פנימייה

פְּנִימִיָּה היא מוסד חינוכי המספק לחניכיו את כל צורכיהם, אשר משולב על פי רוב בבית ספר. המושג "פנימי" מציין כי המגורים והכלכלה הם פנימיים בתוך המוסד הבית-ספרי. תלמידי הפנימיות מבלים את שנות התחנכותם בפנימייה, הרחק מהוריהם, אך בדרך כלל בסופי שבוע, חגים וחופשות הם חוזרים לביתם הקבוע.

מקור השם

בחלק גדול מהשפות האירופאיות נקראת הפנימייה "אינטרנַאט" (internat)[1], ומילה זו שימשה אף בשפה העברית במחצית הראשונה של המאה העשרים (לצד המילה המחודשת "פנימייה").[2] לפי מילון Petit Robert הופיעה המילה בצרפתית לראשונה ב-1829, ופירושה "בית ספר שהתלמידים לא רק לומדים בו אלא מתגוררים בו".

המילה העברית פנימייה, היא כנראה תרגום מושאל, ייתכן שנעשה על ידי אליעזר בן יהודה עצמו, שהשתמש לעיתים קרובות בסיומת –ייה". אולם ייתכן שנוצרה בשלבים שלאחר בן יהודה.

פנימייה טיפוסית

TASdorm1898
חדר השינה בפנימייה טיפוסית מהמאה ה-19

רבות מהפנימיות בעולם המערבי בנויות לפי העקרונות של הפנימייה האנגלית הטיפוסית. לפנימייה מודרנית טיפוסית יש מספר מבני מגורים במספר רחובות או בשטח סגור השייך לפנימייה. החניכים בדרך כלל זקוקים לאישור לעזוב את שטח הפנימייה.

לרוב המגורים מופרדים לפי מין החניכים. מספר אנשי סגל משמשים כאב בית ומתפקדים למעשה כהורה למחצה לכ-50 חניכים ברוב הזמן ובמיוחד מחוץ לשעות הלימוד. לעיתים אב הבית גם מסייע בתחומי הלימוד ובעיקר מנהל את משק בית המגורים ודואג לכל צורכיהם של החניכים.

חניכים בוגרים יותר זוכים ליותר עצמאות ומסייעים לחבריהם הצעירים יותר. לעיתים מתקיימת תחרותיות בין הבתים השונים בפנימייה, ותחרות זו מעודדת על ידי סגל הפנימייה כשמדובר בתחומים כגון ספורט.

פנימיות בישראל

הפנימיות הראשונות הוקמו בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 עם ראשית התנועה הציונית. הפנימיות הראשונות שהוקמו פעלו ככפרי נוער שהדגישו את החינוך החקלאי והציוני. פנימיות נוספות הוקמו עם תום מלחמת העצמאות וקלטו נערים עולים רבים, חלקם יתומים, כגון חוות הנוער הציוני שהייתה בין הראשונות לשלב פנימייה עם בית ספר אזורי. כיום שינן עשרות פנימיות בארץ אשר מספר המתחנכים בכל אחת מהן נע בין 15–300 ילדים ובחלקן קיימים מעונות משפחתיים המאכלסים בין 7–12 חניכים. הפנימיות בישראל נותנות שירות לכל המגזרים- ממלכתי-חילוני או דתי, חרדי וערבי. בפנימיות מטופלים ילדים ובני נוער החל מהגיל הרך וכלה במתבגרים, הגדלים בקבוצות גיל שונות או רב גילאיות, בהתאם למודל הטיפול. הילדים מטופלים על ידי מדריכים חינוכיים ומטפלות או זוגות. בשנים האחרונות נושא הטיפול בילדים בסיכון בפנימיות עלה על סדר היום הציבורי, ותשומת לב מיוחד ניתנה לסוגיית פיתוח ושימור הצוות החינוכי והטיפולי. במחקר שבחן את עבודת המדריכים החינוכיים בפנימיות, נמצאו שמונה אסטרטגיות בהן נוקטים מנהלי פנימיות כדי לשמר ולפתח את המדריכים: איתור מדריכים איכותיים ובעלי כישורים מתאימים בעזרת תהליכי מיון קפדניים; קביעת תקופת ניסיון לצורך בדיקת ההתאמה לתפקיד; מתן הכשרה למדריכים מייד עם כניסתם לתפקיד ובמהלך עבודתם; מתן הדרכה קבועה ושוטפת למדריכים; יצירת מנגנונים של תמיכה אישית ומקצועית במדריך; יצירת הסדרי עבודה המתחשבים בצרכים של המדריך כפרט ומתן תמריצים; ניסוח תוכנית עבודה ונהלים ברורים; תיחום היקף העבודה בתקופה ובמשרה.[3] בפנימיות מועסק צוות טיפולי רב מקצועי, הכולל פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי ומטפלים בתחומים שונים (דוגמת אומנויות), בהתאם לסוג הפנימייה ולצורכי הילדים בה. כמו כן מתבצעת בפנימיות פעילות העשרה מגוונת. פנימיות בישראל נפוצות פחות מאשר בארצות הברית ואירופה.

