פרוזה

פרוזה היא סגנון כתיבה ודיבור הדומה ביסודו לדיבור היומיומי. פרוזה משמשת לכתיבת סיפורת, מאמרים, כתבות בעיתון וכדומה.

לפרוזה אין כללים נוקשים, מלבד כללי הדקדוק והדיבור הבסיסיים. בפרוזה נכתב הטקסט כשהוא מסודר בשורות ארוכות ובפסקאות, בניגוד לשירה, המסודרת בשורות קצרות הנחתכות ללא קשר הכרחי לכללי השפה.

על היותה של השפה המדוברת בגדר פרוזה עמד נפעם מסייה ז'ורדן, בקומדיה "גם הוא באצילים" מאת מולייר, באומרו: "חיי ראשי! זה למעלה מארבעים שנה שאני מדבר פרוזה ואינני יודע זאת כלל".

פרוזה היא בדרך כלל סיפור ארוך והיא מלאה בתיאורים על הדמויות ועל מאפיינים.

פרוזה יכולה להכיל אלמנטים של פסאודו-שירה ורמה גבוהה של אסתטיקה, והיא גם יכולה להיות יבשה ולאקונית במכוון. לעיתים היא מחקה סגנון דיבור במשלב או ניב לא סטנדרטיים לרבות שימוש בשפה לא תקנית. ובמקרים מיוחדים היא נוטשת אפילו את המגבלות של כללי התחביר כדי לבטא זרם רציף של רעיונות.

רוב הכתיבה הלא ספרותית, כגון היסטוריה ופילוסופיה, כתובה בפרוזה יבשה יחסית, המתעדפת את הדיוק, אך גם לכך קיימים יוצאי דופן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אלכסנדר פושקין

אלכסנדר סרגייביץ' פושקין (ברוסית: Алекса́ндр Серге́евич Пу́шкин, להאזנה (מידע • עזרה), 6 ביוני 1799 - 10 בפברואר 1837) נחשב לגדול המשוררים הרוסיים, ממייסדי השירה הרוסית המודרנית, ומהתורמים המרכזיים לפיתוח השפה הרוסית. גם כיום נחשבות יצירותיו למופת בספרות העולמית.

אפירוס

אפירוס (ביוונית: Ήπειρος, באלבנית: Çamëria) היה חבל ארץ ביוון העתיקה, הנחלק כיום בין יוון המודרנית ואלבניה. כיום שמו של אחד מ-13 המחוזות של יוון.

אפירוס העתיקה כללה את חבלי הארץ מולוסיאן ותספרוטיאן.

עקב היותה מצדם השני של הרי מרכז יוון ומפרץ קורינתוס, אפירוס העתיקה הייתה חסרת השפעה בפוליטיקה היוונית וההלניסטית עד הולדתו של פירוס ומסע כיבושיו (280–275 לפנה"ס). לאחר מותו איבדה את ההשפעה שהייתה לה בימי חייו.

מחוז אפירוס המודרני מתחלק לארבע יחידות אזוריות: ארטה, יואנינה, פרוזה ותספוריטקון. שטחו הוא כ-9,203 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה, נכון לשנת 2011, 336,856 תושבים.

ארתור מילר

ארתור אשר מילר (באנגלית: Arthur Asher Miller; ‏17 באוקטובר 1915 − 10 בפברואר 2005) היה מחזאי יהודי-אמריקאי, מגדולי המחזאים בארצות הברית בכל הזמנים, חתן פרס פוליצר למחזאות (1949) ופרס הרצאת ג'פרסון (2001).

גוונים (הוצאה לאור)

הוצאת גוונים הייתה הוצאת ספרים ישראלית. הוציאה לאור ספרי פרוזה ושירה, מקור ותרגום, ספרי ילדים ונוער, ספרי עיון וספרי מתנה.

ההוצאה שייכת להוצאת "טרקלין", המפרסמת ספרים גם תחת הוצאת "חלונות".

