פרגלי אבראהים פאשא

פרגלי אִבּראהים פאשאטורקית: Pargalı İbrahim Paşa,‏ 1493, פארגה, הרפובליקה של ונציה - 15 במרץ 1536, קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית) היה וזיר גדול באימפריה העות'מאנית בין השנים 1523-1536, בראשית ימי שלטונו של הסולטאן סולימאן הראשון.

חייו

אבראהים נולד בפארגה, עיירת דייגים ברפובליקה של ונציה (כיום בצפון יוון), למשפחת מלח נוצרי אורתודוקסי. בילדותו נחטף אבראהים על ידי שודדי ים ונמכר לעבדות בארמון במניסה, הארמון שבו קיבלו את חינוכם יורשי העצר (שהזאדה) של האימפריה העות'מאנית. בעודו במניסה הפך לחבר קרוב של השהזאדה סולימאן (שהפך בהמשך לסולטאן סולימאן הראשון) וקיבל את חינוכו בחצרו של השהזאדה, שם רכש ידע במגוון מקצועות ושליטה במספר שפות. לאחר עלייתו של סולימאן לשלטון ב-1520 הוא הפך לבזייר של הסולטאן ובהמשך הוכיח את יכולותיו בזירה הדיפלומטית ובמסעות צבאיים. התקדמותו במעלה הדרגות והתפקידים הייתה מהירה, כך שלעיתים זכה לקנאה מצד נושאי המשרות הבכירות האחרים. ב-1523 קיבל אבראהים פאשא את תפקיד הוזיר הגדול של האימפריה, ובהמשך אף קיבל את תואר שר המלחמה (Serasker) ותארים נוספים אשר הרחיבו את סמכויותיו לכמעט זהות לאלה של הסולטאן עצמו.

ב-1525, זמן קצר לאחר המרד והוצאתו להורג של שליט מצרים מטעם הסולטאן, האין אהמט פאשא, נשלח אבראהים פאשא למצרים ולזמן קצר כיהן כשליטה, במהלכו ביצע רפורמות נרחבות במערכות השלטון האזרחי והצבאי של האזור, וחיבר קובץ חוקים אשר מקבע את אותה רפורמה.

אבראהים פאשא נישא לאחותו של סולימאן, חדיג'ה סולטאן, והפך לדאמאט (תואר שהוענק למי שנישא לבת השושלת העותמאנית), אך היסטוריונים לא נוטים להשתמש בתואר זה בהקשרו של אבראהים, ייתכן כדי לא לבלבל בינו לבין מדינאים אחרים שנשאו שמות דומים. הכינוי הנפוץ ביותר של אבראהים שמופיע במקורות הוא "פרגלי", על שם עיר הולדתו, ובנוסף ידועים גם הכינויים "פרנק" (Frenk, האירופאי), "מאקבול" (המועדף) ו"מאקטול" (ההרוג).

במישור הדיפלומטי, מגעיו עם מדינות המערב הנוצריות נחלו הצלחה. אבראהים פאשא, אשר ראה עצמו כ"כוח האמיתי מאחורי האימפריה" נהג לנקוט טקטיקות מגוונות במשא ומתן לחתימת הסכמים מול שליטי ממלכות אירופה. המדינאים הוונציאנים אף נהגו לכנותו "אבראהים המפואר", בעקבות הכינוי שדבק במקור לסולטאן סולימאן. ב-1533 שיכנע אבראהים את קרל החמישי להפוך את הונגריה למדינה וסאלית תחת האימפריה העות'מאנית. ב-1535 כרת הסכם היסטורי עם מלך צרפת פרנסואה הראשון, שבמסגרתו קיבלה צרפת זכויות יתר במסחר מול האימפריה העות'מאנית, בתמורה לתמיכה צרפתית במאבקה של האימפריה מול שליטי בית הבסבורג. הסכם זה גם היווה את תחילתה של הברית הצרפתית-עות'מאנית, אשר התקיימה למעלה מ-250 שנה, עד ימי נפוליאון בונפרטה.

Turkish and Islamic Arts Museum 01
ארמונם של אבראהים פאשא והדיג'ה סולטאן, ברובע סולטאנאהמט באיסטנבול, מאכלס כיום את המוזיאון לאמנות טורקית ואיסלאמית.

