תחומי המחקר הכלליים בבוטניקה כוללים את מיון עולם הצומח, מורפולוגיה של צמחים, שהיא תחום העוסק בתיעוד ותיאור הצמחים, אבולוציה וגיאובוטניקה, העוסקת בחקר תפוצת הצמחים על פני כדור הארץ.

תחומי משנה של הבוטניקה כוללים אגרונומיה, ייעור, גננות, ופלאובוטניקה.

בעבר חקרו הבוטנאים את כל צורות החיים שאינן בעלי חיים, אולם במשך השנים ועם התקדמות הביולוגיה הובן כי צורות חיים שונות שאינן בעלי חיים, כמו נגיפים, פטריות וחיידקים, לא שייכות לעולם הצומח ואינן כלולות תחת הבוטניקה.

גבעול

גבעול הוא איבר בצמח ממנו צומחים בדרך כלל העלים. בצמחים מסוימים צומח מתחת לכל עלה ניצן, ממנו נוצר פרח קטן שגם הוא גדל על הגבעול, ולאחר מכן פרי. הגבעול הראשי בצמח נקרא גזע, במיוחד בעצים.

בראשו של הגבעול ישנו עלה הגביע שמחזיק את הפרח.

תפקידו העיקרי של הגבעול הוא הובלת חומרי מזון בסיסיים, לאחר ששורש הצמח קלט אותם, והעברתם לצינורות הובלה, ומשם לכל חלקי הצמח. ישנו תפקיד נוסף לגבעול והוא להחזיק עליו את שאר חלקי הצמח.

סוגי גבעולים:

גבעול מעוצה - גבעול קשה שאם יכופף בחוזקה, יישבר.

גבעול עשבוני - גבעול רך וגמיש המסוגל להתכופף בקלות.גבעולים מסוימים ניתנים לאכילה כגון: בצל ירוק. גבעול של סלרי ועוד.

ד' באייר

ד' באייר הוא היום הרביעי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הרביעי בחודש השני

למניין החודשים מניסן. ד' באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

האבקה

בצמחי הזרע, האבקה היא התנועה במרחב של גרגר האבקה מהאיבר הזכרי של הצמח בו נוצר, אל האיבר הנקבי של אותו צמח או צמח אחר. ההאבקה מהווה את הבסיס לרבייה הזוויגית בצמחי הזרע. כמו כן, מכיוון שצמחים אינם יכולים על-פי רוב לנוע במרחב, להאבקה חשיבות ייחודית בתור אמצעי של הפצת הגנים של האורגניזם במרחב, תכונה המשותפת גם לתהליך הפצת הזרעים.

קיימים מנגנונים רבים של האבקה, המשתנים ממין צמח אחד למשנהו. נהוג לסווג את תהליך ההאבקה על-פי שני קריטריונים עיקריים:

הדמיון הגנטי בין צמח המוצא של גרגר האבקה, בו הוא נוצר, לצמח היעד, אותו הוא מפרה - האבקה עצמית והאבקה זרה.

אמצעי התנועה במרחב של גרגר האבקה (וקטור ההאבקה) - האבקה אביוטית והאבקה ביוטית.

המאה ה-15

המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).

במהלכה פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, מהפכת הדפוס, וראשיתן של תיקוני הדת הפרוטסטנטים.

באירופה נמשכה מלחמת מאה השנים, שסימלה עבור אנגליה וצרפת את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. בעקבות המלחמה השתנה מבנה הצבאות ממסגרת פיאודלית זמנית לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב. המבנה הצבאי והחברתי שקם בצרפת בסיום המלחמה היווה בסיס למונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון במאות הבאות. באנגליה פרצה מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור המנצח.

בחצי האי האיברי הושלמה הרקונקיסטה וממלכות קסטיליה ואראגון התאחדו למדינה ספרדית אחת. גילוי העולם החדש סימן את ראשיתן של האימפריות הספרדית והפורטוגזית. באמריקה נוסדה ועלתה במאה זו האימפריה האצטקית במקסיקו.

בדרום מזרח אירופה נאבקו מדינות הבלקן בעוצמתה הגוברת והולכת של האימפריה העות'מאנית, שהביאה את הקץ על האימפריה הביזנטית לאחר יותר מאלף שנות קיום.

ברוסיה השתחררו הנסיכויות הרוסיות סופית מהכיבוש המונגולי, והתלכדו לממלכה מאוחדת סביב נסיכות מוסקבה הדומיננטית.

