פליקס מנדלסון-ברתולדי

יעקב לודוויג פליקס מנדלסון-בארתולדיגרמנית: Jakob Ludwig Felix Mendelssohn Bartholdy;‏ 3 בפברואר 1809 - 4 בנובמבר 1847) היה מלחין גרמני, יהודי מומר.

פליקס מנדלסון-ברתולדי
Felix Mendelssohn Bartholdy
פליקס מנדלסון
דיוקן מ-1829 מאת James Warren Childe
זרם רומנטית

קורות חיים

Felix Mendelssohn Leipzig study-Contemporary view
חדר העבודה של פליקס מנדלסון בלייפציג

פליקס מנדלסון נולד בהמבורג (אז עיר קיסרית חופשית באימפריה הרומית הקדושה, כיום בגרמניה) למשפחה יהודית מתבוללת. סבו היה הפילוסוף היהודי הנודע משה מנדלסון. אביו אברהם היה בנקאי, ואמו לאה לבית זאלומון (Salomon) הייתה מוזיקאית חובבת ברמה גבוהה, והיא שלימדה אותו לראשונה מוזיקה. בניגוד למוזיקאים רבים בני תקופתו, גדל מנדלסון במשפחה אמידה למדי. הוריו האמינו שכדי להשתלב בחברה הגרמנית יהא עליהם להמיר את דתם. הוריו לא ערכו לו ברית מילה ובגיל שש הוטבל עם שלושת אחיו והיה לנוצרי פרוטסטנטי. כעבור כמה שנים הוטבלו גם הוריו לנצרות. האב החליט לשנות גם את שם המשפחה ובחר להשתמש בשם ברתולדי, כפי שבחר לעצמו גיסו (אחי אשתו), כמה שנים קודם לכן כשהוטבל לנצרות. למרות הלחץ שהפעיל עליו אביו ואף על פי שהיה נוצרי אדוק, סירב פליקס עד סוף ימיו לוותר גם על השם מנדלסון.

כבר בילדותו ניכרה בו גאונות מוזיקלית. בגיל 9 ניגן מנדלסון לראשונה בקונצרט פומבי, ובגיל 11 התחיל לחבר מוזיקה. גם אחיו ואחיותיו גילו כשרון מוזיקלי. פאני אחותו נהגה אף היא להלחין מוזיקה ושניהם הרבו לנגן את יצירותיהם על פסנתר, כאשר רבקה אחותו הייתה מזמרת ופאול אחיו ניגן בצ'לו. בגיל 15 חיבר מנדלסון את הסימפוניה הראשונה שלו, ובגיל 17 חיבר את אחת היצירות הנודעות ביותר שלו: "הפתיחה לחלום ליל קיץ" על פי מחזהו של ויליאם שייקספיר. ו-17 שנה אחרי כן חיבר את הפרקים הנוספים ל"חלום ליל קיץ", לרבות "מארש החתונה" המפורסם.

מגיל 20 סייר מנדלסון בארצות אירופה ובמהרה כבש את המרכזים המוזיקליים ביבשת וקנה לו שם של מנצח מזהיר. ביקורו באיטליה ובסקוטלנד העניק לו השראה לחיבור כמה מהיצירות הידועות שלו: את הפתיחה "מערת פינגאל" כתב בגרסתה הראשונה כבר בשנת 1830, ואז החל לחבר את הסימפוניה השלישית "הסקוטית" אך סיימה רק תריסר שנים מאוחר יותר. את הסימפוניה הרביעית "האיטלקית" חיבר עד 1833. בנוסעו לאנגליה התוודע למוזיקה של גאורג פרידריך הנדל וברוח זו כתב את האורטוריה אליה, שהיא מהחשובות ביצירות על רקע מקראי.

