פישל לחובר

ירוחם פישל לָחוֹבֶר (כמעט תמיד: פ' לחובר; בכתיב יידי: לאַחאָווער; י"ח בחשוון תרמ"ד, נובמבר 1883, חוז'לה,[1] פלך ורשה, האימפריה הרוסית - ה' באדר תש"ז, 25 בפברואר 1947, תל אביב) היה חוקר תולדות הספרות העברית, מבקר ספרות, מסאי ועורך.

פישל לחובר
פישל לחובר
Memorial plaque to Fischel Lachover in Tel Aviv
לוחית זיכרון בכניסה לביתו של פישל לחובר בתל אביב

ביוגרפיה

לחובר נולד בחוז'לה שבפלך ורשה לשלמה יהודה, סוחר, ולבלה.

תרגם לעברית יחד עם ישעיהו תשבי מבחר של ספר הזוהר. יחד עם דוד פרישמן ערך בוורשה את קובצי "ספרות". לאחר מכן ערך את "נתיבות", המדור הספרותי של "הצפירה". לאחר מלחמת העולם הראשונה היה עורכה של הוצאת שטיבל וחבר מערכת "התקופה". כן ערך את "ערכים" (קבצים לשאלות החיים ולספרות; ורשה תרע"ט). לאחר שעלה לארץ ישראל מפולין בשנת 1927 היה מעורכי "מאזנים" ו"כנסת" (דברי-ספרות של סופרי ארץ-ישראל; תל אביב תרפ"ח). מחקריו על הספרות העברית למן המאה ה-18 הקיפו קשת מגוונת של נושאים. מתוך עיסוקו בחקר הספרות יצא ספרו המסכם "תולדות הספרות העברית החדשה" – ספר שנע בין ספר מחקר לספר לימוד. בשנותיו המכריעות חקר את תורת הסוד.

Grave of Fischel Lachover
קברם של פישל ובלה לחובר, בבית הקברות טרומפלדור

נפטר בשנת 1947, בן 64 במותו.

על שמו נקרא רחוב בתל אביב.[2]

אחותו דבורה לחובר (1895–1962) הייתה מורה ומחנכת, מתרגמת ועורכת ירחון "האשה" (ירושלים 1929-1926). אחיו שמואל לחובר (1897–1972) היה ספרן וביבליוגרף.[3]

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על ביתו של פישל לחובר ברחוב אנגל 7 בתל אביב.

ספריו

  • אחד העם,‫ ורשה: ספרות, תרע"א ('בני הדור').
  • מחקרים וניסיונות, ורשה: א"י שטיבל, תרפ"ה. (מאמרים על ספרות)
  • תולדות הספרות העברית החדשה: עם דוגמאות של מבחר הספרות לתלמידים ולמתלמדים,‫ תל אביב: דביר, תרפ"ח 1927–תש"ח 1948. 5 כרכים, ספרים א–ד:
    • ספר א: מימי צמיחת הספרות החדשה באיטליה עד שקיעת ההשכלה במערב, תרפ"ח 1927;
    • ספר ב: מימי ההשכלה הראשונים במזרח עד סוף תקופת ההשכלה. תרפ"ט;
    • ספר ג: מימי התעוררות הרעיון הלאומי בישראל עד ימינו, חלק א-ב, תרצ"א 1930–תרצ"ב 1931;
    • ספר ד: מן העזבון: השירה החדשה עד ביאליק ועד בכלל, בצרוף מפתח לכל ארבעת הספרים, תש"ח 1948. ‬(יצא לאחר מותו)
  • ראשונים ואחרונים: מסות ומאמרים, תל אביב: דביר, תרצ"ד–תרצ"ה. (2 כרכים) (מהדורה ב מורחבת: תשכ"ו.)[4]
  • ביאליק - חייו ויצירותיו, תל אביב: מוסד ביאליק על ידי דביר, תרצ"ז–תש"ח 1947. (3 כרכים) (מהדורה שנייה, כולל פרקים מעזבונו של המחבר: תש"ח.)
  • על גבול הישן והחדש: מסות ספרותיות,‫ ירושלים: מוסד ביאליק, 1951.
  • שירה ומחשבה: מסות ומאמרים, תל אביב: דביר, תשי"ג 1953.
  • בתחום ומחוץ לתחום: מסות ומאמרים על סופרי אירופה,‫ ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ג.[5]