סוגי פנימיות בישראל

בישראל ישנה קשת רחבה של פנימיות המותאמות למגוון צורכיהם של הילדים ובני הנוער; החל מפנימיות הנשענות על מוסדות החינוך הבית-ספרי ושרותי הקהילה בה הן נמצאות, ועד פנימיות המקיימות חלק ניכר מהמענים הנדרשים בתוך המתחם הפיזי של המסגרת. הפנימיות בישראל מסווגות למספר סוגים בהתאם לאוכלוסיות המטופלות בהן:

  • פנימיות חינוכיות - מסגרת חוץ ביתית לבני נוער אליה מגיעים החניכים מבחירה שלהם ושל משפחתם. הפנימייה היא סביבה חינוכית המאפשרת לכל פרט לגדול ולהתפתח יחד עם קבוצת השווים, בשדה המרחיב את המיומנויות החברתיות וכישורי החיים בכלים בלתי פורמליים.
  • פנימיות שיקומיות - לחניכים עם ליקויי למידה ו/או פער לימודי ניכר ו/או חסכים רגשיים, שאובחנו כבעלי פוטנציאל התפתחות תקין.
  • פנימיות טיפוליות - לחניכים בעלי תפקוד לקוי בתחומים רבים עקב ליקוי אורגאני, התנהגותי, נפשי-רגשי או שילוב ביניהם וצורך במסגרות חינוך מיוחד.
  • פנימיות פוסט אשפוזיות - לחניכים לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז ומניעתו. קולטות גם אוכלוסיות קצה, עם בעיות מורכבות והפרעות התנהגות קשות שאינן נקלטות בפנימיות הטיפוליות.
  • פנימיות חסות הנוער - מיועדות לבני נוער, שכל ניסיונות הטיפול הקודמים בהם, במסגרות השונות לא נשאו פרי. פנימיות אלה שייכות לרשות חסות הנוער, האחראית על טיפול חוץ ביתי סמכותי- כופה, במתבגרים המצויים במצבים של עבריינות וסטייה חברתית. בני הנוער מופנים לפנימיות באמצעות צווי בתי משפט לנוער. אמצעי הטיפול מגוונים ומשפיעים גם על אופי המסגרות, לדוגמה- הוסטל ימי, חוות פנימייתיות המדגישות את הטיפול באמצעות בעלי חיים ועוד.
  • פנימיות המפעילות מרחב "מגן" (נעול) – המרחב הנעול הוא המסגרת הקיצונית ביותר מבחינת ההרחקה מהחברה. זוהי יחידה טוטאלית שמאפשרת שליטה מרבית לחוסים ולצוות. הפעילות החינוכית-טיפולית אינטנסיבית מאוד, ומאפשרת התארגנות וסוציאליזציה. מטרה נוספת היא ליצור רגיעה, ולאפשר למתבגר להיחשף וללמוד דרכים חדשות. מרחב זה מנותק מהקהילה הסובבת את המעון. המתבגר יועבר למרחב הקידום, שהוא שלב מתקדם יותר, כאשר הוא בשל לחיים בקהילה פתוחה, הפנים גבולות וסיגל מנגנוני ריסון בסיסיים.
  • פנימיות בישיבות חרדיות

בישיבות גדולות לבני המגזר החרדי מקובל שכלל תלמידי הישיבה מתגוררים בפנימייה גם אם בית הוריהם אינו במרחק רב ואף כאשר הוא במרחק הליכה, בישיבות הקטנות לעומת זאת הפנימייה פחות מקובלת ובדרך כלל התלמידים מתגוררים בבית הוריהם.

  • פנימיות המפעילות מרחב "קידום" (סגור) -מרחב המהווה קהילה טיפולית בה תנאי החיים אינם מבוססים על הסביבה הפתוחה, אך נגזרים ממנה ונמצאים בזיקה אליה. המתבגרים במסגרת זו זקוקים להתערבות אינטנסיבית, אך הם בעלי מוטיבציה בסיסית לשתף פעולה במהלך הטיפול. המרחב הפיזי אינו מוגן כמו ב"מגן" (חומות, נעילה, בידוד וכו'), אך כל צורכי המחייה וההעשרה מצויים בתוך המרחב כגון: בית ספר, הכשרה מקצועית ופעילות חברתית. הקשר עם הקהילה קיים, אך מבוקר[4].
  • פנימייה צבאית - מטרתה להעניק חינוך צבאי אשר יאפשר לחניכים להגיע לשירות הצבאי מוכשרים לתפקיד מסוים.
  • ישיבות תיכוניות ואולפנות - בציבור הדתי-לאומי נפוצות ישיבות תיכוניות (לבנים) ואולפנות (לבנות), בהן נהוגות פנימיות בצורה מלאה או חלקית.

