פלוגות הפועל

פלוגות הפועל, בשמן הרשמי פלוגות הסדרן, הוקמו בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 כמיליציה הסתדרותית בחסות הפועל, שנועדה להתייצב בעיקר כנגד פלוגות בית"ר, אם כי הן פעלו גם נגד הקומוניסטים והיוו מסווה לפעילויות של ההגנה, בעיקר לשם מתן אימון גופני צבאי. פלוגות הפועל שימשו כזרוע ביצועית-פוליטית של ההסתדרות עד שנות ה-60 של המאה ה-20 ופעלו כנגד כל מי שהמרה את החלטות ההסתדרות.

המטרה המקורית לשמה הוקמו הפלוגות היו שמירה על הסדר באירועים ציבוריים ולכן נקראו בהתחלה "פלוגות הסדרן". מטרה נוספת הייתה בניית בסיס לכוח מגן במקרה של הידרדרות במצב הביטחוני.

Hasadran
אנשי פלוגות הפועל בחיפה עם אבא חושי ויוסף אלמוגי
TEL AVIV'S ALLENBY STREET. רחוב אלנבי בעיר תל אביב.D269-068
הכינוס הארצי הראשון לפלוגות „הפועל“, יוני 1938, רחוב אלנבי תל אביב

הקמתן

את הארגון הארצי של פלוגות הפועל הקים זאב שרף והמפקד הראשון של המסגרת הארצית היה יוסף אבידר, ב-1935 הוחלף על ידי משה כרמל אולם נשאר בהנהגת הארגון. מאורעות כמו רצח ארלוזורוב, עליית הפאשיזם והנאציזם באירופה ומלחמת האזרחים בספרד גרמו לחשש של הציבור המאורגן בהסתדרות מכוחו של הימין. אנשי תנועת העבודה חששו כי האידאולוגיה של התנועה הרוויזיוניסטית כוללת בתוכה רצון לשבור את התארגנות הפועלים (כלומר את ההסתדרות)[1] ודרך ההתגוננות היחידה היא הרתעה. הרתעה זו תושג על ידי גוף מאורגן שלא יהסס להיכנס לעימותים פיזיים עם אנשי הימין ובנוסף יאבטח את אסיפות ההסתדרות, התארגנויות הפועלים, ובמידת הצורך את מנהיגיה.

בתוך ההסתדרות ובתוך ארגון הפועל[2] התחולל ויכוח בשאלה האם ארגון הפועל אמור להיות אגודת ספורט עממי בלבד או שכמו כל חלקי ההסתדרות גם אגודות הפועל צריכות לפעול למען מטרות תנועת הפועלים. הנהגת ההסתדרות ראתה בארגון "הפועל" חלק מהמערכת הכלכלית והחברתית של תנועת הפועלים בארץ ישראל[3] פלוגות הפועל שהיוו חלק מ"הפועל" נועדו לשמש גם ככוח מגן לפועלים מאורגנים מפני תקיפות של אנשי הימין. את מיסוד פלוגות הפועל הובילו אנשי הזרם הביטחוני במפא"י, בהם זלמן ארן, ברל רפטור, יונה כסה, יצחק בן-אהרן, ואליהו דובקין[2]

אחד המאבקים החשובים בהם הייתה מעורבת ההסתדרות באותם ימים היה נושא עבודה עברית ועבודה מאורגנת. באותן שנים החוק המנדטורי לא דיבר על התאגדויות עובדים או שביתות ולכן היו המעסיקים יכולים לשבור שביתות בקלות. חלק מאלו שהיו מוכנים להפר שביתות היו אנשי הימין, שבאותה תקופה לא היו מאוגדים בארגון עובדים משל עצמם ועקב דעותיהם לא היו יכולים להיקלט בהסתדרות. אנשי ימין אלו דגלו בסיסמה "יא ברעכן" (מיידיש - לשבור, והכוונה הייתה לשבור את כוחה של ההסתדרות).