בעריכתו

  • מקס נורדוי, כתבים נבחרים; עורך: פ’ לחובר, ירושלים–תל אביב: מצפה, תרפ"ט–תר"ץ. (6 כרכים)
  • ספר השנה של ארץ ישראל: לשנת תרצ"ד–תרצ"ה, תל אביב: שם, תרצ"ד-תרצ"ה. (העורך: תרצ"ד: פ’ לחובר; תרצ"ה: אשר ברש.), הוצאת שם, תל אביב, 1935.
  • תאודור מומסן, דברי ימי רומא; מתורגמים בידי ד"ר צ’ ויסלבסקי, ד’ קלעי וד"ר צ’ רודי; בעריכת פ’ לחובר וד"ר צ’ ויסלבסקי,‫ תל אביב: א’ שטיבל, תרצ"ה.
  • אגרות חיים נחמן ביאליק; מכונסות ומסודרות, בצרוף הערות על ידי פ. לחובר, תל אביב: דביר, תרצ"ח–תרצ"ט. ‬(5 כרכים)
  • משנת הזוהר: גופי מאמרי הזוהר; מסודרים לפי העניינים ומתורגמים עברית בידי פ’ לחובר וישעיה תשבי; בצירוף ביאורים, מבואות וחילופי נוסחאות מאת ישעיה תשבי, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ט–תשכ"א. ‬(2 כרכים)

בהשתתפותו

  • תומאס קרליל,‫ על גבורים, עבודת גבורים ומדת הגבורה בדברי הימים: ששה שעורים; תרגם מאנגלית א"י אינהורן; עם הערות, תמונת המחבר ודברי ימי חייו ועם מבוא מאת פ’ לחובר,‫ ורשה: א"י שטיבל, תרע"ט.
  • ה. גרעץ, יידישע געשיכטע; מיט א פאררעדע וועגען גרעץ און זיין ביאגראפיע פון פ. לאחאווער; דער היסטאריקער אלס קינסטלער און שרייבער פון יעקב פיכמאן; גרעץ און זיין מאנומענטאל ווערק פון יצחק שיפער, ורשה: ב. שימין, [תר"צ-]. (7 כרכים) (ביידיש)
  • צבי גרץ, דברי ימי ישראל: מהעת היותר קדומה עד ההוה: בשישה כרכים, עם תמונות וציורים רבים; תרגום ש’ ל’ ציטרון ... [ואחרים]; בצירוף מבוא ותולדות המחבר מאת פ’ לחובר; ההיסטוריון כאמן וכסופר מאת יעקב פיכמן; ועם הערות מדעיות מאת ש’ א’ קמנצקי, ורשה: אחיספר על-יד חברת צנטרל, תר"ץ–תרצ"א. (6 כרכים)
  • ספר חיי שלמה מימון (כתוב בידי עצמו); עם מבוא מאת פ’ לחובר; תרגם מגרמנית י"ל ברוך, תל אביב: הוצאת לגבולם בהשתתפות מוסד ביאליק, ‬מסדה, תש"ב.
  • ש"י עגנון, מסוד חכמים: מכתבים 1909–1970: עגנון, ברנר, ביאליק, לחובר, כצנלסון, סדן, ירושלים ותל אביב : שוקן, תשס"ב 2002. ‬

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ ביידיש: כאָזשעל; בפולנית: Chorzele; בקרבת העיר פרושניץ (Przasnysz), כיום בפולין. ; ר' דף באתר Jewish Gen. (באנגלית)
  2. ^ מדריך הרחובות - כ - מ באתר עיריית תל אביב-יפו
  3. ^ ג. קרסל, הספרן והביבליוגראף: לזכר שמואל לחובר ז"ל, דבר, 20 באוקטובר 1972.
  4. ^ עמנואל בן-גריון (ברדיצ'בסקי), ראשונים ואחרונים: ספר המסות והמאמרים לפ. לחובר, מעריב, 7 באפריל 1967.
  5. ^ אברהם רגלסון, טעמי-מקרא | לחובר על סופרי אירופה, על המשמר, 13 בנובמבר 1953.
אברהם שאנן

אברהם שאנן (3 בנובמבר 1919 - 10 במאי 1998) היה פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן, שליח "דבר" בלונדון ועורך "משא", המוסף לספרות "דבר".

