פרומין

פְרוּמִין הייתה חברה ישראלית לייצור ביסקוויטים ודברי מאפה. ב-1981 נמכרה לאסם השקעות ושולבה בהדרגה בפעילות אֹסם.

Mishloah Manot! (4548521450)
אפמרה לחבילת משלוח מנות. שוקולד ליבר וביסקוויט פרומין. היישוב 1933

היסטוריה

שנים ראשונות

תחילת בית החרושת בבית קפה ומסעדה "בלפוריה" בבית פיינגולד ברחוב יפו בירושלים שהוקם בשנת 1924 ושיווק גם ביסקוויטים ועוגיות[1]. תוצרת פרומין זכתה לפופולריות ופרומין הקים ב-1925[2] בית חרושת לייצור ביסקוויטים בגבעת שאול, ששיווק את תוצרתו ברחבי ארץ ישראל[3]. בשנת 1932 העסיק בית החרושת כ-30 פועלים[4].

בית החרושת גדל במהלך מלחמת העולם השנייה, ובשנות ה-40 העסיק 160–180 עובדים[5].

בראשית ימי מדינת ישראל (תקופת הצנע) סבל בית החרושת מהפסקות חוזרות בעבודה בגלל מחסור בחומרי גלם[6].

העברת המפעל לבני ברק

מאז 1948 נטען שבעל בית החרושת מבקש להעבירו מירושלים. במשך מספר שנים מנע זאת משרד התעשייה והמסחר, בהתנותו את מתן קצבת הסוכר הדרוש לבית החרושת בשימוש בו בירושלים[7]. הבעלים הקימו מפעל נוסף בבני ברק בטענה שהוא מיועד לייצוא ולקראת השלמתו עלו טענות ב-1953 שיש כוונה לסגור את המפעל בירושלים שהוכחשו בידי הנהלת המפעל[8]. המפעל בבני ברק נחנך רשמית בתחילת 1954[9]. למרות ההבטחות שבית החרושת בבני ברק יעסוק בייצוא, עיקר תוצרתו הופנה לשוק המקומי[10] ובמקביל לפתיחת המפעל צומצם באופן דרסטי היקף הייצור בירושלים[11]. בשנת 1958 נותרו במפעל בירושלים 16 עובדים ובשנה זו פוטרו חמישה, כפשרה לאחר שההנהלה בקשה לסגור את המפעל[12]. ההנהלה סגרה את המפעל סופית בסוף 1960[13].

שנים מאוחרות

בסוף שנות ה-60 החלה פרומין לייצא בהיקפים משמעותיים[14] ובעקבות זאת הרחיבה וחידשה את הציוד במפעלים[15]. את השיווק בישראל ביצעה החברה דרך רשת של סוכנים עצמאיים שקבלו עמלות על פי היקף מכירות[16]. באמצע שנות ה-70 נכנסה אסם לתחום הביסקוויטים[17], ופרומין הגיבה בהקמת מפעל לייצור פסטה בשדרות, בעידוד משרד המסחר והתעשייה שביקש לעודד תחרות. הקמת המפעל הכניסה את החברה לקשיים והיא חיפשה משקיע[18], שנמצא בדמות כור מזון. בשנת 1979 נחנך המפעל לייצור ופלים ופסטה בשדרות. פרומין סבלה בשנה זאת ובשנה שלאחריה מהפסדים כבדים והחברה נמכרה לאסם[19]. מערכות הניהול של פרומין מוזגו לתוך אסם, אולם מוצרי המאפה של פרומין המשיכו להתנהל כמותג נפרד ושווקו על ידי מערכת מכירות נפרדת[20]. בשנת 1999 איחדה אסם את מערכי המכירות וההפצה של פרומין ואסם[21].

מוצרים

מוצרי הדגל של פרומין היו הביסקויטים (פתי בר), הקרקרים (קרם קרייקר) וופלים.

