פסוקי דזמרא

פסוקי דזמרא הם חלק מתפילת שחרית שתיקנו חז"ל הנפתחים בברכת "ברוך שאמר" ומסתיימים בברכת "ישתבח". התפילה במתכונתה כיום מורכבת מפסוקים הלקוחים מהתנ"ך - מספר שמות, משלי, דברי הימים ובעיקר מספר תהילים.

על חשיבותם הגדולה של פסוקי דזמרא, ניתן ללמוד מתשובות הגאונים החדשות (סימן ל"א):

"...אחרי שהם מצווה מן הכתוב הנאמר (דברים, י', כ"א) "הוא תהלתך והוא א-להיך". כן גם כותב הגר"א בביאורו לספרא דצניעותא, שאמירת פסוקי דזמרא היא דאורייתא.

Baruch Sheamar prayer Koren Siddur
"ברוך שאמר", פתיחת פסוקי דזמרא, מתוך סידור קורן דו-לשוני

מקור השם

השם פסוקי דזמרא מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי:

אמר רבי יוסי: 'יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום'. איני? (האמנם?) והאמר מר: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף! כי קאמרינן בפסוקי דזמרא.

שבת קיח, ב

מקור השם הוא כנראה בכך שעיקר גופם של פסוקי דזמרא הוא (בלשון רש"י) "מזמורי הלולים".

יש מקובלים שפירשו, שהשם 'פסוקי דזמרא' אינו נגזר מזִמְרָה (במובן של שיר), אלא מזְמִירָה (במובן של קיצוץ) משום שחלק זה של התפילה, הקודם לקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה, תפקידו לסלק ו"לקצץ" את כל כוחות הסטרא אחרא הרוצים למנוע את קבלת התפילה[1].

אצל הספרדים והאיטלקים לא מקובל השם "פסוקי דזמרא" אלא "זמירות". לעיתים קרובות שם זה כולל את כל קטעי התפילה הנאמרים עד לברכת יוצר (כולל פרשיות הקרבנות).

מבנה "פסוקי דזמרא" בימי החול

הסדר המובא להלן הוא לפי נוסח אשכנז. לפי נוסח הספרדים (ובהשפעתו גם לפי נוסח ספרד) מקדימים את "הודו" לפני "מזמור שיר חנוכת הבית", ומוסיפים פסוקים מסוימים וכן את המזמור "למנצח בנגינות". לפי נוסח תימן הבלדי לפני "ברוך שאמר" יש "המהולל".

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד

פרק ל' מספר תהילים. מקור אמירתו כנראה בנוסח הספרדים, שאמרוהו תוך השמטת הפסוק הראשון של המזמור ("מזמור שיר חנוכת הבית לדוד") והתחלה מן הפסוק השני - "ארוממך ה' כי דיליתני". עם הזמן חדרה אמירת המזמור גם לנוסח ספרד, אלא שנתווספה אמירת הפסוק הראשון (שהושמט בנוסח עדות המזרח). בסידורי האשכנזים לא נמצא המזמור בדפוסים עד שנת תקמ"א, ולא ברור לחלוטין מתי מנהג זה חדר לנוסח אשכנז, ויש קהילות אשכנז המערבי שאין אומרים אותו.[2] בנוסח איטליה ובתכלאל עד היום מזמור זה אינו נמצא, וגם לפי הגר"א לא אומרים אותו.

חלק מהספרדים, וכל קהילות גאורגיה נוהגים בחנוכה להוסיף את הפסוק הראשון, המושמט בשאר השנה, אך בקהילות אחרות לא נהוג כך.

המהולל

זהו קטע קצר שנמצא בסדורי התפילה של יהודי תימן (תכלאל) שמתאר את אחדותו רוממותו וגדולתו של אלוהים, ועוד על אמינותו של עם ישראל ואמונתו באל, "המהולל" נאמר בשחרית לפני "ברוך שאמר". "המהוּלל לעולם ולעולמי עולמים אנו עבדיך לך מודים יודעים ומעידים ומגּידים שאין אלוהּ בלתך ואין אלוהּ זולתך ואין אלוהּ כערכך ואין אלוהּ כיוצא בך ואין אלוהּ אלא אתה לבדך ככתוב בתורתך "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוהים אין עוד מלבדו".