הארי פוטר וגביע האש

הארי פוטר וגביע האש (באנגלית: Harry Potter and the Goblet of Fire) הוא הספר הרביעי בסדרת ספרי "הארי פוטר" של הסופרת ג'יי קיי רולינג. הספר יצא לאור בשנת 2000 וגרסתו בתרגום לעברית מאת גילי בר-הלל, יצאה לאור באפריל 2001. על ספר זה מבוסס סרט באותו השם שיצא לאקרנים בשנת 2005. הספר זכה בפרס הוגו לשנת 2001.

בתמונת השער הבריטית הארי צולל לעבר ביצת הזהב מתחת לנשיפת האש של הזנבקרן ההונגרית. בגרסה האמריקאית (והישראלית) רואים את ארבעת המשתתפים בטורניר, והארי מחזיק את הביצה. מאחור - גביע האש.

הוצאת מצפה

הוצאת מצפה הייתה הוצאת ספרים עברית, אחת משלוש הוצאות הספרים הפרטיות שפעלו בארץ ישראל בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.בשנת 1921 ייסדו יהושע צ'צ'יק, מרדכי ניומן ויוסף שרברק בירושלים חנות ספרים והוצאת ספרים בשם "תרבות", שבהמשך הפכה ל"מצפה". ההוצאה התמקדה בהוצאת ספרות ושירה. הספר הראשון שיצא במסגרתה היה הרומן "ימים ולילות" לנתן ביסטריצקי.

אשר ברש ערך ספרי פרוזה בהוצאה זו, ובמסגרתה הוציא לאור את ספרו של דוד פוגל "חיי נישואים".

בשנת 1933 הוקמה, בשותפות עם הוצאת שטיבל, "הוצאת שם" (ראשי תיבות של שטיבל ומצפה) להוצאת ספרות ילדים. השותפות התפרקה ב-1935.

בשנת 1941 התמזגה לתוך הוצאת י' שרברק.

טכנובאבל

טכנובאבל (באנגלית: Technobabble) – הלחם בסיסים של "טכנולוגיה" ו-"Babble" (פטפוט) – הוא סוג של פרוזה המשתמשת בעגה, באזוורד, שפה אזוטרית, מונחים טכניים מיוחדים, או סלנג טכני שאינו מובן לשומע. לתחומים שונים של תרגול ותעשייה יש את אוצר המילים המקצועי שלהם (ז'רגון) המאפשר למי שהתחנך בתעשייה לתמציתיות בהעברת רעיונות, אך עשויים להיות מבלבלים, מטעים או שטויות למאזין מבחוץ. אז בזמן שאדם הדיוט, המקשיב לדיון בנושא מחקר עדכני במתמטיקה, יכול לתאר את זה כטכנובאבל, למתמטיקאי זה לגמרי מובן, ולכן לא טכנובאבל. ההבדל העיקרי הוא נקודת המבט של המאזין. ניתן להשתמש בטכנובאבל לצורך מרמה, כדי לתת רושם של סבירות בהטעיה, טעייה, וערפול.

ידיעות ספרים

ידיעות ספרים הוא המותג שבו ידועה הוצאת הספרים "משכל - הוצאה לאור", שהוקמה בשנת 1995 על ידי ידיעות אחרונות וספרי חמד, והיא מהוצאות הספרים הגדולות בישראל. בשנת 1994 נוצרה שותפות של 'ספרי חמד' עם 'ידיעות אחרונות' והוקמה "משכל - הוצאה לאור" או בשמה המוכר יותר ידיעות ספרים. דובי איכנולד משמש מנכ"ל ההוצאה מאז ועד היום.

להוצאה שיתוף פעולה מתמשך עם הוצאת "ספרי עליית הגג", שבמסגרתו יצאו לאור סדרת ספרי "הארי פוטר", רב המכר "המשפט האחרון של פרמה", סדרת "הפילוסופים הגדולים" ועוד. להוצאה שותפות והוצאות-בת רבות: "פן הוצאה לאור" בה משמשת רחל פן כעורכת, מתרגמת ומו"לית "הוצאת בבל", "אסטרולוג", "הכורסא", "ליריקה", "אחוזת בית", "טל-מאי", "סימנים", אחוזת בית ספרים, קול הספר, "ר' סירקיס".

