פלאוגן

פלאוגן היא יחידת זמן גאולוגית בעידן הקנוזואיקון והראשונה שלאחר הקרטיקון מעידן המזוזואיקון. בעבר הייתה שייכת לתור השלישון שבוטל. היא התמשכה על פני 42 מיליוני שנים, מלפני 0.3 ± 65.5 מיליוני שנים ועד לפני 0.05 ± 23.03 מיליוני שנים.

בפלאוגן נמצאות התקופות: אוליגוקן, אאוקן ופלאוקן.

הפלאוגן נודעת בכך שבמשך תקופה זו התפתחו היונקים, מיצורים קטנים ופשוטים למגוון גדול של יצורים מורכבים יותר, וזאת בעקבות ההכחדה ההמונית אשר אירעה בסוף תור הקרטיקון. חלק מיונקים אלה התפתחו לאחר מכן לבעלי החיים הגדולים הנמצאים ביבשה, בעוד שחלק מהם הפכו ליונקים ימיים. בתקופה זו התפתחו גם העופות באופן משמעותי וקיבלו צורה דומה לצורה שיש להן כיום.

בתקופה זו הייתה גם תנועה מסוימת של היבשות. האקלים התקרר במידה מסוימת במשך הפלאוגן, והימות שכיסו חלק מיבשת צפון אמריקה נסוגו בתחילת תקופה זו.

Embolotherium grangeri reconstruction
איור של אמבולותריום בוגר וגורו. הם חיו בסוף האאוקן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

יצורים מהפלאוגן:

Pyrotherium-romeroi

פירותריום (Pyrotherium) לעומת אדם

Plesiadapis sp. - MUSE

פלסיאדפיס (Plesiadapis)

Prototherium

פרוטותריום (Prototherium)

Mekosuchus inexpectans

המקוסוכוס (Mekosuchus)

Icadyptes BW

איקדיפטיס (Icadyptes)

Otodus obliquus

הכריש אוטודוס (Otodus)

קנוזואיקון
פלאוגן נאוגן רביעון
פלאוקן אאוקן אוליגוקן מיוקן פליוקן פליסטוקן הולוקן
גלס פליסטוקן תחתון פליסטוקן תיכון פליסטוקן עליון גרינלנד נורת'גריפיאן מגהליאן
אאוקן

אֵאוֹקֵן (אנגלית: Eocene) היא תקופה בפלאוגן שבעידן הקנוזואיקון. היא קרובה יותר לזמננו מאשר פלאוקן.

את השם טבע הגאולוג הסקוטי צ'ארלס לייל ב-1847. מקור המילה ביוונית, והוא הלחם בסיסים של Ἠώς ("אאוס", אלת השחר במיתולוגיה היוונית) ו-καινός ("קֵנוֹס" - חדש מפתיע), כלומר "השחר החדש". התקופה נקראת כך כי חלק מהמאובנים המצויים בשכבות התקופה הזו הם של מינים הקיימים גם היום. הייתה זו תקופה גאולוגית שראשיתה בעידן שבו התחילו הימים להציף את היבשות ונמשכה 22.1 מיליוני שנים, מלפני 56 מיליוני שנים עד לפני 33.9 מיליוני שנים. היא מחולקת לארבעה גילאים: איפרסיאן (Ypresian), לוטטיאן (Lutetian), ברטוניאן (Bartonian) ופריאבוניאן (Priabonian).

ברוב שטחי כדור הארץ התחיל האאוקן, כשהימים חזרו והציפו את היבשות. באאוקן התרוממו באירופה ההרים הראשונים בקבוצה האלפינית: הפירנאים והאלפים הפרובאנסליים. פעולה טקטונית רבה חלה גם בחלקי עולם אחרים. הפעילות באה לידי ביטוי בשינויים תכופים בדמות הפלאוגאוגרפית של הארץ, כלומר, אירעו תנודות רבות של גבולות הים והיבשה, עם שינויי גובה היבשות ועומק הימים.

באאוקן התיכון התפשטו הימים לכיוון היבשות. באאוקן העליון נסוגו הימים מהיבשות.

בצפון אפריקה מהוות שכבות האאוקן המשך לשכבות הקרטיקון העליון, ובשתיהן יש הרבה חומרים זרחניים (פוספאטים).

