פרגמון

פֶרגָמוןיוונית עתיקה: τὸ Πέργαμον; כיום ברגמה (Bergama) שבטורקיה) הייתה עיר מדינה יוונית עתיקה בצפון-מערב אנטוליה, במרחק של כעשרים וחמישה קילומטרים מהים האגאי. פרגמון הפכה לממלכה חשובה בתקופה ההלניסטית, תחת שלטונה של השושלת האטלידית בין השנים 282 ו-129 לפנה"ס. אף ששטחה של המדינה לא היה גדול במיוחד, נודעה לה חשיבות רבה בעולם ההלניסטי בזכות תרבותה המפותחת.

מייסד השושלת, אטלוס הראשון ויורשיו היו תומכים נאמנים של הרפובליקה הרומית. הם נלחמו לצידה נגד מלך מוקדון פיליפוס החמישי במלחמות המוקדוניות הראשונה והשנייה ולאחר מכן בשלישית, נגד פרסאוס מלך מוקדון. עבור השתתפותם במלחמה נגד בית סלאוקוס, ניתנו לבני פרגמון כחלק משלום אפאמיאה בשנת 188 לפנה"ס שטחים שנכבשו מהאימפריה הסלאוקית באסיה הקטנה, ובהם לידיה, פריגיה ועוד.

האטלידים שלטו בתבונה ובנדיבות. תעודות ששרדו מעידות שהם היו שולחים בעלי מלאכה מיומנים לעריהם ומקלים עליהן את נטל המס, על מנת שהערים תצמחנה ותשגשגנה. הם אף הותירו לערים היווניות בשליטתם מראית עין של עצמאות ושלחו מתנות לערי יוון החשובות, כגון דלפי, דלוס ואתונה. את האקרופוליס של פרגמון עיצבו מחדש בדמותו של האקרופוליס שבאתונה.

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו ב-1878 בחסות מוזיאון ברלין, נתגלו אוצרות אמנות רבים ובהם המזבח של זאוס - אחד מן השרידים היפים ביותר של התקופה ההלניסטית את המזבח הגדול ניתן לראות כיום במוזיאון פרגמון באי המוזיאונים שבברלין.

ספריית פרגמון, הספרייה השנייה בחשיבותה בעולם העתיק (אחרי הספרייה הגדולה של אלכסנדריה), שכנה בעיר. כאשר פסקה אספקת הפפירוס ממצרים התלמאית, השתמשו אנשי פרגמון בקלף לצורכי כתיבה ומכאן שמו הלועזי (באיטלקית: pergamena, באנגלית parchment).

עם מותו בלא יורש של אטלוס השלישי ב-133 לפנה"ס, עברה הממלכה לשלטונה של רומא. בצוואתו כן ביקש המלך למנוע מלחמת אזרחים על הירושה. אולם הירושה העשירה גרמה לסכסוך ברומא, כאשר טיבריוס גרקכוס בהסכמת העם, ביקש להשתמש בעושר שנפל בחלקה של רומא לביצוע הרפורמות שיזם, ואילו רוב חברי הסנאט התנגדו. רומא שלטה ישירות בפרגמון שנקראה כעת פרובינקיית אסיה ורוקנה אותה מכל נכסיה.

בקרבת העיר שכן מקדש לאסקלפיוס, אל הרפואה. חולים רבים נהרו לרחוץ במעיין הקדוש שבמקום והותירו אחריהם מתנות רבות, שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות, לאות תודה לאל שריפאם.

במאה הראשונה לספירה הייתה בפרגמון כנסייה נוצרית, אחת משבע הכנסיות שאליהן ממוען חזון יוחנן, הספר האחרון בברית החדשה.