ברוך שאמר

ברכת "ברוך שאמר" פותחת את פסוקי דזמרא. הברכה נזכרת לראשונה אצל ר' משה גאון (שנת 825 בערך). חוקרי ליטורגיה (צונץ, אלבוגן) משערים שזמנה מתקופת הסבוראים. לפי מסורת שכתב רבי דוד בן יהודה החסיד[3], ברכה זו נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, שהעתיקו אותה מפתק בן שמונים ושבע מילים שנפל מהשמים[4].

בסידורי הגאונים וסידור הרמב"ם, וכן בתכלאל, מוסיפים בברכה: "ברוך מעביר אפילה ומביא אורה, ברוך אל חי לעד וקיים לנצח, ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, צדיק הוא בכל דרכיו, ברוך הוא וברוך שמו; ברוך זכרו לעולמי עד". בנוסח הספרדים הקדום (וכך עד היום בקהילות הספרדיות של מערב אירופה), ובנוסח פרס מובאים נוסחאות ארוכים ל'ברוך שאמר'. בנוסח פרס ובנוסח רומניא למשל נמצא נוסח ארוך במיוחד לפי סדר כל האלף-בית, ולאחר כל אות אומרים: ברוך הוא וברוך שמו.

בנוסח ארץ ישראל הברכה עצמה שונה, ולפני פסוקי דזמרה מברכים את הברכה הנוהגת לפני אמירת 'שירי דויד'[5]:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בְּדָוִיד עַבְדּוֹ, וְרָצָה בְשִׁירֵי קָדְשׁוֹ, לְפָאֲרוֹ לְהַלְּלוֹ לְרוֹמְמוֹ לְתָקְפּוֹ עַל כָּל גְּבוּרוֹתָיו. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵי דָוִיד מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה שְׁלֵימָה וקְרוֹבָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.

בעת אמירת ברוך שאמר נהוג לעמוד. יש הנוהגים לאחוז בפתילות הציצית הקדמיות[6], ובתום הברכה לנשקן.

הודו

כאמור, על פי נוסח אשכנז, "הודו" נאמר לאחר ברכת "ברוך שאמר", ואילו על פי נוסחי ספרד, האיטלקים והספרדים והתימנים (בלדי ושאמי), הוא נאמר לפניו.

תפילת "הודו" מורכבת משני חלקים, כאשר החלק הראשון לקוח מספר דברי הימים א', פרק ט"ז, פסוקים ח'-ל"ו, בתור תפילה שנאמרה על ידי דוד המלך בעת העלאת ארון הברית לירושלים. על פי סדר עולם רבה[7], תפילה זו המשיכה להאמר בכל יום, עד לבניית המקדש.

החלק השני של "הודו" מורכב מלקט פסוקים מתהילים.

על פי ספר המנהיג ומחזור ויטרי היו אומרים "הודו" בבית המקדש בעת הקרבת קורבן התמיד של שחר, ולכן אומרים אותה בכל יום לעומת זאת, בסדר עמרם גאון ובאבודרהם, "הודו" מופיע בתור תוספת לשבת. בסידורי רס"ג, הרמב"ם ובשיבולי הלקט הוא אינו מוזכר כלל.

מזמור לתודה

בשיבולי הלקט מובאים שני מנהגים הפוכים לגבי אמירת מזמור לתודה - ספר תהילים, פרק ק'. מנהג אחד, המבוסס על המסורת שמזמור זה הושר בעת הקרבת קורבן התודה, ולכן יש לאומרו בכל יום חול, אך לא בשבת, בה אין מקריבים קורבן זה (על סמך דעה זו כותב הלבוש כי יש לשיר מזמור זה).

הדעה השנייה גורסת כי יש לומר את המזמור דווקא בשבת ולא בחול, משום שהשבת היא "יום הודאה" (כדוגמת הפסוק "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות ...").

דעה שלישית מובאת באבודרהם ולפיה אומרים מזמור לתודה בכל יום, בין בשבתות וחגים, ובין ביום חול, ומסתבר שכך נהגו בספרד בתקופתו.

למעשה נהוג ברוב הנוסחים (אשכנז, ספרד, ספרדים ותימן) לומר שיר זה ביום חול בלבד, ובשבת הוא מוחלף ב"מזמור שיר ליום השבת". לעומת זאת האיטלקים נוהגים לאומרו רק בשבתות ולא בימות החול.