דוד בן-גוריון שהיה מיוזמי הקמת פלוגות הפועל, כחלק מהקרב שניהל על השלטון בתנועה הציונית, ברחוב העברי והיהודי בארץ ומחוצה לה, אמר בכינוס הארצי של אגודת הספורט "הפועל" בתל אביב ב-1933 :

הספורט עם כל חשיבותו... אינו מטרה לעצמה אלא אמצעי... ועל "הפועל" לשמש "מגן העבודה".

שבתאי טבת, קנאת דוד , ג, עמ' 37

המאבק בין ההסתדרות לרוויזיוניסטים היה הן במישור האידאולוגי והן במישור התעסוקה. ההסתדרות רצתה לשלוט על שוק העבודה ואילו אנשי בית"ר שלא היו מאורגנים במסגרת ההסתדרות ואף לא התאפשר להם להתארגן במסגרת זאת עקב סירובה של ההסתדרות לקלוט אותם כחברים, היו מוכנים לעבוד במקומות לא מאורגנים. בחול המועד פסח 1933 נערך בת"א כינוס ארצי של בית"ר. בסיומו יצאו המשתתפים לתהלוכה ברחובות ת"א, כוח מאורגן שכלל אנשי פלוגות הפועל תקף את אנשי בית"ר.

ב-1934 אמר בן-גוריון:

"במלחמה זו עם המתנקשים בהסתדרות אינם מספיקים כל אותם האמצעים אשר היו נהוגים בתנועת הפועלים בעולם וגם אצלנו... לפנינו כוח אשר לא יעמוד בפני שום אמצעי בשאיפתו להרוס את תנועת הפועלים ... אם מול הכוח של מאות אחדות לא יעמוד גם מצידנו כוח של מאות אחדות בעלות משמעת, כי אז אינני מאמין שכוח ציבורנו זה, ויהא של אלפים רבים, יעמוד לנו ביום עברה ... במלחמה שלנו עם בית"ר אי-אפשר להסתפק באמצעים של הטפת מוסר וצריך להעמיד מולו כוח מאורגן שלנו".

ציטוט מתוך הספר" אמנון לין - בטרם סערה יחסי יהודים וערבים בישראל, בין תקוות לאכזבות

באותה שנה נאם בחיפה בנימין זאב פון וייזל ואנשי פלוגת הסדרן נשלחו, בפעם הראשונה ככוח פוליטי, ל"פוצץ" את האספה הרוויזיוניסטית[4].

ההסתדרות, משראתה שעומד לרשותה כוח מאורגן הטילה עליו משימות נוספות, כמו ארגון המאבק למען עבודה עברית, סיוע להורדת מעפילים, טיפול במלשינים.

במהלך השנים המלחמה בבית"ר הוקהתה ופלוגות הפועל איבדו מחשיבותן עד שפורקו במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

פלוגות הפועל בחיפה

חיפה הייתה היישוב בו פלוגות הפועל היו בשיא כוחן והשפעתן. את "פלוגת סדרן" הראשונה בחיפה ייסד אבא חושי[2] בשנת 1927, אולם תפקידה של פלוגה זו היה שמירה על הסדר (בשכר) באירועים ציבוריים. ב-1936 נשלח יוסף אלמוגי לארגן את פלוגות הסדרן בחיפה בתוך המסגרת הארצית של פלוגות הפועל. הצלחתו הייתה מיידית ומאז במשך כל התקופה שעד סוף שנות ה-50 היו פלוגות הפועל בחיפה בעלות מספר החברים הגדול ביותר בין היישובים בישראל (ויחסית לאוכלוסייה). כבר בתחילת 1938 היו 1,019 חברים שהשתייכו לפלוגות הפועל בחיפה (לעומת כ-400 בתל אביב, 80 בירושלים ו-40 בחדרה)

פעולות להגנת תוצרת הארץ

על פי אמנון לין (בספרו, עמ' 44) פלוגות הפועל שימשו גם להגנה על מפעלים הסתדרותיים מפני ייבוא מתחרה. לין מספר שהגיע משלוח של זכוכית תוצרת חוץ ומנהלי פניציה ידעו שאם המשלוח הזה יצא לשוק תיפגענה מכירות המפעל. תוכנן להשמיד את המשלוח אולם מסיבות טכניות הפעולה לא התבצעה.