כפרי נוער וחברות נוער

בישראל לעיתים משתמשים גם במושג כפר נוער וחברת נוער. אחת הפנימיות הוותיקות והמפורסמות היא הפנימייה בבית הספר החקלאי כדורי, שבין בוגריה כלולים רבים מראשי המדינה. בארץ קיימות כמה מאות פנימיות נוער. כן קיימות שתי פנימיות צבאיות ומספר פנימיות חקלאיות. כיום, יש בישראל חמש חברות נעורים- צפית, מבואות עירון, שומריה, חברת הנוער אשבל וחברת הנוער מצפה רמון.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ למשל, בשפות הבאות: גרמנית, קטלנית, צרפתית, ספרדית, צ'כית, פולנית, פורטוגזית, רוסית, סלובקית, שוודית, והונגרית.
  2. ^ "[...] על יד המוסד קיים אינטרנט בשביל התלמידות מחוץ לירושלים. בראש האינטרנט עומדים הד"ר יוסף אוננא ורעייתו (קופמן) מחרדי גרמניה. האינטרנט מצטיין בסדריו היפים, [...] לאינטרנט יש ערך חינוכי דתי גדול, [...]" (א. מ. גנחובסקי (עורך), כי תבואו אל הארץ - לעולה לציון למצפה לראותה, בהוצאת קרן ארץ ישראל של המזרחי, ירושלים תרצ"ו (1936); מדווח ב: רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית מציגה: מילון אבן שושנה, באתר nrg‏, 19 במרץ 2009)הפנימיה (אינטרנט) על יד בית הספר הריאלי בחיפה, דבר, 21 בספטמבר 1925 (מודעה)
  3. ^ שרית אלנבוגן-פרנקוביץ', מרים נבות, אנה רזניקובסקי, אנה גרסימנקו, עירית אייזיק, דליה בן רבי., מדריכי פנימיות לילדים בסיכון בישראל – תמונת מצב ואסטרטגיות להתמודדות עם אתגרי עבודתם, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏2018
  4. ^ מענים חוץ ביתיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
אולפנה

אוּלְפָּנָה היא בית ספר תיכון לבנות בזרם הממלכתי-דתי, שבו ניתן תגבור של לימודי תורה ופעילויות חברתיות. האולפנה מקבילה לישיבה התיכונית עבור בנים.

איטון קולג'

איטון קולג' (לעיתים בקצרה: איטון, השם הרשמי באנגלית: King's College of Our Lady of Eton) הוא שמו של בית ספר תיכון יוקרתי באנגליה שנוסד ב-1440 על ידי הנרי השישי. לומדים בו בנים בלבד בתנאי פנימייה. איטון הוא בית ספר פרטי, עצמאי הן בקביעת תוכנית הלימודים והן במימון. בית הספר נמצא בעיירה איטון, במחוז ברקשייר – סמוך לווינדזור וכ-30 ק"מ מערבית ללונדון. זהו אחד ממוסדות החינוך היוקרתיים והנחשבים בעולם, ורבים מבני האליטה בבריטניה וברחבי תבל למדו בו.

בית ספר

בית ספר הוא מוסד חינוכי בבעלות פרטית או ממשלתית, האחראי על פרק הלימוד הטרום־אקדמי. על פי רוב, בית ספר הוא מבנה בו משתתפים תלמידים וסגל הוראה בשיעורים יומיים. מנהל בית ספר אחראי בדרך כלל גם על ניהול פיזי וכלכלי של בית הספר וגם על הנהגתו החינוכית. עם זאת, ניתן למצוא לעיתים לצידו של המנהל החינוכי נמצא יועץ חינוכי, השואף לסייע לתלמידים לפתור בעיות שונות העלולות לפגוע בתפקוד האקדמי שלהם.

ילדים מתחילים את לימודיהם בבית הספר בגיל 7-5, בהתאם לנהוג בכל מדינה. ברוב המדינות הילדים הצעירים הולכים לגן ילדים לפני בואם לבית הספר.

בית הספר הוא אבן הבניין של החינוך הפורמלי.

הוא נועד לאפשר לתלמידים להשתלב בחברה על ידי רכישת השכלה ומקצוע.

הישגים אקדמיים הם התוצר של תפקוד התלמיד בתחומי הדעת השונים, הנלמדים בבית הספר.

האוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית

האוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית (איטלקית Pontificia Università Gregoriana; לטינית Pontifica Universitas Gregoriana; לשעבר קולגיום רומאנום) – אוניברסיטה אפיפיורית של הכנסייה הקתולית ברומא, איטליה. בספטמבר 2001 חגגה האוניברסיטה הגרגוריאנית את יום השנה ה-450 לייסודה וכיום לומדים בה סטודנטים מתרבויות שונות המתכוננים למשרות שונות בכנסייה הקתולית. באוניברסיטה נמצאת אחת הפקולטות הגדולות ביותר בעולם לתאולוגיה, עם יותר מ-1600 סטודנטים־כמרים, תלמידי סמינריון, אנשי דת ועמאים ואף נשים מיותר מ-130 מדינות. רבים מהמרצים באוניברסיטה הגרגוריאנית הם כמרים ישועים, אך קיים גידול מתמיד במספרם של כמרים ממסדרים אחרים כמו גם של עמאים.

