פנחס שדה

פנחס שדה (17 ביוני 1929, לבוב29 בינואר 1994, ירושלים) היה סופר, משורר ומתרגם עברי.

פנחס שדה
Pinchas sadeh
שם לידה פנחס פלדמן
עיסוק סופר, משורר, מתרגם ומעבד תרגומים
לאום יהודי
תחום כתיבה ספרות, שירה, תרגום, עריכת סיפורי עם יהודיים ומסורות יהודיות
יצירות בולטות "החיים כמשל", "על מצבו של האדם", "נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים"
הושפע מ ניטשה, ישו, היינה, גתה, הלדרלין, הבעש"ט, רבי נחמן מברסלב
השפיע על חגי לוי בנימין שבילי

חייו ויצירתו

פנחס שדה נולד בשם פנחס פלדמן בחג השבועות תרפ"ט בעיר לבוב (למברג) בגליציה (בזמנו בשטח פולין; כיום בתחום אוקראינה). עלה עם הוריו לארץ ישראל כשהיה בגיל חמש. התחנך בתל אביב עיר מגורי הוריו, ואחר כך כילד חוץ בתל ליטוינסקי ובקיבוץ שריד. בקיבוץ היה בין השאר גם רועה צאן. שירת כמפקד מחלקה בפלמ"ח ולאחר מכן בצה"ל כמפקד מחלקה צעיר בקרבות ירושלים במלחמת העצמאות. לימים הצניע את עברו הצבאי, או ניסה להבין את משמעותו. לאחר המלחמה עסק במלאכות שונות ואף יצא ללונדון להיכרות-מה עם עולם האמנות.

בשנת 1945 כתב את שירו הראשון, "נאום כלב מת". שש שנים מאוחר יותר, הוציא לאור את ספרו הראשון, "משא דומה". בשובו כתב לסירוגין סיפורים לילדים, שירים, פרקי יומן וכתבות. על יצירותיו לילדים, ובהן סיפורים מצוירים (קומיקס שפורסמו ב"הארץ שלנו"), חתם בשמות עט שונים, ובהם: דן אורן, ש. פנחס, יריב אמציה, ואחרים. מסיפורים אלה עוטרו על ידי מאיירים כדניאל פלנט ואדר דריאן. בד בבד עם כתיבתו לנוער וילדים הכה את העולם הספרותי הישראלי בתדהמה, כשכתב בגיל 27 ספר אוטוביוגרפי בשם "החיים כמשל".[1] לדעת מבקרי הספרות באותה עת, היה זה גיל מוקדם מדי לכתיבת אוטוביוגרפיה. הספר היה חושפני ובו תיאורים של לבטי הנפש שלו וכן חוויותיו המיניות. כן היו בספר גילויים של כעין אמונה דתית מיסטית והשפעות רוחניות נרחבות.

מאז ועד פטירתו היה שדה ליוצר או להוגה שנוי במחלוקת. אהוב ומקובל על רבים, ומנגד מגודף על ידי אחרים. בשנת 1967 יצא ספרו "על מצבו של האדם" - רומן המתאר שבעה ימים בחייהם של אנשים צעירים ומיוסרים, שלא בא לו המשך המתאר את יתר ימי העלילה (שפרטים אודותיהם נרמזו בספר).

לשיא נוסף הגיעה המחלוקת על יצירתו עם פרסום הספר "התמסרות" (1973), שבו כינס כמה מכתבי אהבה מתוך אלפים שכתבה לו נערה בשם חבצלת חבשוש, ובהם העלתה על הכתב פרטים מיחסיהם האינטימיים (בשנת 1984 התאבדה חבשוש).

ביומניו מתאר שדה את חוויית הקיום שלו: "מעולם לא הרגשתי איזו שהיא זהות עם סביבה שחייתי בה. הייתה זו הנחה אלמנטרית תמיד שאני נמצא בחוץ, והאופי היסודי של חיי היה הייחוד. חוויות של תחושת ייחודיות, זורחת, מגובשת במיוחד, נושאת מתח פיוטי, אף הן היו ללא ספור".[2]

ועוד: "העובדה שאנו מרעים לאוהבינו ואילו מבחינה מסוימת מקיימים התבוננות לא עוינת בשונאינו - מקורה פשוט בכך, שחוש פנימי אומר לנו כי הראשונים גורמים לנו לאסון בעוד שהשפעת האחרונים חיובית, משחררת וממריצה, ואולי אפילו מטהרת" (שם).

