פלוסיום

פלוסיוםיוונית: Πηλούσιον) הייתה עיר בקצה המזרחי של הדלתא של הנילוס, כ-30 קילומטר מדרום מזרח לעיר המודרנית פורט סעיד. במהלך ההיסטוריה ניתנו לעיר שמות שונים. בעת מצרים העתיקה נודעה העיר תחת השם סינה או פר-אמון (מקדש-אמון), בעברית ידועה העיר בשם סין, בערבית ידוע האתר בשם תל אל-פראמאערבית: الفرما). האגיפטולוג האנגלי אלן גרדינר, העלה השערה בשנות ה-20 של המאה ה-20 שבפלוסיום שכנה עיר הבירה פר-רעמסס שבנה רעמסס השני, אך בשנות ה-60 של המאה ה-20 נתגלתה ונחפרה פר-רעמסס במיקום אחר, כ-100 ק"מ צפונית-מזרחית לקהיר ו-80 ק"מ מערבית לאיסמעיליה.

פלוסיום (עיר עתיקה)
Πηλούσιον
Ancient Levant routes
מדינה מצרים  מצרים
גובה 8.0 מטרים
קואורדינטות 31°02′35″N 32°32′27″E / 31.04306°N 32.54083°E
אזור זמן UTC +2

היסטוריה

פלוסיום הייתה העיר הגדולה במזרח מצרים התחתונה, ועם בנייתה שימשה כנמל על גדות הזרוע הפלוסית, הזרוע המזרחית של דלתת הנילוס. שמה הקדום נגזר מהמילה המצרית לבוץ. החל מהמאה הראשונה נסתם הנמל בסחף של חול מהדלתה וקו החוף התרחק מהעיר ובמאה השלישית כבר הייתה העיר מרוחקת כ-4 מייל מהים התיכון. מיקומה האסטרטגי של פלוסיום הציב אותה כמבצר גבול השומר על הכניסה למצרים ממזרח, מכוון הסהר הפורה, והעיר הייתה לזירת קרבות מול אויבים שניסו לפלוש למצרים בדרך היבשה. בעת העתיקה התבססה כלכלת העיר וסביבתה על הפשתן שהיה מוצר מבוקש וסיביו, זרעיו וחלקים אחרים שימשו לייצור בד, צבע, נייר, רשתות דייג וסבון. הסופר, חוקר הטבע ואיש הצבא והצי הרומי פליניוס הזקן כותב על פשתן פלוסיום בספרו תולדות הטבעלטינית: Historia Naturalis) ואף נתן לו את השם הלטיני linum Pelusiacum. במשנה[1] נאמר שהכהן הגדול היה לובש ביום הכיפורים בגדי פשתן יקרים ומשובחים מפילוסין.

בשנת 525 לפנה"ס נכבשה פלוסיום על ידי הצבא הפרסי בראשותו של המלך כנבוזי השני לאחר קרב מכריע הידוע בשם קרב פלוסיום בו הוכה הצבא המצרי וחיל המצב של פלוסיום שוק על ירך, המבצר נכנע והדרך למצרים נפתחה. על פי הרודוטוס, התנהג כנבוזי באכזריות רבה בהיותו במצרים. הוא הוציא להורג את פרעה פסמתיך השלישי, בנו של יעחמס השני (ביוונית - אמסיס) יחד עם אצילים נוספים, התעלל בשבויים, והרג נשים וילדים. בזז את המקדשים וחילל את קדשי המצרים.

בשנת 333 לפנה"ס פתחה פלוסיום את שערייה בפני אלכסנדר הגדול.

במהלך המלחמה הקואלה-סורית השישית שימשה פלוסיום זירת קרבות עזים בין הצבא הסלאוקי לבית תלמי. במהלך הראשון של המלחמה נפגשו הצבאות ליד פלוסיום, בשנת 169 לפנה"ס והקרב הסתיים בתבוסה מוחצת לצבא המצרי. המצודה נכנעה לפני הצבא הסורי ובעקבות כניעתה נפתחה הדלת ללב הממלכה התלמית. בתקופה הרומית הייתה העיר חלק מפרובינקית ערביה, שירשה את הממלכה הנבטית[2].

