פרומגיסטראט

פרומגיסטרטלטינית: promagistratum) הוא התואר שניתן ברפובליקה הרומית לאדם הפועל עם סמכות של בעל משרה, מגיסטראט, אך בלי להחזיק במשרה כזו בפועל. משרה זו נוצרה ברפובליקה כדי לאפשר שליחת מושלים לפרובינקיות מעבר לים לתקופה ממושכת, במקום לבחור בהם מחדש מדי שנה. הפרומגיסטראטים מונו על פי "החלטת הסנאט" (senatus consultum) ולא על–פי חוק מיוחד, ולכן, כמו פעולות אחרות של הסנאט הרומי, היו ניתנות לביטול על ידי אסיפות העם. דוגמה לכך הייתה החלפתו של קאיקיליוס מטלוס על–ידי גאיוס מריוס במהלך מלחמת יוגורתה.

הפרומגיסטרטים שימשו בדרך כלל בתפקיד פרוקוואיסטור (כלומר, במקום קוואיסטור), פרופראיטור (במקום פראיטור) או פרוקונסול (במקום קונסול). אחרים שימשו כפרוקוראטורים, במקום "קוראטורים". לפרומגיסטרט הייתה סמכות זהה לזו של בעל המגיסטרט המקביל ולווה באותו מספר של ליקטורים ונהנה בדרך כלל מסמכות שווה לזו של המגיסטרט בתוך תחום השטח שעליו שלט. לעיתים קרובות, אך לא בהכרח, מונו לתפקיד זה אנשים שכבר נשאו בתפקיד המגיסטרט המקביל.

מוסד הפרומגיסטרט נוסד כאשר גילו הרומים כי אין זה נוח או מעשי להמשיך להוסיף מגיסטרטציות רגילות כדי לנהל את ענייני הפרובינקיות שלהם, ההולכות ומתרבות. על כן, הם אימצו את הנוהג של מינוי אדם שיפעל במקום (pro) המגיסטרט.

הפרומגיסטרט נהנה בפרובינקיה אליה נשלח מסמכות מוחלטת ומחסינות מתביעה כל עוד נשא במשרה. עובדה זו הובילה רבים מהמושלים הפרובינקיאליים לחתור להיבחר שוב ושוב למשרתם כדי להימנע מתביעה על דרכי הסחיטה והשוחד שנקטו. דוגמאות מפורסמות לכך הם גאיוס ורס ולוקיוס סרגיוס קטילינה.

האימפריום של הפרומגיסטראט היה מוגבל לשטח הטריטוריאלי אליו נשלח או לגבולות המשימה שהוטלה עליו והוא פקע ברגע שהפרומגיסטרט נכנס לתוך הגבול הקדוש של רומא.

כוחם הכמעט בלתי–מוגבל של הפרומגיסטרטים הוביל לשימוש במונח "פרוקונסול" ביחס לכל בעל משרה רם שמונה מלמעלה או מבחוץ לשלוט בשטח תוך התעלמות מהמוסדות הפוליטיים המקומיים (כלומר, אדם שלא נבחר וסמכותו עולה על זו של הפקידים הרשמיים המקומיים).

אוגוסטוס (תואר)

אַוּגוּסְטוּס (בלטינית Augustus: "הנשגב" או "הנעלה") היה התואר הידוע ביותר של הקיסר הרומאי הראשון, גאיוס יוליוס קיסר אוקטביאנוס. מאוחר יותר אומץ השם כאחד מתארי הקיסרים הרומים. בתקופת שלטון הטטררכיה שימש התואר להבדיל בין הקיסרים הבכירים, האוגוסטוס של המערב והאוגוסטוס של המזרח, מאלה בעלי הסמכות הקטנה יותר, הקיסרים.

עד לתקופת הטררככיה התואר עצמו היה חסר סמכויות ממשית והיה תואר כבוד בלבד, שניתן לאוגוסטוס, או ליתר דיוק נלקח על ידיו, כסימן לייחודו וליוקרתו. השם כנראה קשור למושגים אוגור (augur), כהן דת רומי שתפקידו היה לפרש את מחשבות האלים מצפייה בתעופת ציפורים, והמילה אוקטוריטאס (auctoritas) שפירושה השפעה ויוקרה הנובעת מתכונותיו והישגיו של האדם.

אימפרטור

אימפרטור (בלטינית: imperator) הוא מונח משפטי מדיני ברומא העתיקה בתקופת הרפובליקה הרומית ותקופת הקיסרות הרומית שבמובנו הרחב ביותר מתפרש כבעל שלטון, ובמובנים מצומצמים יותר מתפרש כמפקד צבא מנצח. בתקופת הקיסרות שימש התואר אימפרטור כאחד מתארי הקיסר הרומי.