את האוניברסיטה הקימו ב-1551 הישועים איגנטיוס מלויולה (מייסד וראש מסדר הראשון) ופרנצ'סקו בורג'ה (ראש המסדר השלישי) בשם קולגיום רומאנום (הקולג' הרומאי) במטרה להכשיר כמרים למסדר הישועים המיסיונרי. 30 שנה אחרי הקמת הקולג' העביר האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר את המוסד ממקומו המקורי (בסמוך לפיאצה ונציה של היום) לאתר שכלל את כנסיית סנט איגנציוס. שמה של האוניברסיטה הוסב על שמו של גרגוריוס והמבנה שהקים עומד עדיין על תלו ומשמש כיום כבית ספר תיכון. שלוש מאות שנים אחר־כך ב-1873 העביר האפיפיור פיוס התשיעי את הקולג' שוב.

בניית המוסד במקומו הנוכחי התבצעה בין 1924 ל-1929. המבנה המרשים של האוניברסיטה הגרגוריאנית מצוי כיום בכיכר פיאצה דלה פילוטה יחד עם המכון האפיפיורי למקרא ו"קאזה סנטה מריה" - פנימייה לבוגרי הסמינריון הקתולי "הקולג' האפיפיורי של צפון אמריקה".

בין הבוגרים של האוניברסיטה הגרגוריאנית 14 אפיפיורים, כולל פיוס השנים עשר ופאולוס השישי כמו גם 20 קדושים ו-39 מבורכים (מועמדים לדרגת קדוש).

הוגוורטס

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות (אנגלית: Hogwarts School of Witchcraft and Wizardry) הוא בית ספר לקוסמים ולמכשפות, מקום התרחשותם של חלק ניכר מהאירועים המרכזיים בעלילת ספרי הארי פוטר. משמעות שמו של בית הספר – "חזיר יבלות", והמוטו שלו הוא "אל תדגדג דרקון ישן". בדומה לבתי ספר בדיוניים אחרים השוכנים בממלכה המאוחדת, גם הוגוורטס הוא בית ספר עם פנימייה, וההווי היומיומי של התלמידים השוהים בו מגוון מאוד.

לבית הספר מגיעים ברכבת המכונה "הוגוורטס אקספרס". הרכבת יוצאת כל שנה ב-1 בספטמבר בשעה 11 בבוקר בדיוק, מרציף 9 ושלושה רבעים של תחנת קינגס קרוס. לאחר הגעת הרכבת לתחנת הוגסמיד (הכפר הקסום השוכן ליד הוגוורטס) מגיעים התלמידים לטירת הוגוורטס באמצעות כרכרות המובלות על ידי ת'סטראלים (סוסים מכונפים קסומים שנראים רק על ידי מי שחזה באדם ברגע מוות). תלמידי השנה הראשונה מגיעים לטירה על ידי חציית האגם הגדול שליד הטירה בליוויו של שומר הקרקעות, רובאוס האגריד.

הוגוורטס הוא בית ספר שבע-שנתי, ותלמיד יכול להתחיל ללמוד בו אך ורק אם עבר את גיל 11. שמותיהם של כל התלמידים נרשמים בספר מיוחד עם עט נוצה קסום כבר עם לידתם, וההזמנה ללמוד בבית הספר מגיעה אליהם באמצעות דואר ינשופים (השיטה המקובלת להעברת מכתבים בספרים) עבור קוסמים ומכשפות, או באמצעות נציג בית הספר במקרה של תלמידים ממוצא מוגלגי (כלומר, משפחתם איננה מורכבת מקוסמים ומכשפות) שזקוקים להסברים נוספים על מהות המקום. בסוף כל שנה נערכות בחינות גמר, להן השפעה רבה על עתידו של התלמיד. בסיום השנה החמישית נערך השלב הראשון של בחינות הבגרות, שההצלחה בו קובעת את מגמות הלימוד המורחבות שאליהן יכול להירשם התלמיד. בסיום השנה השביעית נערכות בחינות הגמר הסופיות. כל הבחינות, למעט בהיסטוריה של הקסם, מורכבות מחלק תאורטי ומחלק מעשי.

להוגוורטס שני מוקדים עיקריים לפעילות החברתית: גביע הקווידיץ' וגביע הבתים. בכל שנת לימודים נערכת ליגה חד-סיבובית בין נבחרות ארבעת הבתים של בית הספר, והקבוצה עם מירב הנקודות או הפרש השערים הטוב ביותר זוכה בגביע. הניצחונות אף מזכים בנקודות בתחרות גביע הבתים המתנהלת לאורך כל השנה. תלמידי הוגוורטס מתוגמלים בנקודות אם ביצעו היטב את מטלותיהם או הצטיינו בדרך כלשהי, ועשויים להיקנס בנקודות אם הפרו את תקנון המשמעת. דבר זה אף יוצר לעיתים לחץ חברתי אם תלמיד מאבד נקודות רבות לבית שלו. המעקב אחרי מספר הנקודות נעשה בעזרת שעון חול ענקי בן ארבעה חלקים המוצב באולם הכניסה, שכל אחד מחלקיו ממולא באבנים בהתאם לצבע הבית. בסעודת הסיכום של שנת הלימודים מכריז מנהל בית הספר על הבית שזכה במספר הנקודות הרב ביותר.

הפנימייה הצבאית לפיקוד

הפנימייה הצבאית לפיקוד היא מוסד חינוכי-צבאי להכשרת נערים בשנות התיכון, בתנאי פנימייה, לפיקוד על יחידות-שדה לוחמות בצבא ההגנה לישראל. בוגרי הפנימיות מיועדים לתפקידי מפקדי פלוגות ביחידות השדה של צה"ל.