בשנת 48 לפנה"ס נרצח גנאיוס פומפיוס מגנוס בפלוסיום. פומפיוס, מתחרהו הגדול של יוליוס קיסר, ויריבו במלחמת אזרחים במסגרת מאבקי הטריאומווירט הראשון נאלץ לברוח מרומא ולאחר תבוסתו בקרב פארסלוס, בשנת 48 לפנה"ס נאלץ לנוס על חייו למצרים. בפלוסיום נתפס על ידי המלך תלמי ה-13 וביקש ממנו מקלט מדיני. אנשי תלמי ערפו את ראשו, והגישו כמתנה לקיסר, אשר הגיע לעיר כמה ימים לאחר מכן. מסופר כי למרות יריבותם, ביכה קיסר על אובדן שותפו משכבר, קונסול של רומא, והוציא להורג את הרוצח.

בחודש דצמבר 639 יצא עמר אבן אל-עאץ המצביא המוסלמי מאל עריש, דרך מדבר סיני לכבוש את מצרים עם גדוד של 4,000 חיילים ערבים, וככל הנראה כוח כוח נוסף של חיילים ביזנטים ופרסים שהתאסלמו. בתחילת 640 הופיעו המוסלמים מול חומות פלוסיום. לאחר מצור של כחודשים וחצי נכבשה העיר בהסתערות על החומות, חומות העיר, כנסיות, הנמל והספינות שעגנו בו נשרפו. שורות הצבא המוסלמי שהדלדלו במהלך המצור התמלאו על ידי בדואים תושבי חצי האי סיני שהשמועה על כיבוש פלוסיום והתקווה לבזוז את אוצרות מצרים העבירו את נאמנותם לצד המוסלמי.

בשנת 1117 נכבשה פלוסיום על ידי הצלבנים בראשות בלדווין הראשון, מלך ירושלים שהחריב את העיר. מאז לא שוקמו ביצוריה והאתר שקע בתהום הנשיה ונעלם לחלוטין מדפי ההיסטוריה.

בלוזה

במאה ה-20 נקרא האזור "בלוזה" (שיבוש ערבי של השם היווני). אזור בלוזה היה מוקד לעימותים בין צה"ל וצבא מצרים במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים. לאחר הסכם הביניים בין ישראל למצרים ב-1975 נסוג צה"ל לקו חדש ממזרח לבלוזה[3].

ארכאולוגיה

את החפירות הראשונות באתר ערך בו האגיפטולוג הצרפתי ז'אן קלאדט בשנת 1910 .

בשנת 1971, בעת שהאזור היה בשליטה ישראלית נערך בו סקר ארכאולוגי על יד רשות העתיקות[4].

באתר, הנמצא בשטח מחוז איסמעיליה, נערכו חפירות חלקיות שחשפו שרידים מהעיר הרומאית-ביזנטית בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20[5].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה ז'.
  2. ^ יורם צפריר, הפרובינציות בארץ ישראל, בתוך: "ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית ,כרך א'", מנחם שטרן, שמואל ספראי, יורם צפריר וצבי ברס, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1982 ,עמוד: 358
  3. ^ יעקב ארז, צה"ל נערך ממזרח לבלוזה וטסה, מעריב, 29 באוגוסט 1975
  4. ^ שאול חזן, הארכיאולוגים נברו בביצות סיני ומצאו עתיקות, מעריב, 15 בפברואר 1971
  5. ^ פלוסיום, באתר www.archaeology.org.
אכילאס

אכילאס (ביוונית: Ἀχιλλᾶς; המאה ה-1 לפנה"ס, מת בשנת 47 לפנה"ס) היה אחד האפוטרופוסים של המלך המצרי תלמי השלושה עשר ומפקד צבאו. ב-29 בספטמבר 48 לפנה"ס, הרג עם חייל רומאי בשם לוקיוס ספטימיוס את המצביא הרומי גנאיוס פומפיוס מגנוס, כרת את ראשו והגישו ליריבו יוליוס קיסר.

גספאר מונז'

גספאר מונז', רוזן פלוסיום (בצרפתית: Gaspard Monge, Comte de Péluse;‏ 9 במאי 1746‏-28 ביולי 1818) היה מתמטיקאי צרפתי, ממציא הגאומטריה התיאורית, המתמטיקה עליה מתבסס השרטוט הטכני. בשנים 1792–1793, במהלך המהפכה הצרפתית, כיהן כשר הממונה על הצי הצרפתי והקולוניות הצרפתיות. בתקופה זו היה מעורב במהפכה במערכת החינוך הצרפתית והקים את האקול פוליטכניק.

דמיאט

דמיאט או דמיאטה (בערבית: دمياط) היא עיר נמל על חוף הים התיכון הממוקמת בצפון הדלתה של הנילוס, בירתו של מחוז במצרים הנושא את אותו שם ובישופות של הכנסייה היוונית אורתודוקסית.