עם תום תקופת הצנע החל המפעל במדיניות של הרחבת מגוון מוצריו תוך ייצור מוצרים יוקרתיים בצד המוצרים הסטנדרטיים[22][23]. החברה שיווקה מגוון ביסקויטים וקרקרים, בהם "מרי", "ברונית"[24], "ביסקפה", "אובלטים", "דק דק"[25], ו"חלב ודבש"[26].

שיווק הביסקויטים עבר משׂקים מהם נשקלו הביסקוויטים לצרכן, לאריזות הרמטיות שנארזו ללא מגע יד אדם ושמרו על טריות[27]. בשנת 1967 זכתה החברה בפרס האריזה[28].

בתקופות מסוימות ייצרה החברה מוצרי אפיה, בהם אבקת אפיה, סוכר וניל[29] ו"קמח סלתה" תופח מאליו[30].

בשנת 1979 החלה החברה לשווק פסטה תחת שם המותג "פרומנטי"[31].

בית החרושת זכה למדלית כסף ביריד המזרח בשנת 1926 ולמדלית זהב בתערוכת החקלאות בחיפה ב-1927[32].

בעלות

בית החרושת הוקם על ידי לייב פרומין ובניו. בסוף 1944 נמכר חלק מהבעלות בבית החרושת לאליהו פרומצ'נקו, שהיה הבעלים של עלית ופרימזון[33]. בתחילת שנות ה-50 הייתה עיקר הבעלות בידי משפחת בן חיים ומרדכי בן חיים ניהל את המפעל[34]. חלק מהמפעל היה בבעלות פישל רייז[35].

בתחילת 1979 רכשה כור מזון כמחצית ממניות החברה[36]. בתחילת 1981, בעקבות הפסדי החברה, רכשו משפחות יושפה (הבת של בן חיים[37]) ובן חיים את חלקה של כור בחברה במימון שקבלו מאסם, ואז מכרו את החברה כולה לאסם[38].

יחסי עבודה

יחסי העבודה במפעל לוו בסכסוכים מדי פעם[39]. באוקטובר 1932 התקיימה בבית החרושת שביתה על רקע העסקת עובדת חדשה, חברת בית"ר, שלא דרך ההסתדרות, כאשר העובדים הקבועים במקום אינם מקבלים שבוע עבודה מלא. מועצת פועלי ירושלים דרשה מבעל בית החרושת שיכיר בארגון הפועלים במקום ויפטר את הפועלת. פרומין סירב לפטרה והציע בוררות, אולם הצעתו נדחתה על ידי הפועלים. בעקבות זאת, פנה פרומין לארגון העובדים של הציונים הרוויזיוניסטים והזמין את פועלי בית"ר לעבוד במקום הפועלים השובתים. אנשי בית"ר טענו כי הדרישה שבית החרושת יעסיק פועלים מאורגנים בלבד מטרתה למנוע את עבודתם של בית"רים במקום, משום שההסתדרות לא הכירה בזכותם לקבל עבודה באמצעות ארגון נפרד, וכך נותרו בפניהם שתי ברירות: להצטרף להסתדרות על אף השקפותיהם הרוויזיוניסטיות, או לנסות למצוא עבודה באמצעות המעסיקים. הם הסכימו להפר את השביתה, בטענה כי היא פוליטית ולא כלכלית. זאב ז'בוטינסקי פרסם מאמרי תמיכה בהם ובהם גם מאמרו הידוע "כן, לשבור!", שהצדיק את הפרת השביתה במטרה לשבור את המונופולין של ההסתדרות בשוק העבודה.[40] השביתה לוותה באלימות כלפי הפועלים שבאו להחליף את השובתים בבית החרושת ובחרם על מוצרי בית החרושת, ועוררה הדים רבים בתקשורת[41]. פורסמו מאמרים חריפים ב"חזית העם" וב"דבר" והנושא עורר ויכוח חריף גם בגולה.[40] לאחר שלושה וחצי חודשים נחתם הסכם ששם סוף לסכסוך והחזיר את הפועלים הקודמים לעבודה, תוך השארה לשנה של חלק מעובדי ארגון העובדים של הציונים הרוויזיוניסטים. שני הצדדים טענו לניצחון[42]. לאחר 20 שנה, ציין אברהם ארסט את השביתה כנקודת זמן בה הוכרה ההסתדרות כבאת כוח יחידה של הפועלים וכנקודה בה הוכרה זכות הפועל המאורגן לשימוש בכוח הזרוע להדיפת התקפות עליו[43]. לדברי ההיסטוריונית אניטה שפירא, "שביתת פרומין" הסתיימה בכישלון ההסתדרות, משום שנאלצה להשלים עם העסקתם של אנשי בית"ר במקום, ומשום שנתברר כי שליטתה של לשכת העבודה שלה התערערה כאשר קראו עליה תיגר.[40]

