פנחס רוטנברג

פנחס (פיוטר) רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 - י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי ממוצא יהודי, חבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד חברת החשמל.

פנחס רוטנברג
Pinhas Rutenberg 1941-1923
פנחס רוטנברג בעת שכיהן כמנהל חברת החשמל
כינויים נוספים פנחס בן-עמי (שם עט)
ידוע בשל מהפכן, מנהיג, חלוץ, תעשיין ומייסד חברת החשמל
Naharaym Plant
תחנת הכח בנהריים שיזם והקים רוטנברג. על שמה, דבק בו הכינוי: "הזקן מנהריים"
Pinhas Rutenberg
פנחס רוטנברג

קורות חייו

משפחתו, ילדות ונעורים

פנחס רוטנברג נולד ברומְנִי שבאוקראינה. אביו היה סוחר ואמו בתו של הרב פנחס מרגולין מקרמנצ'וג. הוא עצמו למד תחילה ב"חדר", לאחר מכן בבית ספר ריאלי ובמכון הטכנולוגי בסנקט פטרבורג שסיים לאחר השעיה והגליה ליקטרינוסלב, בעקבות השתתפותו במהומות סטודנטים. נישא לאולגה חומנקו ולשם כך התנצר. לזוג נולדו שלושה ילדים.

פעילותו במפלגות שמאל ברוסיה

בתור סטודנט השתייך תחילה לסוציאל-דמוקרטים ואחר כך עבר לאס ארים. לאחר שעבד בבית חרושת כראש בית מלאכה במפעל פוטילוב, שם הכיר את האב גאורגי גפון, שהכניס אותו לפעילות מהפכנית. רוטנברג היה שותף למהפכת 1905 יחד עם גפון ברוסיה. הציל אותו בזמן ירי על המפגינים והבריח אותו לחו"ל.

בעקבות השתתפותו בהספקת נשק למפלגה היה על אוניית קיטור "ג'ון קרפטון" בקיץ 1905. ההפלגה לא הצליחה ורוטנברג נאסר בעקבות הלשנה בסתיו אותה השנה ושוחרר בעקבות מנשר אוקטובר. לאחר שגפון נחשד בהיותו סוכן שתול, הוא הוצא להורג בתלייה על ידי רוטנברג. בהתאם לגזר-דין של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית היה צריך להיות מוצא להורג גם מפעילו, סגן ראש המשטרה, פיוטר רצ'קובסקי אך שותפו של רצ'קובסקי וסוכן כפול של אוכרנה, יונה אזף, לא העביר את השם השני שהוחלט להוציא להורג והכחיש את ההסתרה מאוחר יותר. בעקבות האשמות עיתונות הימין בהיותו גם כן סוכן כפול, רוטנברג עזב את רוסיה.

לאחר רצח גפון

לאחר כישלון המהפכה נמלט רוטנברג לאיטליה, שם עבד כמהנדס בתחום ההשקיה ובניית סכרים מ-1907 עד שנת 1915. בתקופה זאת חזר ליהדות והתחיל לתמוך בתנועה הציונית.

בעקבות מפגשו עם החוגים הציוניים הסוציאליסטיים של פועלי ציון בתקופת המלחמה, ובהשראתו של זאב ז'בוטינסקי אותו פגש באיטליה, נדבק רוטנברג ברעיון העסקה המדינית: על היהודים להתגייס ליחידה צבאית באחד מצבאות מדינות ההסכמה (הגדודים העבריים), ובתמורה לכך לזכות לחסות מעצמתית לבית לאומי. בכך גם יוכל להתממש החזון הציוני, וגם ניתן יהיה לרתום את דעת הקהל היהודית לטובת מדינות ההסכמה, דבר שעשוי להועיל לדמוקרטיזציה המיוחלת של רוסיה. במהלך 1915 נסע רוטנברג לארצות הברית, על מנת לעשות נפשות לרעיון העסקה המדינית. הרעיון לא זכה לתמיכה, ורוטנברג השתקע בקמפיין הציבורי שהובל על ידי הציונים האמריקנים והסוציאליסטים הציונים, במטרה לחולל דמוקרטיזציה בחיים היהודיים באמריקה: החזית למען הקמת קונגרס יהודי-אמריקני רחב. הרעיון לא הספיק להגיע לכלל מימוש, ובינתיים נפל הצאר הרוסי מכסאו בפברואר 1917[1].

