פלביוס אוגוסטוס הונוריוס

פלביוס אוגוסטוס הונוריוסלטינית: Flavius Augustus Honorius;‏ 9 בספטמבר 384 - 15 באוגוסט 423) היה הקיסר הראשון של האימפריה הרומית המערבית אחרי פיצולה בפועל מהאימפריה המזרחית. הוא שלט משנת 395 ועד מותו.

פלביוס אוגוסטוס הונוריוס
Flavius Honorius Augustus
Consular diptych Probus 406
שושלת השושלת התאודוסיוסית
Honorius coin1
מטבע ברונזה הנושא את פרופיל הונוריוס

חייו

הונוריוס היה בנו הצעיר של תאודוסיוס הראשון מאשתו אאליה פלקילה, ואחיו של הקיסר המזרחי ארקדיוס. כבר בגיל שנתיים מונה לתפקיד קונסול. כאשר היה בן חמש זומן לרומא, אך שנתיים אחרי כן שב עמו[דרושה הבהרה] לקונסטנטינופול שם הוכתר לקיסר. בשנת 394 נקרא למילנו ואחרי מותו של אביו בשנת 395 ירשו הוא ואחיו ארקדיוס את הכתר, כשארקדיוס שולט במזרח והונוריוס במערב. זו הייתה נקודת הפתיחה להפרדה בפועל בין שני חלקי האימפריה. למרות שבאופן תאורטי נותרה האימפריה מאוחדת, בפועל שלטו שני הנערים בנפרד, תחת השפעת יועצים רבי עוצמה.

בתקופת שלטונו הראשונה במערב, היה הונוריוס תחת השפעתו ושליטתו בפועל של הגנרל הונדלי סטיליקו, שהונוריוס נישא לשתי בנותיו, למריה בסביבות שנת 398 ולתרמנטייה בשנת 408. סטיליקו, שמונה על–ידי תאודוסיוס הראשון לתפקיד אפוטרופסו של הקיסר הצעיר, ותפקידו הרשמי היה מגיסטר מיליטום, היה נתון בסכסוכים תמידיים עם האימפריה המזרחית. לטענתו, מינה אותו תאודוסיוס לאפוטרופוס לשני הקיסרים, טענה שהייתה נכונה ככל הנראה, אך לא התקבלה על דעתו של הפרפקט הפראיטוריאני פלביוס רופינוס, ששלט מאחרי הקלעים בבירה המזרחית. סטיליקו צעד לתוך איליריה, כביכול כדי לסייע במאבק בויזיגותים, אך בפועל כדי לכרסם בשטחי המזרח. הוא נדרש לשוב על עקבותיו, אך הותיר מספר לגיונות תחת פיקודו של הגנרל הגותי גאינאס. לגיונות אלו הושבו לשליטת המזרח, צעדו לקונסטנטינופול וכאשר יצא רופינוס לקראתם נדקר על–ידי חיילי הלגיונות למוות. הייתה זו כמובן פעולתו של סטיליקו, והיא הביאה לנזק בלתי הפיך לקשרים בין חלקי האימפריה.

זמן קצר אחרי כן, בשנת 397, התבקש סטיליקו על–ידי הסריס אאוּטרוֹפיוס, שעתה שלט במקום רופינוס, לסייע בחיסול כוחותיו של אלאריק הויזיגותי שערך מסע ביזה והרג ברחבי יוון. סטיליקו, אם בכוונת תמים או מאי-רצון להלחם בגרמאני אחר, לא הצליח לתפוש את כוחותיו של אלאריק ושליטי קונסטנטינופול נאלצו לשחד את אלאריק בהפיכתו למגיסטר מיליטום בבלקנים, והכריזו על סטיליקו כאויב העם.

נקמת המזרח לא אחרה לבוא, כאשר בשנת 397 פרצה מרידה בראשות המגיסטר מיליטום בצפון אפריקה גילדו, שהכריז על העברת אפריקה, על אספקת התבואה החשובה שלה, לשליטת המזרח. סטיליקו נמנע מפתיחה במלחמה מול המזרח, דיכא את המרידה ב-398 ודאג להסרתו של אאוטרופיוס מתפקידו במזרח והגלייתו בשנת 399.

