פירנצה

פִירֶנְצֶהאיטלקית: Firenze (מידע • עזרה)) עיר במרכז איטליה צפונית לרומא, המשמשת כבירת חבל טוסקנה. בעיר ששוכנת על נהר הארנו מתגוררים כ-357,000 תושבים. בפירנצה רבתי מתגוררים קרוב ל-1,500,000 תושבים. היא ידועה בעיקר הודות לפריחתה התרבותית ומרכזיותה בתקופת הרנסאנס והודות לעושר האמנותי והארכיטקטוני שלה. בימי הביניים פירנצה נחשבה למרכז הכלכלה והמסחר באירופה. בעבר כונתה העיר אתונה של ימי הביניים. פירנצה מהווה מוקד משיכה תיירותי ממדרגה ראשונה. מעריכים כי מספר התיירים הפוקדים אותה בשנה הוא כ-5 מיליון. בשנת 1982 המרכז ההיסטורי של פירנצה הוכרז אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

פירנצה
Firenze
FlorenceCoA
סמל פירנצה
Flag of Florence
דגל פירנצה
נוף כללי של העיר
מדינה איטליה  איטליה
מחוז טוסקנה  טוסקנה
נפה פירנצה
ראש העיר דריו נרדלה
תאריך ייסוד 59 לפני הספירה
שטח 102 קמ"ר
גובה 50 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 382,258 (נכון ל־1 בינואר 2017)
 ‑ במטרופולין 1,500,000
 ‑ צפיפות 3,500 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות 43°46′17″N 11°15′15″E / 43.771388888889°N 11.254166666667°E 
אזור זמן UTC +1
comune.firenze
המרכז ההיסטורי של פירנצה
Firenze
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Florence bridges
הגשרים של פירנצה בעת השקיעה
מדינה איטליה  איטליה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1982, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6
קואורדינטות 43°46′17″N 11°15′15″E / 43.771388888889°N 11.254166666667°E
מרכז העיר
Ponte Vecchio Firenze
פונטה וקיו ה"גשר הישן" מעל נהר הארנו
Piazza della republica
כיכר הרפובליקה כפי שהיא נראית כיום; בימי הקיסרות הרומית הייתה הפורום של העיר
Europa06 211
העיר פירנצה מושלגת

היסטוריה

העדויות הראשונות על העיר הם משנת 59 לפני הספירה. היא מתוארת כהתיישבות של חיילים שסיימו את שירותם בצבא הרומאי. היא ידעה עליות ומורדות ונשלטה במשך השנים על ידי שליטים רבים ביניהם הביזנטים והפרנקים.

במאה ה-13 החלה פריחתה של פירנצה שהייתה מוגדרת פוליטית כעיר-מדינה, דגם שהיה מקובל באותה עת ברחבי איטליה. הפריחה היתה, בין השאר, הודות לתעשיית הטקסטיל הענפה ופריחתו של ענף הבנקאות בעיר. היסטוריונים אומדים את גודל אוכלוסיית בעיר עם פרוץ מגפת מגפת הדבר בשנת 1348 בין שמונים למאה אלף תושבים. ספרו של יליד העיר, הסופר הדגול ג'ובאני בוקאצ'ו (Giovanni Boccaccio), "דקאמרון", כולל תיאור נורא מכלי ראשון של זוועות המגפה, שהשמידה כשני שלישים מאוכלוסיית העיר. ממפקד שנערך לצורכי מיסוי (catasto) בשנת 1427 עלה כי אוכלוסיית העיר מנתה באותה עת עשרים ותשעה אלף תושבים.

לאחר ניסיונות שביתה והפיכה של פועלי הצמר נגד האצולה השלטת חזרו משפחות האצולה לשלוט בעיר. הבולטת במשפחות האצולה ששלטו בעיר, לעיתים כדיקטטורים, לעיתים כשליטי רפובליקה ולעיתים כדוכסים הם משפחת מדיצ'י. תחת שלטונם, העיר פרחה ושגשגה לאורך כל ימי הרנסאנס. יש אף שטוענים כי מקור הרנסאנס הוא בפירנצה.

בשנת 1737 נכבשה העיר על ידי הממלכה האוסטרית למשך יותר ממאה שנה. ב-1859 היא הוחזרה לאיטליה המתאחדת תחת שלטונו של ויטוריו אמנואלה השני. פירנצה הייתה אף בירת איטליה עד שנת 1870, כשרומא צורפה לאיחוד לאחר שנשלטה על ידי האפיפיורים.

בשנת 1966, בעקבות עונה גשומה במיוחד, עלה נהר הארנו על גדותיו והציף את העיר תוך שהוא גורם להצפתם של מבנים היסטוריים חשובים ולאובדן שכיות חמדה רבות. שוחרי אמנות רבים מכל העולם נחלצו לעזור והגיעו לפירנצה בניסיון להציל אוצרות אמנותיים ולהעבירם למקום מבטחים. עד היום ישנם סימונים על קירות העיר המציינים את רום המים באותו שטפון.

