פנסיה

פנסיה היא סוג של גִּמְלָה, המשולמת בצורת אנונה, בדרך כלל לעובדים שכירים או למשרתי ציבור, בגין תקופת עבודתם אצל מעסיק ציבורי או פרטי, או אנונה המשולמת לעובדים עצמאים ולאנשים אחרים בגין תשלומיהם לקרן פנסיה וכן אנונה המשולמות לשאיריהם של כל אלה על ידי המעסיק או על ידי קרן פנסיה. החיסכון לפנסיה נעשה במסגרת ביטוח פנסיוני. ביסמרק היה הראשון שהגה את רעיון הביטוח הלאומי – שהבטיח טיפול רפואי, פנסיה וסעד לכל אזרח כמהלך במלחמתו בסוציאליסטים.

מקבל הפנסיה קרוי גמלאי או פנסיונר.

שוק העבודה

שכר ממוצע
שכר מינימום
אבטלה
יחסי עבודה
פנסיה

מטרת תוכניות הפנסיה

מטרת תוכניות הפנסיה השונות והרציונל שלהן הם להבטיח לאדם העובד ולשאיריו, התלויים בו בפרנסתם, המשך זרם ההכנסות שיחליף את מקור ההכנסה הכלכלי שנפסק בשל נכות, מוות או זקנה. גובה הפנסיה קשור ברמת ההכנסה המבוטחת של העובד, בתקופת עבודתו, ובתקופת העבודה בה היה מבוטח בפנסיה ובה היה צפוי להיות מבוטח אלמלא הפסקת עבודתו מסיבות שאינן תלויות בו (נכות ומוות).

סוגי פנסיה

סוגי הפנסיה העיקריים הם:

  • פנסיית זקנה - פנסיה המשולמת לזכאים החל בהגיעם לגיל מסוים ולכל חייהם. בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיה הוא גיל הפרישה (גיל הפרישה שהיה נהוג בישראל מראשיתה עד שנת 2004 הוא 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004, הועלה גיל זה בהדרגה ל-67 שנה לגברים ו-62 שנה לנשים). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה). יציאה לפנסיה לפני גיל הפרישה קרויה פנסיה מוקדמת.
  • פנסיית נכות - פנסיה המשולמת במקרה של איבוד כושר העבודה. פנסיית נכות יכולה להיות משולמת לתקופה מוגבלת (פנסיית נכות זמנית, במקרה של איבוד זמני של כושר העבודה) או לכל התקופה עד הגיע הנכה לזכות קבלת פנסיית זקנה (פנסיית נכות תמידית). הפנסיה יכולה להיות פנסיית נכות מלאה (במקרה איבוד מלוא כושר העבודה, או 75% מכושר זה) או פנסיה נכות חלקית (כאשר משולמת פנסיית נכות מופחתת המהווה פיצוי על איבוד חלקי של כושר העבודה).
  • פנסיית שאירים - פנסיה המשולמת לשאירי הזכאי (העובד המבוטח בפנסיה או האדם שבוטח באופן פרטי או הפנסיונר) במקרה של מותו. המוגדרים כשאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן פנסיות לשאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.

ישראל

בישראל שני מסלולים עיקריים המבטיחים פנסיה:

  1. פנסיה תקציבית: בסוג זה העובדים אינם נדרשים להפריש ממשכורתם סכומים לצורך תשלומי פנסיה עתידיים וכל עול הפנסיה, למעט דמי ניהול המשולמים על ידי העובדים, הוא על המעסיק. הפנסיה ממומנת מתקציב המעסיק בהתאם לכללים שנקבעו. בשירות המדינה כללים אלה נקבעו בחוק שירות המדינה (גמלאות)[1].
  2. פנסיה צוברת: הן המעסיק והן העובד מפרישים סכומי כסף הנגזרים מגובה שכרו של העובד לאחת מקרנות הפנסיה לצורך תשלומים בעתיד. במקרים כאלו אחריות תשלום הפנסיה איננה על המעסיק, אלא ממומנת מהחיסכון הפנסיוני (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים). החל מ-1 בינואר 2008 קיימת חובת ביטוח פנסיוני כללית בישראל, מכוח צו הרחבה[2]. בשנת 2013 הקים משרד האוצר אתר בשם הר הכסף, אשר מאפשר לאזרחים לבדוק קיום קרנות פנסיה, גמל, השתלמות וביטוחי חיים[3].

