פסחא

חג הפסחא הוא חג נוצרי המציין את תחייתו של ישו, על-פי האמונה הנוצרית, ביום השלישי לאחר שנצלב ונקבר בירושלים. חג הפסחא נחוג בכל הכנסיות הנוצריות, אולם בתאריכים שונים. הוא נחגג תמיד ביום ראשון בשבוע, ותמיד סמוך לתחילת האביב.

השבוע הקדוש, הוא השבוע האחרון של 40 ימי הצום, מתחיל ביום ראשון של הדקלים ומסתיים ביום ראשון לאחר מכן, שהוא יום חג הפסחא והיום בו ישו קם לתחייה. ברוב מדינות אירופה, בניגוד לארצות הברית, מקובל להאריך את חג הפסחא ולחגוג במשך יומיים - יום ראשון ושני בשבוע.

פסחא הוא החג הקדוש ביותר בלוח השנה הנוצרי (אם כי מעט זרמי שוליים זעירים, כמו הקווייקרים, לא מציינים אותו). החג מוכר כחג רשמי ברוב המדינות בעלות מסורת נוצרית, ומלבד טקסים לכבוד תחיית ישו, נהוגים בו טקסים ומשחקים לכבוד תחילת האביב.

פסחא
פסחא

ישו הצלוב קם לתחייה
שם רשמי פסחא
כינוי איסטר, פוסק, פסח, המיסה הגדולה, חג התחייה (עיד אל תקימה), יום ראשון הגדול
סוג חג חג נוצרי דתי
משמעות החג תחיית ישו
תחילת החג יום רביעי של האפר (מערב) / יום שני הנקי (מזרח)
סיום החג עונת הפסחא
תאריך יום ראשון של ירח מלא שאחרי יום השוויון האביבי
אופן חגיגת החג ביצי פסחא, תהלוכות, ארוחות משפחתיות, ארנב הפסחא, מכשפת הפסחא
חוגגים נוצרים
משויך ל קרנבל, מרדי גרא, יום שני הנקי, יום רביעי של האפר, התענית, השבוע הקדוש, יום ראשון של הדקלים, יום שישי הטוב, השבוע המבורך, חג העלייה, פנטקוסט

סיפור צליבתו ותחייתו של ישו

סיפור צליבתו ותחייתו של ישו מופיע באוונגליונים של הברית החדשה. על פי המסופר בהם:

התקופה שקודמת לימים אלה היא תקופת אבל שמאופיינת בצום חלקי, המכונה "לנט" (Lent) או "התענית". הצום מסתיים ביום ראשון, יום התחייה.

שם החג

פסחא הוא שמו של חג הפסח בשפה הארמית, שהייתה שפה נפוצה בקרב הנוצרים הראשונים. החג מכונה באנגלית: Easter, בצרפתית: Les Pâques, בספרדית: Pascua, באיטלקית: Pasqua ובלטינית: Pascha.

החג קרוי באנגלית Easter ושם זה מקורו בשם הגרמני לחג Ostern. ייתכן שמקורו של שם החג בחלק מהשפות הגרמאניות (והאנגלית בתוכן), הוא בשמה של האלה "אוסטרה" (Eostre), וייתכן כי שם החג הוא על שם חודש האביב הראשון שהיה קרוי "אוסטרמונאט" (Eostremonat), על שם האלה שסמלה את בוא האביב. לחג הנוצרי נתלוו סממנים פגאנים הקשורים בפולחן האלה, למשל סיפור הארנבת המטילה ביצים מקורו באלה המצוירת לפעמים עם ראש ארנבת והביצים הן סמל לפריון.

פסחא בנצרות המערבית

Resurrection of Christ and Women at the Tomb by Fra Angelico (San Marco cell 8)
הנשים בקבר מגלות כי ישו קם לתחייה. איטליה, 1441

בנצרות המערבית הקתולית חג הפסחא מסמל את תום ארבעים ימי התענית ("לנט"). זוהי תקופה של צום חלקי שבו נמנעים ממזונות מסוימים כדוגמת בשר, ממתקים ויין, ונוהגים חזרה בתשובה. הצום הוא לזכר האירועים שקדמו לצליבת ישו, ומגיע לשיאו ב"יום שישי הטוב" (או: "יום שישי הקדוש") שבו נהוג צום חמור יותר (מותרת רק אכילת לחם ושתיית מים) לזכר הצליבה עצמה. היום הראשון של הצום הוא יום רביעי בשבוע, המכונה יום רביעי של האפר. כיוון שבימי ראשון לא מקובל לצום, נמשכת תקופת הצום 46 ימים, אם כי הצום עצמו חל ב-40 ימים מתוכם בלבד.

