פרארי

פראריאיטלקית: Ferrari) היא חברה איטלקית לייצור מכוניות ספורט בעלות ביצועים גבוהים ומכוניות מרוץ, אשר הוקמה בשנת 1939 על ידי אנזו פרארי.

בתחילה החברה נקראה סקודריה פרארי ויצרה מכוניות מרוץ בלבד, אך מאז שנת 1947 החלה פרארי לייצר מכוניות ספורט סדרתיות, ושמה שונה לפרארי .S.P.A. בשנת 1969 פיאט רכשה 50% מהחברה ובשנת 1988 הגדילה את חלקה ל-90%[2]. באוקטובר 2015 החלה פרארי בתהליך הפרדות מפיאט, במסגרת התהליך הוקמה חברת פרארי אן.וי (Ferrari N.V.) כחברת אחזקות המנהלת את פעילות הקבוצה. במסגרת תהליך ההפרדות הנפיקה פיאט 10% ממניותיה בבורסה בניו יורק[3].

קבוצת המרוצים של פרארי נחשבת היא קבוצת המרוצים הוותיקה והמעוטרת ביותר בתולדות הפורמולה 1. עד לאמצע שנות השבעים השתתפה הקבוצה גם באליפות העולם למכוניות ספורט וזכתה ב-12 תוארי אליפות.

פרארי
Ferrari
Ferrari Logo.svg
フェラーリ本社前 (36309429124)
שנת הקמה 1947
הכנסות 3.417 מיליארד אירו[1]
www.ferrari.com

מבנה החברה

פרארי נוסדה כחברה עצמאית. במהלך 1960 הייתה החברה בקשיים כספיים ואנזו פרארי הודיע על כוונתו למכור את החברה כדי להבטיח את המשך הגיבוי הפיננסי. ההצעה של פורד נדחתה לטובת הצעתה של קבוצת פיאט אשר לקחה את השליטה על חלוקת מכוניות הספורט.

ספורט מוטורי

The current Scuderia Ferrari logo.svg

סקודריה פראריאיטלקית: Scuderia Ferrari) היא קבוצת המירוצים של חברת פרארי המתחרה באליפות הפורמולה 1. הקבוצה היא הוותיקה ביותר בסבב האליפות והשתתפה בכל העונות שהתקיימו מאז שנת 1950. במהלך השנים רשמה הקבוצה 16 פעמים זכיות באליפות היצרנים ו-15 זכיות באליפות הנהגים. אלברטו אסקרי זכה באליפות הראשונה בשנת 1952 וקימי רייקונן זכה באחרונה בשנת 2007.

החל מאמצע שנות ה-40' ועד מחצית שנות ה-70' לקחה הקבוצה חלק באליפות העולם למכוניות ספורט וזכתה ב-13 תוארי אליפות. את הניצחונות הראשונים רשמה הקבוצה במרוץ המייל מילייה (Mille Miglia) אותו ניצחה בשנת 1950 וב-1951. בעקבות התוצאות החלשות שהשיגה קבוצת הפורמולה 1 בעונת 1973 החליט אנזו פרארי על הפסקת ההשתתפות באליפות העולם למכוניות ספורט והתמקדות בפורמולה 1 בלבד.

ההשתתפות במירוצים בכלל ומרוצי פורמולה 1 בפרט מוגדרת על ידי החברה כפעילות ליבה של מערך השיווק בחברה וכמקור מרכזי המוביל לחדשנות בפיתוחים טכנולוגיים[4]. פרארי היא הקבוצה הרווחית ביותר מבין הקבוצות המתחרות באליפות. בשנת 2013 עמד תקציב הקבוצה על 400 מיליון דולר, למרות זאת הקבוצה סיימה את השנה כקבוצה רווחית עם הכנסות שעמדו על 460 מיליון דולר, 165 מיליון דולר יותר מכל קבוצה אחרת. מיתוג הקבוצה חשוב גם לאליפות עצמה. פרארי, הקבוצה היחידה שהשתתפה בכל עונות האליפות, נהנית ממעמד מיוחד באליפות. על פי החוזה שנחתם עימה מקבלת הקבוצה מדי שנה מענק של כ-5% מסך כספי הפרסים המחולקים, ללא קשר לתוצאות שהשיגו נהגיה, עליהם מתוגמלת החברה בנפרד[5].