בעולם היהודי מזוהה המאה ה-15 יותר מכל עם גירוש קהילות ספרד ורדיפות האינקיוויזיציה.

ורד

ורד (שם מדעי: Rosa) הוא סוג פרח ממשפחת הוורדיים. הוורד מונה בין 200 ל-250 מינים, שיחים או מטפסים רב-שנתיים, קוצניים; והוא נפוץ בעשרות צבעים וגוונים שונים.

ניצן

בבוטניקה, ניצן הוא הצטברות תאי עובר שטרם עברו תהליך של מיון.

הניצן, אשר עשוי להישאר רדום למשך זמן מה, יכול להתפתח לגבעול, ענף, עלה או פרח. רוב הניצנים, בעיקר של צמחים הגדלים באזורים קרים מוגנים על ידי עלים חיצוניים ולפעמים אף עוטים מעטפת נוספת שנראית כנוזל דביק. לרוב כאשר הניצן מתפתח העלים נושרים אך ישנם מקרים שהם מתפתחים ומעטרים את המקום בו היה הניצן. אצל פרחים למשל, הם הופכים לעלי הכותרת שלהם. במקרים בהם נושרים העלים נוצרות "צלקות" על הענף ובאמצעות צלקות אלה ניתן להעריך את גילו של כל ענף. ישנם גם מקרים בהם אין עלים המגוננים על הניצן. בדרך כלל בצמחים האלה הניצן מוגן על ידי סיבים קטנים בחלקו החיצוני.

הניצן הוא איבר וגטטיבי בצמח, בדומה לעלה, גבעול ושורש. כלומר, איבר שאינו קשור ברבייה מינית. כל ניצן הוא גבעול בפוטנציה, אך קיימת גם התמיינות תאים לפריחה. כלומר פרח הוא גלגול של גבעול. הניצן הראשי מתפתח מן הנצרון, ולאחר מכן מתפתחים ניצנים צדדיים.

בתופעה הנקראת "שלטון הקודקוד" קודקוד הצמיחה של הניצן הראשי, מעכב את ההתפתחות הניצנים הצדדים הכי קרובים אליו. דרגת העיכוב יורדת עד שנגמרת, ככל שמתרחקים מהגבעול הראשי. בכל הצמחים התכונה קיימת - בנצר הראשוני בלבד, ישנם צמחים שבהם התכונה משתנה מזמן לזמן. כלומר קיימת פרק זמן מסוים ואז נעלמת. או לחלופין קיימת רק בענפים, או רק בגבעול הראשי ולא בצדדים. דבר זה משפיע על צורתו של הצמח.

בהשאלה, משמשת המילה לציון תחילתו של תהליך או מגמה, דוגמת "ניצני התיישבות" לציון ניסיונות התיישבות ראשוניים.

סגול

סגול הוא הצבע שמתקבל בצפייה באור באורכי הגל הקצרים ביותר בתחום הנראה, בערך בין 380 ל-455 ננומטר, עם תדירות בין 660 ל-790 טרה-הרץ (אורכי גל קצרים יותר נקראים על סגול או אולטרה סגול). בצבע זה ניתן לחזות בזמן צפייה בקשת בענן - זהו הצבע בקצה הקשת, מעבר לכחול. כאשר אור לבן עובר נפיצה דרך מנסרה, הסגול הוא הצבע הנראה הרחוק ביותר מכיוון האלומה המקורי.

ערבוב של אור אדום ואור כחול ביחסים שונים נותן אוסף של צבעים בגוון כחול אדמדם או אדום כחלחל, שרבים מהם (אלה שהכחול הוא המרכיב הדומיננטי בהם) נקראים גם הם סגול. מאחר שזהו תחום צבעים נרחב, יש המכנים חלק מגווני הסגול בשמות שונים, כדי לכוון לגוון מדויק יותר. חלק משמות אלו הם ארגמן, חציל, בורדו, מג'נטה, לבנדר, לילך, וכדומה.

במינוח קולורימטרי מבדילים בין הסגול שהוא תערובת של אדום וכחול ובין הסגול שהוא מרכיב צר בספקטרום הנראה. הראשון מכונה סגול לא-ספקטרלי, והשני - סגול ספקטרלי. כמעט כל הצבעים הסגולים בחיי היום-יום הם סגולים לא ספקטרליים.

שמו העברי של הצבע הסגול נגזר, כנראה, משם פרח הסיגלית.

