פלי"ם

פלי"ם (הלחם של פלמ"ח וים, ולא ראשי תיבות על אף שנכתב עם גרשיים) הייתה הזרוע הצבאית הימית של הפלמ"ח, הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה" בארץ ישראל בשנים 19411948.

פעילותה של הפלוגה (פלוגה י' של הפלמ"ח) התמקדה בהעפלה ובביצוע פעולות חבלה ימית כנגד הצי הבריטי, אך אנשיה השתתפו גם בלחימה היבשתית. בתחילת 1948 השתתפו כ-200 מימאי הפלי"ם במבצע 'נחשון' להסרת המצור מעל ירושלים, כ-70 מהם נקברו בבית הקברות בקריית ענבים. במהלך מלחמת העצמאות המשיכו ימאי הפלי"ם להוביל את אוניות המעפילים והעולים וכן את אוניות הרכש. בשיאה כללה הפלוגה הימית כ-370 איש, מהם כ-250 בוגרי עשרה קורסים למפקדי סירות וכ-100 בוגרי חמישה קורסי חובלים. החל ב-1946 הצטרפו אליהם מעל 200 צעירים יהודים מצפון אמריקה - מח"ל עליה ב' - שהפעילו 10 אניות מעפילים שנרכשו בארצות הברית.

פלי"ם
Semel palyam
אירועים ותאריכים
PikiWiki Israel 20700 The Palmach
אימון ימי בשדות ים
PikiWiki Israel 20722 The Palmach
אימון ימי של הפלמ"ח בשדות ים, 1944
אוניית המעפילים אף על פי כן - על גשר הפיקוד
איש הפלי"ם עוסק בניווט אוניית המעפילים "אף על פי כן"
Palyam001
אתר הפלי"ם בקיסריה, פסל - עוגן
Palyam004
אתר הפלי"ם בקיסריה, פסל - מפת פעילות אוניות המעפילים

תחילת הדרך

ה"הגנה" והפלמ"ח היו מעורבים בפעילות ימית ובהעפלה עוד לפני מלחמת העולם השנייה, למשל ב-8 ביולי 1939 נפתח קורס של ההגנה שמטרתו הייתה להכשיר אנשים לליווי אוניות מעפילים והורדת מעפילים ביישובי החוף[1], אולם לא היה גוף שעיסוקו רק בלוחמה ימית. ב-9 באוגוסט 1939 איש הפו"ם ישראל נורדין הטביע את סירת המשטרה החדישה "סינבד 2" שעסקה בגילוי והרתעה של ספינות מעפילים. בפיצוץ נהרג קצין בריטי אחד[2]. ב-18 במאי 1941 נשלחו כ"ג יורדי הסירה.

בדצמבר 1943, נענה יצחק שדה ליוזמה שבאה מלוחמים בשטח ואישר להקים במסגרת הפלמ"ח מחלקה ימית שבראשה הועמד זלמן פרח. המחלקה נועדה למלא את המחסור בימאים-לוחמים שנוצר לאחר היעלמות כ"ג יורדי הסירה במאי 1941.

הקמת המחלקה נועדה לענות על שני צרכים: בניית יכולת לחימה ימית וסיוע במפעל ההעפלה שארגן המוסד לעלייה ב'. בראשית 1944, כאשר הוקמה פלוגת המטה של הפלמ"ח (פלוגה ז'), רוכזו בה כל המחלקות המיוחדות של הפלמ"ח ובכללן המחלקה הימית. תפקידי היחידה הוגדרו כדלקמן: א) ביצוע העפלה, ב) חבלה ימית, ג) תובלה ימית, ד) יחידות נחיתה מהים.[3]
עם הקמת המחלקה הוחל להכשיר לוחמים במקצועות הימיים, בעיקר במסגרת קורסים להכשרת מפקדי סירות שהתקיימו בקיבוץ שדות ים, ששימש כבסיס העיקרי של הפלוגה. מפקד הקורס הראשון, שנפתח בינואר 1943, היה יעקב סלומון והדריכו בו, בין השאר, שמואל טנקוס ומרדכי לימון שלימים פיקדו על חיל הים הישראלי. הקורס נמשך שלושה חודשים והשתתפו בו 35 לוחמים מראשוני הפלמ"ח. הלימודים בקורס כללו מגוון נושאים: שחייה, השטת סירות חתירה, סירות מפרש וסירות מנוע, טיפול בציוד ימי, הכרת חופי הארץ, ניווט חופי, מטאורולוגיה, הכרת הים וטבעו, שיטות להורדת מעפילים לחוף, חוקי ים בינלאומיים וידע בסיסי במקצועות הים השונים. בהמשך נפתח גם קורס מכונאים בקיבוץ יגור.