פעולתם של הוויזיגותים בבלקן פנתה במהרה, כנראה בזכות פעולת הקיסרית אאודוקסיה, רעייתו של ארקדיוס, ובשנת 402-403 החל אלאריק מתקדם אל תוך איטליה. הונוריוס המבוהל עבר בעקבות האירועים ממילנו לראוונה, שנהנתה מהגנה טבעית בדמות טבעת של ביצות סביבה. סטיליקו, בינתיים, אסף חיילים מן הריין, בריטניה וכל מקום אחר, והצליח לעצור את התקדמות הוויזיגותים ב-403.

החזית המערבית של האימפריה המשיכה להתמוטט. בשנת 405 אסף הברברי רדגאיסוס צבא באזור הדנובה, עבר את האלפים ופלש לאיטליה. הוא הובס על ידי סטיליקו בקרב מכריע בפאיסולאי (פיאסולה של היום) ב-406. עוד הממלכה מתאוששת ממהלומה זו, חצו בחורף 406 מספרים עצומים של בורגונדים, אלאנים, סואבים וונדלים את נהר הריין הקפוא כבשו את מוגונטיאקום (מיינץ) וטרווירי (טריאר) והתפשטו ברחבי גאליה, כשרובם, לבד מהבורגונדים, ממשיכים הלאה לספרד.

במקביל, התחוללה בבריטניה שורה של מרידות של החיילים המבודדים והממורמרים ששכנו שם: מרקוס בשנים 406-407, גרטיאנוס ב-407, ולבסוף קונסטנטיוס השלישי ב-407-411, שהשיג שליטה באי ואחר כך חצה את התעלה לגאליה, התקדם עד ארל וקנה לו שליטה בחלקים גדולים של גאליה וספרד.

במצב זה, סבר סטיליקו כי אין מנוס משיחודו של אלאריק והוויזיגותים. הוא נדרש לשלם להם ארבעת-אלפים ליטראות זהב—סכום עצום בגובהו—ובלית ברירה כפה סטיליקו אישור תשלום זה על הסנאט. הסנאטורים הממורמרים, קשרו להפטר ממנו והעלו טענות כאילו סטיליקו זומם עם אלאריק להדיח את הונוריוס ולמנות לתפקיד הקיסר את בנו אאוכריוס. הכוחות בטיקינום (פאביה) שוכנעו לביים מרידה שהובילה לכניעתו של סטיליקו בראוונה ולהוצאתו להורג בשנת 408.

קוצר הראות של הסנאטורים, שדאגו לחיסולו של האיש היחיד שעמד בפרץ כנגד הפולשים, הוביל לאסון רבתי. אלאריק, שהבין כי לא יזכה בשוחד שלו, חדר לאיטליה, כפה את תשלום השוחד על הסנאט וכונן משטר בובה שלו בדרום המדינה, עם הסנטור פריסקוס אטלוס כשליט בובה מטעמו. שנה אחרי כן, הדיח אלאריק את אטלוס ובעקבות מתקפה על מחנהו על ידי המנהיג הוויזיגותי סארוס, שאלאריק האמין שכוון על–ידי הונוריוס, החליט אלאריק להפסיק את המשא ומתן עם הונוריוס ולצעוד על רומא. אנשים בעיר פנימה פתחו את השערים בפניו ב-24 באוגוסט 410 והוויזיגותים נכנסו לרומא ובזזו את העיר במשך שלושה ימים ברציפות. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הייתה רומא נתונה תחת שלטון זר מאז פלישת הגאלים הקלטים שבע מאות שנים לפני כן. ההלם שחולל האירוע הדהד בכל רחבי האימפריה, מבריטניה ועד ירושלים, ושימש השראה לספרו של אוגוסטינוס "עיר האלוהים".