מקורות רומאיים

פירנצה הוקמה על ידי יוליוס קיסר בשנת 59 לפני הספירה כאות הוקרה לחיילים שסיימו את שירותם בצבא הרומי. בתור הכרת תודה לחייליו הוא בחר בעמק פורה עם קרקע עשירה על גדות נהר הארנו. העיר נבנתה בדומה למחנה צבאי בתבנית של לוח שחמט כשהרחובות הראשיים קארדו ודקומאנוס נפגשים בכיכר הקרויה היום "פיאצה דה לה רפובליקה", כיכר מרכזית בעיר גם היום. פירנצה עמדה על הדרך החשובה ויה קסייה, הדרך העיקרית שחיברה בין רומא לצפון איטליה מה שתרם לעיר בהתפתחותה כמרכז מסחרי. הקיסר דיוקלטיאנוס הכריז על פירנצה כבירת הפרובינציה טוסקיה (הממוקמת בסביבות האזור שידוע היום כפרובינציית וברטו), בדרום מזרח מחוז טוסקנה, במאה השלישית לספירה. היום נחשבת העיר בירת טוסקנה.

הקדוש המעונה הראשון של פירנצה היה הקדוש מיניאס. ראשו נכרת בסביבות 250 לספירה במהלך הרדיפות האנטי-נוצריות שערך הקיסר דקיוס. הבזיליקה של סן מיניאטו אל מונטה הוקמה קרוב למקום בו הוצא להורג.

ימי הביניים המוקדמים

מושבה של הבישופות מהמאה הרביעית לערך. העיר הייתה בשלטון ביזנטי ואוסטרוגותי לסירוגין אחרי ששתי הממלכות נלחמו על שליטה בעיר רק כדי להפסיד אותה שוב אחר כך. ברגעי שפל המלחמות על העיר צימקו את האוכלוסייה לרמות של 1,000 תושבים.

השלום הוחזר לעיר תחת שלטון הלומברדים במאה השישית. השושלת הקרולינגית כבשה את העיר בשנת 774 והעיר הפכה לחלק מטוסקנה עם העיר לוקה בראשה. האוכלוסייה החלה לחזור לעצמה ולגדול באותה תקופה והמסחר שגשג. ב-854 פירנצה ופיסולה אוחדו למדינה אחת.

ימי הביניים

הוגו הגדול בחר את פירנצה כמקום מגוריו במקום לוקה במאה ה-10. מהלך זה החל את תור הזהב של פירנצה. בשנת 1013 בניית הבזיליקה של סן מיניאטו אל מונטה החלה. חלקה החיצוני שופץ ושונה לסגנון הרומי בין השנים 1059 ו-1128. במאה ה-13 היוותה פירנצה מוקד למאבק בין הגיבלינים שהיו נאמנים לקיסר הרומי והגואלפים תומכי האפיפיור שאחרי ניצחונם התפצלו לשתי סיעות שהיו לאויבות, ה"שחורה" וה"לבנה", שנשלטו על ידי ויירי דה קרצ'י וקורסו דונאטי בהתאמה. הקרבות בין הסיעות הובילו בסופו של דבר לסילוקם של הגולפים הלבנים מאדמת פירנצה וביניהם דנטה אליגיירי. דינו קומפאניי, אחד מהגולפים הלבנים תיעד את המאבק ב"כרוניקות של פירנצה".

למרות הקונפליקט הפוליטי האחרון עלייתה של פירנצה לגדולה לא נעצרה והפכה לאחת הערים החזקות והמשגשגות ביותר באירופה. שקיעתה של היריבה החזקה לשעבר פיזה (הובסה בקרב ב-1284 על ידי גנואה וסופחה על ידי פירנצה ב-1406) ועליית המסחר שאחריה בא מהלך אנטי-אריסטוקרטי שהוביל ג'יאנו דה לה בלה הביאו לחקיקת הקובץ "חוקי הצדק" ב-1293, שהיו בו עונשים חמורים במיוחד לפשעים מסוימים, במטרה לייצב את השלטון בעיר.

הרנסאנס

"פירנצה היא העיר בעלת התרומה המיוחדת לרנסאנס ומשמשת דוגמה לכל מה שקרה גם בערי מדינה אחרות. פירנצה הייתה עיר גדולה ועשירה כתוצאה מהמסחר הרב שלה וייבאה מוצרי מותרות, תבלינים, צבעים, בדי צמר מאפריקה ואסיה. לחברה של בני המדיצ'י שחיו בפירנצה היו סניפים בכל רחבי אירופה." לצורך המסחר היה צורך בממון וכך החלו להתפתח בנקים ובפירנצה לבנקים היה קשר עם האפיפיורות. כל העושר הנ"ל השתנה עם פרוץ המגפה השחורה ותעשיית בדי הצמר נעצרה. כך שאמנות הרנסאנס צמחה על רקע של משבר כלכלי ודמוגרפי חמור. עשירי המאה ה-15, שהיו עשירים פחות מקודמיהם נתנו דגש רב יותר לרווחתם האישית והחלה מתפתחת צריכת האמנות. הדגש מצריכת אמנות נוצרית החלה להיות מופנית לצורכי הפרט.