יש שכתבו שאין לאומרו גם בערב פסח ובחול המועד פסח, משום שגם אז לא הוקרב קורבן תודה (משום שהוא מוקרב עם חמץ, ובאותו יום אסור להשהות חמץ מאמצע היום). כן יש הסוברים שאין אומרים מזמור זה בערב יום כיפור, מחמת שזמן אכילת קרבן תודה הוא יום ולילה, ואסור להקריב קרבן תודה בערב יום כיפור משום שממעט בזמן אכילתו. כפי דעה זו נוהגים האשכנזים וחלק מן הספרדים, אם כי רוב הספרדים נוהגים לאומרו גם בימים אלו.

יהי כבוד

"יהי כבוד ה' לעולם" - לקט של 21 פסוקים המופיע כבר בסדר רב עמרם גאון. יש שכתבו שהוא הקדמה למזמור "תהילה לדוד" (ובעצם הוא מסתיים בפסוקים "אשרי יושבי ביתך" וכו'). לעומת זאת היו שסברו שזהו הגרעין המקורי של פסוקי דזמרא, כנרמז משמם - פסוקים, ולא מזמורים.

בקבלה מובאת חשיבות עצומה למזמור זה כאשר כל פסוק מכוון לאחת מאותיות השם "ש-ד-י" (השם מופיע באופנים שונים שבע פעמים).

אשרי יושבי ביתך ומזמורי "הללויה"

Hallelujah, manuscript on parchmen france
פרקי הללויה ליום השבת, צרפת, המאה ה-13

החלק העיקרי של פסוקי דזמרא הם מזמורי התהילים, שהראשון הוא המזמור "תהילה לדוד" (הידוע יותר בשם "אשרי יושבי ביתך", על שם שני הפסוקים שמקדימים לו) ולאחריו מזמורים פרק קמ"ו - פרק ק"נ, הפותחים ומסיימים במילה "הללויה".

הסיבה לאמירת מזמורים אלו, היא משום שמזמורים אלו עוסקים בגדלות הבורא ועל ידי הכרת גדלותו, מפנים המתפלל לפני מי הוא עומד בתפילתו, וזאת כדי להדגיש שהמטרה העיקרית בתפילה איננה בקשר הצרכים האישיים, אלא ההתקרבות לקב"ה. בגמרא מבואר שמזמור המסודר בסדר הא-ב הוא מזמור חשוב יותר, וכן מזמור שיש בו משבחי הקב"ה על המזונות שהוא מספק לכל חי, ובמזמור תהילה לדוד יש את שניהם ועל כן אומרים אותו שלוש פעמים בכל יום.

בנוסף לכך, חז"ל לומדים שהסדר הנכון של התפילה הוא להקדים דברי שבח לבקשה, ולפיכך בתקנם את הליטורגיה, הם מיסדו זאת.

דרש רבי שמלאי 'לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל'. מנלן? (מנין לנו) ממשה - דכתיב: (דברים ג, כג) "ואתחנן אל ה' בעת ההיא" וכתיב: "ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך" וכתיב בתריה: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"

בתקופת התנאים אמירת פסוקי דזמרא נחשבה למנהג חסידות, כמאמרו של רבי יוסי (מצוטט לעיל) אולם במהלך השנים פשט המנהג לומר פסוקים אלו בכל יום בתפילה וכיום הם נחשבים כמנהג המחייב את כל קהילות ישראל.

"ויברך דוד"

The National Library of Israel - The Daily Prayers translated from Hebrew to Marathi 1388622 2340601-10-0134 WEB
"ויברך דוד..."

לאחר סיום מזמורי "הללויה" נהוג להוסיף פסוקי שבח, הפותחים בתפילתו של דוד המלך "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל" עד "ומהללים לשם תפארתך" (ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוקים י'-י"ג). לאחר פסוקים אלו פותחים בסדרת פסוקים מספר נחמיה (פרק ט', פסוקים ו'-י"א) "אתה הוא ה' לבדך", המתארים את השתלשלות ההיסטוריה עד לקריעת ים סוף. פסוקים אלו נאמרים כהקדמה ל"שירת הים".
חלק זה תוקן בתפילה על ידי הגאונים[8].