בשנת 1947 אירע סכסוך עבודה בין עובדי המפעל הבית"ריים לבעל המפעל, דבר שזכה לגילויי שמחה לאיד ב"על המשמר", על רקע השביתה של 1932[44].

בשנת 1951 נערכה בבית החרושת שביתה ממושכת נוספת שארכה כ-4 חודשים[45].

בשנת 1963 נערכה בפרומין שביתה ארוכה נוספת. השביתה לא זכתה לגיבוי של ההסתדרות אך מבחינת הוועד הייתה מוצלחת והשיגה את רוב דרישותיו[46].

מול רשויות המדינה

לאחר הקמת המדינה, ניסה משרד המסחר והתעשייה לכפות על המפעל למכור את מוצריו במחירים נמוכים ושלא להעלות את מחיריו. בשנת 1952 אף שלל המשרד את רישיון הייצור של המפעל לאחר שלא נענו דרישותיו[47].

בשנת 1970 יצא המפעל במאבק על זכותו לקבוע את מחירי מוצריו כרצונו, בלא אישור של ועדת המחירים הציבורית[23]. החברה טענה שוועדת המחירים מנסה לכפות עליה להוריד את איכות מוצריה וכי לא תסכים לכך. במודעות פרסומת התייחסה החברה לתקופת הצנע וטענה שהצרכן מעדיף את האיכות הגבוהה של מוצרי פרומין, ומוכן לשלם על כך מחיר גבוה יותר[27][48].

מול המתחרים

בשנת 1962 החל אחד מבני משפחת פרומין להקים מפעל ביסקוויטים בכפר סבא, בשם "פרו פרו". הביסקוויטים שווקו בידי חברה בשם "פרוביסק". פרומין פנתה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה, בטענה שהשם "פרו פרו" ופרוביסק (קיצור של פרומין ביסקוויט) יטעו את הצרכן לחשוב שמדובר בתוצרת פרומין. תביעתם התקבלה לגבי השם פרוביסק[49][50] וחברת פרו פרו המשיכה לייצר ביסקוויטים בשמות אחרים[51].

תחרות עזה קיים מפעל "פרומין" מול "אסם", כמתואר לעיל, תחרות שבה נגרמו ל"פרומין" הפסדים כבדים, ובסופה רכשה "אסם" את "פרומין".