בהוצאה יצאו לאור ספריהם של סופרים ישראליים כאיל מגד, יורם קניוק, יצחק לאור, חביבה פדיה, אילנה ברנשטיין, אפרים קישון, אלון חילו, סמדר שיר, אסף ענברי, גבריאל בן-שמחון, אייל דותן ואבי גרפינקל, וכן ספרים מתורגמים כגון ספריהם של הרלן קובן וג'יי קיי רולינג. ידיעות ספרים נודעת גם בסדרות הספרים שלה: סדרת פרוזה, סדרת פרוזה עשרה, סדרת רומנים למבוגרים, סדרת "יהדות כאן ועכשיו", ספרי יהדות, סדרת סביונים ועוד.

אנשי מפתח בהוצאה:

דב איכנולד - מנכ"ל

אייל דדוש - סמנכ"ל שיווקבאתר האינטרנט של ההוצאה ניתן לבצע חיפוש במאגר הספרים של ההוצאה, לקבל מידע מפורט אודות הספר, מחירו וכיוצא בזה וכן לרכוש רכישה מקוונת.

ב-16 בנובמבר 2007 הכריזה ההוצאה על מיזם "עם הספר", שבמסגרתו יצאו לאור 27 ספרי יסוד של התרבות העברית. המנכ"ל דב איכנולד הסביר כי הוא רואה שליחות בחשיפת התרבות היהודית לציבור הרחב.

בחודש אפריל 2015 הכריזה ההוצאה על מיזם "אפריל ביכורים", שבמסגרתו יראו אור בחודש אפריל אך ורק ספרי ביכורים מאת סופרים ישראליים מבטיחים. המיזם אמור להילחם בסיכויי ההצלחה הנמוכים של ספרי ביכורים בעקבות "החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל" שהוחל בשנה שלפני כן.

ב-15 ביוני 2017 פשטה משטרת ישראל על משרדי ההוצאה בראשון לציון והחרימה מחשבים ומסמכים הקשורים לספר שכותב אהוד אולמרט. לטענת גורמים בהוצאה נלקחו גם חומרים השייכים לספר שכתב בן כספית על בנימין נתניהו, ולספר שכותב משה יעלון.

כתיבה יוצרת

כתיבה יוצרת היא כתיבה שמטרתה אמנותית. תוצאת הכתיבה היוצרת היא טקסט, אשר בדרך כלל, לא ניתן לסווגו כאחת מסוגות הטקסט הנפוצות: טקסט ענייני, טקסט עיוני, רשימה, טקסט מדריך ומפעיל, פרסומת, מכתב או חוזה.

צורות הכתיבה היוצרת הנפוצות הן סיפורת (פרוזה), שירה, מחזה או הגיגים. כתיבה יוצרת היא למעשה תהליך של יצירת טקסט ספרותי.

נתיב (כתב עת)

נתיב היה כתב עת ישראלי שעסק בחשיבה מדינית ותרבותית. כתב העת יצא לאור פעם בחודשיים החל משנת 1987 בהוצאת מרכז אריאל למחקרי מדיניות ובעריכתו של אריה סתיו. הגיליון האחרון המודפס הוא גיליון 123, שיצא לאור בדצמבר 2008. ארכיון המאמרים הועלה לרשת האינטרנט ומאמרים נוספים המשיכו להופיע באתר האינטרנט של כתב העת.

מאמריו הפוליטיים של נתיב מתמקדים בהתרעות בפני הסכנות הצפויות למדינת ישראל לטענת כותביו מן העולם המוסלמי. דגש חזק מושם על דעת הכותבים כי תהליך השלום הוא חסר תועלת וניסיון להראות כי יש בו הונאה - הן מן הצד הערבי והן הונאה עצמית לכאורה של אנשי השמאל היהודי. מאמרים רבים בנתיב מוקדשים לניסיונות להוכיח זיקה שבין המאבק הפלסטיני בעבר ובהווה לנאציזם ולאנטישמיות האירופאית. וזאת במקביל למאמרים רבים המוקדשים לשלילת קיומו של העם הפלסטיני. כתב העת אינו שולל רק את הניסיון להגיע להסדר (על בסיס ויתורים על שטחי מדינת ישראל) עם הפלסטינים אלא גם עם יתר מדינות ערב, ובכללן מצרים, סוריה וירדן.