שירת הים

פסוקי דזמרא נחתמים בפסוקים מספר שמות (פרק י"ד, פסוק ל' - פרק ט"ו, פסוק י"ט) שכוללים את שירת הים, השירה שנאמרה על ידי "משה ובני ישראל" לאחר קריעת ים סוף. שני הפסוקים החותמים את סיפור קריעת ים סוף (הפותחים במילים "ויושע ה'") נאמרים תחילה, ולאחר מכן נאמרת "שירת הים", הפותחת במילים "אז ישיר משה ובני ישראל" ומסיימת במילים "ד' ימלוך לעולם ועד", ואת הפסוק האחרון כופלים, ואומרים אותו אף בלשון ארמית. נהוג להוסיף לאחר מכן את הפסוק "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" שאף הוא מהתורה, אכן הגר"א הביא ממקורות ע"פ הקבלה, שצריך להיות עשרים ושמונה שמות הקודש בשירת הים, ועל כן השמיט תוספת זו.

זוהי תוספת מאוחרת, יחסית לשאר פסוקי דזמרא, ויוחסה על ידי הרוקח לר' משה הזקן בן המאה ה-10. הרמב"ם (הלכות תפילה ז, יג) כותב כך: "יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים". בימינו מנהג כל העדות לומר את שירת הים לפני ברכת ישתבח.

חלק זה הוא החלק היחיד של פסוקי דזמרא הלקוח מן התורה.

פסוקים נוספים נאמרים מיד עם סיום שירת הים ולפני אמירת ישתבח והם "כי לה' המלוכה ומושל בגויים" (ספר תהילים, פרק כ"ב). "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה" (ספר עובדיה, פרק א'). "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (ספר זכריה, פרק י"ד).

במנהג האיטלקי נוהגים לדלג את שירת הים בתשעה באב.[9]

שירת מרים

לפי נוסח תימן, לאחר שירת הים נאמרת שירת מרים והמשכה בפסוקים (פרשת מי מרה) ולאחר מכן קטע "רפאני", שהוא עוד רצף פסוקי שבח, בדומה ל"יהי כבוד".

יעידון יגידון

לפי נוסח איטליה, נוהגים לומר בכל יום אחרי שירת הים פיוט המתחיל "יעידון יגידון".[10]

ברכת ישתבח

פסוקי דזמרא נחתמים בברכת ישתבח, שהיא ברכה החותמת את אמירת פסוקי דזמרא, אשר עניינה הוא האמירה שכל השבחים שבעולם ראויים להיות מופנים כלפי הקב"ה.

הברכה מוזכרת כבר במובאה בראשונים בשם התלמוד הירושלמי[11].

מנהג האשכנזים לעמוד בעת אמירת ברכה זו ואילו מנהג הספרדים והתימנים לשבת.

בסיומה נוהגים הספרדים להוסיף אמן ומוזכרת דעה זו בגמרא "כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח" וביארו כמה ראשונים בדברי הגמרא שהכוונה היא אחר סוף סדרת ברכות כגון ברכותיהם של פסוקי דזמרא[12]., וכתבו התוספות שלא נהגו לענות אמן אחר עצמו אלא בברכת בונה ירושלים, וזהו מנהג האשכנזים.

פסוקי דזמרא בשבת וחג

מזמורי תהילים נוספים

בשבת ובחג נהוג להוסיף מזמורים שונים בפסוקי דזמרא, ברוב הנוסחים לפני אמירת "ברוך שאמר" (למעט "מזמור שיר ליום השבת" שנאמר מיד אחרי ברוך שאמר) ובנוסח אשכנז אחרי "ברוך שאמר" ו"הודו" ולפני "יהי כבוד". הסיבה לכך שברוב המנהגים התוספת היא לפני "ברוך שאמר" היא שהוספת המזמורים היא מנהג מאוחר יחסית, ולכן חששו להפסק בין ברכת "ברוך שאמר" ל"נשמת כל חי". ישנם מספר מנהגים באשר לאילו מזמורים נוהגים להוסיף. לפי נוסח ספרד בסיום מזמורים אלו, לפני "ברוך שאמר" מוסיפים את הפיוט "האדרת והאמונה" המושר בחזרת הש"ץ של שחרית של יום הכיפורים. הספרדים נוהגים גם כן להוסיף אותו בראש השנה.

נשמת כל חי

נשמת כל חי הוא פיוט הכלול בתפילת שחרית בשבתות וחגים. תפילת "נשמת כל חי" נאמרת גם בליל הסדר וכלולה בהגדה. תפילת נשמת כל חי נאמרת גם על ידי יחידים אשר ניצלו מצרה. במקורות רבים נאמר שההתחייבות לומר את נשמת כל חי בעת צרה היא סגולה להנצל מצרה.