הערות שוליים

  1. ^ הנהלת הקפה והמסעדה בלפוריה, דואר היום, 10 באפריל 1924 (מודעה)
  2. ^ מתוצאות סכסוך העבודה בירושלים, דואר היום, 21 באוקטובר 1932
  3. ^ ל. פרומין ובניו, דבר, 28 ביוני 1926 (מודעה)
  4. ^ מעשה פרומין, דבר, 6 בנובמבר 1932
  5. ^ הפסקת עבודה חלקית בבית חרושת פרומין, דבר, 1 ביולי 1943
    בבית חרושת פרומין בירושלים, הצופה, 21 באוגוסט 1944
    ביח"ר פרומין, דבר, 8 במרץ 1945
  6. ^ ביח"ר פרומין נסגר מחוסר סוכר, חרות, 24 בספטמבר 1950
    נתחדש הייצור בביח"ר פרומין, מעריב, 14 בדצמבר 1954
    אתראות בלבד למזייפי מזון, הצופה, 6 בינואר 1955
  7. ^ בתי חרושת חדשים שנועדו, הצופה, 11 במרץ 1953
  8. ^ קריאה ללחום בפיטורים, על המשמר, 13 במרץ 1953
    נציג חרות נגד מפעלי תעשייה מירושלים, חרות, 16 במרץ 1953
    להסיר לזות שפתיים, דבר, 6 באוגוסט 1953 (מודעה)
  9. ^ ל. פרומין ובניו בע"מ, על המשמר, 4 בפברואר 1954 (מודעה)
  10. ^ ביח"ר פרומין קיבל הקצבות לייצוא ומכר תוצרתו בארץ, על המשמר, 8 בדצמבר 1954
  11. ^ כך פוגעים בפועלת ותיקה, על המשמר, 24 באפריל 1955
  12. ^ נסגר ביח"ר פרומין בירושלים, חרות, 8 בינואר 1958
    ביח"ר פרומין ימשיך לייצר, חרות, 12 בינואר 1958
  13. ^ בעלי ביח"ר פרומין רוצים לסגור את מפעלם בירושלים, דבר, 21 בדצמבר 1960
    פרומין בירושלים נסגר סופית, חרות, 12 באוקטובר 1961
  14. ^ י. משולח, יבואן אמריקאי מגדיל הזמנותיו למוצרי מזון מישראל, דבר, 12 במאי 1970
  15. ^ הוכפל ייצוא הביסקוויטים של פרומין השנה, דבר, 13 בנובמבר 1970
  16. ^ דוד ליפקין, מגמת מפעלי המזון: לצמצם השיווק באמצעות סיטונאים, דבר, 23 ביולי 1973
  17. ^ יוסף כנען, רק אלקטרוניקה או גם אטריות, דבר, 13 ביולי 1972
  18. ^ פרומין מחפשת שותפים למפעל האטריות בשדרות, דבר, 22 במאי 1978
  19. ^ מיזוג המחזק מונופול יחייב הודעה מראש, דבר, 13 ביולי 1981
  20. ^ המרכז החדש של אסם ייחנך היום, מעריב, 28 באוקטובר 1981
  21. ^ זהבה דברת, ‏רה-ארגון באגף הסחר של אוסם: איחוד מערכי ההפצה של אוסם ופרומין, באתר גלובס, 10 בפברואר 1999
  22. ^ מוצרים חדשים בביח"ר פרומין, חרות, 22 בפברואר 1960
  23. ^ 23.0 23.1 י. שדמי, מלחמת המחירים של פרומין, מעריב, 27 באוקטובר 1970; המשך
  24. ^ שופרסל מציע, מעריב, 15 ביוני 1965 (מודעה)
  25. ^ מבצע הוזלות מיוחד, דבר, 5 ביוני 1975
  26. ^ חדשות השבוע, מעריב, 3 בנובמבר 1974 (מודעה)
  27. ^ 27.0 27.1 אין פיחות באיכות של פרומין, מעריב, 6 בנובמבר 1970 (מודעה)