לכתב העת מדור תרבותי ובו מפורסמת שירה עברית, שירה מתורגמת וקטעי פרוזה. את המדור ערך משה שמיר, ואחריו דרור אידר.

סיפורת

סיפורת היא מכלול של יצירות הכתובות בפרוזה (להבדיל משירה), שעלילתם אינה מציאותית אלא פרי דמיונו של הסופר (להבדיל מיצירות להן יש יסוד מבוסס מציאות, כדוגמת ביוגרפיות, היסטוריות וכיוצא בזה). הסיפורת היא נגזרת של הספרות, וכוללת כבדרך קבע רומנים, סיפורים קצרים, משלים, מעשיות, מחזות וכדומה. הסיפורת היא שיטה שהתקיימה מאז יצירת הכתב, ובאופן כלשהו גם קודם לכן, בידי מספרי סיפורים.

ספר ברוך

ספר ברוך, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לברוך בן נריה בן צדקיה בן מחסיה בן חלקיה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר ארבעה פרקים. הספר נחשב חלק מן הקאנון הקתולי ומופיע בוולגטה.

ספרות צרפתית

ספרות צרפתית היא באופן כללי ספרות אשר נכתבה בשפה הצרפתית, בעיקר על ידי תושבי צרפת; אך גם על ידי סופרים תושבי צרפת אשר כותבים בשפות אחרות. המונח "ספרות פרנקופונית" מתייחס לספרות בשפה הצרפתית שמקורה מחוץ לצרפת (ר' ספרות בלגית, ספרות שווייצרית, ספרות קנדית, ספרות סנגלזית, ספרות אלג'יראית, ספרות מרוקאית וכו').

ספרי עליית הגג

ספרי עליית הגג היא הוצאת ספרים ישראלית. ההוצאה נוסדה בשנת 1988 על ידי ד"ר יהודה מלצר (בנו של שמשון מלצר), והיא מוציאה לאור ספרים בשלל נושאים, ובהם ספרי עיון בנושאי פילוסופיה, מדע פופולרי, רפואה, היסטוריה, פוליטיקה, חברה וכלכלה, וכן פרוזה מתורגמת, ספרי נוער וילדים וספרות מקור.

ההוצאה מוציאה לאור כמה סדרות, ובהן:

פילוסופיה – סדרת תרגום ספרי מופת פילוסופיים: אפלטון, אוגוסטינוס, דקארט, מיל, קון ועוד.

פילוסופיה ומדע – סדרת ספרי מדע פופולרי בנושאי פילוסופיה, מתמטיקה, ביולוגיה, פיזיקה, כלכלה, היסטוריה ועוד: "הפילוסופים הגדולים", "המשפט האחרון של פרמה", "כמעט כמו לווייתן", "תורת המשחקים", "המחשב אינו כל יכול", "המוזיקה של המספרים הראשוניים", ועוד)

אכסדרה – סדרת מבואות קצרים ובהירים בנושאים שונים (שבעת החטאים, זאת אמנות?, רגשות, מה המשמעות של כל זה? ועוד)

אנשים – סדרת ביוגרפיות: מרקס, הדוקרן של ויטגנשטיין, הכפתור של פושקין, בובי פישר יוצא לקרב, ועוד.

נגד הרוח – סדרה פוליטית: על קיר הברזל, קמפ דייוויד 2000, הטרגדיה האלג'יראית, כשהדרור הפסיק לשיר, ועוד.סדרות פרוזה:

ג'רונימו סטילטון - העכבר האיטלקי הנמרץ, עד כה ראו אור ארבעה ספרי ג'רונימו סטילטון.

הארי פוטר - כל שבעת הספרים יצאו לאור. בנוסף על כך, יצאו לאור שני ספרי הלימוד בהוגוורטס, ו"מעשיות בידל הפייטן", גם הם מאת ג'יי קיי רולינג.

תיבת פנדורין - עלילות הבלש הרוסי אראסט פנדורין.עם סופרי המקור של ההוצאה נמנים חיים סבתו, שספריו רבי המכר זכו לשבחי הביקורת ולאהבת הקהל (תיאום כוונות זכה בפרס ספיר), אבנר גליקליך (ההר – על ניסיון הכיבוש הכושל של החרמון במלחמת יום הכיפורים), וחנן פרנק (פתק – סיפורו של חייל שרגליו נקטעו במלחמת ההתשה).