במטרה לרכוש ניסיון בימאות עבדו תחילה אנשי המחלקה בנמל חיפה. בשנת 1944 הוכשרה הספינה "עמוס" כאוניית בית ספר, כדי לאפשר לימאים לרכוש ניסיון מעשי בים. בנוסף היו ימאים שהפליגו על ספינות סוחר ודייג.

הכשרת אנשי הפלוגה בתחום הימי קיבלה תנופה בינואר 1945, כשנפתח קורס חובלים (קציני ים) ראשון של הפלי"ם. הקורס התקיים בבית הספר הימי בחיפה, שפעל ליד הטכניון והסתיים ביוני 1945. שישה מבוגרי קורס החובלים הראשון נמנו עם מלווי ספינות המעפילים שהגיעו לחופי הארץ עד סוף 1945.

חלק מהמשתתפים בקורסים הימיים (מפקדי סירות וחובלים) קיבלו בהמשך גם הכשרה צבאית מתקדמת בקורסים שונים של הפלמ"ח (קורס מפקדי כיתות, קורס מפקדי מחלקות וקורס חבלה).

ממחלקה לפלוגה – הפעילות עד החלטת החלוקה

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה גברה ההכרה שיש להגדיל את היחידה הימית לנוכח הצורך להעלות את שארית הפליטה ארצה.

ואכן, על בסיס המחלקה הימית הוקמה באפריל 1945 הפלוגה הימית, שהייתה פלוגה י' בגדוד הרביעי (גדוד המטה) של הפלמ"ח. אברהם זכאי מונה למפקדה הראשון של הפלוגה ואחריו פיקדו עליה יוסף ריבקינד (יריב), יוסף (יוסוף) ברין-גדרון ושמואל ינאי. הבסיס העיקרי של הפלוגה היה בקיבוץ שדות ים, אך אנשיה נמצאו גם בגבעת השלושה, בנווה ים, במעברות, בשפיים וביגור.

לוחמים נוספים צורפו ליחידה ונפתחו קורסים נוספים הן להכשרת מפקדי סירות והן להכשרת קציני ים שנדרשו כדי להשיט וללוות את ספינות המעפילים ארצה. במקביל הכשירו אנשי הפלי"ם את אנשי הפלמ"ח בהורדת מעפילים מהספינות לחוף וגם סייעו בארגון והדרכה של אגודות הספורט הימי, במטרה להכשיר עתודות כוח אדם לפלוגה.

בסוף 1945 הוקמה במסגרת הפלוגה החוליה לחבלה ימית, שעליה פיקד יוחאי בן-נון ושמטרתה הייתה לשבש את הפעילות של הצי הבריטי לסיכול ההעפלה ארצה.

בתקופה שעד מלחמת העצמאות התמקדה פעילות הפלוגה הימית בשלושה תחומים:

  • העפלה: עם חידוש ההעפלה בסיום מלחמת העולם השנייה סופחו כ-70 מאנשי הפלוגה, ימאים וגדעונים (אלחוטנים), אל המוסד לעלייה ב'. הם שימשו כמלווים של 65 אוניות המעפילים שהגיעו ארצה מתום מלחמת העולם השנייה ועד קום המדינה. בספינות אלה העפילו כ-70,000 איש, אך כ-52,000 מהם נתפסו בידי הבריטים והועברו למחנות המעצר בקפריסין. ראשוני המלווים שהגיעו למחנות בקפריסין הקימו את שורות המגינים, מסגרת צבאית חשאית, שבה הכשירו קבוצות מעפילים לקראת גיוסם.
  • פעולות חבלה ימית: החוליה לחבלה ימית, שהייתה חלק מהפלוגה הימית, פעלה מסוף 1945 כנגד מטרות של הצי הבריטי. בין הפעולות שביצעה יצוינו:
    • נובמבר 1945: הטבעת ספינות משמר בריטיות בחיפה וביפו.
    • אוגוסט 1946: פגיעה באוניות הגירוש "אמפייר הייווד" ו"אמפייר רייוול" בנמל חיפה.
    • פברואר 1947: חבלה באסדות נחיתה בנמל חיפה (שהבריטים השתמשו בהן כגשר צף להעברת מעפילים מאוניות המעפילים לאוניות הגירוש).
    • אפריל 1947: חבלה באוניות הגירוש "אושן ויגור" (בקפריסין) ואמפייר רייוול (בחיפה).
    • יולי 1947: חבלה באוניית הגירוש "אמפייר לייף גארד" בנמל חיפה.
  • השתתפות בלחימה היבשתית: במקביל לפעילות הימית השתתפו אנשי הפלוגה הימית גם בפעולות יבשתיות של הפלמ"ח, בין היתר בליל הרכבות ובתקיפת בסיסי משטרת החופים הבריטית בגבעת אולגה, בכפר ויתקין ובסידנא עלי.