אלאריק נטל עמו את אחותו-למחצה של הונוריוס, גאלא פלקידיה ועבר לדרום איטליה, כנראה מתוך כוונה לצאת לפלישה באפריקה, אך לפני שהספיק להשלים את תוכניותיו מת בקונסטנטייה בשנת 410.

זמן קצר אחרי כן, ב-411, מונה הגנרל קונסטנטיוס (בעתיד, קונסטנטיוס השלישי) לתפקיד המגיסטר מיליטום של הונוריוס, ולמעשה מילא מכאן ואילך את תפקידו של סטיליקו. הוא החל לפעול מיידית כנגד הוויזיגותים והצליח להדוף אותם ב-412 חזרה לגאליה. במקביל, התעוררה מרידה נוספת, כאשר יובינוס מכריז על עצמו קיסר בגאליה. לפני שהספיק קונסטנטיוס לגשת לטפל בבעיה, התחוללה מרידה אחרת, של הרקליאנוס, באפריקה בשנת 413. הרקליאנוס אסף צי עצום והפליג לאיטליה. מסעו הסתיים בכישלון והוא נלכד והוצא להורג בקיץ אותה שנה, אך בינתיים לא יכלו הונוריוס וקונסטנטיוס לפעול בגאליה. הם נאלצו להגיע לעסקה עם אטהאולף, אחיו ויורשו של אלאריק, שידכא את המרידה. בני בריתו של יובינוס, הבורגונדים, גם הם דרשו עסקה מיוחדת, וקונסטנטיוס נאלץ להתיר להם להקים ממלכה משלהם בתוך האימפריה.

מיד אחרי כן, ב-414, הדרדרו גם היחסים עם אטהאוּלף. העסקה בינו לבין האימפריה קבעה כי האחרונה תספק חיטה לחייליו, בתמורה לדיכוי מרידת יובינוס והשבת גאלא פלקידיה, אחות הקיסר משבייה אצל הברברים. בגלל המרידה באפריקה, לא עמדו הרומים בצידם בעסקה ואטהאולף, במקום להשיב את הנסיכה, נשא אותה לאישה בנארבו (נארבונה) בשנת 414, ככל הנראה בהסכמתה, אך בוודאי בלי הסכמת אחיה.

הנישואים לא הועילו לקירובו של אטהאולף לחצר המלכותית, כפי שקיווה, הוא מינה את פריסקוס אטלוס, שליט הבובה הוותיק, לקיסר המערב בגאליה. קונסטנטיוס יצא בעקבות הידיעה לגאליה וכפה עליו לסגת לספרד ופריסקוס אטלוס הושב לרומא.

התפוררותה של האימפריה נמשכה ללא מעצור. אטהאולף, עתה בספרד, ניסה לכבוש את הפרובינקיה אך אחרי רציחתו בשנת 415 הציע יורשו ווליה, עסקה עם רומא: הוא הסכים להעביר את גאלא פלקידיה לידי הרומים, בעיקר משום שקונסטנטיוס היה מעוניין בנסיכה היפה, ובתמורה לזכות בעסקה בדומה לזו שקיבלו הוויזיגותים בבלקן בשנת 382 והבורגונדים שנים מספר לפני כן: אפשרות לכינון ממלכת פואדרטי בתוך גבולות האימפריה. הוויזיגותים בראשות ווליה הורשו לשוב לגאליה ולקבוע את בירתם בטולוסה (טולוז של היום) עם שליטה בשטח באקוויטניה, והיו עדיין חייבים באספקת חיילים לאימפריה.

הפרס לקונסטנטיוס, לבד מידה של אחות הקיסר (שככל הנראה עשתה זאת מאונס ולא מרצון), הייתה העלאתו לתואר אוגוסטוס-במשותף עם הונוריוס, כשגאלא פלקידיה הופכת לאוגוסטה. תאודוסיוס השני סירב לקבל את שני השינויים הללו, שהתחוללו בשנת 421, אך לפני שהספיק מי מן הצדדים לנקוט צעד ממשי מת קונסטנטיוס השלישי לפתע, שבעה חודשים בלבד אחרי שהפך אוגוסטוס.