עם סופרי העיון המקוריים של ההוצאה נמנים פרופ' אביעד קליינברג, פרופ' דוד הראל, פרופ' חגי נצר, מאיה קגנסקיה, שאול אריאלי ומיכאל ספרד.

עם הסופרים המתורגמים של בית ההוצאה נמנים גם פיודור דוסטויבסקי, מיכאיל בולגקוב, שטפן צווייג, ולדימיר מאיאקובסקי, דאגלס אדמס, כריסטופר בראונינג, רמון ארון, קוסטס מורסלאס, דניאל מנדלסון, סיימון סינג, ויליאם סטייג, ריצ'רד דוקינס, סטיב ג'ונס, בריאן מגי, מרכוס דו סוטוי, נאסים טאלב, ראג'ה שחאדה ועוד.

עד כה ראו אור בספרי עליית הגג למעלה מ-100 כותרים.

מאז היווסדה עובדת ספרי עליית הגג בשיתוף פעולה לצורכי הפצה ושיווק עם הוצאת הספרים של ידיעות אחרונות, ידיעות ספרים.

ע. הלל

הלל עומר (4 באוגוסט 1926 – 30 ביוני 1990) היה סופר, משורר ואדריכל נוף ישראלי, נודע בשם העט ע. הלל.

ראפ

ראפ (באנגלית: Rap או ראפינג "לעשות ראפ" - Rapping, מכונה גם "אם סי" - MCing) מתייחס ל"קריאה קצובה או מחורזת של תמליל או מילים". ראפ שונה משירה בכך שהוא מבוצע בהתאם למקצב מסוים.

ראפ הוא גם מוזיקה שנועדה על מנת למחות על משהוראפ הוא מרכיב עיקרי במוזיקת היפ הופ וברגאיי, אך אמנות הראפ קדמה לתרבות ההיפ הופ בעשורים רבים. ראפ מבוצע עם ליווי של מקצב או מוזיקה או ללא ליווי כזה, בסגנון א-קפלה. מבחינה סגנונית, ראפ מבוצע לרוב במהירות יחסית והוא מקיף תחום רחב שבין דיבור, נאום, פרוזה ושירה. לעיתים, השימוש במונח ראפ לסגנון מוזיקלי מכוון לתיאור סגנון מונוטוני קצבי שהדגש בו הוא על הראפינג המילולי.

מוזיקת הראפ מתבלטת כמוזיקת מחאה בוטה וברורה יותר מהסגנונות הקודמים לה. הטקסטים המועברים כוללים גסויות, קללות והתרסות, כמו גם תשבחות עצמיות והתייחסויות מיניות בוטות. הסגנון מזוהה גם עם תרבות שכונות העוני והפשע בארצות הברית, ורבים מהראפרים משתייכים לכנופיות רחוב (גאנגסטרים) ואף היו מעורבים בפרשיות פשע, כמו סנופ דוג שהואשם ברצח, 50 סנט שהיה סוחר סמים ואף נשלח לכלא, טופאק שהנהיג כנופיית פשע אלימה, ישב בכלא ובסופו של דבר נרצח, והראפר Eazy-E שהיה מבוקש על ידי ה-FBI ואף סחר בסמים.

בשנות ה-90, מוזיקת ראפ ותרבות ההיפ-הופ צברו פופולריות רבה והחלו להופיע גם אמני ראפ והיפ-הופ לבנים, דוגמת הביסטי בויז ואמינם. ההתקרבות לזרם המרכזי גרמה גם למסחור רב של הסגנון הזה, והחלו להופיע לייבלים מסחריים מצליחים שמשמשים כ"פס ייצור" לראפרים המכוונים לטעם הקהל שזנחו אלמנטים של מחאה, דוגמת פיפטי סנט ואחרים.

רסלינג

רסלינג היא הוצאה לאור של ספרי עיון, המקדישה עצמה לקידום השיח התאורטי-ביקורתי בשדות האמנות, התרבות והחברה. חלק גדול מספרי ההוצאה הם באוריינטציה פוסטמודרנית וכוללים תרגומים בנושאים אלה.

