פלאשוב

פְּלַאשוֹבגרמנית: KZ Plaszow; בפולנית: Płaszów) היה מחנה ריכוז ליד העיר קרקוב שבפולין, שפעל החל מקיץ 1942 כמחנה לעבודות כפייה (בגרמנית: Zwangsarbeitslager Plaszow des SS– und Polizeiführers im Distrikt Krakau). ב-10 בינואר 1944 הוסב רשמית למחנה ריכוז. האסיר האחרון במחנה גורש לאושוויץ ב-14 בינואר 1945, יום לפני שחרור העיר קרקוב מן הכיבוש הנאצי.

מחנה הריכוז פלאשוב
Płaszów
PLASZOW-German concentration camp near Krakow PL
מחנה הריכוז פלאשוב, 1942
סוג מחנה עבודה, מחנה ריכוז
מדינה פולין  פולין
מחוז פולין קטן
מחנות נלווים תת-מחנה של עובדי אוסקר שינדלר ברח' ליפובה
תאריך הקמה קיץ 1942
תאריך שחרור 21 בינואר 1945
מפקדי המחנה אונטר-שטורמפיהרר (סג"ם) אמון גת
צבא משחרר הצבא האדום
מספר אסירים בשיא +10,000
השתייכות האסירים בעיקר יהודים
קואורדינטות 50°01′51″N 19°58′03″E / 50.030833333333°N 19.9675°E
לחצו כדי להקטין חזרה
באבי יארגטו לחוואמאלי טרוסטינץויניצהרומבולהקייזרוואלדגטו וילנהגטו קובנהפונארגטו ביאליסטוקטרבלינקהסוביבורמיידנקבלזץגטו לבובאודסהטרנסניסטריהמוהיליב-פודילסקיגטו צ'רנוביץקישינבגטו קולוז'ווארגטו ורשהגטו בודפשטסרדנובקיאושוויץגטו קרקובגטו לודז'חלמנומחנה הריכוז שטוטהוףגרוס-רוזןטרזיינשטטמחנה הריכוז ואיווארהראוונסבריקזקסנהאוזןמחנה הריכוז נוינגמהברגן-בלזןארבייטסדורףדורה-מיטלבאונידרהאגןבוכנוואלדפלוסנבירגמחנה הריכוז דכאומאוטהאוזןאבנזהיאסנובאץמחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוףוסטרבורקמחנה הריכוז אמרספורטפיכטמחנה המעבר מכלןמבצר ברנדונקמחנה הריכוז דראנסימחנה הריכוז קומפייןמחנה המעבר פיטיבייהמחנה המעצר גירסמחנה ורנהיהדות אסטימחנה הריכוז פוסוליריזיירה די סן סאבהמחנה הריכוז ראבשאבאץמחנה הריכוז סיימישטהמחנה הריכוז טופובסקה שופהסומוביט (מחנה ריכוז)מחנה הריכוז צרווני קרסטWW2-Holocaust-Europe-he.png

מפת השואה: אזורי השליטה הנאצית ונתיבי התעבורה אל מחנות ההשמדה
Plaszow today
אתר מחנה הריכוז פלאשוב (צולם בסביבות 2010)
Plaszow memorial july 2002.jpeg
האנדרטה לזכר הנרצחים במחנה הריכוז פלאשוב (צולם ביולי 2002)
Płaszów Concentration Camp
מבט לאתר מרכז המחנה מהאנדרטה

היסטוריה

המחנה נבנה בקיץ 1942 על ידי עובדי כפייה פולנים ויועד לכליאתם של אסירים "כשירים לעבודה" מגטו קרקוב. המחנה הוקם על שטחם של שני בתי קברות יהודיים ליד הכפר פלאשוב (בפרבריה הדרומיים של קרקוב) - בית הקברות החדש ברחוב אברהם ובית הקברות הישן ברחוב ירוזולימסקה. שטחו הורחב פעמים אחדות והגיע ב-1944 לכ-880 דונם. ב-1941, לאחר ההרחבה הראשונה, הובאו למחנה האסירים היהודים הראשונים. לפני פינוי גטו קרקוב היו במחנה כ-2,000 אסירים, ולאחריו – יותר מ-10,000.