סינת'פופ

הסִינְתְ'פּוֹפּ (מוכר גם כאֵלקטרופופ; מאנגלית: Electropop ,Synthpop) הוא זרם מוזיקלי אשר פרח בסוף שנות השבעים והפך דומיננטי במהלך שנות השמונים של המאה ה-20.

סינת'פופ הוא פופ של סינתיסייזרים כפי שעולה משמו, אך זו הגדרה שיטחית שאינה ממצה. סינת'פופ במובנים רבים, פרץ את הדרך למוזיקה אלקטרונית שבאה לאחר מכן.

בין חלוצי הז'אנר ניתן למנות את דוראן דוראן (Duran Duran), הליגה האנושית (The Human League) ודפש מוד (Depeche Mode). רבים מן ההרכבים היוצרים סינת'פופ מזוהים עם תרבות הדארק.

מדובר ביוצרים שבחרו לנסות ליצור מוזיקה מצלילים סינתטיים לחלוטין ולא לצרף כלים נוספים מעבר לסינתיסייזרים שלהם, לפחות בתחילת דרכם.

מאחר שמכשירים אלו לא היו מפותחים אז כשם שהם היום, נשמעו הצלילים צורמים ומוזרים, ולא היה שינוי משמעותי בגוון הצליל בין שיר לשיר מאחר שלסינתיסייזרים לא היה מבחר צלילים עשיר.

עם השנים עברו האמנים למכשירים משוכללים יותר ולסימפול צלילים (הקלטת דגימות והכנסתם לקטע מוזיקלי כמקצב, כמוזיקה תווית של ממש ואף כקטע בפני עצמו). הצליל הפך חם יותר, והסינת'פופ נכנס לתקופתו הפחות פופית והיותר דרמטית ואף גותית במקרים מסוימים.

בתקופה הזו הצליח לברוח הסינת'פופ מעט הצידה מתדמית הפופ הנערית שהוצמדה לו ונכנס לנישות יותר "איכותיות" של מוזיקה מיוחדת וטקסטים עמוקים יותר.

לאט לאט לקחו על עצמם אמנים רבים בשנות השמונים את הסינת'פופ כז'אנר מוביל ויצרו מה שנחשב ליצירות מופת במוזיקה של שנות השמונים.

ביניהם, מעבר לאמנים שהוזכרו כבר, אן קלארק (Anne Clark), תומאס דולבי (Thomas Dolby), ניו אורדר (New Order), יוריתמיקס (Eurithmics), אולטראווקס (Ultravox), סופט סל (Soft Cell), אלפאוויל (Alphaville) ורבים אחרים.

לקראת תחילת שנת 2008 האלקטרו פופ חזר קצת להופיע בשירים בעיקר בגלל חלוצת האלקטרו פופ הזמרת השוודית MO. בין השירים עליה היא חתומה הם kamikaze והשיר שבו השתתפה lean on אשר צבר למעלה ממילארד צפיות.

פורטוגזית

פורטוגזית (על-פי מתקני לשון: פורטוגלית) היא לשון העם בפורטוגל ובחלק ממושבות העבר שלה, ברזיל, אנגולה, מוזמביק, גינאה ביסאו, מזרח טימור, איי כף ורדה וסאו טומה ופרינסיפה. הפורטוגזית מדוברת כיום בפי כמאתיים מיליון בני אדם ברחבי העולם. רוב דוברי הפורטוגזית חיים בברזיל. קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית היא קהילה פוליטית לשיתוף פעולה בין מדינות ששפתן ותרבותן מבוססות על השפה הפורטוגזית, המכונות "מדינות לוזופוניות" על שם הפרובינקיה הרומאית לוזיטניה ששטחה חפף בקירוב את שטח פורטוגל. הקהילה, המכונה בראשי תיבות CPLP, הוקמה בשנת 1996.

השפה הקרובה ביותר לפורטוגזית היא הגליסיאנית, אשר התפתחה יחד איתה במערב חצי האי האיברי מתוך הלטינית הוולגארית שדוברה שם בימי הביניים המוקדמים, כאשר במהלך הכיבוש המוסלמי נספגו בפורטוגזית מילים רבות ממקור ערבי אף שלא הייתה השפעה עמוקה יותר מעבר לאוצר מילים. במובן הזה ניתן להגיד כי הפורטוגזית, מבחינה מורפולוגית ותחבירית, מהווה דוגמה לשפה רומאנית שהתפתחה ללא השפעה ישירה כמעט מהלטינית הוולגרית, כאשר אף כיום 90 אחוז מאוצר המילים הפורטוגזי נובע ממנה.

