פרויקט הלביא

פרויקט הלביא היה פרויקט ישראלי שאפתני לייצור מטוס קרב חד־מנועי, רב משימתי, מודרני וזול. הפרויקט התבצע בתעשייה האווירית לישראל, עבר את כל שלבי התכנון והגיע לשלושה אבות טיפוס, מהם שניים שטסו בשמי הארץ. בשלב זה החליטה ממשלת ישראל על הפסקת הפרויקט.

בספטמבר 1989, כשנתיים לאחר ביטול הפרויקט, השלימה התעשייה האווירית את בנייתו של אב הטיפוס השלישי, שהוטס במשך מספר שנים כמדגים טכנולוגיות (לביא TD) ונועד לבחון מערכות שנועדו במקור למטוסי הלביא, ולהציגן בטיסה בפני לקוחות פוטנציאליים. מטוס זה קורקע סופית במהלך שנות ה־90 של המאה ה־20.

לביא
IAI-Lavi-B-2-hatzerim-2
אב הטיפוס B-02 של הלביא
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב חד/דו־מושבי רב־משימתי
ארץ ייצור ישראל  ישראל
יצרן התעשייה האווירית לישראל
טיסת בכורה 31 בדצמבר 1986
תקופת שירות לא נכנס לייצור סדרתי – ביטול פרויקט: 30 באוגוסט 1987
צוות 1-2 (תלוי בדגם)
יחידות שיוצרו 2 אבות טיפוס הושלמו, 3 אבות טיפוס לא הושלמו
משתמש ראשי חיל האוויר הישראלי

ההחלטה על תחילת הפרויקט

קדמה לפרויקט הלביא הצעתה של התעשייה האווירית, שצברה ניסיון וכוח אדם מיומן בפרויקטים קודמים (ה"נשר" וה"כפיר"), לפתח מטוס קרב מתקדם בשם "אריה". ה"אריה" אמור היה להיות מטוס קרב דו־מנועי מהקו הראשון על בסיס צורתו האווירודינמית של הכפיר. בתחילת 1978, ועדת המשנה לרכש ביטחוני של ועדת החוץ והביטחון, בראשותו של פרופ' משה ארנס, מהנדס אווירונאוטיקה במקצועו, המליצה על פיתוח האריה, אך הממשלה דחתה את הרעיון.

ב־8 בפברואר 1980 הודיע שר הביטחון דאז עזר ויצמן, שהיה בעבר מפקד חיל האוויר, על ההחלטה לפתח ולייצר בישראל מטוס קרב, את הלביא. ב־20 בפברואר 1980, אושרה הצעה זו בקבינט המדיני־ביטחוני. המטוס אופיין כ"מטוס תקיפה קטן בעלות נמוכה, מותאם לצרכים", ההחלטה חסרה התייחסות לנקודות שונות הקשורות למחירו ולגודלו של המטוס, כמו גם למשימותיו. הוחלט שעניינים אלו יתואמו בהמשך.

ההחלטה שהתקבלה בניגוד לדעתו של חיל האוויר, נשענה על יוקרתו וסמכותו של ויצמן שפעל גם ממניעים פוליטיים. ויצמן, על סף בחירות 1981, הבין את התועלת שתצמח למפלגתו מהחלטה כזו.[2] ייתכן שמניעים נוספים לקבלת ההחלטה קשורים למצב אליו נקלעו מנהיגי מפלגת הליכוד, שמנחם בגין עמד בראשה. במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, העביר שלטון הליכוד שטחים למצרים ופינה יישובים יהודיים. הפעולות הללו, המנוגדות למצע ולאידאולוגיה של הליכוד, אפשר שדחפו את מנהיגיו לקבל החלטות שיפצו עליהן.[3]

מאפייני המטוס

על־פי יצרן המטוס היה ייחודו של הלביא בשילוב המיוחד של מטוס בעל גודל פיזי קטן, המכיל מערכות מתוחכמות ועתירות תוכנה; המטוס נשלט על ידי מערכת טוס על חוט משוכללת ומתקדמת. תצורה אווירודינמית חדישה הקנתה למטוס כושר תמרון מעולה, ומערכות אוויוניקה פורצות דרך שילבו ציוד בדיקה אוטומטי להקלת תחזוקת המטוס. מנוע הלביא אמור היה להיות מנוע חדיש שטרם נוסה מתוצרת פראט אנד ויטני (PW1120)[4] ונועד לאפשר למטוס יחס דחף־משקל אידיאלי. המטוס תוכנן בעזרת טייסי קרב של חיל האוויר, וניתנה תשומת לב רבה להנדסת האנוש שבו; מרכיב חשוב בתא הטייס הייתה תצוגה עילית גדולה במיוחד. הלביא נועד להחליף את מטוס הסקייהוק שהתיישן, את מטוס הכפיר ואת חלק ממטוסי הפנטום; הלביא אמור היה להיות מטוס קרב רב־משימתי, כדוגמת מטוס ה־F-16 פייטינג פלקון, ואף להיות טוב ממנו.[5]

IAILavi001

טיפוס־האב B-2 של הלביא, מלפנים

Lavi air intake

כונס האוויר של הלביא

Lavi engine PW1120 DSCN4242

מנוע הלביא - פראט אנד ויטני PW1120 בעל דחף של 9,344 ק"ג

Lavi DSCN4243

הלביא במבט אחורי

שיקולי תכנון וקבלת החלטות

פרויקט הלביא הושפע במהלכו מהחלטותיהם של חמישה שרי ביטחון ומכוחות כלכליים ופוליטיים ישראלים ואמריקאים.