בשנת 1833 מונה מנדלסון למנהל התזמורת של דיסלדורף. מ-1835 היה במשך כמה שנים מנצחה של תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, אחת מן המעולות בגרמניה באותם ימים. הוא היה מנצח מהולל והרבה להשמיע לקהל המוקסם יצירות מעולות, ובהן השמעות ראשונות של יצירות מופת, בהן הסימפוניה התשיעית מאת פרנץ שוברט, שרק כעבור עשר שנים לאחר חיבורה, בוצעה נגינת הבכורה שלה על ידי תזמורתו של מנדלסון. כמו כן החזיר לתודעת העולם את יוהאן סבסטיאן באך שבלעדיו היה נשכח כליל, ובעיקר נודע בביצוע המתאוס פסיון של באך. בשנת 1843 ייסד מנדלסון את בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג והמשיך לפעול בו עד יום מותו. שם נפטר כעבור ארבע שנים בגיל 38. בשנת 2009, לרגל 200 שנה להולדתו, הוציא הדואר הגרמני בול לזכרו.

DPAG 2009 Felix Mendelssohn Bartholdy
פליקס מנדלסון על בול גרמני לציון מאתיים שנה להולדתו (2009)
Statue of Felix Mendelssohn-Interior of Neues Gewandhaus
פסל של פליקס מנדלסון בבניין תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג

סגנון מוזיקלי

Mendelssohn-Denkmal-Leipzig Kohut-1-S41-cropped
אנדרטת מנדלסון בלייפציג שנהרסה על ידי הנאצים
Mendelssohn Statue Thomaskirche
האנדרטה המשוחזרת של מנדלסון ליד כנסיית תומאס בלייפציג

מנדלסון היה מלחין פורה וקל כתיבה. סגנונו מצטיין בקלילות נעימה והמוזיקה שלו קולחת ומענגת את מאזיניה. מקום חשוב ביצירותיו לפסנתר תופסים "הוואריאציות הרציניות" ו"השירים ללא מילים" – אלה הן פיסות זעירות ופיוטיות המנוגנות תכופות על ידי פסנתרנים מתחילים. מנדלסון נמנה עם חוג מקורביהם של מספר מלחינים והיה ידידו הקרוב של רוברט שומאן, יחדיו עיצבו את הסגנון הרומאנטי המוקדם בגרמניה. כתבי ידו נשמרים בספרייה הממלכתית של ברלין.

תגובות אנטישמיות

בחיבורו האנטישמי "היהדות במוזיקה", כתב המלחין הגרמני ריכרד ואגנר כי המוזיקה המופקת על ידי מלחינים בעלי רקע יהודי כדוגמת פליקס מנדלסון וג'אקומו מאיירבר היא "מתוקה ומצלצלת ללא עומק", רדודה ומלאכותית שיש בה סממנים של מוזיקה דתית הניזונה מהפולחן היהודי בבית הכנסת, המחקה באופן שטחי את המוזיקה האמיתית ששורשיה ב"רוח האמיתית של הפולק (העם)". צ'ייקובסקי הגיב במאמר תגובה אירוני על דברי ואגנר (Русские ведомости, 29.11.1872): "האם זה לא מביש שהיהודי הכשרוני ביותר הזה מצליח בערמומיות חתרנית לגרום הנאה לאנושות ביצירותיו היפות עם הכלים המוזיקליים במקום שהוא ירדים את האנושות בכנות הגרמנית כמו ואגנר - באופרות הארוכות והקשות, רבות הרעש ולעיתים המשעממות לגמרי". בהשפעת ואגנר ובהתאם לחוקי הגזע שלה, החרימה המפלגה הנאצית את מנדלסון והכריזה עליו מלחמת חורמה, בניסיון למחוק לו כל סימן וזכר. את ה"שירים ללא מילים" המפורסמים שלו אמנם הדפיסו, כי היו אלה מנגינות פופולריות ומוכרות מדי, אך רשמו ש"מחבר היצירות אינו ידוע". הנאצים גם החרימו את יצירתו "חלום ליל קיץ", והמלחין קארל אורף קיבל על עצמו להלחין מוזיקה חלופית למחזה. הם הרסו בשנת 1936 את האנדרטה לזכר מנדלסון, שהוקמה בחזית הגוונדהאוס, מקום משכנה של תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, בשנת 1900. בשנת 2008 נחנכה אנדרטה משוחזרת של מנדלסון, ליד כנסיית סנט תומאס.

