פפירוס ירושלים מתקופת בית ראשון

פפירוס ירושלים מתקופת בית ראשון הוא תעודה הכתובה על פפירוס בה נזכר לראשונה במקור חוץ מקראי השם ירושלים בעברית. בתעודה שרדו שתי שורות כתובות בכתב העברי הקדום, וזה לשונן:[1]

..מת המלך מנערתה נבלים יין ירשלמה

.

גילוי הפפירוס

התעודה הגיעה לידי רשות העתיקות בפעולה מבצעית של היחידה למניעת שוד עתיקות בה, והסברה היא כי מקורה באחת ממערות מדבר יהודה. ב-26 באוקטובר 2016 נערכה ברשות העתיקות מסיבת עיתונאים, ובה הוצגה התעודה לפני הציבור.

ממצאי המחקר

התעודה נחקרה, פוענחה ופורסמה על ידי פרופ' שמואל אחיטוב מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ד"ר איתן קליין ואמיר גנור מרשות העתיקות. על בסיס תוצאות בדיקת פחמן 14 התברר כי הפפירוס נוצר בין אמצע המאה השמינית לפני הספירה לשליש האחרון של המאה החמישית לפני הספירה. על פי ניתוח הכתב, תוארך הפפירוס למאה השביעית לפני הספירה, תקופת בית ראשון.

הצעת השחזור היא כי האותיות הקודמות ל'מת' בתחילת החלק ששרד הן 'מא', כלומר 'מֵאֲמַת המלך', וכי קודם לכן הופיע שמה.

מהטקסט ששרד מהתעודה ניתן ללמוד על העברת סחורה או תשלום מיסים אל ירושלים מהיישוב נַעֲרָתָה, המוכר מהתנ"ך וממקורות חז"ל, ואשר חורבותיו נמצאות מצפון ליריחו. משלוח יין זה נעשה לפי הכתוב בהוראת אחת מפקידותיו של המלך. המונח "נֵבֶל יין" נזכר רבות בתנ"ך,[2] וכן מופיע בחרסי שומרון בקשר לתשלום מיסים מיישובי שבט מנשה לעיר שומרון. במקרה זה נראה כי יש לקרוא את המילה "נִבְלַיִם", דהיינו שני נבלים.

חשיבות הפפירוס

לפפירוס חשיבות מדעית והיסטורית רבה בשל מספר טעמים. ראשית, המדובר באזכורה הראשון של העיר ירושלים בכתב העברי במקור חוץ מקראי. האזכורים החוץ מקראיים הקודמים לירושלים הם מצריים ואשוריים (לדוגמה מכתבי אל-עמארנה). שנית, מהכתובת מסתמנת חשיבותה ומרכזיותה המנהלית של ירושלים עוד באותה התקופה, בהיותה יעד לתשלום מיסים או להעברת סחורות מרחבי ממלכת יהודה.

אם השחזור של השולח כ'אמת המלך' נכון, הדבר מלמד על מעמד הנשים בתקופה זו.

בנוסף, ממצא של תעודת פפירוס מתקופת בית ראשון הוא נדיר ביותר, הן משום שמדובר בחומר מתכלה מן הצומח, והן משום שתקופה זו התאפיינה בכתיבה על חרסים. השתמרות התעודה נבעה כנראה מהימצאותה במדבר יהודה היבש. למעט פפירוס אחד נוסף מתקופת בית ראשון שנתגלה במערות מורבעת לא נתגלו עוד פפירוסים מתקופת בית ראשון בארץ. חלקם של הפפירוסים קטן גם בקרב המגילות שנתגלו במדבר יהודה מתקופת בית שני, המרד הגדול ומרד בר כוכבא; רובן עשויות עור או קלף.

לאחר הצגת הפפירוס במסיבת העיתונאים היו שפקפקו בחשיבות החשיפה, כיון שהפפירוס לא נמצא בחפירה מסודרת (ואף מקום הימצאו לא ידוע), אלא אצל סוחרי עתיקות. לכן יש חשש כי מדובר בזיוף: בדיקת הגיל נעשתה לגבי הפפירוס ולא לגבי הדיו שבו נכתב, וייתכן שהפפירוס מקורי והכתובת מזויפת.[3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ש. אחיטוב, א. קליין וא. גנור (2016). ירשלמה: תעודת משלוח מהמאה הז' לפסה"נ. בתוך: חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, כרך י, עמ' 239-251.
  2. ^ ספר שמואל א', פרק א', פסוק כ"ד, ספר שמואל א', פרק י', פסוק ג', ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק י"ח, ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק ל"ז, ספר שמואל ב', פרק ט"ז, פסוק א', ספר ירמיהו, פרק י"ג, פסוק י"ב.
  3. ^ חוקרים מטילים ספק באותנטיות הפפירוס עם הכתובת "ירושלים"

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.