התפיסה הראשונית, שאופיינה על ידי שר הביטחון עזר ויצמן ואשר אושרה על ידי ועדת השרים לענייני ביטחון, בפברואר 1980, הגדירה מטוסים חד־מנועים זולים, שיהיו זמינים בסוף שנות ה־80. ההערכות הכלכליות התייחסו למטוס שמשקלו יהיה כ־66% ממשקל מטוס F-16A. למטוס מעין זה, שיכול היה להתאים למרבית דרישות הביצועים של חיל האוויר, אך לא לכולן, יכול היה להתאים מנוע של חברת ג'נרל אלקטריק (GE) מדגם F-404TB. על־פי הערכות כלכליות שבוצעו בתעשייה האווירית והוגשו למשרד הביטחון במרס 1980, מטוס הלביא, הכולל את המנוע הנ"ל, אמור היה להיות זול עד כדי 70% ממטוס F-16 של חברת ג'נרל דיינמיקס.

תפישתם של חלק מחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, תמכה בהצגת אתגר טכנולוגי לתעשייה הישראלית, פיתוח מטוס גדול ויקר יותר, בעל אוויוניקה מתקדמת, העשוי להתמודד עם מיטב האיומים בשדה הקרב ולהתחרות בביצועיו עם מטוסים מערביים כגון F-16 ו־F/A-18 הורנט, גם אם תהא עלותו גבוהה מעלות רכש.

על־פי בדיקות חיל האוויר, המנוע הנ"ל לא עמד בכל דרישות הביצועים. מנוע אחר PW1120 של חברת פראט אנד ויטני, שעדיין היה בשלבי פיתוח, ענה לדרישות. התעשייה האווירית תמכה עד סוף 1980 בבחירת מנוע משופר מדגם F-404TB של חברת ג'נרל אלקטריק, ולא במנוע PW1120. התמיכה התבססה על שיקולים שונים, ובעיקר על השיקול כי עלות מחזור החיים של מטוס בעל מנוע F-404 תהיה נמוכה יותר. שיקול זה, שפירושו מטוס זול יחסית, תאם טוב יותר את תפישתו של עזר ויצמן מההיבטים של סך כל עלות התפעול של חיל האוויר ושל לוח זמנים להצטיידות. לקראת הדיון הסופי בשאלת המנוע השתנתה הגישה, בעיקר לנוכח העדפות חיל האוויר והחשש מפני דחיית הפרויקט. בעת הדיון הסופי שערך ראש הממשלה מנחם בגין (שהחזיק באותה עת גם בתיק הביטחון) בסוגיית המנוע, תמכה התע"א במנוע PW1120, שעליו המליץ חיל האוויר. אנשי משרד האוצר, שמשרד הביטחון נמנע מלשתף עימם פעולה לאורך כל הפרויקט, טענו שאין ביכולתם לבקר את החישובים שהציג משרד הביטחון, מכיוון שהנתונים אינם בידיהם.

מזכיר המדינה האמריקאי דאז, אלכסנדר הייג, נחשב לאחד ממזכירי המדינה הנוחים ביותר והאוהדים ביותר לישראל. בתפקיד שקדם להיותו מזכיר המדינה, היה הייג יו"ר מועצת המנהלים של חברת UTC, בעלת השליטה בחברת פרט אנד ויטני. הייג עדיין עמד בראשה של חברת UTC כאשר זו החליטה להתחרות על מנוע הלביא.

בדיון שנערך ביולי 1981, דחה שר הביטחון בקשות של האוצר לבדיקת המשמעויות הכלכליות של הבחירה, שהוגדרו כמשמעויות שהן מעבר לבחירה בין מנועים, אלא בחירה בין מכלול החלופות, לרבות רכש או ייצור מטוס F-16 בישראל במקום ה"לביא". יצור הלביא אושר על־פי הגישה ה"מרחיבה" ולרבות הבחירה במנוע PW1120. בגין ציטט בהחלטתו את האלוף דוד עברי, מפקד חיל האוויר, שטען כי איש אינו יודע טוב יותר מחיל האוויר מה הם צרכיו.

בפברואר 1982 קבע היועץ הכלכלי של משרד הביטחון כי אין הבדל משמעותי בין עלותו של הלביא לבין מחירו הנמוך יותר של מטוס מתוצרת זרה. עוד קבע היועץ שעלות למחזור חיים של לביא נמוכה יותר מייצור מטוס בשיתוף פעולה ישראלי־אמריקאי וזאת בעת שעדיין לא הוגשה ההצעה לייצור משותף. בינואר 1985 קבע היועץ הכלכלי שמחירו של הלביא גבוה ב־33 אחוזים ממחירו של F-16C ללא התייחסות להוצאות הפיתוח והמחקר שקדמו לקביעתו, שכן הוצאות הפיתוח שנעשה לא ניתן להחזירן.