מיצירותיו

  • חמש סימפוניות :סימפוניה מס' 1 בדו מינור, סימפוניה מס' 2 - "שיר תהילה" עם חלק אחרון שהוא קנטטה לסולנים ומקהלה, סימפוניה מס' 3 בלה מינור - "הסימפוניה הסקוטית", סימפוניה מס' 4 בלה מז'ור - "הסימפוניה האיטלקית", סימפוניה מס' 5 ברה מינור - "הרפורמציה".
  • 12 סימפוניות לכלי קשת (יצירות נעורים שפורסמו לאחר מותו)
  • שני קונצ'רטי לכינור (האחד מוכר ביותר, במי מינור אופוס 64 ואילו השני ברה מינור, הפחות מוכר, כתוב לכינור ולתזמורת מיתרים - יצירת נעורים)
  • שני קונצ'רטי לפסנתר ( מס' 1 בסול מינור אופוס 25, מס' 2 ברה מינור אופוס 40)
  • קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 במי מינור (נמצאו קטעים ממנו לאחר מותו שחוברו ליצירה אחת על ידי המלחין האיטלקי מרצלו בופליני)[1]
  • שני קונצ'רטי לשני פסנתרים ותזמורת
  • קונצ'רטו לכינור, פסנתר ותזמורת.
  • "חלום ליל קיץ" (פתיחה ומוזיקה בימתית כולל הפרק "מארש החתונה")
  • האורטוריות "אליהו", "פאולוס"
  • הפתיחות: "מערת פינגאל" (ההברידים), שלוות הים ונסיעה צלחה, מלוזינה היפה, רואי בלא, עתליה
  • שירים לקול ולפסנתר (שניים מן המוכרים בהם: "ברכת בוקר", "על כנפי השיר").
  • שתי שלישיות (ברה מינור אופוס 49, בדו מינור אופוס 66) לכינור, צ'לו ופסנתר.
  • שמיניה לכלי קשת אופוס 20 במי במול מז'ור
  • שבע רביעיות כלי קשת (אופוס 12 במי במול מז'ור, אופוס 13 בלה מז'ור, אופוס 44 ברה מז'ור, מי מינור, מי במול מז'ור, אופוס 80 בפה מינור, 4 קטעים לרביעיית כלי קשת אופוס 81)
  • שלוש רביעיות לפסנתר וכלי קשת (אופוס 1 בדו מינור, אופוס 2 ברה מז'ור, אופוס 3 בסי מינור - חוברו בהיות מנדלסון בן 13)
  • שתי חמישיות לכלי קשת (אופוס 18 בלה מז'ור, אופוס 87 בסי במול מז'ור)
  • שישיה לפסנתר וכלי קשת אופוס 110 ברה מז'ור
  • שלוש סונטות לכינור ופסנתר (בפה מז'ור (1820), בפה מז'ור (1838), בפה מינור אופוס 4
  • שתי סונטות לצ'לו ופסנתר (בסי במול מז'ור אופוס 45, ברה מז'ור אופוס 58)
  • סונטה לפסנתר וקלרנית
  • סונטה לפסנתר וויולה
  • שני קטעים לפסנתר, קלרנית ובאסט או בסון (אופוס 113 בפה מינור, אופוס 114 בפה מז'ור)
  • יצירות לפסנתר סולו:שירים ללא מילים, קפריצ'י, סונאטות וריאציות.
  • יצירות למקהלה ותזמורת לפי מילים מספר תהלים או הקנטטה "ליל ואלפורגיס הראשון".