לפי החוק הרומאי מפקד צבא היה זכאי להיקרא אימפרטור רק בהכרזה על ידי חייליו שלו, בשדה הקרב, סמוך לניצחונו. תואר זה היה מאושר לפעמים על ידי הסנאט הרומי, והמצביא היה נושא אותו עד סוף כהונתו כמגיסטראט, או עד לעריכתו של טריומף לכבודו. בנוסף הוא היה רשאי להתהדר בתואר זה רק מחוץ לחומות העיר רומא.

האדם הראשון שעליו יש עדות שקיבל את תואר האימפרטור הוא סקיפיו אפריקנוס. התיאור השני הידוע בימינו של הכרזת אדם כאימפרטור הוא בשנת 189 לפנה"ס כאשר לוקיוס אמיליוס פאלוס כונה אימפרטור.

מהמאה ה-2 לפנה"ס והלאה הלכו ורבו המקרים בהם הוכרזו אימפרטורים. לוקיוס קורנליוס סולה הוכרז כאימפרטור מספר פעמים במהלך מלחמת האזרחים הרומית ומלחמות מיתרידטס, אך הוא ויתר על תואר זה עם מינויו לדיקטטור. גנאיוס פומפיוס מגנוס הוכרז אימפרטור לפחות פעם אחת.

יוליוס קיסר שינה את מושג האימפרטור והפך אותו לכינוי קבוע שלו. לא ברור אם קיסר אימץ את השם כשם משפחה או כשם פרטי. לפי קאסיוס דיון העניק הסנאט את התואר אימפרטור לקיסר לצמיתות כהכרה בסמכותו העליונה במדינה, ואף הרשה לו להעביר את השם בירושה.

יורשו של קיסר, אוגוסטוס, אימץ את השם "אימפרטור" כשמו הפרטי במקום שמו הקודם גאיוס. לפי צבי יעבץ הוא עשה זו מטעמים תעמולתיים, כתגובה על כך שסקסטוס פומפיוס אימץ את תואר אביו, גניאוס פומפיוס מגנוס כשם פרטי. הקיסר הבא אחריו טיבריוס לא אימץ את השם אימפרטור כשמו הפרטי, אך שמר אותו כאחד מתאריו.

עם עליית קליגולה לשלטון הוא הוכרז אימפרטור בידי הסנאט הרומי, לכאורה בשל ניצחון בקרב. מתקופת קליגולה והלאה השתרש המנהג של הכרזת קיסרים חדשים כאימפרטורים בידי הסנאט עם עלייתם לשלטון.

אותו, עם עלייתו לשלטון, חידש את מנהגו של אוגוסטוס ואימץ את השם אימפרטור כשמו הפרטי. מאז והלאה נשתרש המנהג שהקיסרים אמצו את השם אימפרטור בתחילת שמו הרשמי. מנהג זה נשתמר עד לסופה של האימפריה הרומית.

אימפריום

אימפריום (לטינית: imperium) הוא מושג ששימש ברומא העתיקה לציון הסמכות, העוצמה והרשות לצווֹת שהוענקו לשליטי המדינה בתקופת המלוכה הרומית, הרפובליקה הרומית, והקיסרות הרומית המוקדמת.

מובן אחר של המונח היה בהקשר של שליטה בשטח. המונח "אימפריום רומנום" (Imperium Romanum) משמעו שטח שבשליטת האימפריה הרומית, כשהכוונה היא לכל חלק בעולם בו שלטה רומא. המונח המודרני של אימפריה התפתח ממובן זה.

דקמווירי

הדקמווירי הייתה ועדה בת 10 חברים שהוקמה ברומא העתיקה לצרכים שונים כגון חלוקת אדמות לאזרחים, הקמת קולוניות וכו'.

ועדת ה-10 המפורסמת ביותר בימי הרפובליקה הרומית היא זו שהוקמה סביב שנת 450 לפנה"ס על פי דרישת ההמון הפלבאי לכינון חוקה כתובה לרפובליקה. הסנאט הרומי הסכים לדרישת ההמון ומינה ועדת 10 שכללה ברובה בני אצילים (פאטריקים) אך גם נציגים פלבאים. ה-10 מונו לתקופה של שנה ושלטו ברומא ביד רמה עד כי שלטונם זכה לכינוי "הדקמוויראט". בתום השנה העלתה על הכתב וועדת ה-10 את חוקתה של רומא אך סירבה להתפטר והמשיכה לכהן שנה שנייה שבסופה פרסמה את "12 הלוחות". גם בתום השנה השנייה סרבה הוועדה לוותר על שלטונה המוחלט עד כי ההמון לא הכיר בה, פרש מרומא והביא להדחתה ולהחזרת שלטון הקונסולים.