דגמים נוכחיים

  • פורטופינו - מכונית תיור במרכב קופה 2+2 עם גג נפתח קשיח. לדגם מנוע 3.9 ליטר עם שני מגדשי טורבו המפיק 600 כ"ס. הדגם מחליף את הקליפורניה-T שהיה בשנת 2014 מתיחת פנים לקליפורניה. בזכות משקל נמוך מהקליפורניה והספק גבוה יותר, הדגם מאיץ מ0-100 קמ"ש תוך 3.5 שניות ומגיע ל-320 קמ"ש מרביים.
  • סדרת 488 - סדרת 488 מחליפה מאז שנת 2015 את סדרת 458. בסדרה שלשה דגמים- GTB, שמחליף את ה-458 איטליה; ספיידר במרכב קופה שמחליף את ה-458 ספיידר, ופיסטה (מסלול בתרגום מאיטלקית) שמחליף את ה-458 ספצ'ייאלה.

לשני הדגמים הראשונים מנוע V8 בנפח 3.9 ליטר עם שני מגדשי טורבו המפיק 660 כ"ס. לגרסת ה"פיסטה" מנוע בנפח זהה אך הוא מפיק 720 כ"ס הודות לשימוש במגדש-על.

Ferrari 488 GTB (cropped)
  • GTC4Lusso - מכונית GT בעלת מרכב 3 דלתות בתצורת "שוטינג ברייק". הדגם הוצג בשנת 2016 והוא מחליף את ה-FF. הגרסה העיקרית היא בעלת מנוע V8 כפול מגדשים בנפח 3.9 ליטר המפיק 670 כ"ס. בנוסף מוצעת גרסת V12 עם מנוע 6.2 ליטר אטמוספירי שמפיק 680 כ"ס. בגרסת הטורבו הרכב מאיץ למאה תוך 3.4 שניות ומגיע ל-330 קמ"ש.
Ferrari GTC4 Lusso T - Mondial de l'Automobile de Paris 2016 - 003
  • F12 - מכונית ספורט בתצורת קופה 2 דלתות. לרכב מנוע אטמוספירי בנפח 6.3 ליטר שמפיק 379 כ"ס. הודות למרכב אלומיניום ומשקל נמוך הרכב מאיץ מאפס למאה קמ"ש תוך 2.9 שניות ומגיע ל-340 קמ"ש.
F12 Berlinetta - Paris Motor Show 2012
  • 812 סופרפאסט - דגם שהוצג בתערוכת ז'נבה 2017 לרגל חגיגות ה-70 לחברה. לדגם מנוע אטמוספירי בנפח 6.5 ליטר בתצורת V12 המפיק 789 כ"ס. זהו המנוע האטמוספירי בעל יחס נפח/הספק הגבוה בעולם. הרכב מאיץ למאה תוך 2.9 שניות ומגיע למהירות מרבית של "יותר מ-340 קמ"ש", כלשון החברה.
פרארי 812 סופרפאסט
  • לה-פרארי - דגם ספורט-על (קטגוריה שנקראת גם hyper-car), שמתחרה בדגמים כון בוגאטי שירון. לרכב מנוע אטמוספירי בנפח 6.3 ליטר שיחד עם מנוע חשמלי הוא מפיק 963 כ"ס. הרכב מאיץ למאה תוך 2.9 שהיו ומגיע למהירות מרבית של 350 קמ"ש.
F430 001
פרארי F430 בפיורינו, מסלול המירוצים הפרטי של פרארי

פרארי בישראל

פרארי מיובאת לישראל על ידי חברת אוטו איטליה מאז שנת 2012. להלן נתוני מכירות בישראל של היבואן הרשמי:

שנה מכירות
2012 12
2013 11
2014 7
2015 4
2016 9
2017 9
2018 9
2019 3[א]
  1. ^ הנתונים כוללים את החודשים ינואר-מאי 2019

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Ferrari Annual Report 2017
  2. ^ "Fiat Raises Stake In Ferrari to 90%". The New York Times Company. 8 בספטמבר 1988. בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2014.
  3. ^ מיקי גרינפלד, מזנקת לוול סטריט: הנפקה מוצלחת לפרארי בניו יורק, כלכליסט, 21 באוקטובר 2015
  4. ^ Ferrari Annual Report 2015
  5. ^ Formula One's Most Valuable Teams: Red Bull, Mercedes On The Rise, Forbes, 12 November 2014
בזיליקת סנטה מריה גלוריוזה דיי פרארי

בזיליקת סנטה מריה גלוריוזה דיי פרארי (באיטלקית: Basilica di Santa Maria Gloriosa dei Frari) המכונה בקיצור "פרארי" היא כנסייה הממוקמת בוונציה שבאיטליה.

הכנסייה ממוקמת בכיכר דיי פרארי, ברובע סן פולו של העיר ומוקדשת לעליית מרים, אם ישו לשמים.

הכנסייה היא הכנסייה הראשית של המחוז הכנסייתי סן פולו - סנטה קרוצ'ה - דורסודורו.

גרנד פרי בריטניה

גרנד פרי בריטניה הוא מרוץ גרנד פרי המתקיים אחת לשנה כחלק מסבב מרוצי אליפות הפורמולה 1. הגרנד פרי הבריטי הוא המרוץ הוותיק ביותר באליפות - היה זה מרוץ הבכורה שפתח את האליפות בשנת 1950, עונת הבכורה. מרבית המרוצים נערכו במסלול סילברסטון. מאז שנת 1948 המנצח במרוץ מקבל את "גביע הגרנד פרי הבריטי" המוענק על ידי "מועדון הרכב המלכותי".

מודנה

מוֹדֶנָה (באיטלקית Modena) היא עיר מרכזית בצידו הדרומי של נהר הפו, בנפת מודנה במחוז אמיליה-רומאניה שבאיטליה.

מיכאל שומאכר

מיכאל שומאכר (בגרמנית: Michael Schumacher (מידע • עזרה); נולד ב-3 בינואר 1969) הוא נהג מרוצים גרמני לשעבר. התחרה במרוצי הפורמולה 1 בין השנים 1991–2006, ובין השנים 2010–2012. שומאכר נחשב על ידי רבים לנהג הפורמולה 1 הטוב ביותר בכל הזמנים. זכה שבע פעמים בתואר אלוף עולם, ושבר כמעט כל שיא אפשרי בפורמולה 1 כשהעיקרי מביניהם הוא מספר הניצחונות בקריירה.

בסוף 2013 נפגע קשה בראשו בתאונת סקי ונכנס לתרדמת. ביוני 2014 יצא מהתרדמת והועבר לשיקום בביתו. מצבו הרפואי כיום אינו ידוע בוודאות.

מכונית-על

מכונית על היא מכונית יוקרה, ספורט או גראן טוריסמו בעלת כושר לביצועים מוגברים. למעשה מדובר במונח שיווקי נטול אמות מידה מתוקנות, המשמש יצרני רכב בפרסומן של מכוניות כביש בייצור סדרתי או מוגבל, כבעלות מאפיינים ייחודיים ותג מחיר גבוה במיוחד. ביצועי מכוניות-על ניצבים בראש סדר העדיפויות של היצרן, לעיתים תוך ויתור על מאפיינים אחרים הרווחים ברכבים רגילים, כמו נוחות, שימושיות וחסכוניות.

מכונית ספורט

מכונית ספורט היא מכונית מהירה ובעלת מבנה נמוך. לרוב מדובר במכונית פתוחה, בעלת שני מושבים, שתי דלתות, מנוע גדול וחזק, האצה מהירה ובלימה חדה, ללא תא מטען גדול. מכוניות ספורט מתאפיינות בגוף הנבנה מחומרים קלים כדוגמת אלומיניום, פלסטיק וסיבי פחמן אשר מעניקים למכונית מסוג זה ביצועים גבוהים ונהיגה מהנה.