פרגמון ונופה התרבותי הרב-שכבתי
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Pergamonmuseum Pergamonaltar
מזבח פרגמון, המוצג במוזיאון פרגמון באי המוזיאונים שבברלין
מדינה טורקיה  טורקיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2014, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6
קואורדינטות 39°07′00″N 27°11′00″E / 39.116667°N 27.183333°E

קישורים חיצוניים

אי המוזיאונים

אי המוזיאונים (בגרמנית: Museumsinsel, מוזאומז-אינזל) הוא אי הנמצא בברלין שבגרמניה, בנהר השפרה. בשל מספר המוזיאונים הרב שעל האי, ובשל חשיבותם הארכיטקטונית של מבני האי, הוכרז האי לאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

החל משנת 1841 יועד חלקו הצפוני של האי (שהיה בעבר אזור מגורים) על ידי מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי למוזיאונים המוקדשים לאמנויות ולמדע. פרידריך היה ניאו קלאסיקן וקיווה ליצור מעין אקרופוליס. החל משנת 1918 מנוהלים המוזיאונים על ידי קרן המורשת התרבותית הפרוסית (Stiftung Preußischer Kulturbesitz).

חלק מהמוצגים נעלמו בסוף מלחמת העולם השנייה. יתרת המוצגים חולקו במהלך המלחמה הקרה בין שני חלקי ברלין. לאחר נפילת חומת ברלין אוחדו האוספים.

אנטיוכוס הראשון

אנטיוכוס הראשון (סוֹטֶר) ("המושיע") (324 או 323 לפנה"ס - 262 או 261 לפנה"ס) מלך בממלכה הסלאוקית בין השנים 281 ל-261 לפנה"ס. הוא היה פרסי למחצה; אימו אפאמי הייתה אחת מהנסיכות המזרחיות שהעניק אלכסנדר כנשים לגנרלים שלו בשנת 324 לפנה"ס.

אנטיוכוס שלט בממלכה יחד עם אביו סלאוקוס הראשון (מייסד הממלכה הסלאוקית) מאז שנת 291 לפנה"ס. לאחר רצח אביו על ידי תלמי קראונוס בשנת 281 לפנה"ס, עמדה בפניו המשימה המורכבת של שמירת האימפריה בשלמותה; כמעט מיד לאחר שעלה לשלטון פרץ מרד בסוריה. הוא נאלץ להשכין שלום במהרה עם תלמי הראשון, רוצח אביו, וויתר לו על מוקדון ושטחים נוספים באזור יוון. הוא גם לא הצליח להקטין את כוחם של שליטי אסיה הקטנה.

בשנת 278 לפנה"ס פרצו הגאלטים (כך קראו לגאלים באזור זה של העולם) לאסיה הקטנה, ונראה כי הניצחון שנחל אנטיוכוס מול פלישה זו הוא שהעניק לו את התואר "סוטר" ("המושיע" ביוונית).

בעת היפרדות בתי סלאוקוס ותלמי בשנת 301 לפנה"ס, נותרו שטחי ארץ ישראל שאלה פתוחה. הארץ הייתה תחת שלטון בית תלמי, אולם הסלאוקים המשיכו לטעון לבעלות. בשנת 275 לפנה"ס הובילה שאלה זו למלחמה הסורית הראשונה. המלחמה לא שנתה באופן מהותי את גבולות שתי הממלכות, למעט אולי שינויי בעלות על ערי גבול כמו דמשק ואזורי חוף באסיה הקטנה.

ב-262 לפנה"ס ניסה אנטיוכוס לעצור את כוחה הגדל של ממלכת פרגמון, שהתפתחה באסיה הקטנה, אולם הוא נחל תבוסה צבאית ליד סרדיס ומת עוד באותה שנה. לפני מותו הוא הוציא להורג את בנו סלאוקוס באשמת מרד. יורשו היה בנו השני, אנטיוכוס השני.

אסיה (פרובינקיה רומית)

אסיה (בלטינית: Asia, ביוונית: ἐπαρχία Ἀσίας) הייתה פרובינקיה רומית מסוף המאה השנייה לפנה״ס ועד להתפרקות האימפריה ולחלוקתה לאימפריה הרומית המערבית ולאימפריה הרומית המזרחית בשנת 395 לספירה.

שטחי הפרובינקיה הם חלק מטורקיה המודרנית באזור מערב טורקיה לחוף הים האגאי.