עם הקמת הממשלה הזמנית ברוסיה, לאחר נפילתו של הצאר, החל רוטנברג להרהר ברעיון השיבה לרוסיה. ביולי 1917 שב לרוסיה ומילא תפקיד סגן קומיסר גוברניה (התפקיד שהוכנס במקום "ראש גוברניה") של העיר פטרוגרד לעניינים אזרחיים בתקופת ממשלת אלכסנדר קרנסקי[2]. רוטנברג הבין את הסכנה שטמונה בסיעה הבולשביקית ובתחילת מהפכת אוקטובר הציע לקרנסקי לתלות את לנין וטרוצקי, אך הלה סרב. לאחר המהפכה נאסר על ידי הבולשביקים ובילה שישה חודשים במבצר פטרופבלובסקיה. שוחרר לאחר בקשתם של מקסים גורקי ואלכסנדרה קולונטאי.

עבר למוסקבה ועבד במנגנון המרכזי של התנועה הקואופרטיבית. בעקבות ניסיון ההתנקשות בלנין על ידי פאניה קפלן והכרזת הטרור האדום על ידי השלטונות הסובייטיים ברח לקייב, עיר הבירה של אוקראינה העצמאית. לאחר מכן היה באודסה ממשתפי הפעולה עם צרפת שפלשה לרוסיה כתגובת נגד למהפכת אוקטובר. לאחר פינוי הכוחות הצרפתיים עזב את רוסיה.

פועלו בארץ ישראל

Pinchas Rutenberg and his employees, 1920
פנחס רוטנברג ועובדיו, 1920

בשנת 1919 עלה רוטנברג לארץ ישראל, ערך סקר מקורות מים והציע תוכניות מקיפות לפיתוח מפעלי מים, ניקוז מים, סיכור ופיתוח קרקע, ותעלות השקיה[3] וייצור חשמל[4][5]. בסוף 1921 ניהל את עבודות הניקוז והכנת תעלות השקיה בעמק יזרעאל[6].

1919 difence member Odessa - FRENCH - Rutenberg
אישור שניתן לפנחס רוטנברג על ידי מפקד כוחות הברית באודסה על זאת ששימש כנציג ההגנה האזרחי בעיר הנצורה.

רוטנברג הציע הקמת תחנות כוח מנהר הליטני ועד ים המלח. הוא הציג את תוכניתו בפני הנציב העליון במרץ 1921[7] ובמאי 1922 הוענק לרוטנברג זיכיון להקמת תחנת כח לניצול מימי הירקון והירדן[8]. רוטנברג יצא לארצות הברית לגייס כספים למימוש תוכניתו[9] ויסד בשנת 1923 את חברת החשמל לארץ ישראל. את המימון הראשוני, בסך 1000 לירות שטרלינג, לעריכת המדידות הראשונות של ספיקת הירדן ולהכנת השרטוטים הראשונים של תוכנית המפעל ההידרו-חשמלי, קיבל רוטנברג מברל כצנלסון (מכספי קפא"י - "קרן פועלי ארץ ישראל" שהוקמה על ידי פועלי ציון). בשנות ה-20, עם האישור לניצול מי הירדן והירמוך, הקים את תחנת הכוח ההידרו-חשמלית בנהריים (ומכאן בא כינויו "הזקן מנהריים"). רבים הטילו ספק ביעילותה האפשרית של תחנת כוח זו, אך רוטנברג, ענה לאחד מהספקנים: "אשא טורבינה על גבי עד לפסגת הר הכרמל, העיקר זה שאקבל את ההיתר". כמו כן הקים את תחנת הכוח הראשונה של תל אביב, ותחנות כוח נוספות ב יפו, חיפה וטבריה. ב-1932 נחנך מפעל תל-אור לשימוש בחשמל, ואחרי זמן מה הקים רוטנברג את תחנות הכוח המנועיות "רדינג" בתל אביב ו"חיפה א" בחיפה.