שתי הפנימיות הצבאיות לפיקוד הפועלות בעשור השני של המאה ה-21 הן הפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי בחיפה והפנימייה הצבאית-תורנית לפיקוד "אור עציון" במרכז שפירא. בעבר פעלה פנימייה צבאית נוספת בתל אביב בסמוך לבית הספר הגימנסיה העברית הרצליה.

זובור

זוּבּוּר היא מילת סלנג שמקורה בערבית, המציינת טקס-חניכה משפיל או השפלה גופנית הנעשים למצטרפים חדשים למסגרת נוקשה, כמו פנימייה, חבורה סגורה או יחידה צבאית וכדומה. בנוסף, המילה משמשת לציון השפלה פומבית הנעשית לאדם, שהקהילה רואה בעין רעה את התנהגותו. מקורה של המילה בערבית פלסטינית, שם היא מציינת כינוי ילדותי לאיבר מין זכרי.

המניע המרכזי של הטקס הוא, ככל הנראה, לייצב את מעמדם העליון של הבוגרים, כנגד מעמדם של החדשים המאיימים עליהם.

קורבנות המודעים לטקס שהם עומדים לעבור נוטים לקבל אותו בהכנעה, אך לעיתים נגרמת פגיעה נפשית קשה, ולעיתים אף נזק גופני, כתוצאה מתאונות המתרחשות במהלך הטקס. תוצאות קשות אלה הביאו לצעדים המיועדים לאסור ולהפסיק ביצוע הזובור לסוגיו במסגרות שונות, צעדים שלא תמיד הצליחו.

במחקר שערך פרופ' האנק נוור בשנת 2000 נמנו 861 מקרים מדווחים של זובור בצבא איטליה, 46 תקריות זובור בפנימיות של מכללות בארצות הברית, ו-15 מקרי מוות כתוצאה מזובור בצבא רוסיה. בשנת 2004 דיווח ארגון לזכויות אדם כי אלפי חיילים רוסיים נפצעים בשנתם הראשונה בצבא ועשרות אף מתים, בעקבות טקסי חניכה קשים.

ישיבות בריסק

ישיבות בריסק הן מספר ישיבות שנוסדו בירושלים על ידי משפחת רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק מבריסק ותלמידיו. הישיבה הראשונה נוסדה על ידי רבי יושע בער סולובייצ'יק, בנו הגדול של רבי יצחק זאב. בניו האחרים הקימו בהמשך ישיבות משלהם. הישיבה המרכזית היא מהישיבות הבולטות בציבור החרדי ומונה כאלף וארבע מאות בחורים ואברכים.

ישיבת אור עציון

ישיבת אור עציון הוא שמן של ישיבת הסדר (ובה גם מסלול של ישיבה גבוהה) וכן של ישיבה תיכונית שלצדה פנימייה צבאית, שתיהן בראשות הרב חיים דרוקמן. המוסדות נמצאים במרכז שפירא, שבין אשקלון לקריית מלאכי, ומשתייכים לרשת ישיבות בני עקיבא. הישיבה התיכונית הוקמה בשנת תש"ך (1960), על ידי המועצה האזורית שפיר. שמה של הישיבה ניתן לה כהנצחה לזכרם של בני גוש עציון ולוחמיו, אשר נפלו במלחמת השחרור. הישיבה הוקמה בראשונה כישיבה תיכונית חקלאית על ידי משה מושקוביץ ובראשה הועמד הרב חיים בנימיני.ב־1977 (ה'תשל"ז) הוקמה ישיבת ההסדר (הפועלת גם כישיבה גבוהה), וב־1980 הוקמה ליד הישיבה התיכונית פנימייה צבאית לפיקוד, במתכונת הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה.

ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל היא חטיבת ביניים וישיבה תיכונית בגבעת שמואל. בישיבה לומדים כ-1000 תלמידים והיא כללה בעבר פנימייה.

הישיבה נוסדה כחטיבת ביניים בשנת 1973 ונקראה המכינה המרכזית לישיבות בני עקיבא גבעת שמואל (כיתות ז'-ט'), ובשנת 1999 הורחבה מסגרת הלימודים של המוסד לתוכנית שש-שנתית והחלה לתפקד כישיבה תיכונית. טרם השינוי נחשבה ישיבת בני עקיבא כפר הרואה למשלימתה של חטיבת הביניים.

מייסדיה של המכינה הם משה ברנשטיין והרב יעקב לוינגר. ראש הישיבה הוא הרב שרגא פרוכטר ומנהל החטיבה העליונה הוא הרב יוסף שטאווי. מנהל חטיבת הביניים הוא הרב ספי וייל.

הישיבה כוללת שני בנייני כיתות, בניין בתי מדרש (הכולל 3 בתי מדרש שהגדול בהם שופץ בה'תשע"ה), בניין לימודי מדע (ששופץ והורחב בה'תשע"ב) ומשמש גם כבנין כיתות נוסף, חדר אוכל, פנימייה, אודיטוריום וספרייה.