יחסיו עם הנשים בחייו היו מפותלים והרסנים. הוא תפס את האושר הזוגי כמסוכן ליצירתו - "אני פוחד שאם אתחתן אשקע מפסגת ההר של האמנות אל המישור השטוח של האזרחיות, אהיה שליו, קר, קטן - - -זה נורא מכל - - - ההיסוסים מענים אותי כמו מחלת ים. הזמן קצר, עלי להחליט, עלי לבחור בין הכל ולא-כלום, בין חיים ואבדון, אבל אינני יודע היכן החיים והיכן האבדון" (שם).

"החלטנו, וכנראה זוהי באמת הפעם הסופית - להיפרד. יעל אומרת שהיא לא תוכל לוותר על ילד, ואילו אצלי ילד לא בא בחשבון" (שם) .

בספטמבר 1956 החליט בכל זאת להינשא, אך כעבור כמה חודשים התגרשו. "נפרדתי ממנה כשנוכחתי שלא אהיה מסוגל להמשיך בכתיבתו של ספר מסוים זה במצב של אושר, אלא במצב של קושי כלשהו" (שם).

החל משנות ה-80 החל שדה לעסוק באיסוף ועריכת ספרי סיפורים אשר בעיקרם עסקו בדמויות בולטות מעולם החסידות, ובהם הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, ורבי מנחם מנדל מקוצק. סיפורים אלה והדמויות מאחוריהם היטיבו לבטא את החוויה הדתית אשר בה היה נתון שדה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בהערות ובפרשנויות אותן הוסיף לספרים האמורים. לצד ספרים אלה ערך שדה ספר נוסף בו ליקט סיפורי עם רבים מעדות שונות בישראל, וכן ספר נוסף הנקרא 'ענני' שבו ליקט תפילות יהודיות אשר נכתבו לאורך ההיסטוריה של עם ישראל. מספרים אלה ניכר כי בתקופת חייו האחרונה קיבל השראה מעולם התוכן של היהדות בכלל ומהחסידות בפרט. הדבר בא לידי ביטוי גם בראיונות שהעניק בסוף חייו בהם התבטא על התרחקותו מהחוויה הנוצרית אשר ליוותה אותו בתקופות מוקדמות יותר.

שדה היה סופר שהקדיש עצמו ליצירתו, חי חיי פשטות, ושימש כסמל לסופר המזדהה עם יצירתו, בעולם חומרני ועתיר פיתויים. לימים מסר את כל יצירתו להוצאת "שוקן", המטפחת עד היום את כתביו. בערוב ימיו הייתה לו זיקה בולטת כאמור למקורותיו, והוא אף ביקש מכמה חסידים להתפלל בעבורו על קברו של רבי נחמן מברסלב. כמו כן הוא פנה לעצה וברכה אצל הרב אשר (רב אושר) פרוינד, מנהיג קהילת יד עזרה. עובדה זו מצוינת ביומניו.

במקביל נשאר מזוהה עם הגותו הנושאת אופי עצמי - בין יהדות, אקזיסטנציאליזם ותורת נפש.

פנחס שדה שהיה מעשן כבד, נפטר בן 64, בשנת 1994, מסרטן הריאות, והובא לקבורה בהר המנוחות.[3]

הפולמוס על אישיותו ויצירתו עדיין לא תם, והוא מתחדש מדי פעם.

תפיסת עולמו

PikiWiki Israel 12782 memorial plate on the house of pinhas sadeh house
לוחית זיכרון בכניסה לביתו של שדה בתל אביב

שדה ביטא תפיסה אינדיבידואליסטית בה נמצא במרכז היחיד, הוא לא כפוף לתפיסות מוסדיות כלשהן ובונה את דרכו באופן אישי. בספר "על מצבו של האדם" מבוטא הניכור מהגישה הממסדית בנלעגות שבה מוצג פסק דינו של הגיבור - שגנב חפיסת שוקולד על מנת שתהיה לו מתנת יום הולדת - פסק דין בו הוא נשפט בחומרה למען הגנה על גופי השיווק הקימעונאיים.

תפיסתו האינדיבידואליסטית מקרבת אותו אל האקזיסטנציאליזם בכך שהוא שם במרכז את היחיד ואת קיומו היומיומי לפני המחויבות לעקרונות מופשטים או למסגרות.