פעילות ציבורית

בשנת 1920 אירגן הגנה עצמית של יהודי ירושלים עם זאב ז'בוטינסקי. בשנת 1921 היה מפקד ארגון "ההגנה" בתל אביב. היה חבר מספר פעמים בוועד הלאומי. ניסה למצוא דרך לדו-קיום בין היהודים לערבים וניסה להשכין שלום בין הסתדרות העובדים לבין הרוויזיוניסטים, בין השאר כמתווך בהסכמי בן-גוריון - ז'בוטינסקי הכושלים מ-1934. היה נשיא הוועד הלאומי בתחילת מלחמת העולם השנייה החל משנת 1939 ובתקופה זו לקח את חי יששכר כעוזר אישי.

פטירתו

רוטנברג נפטר בשנת 1942 לאחר מחלה קשה מאוד. בצוואתו ביקש שלא יקראו אתרים ומוסדות על שמו, והדגיש את חשיבות חינוך הנוער: "הנוער שלנו - תקוות עתידנו". את רכושו, כולל ביתו שבחיפה, הוריש ל״אוצר פנחס רוטנברג״ לקידום חינוך הנוער בארץ.[10] את מניותיו בחברת החשמל הוריש למדינת ישראל[דרושה הבהרה]. נקבר בהר הזיתים בירושלים[11].

הנצחתו ודמותו בתרבות

עוד בחייו זכתה דמותו של רוטנברג למעמד מיתולוגי וכבר בשנות החמישים לחייו כונה ״הזקן מנהריים״.

שיר הרשת
מאת מרדכי זעירא

הַזָּקֵן, זָקֵן, הַזָּקֵן מִנַּהֲרַיִם –

הוּא הֵקִים אֶת הַמִּפְעָל.

לֹא הָיָה שָׁם כְּלוּם,

לֹא הָיָה, הָיוּ רַק מַיִם

וְעַכְשָׁו שָׁם לֵב חַשְׁמַל.

הבית הראשון מתוך השיר

ב-1934 כתב והלחין מרדכי זעירא - שעבד אז כפועל פשוט בחברת החשמל - את ״שיר הרשת״, העוסק ביזמתו של רוטנברג, ״הזקן מנהריים״, בהקמת תחנת החשמל[12]. השיר התפשט בארץ כשיר עם, בשינוי קל של המנגינה, ומילותיו זכו לגרסאות מקומיות רבות. השיר סייע לקבע את כינויו ודימויו של רוטנברג בציבור.

בעקבות צוואתו של רוטנברג החלו לפעול יוזמות חינוך בבית רוטנברג שבחיפה. בין השאר קיימו אנשי הבית את ״סמינר רוטנברג״, מוסד להכשרת מורים ומדריכים ולהשכלת מבוגרים שפעל בסיוע הג'וינט בקרב העולים במחנות המעצר בקפריסין[13].

ביוגרפיה ראשונה של רוטנברג, שנכתבה על ידי יעקב יערי-פולסקין, פורסמה עוד בחייו של רוטנברג, בשנת 1939. ב-1990 פורסמה ביוגרפיה פוליטית של רוטנברג בשני כרכים, שנכתבה על ידי ההיסטוריון אלי שאלתיאל[14].