בשנת 190 לפנה"ס, ניהלה הרפובליקה הרומית מלחמה עם הממלכה הסלווקית על שליטה באזור הים האגאי. עקב תבוסת הסלווקים, הרומאים כבשו את דרום אסיה הקטנה, בשנת 133 לפנה"ס נפטר מלך פרגמון אטלוס השלישי ורומא ירשה את עירו ואת צפון פרובינקית אסיה שקיבלה את שמה מיד לאחר הסיפוח.

רוב תושבי אסיה היו הלנים וקיבלו על עצמם את הנצרות היוונית אורתודוקסית במאה ה-4 לספירה.

ערים חשובות בפרוביניקה היו: פרגמון - הייתה עיר הבירה של הפרובינקיה, אפסוס - שהיוותה את הנמל הגדול בפרובינקיה ומהגדולים באימפריה, רודוס - היות שהאי שוכן דרומית ליבשה, הרומאים סיפחו אותו לפרובינקיה לאחר שסייעו לסלווקים במלחמות נגד הרומאים והפסידו, עוד מספר ערי מדינה יווניות על חופי הים האגאי.

גלטיה

גָלָטיה (בלטינית Galatia) הוא חבל ארץ היסטורי ברמת אנטוליה במרכז אסיה הקטנה, אשר נחשב לישות מדינית וגאוגרפית נפרדת החל מפלישת שבטי הגאלים הקלטים לאסיה הקטנה במאה ה-3 לפנה"ס ועד לתום השלטון הרומי באנטוליה. העיר הראשה בגלטיה הייתה אנקירה (כיום אנקרה בירת טורקיה).

דדלוס

דֶַדָלוֹס (ביוונית Δαίδαλος, דַיידָלוֹס; בלטינית: Daedalus) הוא דמות במיתולוגיה היוונית, ממציא ואדריכל גאון.

הייראפוליס

הייראפוליס (יוונית Ιεράπολις - "עיר קדושה"; טורקית Hierapolis) הייתה עיר עתיקה שהוקמה בראשו של תל המעיינות החמים פמוקלה, כ-19 ק"מ מצפון לעיר דניזלי, בדרום-מערב אסיה הקטנה שבטורקיה של ימינו. על פי האמונה הנוצרית, הוצא להורג בעיר השליח הנוצרי ותלמידו של ישו, פיליפוס הקדוש . העיר, כמו התל בפמוקלה, הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1988.

אתר ידוע בה הוא "שער פלוטו", פלוטוניון אשר לפי האמונה הרומית היה הכניסה לגיהנום.

העולם ההלניסטי

העולם ההלניסטי שנוצר כתוצאה מהקולוניזציה היוונית וממלחמותיו של אלכסנדר הגדול הקיף את כל אגן המזרחי של הים התיכון, חלקים מהאגן המערבי, את כל המזרח התיכון וחלקים מאסיה המרכזית. נהוג למנות את התקופה ההלניסטית ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ולסיימה בשנת 30 לפנה"ס עם מותה של המלכה ההלניסטית האחרונה קלאופטרה.

במזרח הגיע בתוך יבשת אסיה עד הודו ואילו במערב עד אזור פרובנס של ימינו בצפון מזרח כלל את אזור חצי האי קרים ושטחים הנמצאים מזרחית לו. הישויות המדיניות העיקריות הוקמו על ידי הדיאדוכים שהיו רובם ככולם קצינים בכירים בצבאו של אלכסנדר הגדול. דיאדוכים אלה נלחמו האחד בשני עד חורמה במשך עשרות שנים בעימות הידוע בשם מלחמות הדיאדוכים. הם הורישו את הסכסוך המר לצאצאיהם שהמשיכו אותו עד שקיעת העולם ההלניסטי ועלייתה של האימפריה הרומית. למרות האיבה הגלויה בין הממלכות ההלניסטיות, הן שיתפו פעולה בתחומים רבים בהם כלכלה, תרבות ועוד.

לממלכות ולישויות המדיניות שהרכיבו עולם זה היו מאפיינים שונים, לעיתים הפוכים זה לזה, אך כולם היו נאמנים לתרבות ההלניסטית, אם כי מאפייניה היווניים היו חזקים יותר בחופיו של הים התיכון והשפעתה של תרבות זו הלכה והצטמצמה ככל שהתרחקה המדינה מהאזור הים תיכוני.