המאובנים באאוקן מעידים על תמורות ביולוגיות גדולות: אין באאוקן מאובנים של יצורים רבים שחיו בתקופות קודמות, אך יש מאובנים של יצורים, שנוצרו באאוקן ונכחדו באוליגוקן. היצורים הללו התרבו עד כדי כך, ששלדיהם המאובנים יצרו שכבות עבות ורחבות מאוד. בשכבות התחתונות של האאוקן יש מאובנים של יצורים בעלי מבנה שיניים פרימיטיבי מאוד. יצורים אלה (אבות הפילים ואבות הסוסים ואחרים) נוצרו באמצע המזוזואיקון. מאובנים של צמחים ויצורים באאוקן מעידים על כך שבאזור הים התיכון שרר אקלים טרופי.

אוליגוקן

אוליגוקן היא התקופה הגאולוגית האחרונה בפלאוגן שבעידן הקנוזואיקון. משך תקופתה 12 מיליוני שנים, מלפני 33.9 מיליוני שנים עד לפני 23.03 מיליוני שנים.

השם הוטבע על ידי היינריך ארנסט בייריך, ד"ר לפלאונטולוגיה באוניברסיטת ברלין, בשנת 1854. מקור השם מיוונית עתיקה: ὀλίγος - מעט, καινός - חדש.האוליגוקן נחשבת תקופת זמן חשובה בקשר בין העולם הקדום והטרופי של תקופת אאוקן לבין המערכת האקולוגית המודרנית יותר של המיוקן. בתקופה זו גדל שטח העשב על חשבון היערות הטרופיים, שמעתה שטחם הצטמצם לאזור קו המשווה.

תחילת האוליגוקן מסומן באירוע הכחדה המונית, המכונה Grande Coupure (מצרפתית: "השבר הגדול"), אם כי הכחדה זו קטנה משמעותית מאירועי הכחדה גדולים בהרבה (כמו הכחדת פרם-טריאס ואחרות). בהכחדה זו נפגעו בעיקר בעלי-חיים ימיים (כמו משפחת הלווייתנים הקדומים). סיום האוליגוקן והמעבר למיוקן אינו מוגדר בצורה חד-משמעית, אך בכללות הוא מעבר מתקופת האוליגוקן החמה למיוקן הקרה יותר.

האוליגוקן עצמו מחולק לשני גילים: צ'אטיאן ורופליאן.

דינוזאורים

דינוזאורים (שם מדעי: Dinosauria, מיוונית: דינוס - אימה, זאורוס - לטאה) הוא השם שניתן לקבוצת מאובנים של יצורים דמויי-זוחלים שנמצאו משלהי המאה ה-18 ועל פי המחקר היו על-סדרה של זוחלים או דמויי-זוחלים שהתקיימו בעידן המזוזואיקון. הדינוזאורים שאינם עופות נכחדו על פי הערכת המדענים כ-66 מיליון שנים לפני זמננו (משל"ז), בסוף תור הקרטיקון, בהכחדת קרטיקון-פלאוגן (K-Pg). קבוצה אחת של דינוזאורים לא נכחדה - העופות - ואלה עדיין חיים כיום במגוון רב של מינים.

הולוקן

הולוקן (מיוונית: ὅλος ("כולו"), καινός ("חדש")) היא התקופה הגאולוגית הנוכחית. התקופה שייכת לתור הרביעון אשר בעידן הקנוזואיקון, והחלה בסוף תקופת הקרח האחרונה - לפני 11,700 שנים. תקופה זו מכסה את כל ההיסטוריה המתועדת של המין האנושי. במהלך התקופה הפכו פעילויות האדם למשמעותיות מבחינה אקולוגית וגלובלית. בשל כך, יש התומכים בהגדרת חלקה המאוחר של התקופה או אף כולה כעידן חדש, האנתרופוקן (עידן האדם).

הכחדת קרטיקון-פלאוגן

הכחדת קרטיקון-פלאוגן (נקראה בעבר הכחדת קרטיקון-שלישון ובקיצור "הכחדת K/T") היא אירוע הכחדה המונית אשר התרחש במעבר מהקרטיקון לפלאוגן כ-66 מיליון שנה לפני זמננו. מעבר זה בין התורים נקרא "גבול קרטיקון-פלאוגן", והוא מבדיל גם בין העידנים מזוזואיקון וקנוזואיקון. באירוע זה נכחדו כ-50% מן המינים שחיו על פני כדור הארץ באותה תקופה, בהם הדינוזאורים, ויותר מ-80% מכלל היצורים. הכחדה זו השפיעה באופן לא אחיד על קבוצות בעלי חיים שונות – חלקן נכחדו לחלוטין, אחרות נפגעו קשה, וקבוצות אחרות הושפעו באופן קל בלבד.

