פרומנטיוס

פרומנטיוס (יוונית: Φρουμέντιος, געז: ፍሬምናጦስ; לאחר שמונה לאבונה של הכנסייה האתיופית כונה "סלמה קסטה ברהן" ובקיצור – "אבונה סלמה") הוא קדוש נוצרי שבהשפעתו אימצה ממלכת אקסום את הנצרות. הוא נולד בצור למשפחה סורית-פניקית ממוצא יווני.

לדברי אדסיוס, אחיו של פרומנטיוס המצוטט על ידי התאולוג הנוצרי בן-זמנו טירניוס רופינוס (; נקרא גם "רופינוס מאקוויליה" - Rufinus Aquileiensis) התלוו פרומנטיוס ואדסיוס לדודם מטרופיוס בהפלגתו לאתיופיה, בסביבות שנת 316. הם עגנו באחד מנמלי ים סוף בכוונה להצטייד באספקה, אולם המקומיים גילו עוינות כלפיהם. מטרופיוס ושאר נוסעי הספינה נטבחו ושני הילדים הובאו כעבדים לחצר הארמון המלכותי באקסום, שם הפך פרומנטיוס לחונך האישי של הנער אזנה, לימים שליט האימפריה החבשית.

לאחר ששב לצור והוסמך לכמורה, הפציר באתנסיוס, פטריארך אלכסנדריה , לשלוח כמרים כדי להעביר את החבשים לנצרות. אתנסיוס העמיד את פרומנטיוס בראש המשלחת, וזה הטביל את אזנה לנצרות. בהשפעתו קיבלה האימפריה החבשית את הנצרות בשנת 325 למניין הלוח החבשי, היא שנת 333 לפי ספירת הנוצרים במקומות אחרים.

בשנת 330 התמנה להגמון (אבונה) הראשון של ממלכת חבש, ובכך היה הנזיר המצרי הראשון שנשלח לעמוד בראש הכנסייה האתיופית מבין 111 הנזירים המצרים שנשלחו לאתיופיה עד שנת 1951.

ירש אותו בתפקיד אבונה מינאס.

פרומנטיוס
Frumentius
לידה ראשית המאה ה-4
צור, האימפריה הרומית
פטירה 383 בקירוב
ממלכת אקסום
פטרון של ממלכת אקסום
27 באוקטובר

27 באוקטובר הוא היום ה-300 בשנה, (301 בשנה מעוברת) בשבוע ה-44 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 65 ימים.

300

שנת 300 היא השנה ה-100 במאה ה-3. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 300 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

אברהא ואצבחא

אברהא (געז: አብርሃ, "מביא אור") ואצבחא (አጽብሐ, "מעלה השחר") אלו האחים שמלכו יחדיו על אקסום ולפי המסורת האתיופית היו למלכים הראשונים שקיבלו את הנצרות עליהם בהשפעתו של פרומנטיוס בראשית המאה ה-4. במספר רשימות מלכי אקסום המסורתיות נרשם שהם מלכו יחדיו 27 שנים ושישה חודשים, כאשר אצבחא מלך עוד 12 או 15 שנים לבדו.

אחת מן ההשערות העלתה כי מדובר באברהא שליט תימן מטעם אקסום ואצבחא הוא אלה-אצבחא שהוא שמו המלכותי של המלך האסקומי כלב. שני אלו חיו בתחילת המאה ה-6. אחרים זיהו את שני האחים עם המלכים עזנה וסזנה שמלכו יחדיו במאה ה-4 ועליהם סופר אצל אתנסיוס שקיבלו את הנצרות כדת הממלכה.

כיום מוסכם שמדובר על תקופתו של עזנה ושהוא היה המלך שקיבל את הנצרות וכן בתקופתו החלו להטביע במטבעות אקסומיים עם צלבים לצד דמותו. למרות הזיהוי עדיין לא ברור מהיכן השם "אצבחא" הגיע לעזנה וישנם השערות מגוונות בנושא.

שני האחים נחשבים לקדושים בכנסייה האתיופית ויום זיכרונם הוא ב-4 בחודש טקמת.