שבירת שביתת הימאים

פלוגות הפועל לקחו חלק בשבירת שביתת הימאים.[5] הימאים עמדו על זכותם לבחור לעצמם מזכיר בבחירות דמוקרטיות במקום הממונה מטעם מפא"י בהסתדרות (שהייתה מבעלי צים). הנהגת ההסתדרות שחששה מהתקדים לפיו רשימה שלה לא זוכה בשלטון יזמה שבירה טוטאלית ומהירה של האיגוד המקצועי של הימאים. ארגנה עובדים לשבור את שביתתם, בהם עובדי חברת חשמל והנמל ופלוגות הפועל שצרו על בית יורדי הים, מן היום הראשון להתכנסות המועצה, כדי "לשמור על הסדר והשקט". זאת בנוסף לכוחות המשטרה ושימוש בצבא להוצאת צווי גיוס לפעילי השביתה.

פלוגות הפועל באירועי ואדי סליב

במהלך אירועי ואדי סאליב צרו אנשי הוואדי על מבני ההסתדרות. יוסף אלמוגי גייס את פלוגות הפועל לשמור על המבנים ולמנוע כניסת ההמון אל המבנים.

לקריאה נוספת

  • אמנון לין בטרם סערה יחסי יהודים וערבים בישראל, בין תקוות לאכזבות, הוצאת דביר, 1999
  • ברוך זלץ ואלי נחמיאס, מפ"ח ב"חיפה האדומה" 1921-2003, הוצאת ההסתדרות החדשה במרחב חיפה, 2003
  • יעקב גולדשטיין, המעורבות הפוליטית של 'הפועל': פרשת 'איגוד הסדרן', תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים (עורכים: חיים קאופמן וחגי חריף), הוצאת יד יצחק בן-צבי ומכון וינגייט, 2002

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מאיר אביזוהר בראי סדוק : אידיאלים חברתיים ולאומיים והשתקפותם בעולמה של מפא"י, ספרית אופקים - הוצאת עם עובד והמרכז למורשת בן-גוריון, תל אביב תש"ן
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 יעקב גולדשטיין, בדרך אל היעד ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 1994
  3. ^ הפועל
  4. ^ יוסף אבידר, בדרך לצה"ל: זכרונות אלוף אבידר, הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1970
  5. ^ שמואל ביאליק, שירת חיי, קווים הוצאה לאור ונמרוד אשל שביתת הימאים, עם עובד, 1996)
אבא חושי

אַבָּא חוּשִׁי (שְׁנֵלֶר; 23 במאי 1898 – 24 במרץ 1969) היה מנהיג ציוני, פעיל סוציאליסטי ופוליטיקאי, איש עבודה והתיישבות, מנהיג פועלים, איש השומר הצעיר, חבר הכנסת הראשונה וממקימי ההסתדרות. זכור היום בעיקר בזכות כהונתו ארוכת השנים כראש עיריית חיפה (1951–1969), תפקיד שבו הטביע חותמו באופן בולט על העיר, אופייה והתפתחותה. בין היתר הקים את אוניברסיטת חיפה, תיאטרון חיפה, הכרמלית ואת תזמורת הנוער העירונית של חיפה.

אורי אבנרי

אוּרִי אַבְנֵרִי (10 בספטמבר 1923, כ"ט באלול ה'תרפ"ג – 20 באוגוסט 2018, ט' באלול ה'תשע"ח) היה עיתונאי, עורך, סופר, חבר הכנסת ופעיל שמאל רדיקלי ישראלי.

ב-1950 קנה את השבועון "העולם הזה", היה לעורכו הראשי במשך כארבעים שנה, הביא אותו לתפוצה רחבה והפך אותו לשם דבר בעיתונות בישראל. בתקופתו הפך "העולם הזה" לשבועון אנטי-ממסדי, שהתיימר לחשוף פרשיות שחיתות, תוך שימוש באמצעים של עיתונות צהובה: פרסום סנסציות, סיפורי מין, רכילות ותמונות עירום – דבר יוצא דופן בישראל של אותם ימים.

