פקודת הסטטיסטיקה

פקודת הסטטיסטיקה היא המקור החוקי לפעולתה של הלמ"ס ולסמכויותיה. הפקודה המקורית חוקקה בשנת 1947 על ידי המנדט הבריטי, ולאחר שעברה שינויים והתאמות לצורכי מדינת ישראל בשנת 1972 הוחלפה על ידי הפקודה הנוכחית. בפקודה נערכו שינויים נוספים בשנים: 1978, 2008 ו-2010.

פירוט

הפקודה מגדירה את תפקידי הלמ"ס, אופן עבודתה, חובת הציבור למסור מידע ללמ"ס, חובת הלמ"ס לשמור על סודיות המידע המתקבל וכן את חובת הלמ"ס לפרסם את תוצאות עבודתה.

פקודת הסטטיסטיקה קובעת רשימת נושאים ותחומים מגוונת שבהם על הלמ"ס לערוך סקרים ולאסוף נתונים סטטיסטיים. הרשימה איננה סגורה וניתן להוסיף נושאים על פי הצורך בהוראת הסטטיסטיקן הלאומי ובאישור ראש הממשלה (סעיף 7 לפקודה).

החובה להשיב לסקרי הלמ"ס

על מנת לאסוף את הנתונים הנדרשים לניהולו של משק מודרני, ועל מנת לתת ייצוג הולם לכל הפרטים באוכלוסייה, פונה הלמ"ס לאנשים, לעסקים ולגופים ציבוריים בבקשה למסור מידע. המחוקק שהכיר בצורך חיוני זה, מחייב את האזרחים לשתף פעולה עם הלמ"ס, בפקודת הסטטיסטיקה [נוסח חדש] התשל"ב-1972.

פקודה זו מעניקה ללמ"ס סמכות לחייב את הציבור למסור לה מידע הנחוץ לביצוע הפעולות הסטטיסטיות שהיא עורכת. אדם פרטי המסרב למסור את המידע הנדרש עובר עברה פלילית לפי סעיף 21(2) לפקודה, אשר העונש בגינה הוא קנס של 500 ש"ח וזאת בעקבות תיקון הפקודה בשנת 2017[1]. קודם לכן היה העונש מאסר של 3 חודשים כאמור בס' 22 לפקודה, באשר לבתי עסק העונש הקבוע בסעיף נותר על כנו. בנוסף, הפרעה לעבודת הסוקר, אי מסירת נתוני אמת ואי שמירה על השאלונים - אלו עבירות הכפופות לעונש מאסר על פי הסעיף.

הסמכות הרחבה שניתנה ללמ"ס נובעת מהבנת חשיבותה של סטטיסטיקה מקצועית ממלכתית (שאיננה מוזמנת על ידי בעלי אינטרסים) לשם התפתחותה של מדינה מודרנית, לשם קבלת החלטות בהסתמך על נתונים מבוססים. מכאן חשיבות תפקידיה של הלמ"ס לאסוף, לעבד ולפרסם מידע סטטיסטי על האוכלוסייה, החברה והכלכלה וכן על תחומים נוספים בישראל.

חובת הלמ"ס לשמור על סודיות הנתונים

במקביל לחובת הציבור למסור ללמ"ס מידע, ובמטרה להבטיח שלא ייחשפו פרטים אישיים כתוצאה משיתוף פעולה זה, קבע המחוקק שאין להעביר לידי רשות אחרת נתון המאפשר את זיהוי המוסר. מסיבה זו החוק מחייב את הלמ"ס לשמור כל נתון שנמסר לה בסודיות מוחלטת. הלמ"ס אכן משקיעה מאמצים רבים על מנת לשמור על חשאיותם של הנתונים הנמסרים לה - הן באמצעים פיזיים והן באמצעים טכנולוגיים מתקדמים.