חייו של האדם נתפשים כמתנהלים אל מול הגורל, אל מול האפשרויות שנפתחות בפניו להגשמה עצמית ובעיקר אל מול ה"אלוהים". האל מתואר בדרכים רבות לאורך שנות כתיבתו, אין התייחסות אליו כמנהל של העולם וגומל שכר ועונש אלא כ"בן שיח" של האדם אשר למולו יכול להבין את משמעות חייו. דמותו של האל כבן שיח נתמכת בתיאורי הפנייה של הסופר אליו לאורך ספריו ובניסיונות לתאר אותו באופן מואנש (למשל האל אשר פורש מתפקידו ככזה ומתיישב בעיר גדולה בה הוא חי את חייו כאדם קשיש בדירה קטנה).

ספרו המרכזי של שדה, "החיים כמשל", סובב סביב נקודות אלה כאשר מוסבר בו כי החיים הם המשל בעוד שהאלוהים הוא הנמשל, כלומר שעל האדם לחפש את מופע האל והמסר שהוא מעביר בכל אירוע שבחייו. את המופע הזה הוא מחפש ומוצא בכל פרט במציאות כולל באלה הנחשבים כנחותים ביותר, או על פי התיאור ב"החיים כמשל": 'להגיע אל ירושלים של מעלה דרך תעלות הביבים'.

לכותב יש חשיבות רבה בהקשר זה בכך שהוא יכול ומצווה 'להפוך את ענבי החיים ליין השירה' ולקרב לכך את כלל האנשים, כלומר שלמשורר או לסופר יש מבחינתו יעוד והוא אף דן בחומרה במקומות רבים כותבים אשר לא מקדישים לכך את כתיבתם.

יש הרואים בהגותו של שדה קווים של ניהיליזם 'דתי' או מטאפיזי - העיקר הוא היחס האישי של האדם אל מול העליונים. מסגרות-החיים הסטנדרטיות הן שוליות ביחס לזה.

שדה מזכיר בין הדמויות שהשפיעו על תפיסת עולמו את פרידריך ניטשה, ישו, היינריך היינה, גתה והלדרלין.

הנצחה

ב-אפריל 2011, נקבע לוח זיכרון בכניסה לביתו של שדה ברחוב "דרך ההגנה 138" בתל אביב.

ב- 2014 הוקדש לו אחד הפרקים בסדרה של חגי לוי - "המקוללים", שהוקרנה בערוץ 8.

ספריו

  • 1951 - משא דומה, שירים, פנחס שדה, הוצאת מחברות לספרות
  • 1958 - החיים כמשל, פנחס שדה, הוצאת ששת
  • 1961 - אידה, פנחס שדה, הוצאת קריית ספר
  • 1967 - על מצבו של האדם, פנחס שדה, הוצאת עם עובד
  • 1969 - מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו, פנחס שדה, הוצאת שוקן
  • 1970 - ספר השירים 1947-1970, פנחס שדה, הוצאת שוקן
  • 1970 - העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד, פנחס שדה, ספריית תרמיל
  • 1971 - נסיעה, פנחס שדה, הוצאת שוקן
  • 1974 - נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים, פנחס שדה, הוצאת שוקן
  • 1977 - אל שתי נערות נכבדות, שירים, פנחס שדה, הוצאת שוקן
  • 1980 - 42 רישומים ויומן הכתיבה של החיים כמשל, פנחס שדה, הוצאת פרוזה
  • 1981 - תיקון הלב, סיפורים, חלומות, שיחות של רבי נחמן מברסלב, פנחס שדה, הוצאת שוקן
  • 1983 - ספר הדמיונות של היהודים (סיפורי עם), פנחס שדה, הוצאת שוקן.
  • 1985 - מבחר שירי ח"נ ביאליק עם שבע הרצאות מאת פנחס שדה, עריכה וכתיבה פנחס שדה, הוצאת דביר והוצאת שוקן.
  • 1985 - ספר האגסים הצהובים, פנחס שדה, הוצאת שוקן.
  • 1987 - ענני (לקט תפילות), עריכה והערות בידי פנחס שדה, הוצאת כרטא.
  • 1988 - שירים 1988-1985, פנחס שדה, הוצאת שוקן
  • 1988 - הגנב, פנחס שדה, הוצאת כרטא (הוצאה מחודשת).
  • 1988 - סיפורי הבעש"ט, עריכה בידי פנחס שדה, הוצאת כרטא.
  • 1988 - אשתי אהובתי בואי ונרקוד, עריכה בידי פנחס שדה, הוצאת כרטא.
  • 1993 - איך זינג ווי א פייגאלע, שירים 1992-1982, פנחס שדה, הוצאת שוקן.
  • 1993 - איש בחדר סגור, לבו שבור, ובחוץ יורדת אפילה: אמרות, תורות וסיפורי חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק, הוצאת שוקן.
  • 2013 - פנחס שדה: היומנים, בעריכת אילת נגב ויהודה קורן, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מקבץ רשימות על פנחס שדה מאת אלי אשד