מהחלטת החלוקה ועד לפירוק הפלי"ם

בעקבות החלטת החלוקה שהתקבלה באו"ם בכ"ט בנובמבר, השתנו סדרי העדיפות של הפלי"ם. ההעפלה אמנם נמשכה עד סוף מאי 1948, אך הפלי"ם, שבאותה עת הגיע לשיא כוחו, פעל גם במשימות אחרות:

  • פלוגת הנמל: בעקבות טבח בתי הזיקוק בחיפה ב-30 בדצמבר 1947, הוקמה במסגרת הפלי"ם פלוגה נוספת, פלוגת הנמל, שנועדה לשמור על האינטרסים העבריים בנמל ולהגן על 500 הפועלים היהודים שעבדו בו לצד 1,500 פועלים ערביים. כיוון שהבריטים שלטו עדיין בנמל, אנשי הפלוגה התחזו לפועלים ועסקו בחשאי בהבטחת שלומם של הפועלים היהודים ואימונם להגנה עצמית. אנשי הפלוגה, שבראשה עמד יוחאי בן-נון, עסקו גם בפעולות רכש שונות ובאפריל 1948 השתתפו בקרבות לשחרור חיפה.
  • מבצע נחשון: במרץ 1948 צורף הגדוד הרביעי (ובכלל זה כ-200 מלוחמי הפלוגה הימית שהייתה חלק ממנו) לכוחות שלחמו באזור ירושלים להסרת המצור מהעיר. בקרבות אלה נהרגו 70 מלוחמי הפלוגה הימית.
  • אוניות רכש: מראשית 1948 ובמהלך מלחמת העצמאות עסקו 50 מאנשי הפלוגה בליווי אוניות רכש בדרכן ארצה.

פירוק הפלי"ם

ב-17 במרץ 1948 הוקם השירות הימי, שהיווה שלב ביניים לקראת הקמת חיל הים הישראלי. מטה הפלי"ם וכ-120 ימאים הצטרפו לשירות והיו הגרעין שסביבו הלך והתגבש החיל. במהלך ההפוגה הראשונה, אחרי השלמת מבצע נחשון, הצטרפו לחיל הים עוד 100 מאנשי הפלוגה, שהשתתפו במבצע 'נחשון'.

  • פיקוד על כלי שיט: לרשות החיל לא עמדו כלי שיט קרביים, ולכן הוחלט להשתמש באוניות המעפילים לשעבר - "מדינת היהודים", "וג'ווד, ו"הגנה - שבמקורן היו אוניות הצי האמריקני ולהכשירן לספינות מלחמה. החימוש כלל כמה תותחים ומקלעים. יוצאי הפלי"ם פיקדו על אחדות מהספינות הללו בראשית דרכו של חיל הים.
  • הקמת שייטת 13: את שייטת 13 הקימו יוצאי חוליית החבלה הימית של הפלי"ם. לוחמים אלה שולבו בקרבות הימיים במלחמת העצמאות, בין השאר בהטבעת אוניית הדגל של הצי המצרי "האמיר פארוק" ושולת מוקשים שהתלוותה אליה מול חופי עזה, ובפגיעה באונייה "איגריס" בנמל ביירות.