שירה

שִׁירָה היא צורה של אמנות - כתיבת יצירה ספרותית, בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה. שימוש זה עשוי לכלול כתיבה בשורות קצוצות (בניגוד לפרוזה); עיסוק במצלול, במשקל וחריזה; כתיבה בשפה ציורית (פיגורטיבית); וטכניקות ספרותיות נוספות, שאינן נפוצות בפרוזה ובסוגים אחרים של ספרות.

תחקיר עיתונאי

תחקיר עיתונאי נעשה על ידי עיתונאים המבקשים לחשוף מידע שאינו ידוע לציבור. עבודתו של עיתונאי חוקר שונה מעבודתו של עיתונאי המדווח על התרחשויות. העיתונאי החוקר נרתם למשימה בדרך כלל בעקבות מידע על אירועים או תופעות הנראים על פניהם כמסתירים מחדלים או עבירות פליליות. עבודתו נעשית בחשאי כדי להגיע אל הפעילויות המרכזיות בנושאי התחקיר.

העיתונאי החוקר איננו חוקר משטרתי, ואינו יכול להגיע לאיסוף ממצאים כמוהו. יכולתו לאסוף פרטים בדרך כלל מוגבלת. מסקנותיו מהתחקיר, כפי שהן מוצגות על ידיו, יכולות להביא לחקירה נרחבת של הנושא על ידי גורמים המוסמכים לאסוף פרטים נוספים, לתקן את המצב הקיים ובמידת הצורך לשנות נהלים, לפטר אנשים או להביא להעמדתם לדין.

העיתונאי החוקר נעזר לעיתים קרובות בעוזרים הנקראים "תחקירנים", המסייעים לו בהכנת התחקיר. התחקירן יכול לאסוף ממצאים בשטח, לספק חומר רקע, לערוך, לשכתב, הכול בהנחיית עורך התחקיר.

תחקירים מפורסמים הובילו לחשיפת פרשיות שהעסיקו את הציבור. כך למשל פרשת ווטרגייט בארצות הברית נחשפה בעקבות עבודת תחקיר יסודית של העיתונאים בוב וודוורד וקארל ברנסטין. בישראל הובילו תחקירים עיתונאיים לחשיפות פרשיות שחיתות (כמו פרשת האי היווני והחקירה בענייניו של אריה דרעי), לחקירת אירועים צבאיים, לגילויים על מחדלים בבתי חולים, ועוד.

עבודות התחקיר העיתונאי הן תחום פורה בעיתונאות. עיתונים יומיים מקדישים להן מקום נרחב, ובטלוויזיה קיימות תוכניות המתמקדות בעיקר בתחקירים שנועדו לחשוף מסקנות של תופעות ואירועים. מקצתם: "כלבוטק" של רפי גינת, "עובדה" של אילנה דיין, "שומר מסך" של אמנון לוי ו"המקור" של רביב דרוקר וברוך קרא. קיימים אף ארגוני תחקירים כגון פרופבליקה הניו-יורקי, המבצע תחקירים לתועלת הציבור ומעבירם לפרסום בתוכניות תחקירים, בעיתונים ובאתרי חדשות.

מסקנות התחקיר מתקבלות בדרך כלל באופן חיובי, אך לעיתים הן מעוררות מחלוקת. כך למשל בפרשת וידוא הריגת הילדה איימן אל המאס ("פרשת סרן ר'") ברצועת עזה ב-2004. תחקירני התוכנית "עובדה" הציגו מסקנות מהן עלה כי קצין צה"ל ירה במכוון אל הילדה שלא סיכנה את חייו ואף וידא את הריגתה, בעוד צה"ל ומקורבי הקצין טענו כי התחקיר מבוסס על ממצאים שגויים. בית המשפט קבע כי התחקיר היה לקוי.

חלוצה בתחום העיתונאות החוקרת וממציאת הטכניקה של כתבת תחקיר בזהות שאולה הייתה העיתונאית נלי בליי.

תחקיר בעל אופי דומה נעשה לעיתים לשם כתיבתו של ספר תיעודי, ולעיתים אף לשם כתיבת פרוזה (לבירור פרטים עובדתיים המשמשים בסיפור).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.