על פי המסורת הנוצרית הימים שלפני חג הפסחא הם ימים מיוחדים. יום ראשון שלפני הפסחא הוא "יום ראשון של הדקלים" (או "יום ראשון של כפות התמרים"). שלושת הימים לפני הפסחא הם: "יום חמישי הקדוש" (באנגלית: Maundy Thursday), "יום שישי הטוב" (או: "יום שישי הקדוש", באנגלית: Good Friday) ו"יום שבת הקדוש" (או "יום שבת השקט", באנגלית: Holy Saturday).

הימים מנציחים מאורעות בימיו האחרונים של ישו, כפי שמתוארים באוונגליונים: כניסתו לירושלים ("יום ראשון של כפות התמרים", כיוון שעל פי המסורת הנוצרית נתקבל ישו בנפנוף כפות תמרים על ידי תושבי העיר), הסעודה האחרונה (יום חמישי הקדוש) והצליבה (יום שישי הטוב). יום שישי הטוב, יום שבת הקדוש ו"יום ראשון של פסחא" קרויים לפעמים "טרידואום" (Triduum - "שלושה ימים" בלטינית).

במדינות אירופה, ובארצות נוצריות אחרות, חג הפסחא נחוג במשך יומיים - החג שעיקרו ביום ראשון נמשך גם ליום שני, המכונה לפיכך "יום שני של פסחא". בארצות הברית נוהג זה אינו מקובל, מלבד קהילת יוצאי פולין החוגגת את "יום שני הרטוב" (סמיגוס-דינגוס - Śmigus-Dyngus) הנהוג בפולין, בו מקובל שאדם מרטיב את הנערות שמוצאות חן בעיניו ואף מכה אותן בענף הקרוי Pussy willows.[1]

שבעה שבועות בדיוק אחרי הפסחא נחוג ה"פנטקוסט" - חג השבועות הנוצרי.

פסחא בנצרות המזרחית

Noli me tangere (16th c., Cretan)
ישו קם לתחייה. יוון, המאה ה-16

בנצרות המזרחית קיימות שתי תקופות תענית, אחת בפסחא ואחת בחג המולד. התענית שלפני חג הפסחא קרויה "התענית הגדולה".

מיד לאחר יום ראשון החמישי בתקופת התענית הגדולה - מתחיל שבוע כפות הדקלים, המסתיים ביום שבת של לזרוס. רשמית התענית מסתיימת בשבת של לזרוס, אך הצום נמשך בשבוע שאחריו.

למחרת השבת של לזרוס מגיע יום ראשון של כפות הדקלים, השבוע הקדוש, שבת האור ולבסוף חג הפסחא ושבירת הצום לאחר התפילה.

השבוע שלאחר הפסחא קרוי "השבוע הזוהר", שבו אין צמים גם לא בימים רביעי ושישי (ימי צום גם בימות השנה הרגילים).

מנהגי החג

בארצות שונות התפתחו מנהגים שונים הקשורים לחג. כך למשל הזכות של נשים להכות את בעליהן ולהפך, הדלקת מדורות לשם שריפתו של יהודה או משחקי כדוריד.[2] מקורם של רוב המנהגים האלה בחגיגות האביב שהיו נהוגות באירופה לפני עידן הנצרות (ראו להלן).

USMC-120406-M-FD301-428
במקומות רבים נהוג לקיים תחרות ילדים לאיסוף ביצי פסחא

לחגיגות פסחא נלווית גם משמעות כלכלית: נמכרים בו דברי מתיקה כגון ביצי פסחא משוקולד, ארנבי פסחא משוקולד וממרשמלו, סוכריות גומי וכרטיסי ברכה. תהלוכות ה"פרוססיון" הן מוקד משיכה לתיירים.

בארצות הברית קיבל החג אופי חילוני, כך שלמרבית האמריקנים הפעילות העיקרית בחג היא קישוט ביצים, שבעקבותיו מתקיים ביום ראשון משחק דמוי "חפש את המטמון" בו אוספים הילדים ביצים שהוחבאו בבתים או בחצרות. אגדות הילדים מספרות שארנבת חג הפסחא (Easter Bunny) מחלקת ביצים וממתקים אחרים בסלסלת קש, הממתינה לילדים בבוקר יום ראשון של פסחא. מקור הסיפור על הארנבת המטילה ביצים הוא גרמני פגאני (ראו לעיל בהסבר על שם החג). באוסטרליה נחשבת הארנבת ל"מכת טבע" ואין היא פופולרית, ולכן נעשה ניסיון להחליף את הארנבת בחיית הכיס בילבי ענק הפופולרית יותר (בילבי הפסחא).