הגיוון המדיני והחברתי הכלכלי היה רב. מערי מדינה שהמשיכו את המסורת של יוון הקלאסית עם מוסדות דמוקרטיים וטיראניה דרך ליגות מקומיות של מספר ערים או אזורים גאוגרפיים דוגמת הליגה האיטולית ביוון גופא עד מדינות ענק כגון מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית שהתאפיינו במשטר מלוכני.

התקופה ההלניסטית

התקופה ההֶלֶנִיסְטִית היא פרק זמן בהיסטוריה האנושית ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ועד התאבדותה של המלכה ההלניסטית האחרונה, קלאופטרה, בשנת 30 לפנה"ס. כיבושיו של אלכסנדר הגדול כללו את הפולֵייס היווניים, שטחי האימפריה הפרסית וחלקים מהודו, ויצרו אימפריה רחבת ידיים. הממלכות שנוצרו עקב פירוק אותה אימפריה, הושפעו רבות מתרבות יוון העתיקה, ויחד עם התרבויות המקומיות יצרו את התרבות ההלניסטית. מלבד ארצות שנכבשו על ידי אלכסנדר הגדול, ארצות אחדות שנוסדו על ידי מתיישבים יוונים היו אף הן חלק מהעולם ההלניסטי.

העילית העירונית במדינות אלו דיברה ניב קוינה של השפה יוונית, שהפך ללינגואה פרנקה (שפה בינלאומית), ואילו התרבות, הדת, האמנות והספרות במדינות השונות היו תערובת של התרבות המקומית והתרבות ההלניסטית. ערים חדשות רבות נבנו, שהחשובה מכולן הייתה אלכסנדריה שבמצרים התלמיית שנקראה על שמו של אלכסנדר הגדול. בין הממלכות התקיים מסחר פורה וקשרים אמיצים. בריתות שונות נכרתו בין כמה ממלכות נגד השלישית ולהפך. קשרי נישואים רבים נקשרו בין השושלות השונות, דבר שחיזק אף יותר את אחיזת ההלניזם באותן ממלכות.

בתקופה זו ירדה חשיבותה של יוון ההיסטורית ונוצרו מדינות רבות, שהחשובות שבהן היו מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית. אחרות, כדוגמת מוקדון, המשיכו את מעמדן הדומיננטי באזורן שמקורו בתקופה שקדמה להלניזם.

מוזיאון פרגמון

מוזיאון פרגמון (בגרמנית: Pergamonmuseum) הוא מוזיאון המצוי באי המוזיאונים שבברלין. בשל ייחודו הארכיטקטוני של המבנה, ובשל ייחודיות מוצגיו החליט ארגון אונסק"ו כי מוזיאון זה, יחד עם מוזיאונים אחרים באי המוזיאונים יהוו אתר מורשת עולמית.

מבנה המוזיאון תוכנן על ידי אלפרד מסל ולודוויג הופמן ונבנה בין השנים 1910–1930. המוזיאון מכיל מספר מבנים עתיקים שהובאו אליו בשלמותם והוקמו בו מחדש, בהם מזבח פרגמון, שער השוק של מילטוס, שער עישתר ורחוב התהלוכות של בבל, חזית ארמון משאטה וחדר חלב.

המוזיאון מכיל אוסף של עתיקות מהעת העתיקה (יוון העתיקה ורומא העתיקה), מוזיאון לעתיקות המזרח הקדום, ומוזיאון לאמנות אסלאמית. במוזיאון מבקרים למעלה מ-1,100,000 מבקרים מדי שנה.

מוקדון

מוקדון או מקדוניה הייתה ממלכה קדומה ששכנה באזור חבל הבלקן שבדרום-מזרח אירופה, בצפון-מזרח חצי האי הבלקני. היחס של היוונים לממלכה זו היה כאל ישות חצי-ברברית. שליטיה היו חסרי חשיבות של ממש בפוליטיקה הפנים יוונית. הממלכה עלתה לגדולה בסוף התקופה הקלאסית במאה ה-4 לפנה"ס. לאחר מכן הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. סופה שנכבשה על ידי רומא ושולבה באימפריה הרומית.