ב-1965 הקים והנהיג את תנועת "העולם הזה - כוח חדש", והיה חבר הכנסת מטעמה בכנסות השישית והשביעית. לאחר מכן היה שותף להקמת מחנה של"י, וחבר כנסת מטעמה בכנסת התשיעית. היה שותף גם להקמת "הרשימה המתקדמת לשלום" והתנועה החוץ-פרלמנטרית "גוש שלום".

במסגרת פעילותו הפוליטית עסק בנושא זכויות האדם, נלחם נגד כפייה דתית, נגד אפליה עדתית, למען שוויון זכויות לערביי ישראל ולמען שלום והשתלבות של ישראל ב"מרחב השמי".

אליעזר בונה

ד"ר אליעזר בונה (לשעבר באומן) (9 בפברואר 1912, זלוצ'ב שבפולין (כיום אוקראינה) - 25 ביולי 1990, חיפה שבישראל) היה כלכלן ישראלי, שעסק בהוראת כלכלה באוניברסיטת חיפה, ושחיבר שני ספרי עיון בסיסיים בכלכלה. שימש כיושב ראש איגוד האקדמאים במדעי החברה והרוח בחיפה. היה ראש אגף הארנונות והמסים בעיריית חיפה, כיהן בתפקידים בכירים נוספים בעיריית חיפה, יזם וערך את "ניבנו" - ביטאון העובדים בעיריית חיפה במשך שנים רבות.

דוד בן-גוריון

דָּוִד בֶּן-גּוּרִיּוֹן (גְּרין) להאזנה (מידע • עזרה) ‏(16 באוקטובר 1886, י"ז בתשרי תרמ"ז – 1 בדצמבר 1973, ו' בכסלו תשל"ד) היה ראש הממשלה

הראשון של מדינת ישראל.

בן-גוריון היה איש העלייה השנייה, ממנהיגי תנועת העבודה, חבר במפלגות פועלי ציון ואחדות העבודה, מזכירה הכללי הראשון של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ומנהיגה הראשון של מפא"י.

בתפקידו כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, עמד בראש הנהגת היישוב העברי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, ובתפקידו כיושב ראש מנהלת העם, הכריז ב-1948 על הקמת מדינת ישראל.

עם הקמת המדינה, החל לפעול למען הממלכתיות, ובזמן מלחמת העצמאות החליט על פירוק המחתרות וחתם על הפקודה להקמת צה"ל. על מנת לקיים צבא ממלכתי אחד, הורה להפגיז את האניה אלטלנה ופירק את מטה הפלמ"ח.

הוא הנהיג את מדינת ישראל כראש הממשלה וכשר הביטחון במשך עשור ומחצה עד 1963 (מלבד פסק זמן בן שנתיים, בשנים 1953–1955). בזמן כהונתו כראש הממשלה, נחתם הסכם השילומים עם גרמניה, נערך מבצע סיני, הוקם הכור הגרעיני בדימונה ונקלטו מאות-אלפי עולים. לאחר התפטרותו מראשות הממשלה ופרישתו ממפא"י, הקים ב-1965 את רפ"י. ב-1970 פרש מהחיים הפוליטיים.

דוד קרמן

דוד קרמן (1911–1990) היה השומר העברי הראשון של בת ים. אנשי היישוב כינוהו דוד השומר.

הבחרות הסוציאליסטית

הבחרות הסוציאליסטית (גם "בחרות סוציאליסטית עברית" ו"הבחרות הסוציאליסטית העברית בארץ ישראל") היה שמה של המשמרת הצעירה של מפא"י (ושל אחדות העבודה לפני היווסדות מפא"י המאוחדת ב-1930). ה"בחרות" נוסדה בשנת 1926 כמסגרת ליצירת עתודה פוליטית בקרב צעירים בגילאים 17 עד 23. קיומה הופסק במהלך מלחמת העולם השנייה, שעה שפוטנציאל הצעירים הופנה לגיוס לצבא הבריטי ולהגנה.