במדינות בהן נהוג לחגוג את פסחא גם ביום שני מקובל להתיז מים על אנשים, זכר למנהג לפיו התיזו מים קדושים על הבתים והמזון לברכה. כמו כן מקיימים תחרויות של גלגול ביצים.

בין המאכלים האופייניים לחג ניתן למנות את ביצי הפסחא, ביסקוויט פסחאאנגליה) וקולוראקיהיוון).

המועד שבו נחוג חג הפסחא

שנה פסח פסחא
בכנסיות
המערביות
פסחא
בכנסיות
המזרחיות
2001 8 באפריל ‏ 15 באפריל
2002 28 במרץ 31 במרץ 5 במאי
2003 17 באפריל 20 באפריל 27 באפריל
2004 6 באפריל ‏11 באפריל
2005 24 באפריל 27 במרץ 1 במאי
2006 13 באפריל 16 באפריל 23 באפריל
2007 3 באפריל ‏8 באפריל
2008 20 באפריל 23 במרץ 27 באפריל
2009 9 באפריל 12 באפריל 19 באפריל
2010 30 במרץ ‏4 באפריל
2011 19 באפריל ‏24 באפריל
2012 7 באפריל 8 באפריל 15 באפריל
2013 26 במרץ 31 במרץ 5 במאי
2014 15 באפריל ‏20 באפריל
2015 4 באפריל 5 באפריל 12 באפריל
2016 23 באפריל 27 במרץ 1 במאי
2017 11 באפריל ‏16 באפריל
2018 31 במרץ 1 באפריל 8 באפריל
2019 20 באפריל 21 באפריל 28 באפריל
2020 9 באפריל 12 באפריל 19 באפריל
2021 28 במרץ 4 באפריל 2 במאי

לחג הפסחא ולמועדים הסמוכים לו אין תאריך קבוע בלוח הגרגוריאני. הנוצרים הראשונים ראו חשיבות בשמירת מועד החג ביום הראשון בשבוע שחל במהלך חג הפסח היהודי, ועל כן, קבעו את מועד החג על-פי הלוח העברי.

בשנים מוקדמות תאריכי חג הפסחא התבססו על תצפיות אסטרונומיות. כדי שיתאפשר לדעת מראש את מועד החג, עברו להיעזר בטבלאות או נוסחאות המוכרות גם מן הלוח העברי: חיזוי מועד מילואו של הירח לפי מחזור של 19 שנה. העדות הראשונה לטבלה שכזו היא זו שיצר היפוליטוס מרומא בשנת 222 לספירה, טבלה בעלת מחזור של 8 שנים. ההתבססות על מחזור הירח באה בניגוד לשאיפה להתבסס על יום השוויון שבאה מאוחר יותר. לקראת אמצע האלף הראשון נוצרו במקביל באזורים שונים מספר טבלאות ולוחות שנה והפערים בתאריכי החג בין כנסיות שונות היו נפוצים ובכל פעם שהתגלה פער כזה הוא נדון בוועידה במטרה לפותרו. הפער הפך לעניין שבשגרה גם לאחר יצירת הלוח הגרגוריאני המקובל בימינו.

בוועידת ניקיאה בשנת 325 לספירה הופסקה ההסתמכות על לוח השנה העברי. הסיבה לכך היא שבהסתמכות על הלוח העברי, מועד חג הפסחא לעיתים היה נקבע לפני יום השוויון ולעיתים אחריו. כדי לנתק את הקשר בין חג הפסחא ללוח העברי, נקבעה נוסחה (מעין אלגוריתם) לחישוב מועד חג הפסחא על-פי הלוח הרומי, המוכר כיום בשם הלוח היוליאני: חג הפסחא נחגג ביום ראשון בשבוע, החל אחרי מילואו של הירח שחל אחרי 21 במרץ. 21 במרץ נחשב כיום השוויון בין אורך היום לאורך הלילה. חישוב מועד זה של האביב נעשה בשנת 325 לספירה, על-פי הלוח הרומי (ראו גם סינוד ויטבי).