מזבח פרגמון

מזבח פרגמון הוא מזבח שיש שהוקם במאה השנייה לפנה"ס בעיר היוונית פרגמון (כיום בסמוך לעיר ברגמה שבטורקיה, בצפון מערב אנטוליה). ככל הנראה הוקם המזבח בעקבות הניצחונות הצבאיים של אומנס השני על אויביו.

המזבח המרשים מוזכר בחזון יוחנן שבברית החדשה כ"כיסא השטן" (פרק ב' 12-13). אורכו של המזבח 113 מטרים, והוא מוקף באפריז. מחקרים מודרניים מראים שהאפריז הוקם לאחר שנת 172 לפנה"ס, וככל הנראה עיקר העבודות נערכו בשנת 160 לפנה"ס לערך.

מצרים התלמיית

מצרים התלמיית הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. שלטון הלניסטי בתולדותיה של מצרים העתיקה, שראשיתה בכיבוש מצרים על ידי אלכסנדר הגדול מידי פרס בשנת 332 לפנה"ס. עם מותו של אלכסנדר הגדול, חולקה האימפריה שכבש בין יורשיו הדיאדוכים, ומצרים נפלה בידיו של תלמי הראשון. צאצאיו משלו במצרים עד 30 לפנה"ס ולאחר מכן נשלטה מצרים בידי האימפריה הרומית.

מצרים הייתה אחת הממלכות ההלניסטיות הגדולות והחזקות ביותר. תקופת הזוהר של הממלכה נמשכה למעלה מ-100 שנה תחת שלטונם היציב של שלושת המלכים הראשונים. בימיו של תלמי הרביעי (שלט בין 221 ל-205 לפנה"ס) החלה שקיעת הממלכה. במהלך המאה ה-2 לפנה"ס נכנסה הממלכה לתקופת תוהו ובוהו, וללא שלטון יציב אבדה את עצמאותה לרומא שהשתלטה עליה באופן מלא בשנת 30 לפנה"ס.

מצרים התלמיית הייתה מרכז מדעי ותרבותי מהמעלה ראשונה בעולם הקלאסי. הספרייה הגדולה של אלכסנדריה, לדוגמה, הייתה המוסד החינוכי הגדול ביותר בזמנה. יצירות אמנות, ספרות, אדריכלות ואחרות קישטו את הממלכה ופיארו את שם שליטיה מעבר לים.

נסטוריאניזם

נֶסְטוֹרְיאניזם היא אחת ההשקפות שהנצרות הרשמית - הביזנטית והקתולית - סימנה כמינוּת. עיקרה הדגשת הבידול בין טבעו האלוהי לטבעו האנושי של ישו.

נֶסְטוֹריוֹס (ביוונית: Νεστόριος;‏ 386–451 לערך) היה תלמידו של תאודור ממופסואסטיה (350–428), איש אסכולת אנטיוכיה שטען כי מקורו של ספר איוב אלילי, ספר שיר השירים הוא בעל משמעות חושנית, נבואות הברית הישנה שעל פי האורתודוקסיה הנוצרית מכוונות לישו, הן היסטוריות ומכוונות לדורותיהם; מרים אינה אם האלוהים (ביוונית: Θεοτόκος, תאוֹטוֹקוֹס – יולדת האל), אלא אמו של ישו כבשר ודם (ביוונית כריסטוטוקוס – יולדת המשיח). דעה זו הייתה בניגוד לדעתו של הפטריארך של אלכסנדריה קירילוס האלכסנדרוני, שראה את בנה של מרים כזהה עם האל הבן-הלוגוס, שהוא צאצא נצחי של האל-האב.