צוות מומחים אמריקאי, שנשלח להעריך את מחירו של הלביא, הגיש את דו"חו בפברואר 1986. בדו"ח נטען כי ההערכה הישראלית נמוכה ב־40 אחוזים ממחירו של הפרויקט, מחירו של מטוס בשער המפעל הוערך ב־22.1 מיליון דולרים. פקידי הממשל הישראלי דחו את תוצאות הדו"ח האמריקאי וחודשים ספורים לאחר מכן, העריך מִנְהָל פרויקט הלביא (מת"ל - מנהלת תוכנית לביא) של משרד הביטחון שמחירו של מטוס הוא 15.2 מיליון דולרים. בפברואר 1987 פורסם דו"ח אמריקאי נוסף שהעריך את עלותו של כל מטוס בשער המפעל ב־17.3 מיליון דולרים והטיל ספק ביכולת מדינת ישראל לעמוד בהוצאה בלי לפגוע בביטחון השוטף.

פיתוח

Flickr - Government Press Office (GPO) - P.M. Peres in a Lavi Fighter
עמוס לפידות מציג לראש הממשלה שמעון פרס את מטוס הלביא בביקורו במטה התעשייה האווירית בלוד, 1985

אב הטיפוס של הלביא טס לראשונה ב־31 בדצמבר 1986. את המטוס הטיס טייס הניסוי מנחם שמול. אב הטיפוס השני היה משופר מהדגם מהראשון, והותקנו בו בידון גחון, צינור מיוחד לתדלוק אווירי ומספר מערכות אוויוניקה שלא הופעלו בדגם הראשון. טיסת המבחן הראשונה שלו בוצעה ב־8 בינואר 1987.[6]

הפסקת הפרויקט

בשנתיים האחרונות למהלך הפרויקט, מספר כוחות עיקריים פעלו בעניינו: היועץ הכלכלי למערכת הביטחון, שבדצמבר 1986 הציג ניתוח כלכלי מעודכן לפיו המשך פיתוח הלביא ויצור המטוס יקרים יותר ב־55% לעומת רכש מטוסי 16-F. אלופי המטה הכללי העריכו שעלויות ייצור הלביא יפגעו בתוכניות ההצטיידות של זרועות הצבא. הממשל האמריקאי מימן את המחקר והפיתוח אף שלא היה בכוונתו לממן את ייצור המטוס. פוליטיקאים, בעיקר מהליכוד, ביקשו להמשיך בפרויקט מתוך נאמנות לעקרונותיהם, ופוליטיקאים משתי המפלגות הגדולות הכירו בהשפעות האפשריות של ביטול הפרויקט על בחירות 1988 העומדות בפתח.

לאחר כשבע שנים וחצי של פיתוח מואץ בהשתתפות אלפי מהנדסים וטכנאים, החליטה הממשלה בראשות יצחק שמיר (ברוב של 12 נגד 11), ב־30 באוגוסט 1987, בעצתם של שר הביטחון יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס, לעצור את הפרויקט. ההחלטה התקבלה לאחר שהתברר שישראל לא תוכל לממן את יצורו לבדה, ושהפרויקט מעלה אותה למסלול התנגשות עם האמריקאים, אשר סירבו בתוקף להסב אליו את כספי הסיוע האמריקאי, במיוחד לאור העובדה שהוא מתחרה ביצרני המטוסים שלהם. אחת מהתוצאות לעצירת הפרויקט הייתה תחילת הליך פיטורים של כ־6,000 עובדי תעשיות ביטחוניות בישראל.

אחד הטיעונים החזקים ביותר בעד הפסקת הפרויקט היה כי חיל האוויר הישראלי, הלקוח היחיד של הפרויקט, הודיע כי יזמין מהתעשייה האווירית 75 מטוסים ולא 150 כפי שהוערך מלכתחילה. עובדה זו העלתה משמעותית את עלותו של כל מטוס והפכה את המשך הייצור לפחות כלכלי.[דרוש מקור] לדברי משה ארנס, שתיאר את הלביא כ"מטוס הקרב הטוב ביותר בעולם באותה תקופה והיהלום שבכתר ההישגים הטכנולוגיים של ישראל", הודיע חיל האוויר שיזמין 80 מטוסי "לביא" במקום 120 שתוכננו (צעד שמייקר אף הוא את עלותו של כל מטוס, אך במידה פחותה).[7]

הפולמוס

יש המצביעים על היכולת הטכנולוגית המרשימה שישראל הפגינה בתחומים משיקים כתחום ההיי־טק, ועל הצלחתו של פרויקט החץ, הדומה מאוד באופיו לפרויקט הלביא. לאחר הפסקת הפרויקט קורקעו שני אבות־הטיפוס ואחד מהם (לביא B-02) הועבר לתצוגה במוזיאון חיל האוויר בחצרים. האב־טיפוס השלישי הוסב ל"מדגים טכנולוגיות" (לביא TD) ושימש להדגמת יכולת טיסה ומערכות שונות. מטוס זה קורקע סופית במהלך שנות ה־90. בשנת 1996 נגרטו אבות־הטיפוס הראשון, והרביעי והחמישי (שלא הושלמו מעולם) למטילי אלומיניום.

לישראלים רבים, שהפרויקט היה להם מקור לגאווה לאומית, הפסקתו הפכה לאבל. אף שהפירות לא נקצרו בצורה של פס יצור למטוס, מאמץ טכנולוגי מאסיבי זה קידם את התעשייה האווירית ותעשיות טכנולוגיות רבות בישראל.