הצורך בקביעת מועד חג הפסחא תרם לגיבוש לוח השנה הנוצרי. בתקופת האימפריה הרומית, מניין השנים שהיה נהוג בעולם הנוצרי התבסס על מינוי הקונסולים על ידי הקיסר. כך לדוגמה ויקטוריוס מאקיטן יצר בשת 457 לספירה לוח שהתאים בין לוח השנה האלכסנדרוני לשיטה של מניין שנים לפי הקונסולים-שיטה זו נפוצה בגאליה (צרפת של היום) ובספרד.
במאה ה-6 לספירה, מינוי הקונסולים חדל מלהתקיים בתקופתו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית-השיטה הקודמת הופסקה ושיטת מניין השנים הוחלפה לספירת השנים מבריאת העולם, בדומה למניין השנים בלוח העברי כיום.
באותה עת, הנזיר דיוניסיוס העניו התאים את הטבלה האלכסנדרונית ללוח השנה היוליאני. בו זמנית הוא קבע שיטה חדשה למניין השנים-הנזיר חישב את השנים שעברו משנת לידתו של ישו. הוא הגדיר את לידתו של ישו כשנת 1 לספירה וקבע את השנה הנוכחית כשנת 525 לספירה. גישה זו נכנסה בהדרגה והחליפה שיטות אחרות. בשנת 725 בדה ונרביליס תיאר בפירוט את האומדן של דיוניסיוס ופתר כך את המחלוקת בין הכנסייה הבריטית לזו האנגלוסקסית.

בסוף המאה ה-16 האפיפיור גרגוריוס ה-13 תיקן את לוח השנה הרומי, ויצר את הלוח הנקרא על-שמו - הלוח הגרגוריאני. בנוסף הוא תיקן את הנוסחה לחישוב חג הפסחא. התיקונים התקבלו תחילה רק בכנסייה הקתולית, אולם בהדרגה יוון אמצה לוח שנה משלה הזהה כמעט ללוח הגרגוריאני, אולם היא דבקה בנוסחאות הישנות לחישוב חג הפסחא, כך שביוון נחוג חג המולד יחד עם הכנסיות המערביות, אבל חג הפסחא נחגג יחד עם הכנסיות המזרחיות.

בהשוואה ללוח העברי, נחוג חג הפסחא של הכנסיות המערביות כמעט תמיד במהלך חול המועד פסח או מיד לאחריו. בשנים עבריות מעוברות הוא עשוי להיחגג סמוך לחג הפורים. חג הפסחא של הכנסיות המזרחיות נחוג כמעט תמיד בשבוע שלאחר פסח, אולם לפעמים הוא חל במהלך חול המועד פסח.

אחת לכמה שנים מתלכדים תאריכי חג הפסחא כך שכל הכנסיות חוגגות אותו יחד, ואז הוא גם חל במהלך חול המועד פסח בלוח העברי. המתמטיקאי קרל פרידריך גאוס פיתח אלגוריתם לחישוב מועד חג הפסחא, שהוא שימושי מאוד בימינו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ [1]
  2. ^ ראו מאמר על הפסחא באנציקלופדיה הקתולית - המאמר מפרט את תפילות החג ואת מנהגי החג שהתפתחו במקומות השונים.
11 באפריל

11 באפריל הוא היום ה-101 בשנה (102 בשנה מעוברת), עד לסיום השנה, נשארו עוד 264 ימים.

ארנב הפסחא

ארנב הפסחא הוא דמות של ארנבון, שעל-פי המסורת הנוצרית נותן מתנות בחג הפסחא, בדרך-כלל סלסלות מתנה לילדים בחג עצמו (או בעונת האביב). מקורה של מסורת זו הוא בתרבויות גרמאניות וליתר דיוק כנראה מחבל אלזס, שם לדמות זו של הארנב יש מסורת רבת שנים. עם זאת היום היא כבר נפוצה בכל אירופה במשך הרבה מאוד זמן. במקור הייתה זו דמות של ארנבת ולא ארנבון אך בחלק מהמקומות זה השתנה עם הזמן.

ארנב הפסחא הוא דוגמה למיתולוגיית פולקלור, כמו גם דמויות אחרות כגון סנטה קלאוס ופיית השיניים

מקורה של מסורת ארנב הפסחא זו נעוצה בהיותו של הארנבון סמל פריון. גם ביצים מסמלות פריון ועל כן קיימת מסורת רבת שנים של קישוט וצביעה של ביצים מבושלות בחג הפסחא, הקרויות ביצי פסחא. הקשר של החג לפריון קשור למועד החג, תחילת האביב, בו האדמה נעשית פורייה.

באוסטרליה, הארנב נחשב למכת מדינה בשל הנזקים הרבים שהוא גורם לחקלאות, ועל כן בשנות ה-90 החליפו את ארנב הפסחא בבילבי הפסחא על שמו של הבילבי הענק שהוא כיסאי דמוי ארנב הפופולרי יותר בקרב המקומיים וארגוני השימור ומצוי בסכנת הכחדה.

ביסקוויט פסחא

ביסקוויט פסחא (באנגלית: Easter biscuits) הם מאכל מסורתי במטבח האנגלי. מאכל זה ניתן לרוב כמתנה ומוגש לאורחים ביום ראשון של חג הפסחא.