מדרגות דקאן

מדרגות דקאן הן משטח בזלת נרחב בצפון מערב רמת דקאן אשר בהודו. משטח בזלת זה הוא אחד מהאזורים הגעשיים הגדולים בעולם, הכולל משטח בזלת ששטחו כ-500,000 קמ"ר ועוביו כ-2,000 מטרים. כיום נראה משטח הבזלת בצורה של מדרגות גדולות, בדומה למשטחי בזלת דומים ברחבי העולם, ומכאן שמו.

מוזאזאורוס

מוזאזאורוס (שם מדעי: Mosasaurus; מילולית "הלטאה של נהר מז") הוא זוחל ימי ענק ממשפחת המוזאזאוריים שחי בשלהי הקרטיקון (גיל המאסטריכט) בימים של חצי הכדור הצפוני, בין אירופה לאמריקה הצפונית. מבחינה פילוגנטית המוזאזאורוס שייך לסדרת הקשקשאים ואפשר לתארו כלטאה ימית ענקית שהתפתחה מאותו אב קדמון של הלטאות כיום, ושנכחד כ-66 מיליון שנה לפני זמננו בהכחדת קרטיקון-פלאוגן.

מיוקן

מיוקן (אנגלית: Miocene) היא התקופה הקדומה בנאוגן שבעידן הקנוזואיקון. משך תקופתה 18 מיליוני שנים, מ-23 מיליוני שנים לפני זמננו ועד לפני 5.3 מיליוני שנים. היא מחולקת לשישה גילים (תת יחידות זמן של תקופה): אקוויטניאן (Aquitanian), בורדיגליאן (Burdigalian), לנגיאן (Langhian), סרבליאן (Serravallian), טורטוניאן (Tortonian) ומסיניאן (Messinian).

בסוף תקופת המיוקן התרחש האירוע המסיני שבמהלכו התייבש הים התיכון כמעט לחלוטין כתוצאה מסגירת מצר גיברלטר לזרימת מים מהאוקיינוס.

באמצע תקופה זו הופיעו ההומינידיים הראשונים. גם הסוסים ורוב מכפילי הפרסה התפתחו וגדלו לאורך התקופה.

נאוגן

נאוגן הוא פרק הזמן השני בעידן הקנוזואיקון, בין הפלאוגן לרביעון. בעבר היה שייך לתור השלישון שבוטל. משך תקופתו: 21.75 מיליוני שנים, מלפני 23.5 מיליוני שנים ועד לפני 2.58 מיליוני שנים. בנאוגן נמצאות התקופות: פליוקן ומיוקן.

פלאוקן

פלאוקן היא תקופה בפלאוגן שבעידן הקנוזואיקון והיא התקופה הקדומה ביותר בעידן זה. משך תקופתה 10 מיליוני שנים, מלפני 66 מיליוני שנים עד לפני 56 מיליוני שנים. היא מחולקת לשלושה גילאים (תת-יחידות זמן של תקופה): דניאן (Danian), סלנדיאן (Selandian) ותנטיאן (Thanetian).

הרבה מהיונקים של התקופה היו קטנים מאוד ועוד טרם מילאו את הגומחות של הדינוזאורים שנכחדו, אך כמה עופות התפתחו לממדים גדולים כמו הגסטורניס, וכך גם כמה זוחלים כמו הטיטאנובואה והוואנגונוסוכוס (Wannaganosuchus). בסוף התקופה התפתחו גם כמה יונקים גדולים כמו הקוריפודון (Coryphodon), הברילמבדה (Barylambda) והטיטאנואידס (Titanoides) מסדרת הכימולסטיים, וכן מינים של דינוצרטים ולווייתנים קדומים. בתקופה זו היה אקלים לח וגשום שגרם לשגשוג של יערות.

מקור השם מיוונית עתיקה: "παλαιός" (פלאיוס) - "עתיק יותר" ו-"καινός" (קאינוס) - "חדש" בהתייחס לבעלי החיים שהופיעו בתקופה זו.

פליוקן

פליוקן (Pliocene) היא תקופה בנאוגן מעידן הקנוזואיקון. משך תקופתה 3.75 מיליוני שנים, מלפני 5.5 מיליוני שנים ועד לפני 2.5 מיליוני שנים.

פליסטוקן

פּלֶיסטוֹקֵן (Pleistocene; סימן: Ps) היא תקופה בתור הרביעון שבעידן הקנוזואיקון, אשר החלה לפני כ-2.588 מיליוני שנה ונמשכה עד לפני 11,700 שנה.

את המונח טבע צ'ארלס לייל ב-1819, בהציגו שכבה בסיציליה שיותר מ-70 אחוז ממיני מאובני הפאונה שלה קיימים גם כיום, ובכך הפריד אותה מהפליוקן. משמעות השם ביוונית – "חדש יותר" (בהתייחסו לפליוקן שמשמעותו "חדש"). משם זה נגזר עידן ה"הולוקן", שמשמעותו "חדש לחלוטין".