ירידתו מגדולה והוצאתו להורג

קרנו של אבראהים החלה לרדת בעיני הסולטאן במהלך הקמפיין נגד האימפריה הספווית, אז החל לכנות עצמו "סרסקר סולטאן". הוספת המילה סולטאן לתואר שר המלחמה, התפרשה בעיני סולימאן כעלבון אישי. ידועה גם לפחות שיחה אחת שערך אבראהים עם השגריר האוסטרי בשנת 1533, במהלכה פיאר עצמו יתר על המידה בצורה שהתפרשה כאיום על סמכויותיו של הסולטאן. תקריות נוספות, אשר חרצו בסופו של דבר את גורלו של אבראהים התרחשו גם הן במהלך אותה מערכה, בהן התגלע ריב בין אבראהים פאשא ואיסקנדר צ'לבי, שר האוצר הוותיק של האימפריה העות'מאנית וחונכו האישי של אבראהים, בנוגע לקבלת ההחלטות במהלך הקמפיין המלחמתי. איסקנדר צ'לבי, אשר נחשב מקורבו של הסולטאן, קיבל סמכויות נרחבות במהלך הקמפיין, אשר איפשרו לו במקרים מסוימים לבטל פקודות שניתנו על ידי אבראהים ואף הורה לו לנוע עם חייליו מחלב לכיוון אזרבייג'ן, במקום לבגדאד, יעדו המקורי של אבראהים. אף שציית, עצם העובדה כי מישהו באימפריה זולת הסולטאן עולה עליו בכוחו לא מצאה חן בעיני אבראהים, מה שהביא אותו לשורת החלטות והכפשות שמטרתן הייתה לפגוע בצ'לבי, דבר אשר במהרה הגיע לאוזניו של הסולטאן סולימאן. בהמשך אף צ'לבי עצמו הוצא להורג, לאחר שבראשית שנת 1535 פקד על אבראהים להישאר עם חייליו בעומק שטח האויב, דבר שהתפרש על ידי הסולטאן, עם הגעתו לטבריז, כסיכון לצבא ולאימפריה. במילותיו האחרונות, האשים איסקנדר צ'לבי את אבראהים פאשא בחוסר נאמנות לסולטאן, האשמה שהשפיעה על הסולטאן לקבל החלטה לגבי עתידו של אבראהים.

בליל ה-14-15 במרץ 1536 הוזמן אבראהים פאשא לארוחת ערב בארמונו של הסולטאן, ולאחר הארוחה הוצא להורג בחניקה על ידי ארבעה תליינים אילמים.

Sebald Beham - Pargali Damat Ibrahim Pascha ca 1530
פרגלי אבראהים פאשא על גבי סוס כפי שצוייר על ידי הצייר הגרמני זבאלד בהאם בשנת 1529

בתרבות

הסופר הצרפתי לואי גארדל כתב בשנת 1997 רומן בשם L’Aurore des bien-aimés אשר עוסק בחייו של אבראהים פאשא.

בסדרת הטלוויזיה הטורקית "הסולטאן", מגולם אבראהים פאשא על ידי השחקן הטורקי אוקאן ילביק.

אבראהים פאשא

אִבּראהים מחמד עלי פאשא (בערבית: إبراهيم محمد علي باشا; תעתיק מדויק: אבראהים מחמד עלי באשא; 1789–1848) היה קצין מצרי שנלחם בהצלחה נגד האימפריה העות'מאנית והשתלט על סוריה ועל ארץ ישראל. בנו (נטען גם שהיה בנו המאומץ) של שליט מצרים מוחמד עלי.

אבראהים ידוע בהיסטוריה היהודית בגלל מעורבותו בעלילת הדם של דמשק, שהייתה חלק מסכסוך בינלאומי גדול שבעקבותיו אולץ לעזוב את סוריה.

המצור על וינה (1529)

המצור על וינה ב-1529 היווה את ניסיונה הראשון של האימפריה העות'מאנית בהנהגתו של סולימאן המפואר לכבוש את בירתה של אוסטריה, עיר מרכזית בחשיבותה, שהיוותה ככל הנראה מחסום אחרון בפני הטורקים לפלישתם לעבר מרכז, דרום ומערב אירופה, כיבוש הוותיקן והפיכתה של אירופה כולה למוסלמית.

המצור סימל את שיא כוחה והתפשטותה של האימפריה העות'מאנית במרכז אירופה. כישלונו של המצור הוביל לשורה של התכתשויות צבאיות בין העות'מאנים לנוצרים באירופה שנמשכו 150 שנה ששיאן היה במצור השני על וינה ב-1683 שנכשל אף הוא וסימל במידה רבה את ראשית שקיעתה האיטית והיחלשותה הצבאית של האימפריה העות'מאנית.

פאשא

פאשא (בטורקית: Paşa; בפרסית: پاشا; תעתיק: פאשא) או באשא (בערבית: باشا; תעתיק מדויק: באשא), לעיתים גם פאשה או באשה (לעיתים מכונה בעברי גם כ"פחה" על פי התנ"ך), היה תואר כבוד צבאי ואזרחי מקובל באימפריה העות'מאנית ובעולם המוסלמי. פאשא הוא הגבוה מבין ארבעת התארים העות'מאניים לגברים. מתחתיו התארים: ביי, אע'א ואפנדי.

באימפריה העות'מאנית הוענק התואר לקציני צבא בדרגות שמעל אלוף-משנה, למושלי סנג'קים, לממונים על מושלי המחוזות (ביילרביי), לפקידי ממשל בדרגים גבוהים, ואף לשרים. עד ימי שלטונו של מהמט השני שימש גם כתואר כבוד למלומדים ואנשי מדע בולטים. בימי הרפובליקה הטורקית הקביל אל דרגה צבאית מוגדרת: אלוף, גנרל, אדמירל.

החל במאה ה-20 משמשת המילה "באשא" במצרים, ובמידה פחותה בארצות הסהר הפורה דוברות הערבית, לציון "אדון".

פירי ראיס

אהמט מוהיטין פּירי (בטורקית: Ahmet Muhittin Pîrî; בטורקית עותמאנית: أحمد محيي الدين پيري;‏ 1470, אולי 1465, גליפולי, האימפריה העותמאנית – 1554, קהיר, מצרים), המוכר בכינויו פּירי ראיס (בטורקית עותמאנית: پیری رئیس), היה אדמירל עותמאני, גאוגרף, הידרוגרף (חוקר ימים) וכרטוגרף.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.