ידועה גם בתור ברכת השיר (אם כי ישנן פרשנויות נוספות למונח זה, המופיעות במסכת פסחים).

סדר החשיבות

הפוסקים השונים תפסו חלקים שונים של פסוקי דזמרא כבעלי חשיבות רבה יותר, כמו שנובע מהנחיותיהם למאחר לבית הכנסת, אשר צריך לדלג על חלקים מפסוקי דזמרא כדי להספיק להתפלל בציבור קריאת שמע ושמונה עשרה (על פי הקבלה קיימת בעיה לדלג ויש הנוהגים בכל מקרה לומר את כל התפילה על הסדר):

  • החשיבות הכי גדולה היא להתפלל שמונה עשרה עם הציבור. לשם כך ניתן לדלג על כל פסוקי דזמרא ולא לאומרם כלל.
  • אם לא יספיק לומר פסוקי דזמרא כלל, ידלג עליו לגמרי, ויאמר פסוקי דזמרא אחרי התפילה, חוץ מהברכות שאינו יכול לאומרם אחרי התפילה.[13]
  • אם יש לאדם מעט זמן יאמר הברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח", ומזמור אשרי יושבי ביתך.[14] לדעת המשנה ברורה,[15] בשבת ויום טוב חייב לומר גם נשמת כל חי.
  • אם יש לו יותר זמן, יאמר מזמורים "הללו את ד' מן השמים" ו"הללו א-ל בקודשו".[16]
  • אם יש לאדם יותר זמן - יאמר אף שאר מזמורי הללויה.
  • אם יש לו יותר זמן, יאמר "ויברך דוד" עד לשם תפארתך.[17]
  • ואם יש לו יותר זמן יאמר "הודו" עד "והוא רחום".[18]
  • ואם יש לו יותר זמן יאמר "יהי כבוד".[19]
  • ואם יש לו יותר זמן יאמר המזמור "מזמור לתודה".
  • ואם יש לו יותר זמן שיאמר אף את שירת הים.
  • כל מה שאומרים בחול (חוץ נשמת כל חי) קודם למזמורים שמוסיפים בשבת. במזמורי שבת, למנצח ולדוד בשנותו ותפלה למשה קודמים לשאר המזמורים שמוסיפים בשבת.[20]

לפי חלק מהפוסקים, ראוי שישלים האדם מזמורים אלו לאחר התפילה, אם כי לפי תשובות הגאונים - אין צורך בהשלמה זו. בשולחן ערוך[21] נפסק שמי שמדלג פסוקי דזמרא לגמרי ישלימנו אחרי התפילה, אבל לא ברור אם מי שדילג בפסוקי דזמרא חייב לעשות כן.

אמירתם בנחת

השו"ע פסק (או"ח סימן נ"א), כי אין לומר הזמירות במרוצה אלא בנחת. לפי ביאור המשנה ברורה, הכוונה היא שיש לאמרם כמונה מעות.

רבי דוד שלמה משרקי (מזרחי) בספרו שתילי זיתים[22] קרא תיגר על האומרים במרוצה את פסוקי דזמרא. מדבריו שם:

"אותם שאומרים במרוצה כקורין איגרת בלי נעימה ולא שום פיסוק טעמים ובלא כוונה וחיבה...אוי לחלקם הרע, מה יענו ליום פקודה... אם כן תמה על עצמך איך בצפצוף בלי דעת ונחת יעשה דרך לתפילה, אדרבה, דרכי מוות, שנחשב כמדבר דברים בטלים במושב המלך..."