פנסיית חובה 

החל מ-1 בינואר 2008, משהוצא צו הרחבה על ידי שר התמ"ת[4], הוחלה פנסיית חובה על המעסיקים והעובדים בישראל. בינואר 2017 נעשה הסכם חדש ומשולב בין הצדדים המקנה שיפור תנאים כמו: תוספת להפרשות (18.5% מהשכר), מתוכם 6% על חשבון העובד והיתר (12.5%) על חשבון המעסיק (6.5% הפרשות מעסיק לרכיב תגמולים ו-6% הפרשות מעסיק לרכיב פיצויים).

הפרשת פנסיית החובה חלה על כל עובד לאחר שלושה חודשי העסקה, החל מגיל 21 לגבר ו–20 לאישה. לאחר שלושה חודשי העסקה או בתום שנת המס, המוקדם מביניהם, יש להשלים רטרואקטיבית את תשלום דמי הפנסיה על שלושת חודשי ההעסקה הראשונים. במקרה של עובד שאינו בעל ביטוח פנסיוני קיים, יהיה העובד זכאי לביצוע ההפרשות לאחר שישלים שישה חודשי עבודה.

גובה הגמלה החודשית

1may 2004 protest
חניך תנועת נוער בישראל מפגין נגד קיצוץ בפנסיה במהלך הפגנת 1 במאי

בקרנות הפנסיה הוותיקות נקבע גובה הפנסיה לפי קריטריונים אחדים:

  • מספר שנות ההפרשה לקרן
  • אחוז הצבירה השנתי
  • גיל הפרישה
  • אחוז מענק (אם קיים) המתווסף ביום הפרישה
  • סיבת הפרישה
  • האם הפנסיה משולמת לגמלאי או ליורשיו

מקובל כי אחוז הפנסיה המרבי יהיה 70% משכרו הקובע של האדם.

בפנסיה תקציבית נהוג שהפנסיה משולמת לפי דרגת הפרישה של הפנסיונר, מוכפלת באחוז הפנסיה שצבר. בקרנות הפנסיה החדשות מחושבת פנסיית זקנה חודשית לפי הסכום שנצבר בקרן עד מועד הפרישה, מחולק במקדם הקצבה שנקבע לפורש לפי מאפייניו, ובהם: גיל הפרישה, תאריך הלידה, מין, תקופת מינימלית לתשלום פנסיה בה בחר הפנסיונר, מצב משפחתי ושיעור הפנסיה המובטח לשאירים. מקדם קצבה מקובל הוא בערך 200, ופירושו שצבירה לדוגמה של מיליון שקל בקרן פנסיה מעניקה קצבה חודשית של 5,000 שקל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב, 1970) באתר נציבות שירות המדינה
  2. ^ ראו הצו שפורסם ב ילקוט הפרסומים 6302, התשע"א, 27 בספטמבר 2011, עמ' 6938 (אשר החליף את הצו שפורסם בילקוט הפרסומים 5772, התשס"ח, 29 בינואר 2008, עמ' 1736)
  3. ^ משרד האוצר, הר הכסף, מנוע לאיתור חסכונות פנסיוניים ופוליסות לביטוח חיים
  4. ^ צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, באתר משרד התמ"ת
אוטונומיה

אוֹטוֹנוֹמְיָה (מיוונית: αυτονομία "עצמיות בחוק"; מקור המושג בצירוף המילים αὐτο - עצמי, ו-νόμος - חוק, שמשמעו: 'הקובע חוק לעצמו'), מושג רחב שהוראתו הכללית מציינת מידת ריבונות או יכולת תפקוד בלתי תלויה, בתחום פעילות כלשהו או ביחס לפרמטרים כלשהם. המושג עשוי לשמש להתייחסות לאופן הפעולה של פרט או גוף חברתי, כמו גם של מערכות ביולוגיות ושל מכונות ועצמים מופשטים (כגון, פונקציות מתמטיות), ומהווה מושג בסיסי במגוון תחומים החל מפילוסופיה של המוסר ותאוריה פוליטית וביואתית, דרך סוציולוגיה ופסיכולוגיה ועד לביולוגיה, רפואה, הנדסה ומתמטיקה.

השימוש הראשון המוכר במונח הוא מאמצע המאה השבע עשרה (1623-4) אך את שורשיו הרעיוניים ניתן למצוא כבר בפילוסופיה היוונית העתיקה.