  28. ^ פרס האריזה 1967, מעריב, 30 ביולי 1967 (מודעה)
  29. ^ אבקת מאפה, דבר, 19 בדצמבר 1930 (מודעה)
  30. ^ קמח סלתה של פרומין, דבר, 4 ביוני 1973 (מודעה)
  31. ^ פרומנטי, דבר, 27 באפריל 1979 (מודעה)
  32. ^ מדליה של זהב, דואר היום, 30 בספטמבר 1927
  33. ^ ביח"ר פרומין לידי בעלי עלית, משמר, 17 באוגוסט 1944
    כיצד נערכו בחירות בביח"ר פרומין, משמר, 20 במרץ 1945
  34. ^ קו שופטי ישראל יתחיל לפעול באוגוסט ש.ז., חרות, 10 ביוני 1952
    למנהלנו מר מרדכי בן חיים ולרעיתו, דבר, 25 ביולי 1955 (מודעה)
  35. ^ דיון בפירוק שותפות פרומין, דבר, 16 בפברואר 1971
  36. ^ כור מזון רכשה מחצית מניות פרומין, מעריב, 19 בפברואר 1979
  37. ^ לבלהה ואבנר יושפה, מעריב, 1 בינואר 1965 (מודעה)
  38. ^ אסם שילמה עבור פרומין כ-3.5 מליון דולר, דבר, 6 ביולי 1981
  39. ^ לענין בית החרושת פרומין, דבר, 13 בפברואר 1928
  40. ^ 40.0 40.1 40.2 אניטה שפירא, ברל, חלק ב, עמ' 394–395.
  41. ^ התנפלות דמים על פועלי ביהח"ר של פרומין, דואר היום, 18 באוקטובר 1932
    אסירי שביתת פרומין שוחררו בערבות, דבר, 20 באוקטובר 1932
    על שביתת פרומין, דבר, 7 בדצמבר 1932
  42. ^ גמר שביתת פרומין, דבר, 6 בפברואר 1933
    י. גוריון, נגמרה המהתלה, דואר היום, 9 בפברואר 1933
    עם גמר שביתת פרומין, דבר, 6 בפברואר 1933
  43. ^ אברהם ארסט, 20 שנה לשביתת פרומין, על המשמר, 28 באוקטובר 1952; המשך
  44. ^ הופרה האידיליה בין פרומין והלאומיים, משמר, 2 ביוני 1947
  45. ^ שבוע חמישי לשביתת פעולי פרומין בירושלים, דבר, 29 במאי 1951
    שמעון גלמן, על שום מה שובתים פועלי ביח"ר פרומין, דבר, 8 ביולי 1951
    ביח"ר פרומין ייסגר היום, על המשמר, 31 באוגוסט 1951
    מ. בראון, לסיום השביתה בביח"ר פרומין בירושלים, דבר, 12 באוגוסט 1951
  46. ^ ישעיהו אביעם, התסיסה בגוש דן, מעריב, 4 בפברואר 1966
  47. ^ נשלל רשיון הייצור מביהח"ר פרומין, על המשמר, 27 ביוני 1952
    נשלל רשיון הייצור מבית חרושת פרומין בגלל עברות, הצופה, 27 ביוני 1952
    התמרמרות בין פועלי פרומין המפוטרים, חרות, 27 ביולי 1952
  48. ^ מהדוגמאות הבאות נראה שמחיריה אכן היו גבוהים משל מתחרותיה: התייקרו בירה ביסקוויטים ושוקולד, דבר, 18 במאי 1976
    לוח מחירים מקסימליים לצרכן, דבר, 19 ביולי 1977
  49. ^ ע"א 715/68 פרו פרו ביסקיט נגד ל. פרומין ובניו
  50. ^ אזהרה למחקי תוצרתנו, דבר, 7 באוקטובר 1964 (מודעה)
  51. ^ למר אברהם פרומין, דבר, 22 באוקטובר 1964 (מודעה)
13 במרץ