ב-2003 יצא הסרט הישראלי איש החשמל בבימוי אלי כהן. במרכז הסרט ניצבת דמותו של רוטנברג, והוא מתרחש ב-1931, בעת משבר בתחנת הכח בנהריים.

למרות בקשתו בצוואה שלא לקרוא על שמו רחובות ומוסדות, קרויה תחנת הכוח באשקלון על שמו ועל שם אחיו אברהם, שהיה מנהל חברת החשמל אחריו, וכן קרויים על שמו של פנחס רוטנברג רחובות ברמת גן, בראשון לציון, בבאר שבע ובחיפה (יחד עם אחיו - על יד משרדי חברת החשמל).

חיבוריו

פנחס בן-עמי (שם עט) תחיתו הלאומית של העם היהודי, תורגם מיידיש לעברית על ידי אהרן ראובני, נכתב בג'נובה ב-1915, יצא לאור בעברית בתש"ג.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אלי שאלתיאל, פנחס רוטנברג: עלייתו ונפילתו של "איש חזק" בארץ-ישראל, 1879-1942, כרך א', עם עובד 1990, עמ' 32
  2. ^ האינגיניר רוטנברג, העם, 19 באוקטובר 1917
  3. ^ אינז'ניר רוטנברג יוצא לאמריקה, הצפירה, 9 בפברואר 1921
  4. ^ תכנית לעבודות הרבים בארץ ישראל, הצפירה, 15 בספטמבר 1920
  5. ^ על תכניתו של רוטנברג, הצפירה, 7 באוקטובר 1920
  6. ^ בציונות, עיתון המזרחי, 3 בנובמבר 1921
  7. ^ ידיעות אחרונות, דואר היום, 30 במרץ 1921
  8. ^ לקראת ניצולם של הירקון והירדן, דואר היום, 29 במאי 1922
  9. ^ הועידה השנתית של ציוני אמריקה, דואר היום, 18 ביולי 1922
  10. ^ אלי שאלתיאלפנחס רוטנברג, בתוך: זמן יהודי חדש, כרך שני, עמוד 164
  11. ^ כרטיס נפטר: פנחס רוטנברג, הר הזיתים
  12. ^ שיר הרשת, זמרשת
  13. ^ סמינר רוטנברג (הסמינריון למדריכים של הג'וינט על שם פנחס רוטנברג בגירוש קפריסין), מחנה המעיפילים עתלית ע״ש משה סנה
  14. ^ פנחס רוטנברג, הוצאת עם עובד
29 במרץ

29 במרץ הוא היום ה88 בשנה (89 בשנה מעוברת), בשבוע ה-13 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 277 ימים.

3 בינואר

3 בינואר הוא היום השלישי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 362 ימים (363 בשנה מעוברת).

5 במרץ

5 במרץ הוא היום ה־64 בשנה (65 בשנה מעוברת), בשבוע ה-10 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 301 ימים.

אברהם רוטנברג

אברהם רוטנברג היה המנהל השני של חברת החשמל. נולד ברוסיה, אחיו הצעיר של פנחס רוטנברג. היה ממניחי היסוד לבניית תחנות הכוח בנהריה, תל אביב, חיפה ואשדוד. לאחר פטירתו של פנחס רוטנברג, בשנת 1942, ניהל את חברת החשמל במשך 15 שנה.

איש החשמל

איש החשמל הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של אלי כהן שיצא לאקרנים ב-2003.

אלי שאלתיאל

פרופ' אלי שאלתיאל (נולד ב-1945) הוא היסטוריון, סופר ועיתונאי ישראלי.

בית רוטנברג

בית רוטנברג היה ביתו הפרטי של פנחס רוטנברג בחיפה. הבית משמש כמקום לפעילות חינוכית.

הבית, בשדרות הנשיא 77, תוכנן על ידי שמואל רוזוב ונחנך ב-1939. בבניין מרפסות גדולות, שאפיינו בניינים גדולים שנבנו בתקופה. שטח המגרש חופף ברובו לפארק הקייזר ששתלו הטמפלרים.