בוגרי קורס החובלים של הפלי"ם הוו את מרבית הקצונה באוניות, לרבות מפקדיהן. חמישה ממפקדיו הראשונים של חיל הים הישראלי נמנו עם אנשי הפלי"ם: מרדכי לימון, שמואל טנקוס, יוחאי בן נון, אברהם בוצר ובנימין תלם.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר ההגנה ג', חלק א', ע' 74
  2. ^ צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה עמ' 213
  3. ^ יהודה ואלך, אל הדגל: הקמת צבא עממי תוך כדי לחימה, תל אביב: "מערכות", 1997, עמ' 214.
אברהם זכאי (פלי"ם)

אברהם זכאי (27 בינואר 1923 - 6 באוגוסט 1989) היה המפקד הראשון של הפלוגה הימית של הפלמ"ח ואיש מוסד לעליה ב' באיטליה. עם קום המדינה גויס כקצין לחיל הים, בו מילא שורה של תפקידים, עד לתפקיד ראש מספן הציוד (רמחצ"ד) בדרגת אלוף-משנה. לאחר שחרורו מילא תפקידי ניהול בכירים, ביניהם פיקוח בנית אוניות ביפן, ניהול מכון דוד רפאל. בתפקידו האחרון היה המנהל הכללי של פרויקט השפד"ן.

אף-על-פי-כן (אוניית מעפילים)

אף-על-פי-כן הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב'. נקראה "אף על פי כן" בתגובה לכישלון הורדת מעפילי אקסודוס בארץ, וגירושם להמבורג.

בית החסד

בית החסד (בערבית: بيت النعمة, תעתיק מדויק: "בית אלנעמה") הוא מוסד שיקומי לאסירים משוחררים השוכן בשדרות פלי"ם 10 בעיר התחתית בחיפה ממזרח לכיכר פריז. המוסד שוכן בתוך מתחם סגור המוקף בקיר אבן, ונכללים בו מבנה הכנסייה היוונית-קתולית "א-סיידה" (שמשמעותו בערבית: "גברתנו") ומבנים נוספים.

דוד מימון (רב חובל)

דוד מימון (וסרמן) (3 במאי 1922 - 26 באוגוסט 2017) היה מפקדן של שלוש ספינות מעפילים, ושירת בצה"ל כמפקד השייטת הגדולה בחיל הים. השתחרר משירות בדרגת אלוף-משנה.

ואדי סאליב

ואדי סאליב (בערבית: وادي الصليب, תעתיק: ואדי אלצליב) היא שכונה בעיר התחתית של חיפה. גבולותיה הם השכונות הדר ונחלה בדרום, הדר ממערב, ארד אל-יהוד מדרום-מזרח, מסילת הרכבת וקריית הממשלה מצפון, ורחוב חטיבת גולני ושדרות פלי"ם מצפון-מזרח. השכונה, בחלקה הגדול, אינה מאוכלסת, אולם בתיה וההיסטוריה שביניהם מעסיקים לאורך השנים חוקרים, אמנים ואדריכלים.

חיל הים

חיל הים הישראלי הוא הזרוע הימית של צה"ל ומבצע את מרבית הפעילות בזירה הימית. בראש החיל עומד קצין בדרגת אלוף. מפקד חיל הים הנוכחי הוא אלוף אלי שרביט. בחודש אוקטובר 2014, קבע מפקד חיל הים, רם רוטברג, את המונח זרוע הים כשמו הרשמי של החיל.

היחידות המבצעיות בחיל הים הישראלי הן: שייטת ספינות הטילים (שייטת 3), שייטת הצוללות (שייטת 7), שייטת 13, פלגות הדבורים, היחידה למשימות תת-מימיות, יחידת סנפיר להגנת נמלים ויחידת אביר הים המפעילה כלי שיט בלתי מאוישים.

בעבר היו לחיל הים גם: שייטת המשחתות, שייטת הנחתות, שייטת הטרפדות, יחידה 707, יחידת הנצלה ימית ויחידה 788 שפעלה בכנרת.

בשנת 2004 שירתו בחיל הים 6,500 חיילים שמתוכם 880 קצינים. יחידות הקומנדו של חיל הים כללו כ-300 לוחמים.