13 במרץ הוא היום ה-72 בשנה (73 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 293 ימים.

1950

שנת 1950 היא השנה ה-50 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1950 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

בית הדין הרבני הגדול

בית הדין הרבני הגדול הוא ערכאת הערעור של מערכת בתי הדין הרבניים בישראל. מושב בית הדין נמצא בירושלים. נשיא בית הדין הרבני הגדול הוא אחד מהרבנים הראשיים לישראל. כעת מכהן הרב דוד לאו כנשיא בית הדין.

בית הדין הגדול הוקם יחד עם הרבנות הראשית. בימי המנדט הבריטי בהרכב בית הדין ישב לפחות אחד מהרבנים הראשיים, פעמים רבות שניהם, ורבנים נוספים מחברי מועצת הרבנות הראשית. בשנות ה-40 של המאה ה-20 הוכללו בהרכבי בית הדין הרבנים: משולם ראטה, יעקב עדס, יעקב קלמס, אליהו מרדכי וולקובסקי, יוסף הלוי וחזקיה שבתי. בשנת 1955 נחקק חוק בתי הדין הרבניים ובו נקבע שבבית הדין הרבני הגדול ישבו דיינים המתמנים על ידי הוועדה לבחירת דיינים וכן הרבנים הראשיים. בראשית ימי המדינה היו בבית הדין שני הרכבים שכללו שני דיינים ואחד מהרבנים הראשיים.

משנת תשי"ח (1958) שכן בית הדין בהיכל שלמה, ברחוב המלך ג'ורג'. באוגוסט 1967 עבר בית הדין הגדול לעיר העתיקה. בשנת תשנ"ה (1995) חזר למערב העיר, לרחוב כורש פינת שלומציון המלכה. מאמצע שנות ה-2000 חזר לרחוב המלך ג'ורג', ושכן (עם בית הדין הרבני בירושלים) בבית פרומין (הכנסת הישנה). בשנת 2015 עבר לבית הרבנות הראשית לישראל ברחוב אהליאב.

פסיקה של בית הדין הרבני הגדול לא ניתנת לערעור. עם זאת, בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, יכול לתת צו בירור לבית הדין הרבני הגדול.

בית פרומין

בית פְרוּמִין (ידוע יותר בשם "הכנסת הישנה") שימש כמשכנה הזמני של הכנסת בשנים 1950–1966. הבניין ממוקם במרכז ירושלים, ברחוב המלך ג'ורג' 24, ופעלו בו הכנסות הראשונה עד השישית.

גן המנורה

גן המנורה (ידוע גם בשמות בור שיבֶּר וגן הסוס) הוא גן ציבורי במרכז ירושלים, בין הרחובות המלך ג'ורג', בארי, שמואל הנגיד ובן יהודה, צפונית לבית פרומין ודרומית לבניין המשביר לצרכן. בגן אמפיתיאטרון קטן, מזרקת מים דמוית מפל, פסל בדמות סוס וכן שירותים ציבוריים.

ה'תש"י

ה'תש"י (5710) או בקיצור תש"י היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-24 בספטמבר 1949, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 11 בספטמבר 1950. שנה מסוג זחא, איננה מעוברת, ואורכה 353 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תש"י 2 שנות עצמאות.

הכנסת

הכנסת היא הרשות המחוקקת ובית הנבחרים של מדינת ישראל. מקום מושבה הוא משכן הכנסת שבקריית הממשלה בירושלים. בהיות ישראל דמוקרטיה פרלמנטרית, בוחרים אזרחי המדינה את נציגיהם בכנסת והם אלה שממנים את הממשלה, הזקוקה לאמונם. שיטת הבחירות היא ארצית-יחסית, והאזרחים בוחרים ברשימות של המפלגות השונות.

במערכת האיזונים שבין רשויות השלטון, הרשות המבצעת, הממשלה, יונקת את כוחה ואת סמכויותיה מהכנסת, וזו מפקחת עליה באופן שוטף. הרשות השופטת, הכוללת את מערכת בתי המשפט, מקבלת את מעמדה וסמכויותיה מחוק יסוד: השפיטה שחוקקה הכנסת, ופועלת לפי החוקים שמחוקקת הכנסת, ובסמכותה לפרשם. לעיתים, מפעילה הרשות השופטת ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת.

תפקידיה העיקריים של הכנסת הם קביעת הנורמות הנוהגות במדינה באמצעות חוקים ופיקוח על הממשלה באמצעים שונים העומדים לרשותה, ובהם אישור חקיקת משנה, הצעות אי אמון, שאילתות, דיונים ועוד. הדיונים השונים נערכים במליאה ובוועדות הכנסת, המחולקות לפי נושאים. עבודת הכנסת נעשית לפי חוקים שונים, תקנון הכנסת, או "הנוהג והנוהל המקובלים". לשם ביצוע תפקידיהם, נעזרים חברי הכנסת במחלקות ובבעלי תפקידים שונים הפועלים בכנסת, כדוגמת מרכז המחקר והמידע, היועץ המשפטי ובעבר נציבות הדורות הבאים.