אליהו מרדכי ורבל

אליהו מרדכי וֶרבֶּל (בכתיב מיושן: ווערבעל; 1806, טרנופול, גליציה – 1880, אודסה, האימפריה הרוסית (אוקראינה)) היה משורר עברי. הוא למד בבית ספר שהקים יוסף פרל. מ- 1839 לימד בבית ספר העברי הראשון באודסה, ששגשג תחת הנהלתו של בצלאל שטרן, עד סגירתו על ידי השלטונות ב- 1874.

ורבל פרסם בירחון "הבוקר" ב-1881, ארבע פואמות.

יצירתו הידועה ביותר היא עדים נאמנים או חולדה ובור (וילנה תרי"ב 1852), המבוססת על אגדת חולדה ובור הנרמזת בתלמוד. פואמה זאת שימשה בסיס למחזה שולמית שכתב חתנו אברהם גולדפדן.

כמו כן עסק ורבל גם בתרגומים. כך, למשל, תרגם מבחר משירי המשורר הרוסי גברייל דרז'אבין.

דבורה לחובר

דבורה לָחוֹבֶר (לאחובר) (1895 – 1 במאי 1962) הייתה מחנכת ישראלית. עסקה בתרגום ובעריכה. עורכת ירחון "האִשה" (ירושלים 1926–1929).

דברי ימי ישראל

דברי ימי ישראל (בגרמנית: Geschichte der Juden, ההיסטוריה של היהודים; תורגם גם בשמות דברי היהודים ותולדות היהודים), מאת ההיסטוריון צבי גרץ, היא יצירה מונומנטלית, ראשונה מסוגה, המונה 11 כרכים ומתעדת את תולדות עם ישראל. בחיבור מושם דגש על גזרות הגלות, קידוש השם ומאבק העם היהודי לשמירת ייחודו הלאומי. הספר שימש במשך זמן רב כמקור המוסמך ללימודי ההיסטוריה היהודית, ותורגם לשפות אירופיות רבות.

הכרך הראשון לצאת לאור היה הכרך הרביעי מהספר, בשנת 1853. אחריו יצאו הכרך השלישי (1855) והכרך החמישי (1860). עד 1870 יצאו כל הכרכים 3–11. שני הכרכים הראשונים, המספרים את תולדות ישראל בזמן כתבי הקודש, יצאו רק בשנים 1874–1876, אחרי שובו של גרץ ממסעו לארץ ישראל. שני הכרכים הפכו בינתיים לשלושה, כאשר הכרך השני פוצל לשניים. גרץ פרסם במהלך השנים כמה מהדורות מקוצרות של ספרו.

הוי, ארצי! מולדתי!

הוי, ארצי! מולדתי! הוא שיר עברי מאת המשורר שאול טשרניחובסקי אשר נכתב בתל אביב ב-23 בנובמבר 1933 ופורסם לראשונה ב"ספר השנה של ארץ ישראל" לשנת תרצ"ד. הוא מצוטט רבות ביצירה העברית לסוגותיה.

המתמיד

"הַמַּתְמִיד" הוא משיריו הידועים של חיים נחמן ביאליק, והוא פואמה היסטורית המתארת את דמות "המתמיד" בישיבה הליטאית של הימים ההם.

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

חיים נחמן ביאליק

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות על התרבות העברית המודרנית, וזכה לתואר "המשורר הלאומי".

הסופר הרוסי מקסים גורקי כתב:

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים של ביאליק, כתב על ביאליק:

יצירותיו של ביאליק תורגמו לשפות רבות, ובהן תרגומים רבים לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית, לרוסית, לערבית (על ידי זכאי אהרן) וליידיש.

יהודה לייב קצנלסון

ד"ר יהודה לייב בנימין קצנלסון (נכתב לעיתים כצנלסון; בכתיב יידי: קאַצענעלסאָן; בכתיב רוסי: Лев (Иегуда Лейб Вениамин) Израилевич Каценельсон;‏ 29 בנובמבר 1846, י' בכסלו ה'תר"ז, צ'רניגוב – 20 בינואר 1917, ו' בטבת ה'תרע"ז, פטרוגרד), הידוע בשם העט שלו בוקי בן יגלי (נהגה "יוֹגלי"; על שם נשיא שבט דן בספר במדבר), היה רופא, סופר ופובליציסט יהודי-עברי מתקופת התחייה.