כאן, לטענת חלק מהמקורות, החל הונוריוס עצמו מפגין חיבה יתרה לאחותו למחצה, כשהוא מלטף ומחבק אותה בפומבי. גאלא פלקידיה, אם מתוך זעזוע מהתנהגותו המחפירה ואם מחשיפתה בפומבי, נמלטה ממנו עם שני בניה מקונסטנטיוס השלישי בשנת 423. זמן קצר אחרי כן, נפטר הונוריוס עצמו, ככל הנראה ממיימת.

399

שנת 399 היא השנה ה-99 במאה ה-4. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 399 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

418

שנת 418 היא השנה ה-18 במאה ה-5. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 418 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

בוניפקיוס הראשון

האפיפיור בוניפקיוס הראשון (בלטינית: Bonifacius I; נפטר ב-4 בספטמבר 422) כיהן כאפיפיור מ-28 בדצמבר 418 עד 4 בספטמבר 422, והיה בן זמנו של אוגוסטינוס הקדוש, אשר הקדיש לו כמה מיצירותיו.

עם מותו של האפיפיור זוסימוס, הציגו שני צדדים מועמד משלהם למשרת האפיפיור. האחד היה בוניפקיוס והשני אולאליוס. גאלא פלקידיה, בת זוגו של הקיסר קונסטנטיוס השלישי, קיסר האימפריה הרומית המערבית, ביקשה מאחיה, הקיסר פלביוס אוגוסטוס הונוריוס להתערב, והוא פרסם צו שהורה לשני המועמדים לעזוב את רומא. בחג הפסחא שלאחר מכן, חזר אולאליוס לעיר כדי לחגוג את החג, וכאשר הקיסר הונוריוס שמע על כך, נלקחה דרגתו של אולאליוס ממנו, וב-28 בדצמבר 418 הפך בוניפקיוס לאפיפיור.

האפיפיור בוניפקיוס הראשון המשיך את ההתנגדות לפלגיאניזם, שכנע את הקיסר תאודוסיוס השני להחזיר את איליריקיום לשלטון הקיסרות המערבית והגן על זכויות הכס הקדוש.

ד'קע"ב

ד'קע"ב (4172) היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-4 בספטמבר 411 (לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז), והסתיימה ביום כ"ט באלול, 22 בספטמבר 412. שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנת שמיטה.

האימפריה הרומית המערבית

האימפריה הרומית המערבית (בלטינית: Imperium Romanum Pars Occidentalis או Pars Occidentis) אשר בירותיה היו מדיולאנום, כיום מילנו, (402-268) ורוונה, הוא השם המקובל לגוף המדיני שהשתרע על חלקיה המערביים של האימפריה הרומית, לסירוגין, החל משנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה.

במובן המצומצם יותר, האימפריה המערבית הייתה קיימת כגוף מדיני מהפיצול הסופי של האימפריה הרומית לשני חלקים בשנת 395, שנת מותו של הקיסר תאודוסיוס הראשון ועד שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסטולוס על ידי אודואקר, התאריך המקובל בקרב ההיסטוריוגרפיה המודרנית לסופה של הקיסרות הרומית המערבית.

הונוריוס

האם התכוונתם ל...

הונים

ההונים היו קונפדרציה של שבטי נוודים שהתקיימה החל מהמאה הראשונה לספירה ועד המאה השביעית. שטח מחייתם השתרע על פני מזרח אירופה, הרי הקווקז ומרכז אירופה. מקום הופעתם המתועד הראשון היה ממזרח לנהר וולגה, ממנו נעו מערבה, ומשנת 370 לערך הם החלו לבסס את אחיזתם והשפעתם על מרבית יבשת אירופה. הצבא ההוני התבסס על חיל פרשים מהיר, שעיקר לוחמיו היו קשתים רכובים. ההונים הגיעו לשיא כוחם בתקופת שלטונו של המלך אטילה. משנת 445 ועד מותו הפתאומי בשנת 453, פלשו ההונים תחת פיקודו לשטחי האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הביזנטית, בזזו אותם, ואילצו את שני חלקי האימפריה הרומית לשלם להם סכומי כסף נכבדים תמורת שקט לאורך הגבולות.