הגדרת המונח השתנתה ב-2006, להגדרה המקובלת כיום. עד אז המונח התייחס לתקופה שבין 1.806 מיליון שנים קודם זמננו עד ל-11,700 שנים קודם זמננו. לכן, בפרסומים קודם לכן, ייתכן שישתמשו במונח לתיאור תקופה זו.

בתקופה זו התרחשה מרבית אבולוציית האדם, כשבתחילתה הפרנתרופוס עדיין התהלך על פני האדמה, ובסיומה האדם המודרני כבר היה נפוץ בכל חמש היבשות. תנועת היבשות בתקופה זו היא מזערית, כ-100 ק"מ באופן יחסי מאז תחילת התקופה.

בתקופה זו היו מגוון של יצורים גדולים מאוד (מגפאונה) ביניהם: ממותה, מסטודון, דיפרוטודון, סמילודון, גליפטודון, שור הבר, גיגנטופיתקוס, קרנף צמרי, עצלני קרקע כמו מגתריום, ג'ירפיים גדולים כמו שיוותריום, אייל אירי, דוב המערות, דוב קצר-פנים, זאב בלהות, גומפותריום, עופות כמו מואה, אפיאורניס, עיט האסטי ואף כמה זוחלים כמה מגלניה, קווינקנה ומיאולניה.

מעטים מהיצורים הענקים שרדו עד תחילת ההולוקן.

קוואצלקואטלוס

קוואצלקואטלוס (שם מדעי: Quetzalcoatlus) הוא זוחל טורף מעופף מהסדרה הנכחדת פטרוזאוריה. הוא השתייך למשפחת האזדרקיים (Azhdarchidae) ונחשב לאחד מהמעופפים העצומים ביותר שחיו מעולם, בצמוד להטצגופטריקס (Hatzegopteryx) שחי באותה תקופה. פטרוזאור עצום זה היה יותר גבוה מג'ירפה והיה מסוגל לאיים על מרבית היצורים הקטנים בתקופתו. הוא התגלה בטקסס ונקרא ע"ש האל האצטקי קצלקואטל.

מעריכים שמוטת כנפיו העצומה הגיעה ל-15.5 מ' ישנם מדענים שטוענים שהגודל היה מעט יותר קטן ואחרים שטוענים שהוא היה עשוי להגיע לאורך 21 מ'. מחקרים בזמן האחרון טוענים שהוא לא עבר את ה-11 מ'. שיעור ממדי הגוף הוא גם תעלומה, כשמעריכים שגובהו עד הכתפיים 3 מ' ומשקלו 70-250 ק"ג. הוא היה בעל צוואר ג'ירף גבוה ובראשו מקור עצום ששימש לקטילת טרפו. עם זאת המקורים היו חלולים מבפנים בדומה למקור הטוקן והקלאו.

הקוואצלקואטלוס שוטט בתעופה אווירית מעל המישורים העצומים של אמריקה הצפונית בתקופת הקרטיקון. ייתכן שמבנה חייו דמה לחסידת המרבו הניזונה מנבלות אך גם טורפת יצורים קטנים ואף עופות פלמינגו במקורה העצום. נראה ממאובנים שפטרוזאור זה אכל מפגרים של זאורופודים גדולים כמו אלמוזאורוס. כמו כן ייתכן שהיה צייד אימתני של יצורים קטנים והוא יכול היה לנוע במהירות על הקרקע באמצעות שריריו האחוריים העצומים. כך הוא יכול לטרוף אפילו דינוזאורים קטנים שהיו בסביבתו.

ייתכן גם שניזון מדגים כמו פטרוזאורים קטנים יותר אך מרבית המאובנים נמצאו באזורים הרחוקים מנהרות וימים.

הקוואצלקואטלוס נכחד יחד עם שאר הזוחלים העצומים בהכחדת קרטיקון-פלאוגן לפני 66 מיליוני שנים.

קנוזואיקון

עידן הקנוזואיקון (מיוונית: καινός (קיינוס - חדש) + ζωή (זוי - חיים)) הוא העידן הנוכחי בלוח הזמנים הגאולוגי. תחילתו עם היכחדות הדינוזאורים בסוף הקרטיקון, לפני 65 מיליוני שנים. אירוע ההכחדה של סוף הקרטיקון תרם להתרבות היונקים והפיכתם לבעלי החיים השליטים על האדמה יחד עם העופות השולטים בשמיים והכרישים השולטים בימים. כמו כן הופיעו לראשונה צמחים בעלי פרחים. בסופו של העידן הופיע האדם.