אתיופיה

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה (באמהרית: የኢትዮጵያ ፌዴራላዊ ዲሞክራሲያዊ ሪፐብሊክ) היא מדינה בקרן אפריקה שבמזרח אפריקה. אתיופיה גובלת בצפון באריתריאה, בסודאן ובדרום סודאן במערב, בקניה בדרום, בסומליה במזרח ובג'יבוטי בצפון-מזרח. אתיופיה היום היא פדרציה של שישה מחוזות אתניים, שלושה מחוזות מולטי-אתניים ושתי ערים עצמאיות. המדינה מכונה בחוקתה "הפדרציה האתיופית השנייה" ומוגדרת כפדרציה דמוקרטית רב-לאומית שצורת שלטונה רפובליקה.

אתיופיה היא ארץ בעלת היסטוריה רצופה עתיקה ביותר. המדינה המודרנית היא המשכה של האימפריה האתיופית, שהיא עצמה מקורה בקיסרות אקסום. זו, על פי המסורת, התפתחה ממלכות שבא אשר קמה בשנת 1978 לפנה"ס. הנצרות הוכרזה כדת המדינה בשנת 325 לספירה, וכך הפכה אתיופיה למדינה השנייה ולאימפריה הראשונה שקיבלה את הנצרות. במהלך המאה השביעית הגיע גם אסלאם לאזור, מה שהחל את תקופת החושך האתיופית, שבמהלכה התפשטה ממלכת אקסום דרומה, ואיבדה שטחים בצפון שנכבשו על ידי המוסלמים. בתחילת ימי הביניים הפכה אתיופיה לאחת מהאימפריות החזקות בתבל, ובסופם החלה הידרדרות. במהלך העת החדשה התרחבו גבולות המדינה, אך מאפייניה המדיניים ותשתיתה התרבותית המשיכו להתבסס על מקורותיה הקדומים שראשיתם בתקופה האקסומית. שמה הקודם של אתיופיה נקרא חבש.

אתיופיה מנהלת מדיניות עצמאית השונה מיבשת אפריקה וממדינות המזרח התיכון, אך מאידך היא מובילה במספר תחומים ביבשת. בשנת 1923 היא הפכה לחברה בחבר הלאומים, ובשנת 1942 היא חתמה על הצהרת האומות המאוחדות, והייתה אחת מ-51 המדינות המייסדות של הארגון. בעקבות כך היא קיבלה עמדת בכורה ביבשת וזכתה לארח את מרכז האו"ם באפריקה. אתיופיה היא גם אחת ממייסדות האיחוד האפריקאי, ומזכירות הארגון שוכנת בבירתה, אדיס אבבה.

היסטוריה של המיסיון הנוצרי

ההיסטוריה של המיסיון הנוצרי משתרעת על תקופה בת כאלפיים שנה, ממותו של ישו ועד ימינו. בכל אותה תקופה פעלו שליחים נוצריים להפצת הנצרות. בראשיתה הייתה הנצרות כת, אחת מבין כמה כתות יהודיות בתקופת הבית השני, המיסיון הוא אחת הסיבות שהנצרות הפכה לדת חובקת עולם.

בתחילת המאה ה-21 משתייך כשליש מאוכלוסיית העולם לאחד מהזרמים של הדת הנוצרית. הנוצרים מהווים את הדת הגדולה ביותר בעולם, וכן את הקהילה הדתית הנרחבת והמגוונת ביותר, שלה כנסיות בכל אומה בעולם. סימן לדינמיות של הדת הנוצרית הוא מעבר המרכז הדמוגרפי של הנצרות ממדינות המערב לאמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואזור האוקיינוס השקט, שם חיים למעלה ממחצית הנוצרים בעולם. מגמה זו הואצה בשל דעיכת השפעתה של הכנסייה באירופה. הנצרות, ככנסייה האוניברסלית האמיתית הראשונה, מייצגת תופעה בהיסטוריה של הדתות, שאת הצלחתה יש לייחס בראש ובראשונה למיסיון.

מקובל לחלק את תולדות הנצרות ודרך התפשטותה בעזרת המיסיון, ממותו של ישו ועד ימינו, לארבע תקופות:

התקופה הראשונה - עד שנת 500

התקופה השנייה - עד שנת 1500

התקופה השלישית - עד 1950

התקופה הרביעית - מ-1950 והלאה.