יש הטוענים[8] כי ביטול הפרויקט היה בין הגורמים שעודדו את צמיחת מגזר ההיי־טק הישראלי בשנות ה־90. לפי טענה זו המהנדסים שנפלטו מהפרויקט חיפשו אתגרים חדשים ויזמו חברות שהבשילו עם הגאות בתחום ההיי־טק בסוף שנות ה־90. ביטול הפרויקט סימן את תחילת מעבר הדגש בתעשייה המקומית מטכנולוגיות צבאיות לאזרחיות.

מומחים אחדים, כגון מומחי "ג'יינס דיפנס ויקלי", טוענים כי מטוס הקרב הסיני צ'נגדו J-10 מבוסס על תכנון הלביא, ופותח בסיוע ישראלי לאחר ביטול הפרויקט.[9] אין עוררין כי מבחינה חיצונית המטוסים דומים ביותר (במהלך שנות ה־90 פרץ משבר ביחסי ישראל־ארצות הברית עקב חשדות שמערכות אוויוניות אמריקאיות שפותחו כחלק מפרויקט הלביא הועברו לסין[10]).

על הפסקת פרויקט הלביא כתב מאיר גולדברג את השיר "התעשייה האבירית", אותו הלחינה וביצעה קורין אלאל.[11] עלילת השיר לא מתייחסת במפורש למטוס אלא לספינת אבירים (ומכאן שמו של השיר - "התעשייה האבירית").

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי אתר חיל האוויר ודני שלום, עמ' 180.
  2. ^ "היינו מסוגלים לפתח ולייצר מטוס שייתן תשובה לצרכיו של חיל האוויר, וכן לבעיות התעסוקה, הטכנולוגיה והחברה שלנו", עזר ויצמן בראיון לטלוויזיה בשנת 1985, מצוטט בתוך מאמרו של תא"ל י', 1995
  3. ^ תא"ל י', 1995
  4. ^ מנוע זה פותח ממנוע ה־F-100, מנוע מטוסי הקרב F-15 ו־F-16. מנוע זה הניע גם את פרויקט הסופר פנטום של התעשייה האווירית, בו הושתל מנוע אחד כזה במטוס פנטום. ראו בערך באנגלית.
  5. ^ דני שלום: 50 שנות עליונות אווירית. כנרת, בית הוצאה לאור, 1998. עמ' 178-179.
  6. ^ יובל לישראל מאת חיים יבין - בתאריך הנקוב
  7. ^ משה ארנסשלושת השקרים שהפילו את הלביא, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2017
  8. ^ דן סינור, שאול זינגר, מדינת הסטארט־אפ, כנרת, זמורה־ביתן, דביר והוצאת מטר 2011 עמ' 169-170
  9. ^ יוסי מלמןסין מכחישה הדיווח על מכירת מטוסי קרב לאיראן, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2007
  10. ^ רן אדליסט, האיש שרוכב על התמנון, באתר nrg‏, 25 בפברואר 2000
  11. ^ מילות השיר "התעשייה האבירית", באתר שירונט
1987

שנת 1987 היא השנה ה-87 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1987 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1987 בישראל

1987 בישראל (ה'תשמ"ז-ה'תשמ"ח) הייתה השנה בה חגגה 39 שנה מיום היווסדה. האירוע הבולט בה היה פרוץ האינתיפדה הראשונה.

30 באוגוסט

30 באוגוסט הוא היום ה-242 בשנה בלוח הגריגוריאני (243 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 123 ימים.

אלון דומניס

אלון דומניס (נולד ב-19 במאי 1950) הוא תת-אלוף במילואים בצה"ל, כיהן כראש להק ציוד בחיל האוויר הישראלי. מכהן כמנכ"ל דוקור ויו"ר חממה טכנולוגית ון ליר.

דומניס נולד בתל אביב, בגיל שנה לקה במחלת שיתוק ילדים ונותר נכה 100%. בוגר גימנסיית הרצליה. למד הנדסת אווירונאוטיקה בטכניון וכיהן כנשיא מועצת הסטודנטים. במשך השנים הוא נלחם על האפשרות להתגייס לשירות צבאי עד שבקשתו אושרה ב-1972. סיים קורס קצינים בהצטיינות ושירת בענף תיכון אווירונאוטי בחיל האוויר. במלחמת יום הכיפורים שירת ביחידת האחזקה האווירית. הקים את מדור התעייפות מבנים בחיל. לאחר שובו מלימודי דוקטורט בתחום בארצות הברית, מונה למהנדס האווירונאוטי הראשי של מינהלת פרויקט הלביא. ב-1986 מונה לראש ענף מבנה מטוס בלהק ציוד ובספטמבר 1996 מונה לראש להק הציוד, תפקיד בו כיהן עד יולי 2000.

לאחר שחרורו עסק במיזמים בתחום ההיי-טק, מכהן כמנכ"ל דוקור-ון ליר, קרן ההשקעות בישראל של משפחת ון-ליר ההולנדית, במסגרת זו מכהן כיו"ר חממה טכנולוגית ון- ליר ושותפות קסניה-ון ליר, יו"ר אפוסנס (חברה ציבורית העוסקת בפיתוח תרופות), יו"ר די.אן.אר - מערכות הדמיה, יו"ר מפעלי קרור וקרח קריית גת, יו"ר Xsight systems ויו"ר Softlib. דירקטור נובה מכשירי מדידה, יומנייז טכנולוגיות, ארליסנס, קולפלנט, סלריס, אייסקיור מדיקל, מקרוקיור, פורייה מערכות, Omative systems Ltd, צ'ק קאפ אל אל סי. בשנים 2001-2004 כיהן כדירקטור באל על.