ראו גם

לקריאה נוספת

  • פייר לה-מור, מעבר לתשוקה, חיי פליקס מנדלסון-ברתולדי, תרגמה שרה רזי, הוצאת "עירית", תל אביב, תשי"ט.
  • מוזל מושנסקי, מנדלסון, תרגמה אביבה שלח, הוצאת דביר, 1989.
  • פיליפ רדקליף, מנדלסון, תרגום: גבי פלג, הוצאת כתר, 1990.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מרצלו בופליני
1809

שנת 1809 היא השנה התשיעית במאה ה-19. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1809 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

3 בפברואר

3 בפברואר הוא היום ה-34 בשנה, בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 331 ימים (332 בשנה מעוברת).

4 בנובמבר

4 בנובמבר הוא היום ה-308 בשנה בלוח הגרגוריאני (309 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 57 ימים.

אברהם מנדלסון-ברתולדי

אברהם ארנסט מנדלסון-ברתולדי (בגרמנית: Abraham Ernst Mendelssohn Bartholdy‏; 10 בדצמבר 1776 - 19 בדצמבר 1835), בנקאי גרמני יהודי מומר, בנו של הפילוסוף משה מנדלסון ואביהם של המלחינים פליקס מנדלסון-ברתולדי ופאני מנדלסון.

ארמון בקינגהאם

ארמון בקינגהאם (באנגלית: Buckingham Palace) הוא ארמון המלוכה הבריטי בלונדון, בריטניה. זהו משכנה הקבוע של המלכה אליזבת השנייה, על אף שהיא חיה ומתגוררת גם בארמונות נוספים.

ארתור סאליבן

סר ארתור סימור סאליבן (באנגלית: Arthur Sullivan;‏ 13 במאי 1842 - 22 בנובמבר 1900) היה מלחין אנגלי שנודע בעיקר בגלל המוזיקה שחיבר לאופרטות שכתב ויליאם ס. גילברט.

אביו היה מנצח תזמורת כלי נשיפה וכך רכש סאליבן הילד את ידיעותיו הראשונות במוזיקה. בגיל צעיר זכה במלגה על שם פליקס מנדלסון-ברתולדי שאיפשרה את לימודיו באקדמיה המלכותית בלונדון ולאחר מכן בקונסבטוריון בלייפציג. בתחילה חיבר יצירות לתזמורת - סימפוניה, קונצ'רטו לצ'לו, מוזיקה למחזה הסערה של שייקספיר וכן מוזיקה דתית והימנונים לכנסייה.

בשנת 1871 פגש בלבריתן ויליאם ס. גילברט ומאז התחילה תקופה ארוכה של שיתוף פעולה שהניבה 14 אופרטות (באנגליה הן מכונות "אופרות קומיות"). הצמד הצליח מאוד, ובשנת 1881 בנה האמרגן ריצ'רד ד'וילי קארט תיאטרון בלונדון שנועד להעלות את ההפקות של גילברט וסאליבן. התיאטרון נקרא תיאטרון סבוי וכך נקבע המונח - "אופרת סבוי".

פעילותם של גילברט וסאליבן היוותה חלק חשוב בתרבות של התקופה הוויקטוריאנית באנגליה, במקביל לפעולתם של יוהאן שטראוס בווינה וז'אק אופנבאך בפריז.

בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג

אוניברסיטת לייפציג למוזיקה ולתיאטרון (בגרמנית: Hochschule für Musik und Theater "Felix Mendelssohn Bartholdy" Leipzig) היא אוניברסיטה ציבורית בלייפציג, סקסוניה, גרמניה. האוניברסיטה, שפליקס מנדלסון ייסד ב-1843

כקונסרבטוריון למוזיקה, היא בית הספר הגבוה למוזיקה הוותיק ביותר בגרמניה.