הכנסייה האורתודוקסית האתיופית

הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, בשמה הרשמי: כנסיית תוואחדו האורתודוקסית האתיופית (באמהרית: የኢትዮጵያ : ኦርቶዶክስ : ተዋሕዶ:ቤተ : ክርስቲያን, תעתיק: "Yäityop'ya ortodoks täwahedo bétäkrestyan יאתיופיה אורתודוקס תוואהדו ביתא-כריסתיאן", מכונה בקיצור בשם "ביתא מריאם" על שמה של מרים, אם ישו) היא כנסייה נוצרית המשתייכת לנצרות האוריינטלית. היא הכנסייה המרכזית באתיופיה ועד לסוף המאה העשרים הייתה כנסיית המדינה. הכנסייה האורתודוקסית האתיופית הייתה כפופה לכנסייה הקופטית מהמאה ה-4 עד 1959, כאשר לראשונה מונה יליד אתיופיה לפטריארך על ידי האפיפיור הקופטי קיריל החמישי. הכנסייה האורתודוקסית האתיופית היא אחת הכנסיות הבודדות שהתקיימו באפריקה בתקופה שלפני הקולוניאליזם האירופי והיא הגדולה שבכנסיות הנצרות אוריינטלית. לכנסייה יש מוסדות ובתי תפילה גם בירושלים.

המאה ה-4

המאה ה-4 היא התקופה שהחלה בשנת 301 והסתיימה בשנת 400. היא המאה הרביעית של המילניום הראשון.

כנסיית גבירתנו מרים מציון

כנסיית גבירתנו מרים מציון (בשפות האתיופיות: "איגזיהיטנה מרים יציון יאתיופיה אורתודוקס באית-קריסטיאן") המשתייכת לכנסייה האורתודוקסית האתיופית היא הכנסייה החשובה ביותר ומהעתיקות ביותר שבאתיופיה.

מוצא ביתא ישראל

ההתיישבות היהודית לחופי הים האדום החלה כבר בעת העתיקה. המקרא מתאר קשרי סחר בין ממלכת ישראל המאוחדת בימי שלמה המלך לאזור זה, ומאוחר יותר בין ממלכת יהודה לבין ממלכת סבא (היא שבא) ואופיר. אחרי הכיבוש האשורי והבבלי של ארץ ישראל היגרו רבים מבני שבטי ישראל דרומה לחצי האי ערב, למצרים ולממלכת כוש.[דרוש מקור] משערים כי גלי הגירה אלה הם המקור הראשוני להיווצרות קהילות יהדות תימן וביתא ישראל בשטחי תימן, אתיופיה, אריתריאה וג'יבוטי של ימינו ויותר מאוחר להגירת יהודים מאזורים אלו ויצירת קהילות בני ישראל ויהדות קוצ'ין שבהודו. רב הנסתר על הגלוי בשאלת מוצאן של קהילות אלה, שדברי ימיהן מצטלבים לתקופות קצרות ושבים ונפרדים עד מחצית המאה התשע-עשרה.

מינאס, קיסר אתיופיה

מינאס (געז: ሜናስ) היה קיסר אתיופיה, בנו הצעיר של הקיסר דווית השני מאשתו הקיסרית וונג מוגסה. נלקח בשבי אחמד גראן ב-7 באפריל 1539 בקרב דאוורו, נמכר לעבדות לשליט תימן העות'מאנית, זעיד פאשה. הוחזר לאתיופיה לאחר עסקת חילופי שבויים עם אחמד גראן על ידי אחיו הקיסר גלאוודיוס בתמורה לבנו שלקח בשבי האתיופי. מנאס יירש את אחיו לאחר מותו ב-12 במרץ 1559 והוכתר בשם "אדמס סגד" (געז: አድማስ ሰገድ, "לו האופק סוגד").