בשימוש העממי מבטא המונח בדרך כלל שאיפה לחירות בתחום מסוים של החיים. שימוש זה מטשטש את ההבחנה שתבעו פילוסופים בין 'אוטונומיה אישית', ל'אוטונומיה מוסרית' ו'אוטונומיה פוליטית'. "אוטונומיה מוסרית, ששורשי הדיון בה מיוחסים בדרך כלל לעמנואל קאנט, היא היכולת של הפרט להתלבט ולבחור לעצמו את חוקי המוסר המנחים אותו, במקום להיענות ללא שיקול דעת לתכתיבים חיצוניים; אוטונומיה אישית היא יכולתו של פרט לקבל החלטות לגבי עצמו ולנתב את פעילותו (הגדרה זו אינה מתייחסת בדרך כלל להיבטים או תכנים מוסריים); ואוטונומיה פוליטית היא מצב בו החלטותיו של הפרט מכובדות, מוערכות ונענות במסגרת הקשר פוליטי."

בהקשרים מדיניים משמש המושג אוטונומיה להגדרת מצב בו לאוכלוסייה מוגדרת (אם מבחינה טריטוריאלית או זהותית) מוענקת ריבונות עצמית מוגבלת. לרוב מדובר בממשל עצמי האחראי לניהול ענייני הפנים (כולל חקיקת חוקים), כאשר בכל הנוגע לענייני חוץ, ביטחון, מסחר וקשרי חוץ, הישות האוטונומית כפופה לחלוטין לשלטון המרכזי; לעיתים מדובר בריבונות רחבה או צרה יותר (למשל, אוטונומיה תרבותית).

בהקשרים שאינם חברתיים, כבהתייחסות למערכות ביולוגיות ומכניות או לעצמים מופשטים, משמש המושג לציון מידת החופש של המושא לפעול ללא תלות במערכות חיצוניות או פרמטרים מסוימים.

ביטוח לאומי

ביטוח לאומי הוא מנגנון ממשלתי שמטרתו להגן על אזרחי המדינה במישור הכלכלי.

במרבית המדינות בהן מונהג ביטוח לאומי, מדובר במגבית תשלום חובה שמנוכה מהכנסתו של עובד (שכיר או עצמאי), ולעיתים חייב בו גם מי שאינו עובד.

דירוג אג"ח

דירוג איגרות חוב הוא תהליך המתבצע על ידי חברות דירוג, ומטרתו העיקרית היא הערכת הסבירות של קבלת הקרן והריבית של איגרת החוב, בדרך כלל אג"ח קונצרניות.

בדירוג אג"ח קונצרניות מבחינים בין דירוג חברות (Corporate rating), שהוא דירוג המתייחס לחוסנה הפיננסי הכולל של חברה, לבין דירוג להתחייבות ספציפית (issue rating), הבודק יכולת חברה להחזיר חוב ספציפי - בדרך כלל אג"ח קונצרנית שהיא מנפיקה, בין אם בהנפקה לציבור, בין אם בהנפקה פרטית, ובין אם באיגרת חוב שכבר נסחרת בבורסה.

אג"ח קונצרניות מוחזקות בעיקר על ידי גופים מוסדיים (חברות ביטוח, קופות גמל וקרנות פנסיה). לגופים אלה השקעות מסיביות באיגרות חוב, ומכאן החשיבות בדירוג האיגרות. גם לחברות המנפיקות יש חשיבות בדירוג, הנובעת מהפחתה ניכרת של עלות ההון המגויס על ידן, ככל שהדירוג הניתן גבוה יותר.

דירוג מתבצע גם לגופים שאינם חברות, כמו עיריות וגופים אחרים, וגם למדינות.

הסתדרות העובדים הלאומית

הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) היא התאגדות מקצועית בישראל שהוקמה ב-1934 על ידי התנועה הרוויזיוניסטית. מטרת הארגון היא הגנה על זכויות העובדים החברים בה ודאגה לרווחתם של העובדים על בסיס חמשת הממ"ים שהגדיר זאב ז'בוטינסקי בתורתו החברתית.

הע"ל היא ארגון העובדים הכללי השני בגודלו בארץ. בשנת 2007 היו כ-17 אלף חברים בעלי זכות הצבעה בארגון. בשנים האחרונות חל גידול משמעותי במספר החברים בהסתדרות הלאומית. נכון למרץ 2017 הע"ל היא ארגון העובדים השני בגודלו בישראל עם כ-100,000 עובדים מיוצגים מתוכם כ-90,000 משלמים דמי חבר ו-10,000 משלמים דמי טיפול.

חיסכון

חיסכון, בשימוש הנפוץ שלו, הוא שמירת כספים לשימוש עתידי, לדוגמה, על ידי צבירה של כסף בבנק או השקעה בתוכנית פנסיה.