דומניס בעל תואר ראשון ושני בהנדסת אווירונאוטיקה מהטכניון, תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב ודוקטורט בהנדסת אווירונאוטיקה מאוניברסיטת פרדו.

אנוש גבעתי

אנוש גבעתי (1933 - 24 במרץ 2014) היה ניצב בדימוס במשטרת ישראל.

גבעתי נולד בביירות שבלבנון לצפורה ויעקב ברג. חודשים ספורים לאחר לידתו עברה המשפחה לירושלים, שם למד והוכשר בבית ספר ערב למקצועות החשמל. בשנת 1946 התנדב לארגון "ההגנה" והחל לשמש בתפקידי קישור. בשנת 1948 הוכשר בקורס מפקדי כיתות בגדנ"ע ולאחריו לקח חלק בפעולות מבצעיות בעיר. בשנת 1950 עסק בהדרכת נוער.

בשנת 1951 היה גבעתי בין מייסדי משמר הגבול והיה חבר פלוגה א' כשש שנים. בעת טבח כפר קאסם היה גבעתי מפקד מחלקה בגדוד משמר הגבול של שמואל מלינקי. במשפט של נאשמי הטבח העיד גבעתי שלדעתו יש למלא פקודות בכל מקרה, אך סיפר שהפקודות שהוא קיבל ממפקד הפלוגה, היו מתונות והטבח לא התבצע במחלקתו.

בשנת 1957 עבר לשרת במשטרת ישראל ושימש במהלך השנים כמפקד תחנת לוד, סגן קצין הביטחון במשפט אייכמן, ולאחר מכן ראש לשכת תנועה, ראש אגף מבצעים בנפת הנגב ודובר נפת הנגב. לאחר מלחמת ששת הימים מונה למפקד נפת יהודה בבית לחם}. ב-1973 מונה למפקד נפת עזה וסיני. באוגוסט 1977 נתמנה למפקד מרחב מרכז. בשנת 1979 הוצע לו לעבור לפקד על מרחב ירושלים אך הוא העדיף שלא לקבל את ההצעה. בשנת 1981 גבעתי היה לסגן מפקד מחוז המרכז לאחר שניהל את כל הקמת המחוז החדש ועד לאיוש תפקיד מפקד המחוז על ידי ניצב גבי עמיר, שימש כמ"מ מפקד המחוז. ובשנים 1985–1989 היה מפקד מחוז מרכז. בין האירועים המרכזיים בתקופה זו עסקה משטרת המחוז בפיזור הפגנות עובדי התעשייה האווירית על רקע ביטול פרויקט הלביא, אבטחת ביקורו של נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר ומרדף אחר האסיר הנמלט הרצל אביטן. כן הוקמו במחוז יחידה לחקירות הונאה ותחנת המשטרה בטייבה.לאחר פרישתו לגמלאות עבר לשמש מנכ"ל החברה הכלכלית ראשון לציון, ובסיום תפקיד זה עבר לשמש יו"ר ועד מגדלי היקב בעיר. בעבור פעילויותיו בראשון לציון, בהן ייסוד סניף "יד שרה" והתנדבותו בסניף כאחראי לאולם התצוגה, הוענק לו בשנת 2008 תואר יקיר העיר.. משנת 2013 שימש כחבר מועצת המומחים של סיעת התנועה החברתית הירוקה במועצת עיריית ראשון לציון. נפטר ב-24 במרץ 2014 ממחלת הסרטן.

ה' באלול

ה' באלול הוא היום החמישי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. ה' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

ה'תשמ"ז

ה'תשמ"ז (5747) או בקיצור תשמ"ז היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-4 באוקטובר 1986, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 23 בספטמבר 1987. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנת שמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשמ"ז 39 שנות עצמאות.

היועץ הכלכלי למערכת הביטחון

"היועץ הכלכלי למערכת הביטחון" - גוף המטה המרכזי לניתוח וייעוץ כלכלי לגורמי מערכת הביטחון.

ייעודו להציג למקבלי ההחלטות את המשמעות והעלות הכלכלית של כל החלטה חשובה לקראת קבלתה ולהטמיע את השיקול הכלכלי הרחב והמאוזן בתהליך קבלת ההחלטות במערכת הביטחון, תוך התחשבות בשיקולים תעשייתיים, משקיים ומאקרו כלכליים.

הוא משמש הסמכות הכלכלית העליונה במערכת הביטחון המתווה מדיניות כלכלית ברכש והמנחה את אנשי הרכש והכלכלנים במשרד הביטחון.

עיסוקיו המרכזיים בהתאם לייעודו ומטרותיו במהלך השנים: תאום התעשיות והתאגידים שבאחריות שר הביטחון, פיתוח מודלים כלכליים לניתוח יחסי הגומלין בין פעילות מערכת הביטחון ותקציב הביטחון למשק הלאומי, קביעת תעריפים ומחירים, קביעת המדיניות הכלכלית של הרכש והפרויקטים, עקרונות התמחור והטמעת שיקולים כלכליים בפעילות מערכת הביטחון.