מפקד המחנה היה אונטר-שטורמפיהרר (סג"ם) אמון גת, מפקד אס אס מווינה. ב-13 במרץ 1943 פיקח גת באופן אישי על חיסול גטו קרקוב והעברת כל תושביו למחנה פלאשוב. תחתיו שירתו מספר גברים ונשים מהאס אס, כולל מתנדבי אס אס אוקראינים. בנוסף, שירתו במחנה כ-600 מאנשי יחידות גולגולת המת בהם גרטרוד הַיְיזֶה (Heise), לואיס דַאנְץ (Danz), אליס אוֹרְלוֹבְסקי (Orlowski) ואנה גֶרְוִוינג (Gerwing). באוגוסט ובספטמבר 1943 חוסל גם גטו בוכניה, והאסירים נשלחו למחנה פלאשוב.

בתוך מחנה פלאשוב, ברחוב ליפובה, הקים אוסקר שינדלר מעין תת-מחנה, בו שיכן את עובדיו היהודים, בהם עובדים שקיבל מיוליוס מדריץ'.

המחנה היה ידוע כמחנה עבודה שסיפק כוח עבודה לתעשייה הצבאית ולחציבת אבנים.

שיעור התמותה במחנה היה גבוה מאוד. אסירים רבים, כולל ילדים ונשים, מתו מטיפוס, רעב והוצאות להורג. פלאשוב ידוע לשמצה בשל מטווחי הירי שנערכו בו, הן על יחידים והן על קבוצות. את מפת המחנה הכין הגרפיקאי יוסף באו, מאסירי המחנה, לבקשתו של גת. כל המסמכים שנגעו לרצח ההמוני בפלאשוב הופקדו על ידי אמון גת בידי אשת האס אס אורלובסקי. היא החזיקה בהם עד לסיום המלחמה, ואז השמידה אותם במסגרת תוכנית 1005 להעלמת ראיות. אורלובסקי תוארה על ידי האסירים לאחר המלחמה כאשת אס אס בלונדינית, יפת תואר וסאדיסטית, שאהבה להצליף באסירים, ובין היתר הצליפה על נשים צעירות מסביב לעיניהן.

בינואר 1945 עזבו אחרון האסירים ועובדי המחנה את פלאשוב בצעדת מוות לאושוויץ, בלווית מספר נשות אס אס. רבים מאלו ששרדו את הצעדה נרצחו עם הגעתם לאושוויץ.

הצבא האדום שחרר את המחנה, שהיה כבר ריק מאדם ונעדרו ממנו ראיות רבות לרצח ההמוני שהתרחש בו, ב-20 בינואר 1945.

לאחר המלחמה

הנצחה

כיום, במקום שבו היה המחנה נמצא שדה ריק - שטח שבו מקומיים מטיילים בלי שניתן יהיה לדעת מה היה בו בזמן המלחמה. הוקמה אנדרטה בודדת, המנציחה את העובדה כי באתר שכן מחנה ריכוז. בשנת 2018 החלו בקביעת לוחות מתכת בהם תיעוד כתוב וצילומים ליד חורבות בית הטהרה של בית הקברות הישן (ששימש כמכלאה לחזירים עד שפוצץ כדי לפנות מקום בכניסה למחנה) וחצר המסדרים בה קוימו הוצאות להורג. עדיין יש בסיסים של קברים ללא המצבות וכן מצבה שהוקמה מחדש במקום קבורתה של שרה שנירר, מיסדת בתי ספר "בית יעקב".

בשנת 2010, ריססו אלמונים צלבי קרס וכתובות גרפיטי על האנדרטה באתר מחנה הריכוז פלאשוב.[1]

בתרבות

שחזור של המחנה נעשה עבור הסרט "רשימת שינדלר", בתיאור חייו של אוסקר שינדלר. בפועל צולם המחנה ב-Liban Quarry, מאות מטרים ממיקום המחנה המקורי.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סוכנויות הידיעות, פולין: הושחתה אנדרטה לזכר קורבנות השואה, באתר nrg‏, 13 במרץ 2010
20 בינואר

20 בינואר הוא היום ה-20 בשנה, בשבוע ה-3 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 345 ימים (346 ימים בשנה מעוברת).

אוסקר שינדלר

אוסקר שינדלר (בגרמנית: Oskar Schindler;‏ 28 באפריל 1908 - 9 באוקטובר 1974) היה תעשיין גרמני סודטי, מחסידי אומות העולם, שהציל במלחמת העולם השנייה כ-1,200 יהודים ממוות בידי הנאצים.