מתרגומיו:

הערות שוליים

  1. ^ פנחס שדה כתב את "החיים כמשל" בגיל 27, אך הוא יצא לאור רק לאחר שנתיים, בשנת 1958.
  2. ^ פנחס שדה . עורכים אילת נגב ויהודה קורן, פנחס שדה - היומנים, דביר, 2014
  3. ^ המצבה ומקום הקבר של פנחס שדה, באתר "פרויקט גלעד"
הקודם:
אבנר טריינין, אברהם ב. יהושע
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם ט. כרמי, נתן יונתן

1990
הבא:
ס. יזהר
1958 בישראל

1958 הייתה שנת העשור לקיומה של מדינת ישראל.

אהוד בנאי

אהוד בנאי (נולד ב-31 במרץ 1953, ט"ו בניסן ה'תשי"ג) הוא זמר-יוצר ישראלי, בן למשפחת בנאי.

אילת נגב

אֵילָת נגב (נולדה בשנת 1951) היא סופרת, עיתונאית ותחקירנית ישראלית. הייתה שנים רבות כתבת העיתון ידיעות אחרונות.

גיורא רוטמן

גיורא רוטמן (נולד ב-27 באוגוסט 1947) הוא קומיקסאי, מאייר ואדריכל ישראלי.

רוטמן נולד בתל אביב בשנת 1947. אביו, יוסף רוטמן, היה צייר וגרפיקאי. כבר בילדותו החל רוטמן לצייר ויצירותיו הראשונות פורסמו בהיותו בן חמש בעיתון "דבר לילדים". בנעוריו הושפע רוטמן מסיפורים אודות "המערב הפרוע", כפי שהשתקף ביצירותיהם של קארל מאי ופנימור קופר ומסיפורי ההרפתקאות של ז'ול ורן, ליאון יוריס ואדגר רייס ביראוז וכן מקומיקס אמריקאי.

בשנת 1970, לאחר שרותו הצבאי, נרשם ללימודי אדריכלות בטכניון. באותה שנה פרסם את סיפור הקומיקס הראשון שלו בשבועון "הארץ שלנו". הוא המשיך ליצור עבור עיתון זה במשך של כ-10 שנים וצייר סיפורי קומיקס שחיבר פנחס שדה בשם העט יריב אמציה, כמו גם יצירות עצמאיות. מאוחר יותר יצר רוטמן כמה יצירות משותפות עם דב זליגמן, ביניהן "יוסקה מאיור", סיפור קומיקס בן 86 פרקים, שהוא סיפור הקומיקס הארוך ביותר שפורסם בעיתון ישראלי, או "אבירי הכותל המערבי". יצירות הקומיקס שיצר אופיינו בסגנון ריאליסטי, והתבססו על תחקיר ויזואלי והיסטורי. במחצית שנות ה-70 של המאה ה-20 עבר ליצור קומיקס באופן עצמאי ויצר סדרות כגון "הרוח מחירבת אל ג'ת" (סיפור על רקע תקופת "השומר"), "מסתורי האמזונס", "הפיראט" ועוד. בנוסף, אייר רוטמן ספרים שונים ביניהם רבים מסדרת ספרי "חסמבה", עבור הוצאת שלגי, יותר מכל מאייר אחר. בשנות ה-80 של המאה ה-20 פרסם רוטמן מספר סיפורי קומיקס בעיתון "מעריב לילדים" וביניהם "משעול הפרטיזנים", המתרחש על רקע תקופת מלחמת העולם השנייה, ו"בעמק הקדום".

עד לשנת 2007 היה רוטמן שותף במשרד אדריכלים "גיורא רוטמן ומשה רז אדריכלים ובוני ערים" ומשנת 2007 הוא עובד במשרד עצמאי בתל אביב-יפו.