בכלכלה, חיסכון אישי הוגדר כהכנסה הפנויה פחות הצריכה הפרטית. במילים אחרות, הכנסה שאינה נצרכת על ידי קנייה של מוצרים ושירותים נחסכת. סוגים אחרים של חיסכון יכולים להתרחש כאשר קיימת יתרת רווח (הכנסה פחות דיבידנד ותשלומים מסים) ועודף תקציב ממשלתי.

ישנם חילוקי דעות בשאלה מה נחשב חיסכון ומה לא. לדוגמה, חלקה של ההכנסה של אדם מסוים המשלם משכנתא אינו מבוזבז על צריכה עכשווית ולכן היא חיסכון על פי ההגדרה לעיל, למרות שאנשים רבים אינם מחשיבים החזר הלוואות כחיסכון. אולם, בחישובי המדידה בארצות הברית של התוצר הלאומי הגולמי, תשלומי ריבית פרטיים אינם נחשבים 'חיסכון' אלא אם המוסדות והאנשים המקבלים תשלומים אלו חוסכים אותם.

'חיסכון' שונה מ'חסכונות'. הראשון מתייחס לגידול בנכסים של אדם מסוים, גידול בערך נטו, בעוד האחר מתייחס לחלק אחד מנכסיו של אדם מסוים, בדרך כלל לפקדונות בחשבון חיסכון, או לכלל נכסי אדם זה. המלה 'חיסכון' מתייחסת לפעילות המתרחשת בפרק זמן מסוים, בעוד המלה 'חסכונות' מתייחסת לנקודת זמן מסוימת.

לעידוד החיסכון נותנת המדינה לעיתים תמריצי מס לחוסכים.

מגדל אחזקות ביטוח ופיננסים

מגדל אחזקות ביטוח ופיננסים היא חברת אחזקות ציבורית ישראלית המחזיקה בשורה של חברות הפועלות בתחום הביטוח והשירותים הפיננסיים. מניות החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב והיא כלולה במדד תל אביב 125.

נכון לינואר 2011, למגדל יותר ממיליון ושבע מאות אלף מבוטחים, 1,600 סוכני ביטוח ו-4,000 עובדים. מערך ההשקעות של החברה מנהל יותר מ-100 מיליארד ש"ח.בראש החברה עומדים יו"ר הדירקטוריון שלמה אליהו והמנכ"ל נכון ליוני 2018, הוא דורון ספיר.

מיטב דש

מיטב דש השקעות בע"מ הוא בית השקעות ישראלי שהוקם בשנת 2012 ממיזוג של מיטב בית השקעות עם דש בית השקעות (שבבעלות דש איפקס הולדינגס בע"מ, חברה ציבורית שנסחרה בבורסה במדד ת"א 100). מיטב דש מנהלת תיקי השקעות, קרנות נאמנות, קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה, מוצרים מדדיים ומסחר עצמאי.

בית ההשקעות מנהל נכסים בהיקף מצטבר של כ-122 מיליארד ש"ח, והוא נסחר בבורסה בת"א במדד ת"א 90.

יו"ר החברה הוא אלי ברקת.

מימון

מימון הוא שם כולל לתחומים התאורטיים והיישומיים העוסקים בגיוס כספים, ניהול השקעות, תקצוב, ניהול פרויקטים וניהול סיכונים פיננסיים. מימון הוא מכלול הפעולות שאנשים וארגונים נוקטים בהן על מנת לנהל את כספם, או על מנת לגייס כספים לפרויקטים שהם מעוניינים בהם.

המילה "מימון" מקורה במילה ממון, ומימון כפשוטו הוא גיוס כספים למטרה כלשהי.

מנורה מבטחים החזקות

מנורה מבטחים החזקות בע"מ היא חברה הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב ופעילה, באמצעות חברות בנות, בתחומי הביטוח, הפיננסים, ניהול קרנות נאמנות והשקעות במגוון תחומים.