המוסד כולל את "המכון למוזיקה כנסייתית" המסורתי, שייסד קרל שטראובה (1873 - 1950) ב-1919. בשנת 1972 נקרא בית הספר למוזיקה על שם מייסדו, פליקס מנדלסון ברתולדי. בשנת 1992 צורף "בית הספר האנס אוטו לדרמה בלייפציג", בית הספר הוותיק ביותר לדרמה בגרמניה, לאוניברסיטה.

מלכתחילה היה קשר הדוק בין חניכות וניסיון מעשי עם התזמורת הגוונדהאוס והאופרה של לייפציג, כמו גם תיאטראות בחמניץ (התיאטרון העירוני של חמניץ), התיאטרון הממלכתי של דרזדן, תיאטרון האלה, תיאטרון לייפציג והתיאטרון הגרמני הלאומי בוויימאר.

האוניברסיטה למוזיקה ותיאטרון היא אחת מ-365 אתרים שנבחרו בשנת 2009 על ידי הקבינט של גרמניה ומשרד נציג התעשייה והמסחר של גרמניה למבצע "גרמניה - ארץ של רעיונות".

דניאל איציג

דניאל איציג (בגרמנית: Daniel Itzig; גם: דניאל יפה; 1723 - 21 במאי 1799), היה בנקאי וסוחר יהודי גרמני, יהודי החצר של פרידריך הגדול ושל פרידריך וילהלם השני מלכי פרוסיה, מראשי הקהילה היהודית בברלין.

נולד למשפחת סוחרים עשירה, ואשתו, מרים, הייתה מצאצאי הרמ"א והש"ך. החזיק בבנק גדול, חלק מהזמן בשותפות עם פייטל היינה אפריים, וכן בבתי חרושת לעופרת ולשמן. בפעילותו התעשייתית והמסחרית במלחמת שבע השנים סייע לפרידריך הגדול מלך פרוסיה והתעשר מאוד בעצמו. ב-1756 מסר לידיו פרידריך הגדול את המטבעה המלכותית וב-1797 מינה אותו פרידריך וילהלם השני להיות בנקאי החצר של פרוסיה. הוא היה מן היהודים המועטים שקיבלו זכויות אזרחיות מלאות בפרוסיה בתוקף היותם "יהודים מועילים". פרידריך וילהלם השני גם מינה אותו לעמוד בראש ועדה שתדון במצב האזרחי של היהודים ובדרכים לשיפורו. בוועדה ישב גם חתנו, דוד פרידלנדר.

איציג תמך מבחינה כספית במשכילים מוקדמים ובאנשי תנועת ההשכלה, ובהם בין השאר ישראל מזמושץ, שמואל רומאנלי ויצחק סטנוב. ב-1761 החל לתכנן את הקמתו של בית ספר לילדי עניים יהודים בברלין, וב-1778 פתחו בנו יצחק דניאל איציג וחתנו דוד פרידלנדר את בית הספר החופשי (פריישולע, Freischule) "חברת חינוך נערים". בית ספר זה ובית הדפוס שפעל לצדו, בתמיכה כספית של איציג, היו מן המפעלים המרכזיים של תנועת ההשכלה בברלין. הוא גם החזיק בית מדרש של תלמידי חכמים ברוח המסורת, והביא לברלין את הרבנים צבי הירש לוין ויוסף תאומים כדי שישמשו שם כרבני הקהילה. ב-1782 עמד לצדו של נפתלי הרץ וייזל בפולמוס על החוברת "דברי שלום ואמת", והפעיל את כובד השפעתו כנגד הרבנים שביקשו להחרים את החוברת; אך מנגד סייע לשכנע את הרב צבי הירש לוין שלא לעזוב את הקהילה בעקבות הפרשה.