המלחמה הסורית השישית

המלחמה הסורית השישית הייתה המלחמה השישית והאחרונה שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה.

המלחמות הסוריות

המלחמות הסוריות הן שש מלחמות בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה, שהתחוללו בין השנים 275 לפנה"ס ל-200 לפנה"ס.

הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של אלכסנדריה

הפטריארכיה [היוונית-אורתודוקסית] של אלכסנדריה וכל אפריקה (יוונית: Πατριαρχείου Αλεξανδρείας και πάσης Αφρικής) היא כנסייה אוטוקפאלית עצמאית במסגרת הכנסייה האורתודוקסית היושבת באלכסנדריה שבמצרים ושטח השיפוט שלה נפרש על כל יבשת אפריקה. הכנסייה מונהגת על ידי הסינוד הקדוש המורכב מהארכיבישופים שלה וכמה בישופים, שבראשו עומד האפיפיור והפטריארך של אלכסנדריה וכל אפריקה. המכהן הנוכחי מאז 2004 הוא תאודורוס השני (אין להתבלבל עם מקבילו הקופטי, תוואדרוס השני). ראש הכנסייה רואה עצמו כיורש הלגיטימי לכס מרקוס הקדוש בפנטארכיה של הכנסייה הקדומה, ובהיררכיה האורתודוקסית הוא מדורג שני רק לפטריארך קונסטנטינופול. כיתר הכנסיות האורתודוקסיות האוטוקפאליות, עמן היא מצויה באחדות (קומוניון) מלאה, האלכסנדרונית מכירה בעליונותה של קונסטנטינופול כטקסית בלבד. האפיפיור-פטריארך שלה עצמאי לגמרי בשאלות מעשיות.

הכנסייה עורכת את טקסיה לפי פולחן ביזנטיון ובשפה היוונית, הגם שקהילות רבות משתמשות בערבית ובשפות אפריקניות מקומיות עבור האוכלוסייה. מספר מאמיניה נאמד ב-500,000 איש, וקהל הליבה המקורי שלה הוא התפוצה דוברת-היוונית במצרים, אם כי מאז שלהי המאה ה-20 היא מקדישה מאמץ גדול להתפשט באפריקה שמדרום לסהרה, וב-1981 הוקם סמינר להכשרת כמורה בניירובי המיועד להצמיח הנהגה מקומית. קתדרלת אוונגליזמוס באלכסנדריה היא משכנה הסמלי של הפטריארכיה. כמו כן, היא מפעילה כמה מנזרים עתיקים בעלי מורשת ארוכה, דוגמת מנזר גאורגיוס הקדוש בקהיר. יש לה 23 ארכידיוקסיות ועוד 6 דיוקסיות הפרושות על כל היבשת: קרתגו, אקרה, אקסום, קייפטאון, הארארה, דאר א סלאם, הרמופוליס, יוהנסבורג, קמפלה, חרטום, קינשסה, לאגוס, לאונטופוליס, מוואנזה, ניירובי, פלוסיום (פורט סעיד), פטולמאיס, טריפולי (לוב), יאונדה ואנטננריבו; וברזוויל, בורונדי, פריטאון, קולווזי ומפוטו.

ראשיתה של הפטריארכיה במהומה ובשסע שפקד את מצרים הביזנטית לאחר ועידת כלקדון ב-451. הרוב המוחלט של האוכלוסייה המצרית הילידית היו לפחות מיאפיזיטים אם לא מונופיזיטים קנאים, בעוד שהמיעוט היווני שמנה בעיקר אנשי ממשל, חיילים וסוחרים היו נאמנים לקיסר ולאורתודוקסיה הכלקדונית. עקב כך התפצלה כנסיית אלכסנדריה העתיקה, שהפטריארך שלה חלש על מצרים וייחס את מקור משרתו למרקוס במאה הראשונה. החל מ-537 היו שני טוענים-לכס: פאולוס מִטָאבֶּן האורתודוקסי מונה לפטריארך במקום קודמו המיאפיזיטי תאודוסיוס שהוגלה על ידי הקיסר, אך הוא לא התקבל על העם שהוסיף לראות את תאודוסיוס כמנהיג הלגיטימי שנחשב בדיעבד כאפיפיור הראשון של הקופטים. רק המלכיתים היוונים במצרים קיבלו את פאולוס, וכך נוצר בסיסה של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בימינו. הפרשי הגודל בין שני המחנות היו עצומים, והקופטים מנו בערך 15 מיליון איש לעומת אולי 250,000 מלכיטים, אך תמיכת האימפריה הוסיפה משקל יתר לאחרונים. יתרון האורתודוקסים הפך להם לרועץ עם הכיבוש המוסלמי ב-642, והחשד בנאמנות לאויב הפך אותם לקהילה חלשה ונרדפת. הפטריארך האורתודוקסי אף לא התגורר יותר בעירו אלא שהה בעיקר בביזנטיון. עד המאה ה-12 זנחה כנסייתו לגמרי את הפולחן האלכסנדרוני העתיק, שהיה משותף להם ולקופטים גם אם בשפה נבדלת, ואימצה את סדרי הטקס הביזנטיים. רק ההגירה היוונית הגדולה למצרים במאה ה-19 שיקמה את מצב הכנסייה, וב-1856 שב ראשה לאלכסנדריה דרך קבע. השתפרו גם היחסים עם הקופטים, שעודם מונים רוב מוחלט בקרב הנוצרים במצרים, על רקע המאמצים הבינלאומיים להשיג אחדות בכנסייה.