ברחבי הישיבה ישנם מגרשי ספורט (בהם מגרש כדורגל סינתטי), מתקני כושר וטניס שולחן.

הפנימייה שנסגרה יועדה במקור לתלמידי התיכון, והיו בה כ-20 תלמידים בכל שכבה. הפנימייה כללה מדריכי מחזורים, חונכים לימודיים, אם בית ואבי בית. בשנת 2014 הוחלט על ידי הצוות הניהולי של הישיבה, על סגירת הפנימייה ופעילותה נפסקה לגמרי בשנת 2016. כיום היא משמשת לשבתות ישיבה, ערבי כיתה ('ואמונתך בלילות') ומגורי סטודנטים.

בשנה"ל ה'תשע"ב הוסיפה הישיבה כיתה ניסיונית המיועדת לבעלי לקויות למידה בשכבת כיתות ז'. לאחר שנתיים הוחלט להעביר את תלמידי הכיתה לכיתות הרגילות. בשנת ה'תשע"ה חזרו כיתות המיועדות ללקויי למידה בכיתות ז', והם שולבו בכיתה ט' בכיתות הרגילות.

בשנת התשע"ז זכתה נבחרת הישיבה בכדורסל באליפות ליגת הישיבות התיכוניות, בשנת התשע"ח הודחה הנבחרת בחצי הגמר.

ב-5 בפברואר 2018 נרצח הרב איתמר בן גל שהיה מחנך בכיתה ח'.

במסדרון בית-הכנסת של הישיבה, צולמה ישיבת פונוביץ' בסרט "בלתי רשמיים"

ישיבת ירושלים לצעירים

ישיבת ירושלים לצעירים שעל יד מרכז הרב (מכונה גם בקיצור ישל"צ - ראשי תיבות של "ישיבה לצעירים"), היא ישיבה תיכונית עם פנימייה בשכונת קריית משה בירושלים, בצמוד לישיבת מרכז הרב. הישיבה היא אחת מהישיבות התיכוניות הראשונות, ובעלת מעמד חשוב בציבור הדתי לאומי. הישיבה היא אחד מהמפעלים החינוכיים-תורניים שיזם הרב יעקב פילבר בהשראת משנתו החינוכית של הראי"ה קוק, ובהכוונתו של הרב צבי יהודה קוק.

ישיבת פוניבז'

ישיבת פּוֹנִיבֶז' היא ישיבה גבוהה ליטאית בישראל, הנחשבת לישיבה החשובה של הזרם הליטאי.

הישיבה הוקמה בתום מלחמת העולם הראשונה בעיר פוניבז' בליטא, בידי רב העיר הרב יוסף שלמה כהנמן, במקומן של ישיבות קודמות שפעלו בעיר ונסגרו בשל מאורעות המלחמה. היא צברה יוקרה בין שתי מלחמות העולם. רוב ככל תלמידיה ואנשי צוותה נספו בשואת יהודי ליטא. מייסד הישיבה ומנהיגה הצליח להגיע לארץ ישראל ב־1940, ומיד החל במאמצים שהובילו להקמת הישיבה מחדש בסוף 1943. ב־1945 נחנך בניין הישיבה החולש על "גבעת הישיבה" בזיכרון מאיר שבבני ברק.

להקמת הישיבה חלק מרכזי בשיקום עולם התורה האירופי שחדל להתקיים עם שואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. בוגריה כיהנו ומכהנים בצמרת עולם הישיבות בעשורים האחרונים של המאה ה־20 ובעשורים הראשונים של המאה ה־21.

מאז סוף שנות ה־90 של המאה ה־20 מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים, וכתוצאה מכך הישיבה מפוצלת לשתי ישיבות הפועלות במקביל בקריית הישיבה תחת שם זהה. בראשית 2015 למדו בישיבה שבהנהלת הרב אליעזר כהנמן (נכדו של יוסף שלמה כהנמן) כ־1,000 תלמידים, ובישיבה שבהנהלת ובראשות גיסו הרב שמואל מרקוביץ כ־700 תלמידים. מלבד התלמידים הרווקים, לומדים עוד מאות אברכים בישיבה וכ־1,000 אברכים נוספים בכולל האברכים הסמוך לה.

בנוסף לישיבה הגבוהה, פועלים במסגרת עמותת ישיבת פוניבז' של הרב אליעזר כהנמן מוסדות ומיזמים נוספים, כדוגמת ישיבות קטנות, בית יעקב, ספרייה תורנית, מכון להוצאת ספרים, אוהל שם להנצחת יהדות ליטא, ומיזם ירחי כלה שנתי. לצד העמותה פועלת גם חברה לתועלת הציבור בשם חברת ישיבת פוניבז' בע"מ. הישיבה הנוספת בקריית הישיבה פועלת תחת עמותת 'מסורת התורה'.

כפר הנוער ויצו ניר העמק

כפר הנוער ויצו ניר העמק הוא כפר נוער הכולל פנימייה, משק חקלאי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, הנמצא סמוך לעפולה, מדרום לכביש עפולה-מגידו. בבית הספר לומדים תלמידים מיישובי הסביבה, מועצה אזורית הגלבוע, מועצה אזורית עמק יזרעאל ובני עפולה, וכן תלמידים מכל רחבי ישראל בתנאי פנימייה. בפנימייה נקלטים נערים במסגרת עליית הנוער ונעל"ה.