מכונית הספורט קרובה למכונית המרוץ, ויצרניות רכב אשר מייצרות דגמי מכוניות ספורט לרוב מייצרות גם מכוניות מרוץ. על יצרניות מכוניות הספורט נמנות פורשה, פרארי, למבורגיני, לוטוס, מקלארן, אסטון מרטין, בוגאטי וקייטרהאם.

פורמולה 1

פורמולה 1 (F1) הוא סבב מרוצי מכוניות חד-מושביות המהווה את הרמה העליונה במרוצי פורמולה ונחשב לסבב המרוצים היוקרתי ביותר בעולם.

פורמולה 1 כוללת סדרה של מרוצים במסלולים מיוחדים ותוארי אליפות עולם שנתיים לנהגים ולקבוצות. הליגה מפוקחת על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). הסדרה נחשבת לענף הספורט היקר ביותר בעולם ועלות מרוץ בודד נאמדת ב-229 מיליון דולר. בשנת 2016 נאמד התקציב השנתי של כל קבוצה ב-83 עד 468 מיליון אירו.

פורמולה 1 עונת 1961

עונת 1961 היא העונה ה-12 של אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). במהלך העונה התקיימו שמונה מרוצים. פיל היל הוכתר כאלוף הנהגים לאחר שיריבו על התואר וולפגנג פון טריפס נהרג בתאונה במהלך הגרנד פרי האיטלקי. פרארי, קבוצתו של היל, זכתה לראשונה באליפות היצרנים.

פורמולה 1 עונת 1999

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1999 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה מיקה הקינן שנהג עבור קבוצת מקלארן-מרצדס. באליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי.

במהלך העונה, שבר מיכאל שומאכר את רגלו במרוץ סילברסטון שבבריטניה והיה מושבת עקב כך למשך ששה מרוצים. בעקבות זאת, לא יכול היה להתמודד על אליפות העולם. במהלך מרוצים אלו, החליף אותו מיקה סאלו.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

שינוי בהקצאת צמיגים: 32 צמיגים "יבשים" (במקום 40) ו-10 "צמיגי גשם" לכל סוף שבוע.

אם נהג מקבל עונש של "עצור וסע" במהלך 5 ההקפות האחרונות של המרוץ, הוא לא יצטרך לעצור ועונשו יומר לתוספת של 25 שניות בזמנו הכולל במרוץ.

הקטנת כמות הגופרית והבנזין שבדלק בהשוואה לעונת 1998.

מערכת תפיסת הגלגלים על ידי כבל כדי למנוע מהם להתעופף במהלך תאונה.

4 חריצים בכל הצמיגים (לעומת 3 בלבד בצמיגים הקידמיים בעונה הקודמת).

פורמולה 1 עונת 2000

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2000 נערכו 17 מרוצים. באליפות העולם זכה מיכאל שומאכר שנהג במסגרת קבוצת פרארי. זו הייתה הפעם הראשונה מזה 21 שנה בה זכה נהג של פרארי באליפות העולם. קבוצת מקלארן העמידה את המכונית שהייתה המהירה ביותר אך סבלה קשות במהלך העונה כולה מכשלים טכנים רבים מה שפגע בנהגיה במסגרת המרוץ לאליפות וכן בהתמודדות שלה על תואר אליפות היצרנים.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

המהירות המותרת בתוך ה"פיטס" מוגבלת ל-60 קמ"ש בזמן מיקצי האימונים (לעומת 80 קמ"ש בעונה הקודמת) ול-80 קמ"ש בזמן המרוץ (לעומת 120 קמ"ש בעונה הקודמת), למעט הגרנד פרי מונקו המוגבל ל-60 קמ"ש בכל מקרה.