במהלך מלחמת אתיופיה-אדאל מינאס נלקח בשבי אך טופל כראוי וחותן עם בתו של אחמד גראן. בשנת 1542 אחמד גראן היה זקוק לתמיכה צבאית של האימפריה העות'מאנית ולכן כחלק מן המתנות ששלח לשליט תימן העות'מאנית היה גם מינאס שנהפך לעבד בתימן. בקרב ויינה דגה בנו של גראן נלקח בשבי על ידי כוחות האימפריה האתיופית והאתיופים דרשו עסקת חליפין תמורת הנסיך מינאס. לאחר מות הקיסר מינאס יירש את אחיו בתור קיסר ואחת המערכות הצבאיות הראשונות שייזם היה כנגד ביתא ישראל וכן גם גירושם של הישועים ומיקומם ביישוב חדש שהוקם בין אקסום לעדווה ונקרא בפי האתיופים בשם "מיגוגה" ובפי הישועים בשם פרמונה על שמו של המסיונר פרומנטיוס.

לאחר כשנה בתפקיד כקיסר מינאס התמודד מול מרד של בהר נגוס יסחק לאחר שזה הכריז על אחינו טזקרו כקיסר. דבר זה הרגיז את הקיסר והוא אירגן את צבאו נכנס לתוך לסתה על מנת לצעוד צפונה לתיגראי ולהילחם במורדים. בנקודה זו יסחק ראה את כוונתו של הקיסר והסיג את כוחותיו למחוז סאריה. הקיסר נלחם במחוז זה והביס את המורדים ולאחר מכן דיכא תומכים נוספים במרד באמפרז ב-2 ביולי 1561.

יסחק יזם מרידה נוספת הפעם בתמיכתו של הגנרל העות'מאני אוזדאמיר הפאשה של מאסאווה והכריז על אחיו הפעוט של טזקרו, מרקוס, כקיסר. מינאס אולץ לדכא את המרד אך הפעם הובס על ידי יסחק באנדרטה. הקיסר נסג מאזור זה לאטרונסה מריאם שם כינס שוב את כוחותיו. הקיסר חלה ומת ממחלת המלריה בדובה ב-12 בפברואר 1563 ונקבר בכנסיית מריאם שבטדבה שבאמהרה.

מיסיון

מיסיון (מלטינית: missio - שליחות) הוא פעילות להפצת דת או אמונה (בדרך כלל הנצרות) בקרב בני דת אחרת או בקרב חסרי דת, כשלרוב המטרה לגרום להם להמיר דתם (להתנצר). מיסיון הוא גם ארגון, תנועה או גוף העוסקים בפעילות זו וכן כינוי למקום שבו הם פועלים. פעילות מיסיונרית קיימת בחלק מהדתות. בתקופות מסוימות הייתה הפעילות חובה דתית בחלק מהתנועות הנוצריות (צלבנים ומסיונרים), וכך גם באסלאם (ג'יהאד).

עזנה, קיסר אקסום

עֵזָנָה (געז: ዔዛና) היה קיסר קיסרות אקסום בין השנים 325–356 לערך שהיום ממוקמת בתיגראי, צפון אתיופיה, אריתריאה תימן, דרום ערב הסעודית, צפון סומליה, ג'יבוטי, צפון סודאן ודרום מצרים. הוא נשא בתואר "מלך סבא סאלחן חימיר ודו-ראיידן". הוא היה השליט הראשון של אקסום שאימץ את הנצרות בשנת 334. המסורת גורסת שעזנה ירש את אביו אלה אמידה כאשר עוד היה ילד, אמו סופיה שימשה כסגניתו.

הוא היה הקיסר הראשון לאחר זוסקאלס (שהיה השליט הידוע הראשון של אקסום) שהוזכר על ידי היסטוריונים בני זמנו. מה שהוביל את סטוארט מאנרו-האי לקבוע שעזנה היה "השליט המפורסם ביותר מבין קיסרי אקסום בתקופה שלפני כלב".

מחנכו האישי פרומנטיוס הסורי נתמנה על ידי הפטריארך אלכסנדריה לאבונה הראשון (געז:"אבינו",הגמון) של הכנסייה האתיופית. שרידי מכתב של קונסטנטיוס, קיסר רומא תומך המינות האריאנית שנשלח לעזנה ולאחיו סזאנה שבו ביקש לשלוח את פרומנטיוס לאלכסנדריה לבירור טעויות של דוקטרינה, מאנרו-האי מניח שעזנה התעלם או דחה את הבקשה..