הארץ שלנו

הארץ שלנו היה שבועון לילדים שהתפרסם בישראל מ־31 בינואר 1951 ועד 1985. הוא נוסד לבקשתו של הילד עמוס שוקן מאביו גרשום שוקן, מו"ל ועורך "הארץ".

הוצאה לאור

הוצאה לאור היא תהליך הבאתה של יצירה כתובה (רומן, סיפור קצר, מאמר, כתבה עיתונאית וכדומה) מרשות היחיד של מחבר היצירה לרשות הרבים של הקוראים, בצורה של ספר, עיתון, כתב עת, אתר אינטרנט וכדומה. האדם העוסק בהוצאה לאור קרוי מוציא לאור (מו"ל). הוצאה לאור של יצירות באמצעים אחרים של תקשורת המונים, כגון העלאה של מחזה בתיאטרון או יצירה של תקליטור או סרט קולנוע, קרויה הפקה.

החיים כמשל

החיים כמשל הוא ספרו הראשון של פנחס שדה. הספר פורסם לראשונה בשנת 1958, ונחשב ליצירה פורצת דרך בספרות העברית שהשפיעה על רבים.

שדה הוציא לאור את ספרו בגיל 27, בהוצאת הספרים הקטנה "ששת", לאחר שספרו נדחה על ידי הוצאות ספרים גדולות. זהו ספר אוטוביוגרפי, ובו הגיגים והתלבטות בין הסופר לעצמו ובין עצמו לאלוהיו, ומחשבות על פילוסופיית החיים של המחבר.

יצירה זו היוותה מהפכה בספרות הישראלית של שנות החמישים, ונכתבה כהיפוך לעולם הערכים שעיצב את מדינת ישראל בשנות החמישים. את הספר מאפיינת דרך סיפור מוחצנת, העמדת המספר במרכז, אי הכרה במרכזיות הלאומיות הישראלית והיהדות, והתייחסות אוהדת לגישות נוצריות וניטשאיות, ניכור כלפי ארץ ישראל העובדת וחיי הצנע של שנות החמישים, התלבטויות בנושא המוות ותיאורים מחיי המין של המספר, ועוד.

מאפיינים אלה, שהיו שונים מהספרות העברית שפורסמה עד שנות החמישים בישראל, הביאו אמנם לגינוי כללי ולביקורות מחמירות מצד מבקרי הספרות. אולם בראייה מרחוק, ספר זה היה אחת הסנוניות הראשונות שבישרו על הספרות העברית המודרנית. בשנות השישים והשבעים הפך "החיים כמשל" לספר רב השפעה בעיצוב תמונת עולמם של צעירים רבים, שימש כ"ספר פולחן", ועד היום הוא נחשב לפסגת היצירה של פנחס שדה, ולאבן דרך בספרות העברית.

העיתונאי ומבקר התרבות מיכאל אוהד כתב במדורו ב"דבר השבוע" על הספר, סמוך לפרסומו:

ספרו האוטוביאוגרפי של פנחס שדה הוא אחד הספרים המרתקים ביותר שקראתי בזמן האחרון. ואין זה חשוב, במקרה זה, אם הקורא יסכים לדעת המחבר, יהלל אותו או ישמיץ אותו. לפי כל הסימנים לא כתב שדה את ספרו כדי לרכוש לו ידידים. ישנם אלמנטים מסוימים ב"חיים כמשל" שאין ספק כי יקנו לו שונאים: הנימה הדתית העוברת את הספר כחוט השני ושיש בה יותר משמץ של נצרות. או התכיפות שבה הופך החוזה שלנגד עיניו למאהב ולהפך. או המחיצה שבין המחבר לחברה שבה הוא חי - מחיצה שאינו מנסה כלל לטשטש אותה, אלא מדגיש אותה בכל פרק ופרק.

שדה הוא נונקונפורמיסט. והוא רחוק מלהיות מחבר נוח. (אם כי שפתו פשוטה ובהירה כל כך). שוב ושוב הוא פותח בסיפור, מספר על ילדותו, על בית הספר, על ידידיו ואהובותיו, על לונדון ופאריס - אך לאחר עמוד או שנים נקטע הסיפור (ודווקא משום ששדה מספר בחסד, זה מרגיז שבעתיים) והמספר מתחיל לחשוב בקול. ייתכן מאוד שהקורא היה מעדיף אוטוביוגראפיה שכולה סיפור. אך לגבי שדה החיים אינם אלא חומר בידי היוצר, הסיפור אינו אלא הדגמה, והמשמעות הרוחנית היא העיקר.