רוטנברג הספיק להתגורר בבניין זה רק כשנה. בצוואתו הוריש רוטנברג את הבית ואת הגן הנרחב מוקף החומה לטובת פעילות חברתית. ביום השנה לציון מותו של רוטנברג נחנך "המכון לחינוך הנוער ע"ש פנחס רוטנברג". פעולתו הראשונה של המכון הייתה קיום סמינרים לתנועות נוער.

ב-1947 הוחרם הבניין, כמו חלק מהאזור בו הוא שוכן, בידי הצבא הבריטי. צוות המכון עבר למחנות המעצר בקפריסין ושם המשיך בפועלו. אחרי הקמת המדינה עבר המתחם, כמו שאר מתחמי הצבא הבריטי, לרשות צה"ל. רק ב-1958 חזר המתחם ליעודו המקורי ותחת "אוצר פנחס רוטנברג". ב-1964 הוספה לבניין קומה.

בשנים 1993–-2007, פעל בבית רוטנברג בית ספר תיכון דתי. בית ספר זה החל את דרכו כסניף של רשת אמי"ת ובשנותיו האחרונות נפרד מהרשת ונלקח תחת חסותו של הפילנתרופ השווייצרי ברנקו וייס.

חדר העבודה של רוטנברג שומר, ומהווה מעין מוזיאון קטן לפעילותו הענפה.

בקרבת מקום נמצא "בית הציידים". בית זה היה שייך למשפחת נגלר שהיוותה חלק מקבוצה שרצתה לבנות יישוב עם בתים הדומים לבתי הקיץ שהיו ברשותם ביער השחור בגרמניה. הבית תוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד בקצה הצפון-מערבי של כרמלהיים. לאחר קום המדינה נקנה הבית על ידי קרן רוטנברג, שומר, והוא מהווה כיום חלק ממתחם בית רוטנברג. הבית נבנה מעץ, ושרידים המעידים על כך נמצאים בפנים הבית.

גשר (קיבוץ)

גֶּשֶׁר הוא קיבוץ השייך לתנועה הקיבוצית (תק"ם). מיקומו בעמק הירדן, מדרום לכנרת כ-10 ק"מ דרומית לצומת צמח, ובסמוך לכביש 90. הקיבוץ נקרא על שמו של גשר נהריים הקרוב אליו. עברו בו כמה קבוצות מיישבות, בהן קבוצה של אנשי אשדות יעקב, עד שב־1939 הוקם כקיבוץ על ידי גרעין של הנוער העובד וגרעין של עליית נוער מגרמניה.

במקור הוקם הקיבוץ סמוך לגשרי נהריים, במקום בו שכן חאן ממלוכי עתיק, על הגבול הנוכחי עם ממלכת ירדן. לאחר מלחמת העצמאות עבר הקיבוץ לנקודה מערבית יותר, בקרבת המקום הישן.

בחודשים אפריל ומאי 1948, (27-30 באפריל ו 15-22 במאי) הותקף המשק ומצודת המשטרה הבריטית על ידי רגלים, ארטילריה ושריון של הלגיון הירדני והצבא העיראקי שאף חצו את הירדן מערבה והשתלטו על "גבעת גמל". כתוצאה מן העמידה האיתנה של מגיני הקיבוץ כשלו התוקפים מלחדור למשק ולמצודה, ומלפרוץ מערבה לעמק יזרעאל, ונסוגו לעמדות המוצא שלהם מזרחה לנהר. בכך הייתה גשר לאחת הנקודות הבודדות בתחומי מדינת ישראל של החלטת החלוקה שהותקפה וששטחים בסביבתה נתפסו על ידי הלגיון. בסיום המלחמה הוחלט להעביר את הקיבוץ למיקומו הנוכחי, ליד "גבעת גמל" הרחוקה מעט יותר מהגבול, גבוהה יותר טופוגרפית, מאות מטרים מצפון מערב לנקודת ההתיישבות הראשונה.