עזנה השיק מספר קמפיינים צבאיים שאותם תיעד ברישומיו. זוג כתובות בשפת הגעז שנימצאו במרואה מהוות הוכחה למבצע שנעשה במאה הרביעית על ידי עזנה או יורשיו. יש חוקרים חוקרים הסבורים שאקסום בעצם השמידה את ממלכת כוש ואחרים מנגד מציינים שהוכחות ארכאולוגיות מצביאות על החלשות פוליטית וכלכלית במרואה בסביבות 300 לספירה..

בכמה מהמטבעות שנטבעו בזמנו מופיע ביוונית המוטו TOYTOAPECHTHXWPA-"שיכול לשמח את האנשים". מספר מטבעות שנושאים את שמו נמצאו במספר אתרים ארכאולוגים בהודו בסוף שנות ה-90, מה שמרמז על קשרי מסחר בין המדינות.. מאפיין נוסף של אקסום לאחר שעזנה התנצר היה שנוי המטבעות מאיורים פגאנים לאיורים עם צלבים. עזנה הקים גם אובליסקים רבים בממלכתו.

עזנה ואחיו סאזנה, קיבלו תואר של קדושים על ידי הכנסייה האתיופית וב-1 באוקטובר נקבע יום הזבח שלהם.

פרמונה

פרמונה (Fremona) הייתה עיירה בצפון אתיופיה במחוז תיגראי. במאות השש-עשרה ושבע-עשרה שימשה העיירה בסיס למיסיון הקתולי באתיופיה, אך היא ננטשה במרוצת המאה השמונה עשרה.

במקור נקראה העיר מיגוֹגה (בתיגרינית "מיי גוּגה" הם "מים גועשים") על שם שני הנחלים ההרריים הזורמים דרך היישוב. הקיסר מינאס הגלה לשם את המיסיונרים הקתולים שהגיעו לחצרו ואלה כינו את העיירה על שם הקדוש פרומנטיוס, שהמיר את דתו של הקיסר אזנה לנצרות במאה הרביעית לספירה. הבישוף היישועי אנדרי דה אוביידו (Andre da Oviedo) שעמד בראשם הגיע לאתיופיה בשנת 1557, מונה לפטריארך של אתיופיה ב-20 בדצמבר 1562 ונפטר בפרמונה בשנת 1577. קברו הפך מקום תפילה למאמינים המקומיים בקתוליות.

כשביקר המיסיונר הישועי מנואל דה אלמיידה לפרמונה בשנת 1624, הוא מצא כי נוספו לה "שבע או שמונה מצודות עם חומות חיצוניות גבוהות ושתי חצרות, האחת מחברת את הבתים ובה מכל אבן, ובאחרת כנסייה יפה הבנויה מאבן ומגיר". הוא מוסיף כי לאור המחסור בנשק חם באתיופיה דאז, "עם עשרים או שלושים מוסקטים ותותח קטן המתופעלים בידי צאצאי הפורטוגזים, [זה] נחשב באתיופיה למקום ייחודי ובלתי חדיר."בשנת 1632 עלה לשלטון הקיסר פאסיל, החרים את אדמות היישועים וריכז אותם בפרמונה. כששמע הקיסר שמומבסה מופגזת על ידי הפורטוגזים, חשד הקיסר כי הפטריארך הקתולי אפונסו מנדש (Alfonso Méndez) עמד מאחורי המהלך. הוא ניצל זאת לגירוש יתרת היישועים מאדמת אתיופיה בשנת 1633. המיסיונר ג'רונימו לובו (Jerónimo Lobo) טען כי בעת הגירוש חיו בפרמונה כארבע מאות איש.

דיווח מס משנת 1697 מזכיר את פרמונה בשמה המקורי, מיגוגה. אולם בביקוריו של האגיפטולוג הבריטי הנרי סולט בעשור הראשון של המאה התשע-עשרה דיווח הלה כי איש לא זיהה את שם העיירה. החוקר ברנרד לינדהל זיהה את פרמונה עם היישוב המודרני אנדייט נברש (Endiet Nebersh), במרחק כעשרה קילומטרים מהעיירה עדווה שבנפת תיגראי המרכזית, סמוך לגבולה הצפוני הנוכחי של אתיופיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.