התנועה הטיפה להגשמה על ידי התיישבות או על ידי חיזוק הסניפים העירוניים ופעולה במסגרות התארגנויות פועלים כגון פלוגות הפועל. התנועה הייתה בעלת זיקה לתנועת הנוער דרור בגולה.

בין אנשי "הבחרות" ניתן למנות את זאב שרף, אהרן ואפרים קציר, משה ברעם, אהרן אבני, אהרן בקר.

יוסף אבידר

יוסף אבידר (רוכל) (י"ח באייר תרס"ו, 7 במאי 1906 – 13 בספטמבר 1995) היה מראשי "ההגנה" ומאלופי צה"ל הראשונים; סגן רמטכ"ל "ההגנה", ראש אגף אפסנאות (אג"א), מפקד פיקוד הצפון, מפקד פיקוד המרכז, ראש אגף המבצעים, שגריר ישראל בברית המועצות וארגנטינה, מנכ"ל משרד העבודה.

יוסף אלמוגי

יוסף-אהרן אלמוגי (5 במאי 1910 - 2 בנובמבר 1991) היה ראש עיריית חיפה, שר בממשלת ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית.

כן, לשבור!

"כן, לשבור!" (במקור ביידיש: יאָ, בּרעכען!) הוא שמו של מאמר נודע מאת זאב ז'בוטינסקי שהתפרסם ב-4 בנובמבר 1932 בעיתון היומי היידי הנפוץ ביותר בפולין, "היינט" ('היום'). הכותרת, הקוראת לשבירת המונופול של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מתמצתת את המאבק בהסתדרות אותו מעודד המאמר. ההסתדרות מושווית במאמר ל"מחלה אורגנית עמוקה" ומואשמת בנקיטת שיטות פסולות כגון מניעת תעסוקה מאלו שאינם חבריה והריסת העסקים הפרטיים שהתחרו בעסקיה הכושלים. המאמר החריף היווה שיא במאבק הרוויזיוניסטי בהסתדרות, שהתחולל בין השנים 1932–1934.

קרב פנים אל פנים (שיטה)

קרב פנים אל פנים (קפא"פ) הוא מושג כוללני אשר הופיע לראשונה בקרב כוחות המגן של היישוב היהודי קרי ההגנה בשנת 1940 ומתייחס לסך מקצועות הלחימה בידיים ריקות ובכלי נשק קרים בהטייתם הקרבית – צבאית, היינו יישום שאינו ספורטיבי. תחום עיסוק זה בלחימה נקרא קפא"פ וסימל שינוי בגישתו של ארגון ההגנה ומעבר מתפיסה הגנתית כפי שהיא התבטאה במושג ספורט מגן, לגישה התקפית. המושג ספורט מגן קדם לקפא"פ והיה בשימוש במהלך החצי השני של שנות ה-30 של המאה ה-20. קשה לייחס למושג קפא"פ את הערך שיטה במובן המוכר לנו כיום משיטות לחימה ובוודאי שאין לקרוא לקפא"פ ההיסטורי אמנות לחימה במובנו המודרני של מושג זה.

הקפא"פ התגבש לגישה מנחה בעיסוק במקצועות הכלולים בו. מקצועות אלו נלמדו כל אחד בנפרד ולא יחד כשיטה אינטגרטיבית. גישה זו נמשכה אל תוך צה"ל בשנות ה-50 והיוותה את הבסיס לשיטה שכיום נקראת קרב מגע. המושג קרב מגע וקפא"פ היו בשימוש במקביל בהתייחס למקצוע זה בצה"ל עד לסוף שנות החמישים.

בשונה משיטות לחימה ואמנויות לחימה בימינו לפני קום המדינה לא היה ראש שיטה ואף לא דמות מובילה אחת. התכנים שנלמדו נערכו בידי מורים ומדריכים מובילים בכל מקצוע ונערכו והתפתחו לאורך השנים כתוצאה מהעיסוק המתמיד בהם. סך הידע המעשי והמתודי נקרא קפא"פ והעיסוק בו נעשה שיטתי במהלך שנות ה-30 וכן שנות ה-40 של המאה ה-20, במיוחד בפלמ"ח ובעשור לאחר מכן בצה"ל אחרי קום מדינת ישראל.