מקורו של הביסקוויט, כמו גם של המנהג לאכלו בפסחא, באזור "הארץ המערבית" של אנגליה.

הביסקוויט עשוי קמח, חמאה, ביצה, אבקת אפיה וסוכר. מתכונים מסורתיים כוללים גם שמן קינמון. צורתו של הביסקוויט עגולה, והוא גדול מהביסווקיטים הנמכרים בחנויות בדרך כלל (קוטרו של הביסקוויט 10 ס"מ).

ביצה

ביצה היא מבנה אשר בתחילת התפתחותו של העובר, מכיל את הזיגוטה, ובנוי להכיל את העובר בשלבים מאוחרים יותר. דהיינו, הביצה בנויה מההתחלה להכיל עובר מפותח. הביצה מתפקדת בדומה לרחם ומאפשרת לעובר להתפתח מחוץ לגוף אמו. כל החומרים הנחוצים לעובר נמצאים בתוך הביצה.

ביצה מבושלת

ביצה מבושלת היא ביצה שבושלה על קליפתה בסיר מים מומלחים. לרוב מדובר בביצת תרנגולת. משך הבישול קובע את מידת התמצקותה של הביצה, לכן ביצה שבושלה זמן קצר וחלמונה (ולעיתים גם החלבון) עדיין נוזלי למחצה מכונה ביצה רכה (לעיתים גם ביצה קלה), בעוד שביצה שבושלה עד שהתמצקה לחלוטין מכונה ביצה קשה. (ביצים הנשלקות במים ללא קליפתן הן ביצים עלומות).

ביצים מבושלות הן מאכל מערבי ונחשבות כקלות להכנה לעומת מאכלי ביצים אחרים. קל יותר להכין ביצה קשה, שכן הכנת ביצה רכה עלולה להשתבש בשל בישול יתר (שיהפוך אותה ל"קשה"). את בישול הביצים מתחילים כאשר הביצים מוכנסות לסיר מים קרים, אשר יובאו לרתיחה. עדיף לא להכניסן מלכתחילה למים רותחים כדי למנוע היסדקות הקליפה ודליפת תוכן הביצה למים. גם הוספת מלח למים תקטין את סיכויי ההיסדקות.

ביצת פברז'ה

ביצי פברז'ה הן 69 תכשיטים בצורת ביצה שנוצרו על ידי "בית פברז'ה" - בית המלאכה של התכשיטן פטר קארל פברז'ה, בסנקט פטרבורג, בשנים 1885–1917.

50 ביצים נוצרו על ידי פברז'ה עבור הצארים של רוסיה אלכסנדר השלישי וניקולאי השני. שתי ביצים נוספות אשר הוכנו עבור הצאר ("צביר הכוכבים" ו"התרזה הקארליאנית") בשנת 1917 לא הועברו לו בשל מהפכת פברואר. שבע נוספות הוכנו עבור משפחת קלץ' (Kelch) ממוסקבה.

את הביצים יצרו ממתכות יקרות והן עוטרו באבנים יקרות ובאמייל. כיום "ביצת פברז'ה" הפך לשם נרדף לתכשיטי זהב איכותיים וגם למותרות.

ביצת פסחא

ביצי פסחא הן ממנהגי חג הפסחא הנוצרי ומסמליו. באופן מסורתי ביצי הפסחא היו ביצים מבושלות שקליפתן נצבעה ועוטרה בציורים שונים. כיום משתמשים במדינות המערב בתחליפים כגון ביצי שוקולד או ביצי פלסטיק ממולאות ממתקים. ביצי פסחא משוקולד נעטפות לרוב ביריעת אלומיניום צבעונית מבריקה. אחרות עשויות סוכר מגולגל ומעוטרות בטכניקות של קישוט עוגות. ישנן גם ביצי ג'לי, עשויות מסוכריית פקטין מצופה בסוכר. את הביצים מחביאים לכאורה ארנבי פסחא כדי שהילדים יחפשו אותן בבוקר החג.

בחנויות פיש אנד צ'יפס סקוטיות מוכרים במהלך החג ביצי פסחא משוקולד בטיגון עמוק.

במדינות מזרח אירופה מציירים על ביצי עץ הנשמרות כמזכרת ואף נאספות כתחביב.

ביצת פסחא (מדיה)

בֵּיצַת פַּסְחָא (לפי מונחי האקדמיה ללשון העברית: תַּכְמִין) היא הודעה או תכונה נסתרת בתוכנת מחשב, משחק וידאו, אלבום מוזיקה, DVD, אתר אינטרנט, או ספר. היא אינה מוצגת בדרך השימוש הרגילה ואין בה תועלת למשתמש. בישראל נהוג לכנותה גם אפיקומן.