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מופיע לראשונה בתחילת "שערי אורה" לרבי יוסף ג'יקטיליה
  2. ^ מדריך למנהג אשכנז המובהק, עמ' 23.
  3. ^ ספר "אור זרוע" (לר' דוד בן רבי יהודה החסיד, נכד הרמב"ן) הוצאת אורים עמוד 124. דבריו הובאו בספר הקבלה הנפוץ "תולעת יעקב" לרבי מאיר אבן גבאי.
  4. ^ להרחבה על כך, ראו: הרב ישראל דנדרוביץ, פתקים מן השמים, בתוך קובץ הפעמון, גיליון 4, עמודים 62-73
  5. ^ ברכה זו נהגו בה גם לפני קבלת שבת, לפני ערבית בשבתות וי"ט.
  6. ^ משנה ברורה סימן נ"א, א'
  7. ^ סדר עולם רבה, פרק יד: "בשחר היו אומרים: "הודו לה' קראו בשמו וגו'" עד: "אל תגעו במשיחי וגו'", ובין הערבים היו אומרים: "שירו לה' כל הארץ וגו'" עד: "ואמר כל העם אמן והלל לה'". וכך היו אומרים כל מ"ג שנה בציון לפני הארון, עד שהביאו שלמה לבית העולמים".
  8. ^ כך מביאים האבודרהם והטור
  9. ^ ‫ מחזור כל השנה כפי מנהג ק"ק איטאלייאני, ליוורנו תרט"ז, חלק א, דף קסח ע"א.
  10. ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' כז.
  11. ^ בית המדרש הווירטואלי
  12. ^ ראו תוספות תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ה, עמוד ב'.
  13. ^ שולחן ערוך או"ח נב:א.
  14. ^ שולחן ערוך או"ח נב:א.
  15. ^ נב:ה.
  16. ^ שכן לדעת רש"י (שבת קיח ע"ב ד"ה פסוקי דזמרא) הם עיקר פסוקי דזמרא.
  17. ^ משנה ברורה נב:ד.
  18. ^ רמ"א או"ח נב:א. וזה לכאורה דווקא לפי נוסח אשכנז שאומרים הודו אחרי ברוך שאמר.
  19. ^ רמ"א או"ח נב:א.
  20. ^ משנה ברורה נב:ה. וזה לכאורה דווקא לפי נוסח אשכנז שאומרים מזמורים אלו אחרי ברוך שאמר.
  21. ^ או"ח נב:א.
  22. ^ סימן נא ס"ק י"ד

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אשרי יושבי ביתך

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ (בקיצור אשרי או תְּהִילָּה לְדָוִד) הוא קטע תפילה הנאמר פעמיים בתפילת שחרית (בפסוקי דזמרה ולפני קדושה דסידרא, ובשבת ויום טוב שאין אומרים קדושה דסידרא בשחרית, אומרים אותו לפני הכנסת ספר תורה), וכן בתחילת תפילת מנחה, וברוב הקהילות פתיחת הסליחות. עיקר התפילה הוא מזמור קמ"ה בספר תהילים, בתוספת פסוקים לפניו ואחריו.

ברוך שאמר

ברוך שאמר, היא ברכה המהווה פתיח לפסוקי דזמרא הנאמרים כחלק מתפילת שחרית, שנקראת כך על שם שתי מילות הפתיח שלה.

ברכה זו פותחת בסדרת ברכות לאל ומסיימת בברכה ארוכה המציינת את שבחו של האל על ידי חסידיו. בסיום פסוקי דזמרא נאמרת ברכה נוספת המהווה חיתום לאמירתם, שנקראת ישתבח.

הושענא רבה

הושענא רבה (בארמית; בעברית: הושענא הגדול) הוא כינויו של היום השביעי והאחרון של חג סוכות, היום השישי של חול המועד סוכות, שחל בכ"א בתשרי. ביום זה נהוג לומר "פיוטי הושענות" רבים יותר מבשאר ששת ימי החג, ומכאן שמו. מקור ההושענות במצוות ערבה שהתקיימה בבית המקדש וכיום נותר לה זכר במנהג חיבוט ערבה הייחודי ליום זה.

הושענא רבה הוא היום האחרון של חג הסוכות וביום שאחריו מתקיים חג שמיני עצרת, שהוא יום טוב.

זמירות

האם התכוונתם ל...

נוסח ארץ ישראל

נוסח ארץ ישראל הוא נוסח התפילה שנהג בארץ ישראל, ובקרב מרבית יהודי האימפריה הביזנטית בכלל, באלף הראשון לספירה. שמו של הנוסח ניתן לו על ידי חוקרי התפילה בדורות האחרונים. גניזת קהיר שימרה נוסחאות תפילה ארצישראליות של כל חטיבות התפילה, המכילות בתוכן את מטבעות תפילות הקבע של התנאים והאמוראים המופיעות בתלמוד הירושלמי ובמדרשים ארץ ישראליים.