איציג שימש כפרנס וכמנהיג הראשי של קהילת ברלין ושל כל קהילות פרוסיה מ-1764 עד מותו ב-1799. הוא היה גם אספן של ספרים ובאוספו היו גם כמה וכמה כתבי יד. החותמת שלו מופיעה בכל ספריו באוסף: "דניאל בר"א [=בן רב איציק] ז"ל." הוא הוליד שלושה עשר ילדים, שהם וצאצאיהם היו דמויות מרכזיות בתולדות יהודי גרמניה. שתיים מנכדותיו התחתנו עם שניים מבניו של משה מנדלסון, אברהם (אביו של פליקס מנדלסון-ברתולדי) ונתן.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית

התזמורת הפילהרמונית הישראלית היא התזמורת הפילהרמונית העיקרית והידועה ביותר במדינת ישראל.

חלום ליל קיץ

חלום ליל קיץ (באנגלית: A Midsummer Night's Dream, חלום ליל אמצע הקיץ) הוא מחזה, קומדיה רומנטית, מאת ויליאם שייקספיר שנכתב בשלהי המאה ה-16. במחזה, המתרחש באתונה וביער הסמוך לה, מסופרים שלושה סיפורים מקבילים, המשתלבים זה בזה: סיפורם של ארבעה צעירים הקשורים ביניהם בקשרי אהבה מורכבים, סיפורה של חבורת שחקנים חובבים וסיפורם של הפיות ושאר שוכני היער. עיקר המחזה מתרחש בליל קיץ אחד, ביער הסמוך לאתונה.

המחזה הוא אחד המחזות הפופולריים ביותר של שייקספיר, אף שסמיואל פיפס, בן המאה ה-17, כתב ביומנו: "זהו המחזה המגוחך והתפל ביותר שאי פעם ראיתי בחיי".

לייפציג

לייפציג (גרמנית: Leipzig, להאזנה (מידע • עזרה), סורבית: Lipsk) (בעבר נקראה גם ליפסיא Lipsia) היא העיר הגדולה ביותר במדינת סקסוניה שבגרמניה והעיר ה-13 בגודלה בגרמניה.

שם העיר נגזר מהמילה הסלבית Lipa שפירושה תרזה.

מוזיקת ליווי

מוזיקת ליווי (באנגלית: Incidental music) היא מוזיקה המלווה מחזה, תוכנית טלוויזיה, תוכנית רדיו, משחק וידאו, או כל אירוע שמרכז העניין בו אינו המוזיקה. המושג בדרך כלל לא מתייחס למוזיקה המלווה סרטים, הנקראת פסקול.

מוזיקת ליווי משמשת להוספת אווירה לאירועים המתרחשים בעלילה. לדוגמה, מוזיקת ליווי יכולה לבוא ברגעים דרמטים בעלילה, להוסיף נופך, או להצביע על סכנה מתקרבת, או שהיא יכולה לבוא בין או בסוף המערכות במחזה.

ידוע שכבר בימי היוונים נוגנה מוזיקה בעת העלאת מחזות. בין היצירות המפורסמות, אפשר למצוא את אגמונט שכתב לודוויג ואן בטהובן, Rosamunde שכתב פרנץ שוברט, מוזיקה לחלום ליל קיץ של שייקספיר מאת פליקס מנדלסון-ברתולדי, מוזיקה ל-L'Arlésienne של אלפונס דודה מאת ז'ורז' ביזה ופר גינט של הנריק איבסן מאת אדוורד גריג. יצירות שזכו להצלחה רבה, כמו המצוינת לעיל, מנוגנות היום לרוב מחוץ לקונטקסט של המחזה.

מנדלסון

מנדלסון הוא שם משפחה שמקורו ביהודי אשכנז. פירושו ביידיש הוא בנו של מנדל, או בן-מנחם. מבין נושאי שם משפחה זה, יש כאלה ששם משפחתם כתוב ומבטא בגרמנית: מנדלסזון (Mendelssohn) ומשפחות אחרות עם שמות כתובים ומבטאים מנדלזון (Mendelsohn או Mendelson).