הפשיטות של ההונים נועדו בדרך כלל למטרות שוד וביזה, ולא להשתלטות על שטחים ולהתיישבות בהם. הן היו הרסניות בעיקר לאימפריה הרומית המערבית, שכוחה נחלש מאוד בעקבות תבוסה במלחמת אזרחים עם האימפריה הרומית המזרחית בקרב הנהר הקפוא ובאופן כללי הייתה ענייה יותר מהחלק המזרחי. הפשיטות ההוניות הותירו את האימפריה הרומית המערבית חלשה וחבולה. כתוצאה מכך, נפלה האימפריה הרומית המערבית תוך עשורים ספורים לאחר הפלישות ההוניות תחת לחץ השבטים הגרמאניים.

ההונים מעולם לא הכו שורשים, לא התערבו בחיי נתיניהם ולא בנו מערכת אדמיניסטרטיבית שלטונית על פי הדוגמה הרומית, אלא הסתפקו בסחיטה בהיקפי ענק. כתוצאה מכך, עם מות אטילה והתפוררות הכוח הצבאי המלכד, התמוססו הישגיהם הטריטוריאליים והאימפריה התפוררה. צאצאיו של אטילה המשיכו לשלוט בחלקים שונים של ערבות מזרח אירופה עד סוף המאה השישית, ושליטים הנושאים שמות האופייניים לראשי שבטים הוניים שלטו באזורים שונים בקווקז עד תחילת המאה השמינית לספירה.

הדּוֹגְמָה הנוצרית ראתה באטילה ובהונים שוט שבאמצעותו מעניש אלוהים את עובדי האלילים, הכופרים והחוטאים. תוך זמן קצר יחסית הם נותרו כזיכרון קולקטיבי אירופאי המקביל למלחמת בני אור בבני חושך, והשם "הונים" נחרט בזיכרון כתיאור של המון ברברי הזורע הרס וחורבן.

היסטוריה צבאית של הקיסרות הרומית

הקיסרות הרומית או האימפריה הרומית (בלטינית: Imperium Romanum) הייתה מדינה רומית שהתקיימה באגן הים התיכון מימיו של אוגוסטוס קיסר (המאה ה-1 לפני הספירה) ועד נפילתה בשנת 476 לספירה. הקיסרות הרומית נוצרה כתוצאה מהחלפת השלטון הרפובליקני ברומא העתיקה, והיא היוותה את השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הציוויליזציה של רומא העתיקה; קדמו לה הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס) והמלוכה הרומית (המאה ה-8 לפנה"ס - 509 לפנה"ס). הקיסרות הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית ובשטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה ובמזרח התיכון.

את התפשטותה החלה רומא העתיקה עוד בימי הרפובליקה, אך היא הגיעה לשיאה בימיו של הקיסר טראיאנוס, כאשר חלשה על שטח של כמעט 6 מיליון קמ"ר. בעקבות התפשטותה הרחבה וכושר העמידה של הקיסרות בפני כוחות זרים, ניכרה השפעתה על השפה, דת, ארכיטקטורה, פילוסופיה, משפטים והממשל באומות רבות ברחבי העולם עד עצם היום הזה.

העשור השני של המאה ה-5

העשור השני של המאה ה-5 הוא העשור שהחל ב-1 בינואר 410 והסתיים ב-31 בדצמבר 419.

רוונה

רוונה (באיטלקית: Ravenna) היא עיר במחוז אמיליה-רומאניה בצפון מרכזה של איטליה. העיר שוכנת בדרום-מזרחו של עמק הפו במרחק של 8.5 ק"מ מהים האדריאטי אליו היא מחוברת בתעלה. העיר היא בירתה של נפת רוונה, ומשתרעת על שטח של כ-653 קמ"ר, דבר המציב אותה מבחינה זו במקום השני באיטליה לאחר רומא. בשנת 2005 התגוררו בעיר 149,084 איש.