במאה ה-16, עם תחילת המסעות הימיים והגילויים הגדולים (ראו האימפריה הפורטוגזית), התפשטה הפורטוגזית לחלקים בדרום אמריקה, אפריקה ואסיה, ואז גם החלו להתרחש מרבית השינויים בשפה הפורטוגזית. ישנם הבדלים מסוימים בהגייה, באוצר המילים ובתחביר בין הפורטוגזית האירופאית לפורטוגזית הברזילאית, עקב הריחוק הגאוגרפי, דבר שניכר בעיקר באמרות וביטויים פופולריים.

בתקופת המסעות הימיים, הגילויים הגדולים וההתיישבות הייתה הפורטוגזית בסיס ליצירת כמה שפות קריאוליות, המדוברות בעיקר בקהילות מעורבות של פורטוגזים וילידים.

השפה הפורטוגזית נודעת בכינוי "שפתו של קמואש" ("A língua de Camões"), כהוקרה ללואיש דה קמואש, משורר פורטוגזי בן המאה ה-16, מחבר היצירה האפית "הלוסיטנים". המשורר הברזילאי אולאבו בילאק תיאר אותה בכינוי "פרח לאטיום האחרון, פראי ויפה" ("a última flor do Lácio, inculta e bela"). מיגל דה סרוונטס, המשורר הספרדי הנודע, תיאר את הפורטוגזית כ"שפה מתוקה שערבה לאוזן".

פלר דה ליס

פְלֵר דֶה לִיס (מצרפתית: Fleur de lis או Fleur de lys, ברבים: Fleurs-de-lis) הוא דגם של צדודית פרח סימטרי בעל שלושה עלי כותרת. לדגם ערך סימבולי ודקורטיבי בארצות רבות ולאורך אלפי שנים, וגם כיום ערכו יציב.

הדגם מדמה את פרח האיריס מקבוצת איריסי ההיכל.

פרח לניצול

פרח לניצול הוא פרויקט בו מבקרים חיילי צה"ל את ניצולי השואה בערים השונות בארץ.

זהו פרויקט הוקרה לניצולי השואה בישראל המאורגן במשותף על ידי הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, חיל החינוך והנוער בצה"ל ובית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד. מטרתו היא לתת תשומת לב ואוזן קשבת לכל ניצולי השואה בישראל.

הפרויקט הופעל לראשונה בשנת 1995. בתחילה לקחו בו חלק חיילי חיל החינוך בלבד, לאחר מכן נוספו חיילי חיל האוויר הישראלי, חיל הים הישראלי, חיל החינוך, פיקוד הדרום ויחידות אחרות.

במסגרת הפרויקט פוקדים חיילי צה"ל בתי ניצולים ומעניקים להם תעודת הוקרה על תרומתם למדינה. כך למשל, בשנת 2006 פקד הרמטכ"ל דן חלוץ את ביתה של ניצולת השואה נטה אוסמו גטניו.

הביקורים מתואמים מראש עם הניצולים בשתי רמות: ראשית, "הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל" מוודאת את רצון הניצולים בביקור שכזה, ולאחר מכן החיילים יוצרים קשר טלפוני עם הניצולים לתאום הגעתם.

בשנת 2019 הוענקה תעודת הוקרה לניצול השואה אברהם גרינזייד, לוחם הצבא האדום על ידי הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי.

צמחים מוגנים בישראל

בישראל ישנם 257 מיני צמחים המוכרזים כערכי טבע מוגנים, זאת מתוך למעלה מ-2,600 מיני צמחים הגדלים בר בארץ ישראל. מדובר בצמחים עילאיים (דהיינו צמחים בעלי-זרע ושרכים, ולא אצות, טחבים, פטריות וחזזיות), וכן רק בצמחים אוטוכטוניים, כלומר שלא הובאו לישראל בידי אדם. מסיבות היסטוריות נכללו במניין זה גם המינים הגדלים בחרמון, אך לא המינים הגדלים רק בסיני. המינים המוגנים כוללים בין היתר את השושן הצחור, הכלנית המצויה, כל בני הסוג אירוס, כל בני משפחת הסחלביים, וכן את כל העצים.

ראובן פרח

ראובן פרח הוא ספורטאי ספורט נכים זוכה 2 מדליות כסף באולימפיאדת הנכים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.