בשנת 428 קיבל נסטוריוס את משרת ארכיבישוף קונסטנטינופוליס, ולקח עמו את טענתו ודעתו של מורו, תיאודור ממופסואטיה בנוגע למרים – היינו, שהיא אמו של האנושי בישו בלבד ולא גם של האלוהי שבו, על פי טענת האורתודוקסיה. ב-430 כונס ברומא סינוד, שתבע מנסטוריוס לחזור בו, אך הוא סירב. על-מנת לפתור אחת ולתמיד את המחלוקת בין נסטוריוס לקירילוס האלכסנדרוני, כינס בשנת 431 הקיסר תאודוסיוס השני, ועידה אקומנית באפסוס שידועה כוועידת אפסוס. ועידת אפסוס גינתה ונידתה את נסטוריוס, שחזר למנזרו באנטיוכיה, וכעבור שלוש שנים הגלה אותו הקיסר ולנטיניאנוס השלישי (425–455) לנווה מדבר בלוב, שם הוא מת.

חסידי נסטוריוס בנו כנסיות, תרגמו לסורית את התנ"ך וכתבי אריסטו וקלאודיוס גלנוס (רופא יווני קדום, יליד פרגמון שבאסיה הקטנה). דרך הנסטוריאנים עברו המדע, הפילוסופיה והרפואה היווניים לערבים. הנסטוריאנים העבירו את מרכזם לניסיביס שבפרס. הכנסייה העצמאית שהקימו, הכנסייה האשורית, נקראה "כנסיית המזרח" או "הכנסייה הנסטוריאנית-אשורית". כנסייה זו שגשגה עד המאה ה-13, אבל מאז הצטמצמה מאד.

על פי ההשערה הרווחת, כיום יש לכנסייה זו כ-100,000 מאמינים, המרוכזים במזרח התיכון (בעיקר בעיראק), בארצות הברית ובמספר מדינות אחרות. ראש הכנסייה הנסטוריאנית מכונה "הפטריארך של בבל"; בעבר ישב בבגדד, וכיום מושבו בארצות הברית. חברי הכנסייה מבקשים כי הכנסייה תכונה הכנסייה "האשורית" וכי מאמיניה יכונו "אשורים".

ספריית פרגמון

ספריית פֶרגָמון (ביוונית: Βιβλιοθήκη της Περγάμου) הייתה ספרייה גדולה וחשובה בעולם ההלניסטי, אשר נבנתה באקרופוליס של העיר פרגמון, עיר הבירה של ממלכת פרגמון.

הספרייה נבנתה במהלך המאה הראשונה לפנה"ס, תחת שלטון השושלת האטלידית. לפי מקורות שונים, הספרייה הכילה כ-200,000 ספרים, מה שהפך אותה לאחת הספריות הגדולות בתקופתה; היא אף הייתה בתחרות עם הספרייה הגדולה של אלכסנדריה על גודלו ואיכותו של מאגר הספרים. הספרייה שכנה לצד מקדש אתנה בחלק הצפוני של האקרופוליס.

ספריית פרגמון גם נחשבת למקום תחילת השימוש הסדיר בקלף (ומכאן קלף בלטינית: pegamenum), כאשר מצרים התלמיית הפסיקה את יצוא הפפירוס שלה לממלכת פרגמון, אנשי העיר השתמשו בעור מתוח ומיובש של חיות כדפים למגילות ולספרים שלהם.

קוניה

קוניה (בטורקית: Konya, בטורקית עות'מאנית: قونیه, ביוונית: Ἰκόνιον) היא עיר בטורקיה, השוכנת במרכז רמת אנטוליה. העיר הוקמה בסביבות שנת 1500 לפנה"ס והייתה לבירת סולטנות רום בין השנים 1097 ל-1243. בשנת 2000 אוכלוסייתה מנתה 742,690 איש והיא עיר הבירה של נפת קוניה, שהיא הנפה בעלת השטח הגדול ביותר בטורקיה. בסמוך לעיר שוכן בסיס חיל האוויר בקוניה.

קלאודיוס גלנוס

קלאודיוס גָלֶנוֹס, הידוע יותר בשם גלנוס (ביוונית: Γαληνός; ‏129–200 לספירה לערך), היה רופא יווני קדום, יליד פרגמון שבאסיה הקטנה (כיום טורקיה).