השם מושאל ממנהג חג הפסחא הנוצרי, ביצי פסחא - ביצים שצובעים אותן, מחביאים והילדים מחפשים.

בתוכנות מחשב, ביצי פסחא הן הודעות, תמונות, קולות או שינויים בהתנהגות התוכנה, אשר מתרחשים בהן כאשר המשתמש מבצע שורת פעולות כמו פקודות טקסט, הקשות עכבר או לחיצות על המקלדת. מתכנתים נוהגים לעיתים לשתול ביצי פסחא כאלה בתוכנות שהם כותבים לשם שעשוע, חתימה אישית, רמז/מתנה לדבר קרב בתוכנה/משחק. בעבר מתכנתים קראו בשם "ביצי פסחא" להודעות נסתרות שכתבו בתור בדיחה בשורות הקוד של התוכנה.

מקום מאוד מקובל להסתיר "ביצת פסחא" בתוכנה הוא בחלון ה-"אודות" המציג מידע כללי על התוכנה ועל מספר הגרסה שלה.

דוקטור פאוסטוס (קומיקס)

דוקטור פאוסטוס (באנגלית: Doctor Faustus) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס קפטן אמריקה ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברות Captain America #107 מנובמבר 1968 ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.

דוקטור פאוסטוס הוא האלטר אגו של יוהאן פנהוף, פסיכיאטר ואשף קרימינלי מווינה, אוסטריה. הוא מרבה להתגאות בעובדה כי הוא "רב אמן בכל הנוגע למוחם של אנשים", וידוע בשל שיטות הלוחמה הפסיכולוגית שלו. שיטותיו מערבות בדרך כלל הפעלת מניפולציה על אויביו בדרך שלפיה הם יהרגו את עצמם. בהופעתו הראשונה, דוקטור פאוסטוס גרם לסיוטים והזיות לסטיב רוג'רס מתוך מאמץ לגרום לו לאבד את שפיותו. כמו כן, הוא טיפל בחשאי בפגי קרטר חולת האמנזיה, שהייתה אהובתו של רוג'רס מימי מלחמת העולם השנייה, וכן חטף את שרון קרטר ואת הוריה בניסיון להשמיד את קפטן אמריקה. לאחר מכן, פאוסטוס רכש כלי נשק גנובים מ"תעשיות סטארק" כדי לאיים על העיר ניו יורק וארגן התאגדות של פושעים, אך מזימתו סוכלה בידי קפטן אמריקה.

דוקטור פאוסטוס נחשב למת למשך מספר שנים, עד שבתקופת מלחמת האזרחים של מארוול התגלה חי במסווה כפסיכיאטר עבור סוכנות הביון S.H.I.E.L.D. ותחת שירותו של הגולגולת האדומה, יריבו המושבע של קפטן אמריקה. הוטל עליו להפעיל מניפולציה רגשית על שרון קרטר להתקרב לסטיב רוג'רס, ובסופו של דבר להתנקש בחייו. נעצר לאחרונה בידי פלקון והאלמנה השחורה כדי לתת עדות אופי במשפטו של חייל החורף על השיטות בהן שטפו את מוחו כדי להפוך לכלי נשק.

שמו מבוסס על המחזה דוקטור פאוסטוס מאת המחזאי האנגלי כריסטופר מארלו, כשלעצמו מבוסס על דמותו בחיים של יוהאן גאורג פאוסט, אלכימאי ואסטרולוג גרמני. פאוסטוס הופיע בסדרת האנימציה "ספיידרמן וחבריו המופלאים", ובסדרת הלייב אקשן "הסוכנת קרטר" בגילום השחקן ראלף בראון כנבל הראשי. בסדרת הלייב אקשן "סוכני S.H.I.E.L.D.", מכונת שטיפת המוח של ארגון HYDRA נקראת "פאוסטוס" כביצת פסחא לדמותו של פנהוף.

הופעת קמע

הופעת קָמֵעַ או הופעת קמאו (באנגלית: cameo appearance) היא הופעה קצרה ולא מרכזית של אדם ידוע בסרט קולנוע, טלוויזיה, הצגת תיאטרון, ספר או משחק וידאו. הופעות קמע הן כמעט תמיד קצרות מאוד, לפעמים אינן כוללות תפקיד מילולי או שההופעה היא תפקיד ניצבות. בדרך כלל לאדם בתפקיד קמע יש קשר כלשהו או חשיבות מסוימת לנושא היצירה (למשל אחד מיוצרי הסרט המופיע בו, שחקן מסרט מקורי המופיע בסרט המשך, או אדם המופיע בסרט שבו אחת הדמויות מבוססת עליו). במקרים רבים הופעת הקמע נעשית כמעין "ביצת פסחא" וקריצה למעריצים.