קדיש

קַדִּישׁ הוא נוסח תפילה יהודי נודע, דוקסולוגיה (המנון תהילה לאל), הנאמר בארמית בבלית. עיקרו של הקדיש הוא בקשה להתגדלות ולהתקדשות שמו של האל והתגלות מלכותו בעולם. במרבית הנוסחים מופיעה גם בקשה לקירוב הגאולה וביאת המשיח, אולם בקשה זו אינה מופיעה בנוסח אשכנז ונוסח איטליה. על פי המקובלים הקדיש מעלה את התפילה בשלביה השונים לדרגות קדושה שונות.

במקורו נאמר הקדיש לאחר לימוד אגדה, אך בהדרגה נכנס לתפילות הציבור בבתי הכנסת. הקדיש משולב בין התפילות בבית הכנסת ונאמר בסיום תפילת העמידה, לאחר סיום פרק בתפילה, למשל אחרי פסוקי דזמרא, אחרי תפילת עלינו לשבח, ולאחר לימוד תורה שבעל-פה.

בתחילת ימי הביניים תפס הקדיש מקום בתפילות אבלים ובאזכרות למתים, ועם עליית המיסטיקה היהודית במאות ה-12 וה-13 פשט המנהג לקרוא קדיש על מת.

שירת הים

שִירַת הַיָּם היא אחת משלוש השירות שבתורה (האחרות הן שירת הבאר, ושירת האזינו). על פי המסופר בתורה, השירה נאמרה לאחר שים סוף נבקע לשניים, בני ישראל עברו בו והמצרים טבעו בו. שירת הים כתובה בספר התורה בצורה מיוחדת של שירה.

השירה נאמרת מדי יום בתפילת שחרית בסופם של פסוקי דזמרא. היא גם נקראת בציבור פעמיים בשנה: בשבת פרשת בשלח, החלה בסמוך לט"ו בשבט, ובשביעי של פסח. בקרב עדות שונות יש מנהגים של אמירת השירה בליל שביעי של פסח, ברוב עם.

תהילים י"ט

תהילים י"ט הוא המזמור התשעה עשר בתהילים. (מזמור י"ח בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה) בלטינית ידוע מזמור זה בשם: "Caeli enarrant gloriam Dei" (הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל).

תהילים ל"ד

תהילים ל"ד הוא המזמור השלושים וארבעה בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-33). מזמור זה הוא אחד משלושה עשר המזמורים המשלבים בכותרתם אזכור לאירועים הקשורים בחייו של דוד. המזמור בנוי מאכרוסטיכון אלפביתי והחל מפסוק ב' ועד פסוק כ"ג - כל פסוק נפתח באות אחרת מהאלפבית לפי הסדר. המזמור נפתח בכותרת 'לְדָוִד' שלא כדוגמת מזמורים אחרים הפותחים בכותרתם ב-'מִזְמוֹר לְדָוִד'. מזמור זה נכלל בפסוקי דזמרא של שבת ויום טוב ונאמר לפני ברכו של תפילת שחרית. שלושה פסוקים מסוף המזמור: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." (פס' י"ג-ט"ו) הפכו למטבעות לשון ואף הולחנו על ידי ברוך חייט וזכו למגוון רחב של ביצועים.

תהילים ל'

"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" הוא מזמור המופיע כפרק ל' בספר תהילים והוא מיוחס לדוד המלך ויועד לשירה בזמן חנוכת בית המקדש הראשון שנבנה בסופו של דבר על ידי בנו שלמה המלך.

המזמור היה נאמר בעת שירת הלוויים בבית המקדש בימי חנוכת הבית. ונוהגים לאומרו בימי החנוכה. המזמור הוא אחד הקטעים הנאמרים ברוב הקהילות בכל יום בתפילת השחרית כחלק מפסוקי דזמרא.

תהילים ס"ז

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת הוא מזמור מספר תהילים פרק ס"ז (פרק ס"ו בתרגום השבעים ובוולגטה). ייחודו הוא בשילוב שבו בין אוניברסליות לבין פרטיקולריות ישראלית. פיבל מלצר הגדירו כ"ספק תפילה ספק תהילה, ספק לשעבר ספק לעתיד, והוא גם תפילה וגם תהילה, גם עבר וגם עתיד".