בשנת 2013 למדו בבית הספר יותר מאלף תלמידים. 30% מן התלמידים הם עולים מחבר המדינות, 5% מוצאם מאתיופיה והשאר ילידי ישראל.

כפר הנוער קריית יערים

כפר הנוער קריית יערים הוא כפר נוער הנמצא באזור ירושלים בקרבת היישוב קריית יערים מצפון לאבו גוש. הוא מאכלס כ-90 נערים ונערות בגילאים 12-18. הכפר מאופיין בקבוצות וכיתות קטנות (עד 16 נערים בקבוצת גיל).

כפר הנוער נוסד ב-1952 בתרומת יהודי שווייץ ובסיוע הסוכנות היהודית. נכון לשנת 2016, הכפר מאוכלס בעיקר בנוער מאזורי מצוקה מכל רחבי הארץ, נוער בסיכון וכן עולים חדשים, בעיקר מאתיופיה וברית המועצות לשעבר.

בשנים 1954-1959 ניהל את הכפר ישראל כץ, לימים שר בממשלות ישראל.

כיום מתנהל בכפר בית ספר תיכון שש-שנתי ובו מגמות לימוד שונות, בין השאר: עיצוב, תקשוב, קולנוע וחקלאות. בבית הספר כיתות חכמות-למידה מתנהלת עם אייפד ולפ טופ מול לוחות חכמים מגמות לימוד מגוונות: תקשורת, אומנויות העיצוב, תקשוב - מסלול בגרות טכנולוגי הכולל 14 יחידות לימוד והתנסות בלמידה טכנולוגית במכללה. בכפר הנוער קיימת פנימייה בה ישנן שש קבוצות על פי גיל. לכל קבוצה יש שני מדריכים (לרוב מדריך ומדריכה) אשר מלווים את הנערים במשך כל היום. בני הנוער מועסקים בכפר בפעילויות אחר צהריים שונות כמו רכיבה על סוסים, מוזיקה, צילום, צורפות, עריכת וידאו, ספורט, קבוצת כדורגל בשיתוף "הפועל קטמון" ועוד. סגל הכפר כולל מדריכים, רכזים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, צעירי שנת שירות ומורות חיילות. בשנת הלימודים תשע"ו הוקם בכפר משק חקלאי הכולל פינת חי עשירה בחיות שונות וכן גינות אורגניות. הכפר מכוון את הילדים לשאוף לתעודת בגרות מלאה, או תעודת בגרות טכנולוגית.

בנוסף, בכפר פועלת שלוחה של מכינת "קול עמי", מכינת קדם צבאית חצי שנתית לעמיות יהודית ומנהיגות, במכינה לומדים יהודים בגילי 18-19 לפי גיוס/מכללה מישראל ומהיהדות התפוצות (בעיקר אוסטרליה) אשר מעמיקים את הידע שלהם בחברה הישראלית, יהדות ומבצעים הכנה לצה"ל.

כפר נוער

כפר נוער או חוות נוער הוא קהילה חינוכית, לרוב במסגרת של פנימייה, בה לסביבה החברתית יש משקל רב בטיפוח הנוער וחינוך לחיים עצמאיים.

כפר נוער מהווה מסגרת חינוכית פנימייתית, בה קיימות מספר גישות המשולבות ביניהן:

גישת קבוצת השווים: בני הנוער החיים בכפר יוצרים לעצמם מסגרת חברתית, שבנוסף לכך מהווה גם מסגרת תומכת למידה (מקורות גישה חינוכית זו הם חברת הילדים בקיבוצים).

גישת הקהילה: כל עובדי הכפר גרים במקום ומהווים קהילה חינוכית משתפת את החניכים, את העובדים ואת בני משפחותיהם. גישה זו יוצאת מנקודת מוצא, שהתלמיד צריך לראות דגם של חיי משפחה ולא רק מסגרת פנימייתית.

דאגה לצורכי הנער: מסגרת הדואגת שהחניך הבודד לא "ילך לאיבוד". הקהילה שמה לב לצרכיו ומנסה לתמוך בהם, ולכן מתייחסת למכלול חייו של התלמיד בשעות הפנאי שלו, כולל סיוע בלימודים לזקוקים לכך.

גישה קונסטרוקטיבית: גישה זו אומרת שלמידה היא תהליך עצמאי המתבצע על ידי התלמיד בתהליכים אישיים, פנימיים ומנטליים. מרגע שהידע נבנה, הוא הופך להיות נכס אישי שלו.הגישה הכוללת העומדת מאחרי הקמת כפרי הנוער אומרת, שהתלמיד נחשף הן לפעילות הוראה והן להשפעותיה של סביבה מטפחת, ומכאן נובע פוטנציאל חינוכי וקידום לימודי רב.

כפרי הנוער כוללים תמיד בית ספר ופנימייה, וחלק כוללים גם משק חקלאי ופינת חי.