הופעות קמע נפוצות למדי, ולוקחים בהן חלק לא רק שחקנים וידוענים, אלא גם פוליטיקאים, זמרים, אמנים וספורטאים. אין לבלבל בין הופעת קמע להופעת אורח, תפקיד בו ניתן למופיע הקרדיט על תפקידו. הופעת קמע, לעומת זאת, כמעט אף פעם אינה מזכה בקרדיט והמופיע אינו נמנה עם צוות השחקנים.

הקרמלין (פברז'ה)

הקרמלין או קתדרלת אוספנסקי היא שמה של ביצת פברז'ה - תכשיט דמוי ביצת פסחא העשוי אבנים יקרות, זהב ואמייל על ידי התכשיטן הרוסי פטר קארל פברז'ה על פי הזמנת הצאר של רוסיה, ניקולאי השני. הצאר העניק את הביצה כמתנת פסחא לאשתו, הצאריצה אלכסנדרה פיודורובנה בשנת 1906

השבוע הקדוש

השבוע הקדוש (לטינית Hebdomada Sancta או Maior Hebdomada; יוונית Μεγάλη Εβδομάδα; רוסית Страстная неделя - בשתי השפות "השבוע הגדול") הוא בנצרות השבוע האחרון של 40 ימי התענית שלפני חג הפסחא, מוקדש לשחזור אירועי השבוע האחרון בחייו של ישו.

חגי הנצרות

חגים ומועדים בנצרות מציינים בדרך כלל מאורעות סביב דמותו של ישו, אמו מריה וקדושים נוצרים הידועים בתור חגי קדושים נוצרים.

חגים ניידים (נצרות)

בנצרות חג נייד הוא יום חג או תענית שמועדו אינו קבוע לתאריך מסוים, אלא נקבע מדי שנה בהתאם למועד חג הפסחא (וראו שם לעניין דרך קביעת מועדו של חג זה). בדרך כלל התקופה בה חלים חגים אלה, או חלק ממנה, מכונה "עונת הפסחא" ולא כל החגים נחוגים על ידי כל הכנסיות. נוסף לחגים אלה, עשויים גם חגים נייחים משניים, כגון חגי קדושים, לנוע למועד אחר כתוצאה מחפיפה או מקרבת יתר לאחד מהחגים הניידים.

המונח הושאל גם לדתות אחרות וחל לעיתים גם על חגים לא דתיים. ביהדות ובחגיה הלא דתיים של מדינת ישראל קיימים מצבים בהם תאריכיהם של חגים משתנים אולם מסיבות אחרות (בדרך כלל כדי שלא יחולו בשבת או בימי שישי) ובאופן שונה (הזזה של יום או יומיים בלבד). בכל אופן, חגים אלה אינם ניידים בהוויתם והביטוי אינו נוהג לגביהם.

יום ראשון של הדקלים

יום ראשון של הדקלים או יום ראשון של כפות התמרים (בלטינית: dominica palmarum) הוא חג נוצרי החל ביום ראשון שלפני הפסחא. החג מציין את כניסתו של ישו לירושלים כמה ימים לפני הפסיון. החג הוא הראשון בסדרת מועדים החלים בשבוע לפני הפסחא, השבוע הקדוש, החותם את עונת התענית (לנט).

יום ראשון של הדקלים הוא מועד קדום שמקורותיו עוד בנוסח ירושלים העתיק, ונראה שנחגג לכל המאוחר במאה התשיעית. בכנסיות רבות מצוין החג על ידי חלוקה של כפות תמרים למתפללים. לעיתים, כפות התמרים נקשרות בצורת צלב. הקושי בהשגת עלי דקל במקומות מסוימים, בתקופה זו של השנה, הוביל לשימוש בעצים חליפיים כגון ערבה. מקובל לערוך תהלוכות, בייחוד של ילדים, הנושאים כפות דקלים (או ענפי עצים אחרים) שבורכו במים קדושים ומשחזרים את כניסת ישו לירושלים בקריאות "הושע נא!" וכו', עם חמור או פסל חמור ועליו דמות ישו כסמל לחמורו של משיח. במרכז אירופה, דמות נוספת המקושרת עם יום ראשון של הדקלים היא "ארנב הדקלים", שמקורו כנראה במסורות שהולידו גם את ארנב הפסחא. הפופולריות של האחרון עקרה לגמרי כמעט את "ארנב הדקלים" ואזכורו כיום נדיר. בשנה הליטורגית הקתולית, צבעי היום הם אדום ולבן והוא מצוין גם בהקראת חלקי הבשורה הנוגעים לפסיון של ישו. בכנסייה האורתודוקסית, מוקלות חומרות הצום לקראת סוף עונתו ומותר למשל לאכול דגים החל מאותו היום.