אמון גת

אמון לאופולד גֵת (גרמנית: Amon Göth;‏ 11 בדצמבר 1908 - 13 בספטמבר 1946) היה קצין אס אס אוסטרי והמפקד השלישי של מחנה הריכוז פלאשוב אשר בפולין ממרץ 1943 ועד ספטמבר 1944. לאחר המלחמה הוסגר לפולין, הועמד שם לדין, הורשע כפושע מלחמה והוצא להורג בתלייה ב-1946.

גולה מירה

גולה מִירֶה (1911 - 29 באפריל 1943) הייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר" בפולין וחברת המפלגה הקומוניסטית הפולנית. ממנהיגות המחתרת בגטו קרקוב ומרד גטו קרקוב. ידועה גם בשמה המחתרתי - "לידקה".

גורליצה

גורליצה (בפולנית Gorlice, ביידיש גאָרליץ, נהגה "גוֹרליץ") היא עיר קטנה בדרום פולין (בעבר בגאליציה), 287.2 קילומטר דרומית לוורשה, ובה אוכלוסייה של 28,707 איש (נכון ל-2004).

דוד גוטר

דוד גוטר היה ראש הקומיסאריאט בגטו קרקוב בזמן מלחמת העולם השנייה. ידוע כמשתף פעולה עם הנאצים.

לאחר שליחת ראש היודנראט השני של הגטו, ארתור רוזנצוויג, ומשפחתו אל מותם במחנות ההשמדה, מינו הנאצים (בהנהגת וילהלם קונדה) את גוטר לקומיסר הגטו ואת שמחה שפירא לראש המשטרה היהודית. תקופה זו של שלטונם המשותף בגטו זכורה בידי שורדיו כתקופה האכזרית והקשה ביותר שהייתה בכל שנות השואה. שניהם שיתפו פעולה מלאה עם הנאצים ושירתו נאמנה את וילהלם קונדה, מפני שהאמינו שגרמניה הנאצית תנצח במלחמה.

מתחילת מרץ 1943 החלו כבר הנאצים להודיע לגוטר על רצונם לחסל סופית את הגטו. על אף שהתנגד וניסה לדחות את רוע הגזירה, נקבע תאריך החיסול ליום שבת, 3 במרץ 1943. גוטר ושפירא סייעו באופן מלא לנאצים בזמן החיסול, במסגרתו נשלחו 6,000 מתושבי הגטו אל מחנה העבודה פלאשוב, 1,000 נשלחו למותם באושוויץ ו-2,000 נורו במקום.

לאחר חיסול גטו קרקוב הרסו הנאצים את החומה שהקיפה אותו, והשאירו לאנשי היודנראט והמשטרה היהודית שנותרו בחיים בניין קטן בו התגוררו מספר חודשים. בקיץ, תפס אמון גת, מפקד מחנה פלאשוב, את גוטר ועוזרו והוציא אותם להורג, וב-14 בדצמבר 1943 חוסלו כל אנשי המשטרה היהודית. בכך כלה גטו קרקוב וכל היהודים בתוכו.

דוד ורדיגר

אלתר דוד יצחק ורדיגר (David Werdyger;‏ 30 באוקטובר 1919, פולין - 2 באפריל 2014, ארצות הברית) היה חזן, מלחין וזמר חסידי. בנו הוא מרדכי בן דוד ורדיגר, ששמו המסחרי נקבע על שם אביו בתחילת דרכו טרם התפרסם.

ורדיגר היה אחד מחלוצי תעשיית והפצת המוזיקה החסידית במאה ה-20 לצד בן ציון שנקר, טרם הופעת הזמרים החסידיים, ותקליטיו היו פופולרים ביותר במגזר החרדי בכל העולם.

חיים הילפשטיין

חיים הילפשטיין (Chaim Hilfstein;‏ 14 בנובמבר 1876, קרקוב, גליציה, אוסטריה – 9 במאי 1950, תל אביב) היה בכיר בפעילות הציונית בגליציה ונשיא הגימנסיה העברית בקרקוב, שנקראה על שמו.

יהודית ארנון

יהודית ארנון (15 באוקטובר 1926 – 17 באוגוסט 2013) הייתה כוריאוגרפית ורקדנית ישראלית. כלת פרס החברה הבינלאומית לאמנויות הבמה (ISPA)‏ (1997) וכלת פרס ישראל למחול (1998).