כפר סילבר

כְּפַר סִילְבֶר הוא ככפר נוער, הכולל בתוכו בית ספר על יסודי (כיתות ז'-י"ב), פנימייה ומשק חקלאי. הכפר שוכן ליד העיר אשקלון, בתחום המועצה אזורית חוף אשקלון.

מכון וינגייט

מכון וינגייט, המכון הלאומי למצוינות בספורט של מדינת ישראל, הקרוי על שם אורד צ'ארלס וינגייט, פתח את שעריו בשנת 1957 וחרת על דגלו "להוביל בעולם בידע, בתשתיות ובאימון לאיתור ולטיפוח ספורטאי עלית בראייה לאומית".

המכון נמצא בגבולה הדרום-מערבי של נתניה ובשטח שיפוטה אך לא קיימת דרך רגלית מסודרת או שביל אופניים המחברים בין העיר למכון, כשהכניסה אליו קיימת מכביש החוף בלבד, ומפרידים ביניהם נחל פולג ושביל ישראל - ללא מעבר גישה כלשהו.

מכון וינגייט מהווה את מרכז האימונים של ענפי הספורט האולימפיים והפראלימפיים ומשמש כבית לאומי של איגודי הספורט, היחידה לספורט הישגי והיחידה לקידום ספורט נשים.

המכון מספק את המעטפת הכוללת לספורטאי ההישג של מדינת ישראל, לרבות פנימייה לטיפוח ספורטאים צעירים מחוננים, רפואת ספורט ומחקר, הכשרת מאמנים ומדריכים, לינה והסעדה, מתקני אימון וכיתות לימוד.

משואה (מכון)

מַשּׂוּאָה – המכון ללימודי השואה הוא מכון ללימודי השואה השוכן בקיבוץ תל יצחק.

בתחומי המכון נמצאים מוזיאון ומרכז סמינרים בינלאומי, כמו כן ממוקם בקמפוס משואה בית ספר מרכזי להוראת השואה, שבו מועברות פעילויות בנושא מורשת השואה לצורך כך קיימים במכון ארכיון, ספרייה, פנימייה, אולמות דיון ואמפיתיאטרון. בתיאטרון זה מתקיימים טקסים לזכר השואה והגבורה כל שנה ובמשך שנים רבות בהשתתפותם של פוליטיקאים, אנשי צבא בכירים ואמנים ידועי שם.

במכון ניתן לארח קבוצות למשך תקופות קצרות, היות שיש בו מבנים המיועדים ללינה במקום.

מכון משואה הוקם בשנת 1972 על ידי חברי קיבוץ תל יצחק אשר בזמן הקמתו הגרעין המייסד (1938) הם עולים חדשים מפולין שהצליחו לעלות לארץ לפני השואה. רבים מתושבי הקיבוץ הם ניצולי השואה וחברים אחרים שנולדו בקיבוץ או עלו מדרום אמריקה, ויוצאי תנועת הנוער הציוני מגליציה ומזגלמביה שבמערב פולין.

במסגרת פעילות המכון נערכים בו סמינרים לבני נוער, לאנשי כוחות הביטחון וכן לסטודנטים ולמורים מהארץ ומהעולם והם מתארחים במקום.

מטרת המכון לקרב את הקהל הרחב לדיון בקשר שבין זיכרון השואה לשאלות מרכזיות העומדות על סדר היום הציבורי. הסמינרים מפגישים את הלומדים עם ניצולי שואה ומנסים להעמיק את הבנת האסון מנקודת מבט אישית של מי שחוו את החוויה על בשרם, או באמצעות כלים, כמו הקלטות של מי שאינם בחיים.

המכון מזמין פרופסורים ומומחים בתחום כדי ללמד את הנושאים המגוונים שבנדון.

יו"ר מכון משואה הוא פרופסור יצחק קשתי, ניצול שואה מהונגריה ובין יתר תפקידיו חקר את ההיסטריה החברתית של יהדות הונגריה.

מנכ"לית משואה כיום היא איה בן-נפתלי, בת הקיבוץ, שנולדה בתל יצחק למשפחת ניצולים מליטא.

נוע"ם

נוע"ם (ראשי תיבות של נוער מסורתי) היא תנועת הנוער של התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) בישראל. התנועה הוקמה לפני 40 שנה וכיום יש לה 22 מוקדים ברחבי הארץ, ומעניקה פעילות חינוכית בלתי פורמלית לילדים ונוער בגילאי כיתות ג'-יב'.

נוע"ם רואה עצמה כתנועה ציונית א-מפלגתית עולמית השואפת להנחיל ערכים יהודיים מסורתיים יחד עם ערכים מודרניים לחברה באופן פלורליסטי, לפי העיקרון המנחה של "יהדות פתוחה, כהלכה" עם "דרך ארץ" ופעילות לקידום חברה שוויונית צודקת ודמוקרטית.

לנוע"ם ישנן תנועות אחיות בבריטניה, בגרמניה, בברזיל, בארגנטינה ובאוקראינה שנקראות גם הן נוע"ם. בארצות הברית קיימת תנועת "USY" או United Synagogue Young (נוער בית הכנסת המאוחדים) שהיא גם חלק מתנועת היהדות הקונסרבטיבית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.