יצחק דב ברקוביץ

יצחק דב ברקוביץ (י"ד ברקוביץ; ז' בחשוון תרמ"ו, 16 באוקטובר 1885, סלוצק – י"ז באדר ב' תשכ"ז, 29 במרץ 1967, תל אביב) היה סופר ומתרגם יהודי עברי ויידי.

ברקוביץ היה חתנו של שלום עליכם, ותרגם את מרבית כתביו מיידיש לעברית. יצירתו של ברקוביץ ברובה היא דו-לשונית; נכתבה בגרסה עברית ובגרסה יידית כאחד.

ישעיה תשבי

ישעיה תשבי (בלועזית: Isaiah Tishby‏; 31 באוגוסט 1908 – 15 במרץ 1992) היה מגדולי חוקרי הקבלה, ספרות המחשבה והמוסר והמיסטיקה היהודית, יליד טרנסילבניה. חתן פרס ישראל (1979), פרס ביאליק, פרס רוטשילד, וכן חתן הפרס הראשון בחקר הקבלה על שם גרשם שלום.

ישעיהו לחובר

ישעיהו לָחוֹבֶר (1 באפריל 1918 – 19 במרץ 1997) היה ממקימי חיל התותחנים ומנכ"ל חברת פז בין השנים 1961–1983.

ספרות עברית

ספרות עברית היא כלל הספרות שנכתבה בעברית במהלך הדורות. מקובל לחלק את הספרות העברית על פי התקופות, כל תקופה ואיפיוניה. חלוקה נוספת היא על פי סוגות.

מרבית הספרות העברית היא ספרות יהודית ובהדרגה, מאז הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, גם ספרות ישראלית. ספרות זו עברה מספר גלגולים במהלך ההיסטוריה, מספרות של עם היושב בארצו ומדבר בשפתו לספרות של עם גולה עם שפה שאינה בשימוש יום-יומי, ועד לתחיית השפה העברית ומאוחר יותר גם לעצמאות מדינית ותרבותית מחודשת.

החל מהדפסת הספר העברי הראשון בשנת 1475 ועד שנת 1960 הודפסו למעלה מ-141,000 ספרים בשפה העברית. הקמת מדינת ישראל הביאה לפריחה חסרת תקדים בהוצאת ספרים בעברית ובשנת 2017 לבדה הודפסו במדינת ישראל כ-6845 ספרים בעברית.

פישל

פישל הוא שם פרטי או שם משפחה, הנובע מהשם פיש - דג.

האם התכוונתם ל...

פרדס (מאסף ספרותי)

"פרדס" היה מאסף ספרותי בעריכתו של יהושע חנא רבניצקי ובהוצאתו, שפורסם באודסה, 1892–1896. המאסף יצא בשלושה כרכים, וכלל יצירות ספרותיות ועיוניות של טובי היוצרים ואנשי הרוח של התקופה. שירו הראשון של חיים נחמן ביאליק, "אל הציפור", פורסם לראשונה בכרך הראשון של "פרדס".

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

צנטרל

צֶנטרָל–מרכז (בכתיב יידי: צענטראַל; בפולנית: Central) הייתה התאגדות הוצאה לאור יהודית בולטת שפעלה בשנים 1911–1914 ו-1923–1933 ומרכזה היה בעיר ורשה. הוציאה ושיווקה ספרים (בעיקר ביידיש ובעברית) ברחבי העולם היהודי (אירופה, ארצות הברית וארץ ישראל).

ראובן בריינין

ראובן בריינין (בלועזית: Reuben Brainin; פורים ה'תרכ"ב, 16 במרץ 1862, ליאדי – י"ח בכסלו ה'ת"ש, 30 בנובמבר 1939, ניו יורק) היה סופר עברי, יידי, מבקר ספרות, פובליציסט, ביוגרף, עורך ומתרגם.

שלום הכהן

שלום הכהן (ב' בטבת ה'תקל"ב, 23 בדצמבר 1771 – י"ד באדר א' ה'תר"ה, 21 בפברואר 1845) היה משורר עברי, איש תנועת ההשכלה; עורך "המאסף החדש", מייסד ועורך "ביכורי העתים", מחבר "עמל ותרצה", "ניר דוד" ו"קורא הדורות".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.