הספר ראה אור מחדש בהוצאת שוקן וידיעות ספרים, שכוללת גם קטעים מיומנו של המחבר בשנת 2010.

חבצלת חבשוש

חבצלת חבשוש (30 במרץ 1950 – 18 בנובמבר 1984) הייתה משוררת וסופרת ישראלית.

חדרים (כתב עת)

חדרים היה כתב עת לשירה שראה אור בין השנים 1981 ל-2005 בעריכת הלית ישורון ובהוצאת גלריה גורדון. כל גיליון כלל שירים מקוריים ומתורגמים מאת השדרה המרכזית של היוצרים והמתרגמים (כולל בדרך כלל פואמה ארוכה מאת יוצר מרכזי), מסות, מאמרי ביקורת, תצלומים ורפרודוקציות של יצירות אמנות באיכות הדפסה גבוהה. מדור קבוע יוחד לראיון ארוך, עמוק ומפורט של העורכת, הלית ישורון, עם יוצר חשוב. ראיונות אלה (עם מאיר ויזלטיר, עמוס עוז, יהודה עמיחי, ס. יזהר, יצחק לאור, יונה וולך, פנחס שדה, אבות ישורון, שמעון אדף, נורית זרחי, ישראל פנקס, יאיר הורביץ, אהרן שבתאי, ארז ביטון, אסתר ראב, מחמוד דרוויש, חביבה פדיה, הרולד שימל, מאיה קגנסקיה ועזה צבי) נאספו וראו אור בספר איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים' (הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016).

יותם ראובני

יותם ראובני (שמו בלידה: ז'אן ריבֶן, Jean Riven, נולד ב-2 בדצמבר 1949 ביאשי שברומניה) הוא משורר, סופר, מתרגם ומו"ל ישראלי. ראובני, שמושפע ממרסל פרוסט ופנחס שדה, בולט בספרות העברית כנציג של כתיבת זרם התודעה.

מחברות לספרות (הוצאת ספרים)

מחברות לספרות היא הוצאת ספרים שפעלה ביישוב ובישראל בשנים 1940–1973, ושבה לפעול בשנת 1988 במסגרת הוצאת זמורה-ביתן.

מחברות לספרות (כתב עת)

מחברות לספרות הוא כתב עת ספרותי שיצא לאור בישראל.

בשנות השלושים של המאה העשרים התגבשה בתל אביב קבוצה ספרותית שהורכבה מסופרים ומשוררים צעירים, ששפת אמם הייתה עברית. בקבוצה, שנקראה "יחדיו" היו שותפים בין היתר המשוררים נתן אלתרמן, לאה גולדברג ואברהם שלונסקי, הסופרים שלמה ניצן ויעקב הורוביץ והמבקר וחובב הספר ישראל זמורה. כתב העת ששימש את החבורה היה "טורים", בעריכתו של שלונסקי. בעקבות טרוניות נגד שלונסקי הוא הודח מתפקיד העורך, וזמורה מונה במקומו. החיכוכים לא פסקו, ובעצתו של אלתרמן פרשו אחדים מבני החבורה מ"יחדיו", והקימו כתב עת ספרותי משלהם, "מחברות לספרות", בעריכתו של ישראל זמורה.

כעבור שנים רבות תיאר זמורה את ייחודו של כתב העת החדש:

עם הצעירים שפרסמו ב"מחברות לספרות" נמנים בנימין גלאי, אבות ישורון, אהרן אמיר, ט. כרמי, פנחס שדה, דוד שחם, נתן שחם, בנימין תמוז, שלמה ניצן ואחרים.

מתוך כתב העת הסתעפה גם הוצאת "מחברות לספרות".

מנדל פייקאז'

ד"ר מֶנדֶל פְּייֶקַאז' (Piekarz;‏ 1922 – 21 באוגוסט 2011) היה היסטוריון ישראלי, חוקר החסידות והשואה, שאת מרבית עבודתו ביצע כחוקר במוסד "יד ושם". בשנת 2004 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל מטעם עיריית תל אביב.