כל קבוצה חדשה במסגרת סבב המרוצים חייבת להעמיד ערבות של 48 מיליון דולר לרשות ההפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA), סכום שיוחזר לה ב-12 תשלומים במשך 12 שנים עם ריביות. קבוצה שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, תחולט הערבות שהפקידה. לפני כן, עמדה הערבות של חצי מיליון דולר בלבד.

בדיקות ריסוק חמורות יותר מאשר לפני כן.

פורמולה 1 עונת 2001

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2001 נערכו 17 מרוצים. באליפות העולם זכה מיכאל שומאכר שנהג במסגרת קבוצת פרארי בהפרש גדול מאוד מדייוויד קולטהרד שזכה במקום השני.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

כל קבוצה הורשתה להכין לכל סוף שבוע 40 צמיגים "יבשים" ו-28 צמיגי "גשם" (במקום 32 יבשים קודם לכן).

כל המנועים חייבים להיות מנועי 4 פעימות הפועלים בלחץ אטמוספירי, תצורת V10 ונפח של 3000 סמ"ק.

אישור שימוש במערכות אוטומטיות למניעת החלקה.

הגדלת גודל תא הנהג.

הגדלת קוטר צמיגי הגשם בסנטימטר אחד.

הרמת הכנפון הקדמי בחמישה סנטימטרים.

פורמולה 1 עונת 2002

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2002 נערכו 17 מרוצים. עונת 2002 נחשבת לאחת מהעונות הפחות מעניינות במהלך השנים, בעקבות שליטתו הבלתי מעורערת של מיכאל שומאכר בדירוג הנהגים לאורך העונה, וכן שליטתה של קבוצת פרארי בדירוג הקבוצות. בסיום העונה, הוביל שומאכר על פני חברו לקבוצת פרארי רובנס באריקלו שסיים במקום השני בפער עצום של 67 נקודות.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

איסור על מערכות אלקטרוניות המאיצות את הרכב מיד בהתחלף רמזור הזינוק לירוק.

איסור על מערכות המסייעות בהכוונת הרכב אוטומטית.

הגדלת שטח המראות ב-20%.

הגדלת שטח האור האחורי ב-50%.

פורמולה 1 עונת 2003

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2003 נערכו 16 מרוצים. מיכאל שומאכר זכה באליפות העולם לנהגים כאשר נהג עבור קבוצת פרארי שזכתה באליפות העולם לקבוצות.

בעונה זו נקבעו מספר שינויים בתקנון כאשר העיקריים שבהם היו:

חלוקת נקודות חדשה: 10 נקודות לזוכה במרוץ, 8 נקודות למקום השני, 6 למקום השלישי, 5 לרביעי, 4 לחמישי, 3 לשישי, 2 לשביעי ונקודה אחת לנהג שסיים במקום השמיני.

איסור על טלמטריה בכיוון סטנד-רכב (כלומר, תשדורת של פקודות למחשב הרכב תוך כדי מרוץ).

איסור על תיבת הילוכים אוטומטית לחלוטין (מותרת תיבה חצי אוטומטית).

הכנסת מערכת HANS - Head and neck support שנועדה להגן על הצוואר וחלקו העליון של עמוד השידרה של הנהג במקרה של תאונה.

פורמולה 1 עונת 2004

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2004 נערכו 18 מרוצים. מיכאל שומאכר הוכתר לאלוף כשהוא ממשיך לשבור בכך את שיא האליפויות עם אליפות שביעית. בעונה זו, שבר מיכאל שומאכר שני שיאים נוספים: הוא ניצח ב-12 מתוך 13 המרוצים הראשונים של העונה וכן ניצח בסך הכול 13 מתוך 18 המרוצים. ג'נסון באטון הגיע להישג מעניין של מקום שלישי בדירוג הכולל על אף שלא ניצח באף מרוץ במהלך העונה.

בעונה זו נקבעו מספר שינויים בתקנון כאשר העיקריים שבהם היו:

איסור על החלפת המנוע ברכב מתחילת מקצה האימון הראשון ועד לסוף המרוץ. במקרה של החלפה, יוענש הנהג בהורדה של 10 מקומות על קו הזינוק.