על אף שאין אפשרות לייחס לקפא"פ מבנה ארגוני בדומה לזה הנהוג בשיטות כיום ניתן לזהות דמויות מפתח בתפקידים שונים שהביאו להתפתחות תחום זה. תחומי פעילותם מקיפים: הדרכה מעשית, עריכת תוכן ופיתוח מתודות הדרכה, מחקר דידאקטי, ניהול קורסים ומסגרות אימון, יצירת מסגרות אימון והדרכה.

המקצועות שנלמדו במסגרת הקפא"פ: איגרוף, ג'ו ג'וטסו (ג'ודו מעשי), סכין, מקל קצר (אלה), מקל אורך (נקרא בארץ 'מקל טיול' או 'השיטה ההודית', והתבסס למעשה על גלגול צרפתי-בריטי של שיטת הלה-קאנה הצרפתית, ללא ידיעת המדריכים המקומיים), ידוי אבנים וכידון.

הקפא"פ המודרני הוא עקרון לחימה המבוסס על הקפא"פ ההיסטורי וגילגוליו בצה"ל ואשר עיקרו בהכשרה ללחימת פנים אל פנים בידיים חשופות ובשימוש באמצעים בסיסיים בלבד. לקפא"פ יש מספר גישות וניתן להתאים אותו לצרכיו של כל אחד: איש כוחות ביטחון, מאבטח, אדם ברחוב וכדומה.

לפני הקמת המדינה היה הקפא"פ נלמד בתנועות הנוער במסגרות אימון קדם-צבאיות וכחלק מהעידוד לגיוס להגנה ולפלמ"ח.

גם היום הקפא"פ עם מקל נלמד באופן חובבני (לא-מקצועי), במחנה העפלה של הנוער העובד והלומד, כמתודה חינוכית לחיבור חברי שכבה ז' בתנועה למסורת הקשר שבין תנועת הנוער לבין גופי המגן הלאומיים בעבר ובהווה (צה"ל), וכמעין "שחזור" של עבר תנועת הנוער.

שבירת שביתה

שבירת שביתה היא ביצוע עבודה שלא הייתה אמורה להיות מבוצעת במסגרת שביתה, עיצומים, או מאבק משותף של עובדים (המוכרזים על פי רוב על ידי ארגון עובדים). הנהלות פועלות פעמים רבות במטרה לשבור את השביתה המפעילה עליהם לחץ כלכלי, בין היתר באמצעות שימוש בשוברי שביתה שאינם עובדי קבועים של החברה שבה הוכרזה השביתה - אלא נשכרים במיוחד למטרה זו במהלך השביתה. עם זאת, הביטוי 'שובר שביתה' עשוי להתייחס גם לעובד קבוע בחברה (החבר או שאינו חבר בארגון העובדים) הבוחר להמשיך ולבצע עבודה על אף שחבריו שובתים.

מקובל שעובדים שובתים פועלים לחסום את הכניסות למקום העבודה במטרה למנוע משוברי השביתה להיכנס, פעולה המכונה 'אכיפת שביתה' בעברית או picket lines באנגלית. לעיתים שבירת השביתה מבוצעת גם תוך הסתייעות בכוח, שכיר או משטרתי, על מנת להעביר את שוברי השביתה אל מעבר למשמרות אוכפי השביתה. לאורך ההיסטוריה היו גם אירועים בהם חיסול השביתה נעשה אף באמצעות חיסול מנהיגי איגוד מקצועי ואף טבח בעובדים השובתים.

השימוש בשוברי שביתה על ידי הנהלות מקובל בכל העולם, עם זאת, ישנן מדינות שאסרו זאת בחקיקה במטרה להגן על יחסי העבודה הקיבוציים וזכות ההתאגדות והשביתה של העובדים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.