הכנסת הנוכחית היא הכנסת העשרים ושתיים ויושב ראש הכנסת הנוכחי הוא יולי אדלשטיין.

הכנסת הראשונה

הכנסת הראשונה (נקראה בתחילה האספה המכוננת) הייתה הגוף הנבחר הראשון במדינת ישראל, שתפקידה היה לכונן את חוקת מדינת ישראל. הרכבה נקבע בבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. במגילת העצמאות נקבע כי האספה המכוננת תקבע חוקה למדינה עד 1 באוקטובר 1948, שעל פיה יוקמו "השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה". בפועל התכנסה האספה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט (14 בפברואר 1949), ובתוך יומיים בלבד החליטה לשנות את ייעודה מאספה מכוננת לבית מחוקקים ושמו "הכנסת", המהלך שנוי במחלוקת עד היום.

ישיבת הפתיחה של האספה המכוננת התקיימה בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. לאחר מכן עברה האספה לבניין קולנוע קסם בתל אביב, ואולם בדצמבר 1949 עלתה שוב לירושלים וישיבותיה התקיימו בבניין המוסדות הלאומיים. במרץ 1950 השתכנה הכנסת בבית פרומין.

הכנסת השנייה

הכנסת השנייה הושבעה ב-20 באוגוסט 1951 (י"ח באב תשי"א). הרכבה נקבע בבחירות שנערכו ב-30 ביולי 1951. כהונת הכנסת נמשכה 3 שנים ו-11 חודשים, והסתיימה ב-15 באוגוסט 1955 (כ"ז באב תשט"ו), עם התכנסותה של הכנסת השלישית.

יושב-ראש הכנסת היה יוסף שפרינצק. סגני יושב-ראש היו זאב שפר, בנימין מינץ, חנה למדן ויוסף סרלין.

מזכיר הכנסת היה משה רוזטי.

המשולש (ירושלים)

בירושלים המשולש הוא כינויו של האזור שאותו תוחמים הרחובות יפו, המלך ג'ורג' ובן יהודה, היוצרים צורת משולש.

הסתדרות העובדים הלאומית

הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) היא התאגדות מקצועית בישראל שהוקמה ב-1934 על ידי התנועה הרוויזיוניסטית. מטרת הארגון היא הגנה על זכויות העובדים החברים בה ודאגה לרווחתם של העובדים על בסיס חמשת הממ"ים שהגדיר זאב ז'בוטינסקי בתורתו החברתית.

הע"ל היא ארגון העובדים הכללי השני בגודלו בארץ. בשנת 2007 היו כ-17 אלף חברים בעלי זכות הצבעה בארגון. בשנים האחרונות חל גידול משמעותי במספר החברים בהסתדרות הלאומית. נכון למרץ 2017 הע"ל היא ארגון העובדים השני בגודלו בישראל עם כ-100,000 עובדים מיוצגים מתוכם כ-90,000 משלמים דמי חבר ו-10,000 משלמים דמי טיפול.

השלכת הרימון בכנסת

השלכת הרימון בכנסת הייתה תקרית שהתרחשה ב-29 באוקטובר 1957, בה השליך משה דואק, בן 24, רימון יד בכנסת במשכנה בבית פרומין.

כ"ד באדר

כ"ד באדר הוא היום העשרים וארבעה בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וארבעה בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ד אדר תלוי האם בר המצווה נחוג בשנה פשוטה או מעוברת והאם הוא נולד בשנה פשוטה או מעוברת. עבור ילד שנולד באדר א' או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, פרשת בר המצווה היא, ברב השנים הפשוטות פרשת ויקהל-פקודי. בשנים פשוטות מקביעות השא פרשת בר המצווה היא פרשת פקודי לבד ובשנים פשוטות מקביעות הכז היא פרשת ויקרא. בשנים מעוברות, עבור ילד שנולד באדר א', פרשת בר המצווה היא פרשת ויקהל, ברב השנים המעוברות, אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (בשנה מקביעות השג) פרשת בר המצווה היא פרשת פקודי. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה, ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת תזריע. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת שמיני.