משבר קרנות הפנסיה הגרעוניות

משבר קרנות הפנסיה הגרעוניות הוא משבר שנגרם בעקבות גירעון אקטוארי כבד שבו היו נתונות שמונה קרנות פנסיה בישראל, מרביתן קרנות בשליטתה של ההסתדרות הכללית. גירעון אקטוארי זה העיק על הקרנות במשך שנים רבות. משמעותו של הגירעון הייתה, שבתלות בעומק גירעונה של כל קרן, במוקדם או במאוחר, כל אחת מהקרנות תגיע למצב שבו אין באפשרותה לעמוד בהתחייבויותיה לעמיתיה. התרעות על המשבר הצפוי נשמעו החל מאמצע שנות ה-60. לפתרון המשבר ננקטו במהלך השנים צעדים אחדים, ולאחר שאלה לא הביאו לפתרון, בשנת 2003 הולאמו הקרנות הגירעוניות, והועברו לניהול משותף, בגוף בשם "עמיתים". גביית דמי ניהול ממקבלי הפנסיה והעלאת גיל הפרישה הביאו לצמצום זכויות העמיתים, ותרמו אף הן לפתרון הבעיה.

הדיון במשבר בקרנות הפנסיה נמשך שנים רבות. במהלך שנים אלה ננקטו צעדים רבים לפתרון המשבר, אך היו שטענו כי המשבר פחות חמור משהוצג, ולכן אין הצדקה לצעדים שננקטו.

משקיע מוסדי

גוף מוסדי או משקיע מוסדי (באנגלית: Institutional Investor) הוא גוף המנהל כספים של הציבור, כגון כספי פנסיה וקרנות נאמנות. הגופים המוסדיים המרכזיים בישראל הם חברות הביטוח ובתי השקעות. גופים אלה מנהלים כספים בקרנות נאמנות, קרנות פנסיה וקופות גמל תמורת דמי ניהול שהם גובים.

היות שהגופים המוסדיים מנהלים כספי ציבור בהיקפים גדולים, הם כפופים לחוקים ורגולציה ממשלתית.

החל משנת 2005 ולאור רפורמת בכר להפחתת הריכוזיות במשק, מכרו הבנקים בישראל את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שברשותם וכך חדלו מלהיות גופים מוסדיים.

עובד ציבור

עובד ציבור או עובד מדינה הוא מי שמועסק בכל מוסדות הממשל, להוציא שירות צבאי. עובד ציבור הוא אדם העובד במגזר הציבורי, במשרדי הממשלה או ברשויותיה ובשלטון המקומי. המשרתים בצבא אינם נכללים בגדר עובדי ציבור.

מתוקף הסמכות הממשלתית שניתנת לעובדי הציבור רבים, ומתוך מערכת היחסים הייחודית בין עובדי הציבור רבים לשלטון, במקרים רבים ישנה חקיקה מיוחדת המתייחסת באופן פרטני לעובדי ציבור.

פרישה לגמלאות

פרישה לגמלאות היא סיום העבודה בעיקר עקב גיל (בין אם הגעה לגיל פרישה, או גיל אחר) או מסיבות אחרות (כגון בריאות). בעקבות הפרישה לגמלאות מקבל האדם, במקרים רבים, פנסיה מקרן פנסיה או מן המעביד (ואז הפרישה נקראת גם פרישה לפנסיה), או כספים שצבר בתקופת עבודתו (כגון כספי קופת גמל, פיצויים) המשמשים לפרנסתו לאחר הפרישה. כן נהנים הפורשים לגמלאות, בדרך כלל, מקצבות הביטוח הלאומי (קצבת זקנה, קצבת נכות).

פרישה לגמלאות היא צעד פורמלי לעובד השכיר, המסיים את יחסי עובד-מעביד ומזכה את העובד בפיצויי פיטורים. פרישה לגמלאות מתקיימת גם אצל עובד עצמאי, על פי החלטתו.

קופת גמל

קופת גמל היא הסדר השקעה, המשמש לרוב למטרות חיסכון. בישראל, קופות גמל הן אחד מהסדרי ההשקעה הנפוצים והחשובים ביותר. בין היתר, קרנות פנסיה, ביטוח מנהלים וקרנות השתלמות הן סוגים של קופות גמל. ישנן קופות גמל שאינן מיועדות לחיסכון פנסיוני, אלא עשויות לשמש לחיסכון לטווח קצר יותר. לחוסכים בקופות גמל ניתנות הטבות מס משמעותיות.

קצבה

קצבה היא תשלום המשולם לאדם כאנונה (סכום כסף המשולם בתדירות קבועה, בדרך כלל מדי חודש), על ידי גוף ממשלתי (ובהכללה גם על ידי אחרים, כגון קרנות פנסיה ומעסיקים שונים) לזכאים לפי קריטריונים שונים. חלק מהקצבאות נרכשות על ידי מקבליהן, למשל באמצעות תשלום פרמיה, ואחרות הן תשלומי העברה, כלומר ניתנות עקב צורך של מקבלן, בהתאם למבחן אמצעים, ללא שרכש זכאות להן.