יוסף באו

יוסף באו (18 ביוני 1920 - 24 במאי 2002) היה צייר, גרפיקאי, מחלוצי האנימציה בישראל, מאייר, מעצב, סופר ומו"ל.

יעקב אביגדור

הרב ד"ר יעקב אביגדור (תרנ"ו - תשכ"ז; 1896–1967) היה רב וסופר יליד גליציה, ניצול שואה, כיהן כרב הראשי של דרוהוביץ'-בוריסלב וכרב הראשי של יהדות מקסיקו.

יעקב הולנדר

יעקב הולַנדֶר (2 במרץ 1928 – 2 באפריל 2014) היה מלחין בזמר העברי, מעבד מוזיקלי ומנצח מקהלות ישראלי. מגדולי המלחינים בזמר העברי, המזוהה בעיקר עם פסטיבלי הזמר, בהם זכה שלוש פעמים במקום הראשון, ועם חבורות הזמר הרבות שיסד לאורך השנים.

מבצע 1005

מבצע 1005 (בגרמנית: Sonderaktion 1005, בתעתיק עברי: זונדראקציון 1005) הוא שמו של מבצע שנערך על ידי גרמניה הנאצית בתחילת שנת 1943, בעקבות תבוסותיה, על מנת לנסות להסתיר את ממדי השמדת היהודים ולטשטש את עקבות רצח ההמונים.

לשם ביצוע המבצע הוקמה יחידה מיוחדת שנקראה "זונדרקומנדו 1005", בפיקודו של שטנדרטנפיהרר פאול בלובל. החל בסתיו 1943 החלה היחידה לפעול בשטחי מזרח אירופה, המקום בו אירעה עיקר ההשמדה. לצורך העבודה גויסו אסירים יהודים מהמחנות.

בלובל מסר בעדותו במשפטי נירנברג ביוני 1947 כי "ביוני 1942 הטיל עליי גרופנפיהרר היינריך מילר (מפקד הגסטפו) את התפקיד לטשטש את עקבות הפעולות של ההוצאה להורג בידי האיינזצגרופן במזרח"[דרוש מקור]. ההנחיה שהעביר היינריך מילר הייתה שאסור שייפלו בידי בעלות הברית איש מהאסירים ושום מסמך, פריט או רכוש גרמני.

מרים עקביא

מרים עֲקַבְיָא (20 בנובמבר 1927–16 בינואר 2015) הייתה סופרת ומתרגמת ישראלית, ניצולת שואה, שספריה עוסקים בזכר השואה.

משה בייסקי

משה בייסקי (1 בינואר 1921 – 6 במרץ 2007) היה משפטן ישראלי, שופט בית המשפט העליון בשנים 1979–1991. היה ניצול שואה והעיד במשפט אייכמן. עמד בראש ועדת החקירה לבירור פרשת ויסות מניות הבנקים, ובראש הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם.

פרל בניש

פֶּרְל בֶּנִיש (Pearl Benisch באנגלית, 1917-מרץ 2017) הייתה סופרת חרדית מניו יורק, ידועה בזכות שני ספריה, "הרוח שגברה על הדרקון" ו"שאוני בלבכן".

רשימת שינדלר

רשימת שינדלר (באנגלית: Schindler's List) הוא סרט קולנוע משנת 1993 של הבמאי היהודי-אמריקאי סטיבן ספילברג, המבוסס על ספר בשם זהה שכתב תומאס קנילי, אשר מספר את סיפורו האמיתי של התעשיין הגרמני אוסקר שינדלר, שעסק בתקופת השואה בהצלת חייהם של יהודים רבים ממכונת ההשמדה הנאצית.

שינדלר, שהיה בעליהם של מפעלי תעשייה, שיחד קציני צבא גרמנים על-מנת שיתאפשר לו להעסיק יהודים, על אף סיכון חייו שלו. הוא העסיק במפעלו כ-1,200 יהודים. בשנת 1967 הוכר שינדלר על ידי מדינת ישראל כחסיד אומות העולם.

הסרט רשימת שינדלר זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 1993.

שם קלינברג

רבי שם קלינברג (בערך תר"ל, 1870 - כ"ח ניסן תש"ג, 1943) היה מקובל ושימש כאדמו"ר מזאלושיץ משושלת חסידות קומרנא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.