איסור על טלמטריה בין הרכב לסטנד הקבוצה, בשני כיווני התקשורת.

מקסימום שני כנפונים בכנף האחורית במקום שלושה.

פורמולה 1 עונת 2006

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2006 נערכו 18 מירוצים. כאלוף העולם הוכתר פרננדו אלונסו ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת רנו.

בעונה זו, הגיע מיכאל שומאכר בפעם ה-69 לעמדת זינוק ראשונה (פול פוזישן) ושבר בכך את שיאו של איירטון סנה שעמד על 65. עונה זו הייתה האחרונה של מיכאל שומאכר, במהלכה הודיע כי הוא עתיד לפרוש בסוף העונה. שומאכר אכן פרש ולא השתתף באליפויות העולם הבאות, אך חזר למסלול בדצמבר 2009.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

שינוי תצורות המנועים מ-V10 ל-V8 (כלומר, שמונה שסתומים במקום עשרה).

הקטנת נפח המנוע מ-3,000 סמ"ק ל-2,400 סמ"ק.יש לציין כי שינויים אלו שנועדו להקטין את מהירות הרכבים לא השפיעו באופן משמעותי ובחלק מהמירוצים אף נקבעו שיאי מסלול חדשים למרות ההגבלות. דבר זה נבע בין השאר מהאפשרות להגיע לסל"ד גבוה יותר במנועים החדשים. קבוצת טורו רוסו המשיכה להשתמש במנוע של 3,000 סמ"ק עם מתקן להגבלת סל"ד (באישור) על מנת לחסוך בעלויות הפיתוח של מנוע חדש.

שינוי מהותי באופן קביעת הזינוק:ברבע השעה הראשונה, כל הנהגים יכולים לצאת להקפות דירוג.

בתום רבע השעה, שש המכוניות המדורגות אחרונות יזנקו מהמקומות האחרונים.

לאחר מכן, שוב מיקצה של רבע שעה בו יקבע סדר הזינוק של המכוניות במקומות 11 עד 16.

20 דקות נוספות יוקצו לעשרת הראשונים לקביעת הדירוג הסופי.אישור מחדש (לאחר האיסור בעונת 2005) להחליף צמיגים תוך כדי המירוץ.

פורמולה 1 עונת 2007

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2007 נערכו 17 מרוצים. באליפות העולם זכה בפעם הראשונה הפיני קימי רייקונן ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי, קבוצתו של רייקונן.

עונה זו שנחשבה תחילה כעונה פחות מעניינת בגלל פרישתו מנהיגה של מיכאל שומאכר הפכה להיות לאחת מהעונות המתוחות והדרמטיות ביותר בתולדות הענף. לפני תחילת המרוץ האחרון, שלושה נהגים עדיין היו יכולים לזכות באליפות, והזוכה הוא זה שהיה בעל הסיכויים הפחותים ביותר בפתיחת המרוץ.

תחילת האליפות הציגה את הכוכב העולה לואיס המילטון נהג בריטי צעיר, הצעיר ביותר שנהג אי פעם בפורמולה 1, בגיל 22. לואיס שנחשב לבעל פוטנציאל גדול לעתיד הוכיח את בגרותו כבר בתחילת הדרך. הוא הצליח לעלות לפודיום (כלומר, בין שלושת הראשונים) כבר במרוצו הראשון ובעצם, עשה זאת בכל תשעת המרוצים הראשונים. הוא היה גם לנהג ה"רוקי" (נהג שנה ראשונה) הראשון שניצח במרוץ. מאמצע העונה, הוביל המילטון את טבלת הדירוג. לאחר 11 מרוצים, היה רייקונן בפיגור של 26 נקודות אליפות יחסית להמילטון. אולם במרוץ הלפני אחרון, כאשר יכול היה המילטון להבטיח את האליפות, הוא ביצע טעות ופרש. במרוץ האחרון, זינק מהמקום השני, אך בשל טעות נהיגה ותקלה טכנית, סיים את המרוץ במקום השביעי והפסיד את האליפות. אלונסו סיים שלישי ובעקבות ניצחונו של רייקונן במרוץ, הפסיד גם הוא את האליפות. רייקונן סיים את האליפות עם נקודה אחת יותר מאשר אלונסו והמילטון. גם בתום המרוץ לא הסתיימה הדרמה, שכן מספר שעות לאחר סיום המרוץ, נבדק חשד כי קבוצות ויליאמס ו-סאובר-ב.מ.וו השתמשו בטכניקות קירור דלק אסורות. נהגים של קבוצות אלו תפסו את מקומות 4, 5 ו-6 במרוץ הסיום, ואם היו נפסלים, הרי שהמילטון היה מקודם למקום החמישי וזוכה בכך באליפות. לאחר יממה, הודיעה ה-הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) שהקבוצות נוקו מהחשד.