במלחמת ההתשה בין השנים 1967 עד 1970, הותקף הקיבוץ בירי מרגמות, ירי מנשק קל וחדירות מחבלים.

אחרי הסכם השלום עם ירדן, הקים הקיבוץ במקום ההתיישבות המקורי, את חצר גשר הישנה. אתר המתאר את תולדות הקיבוץ ותחנת הכוח בנהריים, שהוקמה על ידי פנחס רוטנברג. האזור הוכרז כאתר לשימור של המועצה לשימור אתרים.

בסמוך לקיבוץ נמצא האתר הארכאולוגי גשר, הכולל ממצאים מהתקופה הנאוליתית ומתקופת הברונזה התיכונה. כקילומטר וחצי מצפון מערב לקיבוץ, בשיפולי רמת סירין, נמצאת חורבת אדמות, בה אותרו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.

הגדודים העבריים

הגדודים העבריים הם גדודי חיילים יהודים שפעלו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, וחלקם השתתף בכיבוש ארץ ישראל מידי העות'מאנים בכוונה שתרומתם תיזקף לזכות התביעה להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל עת יכון סדר עולמי חדש עם תום המלחמה. הרעיון להקמת הגדודים היה של פנחס רוטנברג ודב בר בורוכוב, והוצא לפועל על ידי זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור, אשר שאפו לכך שבבוא היום יהוו הגדודים את הכוח הצבאי העצמאי של היישוב היהודי בארץ ישראל. חזונם לא התגשם, שכן הגדודים פורקו זמן קצר לאחר המלחמה, אך פעולותיהם תרמו רבות להקמת ארגון ההגנה.

הילכו שניים יחדיו

"הילכו שניים יחדיו" הוא מחזה היסטורי מאת אברהם ב. יהושע, העוסק בפגישות שנערכו בשנת 1934 בלונדון, בין דוד בן-גוריון לזאב ז'בוטינסקי, ביוזמתו של פנחס רוטנברג. תוכן המחזה הוא פרי רוחו של המחבר, אך הוא מתבסס על עובדות היסטוריות אודות האישים המשתתפים בו.

המחזה יצא לאור כספר בשנת 2012, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובאותה שנה הועלה בהפקה משותפת של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון אנסמבל הרצליה, בבימויו של עודד קוטלר.

הקמת תשתית החשמל בתל אביב

הקמת תשתית החשמל בתל אביב וסביבתה החלה בתחילת המאה ה-20. התשתית כללה מערכות ייצור חשמל, הולכה והשנאה והייתה, ברובה, פרי יוזמתו של פנחס רוטנברג. חלקים ממערכות אלו הוכרזו כאתרי מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.[דרוש מקור]

חברות תעופה עבריות ביישוב

חברות תעופה עבריות ביישוב הן חברות תעופה שהוקמו ביישוב העברי בארץ ישראל בשנות השלושים של המאה ה-20. מלבד קיום טיסות מסחריות והכשרה של טייסים בארץ ישראל, תרמו החברות לפעילות הביטחונית של היישוב בחסות המוסדות הלאומיים ולהקמת שירות האוויר של ההגנה, שהיה גלגולו הראשון של חיל האוויר הישראלי.

רוב חברות התעופה המסחריות שהוקמו לא הצליחו להתגבר על הפסדיהן והתפרקו תוך זמן קצר. חברת נתיבי אוויר של פנחס רוטנברג שרדה בעזרת חברת תעופה בריטית, אולם פורקה בשנת 1940 עם גיוס טייסיה לחיל האוויר הבריטי. החברה היחידה שהחזיקה מעמד לאורך זמן, חברת אווירון, עשתה זאת בעזרת מימון של היישוב וההגנה, מפאת חשיבותה הביטחונית.