ליועץ הכלכלי הייתה לאורך השנים השפעה ומעורבות מכרעת בהחלטות על פרויקטים מרכזיים במערכת הביטחון (פרויקט הלביא, מרכבה, סער 5), בתהליכי התייעלות ואזרוח (עקרונותMake Or Buy , תוכנית ההתייעלות בעקבות וועדת ברודט מ-2006) באימוץ והטמעת שיטות רכש מתקדמות מהסקטור האזרחי ( PPP/BOT והטמעתן במסגרת פרויקטי הבינוי של צהל בנגב כמו הקמת עיר הבה"דים, מכרזים דינמיים), במשא ומתן על הסיוע האמריקאי וקביעת העקרונות לשימוש בו, בגיבוש מבנה התעשיות הביטחוניות וקידום שינויים מבניים בהן (הפיכת יחידות סמך לחברות – רפא"ל ותעש, הפרטה, מיזוגים ורכישות), בניתוח תרומת התעשייה הביטחונית לכלכלה ובהטמעת כלים כלכליים לביצוע רכש מיטבי (עקרונות ההצמדה והרווח, הטמעת מתודולוגיית LCC, אומדני מחיר).

היועץ הכלכלי הראשון היה פרופ' פנחס (סיקו) זוסמן (1968) אשר הניח את יסודות הניתוח וההתנהלות הכלכלית במערכת הביטחון ואשר לימים אף מונה למנכ"ל משרד הביטחון. בהמשך כיהנו בתפקיד, דוד כוכב, יעקב ליפשיץ נחמיה חסיד, צבי טרופ, אמרי טוב, דוד ואיש, חמדה מרק.

עד שנת 2011 פעל היועץ הכלכלי למערכת הביטחון כאגף במשרד הביטחון. בעקבות שינויים ארגוניים במשרד הביטחון והקמת אגף מטה, הוטמעו תחומי עיסוקיו של היועץ הכלכלי, במסגרת אגף זה תחת אחריות "הכלכלן הראשי למערכת הביטחון". כיום מכהן בתפקיד זאב זילבר.האגף יועד להיות "גורם-על אזרחי, שמנחה מקצועית את גופי מערכת הביטחון בתחום הכלכלי במנותק מהטיפול השוטף של אגף תקציבים בתכנון, בניהול ובבקרה של תקציב הביטחון." מטרתו הייתה "לשמש גורם אזרחי, עצמאי ואובייקטיבי, שיכול להציג בפני שר הביטחון, הרמטכ"ל ומנכ"ל משהב"ט עמדה מקצועית נוספת, שאינה נשענת בהכרח על עבודת המטה שמקיים צה"ל, ובכך לאפשר קבלת תמונה כלכלית רחבה ומאוזנת יותר על משמעות ההחלטה הנדונה על מערכת הביטחון והמשק הנדרשת לגיבוש עמדות מנכ"ל משהב"ט ושר הביטחון בנושאים כלכליים."בדו"ח מבקר המדינה של 2014 נמתחה ביקורת על ההחלטה למזגו ללא בחינה ראויה של חלופות.

יאיר שמיר

יאיר שמיר (נולד ב-18 באוגוסט 1945) הוא איש עסקים ופוליטיקאי ישראלי, לשעבר חבר הכנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו, שכיהן בכנסת ה-19 כשר החקלאות ופיתוח הכפר. בנוסף, כיהן עד יולי 2011 כיו"ר התעשייה האווירית לישראל, ובינואר 2012 נבחר לכהן כיו"ר החברה הלאומית לדרכים.

לביא

לביא הוא אחד משמותיו של האריה.האם התכוונתם ל...

מפעל מלמ

מפעל מלמ (ראשי תיבות של "מערכות לחימה משולבות") הוא מפעל (מכונה לעיתים גם חטיבה) של התעשייה האווירית לישראל. המפעל עוסק בתכנון, פיתוח, ייצור והרכבה של מערכות במסגרת חטיבת מערכות טילים וחלל. מנהל המפעל מתחילת 2017 הוא יעקב גליפת.

המפעל ממוקם בשטחה המוניציפלי של באר יעקב, חלקו המזרחי מהווה את הגבול בין העיר רמלה לבאר יעקב.

מלמ מתמחה בייצור טילים, רקטות ומשגרי לוויינים, נחשב למפעל היי-טק חדשני ואיכותי והוא חלוץ בישראל בעמידה בתקנים בדרגות גבוהות (כגון CMMI5).

נמר (מטוס)

נמר היה מטוס קרב שפותח בתעשייה האווירית לישראל בשלהי שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 כגרסה מודרנית של מטוס הכפיר לשוק הייצוא. על אף שהמטוס נבנה והגיע לאב טיפוס שהוטס [דרוש מקור], לא היו לו קונים והפיתוח הופסק. מערכות האוויוניקה היו אמורות לנצל את העבודה שנעשתה במסגרת פרויקט הלביא שבוטל, כולל תא טייס "קריסטל" מתקדם ומערכת מכ"ם מתקדמת.