מספר כלי שיט ללחימה בצי הישראלי הוא כשליש מחיל הים המצרי. במונחים גלובליים הצי הישראלי קטן מאוד, הן מבחינת גודלו הכללי והן מבחינת הדחק ספינותיו — הספינות הכי גדולות בו הן בגודל קורבטה (ספינת טילים מדגם סער 5). כשלושה אחוזים מתקציב הביטחון של ישראל מוקצים לחיל הים.[דרוש מקור]חיל הים היה שותף פעיל בכל מלחמות ישראל. עם מבצעי החיל נמנים: הטבעת "האמיר פארוק", שביית ה"איברהים אל אוול", פעולת פורט סעיד, קרב רומני, הפשיטה על האי גרין, מבצע אסקורט, מבצע אביב נעורים, קרב לטקיה והשמדת ספינות טילים מצריות באזור פורט סעיד במלחמת יום הכיפורים, תקיפת נמל ע'רדקה, הנחיתה בחוף אל-אוואלי במלחמת לבנון הראשונה (1982), לכידת ספינות שהובילו נשק לארגוני טרור ועוד רבים אחרים. כמו כן עוסק חיל הים במשימות של ביטחון שוטף לאורך חופי ישראל.

חיל הים ספג אבדות במספר מקרים שהתפרסמו: טיבוע המשחתת אח"י אילת בשנת 1967, טביעת הצוללת אח"י דקר בשנת 1968, אסון השייטת ב-1997 והפגיעה בסטי"ל אח"י חנית מטיל של חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. במלחמת ששת הימים פגעו בשוגג טרפדות ומטוסים של צה"ל באוניית ביון אמריקאית, "ליברטי", ששהתה בקרבת חוף סיני ונחשדה כאונייה מצרית. בתקרית נגרמו אבידות רבות לאנשי צי ארצות הברית.

מפקד חיל הים, עמי אילון, הגדיר את משימת החיל בסיסמה: "חוף בטוח וים פתוח". בשל מצבה הגאופוליטי, מייחסת ישראל חשיבות רבה לחופש השיט ממנה ואליה. כ-97% מהסחר הבינלאומי מישראל ואליה נעשה דרך הים. בנוסף, אזורי החוף בישראל מיושבים בצפיפות וחשופים לפגיעה מהים. לאור זאת מוגדרים תפקידיו העיקריים של חיל הים כהגנה על חופי המדינה והבטחת חופש השיט לחופי ישראל.

יחידות מובחרות בצה"ל

יחידות מובחרות, ובהן יחידות מיוחדות ויחידות נבחרות, הוא כינוי לכוחות המיוחדים של צבא ההגנה לישראל. הערך מתייחס ליחידות קרביות בלבד, המאופיינות בביצוע פעולות קומנדו.

כיכר חמרה

כיכר חמרה (בערבית: ساحة الخمرة, סאחת אל-חמרה) הייתה כיכר מלבנית בעיר התחתית של חיפה שנבנתה בתקופה העות'מאנית. הכיכר התפתחה בצמוד לשער המערבי של "חיפה החדשה" שהייתה בין חומות ושימשה כמרכז הפעילות של העיר.

האזור הנקרא החל משנת 1954 "כיכר פריז", בקצה שדרות פלי"ם, שוכן בקטע המזרחי של כיכר חמרה המקורית.

לטרון (אוניית מעפילים)

לטרון הייתה אוניית מעפילים, נקראה על שם מחנה המעצר בלטרון, בו רוכזו בין היתר ראשי היישוב ופעילי המחתרות "ההגנה" והאצ"ל לאות מחאה כנגד שלטונות המנדט הבריטי. הפליגה מנמל לה סיוטה (La Ciotat) בדרום צרפת ב-19 באוקטובר 1946; נעצרה על ידי כוחות הצי הבריטי ונגררה לנמל חיפה ב-1 בנובמבר 1946.

אסתר שטרייט-וורצל ביססה את ההפלגה בספר "שבעת המנעולים" על הפלגה בלטרון.

מולדת (אוניית מעפילים)

מולדת הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה". נקראה על שם הרצון הלאומי היהודי למולדת בארץ ישראל.

מוסד הרצל לחקר הציונות

מוסד הרצל לחקר הציונות באוניברסיטת חיפה מוביל ומקדם פעילות מחקרית ופרויקטים תיעודיים בתחומים הקשורים לתולדות הציונות, להיסטוריה הפוליטית, התרבותית והחברתית של שיבת ציון ושל מדינת ישראל ובסוגיות הקשורות בהיסטוריה של הלאומיות המודרנית.