במהלך העונה התגלתה יריבות גדולה בין פרננדו אלונסו, אלוף העולם בשנתיים הקודמות שעבר לקבוצת מקלארן לבין המילטון, חברו לקבוצה. אלונסו ראה את עצמו כנהג הבכיר של הקבוצה, אך הצלחתו של המילטון טרפה את הקלפים ומתיחות גדולה שררה בין השניים מאמצע העונה.

בנוסף לכל זאת, התפוצצה גם שערוריית ריגול חמורה כאשר הסתבר כי מהנדס בכיר בפרארי העביר את כל הספר הטכני של המכונית לידי קבוצת מקלארן. מקלארן נענשה בקנס של מאה מיליון דולר, הגדול ביותר בהיסטוריה של הענף וכן בביטול כל הנקודות שצברה הקבוצה במרוץ לאליפות היצרנים במשך כל העונה. עם זאת, לא נפסלו נהגיה.

בכל המרוצים במהלך העונה, ניצחו ארבעה נהגים בלבד: רייקונן, המילטון, אלונסו ומאסה. הם נהגו עבור קבוצות פרארי ומקלארן בלבד.

גם על ידי הנהג הצעיר סבסטיאן פטל נשברו שני שיאים חדשים: הוא היה לנהג הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בנקודת אליפות (מקום שמיני בגרנד פרי האמריקאי בגיל 19, 11 חודשים ו-14 יום) וכן לנהג הצעיר ביותר שהוביל במהלך מרוץ (למשך 3 הקפות בגרנד פרי היפני בגיל 20, חודשיים ו-27 יום).

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

הגבלת המהירות ב"סטנד" ל-80 קמ"ש בלבד.

יצרן יחיד של צמיגים לכל הקבוצות - ברידג'סטון, עד לשנת 2010 לפחות.

ארבעה סוגי צמיגים: "יבש קשה", "יבש רך", "ביניים", ו-"רטוב". כל קבוצה חייבת להשתמש במהלך המרוץ בשני סוגי הצמיגים היבשים, אלא אם מזג האוויר הצדיק שימוש באחד מצמיגי הגשם.

הגבלות חדשות נוספות על השימוש בסוגי הצמיגים ומספרם במהלך סוף שבוע שלם.

אישור לכל קבוצה להשתמש בעד 6 נהגים שונים בזמן מיקצי האימון של יום ששי, אך לא יאושרו יותר משתי מכוניות על המסלול בכל רגע נתון לכל קבוצה.

מנועי עונה זו היו חייבים להיות זהים למנועי עונת 2006, למעט מספר שינויים מותרים קטן. כל קבוצה הפקידה מנוע אחד ברשויות ה-FIA להשוואה עבור הבדיקות שנערכו לאחר מכן.

צבע תפסן המצלמה ברכב הראשי בכל קבוצה יהיה צבוע אדום וברכב השני צבוע בצהוב. דבר זה נועד להקל על הצופים לזהות במי מהנהגים מדובר כשהם רחוקים מהרכב.

פורמולה 1 עונת 2008

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2008 נערכו 18 מרוצים. בפעם הראשונה זכה באליפות העולם הבריטי לואיס המילטון, ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי.