בשנת 1991 פורסם בעיתונות המקצועית שהתעשייה האווירית מפתחת דגם ייצוא של הכפיר שכונה "נמר", המצויד במנוע סנקמה אטאר 9K-50 או GE-Volvo F-404, עקב הגבלות אמריקאיות על מכירת מנועי J79 של חברת ג'נרל אלקטריק. טיפוס-האב הראשון טס לראשונה ב-21 במרץ 1991 [דרוש מקור], ומחירו עמד על 20 מיליון דולר. לפי הפרסומים הודיעה התעשייה האווירית כי תתחיל בייצור סדרתי לאחר שיתקבלו 80 הזמנות, ובעקבות חוסר התעניינות בחילות אוויר זרים פיתוח הדגם בוטל. אולם למעשה מעולם לא נערך קמפיין מכירות, ולפי פרסומים אחדים הפיתוח הופסק בשל לחץ פוליטי על ממשלת ישראל מצד יצרנים אמריקאים (וגם אירופים) שלא אהבו את הרעיון של יציאת מטוס זול לשוק. התעשייה האווירית מעולם לא אישרה או הכחישה את הדיווחים על פיתוח ה"נמר".

על-מנת להתאימו לצורכי הלקוחות תוכנן ה"נמר" עם שני סוגי מכ"מים לבחירת הלקוחות: אלתא EL/M-2011 למטוס שנועד בעיקר לתקיפת מטרות קרקעיות, והמכ"ם EL/M-2032 אם נועד לשימוש כמטוס קרב. עיצוב המטוס דמה מאוד לכפיר C-7, אולם ניתן היה להבחין בקלות בין השניים, בין היתר על ידי החרטום הארוך יותר של ה"נמר".

נעלה

נַעֲלֶה היא התנחלות ויישוב עירוני חילוני באופיו בדרום-מערב שפלת השומרון, צפונית לעיר מודיעין וממזרח ליישוב ניל"י, שייך למועצה האזורית מטה בנימין. היישוב שוכן בגובה של 430 מטרים מעל לפני הים ונמצא כיום בתנופת פיתוח. היישוב נעלה שוכן בתחומי נחלת שבט אפרים המקראית.

הקמת היישוב החלה בתחילת שנות ה-80, בתכנונם של האדריכלים אברהם יסקי ויוסי סיוון, והאיכלוס הראשוני היה בספטמבר 1988 על ידי קבוצה של עובדי התעשייה האווירית שכינו את ארגונם "לביא" על שם פרויקט הלביא. בתחילה נבנו ביישוב 26 בתי קבע, ובתחילת שנות ה-90 הוצבו ביישוב כ-15 קרוואנים.

בשנת 1998 החלו פרויקטים להרחבת היישוב, שבמהלכם נבנתה שכונה חדשה, הקראוונים פונו ובמקומם נבנו בתי קבע נוספים. באמצע שנת 2008 התגוררו בנעלה 230 משפחות. בשנת 2009 החל פרויקט הרחבה נוסף "מעלה מודיעין" אשר קלט כ-105 משפחות חדשות. בסוף 2016 מנה היישוב 1,661 תושבים.

כיום ישנם ביישוב רק בתי קבע והוא מונה כ-320 משפחות. כיום נבנית שכונה חדשה, בשם "שכונת הווילות", על שם הפרויקט "הווילה בנעלה", המונה כ-100 בתים פרטיים ובתים מדורגים.

בנעלה פועלים מעונות יום, גני ילדים, בית ספר יסודי, צהרונים, ספריה, מתנ"ס, ברכת שחיה עונתית, מכולת, פיצרייה, בית קפה ופאב, מקווה טהרה, בית כנסת ואולם אירועים. לטובת גילאי התיכון עומדות הסעות מאורגנות לבתי ספר תיכון במודיעין. רבים מתושבי נעלה עובדים באזור המרכז ובירושלים.

עובדיה הררי

עובדיה הררי (3 בספטמבר 1943 - 15 ביולי 2012) היה מהנדס ישראלי, איש התעשייה האווירית, חתן פרס ביטחון ישראל (פעמיים) ופרס ישראל.

מנהל פרויקט הלביא.

עמוס לפידות

עמוס לפידות (נולד ב-1934) היה המפקד העשירי של חיל האוויר, מדצמבר 1982 ועד ספטמבר 1987. בשנים 1998–2001 כיהן כנשיא הטכניון בחיפה.

פיל לבן

"פִּיל לָבָן" הוא כינוי לנכס רב ערך לכאורה, אשר הופך לעול ולמעמסה. פיל לבן יכול להיות נכס שעלות אחזקתו גבוהה מהתועלת שבו ואינו משמש את הציבור.

קול הקמפוס

קול הקמפוס הייתה תחנת רדיו ישראלית השייכת לפרויקט הרדיו החינוכי של קול ישראל בשיתוף עם המסלול האקדמי המכללה למינהל, שהוקמה בשנת 1995. התחנה התאפיינה בשידורי מוזיקה מגוונת ואקלקטית, ובעיקר מוזיקה אלטרנטיבית ומוזיקת אינדי מכל הז'אנרים, ונחשבה לייחודית בסגנונה זה. התחנה לא הייתה מונעת משיקולי מדרוג, כמתאפשר מאופי התחנה, ועל כן לא היו בה שידורי חדשות, דיווחי תנועה וכדומה, וכן לא היו בה תשדירי פרסומת. התחנה צברה לעצמה קהל מאזינים נאמן ורחב וזכתה לכינויים "רדיו מחתרתי" ו"שידורי המהפכה".