ויגינטיסקסווירי

ויגינטיסקסווירי (לטינית, בריבוי: vigintisexviri, ביחיד: vigintisexvir) הייתה חבר (קוֹלגיוּם) של מגיסטרטים זוטרים (magistratus minores) ברפובליקה הרומית. מילולית, משמעות השם היא "עשרים ושישה גברים". החברים בה כללו את שלושת הבכירים (triumviri capitales), שלושה האחראים על הכספים (triumviri monetales), ארבעת האחראים על הדרכים בתוך החומות (quatuorviri viarum curandarum), שני אחראים על הדרכים המובילות מחוץ לעיר (curatores viarum), עשרה אחראים לשיפוט במקרים אזרחיים (decemviri litibus או stlitibus judicandis), וארבעה פראיפקטי שנשלחו לקמפניה לשמש שופטים שם.

בתקופת הפרינקפס של אוגוסטוס בוטלו משרות ארבעה הפריפקטים לקמפניה ושני האחראים לדרכים מחוץ לעיר, שכן לא היה בהם צורך עוד, והעשרים ושישה הפכו לעשרים (vigintiviri).

בתקופת הרפובליקה שימשה החברות בעשרים ושישה קרש קפיצה לבני הסנאטורים ברומא להתחיל ב"מסלול המשרות" המקובל. גיל הכניסה לעשרים ושישה היה, בהתאמה, עשרים. יוליוס קיסר, למשל, שימש בתפקיד אחראי על הדרכים מחוץ לעיר ושיפץ חלק מויה אפיה. בשנת 13 לספירה, עם זאת, הועבר בסנאט חוק המגביל את החברות בעשרים לבני "מעמד הפרשים" בלבד. כתוצאה מכך, לעשרים לא היו מושבים בסנאט, אלא אם כן החזיקו במשרה נוספת שהעניקה להם את הזכות לכך.

טריומווירט

טריוּמווירָט (מלטינית: Triumviratus) הוא כינוי לממשל שבראשו עומדים שלושה אנשים (triumviri). במקור כונו כך שני ממשלים ברומא העתיקה.

מגיסטר אקוויטום

מגיסטר אקוויטום (בלטינית, magister equitum, אדון הסוסים) הוא תואר שמקורו בתקופת הרפובליקה הרומית ומציין את סגנו ומחליפו הנבחר של הדיקטטור. המונח שימש ולעיתים משמש עד היום לציון עמדה גם במדינות אירופאיות שונות.

מגיסטראט

מגיסטראט (לטינית, magistratus) הוא השם ששימש ברפובליקה הרומית למשרות רשמיות בתחום הפוליטי, הצבאי, הדתי והשיפוטי ברומא העתיקה. היו שני סוגי בעלי משרות: בעלי משרה רגילה (magistratus ordinarii, מילולית "נבחרים באופן קבוע") ובעלי משרה מיוחדת (magistratus extraordinarii). המגיסטראטים הרגילים נבחרו מדי שנה (לבד מהקנסור) ושירתו במשך שנה אחת. בדרך כלל, היו נבחרים שני מגיסטראטים רגילים, כדי למנוע מצב שבו אדם אחד יזכה ביותר מדי כוח. לעומת זאת, מגיסטראטים מיוחדים נבחרו רק במקרים מיוחדים, ולא בהכרח בלוויית עמית למשרה. למגיסטראטים המיוחדים היה כוח שמעבר למגיסטראטים רגילים.

על מנת להתחרות על המגיסטראטורה קיימו המועמדים משחקים ציבוריים, בהם שעשעו את העם, וזה בנוסף למשחקים שאורגנו דרך שגרה על ידי האיידילים.

נומידיה

נומידיה הייתה ממלכה ברברית עתיקה באפריקה הצפונית שהפכה ברבות השנים לפרובינקיה רומית ששכנה בין לוב, תוניסיה ואלג'יריה המודרניות.

לאחר תבוסת קרתגו, הריסתה והכרזתה כשטח מקולל בשנת 143 לפנה"ס (במהלך המלחמה הפונית השלישית) נומידיה נותרה הממלכה החשובה ביותר ביבשת השחורה. עליה שלט יוגורתה, המלך הברברי הפופולרי ונכדו הבלתי חוקי של מסיניסה, מלכה הראשון של הממלכה. לצידו של יוגורתה שלט על החלק המזרחי והעני יותר של הממלכה אחיו החורג אדהרבעל.

ב-112 לפנה"ס, תוך כדי התעלמות מפורשת מההחלטה הרומית לחלק את הממלכה לשניים, תקף יוגורתה את אחיו החורג. במהלך הלחימה הרגו כוחותיו של יוגורתה אנשי עסקים איטלקיים ועוררו את זעם רומי. אמנם שוחד ששלח יוגורתה לרומים צינן מעט את הרוחות וגרם לכך שיקבל הסכם שלום במקום התקפה רומית, אך כאשר זומן לרומא כדי להסביר את תנאי ההסכם, המלך הברבר התפתה לרצוח יריב פוליטי, ואיבד את כל תמיכתו מרומא. בכך פרצה המלחמה שתהיה ידועה בשם מלחמת יוגורתה.