קלף

קלף הוא עור בהמה על-פי-רוב כבש לעיתים עז או עגל, שמעובד בייחוד למטרת כתב. בניגוד לבורסקאות, לא נעשה בזמן העיבוד שימוש בטאנין המכהה את צבעו. בשפות אירופיות שונות מציין מונח זה גם את המסמכים הכתובים עליו. הקלף משמש גם בציור, כריכת ספרים, כלי הקשה כמו תופים וכחלק בכיסוי רהיטים. ביהדות משמש הקלף לצורך כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות.

הקלף קיים כבר אלפיים שנה, אך החליף את הפפירוס, שהיה בשימוש בעולם המערבי, רק במאה ה-7 בספרים (קודקסים), בולות וצ'ארטרים. כתבים מוסלמים מוקדמים נכתבו גם כן על קלף. הוא הוחלף בנייר עם מהפכת הדפוס במאה ה-15 כאשר הביקוש לדברי דפוס הרקיע, ושוב לא היה ניתן לספקו על ידי קלף. מאז הוא משמש בעיקר לכתיבת מסמכים יקרי-ערך, דפוס יוקרתי או לכריכת ספרים.

הקלף הוא אמנם חומר מורכב לייצור ויקר, אך יתרונותיו בכך שהוא נשמר היטב, עמיד יותר ומאפשר קיפול. בעוד שנייר רגיל מצהיב כעבור מספר שנים הקלף נשאר נקי זמן רב יותר וניתן אף למצוא בארכיונים קלפים בני מאות רבות של שנים שצבעם נותר לבן לגמרי, והדיו לגמרי שחורה. בשל מחירו הגבוה, השתמשו לעיתים בקלפים ישנים לאחר שגרדו מהם את הכתוב. מגילות וספרי קלף אלה נקראים פלימפססט.

שער עשתר

שער עִשְׁתַר (אשורית: ܕܵܪܘܲܐܙܲܐ ܕܥܵܐܫܬܲܪ - דַרְוַוזָה דה'עִשְׁתַר, ערבית: بوابة عشتار) שימש כשער השמיני לעיר בבל, שער הכניסה הכחול המפורסם שלה. השער נקרא על שם האלה עשתר.

השער נבנה בשנת 575 לפנה"ס לערך לפקודת המלך נבוכדנצר השני בצידה הצפוני של העיר. הכניסה לעיר בבל העתיקה הייתה דרך פרוזדור ארוך מוקף חומות מאסיביות משני צידיו כאשר בסופו השער. הרחוב הראשי בעיר הוביל משער אישתר שנמצא בצפון למקדש אסגילה, המקדש לאל מרדוך.

השער המקורי נחשב אחד שבעת פלאי תבל עד שמקומו נתפס על ידי המגדלור באלכסנדריה.

בתחילת המאה ה-20 גילה הארכאולוג הגרמני רוברט קולְדֶוֶוי (Robert Koldewey) בבבל שרידים מרשימים מהשער. הוא הועבר לברלין, ונבנה מחדש במוזיאון פרגמון שהוקם בשנת 1910, בסמוך למזבח פרגמון.

תל חלף

תל חלף (בערבית: تل حلف) הוא אתר ארכאולוגי במחוז אל-חסכה בצפון-מזרח סוריה, ליד הגבול עם טורקיה. האתר שוכן קרוב לעיר ראס אל-עין (Ras al-Ayn) , בעמק הפורה ועל גדתו הדרומית של נהר החבור. בתל זה נמצאה לראשונה תרבות מהתקופה הנאוליתית האלף ה-6 לפנה"ס, שקיבלה את השם "תרבות חלף" על שם התל. התרבות מאופיינת בקרמיקה מזוגגת צבועה הכוללת עיטורים גאומטריים וציורי חיות. באתר שכנה העיר גוזן (גוזאנה), המוזכרת במקרא כאחת הערים אליהן הוגלו עשרת השבטים. בזמן מלחמת האזרחים בסוריה נשלט האזור על ידי היחידות להגנת העם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.