האם התכוונתם ל...

משפחת מנדלסון

משפחת מנדלסון היא משפחה מיוחסת שהשפיעה רבות בכלל יהודי גרמניה ובפרט בחוגי תנועת ההשכלה היהודית, ממשפחה זו יצאו אנשי ציבור, מדענים, מוזיקאים ופילוסופים בעלי שם עולמי.

עוגב

עוגב (בלעז: אורגן; מיוונית: όργανον) הוא כלי מקלדת, בדרך כלל גדול מאוד, המפיק צליל מהרעדה של אוויר. למרות שקיימים עוגבים הקטנים מפסנתר, עוגב הוא כלי הנגינה הגדול בעולם, היות שעוגב ממוצע גדול בהרבה מכל כלי נגינה אחר.

בניגוד לכלי מקלדת אחרים כגון פסנתר, צ'מבלו וקלאוויקורד אשר צלילם מופק מרעידת מיתרים – הפקת הצליל בעוגב נוצרת מהרעדה של אוויר בעזרת לשוניות, כמו בכלי נשיפה מעץ. הצליל מופק בו באמצעות מפוח הנושף אוויר דרך צינורות. רוב העוגבים העתיקים נמצאים על קירותיהן הקדמיים או האחוריים של כנסיות. עוגבים רבים נמצאים באולמות קונצרטים.

פנטזיה ברילאנטית עם וריאציות

פנטזיה ברליאנטית עם וריאציות (בגרמנית: Fantaisie Brillante mit Variationen) היא יצירה לשני פסנתרים ותזמורת מאת פליקס מנדלסון-ברתולדי ומורו, איגנץ מושלס.

קומדיה סקסית של ליל קיץ

קומדיה סקסית של ליל קיץ (אנגלית: A Midsummer Night's Sex Comed) הוא סרט שנכתב ובויים בשנת 1982 בידי וודי אלן, בו הוא מככב לצד חוזה פרר, מיה פארו וטוני רוברטס.

הסרט מספר על שלושה זוגות אשר יוצאים לנפוש יחדיו בכפר ליד יער, לו מיוחסים כוחות מיסטיים המשפיעים באופן מתעתע על היחסים בין הזוגות.

סיפור הסרט נכתב בהשראת סרטו של אינגמר ברגמן "חיוכי ליל קיץ".

זהו סרטו הראשון של וודי אלן בו מככבת מיה פארו בתפקיד אשר יועד במקור לדיאן קיטון שהייתה עסוקה מכדי לככב בו. הן פארו והן קיטון ניהלו עם אלן מערכת יחסים רומנטית בתקופות שונות. שחקן נוסף שהתבלט בסרט היה חוזה פרר אשר גילם את דמותו של הפילוסוף המתנשא והספקן לאופולד.

הגם שסרט זה נעשה בתקופת פריחה של אלן, אין זה מסרטיו המוכרים.

רונדו קפריצ'יוזו (מנדלסון)

רונדו קפריצ'יוזו במי מז'ור (אופ. 14) היא יצירה לפסנתר סולו מאת המלחין הגרמני פליקס מנדלסון-ברתולדי. היצירה נכתבה ב-1830, ופורסמה באותה השנה.

תזמורת הגוונדהאוס

תזמורת הגוונדהאוס (גרמנית: Gewandhausorchester) מלייפציג היא תזמורת גרמנית שמקום מושבה הקבוע בלייפציג, גרמניה. היא קרויה על שם אולם הקונצרטים שבו היא שוכנת, הגוונדהאוס ("בית האריג").