לאחר תבוסת נומידיה במלחמה עם תפיסתו של יוגורתה (106 לפנה"ס לערך) בשבי, מערבה של הממלכה סופח לבוככוס, מלך מאוריטניה ושאר חלקיה הושארו תחת שלטון הנסיכים המקומיים. מעמדה של הממלכה השתנה כאשר פרצה מלחמת האזרחים בין קיסר לפומפיוס, וכך, ב-46 לפנה"ס, השתנה שמה לפרובינקיית "אפריקה נובה". ב-30 לפנה"ס הומלך לשלטון הממלכה יובה השני, בעלה של קלאופטרה סלנה (בתם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה) ובנו של מלכה הקודם של נומידיה, יובה הראשון.

אך המלך הצעיר לא הצליח להשתלט על הממלכה וכך, ב-25 לפנה"ס, זמן קצר בלבד לאחר מכן הכתרתו, נשלח למאוריטניה והוכתר כמלך שם.

רק בשנת 193 לספירה, תחת הקיסר ספטימיוס סוורוס, הופרדה הממלכה מהפרובינקיה הרומית ונשלטה על ידי פרומגיסטראט אימפריאלי. לאחר עליית דיוקלטיאנוס לשלטון היא אף הפכה לאחת משבע הפרובינקיות של בישופות אפריקה ושמה שונה ל"נומידיה קירטנסיס". הממלכה החדשה-ישנה עברה תהליך רומניזציה נרחב ועריה הורחבו. בשנת 428 הוונדלים פלשו והממלכה החלה לרדת מגדולתה, במקביל לתהליך מידבור טבעי שעברה.

פראיטור

פְּרָאיְטוֹר, (לטינית: praetor, מיסוד prae, להקדים, להיות לפני) היה ברפובליקה הרומית תוארו של הקונסול כאשר הוא מוביל צבאות למלחמה. ההיסטוריון טיטוס ליוויוס הקביל תואר זה לתואר הסטרטגוס אצל האכאים ביוון.

במקורו היה השירות כפראיטור סוג נוסף של כהונה קונסולרית, ותפקידיו הראשיים של הפראיטור היו חלק מתפקידי הקונסולים. הפראיטור עמד לעיתים בראש צבא רומי, וכאשר נעדרו הקונסולים מרומא לצורך פיקוד על צבאות, מילא את תפקידיהם בעיר עצמה (ולפי ליוויוס נקרא אז praetor maximus). הפראיטור היה מגיסטרטוס קורוליס ולווה בשישה ליקטורים, שומרי ראש ועוזרים. מאוחר יותר, הופחת מספר הליקטורים של הפראיטור לשניים, עובדה שביטאה את הפיחות במעמד המשרה.

הפראיטור הראשון המוזכר מונה בשנת 366 לפנה"ס. הבחירה לתפקיד הייתה מוגבלת לפטריקים. הפראיטור הפלבאי הראשון מונה בשנת 337 לפנה"ס. שם המשרה היה אז "קולגה קונסוליבוס" (collega consulibus), לסמן את היותו עמיתם של הקונסולים. הפראיטור נבחר במסגרת "אספת המאות" (comitia centuriata) מיד אחרי בחירת הקונסולים.

בשנת 246 לפנה"ס מונה פראיטור נוסף, שתפקידו היה לנהל את ענייני המשפט בין תושבי העיר לזרים. כך נוצרו שתי משרות נפרדות: פראיטור אורבנוס (praetor urbanus), שהיה ממונה על השגחה על ציות לחוק הרומי וניהול ענייני המשפט בין בני רומא. על הפראיטור אורבנוס נאסר לעזוב את העיר לתקופה של למעלה מעשרה ימים. תפקידו היה לפקח על הלודי אפולינארס (ludi apollinares). לצדו כיהן פראיטור פרגריני (praetor peregrini) שתפקידו היה לעסוק בניהול ענייני המשפט בין זרים ובין תושבי רומא לזרים. בתפקידים אלו העלו הפראיטורים תרומה נכבדת להתפתחותו של החוק הרומי ובמיוחד להתפתחות חוקי קניין ברורים בתוכו. כאשר נעדר אחד מהפראיטורים מן העיר לפיקוד על צבא, מילא השני את תפקידיו. בתחילה, היה מקובל להעניק משרת פראיטור לקונסולים בשנה שאחרי כהונתם כקונסולים. מאוחר יותר, התפתח גם נוהג להעניק לפראיטור אימפריום צבאי לשנה נוספת.