בחצי הראשון של העונה נשמרה תחרות צמודה על ההובלה באליפות, כשארבעה נהגים, המילטון, פליפה מאסה, קימי רייקונן ורוברט קוביצה שמרו על פער של פחות מעשר נקודות דירוג. בחצי השני של העונה, הצליחו המילטון ומאסה להתרחק משאר הנהגים והתמודדו על האליפות. המילטון הוביל במהלך רוב העונה, אך בהפרש קטן ממאסה. למרוץ האחרון בעונה, באינטרלאגוס בברזיל, התייצב המילטון עם יתרון שבע נקודות על מאסה. מאסה זכה בפול פוזישן ואילו המילטון זינק רביעי. מאסה הצליח לשמור על ההובלה ולנצח במרוץ. חמש הקפות לסיום המרוץ החליף המילטון צמיגים עקב הגשם שהחל לרדת, והתמקם במקום החמישי שהבטיח לו אליפות. אולם שתי הקפות לאחר מכן הצליח וטל לעקוף את המילטון ומנע ממנו באופן זמני את האליפות. בהקפה האחרונה, שלוש פניות לסיום, עקפו וטל והמילטון את טימו גלוק שהיה איטי עקב הגשם, והמילטון סיים חמישי וזכה באליפות.

אירועים ראויים לציון בעונה זו:

סבסטיאן פטל הגרמני הפך לצעיר הנהגים שזכה במרוץ פורמולה 1 כאשר ניצח במרוץ איטליה בגיל 21 שנים ו-74 ימים.

שבעה נהגים שונים ניצחו במרוץ אחד לפחות: המילטון, מאסה, הייקי קובליינן, ריקונן, פרננדו אלונסו, וטל וקוביצה.

לראשונה בהיסטוריה של הפורמולה 1, התקיים מרוץ לילי, מרוץ סינגפור, עם תאורה מלאכותית.

לראשונה מזה תשע שנים לא התקיים מרוץ בארצות הברית.

פורמולה 1 עונת 2015

עונת 2015 היא העונה ה-66 בה התקיימו תחרויות סבב אליפות הפורמולה 1. 22 נהגים המייצגים 10 קבוצות התחרו ב-19 מרוצים במהלך העונה שהחלה ב-15 במרץ בגרנד פרי אוסטרליה והסתיימה ב-29 בנובמבר בגרנד פרי אבו דאבי.

לואיס המילטון, שזכה בתואר האליפות בסיום עונת 2014, הבטיח זכייה בתואר שני ברציפות שלושה מירוצים לסיום העונה. חברו לקבוצה, ניקו רוזברג סיים במקום השני בפער של 59 נקודות וסבסטיאן פטל מקבוצת פרארי סיים במקום השלישי.

מרצדס, קבוצתם של המילטון ורוזברג, השלימה זכייה שנייה רצופה באליפות היצרנים בפער של 275 נקודות מקבוצת פרארי, שסיימה במקום השני.

פרארי (קבוצת מרוצים)

סְקוּדֶרְיָה פֶרָארִי (באיטלקית: Scuderia Ferrari) היא קבוצת המרוצים של חברת פרארי המתחרה באליפות פורמולה 1. הקבוצה היא הוותיקה ביותר בסבב האליפות, והשתתפה בכל העונות שהתקיימו מאז שנת 1950.

הקבוצה הוקמה על ידי אנזו פרארי בשנת 1929 כקבוצת המרוצים של אלפא רומיאו, אך בשנת 1947 החליט פרארי לבנות את כלי הרכב בעצמו. במהלך השנים רשמה הקבוצה 16 זכיות באליפות היצרנים ו-15 זכיות באליפות הנהגים. אלברטו אסקרי זכה באליפות הראשונה בשנת 1952, וקימי רייקונן זכה באחרונה בשנת 2007.

מיכאל שומאכר הוא הנהג המעוטר ביותר בתולדות הקבוצה. בין עונות 1996 עד 2006 ניצח ב-72 מרוצים, זכה בחמישה תוארי אליפות רצופים (2000 - 2004) והיה שותף לשש זכיות רצופות באליפות היצרנים (1999 - 2004).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.