חברת החשמל לישראל

חברת החשמל לישראל היא חברה ממשלתית וציבורית, מונופול, המייצרת חשמל ומספקת אותו לכל מגזרי המשק בישראל וברשות הפלסטינית. כ-99.85% ממניות החברה מוחזקות בידי הממשלה. פעילותה כוללת ייצור חשמל, הולכה, הַשׁנָאָה, חלוקה, אספקה ומכירת החשמל ללקוחות.

החברה נוסדה ב-29 במרץ 1923 על ידי פנחס רוטנברג, ומובילה את משק החשמל בישראל מאז ועד היום. על אף שמדובר בחברה בבעלות המדינה - המשאבים הנחוצים לפיתוח משק החשמל מגויסים על ידי החברה ממקורות עצמיים ובאמצעות גיוסי הון בישראל ובחו"ל, ואינם ממומנים מתקציב המדינה, אך מקבלים ערבות ממשלתית.

נכון ל-30 בספטמבר 2015, החברה מעסיקה כ-12,400 עובדים ומספקת שירות לכ-2.5 מיליון בתי אב בישראל.

י"ב בשבט

י"ב בשבט הוא היום השנים-עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השנים-עשר בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ב שבט היא פרשת בשלח. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

י"ד בטבת

י"ד בטבת הוא היום הארבעה עשר בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הארבעה עשר בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ד טבת היא

ברב השנים פרשת ויחי. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת שמות.

י"ט באדר

י"ט באדר הוא היום התשעה עשר בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשעה עשר בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

יום ראשון העקוב מדם (1905)

יום ראשון העקוב מדם (ברוסית: Кровавое воскресенье) אירע ב-22 בינואר 1905 והתחיל את מהפכת 1905. מפגינים בלתי חמושים החלו לצעוד לעבר ארמון החורף של הצאר בסנקט פטרבורג. יום קודם לכך, בישיבה בראשות שר הפנים פיוטר סביאטופולק-מירסקי סוכם לא לתת למפגינים להגיע לכיכר הארמון. חיילי המשמר המלכותי של הצאר ניקולאי השני ירו במפגינים. מארגן האירוע היה גאורגי גפון, איש דת, סוכן שתול לשעבר של המשטרה החשאית הצארית, ומנהיג תנועת פועלים פופולרית.

סעדיה איתין

סעדיה (איסיי) איתין (לעיתים אתין) (20 באפריל 1890 – 11 באפריל 1971) היה המהנדס הראשון של חברת החשמל וראשון למתכנני רשת החשמל בארץ ישראל, וכן המהנדס הראשי שלה מפתיחתה הרשמית ועד לפרישתו לגמלאות באוגוסט 1955.

תחנת הכוח רוטנברג

תחנת הכוח רוטנברג היא תחנת הכוח קיטורית באשקלון, השנייה בגודלה בארץ מבחינת הספק.

התחנה קרויה על שמו של פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, ועל שם אחיו, אברהם רוטנברג, ממשיך דרכו בניהול החברה. התחנה ממוקמת על חוף הים התיכון סמוך לעיר אשקלון, ומופעלת על ידי חברת החשמל לישראל, והיא התחנה הקיטורית החדשה מבין 5 התחנות הקיטוריות בארץ. כושר הייצור של התחנה מהווה כרבע מכושר הייצור של חברת החשמל.

התחנה בנויה על החוף כיוון שהיא פועלת בטכנולוגייה קיטורית ומשתמשת במי הים לקירור, וכן מוזנת בפחם הנפרק מאוניות משא ברציף מיוחד בסמוך לה. התחנה כוללת ארבע יחידות לייצור חשמל.

בשנת 2008 אושר "פרויקט D": הרחבת התחנה על ידי הוספת שתי יחידות נוספות המוזנות פחם אף הן. באפריל 2017 שר התשתיות הלאומיות ביטל את הפרויקט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.