עם הזמן, נוספו משרות פראיטור נוספות, כדי לעמוד בעומס העבודה שנוצר כאשר התרחבה רומא מעבר לאיטליה. שתי משרות פראיטור חדשות נוצרו בשנת 227 לפנה"ס לניהול סיקיליה וסרדיניה, ועוד שתיים לניהול הפרובינקיה היספניה בטיקה שבחצי האי האיברי שנוספה בשנת 197 לפנה"ס. עם הזמן גדל מספרם עד שישה עשר, כאשר הדיקטטורים ואחר כך הקיסרים מוסיפים משימות שונות לניהול השיפוטי שהיה באחריותם, כמו למשל תוספת שני פראיטורים על–ידי קלאודיוס לדיון בעניינים הנוגעים לפידאיקומיסה, פראיטור לענייני פיסקוס ואזרחים פרטיים שהוסיף נרווה ופראיטור לדיון בענייני טטולה שהוסיף מרקוס אורליוס.

עיקר תפקידיהם של הפראיטורים היה דיון וקביעת מידת ההתאמה לחוק הרומי באמצעות קביעת פסק דין, judex. הפראיטורים עסקו בעניינים אזרחיים וכן בעניינים פליליים. בפני הפראיטורים עמדו ארבע "שאלות מתמידות" (questiones perpeuae):

שאפתנות (ambitus): ענייני שוחד וניסיון.

בעיות כספיות (repetundae): חישוב, כספים, סכסוכים עסקיים.

מעילה (peculatus): במיוחד בכספי ציבור.

כבוד וסמכות (majestas).סולה הוסיף לאלו שאלות נוספות:

מרמה וצביעות (falsum).

התנקשות, רצח והרעלה (sicariis et veneficis).

רצח אב או קרובי משפחה (de parricidis).הפראיטורים היו מתכנסים לשמוע משפט ולקבוע, והיו מקבלים את החלטתם, להעניש או לזכות את הנאשם ברוב קולות. בכהנם במשפט, ישבו הפראיטורים על סלה קורוליס (sella curulis) בטריבונל, שהיה אותו חלק מבית המשפט שהיה ראוי לפראיטור, עוזריו וידידיו. מן הצד השני ניצב הסובסליה (subsellia), החלק בו ניצבו המתדיינים ואחרים.

פרובינקיה רומית

פרובינקיה רומית היה שמה של יחידה מנהלתית בתחום שלטון החוץ של הרפובליקה הרומית ולאחר מכן של הקיסרות הרומית. כל השטחים שהיו תחת שליטת המדינה הרומית מחוץ לחצי האי האפניני חולקו למספר פרובינקיות, בצורה שאפשרה לרומא לשלוט על שטחים נרחבים אלה. שמות הפרובינקיות, מספרן, ושטחם השתנו לאורך ההיסטוריה של רומא, בייחוד לאחר המעבר משלטון הרפובליקה לשלטון הקיסרות.

בהוראתו המקורית שימש המונח "פרובינקיה" לציון מרחב סמכות של פקיד שלטון או מצביא. מרחב זה לא היה בהכרח מרחב גאוגרפי. ברבות הימים נעשה שימוש נפוץ יותר במונח לציון הוראתו הגאוגרפית-מנהלית.

בפרובינקיה משל בדרך כלל פוליטיקאי רומי בעל מעמד סנאטורי, כלומר קונסול או פראיטור לשעבר, שכיהן כנציב בפרובינקיה מתוקף היותו פרומגיסטראט.

בתקופת הרפובליקה הרומית מושלי הפרובינקיות מונו לתקופה של שנה אחת. בתחילתה של כל שנה חולקו הפרובינקיות השונות למושלים העתידיים על ידי הגרלה או מינוי ישיר של הסנאט הרומי. בדרך כלל הממשל בפרובינקיות הבעייתיות יותר, בהן הייתה סכנה למרידה פנימית או פלישה של כוח חיצוני, ניתן לקונסולים לשעבר, אישים בעלי ניסיון ויוקרה רבים. בהתאמה חולקו לגיונות הצבא הרומי בפרובינקיות השונות לפי מידת הסכנה הצבאית שהייתה טמונה בהם.

גודלן ומספרן של הפרובינקיות השתנה בהתאם למצב הפוליטי הפנימי של רומא. לדוגמה, בתקופת הקיסרות הרומית פוצלו פרובינקיות בהן הוצבו כוחות צבא גדולים על מנת למנוע ריכוז כוח אצל הנציב המקומי, כוח שיכול לשמש אותו נגד הקיסר.