מטרונית

המֶטרונית היא מערכת אוטובוסים מהירה בה נעשה שימוש באוטובוסים ארוכים, הנעים לאורך רוב דרכם על מסלולים ייעודיים לתחבורה ציבורית. המטרונית משרתת את הקריות, מפרץ חיפה, העיר התחתית, הדר ומערב חיפה.

העבודות למיזם החלו במהלך 2007, ונמשכו עד קיץ 2013, אז החלה תקופת הרצה בת מספר חודשים, ולאחריה, בדצמבר 2013, החלה ההפעלה המלאה.

משה רבינוביץ'

משה רבינוביץ' (26 במרץ 1922, נובוגרודוק, פולין - 14 במרץ 1994, מושב היוגב, ישראל) מראשוני הפלי"ם וחיל הים של צה"ל.

משה נולד כילד שלישי אחרי שתי אחיות (יוכבד ומלכה) לנחמה ויואל רבינוביץ'. בהיותו ילד עברה משפחתו הגרעינית יחד עם סבתו לעיר הקרובה, מיר. בנעוריו הצטרף רבינוביץ' לתנועת "השומר הצעיר", ובשנת 1936 (בגיל 14) כשהציעה התנועה מספר מצומצם של סרטיפיקטים לחניכיה, החליט משה לעלות לארץ ישראל. הוא היה היחיד ממשפחתו שעשה זאת ושאר משפחתו נספתה בשואה.

כאשר הגיע לארץ ישראל הוא הצטרף לכפר הנוער בן שמן, בו השלים את לימודיו. משה היה בעל כשרון מיוחד לשפות. בנוסף ליידיש, עברית, פולנית, גרמנית ורוסית שדיבר מילדותו, רכש ברבות השנים גם את השפות: ערבית, אנגלית, איטלקית, ספרדית וצרפתית.

בתום לימודיו הצטרף להכשרה של קיבוץ בית זרע ובמסגרתה החל לקחת חלק בפעילות ביטחונית. בשנת 1941 התנדב לפלמ"ח והשתתף בכוח הסיור הארץ ישראלי של הפלישה לסוריה וללבנון. כעבור זמן, אף על פי שהיה מפקד מחלקה עתיר ניסיון בפלמ"ח, הוא התגייס בשנת 1943 לפלי"ם.

רבינוביץ' היה בין ראשוני החובלים שפיקדו על ספינות המעפילים: ברל כצנלסון, פלמ"ח ובונים ולוחמים. באחת מהפלגותיו חזרה לאירופה בתחילת 1946 אף נתפס על ידי הבריטים על סיפון ה"שמפוליון", בדרכו חזרה לאירופה להמשך פעולות הנקם, בחבורה שכללה גם את אבא קובנר ואת חגי אבריאל. רבינוביץ' גילה תושיה ואומץ לב ונמלט מהכלא הבריטי שליד נמל טולון. בדצמבר 1945, הגיע אל מפקדת הפלי"ם במרסיי, ומשם המשיך בפעילותו הימית.[דרושה הבהרה] במאי 1946 הוא הצטיין בפעילותו בפרשת לה ספציה שאיפשרה את הפלגת ספינות המעפילים אליהו גולומב ודב הוז.

בשנת 1949 נשא רבינוביץ' לאשה את מימי, אלמנתו של לוחם הבריגדה, זוריק, זהר דיין, ואימץ את בנה, לימים ח"כ ואלוף בצה"ל - עוזי דיין, והתיישב במושב היוגב. הוא פרש משירות בחיל הים בדרגת רב-סרן והתמסר לחקלאות ולהרכבת עצים. לזוג נולדו עוד שני ילדים: דן ומיכל. עם זאת המשיך להתנדב מדי פעם כדי לסייע במבצעי עלייה של עולים מארצות צפון אפריקה (מבצע יכין).

חלק מפעולותיו, בים וביבשה עדיין לא נתפרסמו ברבים.

נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי

נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי (או בשמו המלא "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה") הוא שיר העוסק בהעפלה שפרסם נתן אלתרמן במסגרת "הטור השביעי" בעיתון "דבר" מיום 15 בינואר 1946.