על מנת להבטיח הגנה מוחלטת לאזרח, קבע המחוקק, בנוסף לדרישתו מהלמ"ס לשמור על חשאיות הנתונים המאפשרים זיהוי של פרט, שנתון הנמסר ללמ"ס אינו יכול לשמש כראיה נגד האזרח ואף לא כראיה בבית משפט. כלומר, גם אם ידלוף מידע שנמסר על ידי האזרח ללמ"ס, הרי שבית המשפט מצווה להתעלם ממנו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אושר סופית: הפחתת העונש על סירוב העברת מידע להלמ"ס, באתר הכנסת, ‏13 בפברואר 2017
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בראשי תיבות: למ"ס) היא יחידת סמך במשרד ראש הממשלה, ומטרתה איסוף, עיבוד, ניתוח ופרסום מידע סטטיסטי אודות מדינת ישראל, כבסיס למקבלי ההחלטות וכשירות לציבור. הלשכה פועלת מכוח פקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש), התשל"ב-1972. משרדה הראשי של הלשכה נמצא בירושלים, שלוחות נוספות פועלות בתל אביב ובחיפה בראשה עומד הסטטיסטיקן הלאומי.

חוק שיווי זכויות האישה

חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951 נועד להבטיח שוויון זכויות לנשים. "מטרתו של החוק, כפי ששמו מעיד עליו, היא להשוות אשה לאיש, ולמנוע ולעקור כל אפליה משפטית שהיא לרעת האשה".החוק הוגש לאספה המכוננת על ידי הממשלה, בהתאם לקווי היסוד של הממשלה הראשונה, שבהם נאמר: "יקויים שוויון מלא וגמור של האשה - שוויון בזכויות ובחובות, בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים". בעת הדיון בכנסת בהצעת החוק הסביר ראש הממשלה, דוד בן-גוריון: "החוק המוצע על ידי הממשלה רוצה לקבוע עיקרון פשוט וברור: לאשה יש כל הזכויות שיש לגבר. יש מקרים שמקנים לאשה זכויות יתר כשהאשה היא בהריון או בלידה, כי רק האשה יכולה להרות וללדת, אבל בדרך כלל אנו רוצים שתהיה שוות זכויות". החוק אושר ב-17 ביולי 1951.

מפקד אוכלוסין

מִפקד אוכלוסין הוא ספירה של כל האוכלוסייה במקום מסוים (מדינה, בדרך כלל), תוך איסוף מידע על האוכלוסייה לצרכים סטטיסטיים. בעידנים קודמים מטרת המפקד הייתה אך ורק למנות את התושבים במקום נתון, אך מפקדי אוכלוסין בעידן המודרני משתמשים בשיטות סטטיסטיות אשר מטרתן לקשר בין מספר האוכלוסין, והיבטים דמוגרפיים שונים כגון: גיל, מין, מצב משפחתי, מצב כלכלי ואמונה דתית.

מפקדי אוכלוסין בישראל

מפקדי אוכלוסין בישראל נערכים במדינת ישראל, באחריות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחת למספר שנים, במטרה לאסוף נתונים על אוכלוסייתה של המדינה וזאת כדי ליצור מאגר מידע מדויק ומלא ככל האפשר על תכונותיה הדמוגרפיות והכלכליות של האוכלוסייה. נתונים אלה, לאחר שעובדו בידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתפרסמים ועומדים לרשות מקבלי ההחלטות והציבור הרחב. במדינת ישראל נערכו מפקדי אוכלוסין בשנים: 1948, 1961, 1972, 1983, 1995 ו-2008. המפקדים בישראל נערכו בהמשך למפקדי ממשלת המנדט בארץ ישראל, שהראשון בהם היה מפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל, ולאחריו מפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל.

סוקר

סוקר הוא אדם העורך סקרים. סוקרים עובדים בדרך כלל במכון מחקר, הפועל בשירותו של מזמין הסקר, או במסגרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לעיתים מהווה הסקר חלק מעבודת מחקר, והסוקר הוא אחד מעורכי המחקר.