העיר שימשה כבירתה של האימפריה הרומית המערבית, כבירת הממלכה האוסטרוגותית וכמרכז ביזנטי חשוב בימי הביניים. בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על שמונה מבנים ברוונה כעל אתרי מורשת עולמית.

שער סאלאריה

שער סלאריה (בלטינית: Porta Salaria - "פורטה סאלאריה") היה שער בחומת אורליאנוס שברומא. השער נהרס בשנת 1871, שוקם שנתיים לאחר מכן, ונהרס בשנית בשנת 1921.

תאודוסיוס הראשון

פלביוס תאודוסיוס אוגוסטוס (לטינית: Flavius Theodosius Augustus) (נולד: 11 בינואר 347 בעיר קוקה שבספרד ומת ביום 17 בינואר 395 במילאנו. הוא ידוע גם כתאודסיוס "הגדול" ותיאודוסיוס הראשון. הוא היה אוגוסטוס של האימפריה הרומית, משנת 379 עד לשנת 394 הוא שלט בחלק המזרחי של האימפריה, למשך כשנה הוא היה השליט היחיד והאחרון של האימפריה הרומית המאוחדת ועד לחלוקתה הסופית בין בניו הונוריוס וארקדיוס בשנת 395.

שלטונו של תאודוסיוס היה נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של האימפריה הרומית. המחקר ההיסטורי המאוחר רואה בו הקיסר האחרון לאימפריה הרומית המאוחדת ולאחריו התחלקה סופית ובאופן מוחלט האימפריה ל 2 גופים נפרדים האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית והאחרונה עתידה הייתה להפוך לאימפריה הביזנטית. תהליכים שהחלו להתגבש בשנים ובעשורים שטרם שלטונו הפכו למאפיינים המרכזיים של העולם הרומאי והמערבי במהלך תקופת שלטונו של תאודוסיוס.

בתקופת שלטונו הפכו שבטים הגמאניים מפולשים שנמצאים במצד מלחמה תמידי עם האימפריה לבני ברית שזכו למעמד אוטונומי-למחצה. הם קיבלו זכות להתיישב בשטחי איליריה תחת שלטון של מנהיגיהם ושימשו כפוידרטוס ושירתו כחיילים בצבא הרומאי תמורת הזכויות שניתנו להם. בתהליך זה הפך הצבא הרומאי בסיכומו של דבר לצבא שעיקר כוחו יחידות גרמאניות שנאמנותן לאימפריה הייתה תמיד רופפת ובסופו של דבר היו הם אלו שהנחיתו את מכת המוות על האימפריה הרומית המערבית כאשר מפקד הצבא הגרמאני, אודואקר, הדיח את הקיסר הרומי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס.

תאודוסיוס נאלץ להלחם על כסאו ב 2 מלחמות אזרחים קשות כנגד קציני צבא שניסו לנצל את חולשת השלטון המרכזי על מנת לקרוע חלקים מהאימפריה לעצמם הוא הצליח לנצח את מגנוס מקסימוס שהתבסס כשליט האימפריה המערבית ב 387 עד ל 388 ואת המורד אאוגניוס בשנת 394. ניצחונות אלו סחטו את כוחה של האימפריה והקרב האחרון קרב הנהר הקפוא הוריד את האימפריה המערבית על ברכיה, מכה שההונים ניצלו עד תום.

שלטונו של תאודוסיוס היה גם נקודת ציון בהיסטוריה של הנצרות, הוא פעל בעקביות ונחישות על מנת לקבע את מעמדה של הנצרות האורתודוקסית לדת המדינה והכריז על שאר הכנסיות כמינות. הוא פעל על מנת לבטל מוסדות דתיים פאגאניים ועמד מנגד כאשר מקדשים ומקומות פולחן פאגאננים הוחרבו.

תאודוסיוס הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית והכנסיה הארמנית, יום החג של תאודוסיוס הוא ה-17 בינואר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.