שידורי התחנה נקלטו באזור המרכז בתדר FM‏106 ושודרו גם באתר האינטרנט של התחנה. כמו כן שודרה התחנה בפריסה ארצית בפורטל ערוצי הרדיו של yes באפיק 71 ובערוץ 87 של HOT.

בעקבות מצוקת תקציב החליטה המכללה למנהל על סגירת התחנה בסוף חודש אוגוסט 2017. התחנה נפרדה מהמאזינים ב-31 באוגוסט 2017 ביום שידורים חגיגי.

בנובמבר 2018 הרחיב רדיו הקצה את שידוריו, במסגרת זו שב "קול הקמפוס" לחיים בדמות "קמפוס הקצה" - רצף שידורים לאורך סוף השבוע, מיום שישי בשעה 15:00 ועד מוצ"ש ב-23:00, בו משדרים כל שדרני רדיו "קול הקמפוס" תוכניות ששודרו בו בעבר לצד תוכניות חדשות.

רפי לביא

רפי לביא (23 בפברואר 1937 - 7 במאי 2007) היה אמן, צייר, צלם, מורה לאמנות, מבקר תקליטורים של מוזיקה קלאסית ומבקר אמנות במקומון "העיר".

שמעון שריד

שמעון שריד (נולד ב-1953) הוא קצין צה"ל במיל' בדרגת תת-אלוף, כיהן כראש להק הציוד בחיל האוויר. שריד הוא חתן פרס ביטחון ישראל.

שריד נולד בנתניה. למד הנדסת אווירונאוטיקה בטכניון במסגרת העתודה האקדמית. שירת כמהנדס במחלקת פיתוח של ענף תיכון אווירונאוטי בחיל אוויר. הוא שהה במשך כשנתיים וחצי בארצות הברית כקצין פרויקט בחברת גראמן שפיתחה חומרים מרוכבים למטוס הלביא. לאחר ביטול פרויקט הלביא מונה לראש תחום אווירונאוטיקה במחלקת פיתוח, ובתפקידו הבא שימש ראש תחום מטוסים בטייסת תחזוקה בבסיס חצרים. ב-1991 מונה לראש ענף הנעה בלהק ציוד, שהיה במשבר לאחר חשיפת פרשת רמי דותן. בתום התפקיד השלים תואר שני בניהול בתוכנית משולבת של אוניברסיטת בוסטון ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ב-1995 מונה לראש מחלקת מטוסים. הוא שימש המרכז הטכני של ועדת החקירה לבדיקת אסון המסוקים. ב-1998 הוענק לשריד פרס ביטחון ישראל על תרומתו האישית לפיתוח מערכת פורצת דרך בתחום המטוסים הבלתי מאוישים.

ביולי 2000 מונה לראש להק הציוד הוא שימש בתפקיד עד 2003. בתקופת כהונתו הוביל ארגון מחדש של הלהק. כמו כן במהלך כהונתו קלט חיל האוויר את מטוסי F-16I ("סופה"), F-15I ("רעם"), מסוקי אפאצ'י לונגבו AH-64D, מסוקי בלק הוק, מטוסי "נחשון עיטם" ו"נחשון שביט" ותוספת מטוסי תדלוק ומטוסי אימון צופית.

לאחר שחרורו מונה למנכ"ל חברת חץ הכסף, חברה בת של אלביט מערכות, העוסקת בפיתוח כלי טיס בלתי מאוישים. במסגרת זו הוביל את פרויקט הכטב"ם הרמס 900. כיום מכהן כסמנכ"ל תפעול ראשי באלביט, חטיבת מל"ט.

לשמעון שריד יש 3 ילדים.

ממדים
אורך 14.57 מטר
גובה 4.78 מטר
מוטת כנפיים 8.78 מטר
שטח כנפיים 33.05 מ"ר
משקל ריק 9,990 ק"ג
משקל המראה מרבי 19,277 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 1.8 מאך
טווח טיסה מרבי 1850 ק"מ
סייג רום 75,000 רגל
דחף 9,344 ק"ג
חימוש
תותחים תותח דפה 30 מ"מ
טילים מגוון טילי אוויר־אוויר, אוויר־קרקע מונחי לייזר, נגד־קורנים ונגד ספינות
פצצות מגוון פצצות 'טיפשות' וחכמות, פצצות מצרר ועוד, קונבנציונליות ולא קונבנציונליות
הנעה
מנוע אחד, פראט אנד ויטני PW1120 בעל דחף של 9,344 ק"ג[1]
כלי טיס מתוצרת התעשייה האווירית לישראל
מטוסי קרב נשרכפירנמר • לביא
מטוסים צבאיים ערבהסי-סקאןצוקית
מטוסים אזרחיים וסטווינדגאלפסטרים G100 (אסטרה) • גאלפסטרים G200 (גלקסי)
מזל"טים Bird-Eye 400 • Bird-Eye 650 • I-View
כטב"מים טקטיים מוסקיטוסקאוטRQ-2 פיונירהאנטרסרצ'רפנתרתעתוע
כטב"מים ארוכי טווח הרון 1איתןסופר הרוןיסעורון ירוק
חימוש משוטט הארפיהארופברקן ירוק
טילים שביט (משגר לוויינים)יריחולהטנמרודברק 8גבריאללורהחץחץ 2חץ 3ג'אמפר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.