ראשיתם של הקונצרטים בלייפציג בשנת 1743. תחילה קיימו אותם בבתים פרטיים, ואחר כך בפונדק, לפני שהתזמורת עברה לגוונדהאוס בשנת 1781. בראשית המאה ה-19 היה פליקס מנדלסון-ברתולדי מנצחה הראשי. בשנת 1885 עברה התזמורת לאולם חדש. בשנת 1936 הרסו הנאצים את האנדרטה לזכר מנדלסון שהוקמה בחזית בית הגוונדהאוס. בשנת 1944 נהרס אולם הגוונדהאוס. הבניין הנוכחי הוא הבניין השלישי הנושא שם זה. הוא נפתח בשנת 1981. בשנת 2008 נחנכה מחדש אנדרטה משוחזרת של מנדלסון, ליד כנסיית סנט תומאס.

בשנים הראשונות לקיום התזמורת היה קשר הדוק בין התזמורת לבין מקהלת הנערים סנט תומאס. המקהלה פעלה בהנהלת עיריית לייפציג, והודות לקשריה עם המקהלה, זכתה התזמורת למעמדה כמוסד עירוני. במשך שנים רבות כיהנה מקהלת סנט תומאס כמקהלה הרשמית של תזמורת הגוונדהאוס, ועד סוף המאה ה-19 הופיעה עמה בקביעות. התזמורת והמקהלה הרבו להופיע בשתי הכנסיות העיקריות של לייפציג - סנט ניקולאי וסנט תומאס.על ביצוע המוזיקה הליטורגית בכנסיות אלה היו אחראים חלילני העיר. עקב הביקוש הגובר והולך למוזיקה במהלך המאה ה-18, היה עליהם לגייס נגנים נוספים, כדי לעמוד בהתחייבויותיהם. נגנים אלה באו, במספרים גדלים והולכים, משורות התזמורת.

בשנת 1789 קיבל המנהל המוזיקלי של תזמורת הגוונדהאוס, יוהאן אדם הילר, את הסכמת מועצת העיר לקבל עוד שבעה נגנים בשכר מלא לתזמורת הכנסייה, שאותם הביא מתזמורת הגוונדהאוס. מכאן ואילך היה תפקידו הרשמי של הילר מנצח ומנהל מוזיקלי מטעם העירייה. בשנת 1835 התמנה פליקס מנדלסון למנהל המוזיקלי והמנצח הראשי של תזמורת הכנסייה, ובשנת 1840 זכו 27 הנגנים, שהיוו את גרעין התזמורת והיו זכאים לתשלום גמלאות, למעמד של תזמורת העיר, שחייב אותם להשתתף בטקסי הפולחן בשתי הכנסיות הראשיות, בימי ראשון ובחגים. מנדלסון השתדל לשכנע את מועצת העיר לקבל לשורות התזמורת העירונית את כל נגני הגוונדהאוס, ולאחר שנים רבות, רק ב-1920, הושגה המטרה וכל נגני תזמורת הגוונדהאוס היו לעובדים בעיריית לייפציג.עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, בוטלו הופעות התזמורת ומקהלת תומאס בכנסיות. בשנות מלחמת העולם השנייה הופיעו התזמורת והמקהלה רק בנגינה ושירה של מוטטים, שבוצעו מדי שבת. הופעות אלה של שבת אחר הצהריים המשיכו להוות נקודת שיא בלוח ההופעות של נערי המקהלה. המקהלה והתזמורת ממשיכות להופיע עד היום בטקסי התפילה בכנסייה בביצוע קנטטה של יוהאן סבסטיאן באך, שהיה מנצח המקהלה. [דרוש מקור]בין המנצחים המאוחרים יותר ארתור ניקיש, וילהלם פורטוונגלר, ברונו ולטר, ואצלב נוימן, ומשנת 1970 עד 1996 קורט מאזור. ב-1998 קיבל עליו הרברט בלומסטדט את המשרה, עד 2005. מחליפו הוא ריקרדו שאיי שסיים בשנת 2016 את תפקידו.

המנצח הלטבי אנדריס נלסונס התחיל את כהונתו כמנהל המוזיקלי של התזמורת בשנת 2018.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.