עם ייסוד משטר הפרינקפס של אוגוסטוס ותחילת עידן הקיסרות הרומית, ריכז אוגוסטוס בידיו את הסמכויות למנות נציבים לפרובינקיות מסוימות. למעשה הפרובינקיות החשובות של האימפריה מבחינה אסטרטגית, אלו ששכנו בגבולות האימפריה, או היו בעלות חשיבות כלכלית כמו מצרים, הפכו לפרובינקיות קיסריות, שבהן לקיסר הייתה סמכות ניהולית וצבאית עליונה, דרך הנציב שמינה ששימש כבא כוחו. שאר הפרובינקיות זכו למעמד של פרובינקיות סנאטוריות, פרובינקיות שבהם הסנאט הרומי היה בעל זכות למנות את הנציבים. חלוקה זו לא מנעה מהקיסר להתערב בענייני הפרובינקיות הסנאטוריות כשראה צורך בכך, אולם היא נתנה לסנאט מידה מסוימת של השפעה, או לפחות מראית עין של כזו.

מצרים עצמה הייתה פרובינקיה מיוחדת במעמדה בתקופת הקיסרות, פרובינקיה אשר הייתה למעשה רכושו הפרטי של אוגוסטוס ולאחר מכן יורשיו, ונשלטה על ידי נציב ממעמד הפרשים.

עם מהלך השנים הלך ופחת מספר הפרובינקיות שנשלטו על ידי אנשים ממעמד סנאטורי, והתפתחו מעמדות חדשים של נציבים שמונו על ידי הקיסר הרומי מקרב הצבא, מעמד הפרשים ומקורביו. במהלך ההיסטוריה של האימפריה הרומית ניצלו נציבים רבים את הכוח הצבאי שעמד לרשותם בניסיון למרוד בקיסר הרומי ולמלוך במקומו. אחת הדוגמאות הבולטות לניסיון מוצלח כזה הוא של אספסיאנוס, מדכא המרד הגדול ונציב סוריה, שניצל את משאביו הצבאיים והטלטלה שעברה על רומא כדי להשתלט עליה.

הפרובינקיה הרומית הראשונה הייתה סיקיליה (האי סיציליה) שסופחה לשטחה של הרפובליקה בשנת 241 לפנה"ס, לאחר שנכבשה מידי קרתגו במהלך המלחמה הפונית הראשונה. הפרובינקיה השנייה שנוסדה הייתה קורסיקה וסרדיניה בשנת 231 לפנה"ס.

בזמן עלייתו של יוליוס קיסר לשלטון היו קיימות בתחומה של הרפובליקה 14 פרובינקיות, 7 באירופה, חמש באסיה ושתיים באפריקה. קיסר ייסד בתקופת שלטונו עוד שלוש פרובינקיות חדשות. ב־120 לספירה היו קיימות באימפריה הרומית 49 פרובינקיות, מספר השיא של האימפריה. בימי הרפורמות של דיוקלטיאנוס בוטל הסדר הישן של הפרובינקיות ורוב הפרובינקיות עברו חלוקה מחדש לפרובינקיות קטנות יותר.

פרינקפס

פְּרִינְקֶפְּס (בלטינית: princeps, לשון רבים - principes, פּרִינקִיפֶּס) הוא התואר הרשמי בו החזיק הקיסר הרומי.

מקור התואר הוא ברפובליקה הרומית, בה הוכרז מדי 5 שנים (על ידי הקנסורים) פרינקפס סנאטוס - "הראשון בסנאט". בשנת 27 לפנה"ס החליט אוגוסטוס קיסר ליטול תואר זה מתוך כוונה ליצור מראית עין של המשכיות בין שלטונו המוחלט למעשה לבין תקופת הרפובליקה.

מן המילה 'פרינקפס' נגזרה המילה 'נסיך' בכמה שפות אירופיות מודרניות: באיטלקית Principe, באנגלית ובצרפתית Prince וכו', וכן המילה "ראשון" או "עיקרי" בשפות לטיניות (למשל Principal באנגלית).

פרינקפס סנאטוס

פרינקפס סנאטוס (Princeps Senatus, מילולית: הראשון בסנאט) - יושב ראש הסנאט ברומא העתיקה.

בימי הרפובליקה הרומית הפרינקפס סנאטוס מונה על ידי שני הקנסורים לתקופת כהונה בת 5 שנים מתוך פטריקים שהיו קונסולים-לשעבר ובדרך כלל גם קנסורים-לשעבר - עם אפשרות לכהונה נוספת. על-מנת להיבחר לתפקיד הפרינקפס, היה על המועמד להיות בעל מוניטין פוליטי ללא רבב ולהיות מקובל על שאר הסנאטורים. אף על פי שלפרינקפס סנאטוס לא הייתה סמכות של ממש, התואר העניק כבוד עצום לנושא בו ואכן רבים מגדולי הרומאים נשאו בו עם השנים, ובהם פאביוס מאקסימוס ופובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס. תפקידי הפרינקפס סנאטוס היו לפתוח ולנעול את ישיבות הסנאט, לקבוע את סדר יומו, לקבוע את מקום ישיבות הסנאט, לנהל את ישיבות הסנאט ולייצג את הסנאט כלפי חוץ (מדינות זרות או בעלי תפקידים אחרים ברומא עצמה).