מזכיר צבאי

מזכיר צבאי הוא יועץ מטעם הצבא לממלא תפקיד ציבורי בכיר, אשר מתאם בין ממלא התפקיד ובין הצבא, ומייעץ לו בסוגיות של צבא וביטחון.

בבריטניה מתקיימת משרת מזכיר צבאי לשר ההגנה משנת 1795.

מפרץ חיפה

מפרץ חיפה הוא מפרץ בצפון מישור החוף היחידי הגדול בחוף הים התיכון של ארץ ישראל. אורכו (בציר צפון-דרום) הוא כ-12 קילומטר והנחל העיקרי הנשפך אליו הוא הקישון.

רובע מפרץ חיפה הוא אחד מרובעי העיר חיפה.

משכן הכנסת

משכן הכנסת הוא מקום פעילותה העיקרי של הכנסת. המבנה, שהושלם בשנת 1966, שוכן בקריית הממשלה שבגבעת רם בירושלים.

קפה טעמון

קפה טעמון הוא בית קפה ותיק בירושלים.

קפה טעמון שוכן בקרן הרחובות המלך ג'ורג' והלל - מול בית פרומין ששימש משכנה של הכנסת הראשונה. עיקר פרסומו בא בשנות ה-60 וה-70, כאשר שימש מקום מפגש לאנשי בוהמה, תקשורת ושמאל ירושלמים.

רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)

רחוב המלך ג'ורג' החמישי (ידוע גם כ-קינג ג'ורג') הוא אחד מהרחובות המרכזיים בירושלים. הרחוב נחנך בימי המנדט הבריטי, במלאת שבע שנים לכיבוש ירושלים על ידי הצבא הבריטי בראשות אלנבי, ונקרא על שם המלך הבריטי באותה העת – המלך ג'ורג' החמישי.

שביתה

שביתה היא הפסקת עבודה זמנית שנוקטים עובדים נגד מעסיקיהם כאמצעי לחץ במסגרת סכסוך כלכלי בין העובדים לבין המעסיק. שביתות מאורגנות על ידי איגוד מקצועי או על ידי התארגנות עובדים אחרת. אף על פי ששביתות פוגעות בכלכלה בטווח הקצר וגוררות הפסדים כספיים למעסיקים במגזר הפרטי ולעיתים נזק משני של פגיעה בעסקים משיקים, יש הרואים בהן אמצעי הכרחי, כלי שהדמוקרטיה מעניקה לעובדים כדי שלא יעמדו חסרי כל כנגד איומים מצד מעסיקים, כגון הפחתת שכר, פיטורים, הרעה בתנאי ההעסקה ויחס לא הוגן.

השביתה הראשונה המתועדת בהיסטוריה התרחשה במצרים העתיקה באלף הראשון לפנה"ס, ובה הפועלים שבנו את קברי המלכים בדיר אל-מדינה שבתו במחאה על כך שלא סיפקו להם מזון.[דרוש מקור]השביתה פוגעת לא רק במעסיק, אלא גם במשק ובלקוחות או במקבלי שירות הבאים במגע עם הגורם השובת. במקרים מסוימים עלול הנזק לגרום במהירות למשבר חמור, במיוחד בגופים או במגזרים שבהם תלויה פעילות רבה או קריטית, למשל בתי חולים, נמלים, רשת החשמל וכדומה.

במקרים מסוימים יכולים המדינה להוציא צו מניעה שמונע מהעובדים (או מחלקם) לשבות, ומחייב אותם להתייצב לעבודתם - בעיקר כאשר מדובר בעובדים חיוניים למשק.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.