החוקרים התקשו לגבי המושב בחיים של המזמור, שכן ברובו אין לו תוכן קונקרטי מלבד תפילה ותהילה. עם זאת, על פי שלוש המילים "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ" שיערו חלק מהחוקרים, כדוגמת יחזקאל קויפמן שהמזמור הוא שיר היבול וקשור כנראה לסוכות, הוא חג האסיף.

על פי עמוס חכם ב"דעת מקרא", תפילת הודיה שנאמרה בעת הקרבת קורבנות כתודה על פדות מצרה.

תהילים צ"א

שיר של פגעים הוא הכינוי שניתן ביהדות למזמור צ"א בספר תהילים, ונקרא גם "יושב בסתר" על פי הפתיח של המזמור "יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן". מזמור זה נחשב כמזמור שמירה, ונאמר כסגולה להצלה מפגעים (מזיקים), גם בסיטואציות אישיות, בהווה ובעתיד, וגם באירועים כלליים, וזאת משום האמור בפסוקים הבאים:

פסוק ג' - "כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ; מִדֶּבֶר הַוּוֹת".

פסוק ד' - "לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה".

פסוק י' - "לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה; וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ".מזמור זה נאמר בתפילות רבות, כמו קריאת שמע שעל המיטה, תפילת שחרית לשבת, תפילת ערבית למוצאי שבת, הלוויה ועוד. במקרים רבים נאמר לפניו גם הפסוק האחרון מהפרק הקודם, "ויהי נועם".

תהילים צ'

תהילים צ' הוא המזמור התשעים בתהילים. (מזמור צ"א בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה).

תהילים ק"נ

תהילים ק"נ הוא המזמור המאה וחמישים והאחרון בספר תהילים המזמור גם חותם את קובץ מזמורי הללויה. המזמור נפתח בפסוק "הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקׇדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ". עיקר עניינו של המזמור היא הקריאה להלל את ה' באמצעות כלי נגינה שונים. המזמור נאמר בכל יום כחלק מפסוקי דזמרא שבתפילת שחרית, בימי חול, בשבת, בחגים ובמועדים.

בלטינית, המזמור מוכר כ-"Laudate Dominum in sanctis eius".

תהילים ק'

מִזְמוֹר לְתוֹדָה הוא המזמור ה-100 בספר תהילים (במספור של תרגום השבעים והוולגטה זהו הפרק ה-99). המזמור נאמר כתפילת הודיה ועל פי חלק מן המסורות נאמר בבית המקדש בשעת הקרבת קרבן תודה. המזמור נאמר כמעט מדי יום בתפילת שחרית כחלק מפסוקי דזמרא. מזמור זה חותם את ששת מזמורי הגאולה.

תהילים קל"ו

הלל הגדול הוא פרק קל"ו בספר תהילים. בפרק ישנם 26 פסוקים.

הפרק פותח במילים: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ומסיים כל פסוק במילים:"כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

חשיבותו של הפרק נודעת בעיקר בתוכנו המיוחד המדבר על כלכלת כל העולם מידי ה'.

תהילים קמ"ח

הללו את ה' מן השמים הוא מזמור קמ"ח בתהילים. הפרק מתאר הרבה סוגי בריות שנותנים שבח לקב"ה. בחלקו הראשון של הפרק, כל ביטוי מתחיל במלה "הללוהו".

המזמור נאמר בכל יום כחלק מפסוקי דזמרא. לדעת רש"י, מזמור זה, יחד עם תהילים ק"נ, הם ה"הלל שבכל יום" שבפסוקי דזמרא. עקב דברי רש"י אלו, נפסק כי המאחר לבית הכנסת ואינו יכול להספיק לומר את כל פסוקי דזמרא, יאמר מזמורים אלה לפני שיוסיף את שאר המזמורים.

תהילים קמ"ט

תהילים קמ"ט" הוא המזמור ה-149 בספר תהילים.

תפילת שחרית של שבת

תפילת שחרית של שבת היא תפילת הבוקר הנהוגה ביהדות בבוקר יום השבת וחובה לקיימה. תפילה זו שונה מתפילת שחרית של יום חול בכך שהיא כוללת פסוקי דזמרא רבים יותר, תוספות שונות וקריאת התורה, ונערכת באופן חגיגי. בקהילות השונות קיימים פיוטים ולחנים הייחודיים לתפילה זו. בסיום תפילה זו מתחילה מיד תפילת מוסף של שבת, והיחס הרגיל אליהם הוא כאל תפילת אחת ארוכה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.