בתקופת האימפריה תפקיד הפרינקפס עבר לקיסרים, ולכן תוארם הרשמי היה "פרינקפס" - משום שאוגוסטוס רצה להיראות כלפי חוץ כממשיך הרפובליקה ולא כשליט יחיד.

פרפקט

פְּרֵפֶקְט (בלטינית: praefectus, שמשמעותו היא "עומד בחזית") הוא תואר הניתן בארצות שונות למנהל אדמיניסטרטיבי של אזור או של תחום מוגדר.

תואר הפרפקט מקורו באימפריה הרומית, אף שיש אזכורים למושג גם לפני כן. התואר שימש בתחום האזרחי וגם בתחום הצבאי ומאוחר יותר בתחום האקדמי ובתחום הכנסייתי. התחום בו שולט הפרפקט והאדמיניסטרציה שלו נושאים את השם "פרפקטורה". יש גם פרפקטים חסרי פרפקטורה ויש פרפקטורות ללא פרפקט.

המושלים הרומיים של פרובינקיה יודיאה נשאו בתחילה את התואר פרפקט.

קוואיסטור

קוואיסטור (בלטינית quaestors, "חוקר") הייתה משרה שלטונית פוליטית בתקופת הרפובליקה הרומית והאימפריה הרומית, בעלת סמכויות שלטוניות בתחומי האוצר, המשפט והצבא.

מקור המשרה הוא ככל הנראה משפטי. משערים שהמשרה הייתה קיימת כבר בתקופת המלוכה הרומית, בה מונו הקוואיסטורים על ידי המלך לחקר מקרי רצח (Quaestores Parricidi).

עם כינון הרפובליקה הרומית בשנת 509 לפנה"ס (לפי המסורת הרומית) או בשנת 501/2 לפנה"ס (על פי המחקר המודרני), נבחרו 2 פראיטורים (השם שונה לקונסולים באמצע המאה הרביעית לפנה"ס), שמילאו את תפקיד המלך הרומי לשנה אחת בלבד. הקונסולים המשיכו במסורת המלכים של מינוי קוואיסטורים לחקירת מקרי רצח. מאוחר יותר משרת הקוואיסטור הפכה לקבועה, כאשר הקוואיסטורים שימשו כעוזרים הראשיים של הקונסולים, עם דגש על ענייני כספים ומנהל.

במהלך השנים הוגדר תפקיד הקוואיסטור, ונקבעו שיטת בחירתו, גיל המינימום לבחירה ומשך כהונתו.

משנת 447 לפנה"ס תפקיד הקוואיסטור הפך למשרת מגיסטר (פקיד ממשל נבחר). הבחירה נעשתה על ידי אספת השבטים מקרב בני מעמד הפטריקים. הקוואיסטורים נבחרו תחילה בזוגות לכהונה של שנה, וכל קווסטור שימש, בנפרד מחברו, כאחד מסגני הקונסול. אחריותם ועיקר תפקידם היה הניהול הכלכלי של אוצר המדינה הרומית.

משנת 421 לפנה"ס נבחרו גם בני מעמד הפלבאים למשרה.

התפקידים הגדלים והולכים של הקונסול, יחד עם התפשטות הרפובליקה הרומית באגן הים התיכון, הביאו להגדלת מספר הקוואיסטורים בהדרגה. לאחר שנת 420 לפנה"ס, גדל מספרם מ-2 ל-4, מאוחר יותר ל-8, לאחר שנת 267 לפנה"ס ל-10, ובסוף תקופת הרפובליקה ל־20.

חלק מהקוואיסטורים כיהנו בעיר רומא עצמה, ואילו אחרים פעלו באופן עצמאי, בלא קשר לקונסול שאליו סופחו באופן רשמי. חלק מהקוואיסטורים נשלחו לשמש כעוזרים לפרוקונסולים, ולפרופראיטורים ששירתו כנציבים בפרובינקיות הרומית.

בכל מקרה, תמיד נשארו בעיר רומא שני קוואיסטורים שהיו אחראים לניהול החשבונות והתשלומים של המדינה, והיו אחראים לאוצר המדינה ("איראריום סאטורני").

חלק מהקוואיסטורים זכו לכך שכהונתם הוארכה מעבר לשנה ונקראו פרוקוואיסטורים.

בעיתות משבר מונו קוואיסטורים גם כמושלי פרובינקיות רומיות, ואז זכו לסמכויות ממשל לכל דבר בזכות האימפריום (סמכות שלטונית פיקודית) שניתן להם. במקרה כזה כונו "קוואיסטור פרו פראיטורה", כלומר קוואיאסטור במקום (ועם סמכויות) פראיטור או קונסול.