מנחם מנדל מקוצק

רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק, מכונה גם השרף מקוצק (ה'תקמ"ז, 1787 - כ"ב בשבט ה'תרי"ט; - 27 בינואר 1859) היה מייסדה של חסידות קוצק, ואחד המיוחדים באדמו"רי החסידות. התפרסם בחריפותו, בחדות אמרותיו, ובהנהגתו התקיפה ויוצאת הדופן.

משה גנן

משה גנן (נולד ב-28 בדצמבר 1931) הוא סופר, משורר, מסאי וחוקר טקסטים ישראלי.

נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים

נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים הוא ספר אשר נכתב על ידי פנחס שדה ב-1974. הספר בנוי מקטעים קצרים בהם מתאר המחבר את ביקוריו באתרים ומקומות שונים בארץ ישראל של אחרי מלחמת ששת הימים.

כדרכו של המחבר אין הוא עוסק בתיאור החיצוני של המקום אלא בחוויה הפנימית אשר בה היה נתון בביקורו במקום. מטבע הדברים, מרבית המקומות עליהם כתב שדה בספר קשורים להיסטוריה הדתית והתנ"כית של ארץ ישראל, כך, למשל, כלולים תיאורים אודות ביקורו של המחבר בבית אל, יריחו, בית לחם, וענתות. באותם הקשרים דן המחבר בדמויות הקשורות למקומות בהם ביקר ומייחד פרקים מיוחדים לירמיהו, דוד ופרק נרחב (אשר העניק לספר את שמו) על משה.

כמו בספרים קודמים של שדה, הכתיבה עוסקת בעיקרה בחוויותיו האישיות והדתיות של המחבר לנוכח המקומות בהן הוא מבקר. מכאן גם נובעת ייחודיותו של הספר בהפיכת המקומות הגאוגרפים וההיסטוריים למקומות היוצרים תנועות נפשיות ורוחניות עמוקות. יחודו של הספר היא במקוריות גישתו של שדה אל מול המקומות בהם הוא מבקר, אשר כתפיסתו בספריו הקודמים מהווים משל להתרחשות החיים עצמם. וכך גם המקומות בהם הוא מבקר הופכים ממקום גאוגרפי-פיזי להתרחשות נפשית ולביטוי של מצב רוחני ודתי בו נמצא המחבר בעת ביקורו במקום.

ספרות ישראלית

ספרות ישראלית היא הספרות שנוצרה במדינת ישראל. הספרות הישראלית נכתבה בעיקר בעברית, אך גם ביידיש, בלדינו, בערבית, ברוסית, ברומנית, באנגלית ועוד.

ההיסטוריה של הספרות הישראלית מעניינת גם משום היותה תוצר של תחיית השפה העברית כשפה מדוברת בעת המודרנית.

הספרות העברית בישראל הייתה המשך ישיר של הספרות העברית שנכתבה בארץ ישראל לפני הקמת המדינה ושל הספרות העברית שנכתבה בתפוצות ישראל ובמיוחד באותן קהילות יהודיות שבניהן עלו לישראל, חלקם או מרביתם. גלי העלייה הגדולים של ראשית המדינה הביאו לישראל ציבור גדול שלא דיבר עברית לפני כן, אך כדי להסתגל לחיים במדינת ישראל, נאלץ ללמוד עברית. מערכת החינוך הישראלית, שפעלה בעברית, האולפנים וכור ההיתוך של צה"ל, הרחיבה בהתמדה את מעגל דוברי וקוראי העברית ובכך יצרו את קהל הקוראים הפוטנציאלי עבור הספרות העברית.

על מצבו של האדם

על מצבו של האדם - רומן שכתב פנחס שדה בשנת 1967. הספר (או "סיפור המעשים" כפי שמכנה אותו המספר) מגולל את עלילותיהן של מספר דמויות בשבוע אחד בקיץ ירושלמי חם במיוחד.

נאמן לדרכו הספרותית, כפי שבאה לידי ביטוי בספרו "החיים כמשל", גם כאן מתעלם שדה מהחיים הציבוריים בישראל ומתמקד בעולמו של היחיד.

אף שהמספר כותב כי בכוונתו לספר את סיפור המעשים כפי שקרו במשך שבעה ימים, ואף שותל רמזים לאירועים שיתרחשו בהם, העלילה מתרחשת במשך שלושה ימים בלבד.

ניתן לראות בסיפור הקצר "העשב האדום בוער לאט הנהר הירוק זורם לעד", שכתב שדה בשנת 1970, מעין המשך לספר.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.