קרן השקעות פרטיות

קרן השקעות פרטיות (באנגלית: Private Equity) היא קרן שמוקמת למטרה של ביצוע השקעות. הקרן מנוהלת על ידי מנהל הקרן שיכול להיות אדם פרטי או חברה ייעודית שהוקמה לשם כך. בדרך כלל מדובר באיש או בקבוצה של אנשי עסקים שפועלים לגייס הון מגופים שונים, כגון קרנות פנסיה, חברות ביטוח, בנקים ומשקיעים פרטיים אמידים במיוחד, הנחשבים מבחינה משפטית לשותפים מוגבלים. המשקיעים מתחייבים להזרים לקרן ההשקעות הפרטית סכומי כסף, שיהוו בסיס לפעילות ההשקעה שלה. הקרן פותחת באיתור השקעות לפי מדיניות מוסכמת מראש, ופועלת לממש אותן בתום תקופה שנקצבה לה מראש. לקרן השקעות פרטיות יש מועד תפוגה שבו היא חדלה להתקיים - לרוב כעשר שנים, עם אפשרות הארכה במספר שנים נוספות. פעמים רבות, ימשיך מנהל הקרן בתפקודו ויגייס קרן חדשה שתמשיך את קודמתה.

תעשיית הקרנות הפרטיות להשקעות החלה לפעול בשנות ה-60' בארצות הברית. מאז היא התפשטה למדינות נוספות וכיום מונה אלפי קרנות המנהלות השקעות במאות מיליארדי דולרים. בישראל פועלות מספר קרנות השקעות פרטיות מקומיות שמתמחות בכלכלה הישראלית- כגון קרן פימי, קרן מרקסטון, קרן פייט, קרן שמרוק, קרן טנא, קרן ריאליטי קרן איתן וקרן קציר. כמו כן, פועלות בישראל קרנות בינלאומיות שעסקו ברכישות של גופים גדולים כחלק מהמדיניות שלהן, כמו קרן אייפקס.

קרן פנסיה

קרן פנסיה היא תוכנית לביטוח פנסיוני המבטיחה לעובד ולעובד עצמאי תשלום חודשי לכל ימי חייו עם פרישתו מעבודה בהגיעו לגיל פרישה (תוכנית זו קרויה פנסיית יסוד) וכן במקרה של נכות, ופנסיה לשאירים במקרה של מות העובד (תוכנית זו קרויה פנסיה מקיפה). החברות בקרן פנסיה מבוססת על תשלומים חודשיים של העובד ומעבידו (או של העובד לבדו כאשר מדובר בעצמאי). קרן פנסיה היא סוג של קופת גמל. מבחינה משפטית, קרן פנסיה היא מאגר נכסים המוחזק בנאמנות על ידי חברה מנהלת (הנאמן) לטובת עמיתים (הנהנים).

קרנות הפנסיה ההסתדרותיות

קרנות הפנסיה ההסתדרותיות הן קרנות פנסיה שהוקמו בשנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי ההסתדרות הכללית, והיו גוף מרכזי בביטוח הפנסיוני של העובדים בישראל. המשבר שאליו נקלעו הקרנות, עקב גרעון אקטוארי כבד, הביא להלאמת רובן (למעט קרן "מגן" והקרן של חברי "דן") בשנת 2003, ולניתוקן מההסתדרות הכללית.

רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון

רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון היא רשות ממשלתית שאחראית להסדרה ולפיקוח בתחומי שירותים פיננסיים בישראל ובפרט בשוק החיסכון הפנסיוני, הביטוח והשירותים הפיננסיים המוסדרים. תפקידי הרשות, על פי חוק, הם להגן ולשמור על עניינם של המבוטחים והחוסכים, להבטיח את יציבותם של הגופים המוסדיים כדי שיוכלו לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי ציבור לקוחותיהם, לקדם תחרות ולעודד חדשנות טכנולוגית.

הרשות הוקמה ב-1 בנובמבר 2016, בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. עד למועד זה פעלה הרשות כאגף במשרד האוצר - אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון. בראש הרשות עומד ד"ר משה ברקת.הגופים הפיננסים הנמצאים בפיקוח הרשות:

חברות לניהול קרנות פנסיה

חברות לניהול קופות גמל וקרנות השתלמות

חברות ביטוח, סוכני ביטוח

חברות ויחידים הפועלים בתחום השירותים הפיננסיים המוסדרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.