ימת ברדוויל

ימת ברדוויל (ערבית: بحيرة البردويل, בחירת אל-ברדויל או سبخة البردويل סבחת אל-ברדוויל) (מזוהה עם מקום הנקרא "הימה הסירבונית") היא לגונה של הים התיכון הנמצאת בצפון חצי האי סיני.

מקור שם הימה הוא במלך הצלבני בלדווין הראשון, שעל פי המסופר מת באזור לאחר אכילת דג רעיל מתוך הימה.

מרד התפוצות

מרד התפוצות או מרד הגלויות (לטינית: tumultus iudaicus, יוונית: Ιουδαϊκός ταράχος; "התקוממות היהודים") הוא הכינוי למרד שבו התקוממו היהודים בקירנאיקה, בקפריסין ובאלכסנדריה נגד הקיסר הרומי טראיאנוס, בעת שזה היה עסוק במסע מלחמה נגד הפרתים. המרד אירע בין השנים 115 עד 117 לספירה.

נגד אפיון

על קדמוּת היהודים (ביוונית: περὶ ἀρχαιότητος Ἰουδαίων) או נגד אַפְּיון (ביוונית: Κατά Απίωνος; בלטינית: Contra Apionem) הוא ספרו הרביעי של ההיסטוריון היהודי-רומי יוסף בן מתתיהו, אשר נכתב זמן לא רב לפני מותו. בספר זה, שנכתב בשנים האחרונות של המאה הראשונה לספירה, מתגלה בן מתתיהו כחריף ותוקפן כנגד תופעות שונות של שנאת ישראל.

סין

האם התכוונתם ל...

סיני

חצי האי סִינַי (בערבית: سيناء) הוא חצי אי במצרים, בצורה דמוית משולש, התחום בין הים התיכון (מצפון), הנגב מצפון מזרח, מפרץ אילת מדרום מזרח, מפרץ סואץ ותעלת סואץ ממערב. שטח חצי האי כ-61 אלף קמ"ר, אוכלוסייתו מוערכת בכ-602 אלף נפש (נכון לשנת 2015).

מבחינה מדינית אזור זה הוא חלק ממצרים מאז שנת 1982, והוא נחלק לשני מחוזות עיקריים: צפון סיני ודרום סיני (חלקו של חצי האי הסמוך לתעלת סואץ שוכן בתחומם של מחוזות סואץ, איסמעיליה ופורט סעיד). בסיני עובר הגבול המדיני בין מצרים וישראל.

עמר אבן אל-עאץ

עַמְר אבן אל-עָאץ (בערבית: عمرو بن العاص; נולד בין השנים: 583-589 נפטר: 6 בינואר 664), ערבי-מוסלמי, אחד מקבוצת אלצחאבה (ערבית: الصحابة), בני לווייתו של מוחמד והמוסלמים הראשונים. לאחר התאסלמותו הוא היה למפקד צבאי ולקח חלק פעיל וחשוב בהתפשטות האימפריה המוסלמית מחצי האי ערב בימי הנביא מוחמד וכיבוש הלוונט. הישגו הגדול ביותר היה כיבוש מצרים מידי האימפריה הביזנטית בשנת 641 וייסוד העיר פוסטאט - שממנה צמחה קהיר של ימינו.

פורט סעיד (מחוז)

מחוז פורט סעיד (בערבית: محافظة بورسعيد) הוא מחוז בצפון מרכז מצרים השוכן על גדות תעלת סואץ ובחלקו הצפוני עם הים התיכון ובירתו היא העיר פורט סעיד.