את הסקר מבצע הסוקר באמצעות הטלפון ("סוקר טלפוני"), או פנים אל פנים (במקרה זה הסוקר מכונה "סוקר שטח"). הסוקר יוצר קשר עם הנסקר הפוטנציאלי, ומבקש את שיתוף הפעולה שלו. לסוקר הפועל מכוח חוק פקודת הסטטיסטיקה (למשל סוקר העורך מפקד אוכלוסין) חובה לענות. במקרים אחרים ההיענות לסוקר היא וולונטרית, ולעיתים הסוקר מציע תמורה לשם השגת שיתוף פעולה. כאשר יש שיתוף פעולה, מציג הסוקר שאלות שהוכנו מראש על ידי שולחו.

על הסוקר להיות מסוגל להקריא את השאלות בבהירות וברהיטות ולכן העבודה אינה מתאימה לאדם הסובל מגמגום או מבעיות דיקציה אחרות. עבודתו מצריכה סבלנות רבה ואורך רוח, משום שעליו לחזור על אותן שאלות שוב ושוב, והוא נתקל בסירובים רבים, וחווה נטישה של מרואיינים באמצע הסקר.

הסוקר הטלפוני מקבל רשימת טלפונים אקראית או רשימה של אנשים בעלי מכנה משותף (לקוחותיה של החברה שהזמינה את הסקר וכדומה) - ועליו לתעד מה הייתה תוצאתה של כל שיחה: שיחה ללא מענה, מספר שגוי, משיבון וכדומה. תוצאות הסקר מוזנות לשאלונים מודפסים, או אל מערכת מידע, וכך מועברות לשולחו של הסוקר, המבצע את ניתוח הנתונים, לרוב על ידי סטטיסטיקאי.

בדרך כלל הסוקר הטלפוני כפוף לאחראי משמרת שמפקח על עבודתו, במטרה לוודא שהוא מבצע אותה כנדרש. לעיתים נערכת האזנה לשיחות הסקר, לשם בדיקת איכותן. במקרה של סוקר שטח, הפיקוח יכול להתבצע על ידי "נסקר סמוי".

פעמים רבות עבודתו של הסוקר היא עבודה זמנית, לשם עריכתו של סקר מסוים.

פקודה (חיקוק)

פקודה (באנגלית: Ordinance) היא חקיקה ראשית (להבדיל מחקיקת משנה) שנחקקה על ידי הנציב העליון בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל או על ידי מועצת המדינה הזמנית.

פקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקקה עם קום מדינת ישראל על ידי מועצת המדינה הזמנית אימצה לתוך המשפט הישראלי את המשפט המנדטורי (לרבות הפקודות שנחקקו על ידי המחוקק המנדטורי).

קיימים מספר דברי חקיקה ראשית נוספים שקדמו לקום מדינת ישראל והם בעלי תוקף מחייב בה ובהם "דברי המלך במועצה", חקיקה בריטית ששימשה בתפקיד של מעין חוקה בימי המנדט הבריטי, חוקי פרלמנט בריטיים שהוחלו בעת המנדט ודינים עות'מאניים, המכונים לעיתים דין, ולעיתים "חוק" (כגון "חוק הפרוצדורה האזרחית העות'מאני" אשר סעיפים 80 ו-81 ממנו עודם בתוקף). כן עומדות בתוקפן תקנות ההגנה (שעת חירום) שהן חקיקה ראשית שהוצאה מכוח דבר המלך מ-1937 והן למעשה פקודה.

הראציונל מאחורי השימוש במונח פקודה, ולא במונח חוק, הוא כדי להבדיל בין חקיקה שנעשתה על ידי גוף נבחר וגוף שאינו נבחר. המונח חוק משמש דברי חקיקה שנעשו על ידי הגוף הנבחר – הכנסת. ואילו המונח פקודה משמש את החקיקה שנעשתה על ידי הגופים שלא נבחרו – הנציב העליון ומועצת המדינה הזמנית.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.