בקנוזואיקון נמצאים התורים: רביעון, הנחלק לפליסטוקן ולתקופה הנוכחית הולוקן, וכן השלישון הנחלק לתקופות נאוגן ופלאוגן.

קרטיקון

קרטיקון (מלטינית: creta - גיר) הוא התור המאוחר ביותר בעידן המזוזואיקון. הוא נמשך כ-80 מיליוני שנים, מ-145 מיליון שנה לפני זמננו (עם תום תקופת תור היורה) עד ל-66 מיליון שנה לפני זמננו (עם תחילת תור הפלאוגן). תום תור הקרטיקון מציין גם את הגבול בין עידן המזוזואיקון לעידן הקנוזואיקון. בתור הקרטיקון הגיעו הארכוזאורים לשיאם: הדינוזאורים שלטו ביבשה ונפוצו במגוון מינים וגדלים (הטיטאנוזאורים היו בעלי החיים היבשתיים הגדולים ביותר בכל הזמנים), הפטרוזאורים שלטו בשמיים ודמויי תנינאים הגיעו לממדי ענק.

קרטיקון עליון

קרטיקון עליון היא תקופה בתור הקרטיקון, אשר בעידן המזוזואיקון. משך תקופה זו 31 מיליוני שנים, מלפני 97 מיליוני שנים עד לפני 66 מיליוני שנים.

הקרטיקון העליון מתחלק לשלוש תקופות (על פי חלוקה ישנה): קנומן, טורון, וסנון; או לשישה גילים (על פי חלוקה נוכחית): קנומן, טורון, קוניאק, סנטון, קמפן ומאסטריכט.

בין בעלי החיים שחיו בתקופה זו היו מינים רבים של דינוזאורים, פטרוזאורים, תנינאים וזוחלים אחרים דוגמת ארכלון ודיניליסיה. ביבשות הצפוניות של אמריקה הצפונית ואסיה שלטו הטירנוזאוריים, הדרומאוזאוריים, ההדרוזאוריים והצרטופסים. ביבשות הדרומיות שלטו הקרכרודונטוזאוריים והטיטנוזאורים הענקיים.

קרטיקון תחתון

קרטיקון תחתון היא תקופה בתור הקרטיקון אשר בעידן המזוזואיקון. משך תקופתה 48 מיליוני שנים, מלפני 145 מיליוני שנים עד לפני 100 מיליוני שנים.

שלייניים

שִׁלְיָנִיִּים (שם מדעי: Eutheria; ידוע גם בשם יונקי שליה) היא אינפרא-מחלקה במחלקת היונקים, שבה העובר הוא בעל שליה מפותחת, דרכה מתאפשר חילוף חומרים עם אמו. יונקי השליה כוללים את מרבית מיני היונקים המוכרים בימינו, פרט ליונקי הכיס וליונקים מטילי ביצים. במחקר פילוגנטי המקיף ביותר שבוצע על השיליניים נמצא כי האב הקדום ביותר של השיליניים והפיצול ל-Xenarthra (דלשינאים) ו-Epitheria (קבוצת שאר השיליינים בין השאר גם האדם) התרחשו לאחר הכחדת קרטיקון-פלאוגן (כלומר תקופת המעבר מתור הקרטיקון לתקופת הפלאוגן) כלומר לאחר הכחדת הדינוזאורים.

שלישון

שלישון הוא שם לשעבר של תור בעידן הקנוזואיקון. משך תקופתו: 63.25 מיליוני שנים, מלפני 65 מיליוני שנים עד לפני 1.75 מיליוני שנים. השלישון אינו מוכר יותר כיחידת זמן רשמית על ידי גוף התקינה לנושא, הוועדה הבינלאומית לסטרטיגרפיה (International Commission on Stratigraphy).בשלישון נמצאות שתי יחידות זמן ("תת-תור" ביחס למסגרת של תור שלישון). יחידת הזמן הראשונה-המוקדמת היא פלאוגן, והיחידה השנייה-המאוחרת נאוגן, שלאחריה הסתיים השלישון והחל תור רביעון. יחידת הפלאוגן מתחלקת לתקופות פלאוקן, אאוקן ואוליגוקן, ויחידת הנאוגן מתחלקת לתקופות מיוקן ופליוקן, מהמוקדם למאוחר.

בשלישון החלו היונקים והעופות להתפרש על בתי גידול ונוצרו צורות חיים שונות, לאחר שהתפתחותם הוגבלה בגלל הזוחלים גדולי הממדים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.