מי הפליל את רוג'ר רביט

מי הפליל את רוג'ר רביט (באנגלית: Who Framed Roger Rabbit) הוא סרט פנטזיה קומי אפל אמריקאי משנת 1988. הסרט בוים על ידי רוברט זמקיס והופץ על ידי "Touchstone Pictures". הסרט משלב לייב אקשן עם אנימציה, והוא מבוסס על הרומן של גארי קיי. וולף "מי צינזר את רוג'ר רביט?", המתאר עולם שבו דמויות מצוירות מתקשרות ישירות עם בני אדם. בסרט מככבים בוב הוסקינס כבלש פרטי החוקר את הרצח המערב דמות מצוירת מפורסמת, רוג'ר רביט. צ'ארלס פליישר מדבב את קולו של רוג'ר, כריסטופר לויד משחק את הדמות הרעה (השופט דום), קת'לין טרנר בקולה של ג'סיקה, אשתו המצוירת של רוג'ר, וג'ואנה קסידי כחברתו של הבלש.

חברת וולט דיסני רכשה את זכויות הסרט לסיפור בשנת 1981. ג'פרי פרייס ופיטר סימן כתבו שתי טיוטות של התסריט לפני שדיסני הביאו את המפיק בפועל סטיבן ספילברג ו-"Amblin Entertainment" לעזור לממן את הסרט. זמקיס נשכר לביים את סצנות הלייב אקשן וריצ'רד ויליאמס מפקח על האנימציה. ההפקה הועברה מלוס אנג'לס לאולפני אלסטרי באנגליה כדי להתאים את ויליאמס וקבוצתו של אנימטורים. בזמן הצילומים, תקציב ההפקה החל להתרחב במהירות, ולוח הזמנים התנהל זמן רב יותר מהצפוי.

עם זאת, כאשר יצא הסרט לאור, זכה להצלחה פיננסית ולשבחי המבקרים. "מי הפליל את רוג'ר רביט" גרם לעניין מחודש בתור הזהב של האנימציה האמריקאית והפך לחזית של העידן המודרני, במיוחד הרנסאנס של דיסני. כמו כן הותיר אחריו השפעה שכוללת זיכיון תקשורת ופריקוול שהתבטל.

פנטקוסט

פֶּנְטֵקוֹסְט (מיוונית: Πεντηκοστή) הוא חג בדת הנוצרית המציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו חמישים ימים לאחר חג הפסחא, ומתקשר לחג השבועות ביהדות. הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא.

פסחא של הסוסים

פסחא של הסוסים או יום חמישי של הסוסות (ברומנית: Paştele cailor או Joia iepelor בבולגרית: Konski Veligden) הוא ספק מנהג, ספק חג מקובל ביישובים שונים ברומניה.

על פי אגדה נוצרית הסוסים הרעישו בעת שמרים, אם ישו ילדה אותו, לכן קוללו שיהיו תמיד רעבים, חוץ מיום אחד בשנה, ביום בו נחוג פסחא של הסוסים. ביום זה מאכילים היטב את הסוסים, לא מעבידים אותם ולא רותמים אותם לעגלות ובעבר, באזורים מסוימים, נהגו לערוך טקסים דתיים בהם ביקשו בריאות טובה לבעלי חיים אלה.

תחיית ישו

תחיית ישו (באנגלית: Resurrection of Jesus) הוא רכיב מהותי באמונה ובתאולוגיה הנוצרית. על פי המתואר בברית החדשה, לאחר שהרומאים צלבו את ישו, הוא נקבר בקבר חדש אך קם מהמתים והופיע לעיני אנשים רבים במהלך ארבעים יום, ולאחריהם חזר השמיימה.

הנוצרים חוגגים את תחיית ישו ביום ראשון של פסחא, היום השלישי לאחר יום שישי הטוב, המסמן את מועד הצליבה (פסחא נחגג בסביבות פסח).

בכמה מהבשורות הקנוניות ישו חוזה את מותו ואת תחייתו ומציין כי יתרחשו לפי תוכניתו של האל האב. הנוצרים רואים בתחיית ישו חלק מהתוכנית לגאולה.

חוקרי דתות חלוקים לגבי מקורם של הנרטיבים של התחייה. ישנם חוקרים בני תקופתנו הסבורים כי תחיית ישו נגזרה מחוויות תלמידיו ומאלו של השליח פאולוס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.