במחוז קיימות שתי ערים בלבד וכמעט כל תושבי המחוז מתגוררים בפורט סעיד ובפורט פואד. במחוז קיים נמל פורט סעיד לסחורות ולתיירות.

קרב עזה

קרב עזה הוא קרב במלחמת הדיאדוכים השלישית בין תלמי הראשון, מלך מצרים התלמיית, ודמטריוס הראשון פוליורקטס, מלך מוקדון.

בסוף שנת 312 לפנה"ס יצא תלמי עם צבאו ממצרים במטרת פלישה לסוריה. הוא עבר דרך פלוסיום וצפון סיני והגיע סמוך לעזה עם כוח של 18,000 חיילי חי"ר ו-4,000 פרשים. דמטריוס יצא מולו עם צבאו והשתלט על העיר עזה. בקרב שנערך בסמוך לעיר הצליח תלמי לנטרל את כוח הפילים של דמטריוס ובכך הכריע את הקרב לטובתו. דמטריוס איבד 500 חיילים ו-13 פילי קרב, ו-8,000 מחייליו נפלו בשבי בשעה שניסו להציל את חפציהם שהיו בעיר. אחרי ההפסד בשדה הקרב, נסוג דמטריוס תחילה לאזור אזוטוס (סמוך לאשדוד) ומאוחר יותר לעיר טריפוליס שבפיניקיה.

תאודוטוס מכיוס

תאודוטוס מכיוס (המאה ה-1 לפנה"ס, מת בשנת 43 או 42 לפנה"ס) היה אחד האפוטרופוסים של המלך תלמי השלושה עשר, מלך מבית תלמי במצרים התלמיית, ומורהו לרטוריקה. מקום הולדתו שנוי במחלוקת: על פי פלוטארכוס מקום הולדתו היה באי כיוס, ועל פי ההיסטוריון אפיאנוס, מקום הולדתו היה באי סאמוס.

תלמי השביעי

תלמי השביעי נאוס פילופטור (ביוונית: Πτολεμαῖος Νέος Φιλοπάτωρ;‏ 162 - 145 לפנה"ס) היה מלך מצרי מבית תלמי אשר שלטונו שנוי במחלוקת, וייתכן שלא מלך בכלל, ורק לאחר מותו כובד בכבוד המלוכה.

תלמי השישי

תלמי השישי (יוונית: Πτολεμαῖος Φιλομήτωρ, בתעתיק עברי: פטולמאוס פילומטור שמשמעותו פטולמאוס אוהב אמו; 145-186 לפנה"ס) מלך במצרים התלמיית והיה המלך השישי מבית תלמי. מלך בין השנים 164-180 ו-163–145 לפנה"ס. היה בנו של תלמי החמישי.

תלמי השישי עלה למלוכה בגיל 6. בצעירותו שלט ביחד עם אמו קלאופטרה הראשונה שהייתה אחותו של אנטיוכוס הרביעי. הם שלטו יחדיו עד פטירתה בשנת 176 לפנה"ס. בשנת 175 לפנה"ס לערך, נשא לאישה את אחותו קלאופטרה השנייה ומלך יחד אתה. בהמשך הצטרף אחיו הצעיר שהפך ברבות הימים למלך תלמי השמיני.

תלמי השלושה עשר

תלמי השלושה עשר תאוס פילופטור שמשמעותו "אב אוהב אל" (ביוונית: Πτολεμαῖος Θεός Φιλοπάτωρ; נולד ב-61/62 לפנה"ס - מרץ 47 לפנה"ס) היה מלך מצרים מבית תלמי, שמלך החל משנת 51 לפנה"ס ועד שנת 47 לפנה"ס, במשותף עם אחותו הבוגרת קלאופטרה השביעית.

תלמי השמיני

תלמי השמיני ("אֵאוּאֵרְגֵטֶס" שמשמעותו "גומל החסד" או "המיטיב", ביוונית: Πτολεμαῖος Εὐεργέτης; משנת 182 לפנה"ס לערך - 26 ביוני 116 לפנה"ס) היה מלך במצרים התלמיית, המלך השמיני מבית תלמי. מלך בין השנים 170–163 ובין 145–131 ובין 116-127 לפנה"ס. היה בנו של תלמי החמישי וקלאופטרה הראשונה. היה ידוע בשל השמנת היתר שלו בכינויו "פיסקון" ("Physcon" או "Phúskōn"), כלומר נקניק או כרס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.