נמרוד אשל

נמרוד אשל (27 ביולי 1925 - 15 בספטמבר 2015) היה מנהיג שביתת הימאים, 1951. רב חובל, מנהיג פועלים, מספר סיפורים, סופר ומתרגם. לוחם פלמ"ח ופלי"ם ופעיל במוסד לעלייה ב'.

פלמ"ח

הפלמ"ח (ראשי תיבות: פלוגות המחץ), היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית שבדרך, בארץ ישראל בשנים 1941–1948.

הפלמ"ח הוקם ב-15 במאי 1941, על בסיס סגל פיקודי של אנשים שפעלו כבר יחד במסגרת "הפלוגה הנודדת" ו"פלוגות השדה" בסוף שנות ה-30, תחת פיקודו של יצחק שדה. הוחלט כי כוח זה יפעל בשיטות של לוחמה זעירה, יסייר, יפעל לחבלה, גישוש ותקיפה, ו"יכין את השטח" לקראת המתקפה הנאצית, אם וכאשר זו תבוא. את הפיקוד על היחידה החדשה קיבל יצחק שדה, שהיה כפוף ישירות למטה הכללי של "ההגנה".

בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות היווה הפלמ"ח את עמוד השדרה של הכוח הצבאי של היישוב, מילא תפקיד מרכזי בקרבות בצפון ובמרכז, ונשא בעיקר עול הגנת הנגב, עד שצבא ההגנה לישראל סיים להתגייס ולהתארגן ללחימה. לפלמ"ח הייתה גם תרומה חשובה בתחומים אחרים כמו המאבק בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ההעפלה והעלייה לארץ ישראל, ההתיישבות, התרבות והספרות העברית והזמר העברי.

הפלמ"ח יצר הוויה ייחודית של לוחמים, חלוצים ומפקדים, אשר התגלמה בדמויות כגון יגאל אלון ויצחק רבין. עם הקמת המדינה וצה"ל ב-1948, פורק מטה הפלמ"ח ויחידותיו שולבו בשורות הצבא הסדיר.

השפעתו של הפלמ"ח על תולדותיה של מדינת ישראל, על תרבותה ועל ההיסטוריה שלה, חורגת מתרומתו הצבאית, החשובה כשלעצמה.

צמרת הבירה

צמרת הבירה היא שכונה יהודית בצפון-מזרח ירושלים, שהוקמה בשנת 1972. מקור שמה הוא בגובהה הרב, גם ביחס לשכונות ירושלים. יחד עם שכונת הגבעה הצרפתית הסמוכה מתגוררים בשכונה כ-7,000 איש.

שורות המגינים

שורות המגינים היה כינויה של התארגנות חשאית מטעם "ההגנה" של המעפילים שהיו עצורים במחנות המעצר בקפריסין.

במסגרת חשאית זו, אנשי הפלמ"ח ששהו במחנות קפריסין, אם אחר גירוש מישראל על ידי הבריטים או שנשלחו במיוחד כדי ליטול חלק בפעילות, הכשירו מעפילים לקראת גיוסם להגנה (ומאוחר יותר לצה"ל).

המשימה הראשונית של "שורות המגינים" הייתה למנוע מהמעפילים, ששבו לחיות מאחרי גדרות תיל, לחזור למעמד הסביל של פליטים. המטרה הושגה באמצעות אימונים פרה-צבאיים (ומאוחר יותר - צבאיים) בתוך המחנות, הסברה ציונית ופעילויות מדודות אנטי-בריטיות כגון הפגנות, השגת הקלות, שליטה מסוימת על התור לשחרור/עלייה והשתלטות על הסדר במחנות.

המארגן והמפקד של שורות המגינים היה יואש צידון-צ'אטו.

ראשוניי מקימי שורות המגינים היו אנשי פלי"ם שגורשו לקפריסין יחד עם מעפילי האונייה "שבתאי לוז'ינסקי".

שמואל ינאי

שמואל ינאי ("סאמק") (פּוֹזנַנסקי) (25 בינואר 1921 – 26 ביוני 2011) היה המפקד האחרון של הפלי”ם, מפקד שייטת המשחתות, ראש מחלקת ים (רמ"ח ים) וסגן מפקד חיל הים בדרגת אלוף-משנה. לאחר שחרורו מצה"ל היה ממקימי ארגון גמלאי צה"ל 'צוות'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.