לאחר הרפורמה של לוקיוס קורנליוס סולה בשנת 81 לפנה"ס, נקבע גיל המינימום שנדרש על מנת להיבחר למשרת הקוואיסטור ל-28 למועמדים פטריקים ו-30 למועמדים פלבאים. בנוסף, הוגדל מספרם של הקוואיסטורים ל-20 נבחרים כל שנה.

סולה שינה גם את החוק כך שכל מי שנבחר לקוואיסטורה נכנס אוטומטית אל תוך הסנאט הרומי. מכאן שבכל שנה מונו 20 סנאטורים חדשים, מה שהגדיל את מספר חברי הסנאט בצורה ניכרת. רפורמה זו חיסלה למעשה את סמכות משרת הקנסור, שעד אז היה אחראי לבחירת האנשים החדשים לסנאט.

נזכר במשנה בשם "קסדור" כתפקיד לאכיפת חוקים האוסרים על דת יהודית (תוספתא ברכות ב, יג).

קולגיום

קוֹלגיוּם (לטינית: collegium ביחיד; collegia ברבים) הוא מושג ששימש ברומא העתיקה לציון התאגדות בעלת אופי חוקי. התאגדות זו נשאה אופי של גילדה, מועדון חברתי או אפילו חברת קבורה (collegia funeraticia מעין "חברא קדישא" רומית). ארגון הקולוגיום שאל את מבנהו מגופי ממשל אזרחים כאשר הסנאט הרומי שימש לעיתים כמודל ואולם האספה של הקולגיום נקרא לעיתים קוריה.

תולדות הקולגיה נעוצות עוד בתקופת המלוכה. פלוטארכוס מייחס למלך נומה פומפיליוס את הקמתן של הקולגיה המקצועיות, כגון: בעלי המלאכה, האומנים והסוחרים. קולגיות עתיקות וחשובות אף יותר היו אלו של הכהנים.

קונסול (רומא העתיקה)

קונסול (בלטינית: Consul) הוא שם התואר שניתן למחזיק במשרה הנבחרת הגבוהה ביותר ברומא העתיקה בזמן הרפובליקה הרומית. מאוחר יותר, בתקופת שלטונם של הקיסרים, הידרדרה המשרה למשרה טקסית בעיקרה, שהמחזיק בה מונה על ידי הקיסר הרומאי.

נושאי המשרה כונו בראשונה "פרטורים" ("ההולכים קדימה"), ורק במהלך המאה הרביעית לפנה"ס נתקבע השם "קונסולים". משמעות המילה "קונסול" בלטינית היא "אלה ההולכים יחד".

קונסטנטינופול

קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל (ביוונית: Κωνσταντινούπολις, בלטינית: Constantinopolis) היא עיר עתיקה שהתקיימה במקום שבו נמצאת כיום איסטנבול. עם התפרקות האימפריה הרומית, הייתה קונסטנטינופול לבירת האימפריה הרומית המזרחית או האימפריה הביזנטית משנת 395 עד שנת 1453 (לא כולל תקופה קצרה בין השנים 1204–1261).

קיסר

קֵיסָר (בלטינית - Imperator) הוא תואר אצולה שניתן למונרך במדינות או אימפריות שונות ובתקופות שונות. מקור המילה העברית "קיסר" בשמו של יוליוס קיסר (בלטינית Caesar), שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. יוליוס קיסר עצמו כונה דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. שאר קיסרי רומא אחריו נשאו בתואר זה כאחד מהשמות הקבועים של המשרה, אולם נירון היה האחרון ש"קיסר" היה גם שם משפחתו הרשמי.

תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים") ולא קיסר. בתקופת הטטררכיה שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה אשר היו כפופים לשני האוגוסטוסים.

מאוחר יותר, שימש התואר קיסר לציון תפקידו של המונרך באימפריה הביזנטית, באימפריה הרומית הקדושה ובמקומות נוספים. כך למשל, נפוליאון בונפרטה (שהקים את הקיסרות הראשונה) ונפוליאון השלישי (שהקים את הקיסרות השנייה) נשאו בתואר זה בצרפת. דוגמאות נוספות כוללות את הקייזרים הגרמנים בשנים 1871–1918, את שליטי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ואת שליטי האימפריה הרוסית.

באנגלית, המילה "אמפרור" (Emperor) מקבילה למילה "קיסר" ומציינת את תוארו של שליט אימפריה. על כן זה התואר המיוחס כיום למונרכים שונים ברחבי העולם שעמדו בראש אימפריה. מקור המלה הוא בתואר הצבאי הרומאי "אימפרטור", שהפך לאחד מתואריהם של קיסרי רומא מאז אוגוסטוס. כך למשל, המילה "קיסר" היא התרגום לעברית של התואר שנשאו שליטי סין, יפן, אתיופיה, מונגוליה ופרס בתקופות שונות.

כיום, הקיסר היחיד בעולם הוא קיסר יפן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.