מאוכלוסייה שהוערכה בכשמונים עד מאה אלף תושבים לפני מגפת המוות השחור שפגע בפירנצה ב-1348, כעשרים וחמישה אלף התפרנסו מתעשיית הצמר של העיר. בשנת 1378 היה ניסיון הפיכה כושל של גוזזי צמר (צ'ומפי) שניסו להפיל את השלטון האוליגרכי, במה שנקרא "מהפכת כפכפי העץ או ההפיכה הצ'ומפית". לאחרי דיכוי אלים של ניסיון ההפיכה, עברה העיר לשלטון של משפחת אלביצי (1382-1434), יריבים מרים של משפחת בית מדיצ'י. באמצע שנות העשרים של המאה החמש-עשרה הפך קוזימו דה מדיצ'י לשליט הראשון מבית מדיצ'י ששלט על העיר, אם כי הקפיד לעשות זאת מאחורי הקלעים. למרות שמן הבחינה הפורמלית הייתה פירנצה רפובליקה דמוקרטית, הייתה שליטתו של קוזימו בעיר מוחלטת וזאת משום שזכה לתמיכת רשת של פטרונים ומברית שכרת עם המהגרים החדשים בתקופתו, ה"ג'נטה נובה". עושרו של בית מדיצ'י והעובדה שהמשפחה שימשה כבנקאים של האפיפיור עזרה להתחזקותם גם כן. ממשיכו של קוזימו היה בנו פיירו שפינה את מקומו לאחר זמן קצר לנכדו של קוסימו, לורנצו דה מדיצ'י, המכונה "המפואר", בשנת 1469. לורנצו היה חובב אמנות גדול וונודע כפטרונם של אמנים רבים ובהם מיכלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ובוטיצ'לי. בשנת 1478 - מאה שנה בדיוק אחרי מרד ה"צ'ומפי" - שרד בית מדיצ'י ניסיון הפיכה נוסף, הפעם של בית פאצי. הקושרים ניסו להרוג את לורנצו במהלך תפילה בקתדרלת סנטה מריה דל פיורה, אך הוא נפצע, נמלט ודיכא את המרד.

אחרי מותו של לורנצו בשנת 1492 והדחתו של בנו החלש פיירו בשנת 1494, תמה תקופת השלטון הראשונה של משפחת מדיצ'י והעיר חזרה לשלטון של ממשלה רפובליקנית כביכול שהעלתה לשלטון המעשי בעיר את הנזיר הדומיניקני הקנאי ג'ירולמו סבונרולה שדרשותיו הלוהטות שבו את ליבם של בני פירנצה. אולם בני העיר מאסו בסופו של דבר בשלטון האימים של סבונרולה שהכריז מלחמה על כל תענוגות החיים והגוף. לאחר ארבע שנים בשלטון, בשנת 1498, הועלה סבונרולה על המוקד. לאחר הוצאתו להורג כוננה ממשלה רפובליקנית בראשותו של פיירו סודריני (Soderini) וזו שלטה בפירנצה עד חזרתם לשלטון של בני בית מדיצ'י בשנת 1512.

הוגה דעות מפורסם נוסף שחיי בפירנצה בתחילת המאה ה-16 היה ניקולו מקיאוולי (Machiavelli). מקיאוולי החזיק בתפקיד בכיר בשלטון הרפובליקה בתחילת המאה ה-16 וטען בהגותו המדינית - צבאית שעל פירנצה להקים צבא אזרחי. פרסומו העיקרי בא משתי יצירות אותן כתב לאחר גלותו מתפקיד בעיר: "הנסיך" ו"דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס". בחסותה של משפחת מדיצ'י, כתב מקיאוולי גם את "ההיסטוריה הפלורנטינית", ספר שתיאר את היסטוריית העיר. הפלורנטינים הדיחו את שושלת מדיצ'י בפעם השנייה וכוננו שלטון רפובליקני ב-16 במאי 1527. אולם בתמיכת הקיסר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והאפיפיור, קלמנס השביעי לבית מדיצ'י, חזרו בני משפחת מדיצ'י לעמדת שליטה בשנת 1530 כדוכסים, וב-1569 הועלה קוזימו הראשון, הדוכס הגדול של טוסקנה, לתפקיד הגרנד דוכס של טוסקנה והביא את שושלת בית מדיצ'י לשיא כוחה והשפעתה. בכל רחבי טוסקנה, רק הרפובליקה של לוקה (מאוחר יותר דוכסות לוקה) הייתה עצמאית משלטונה של פירנצה.

לתקופת הרנסאנס בפירנצה היה גם צד אפל. ארגוני מאפיה היו נפוצים ובעלי השפעה. המשפחות כל הזמן הסתבכו בקרבות קטנוניים על כוח ושליטה בין האחת לשנייה. מבחינה פוליטית בגידות לא היו נדירות והתרחשו גם בתוך המשפחות.

עלייתן של האמנות, הספרות והמחקר המדעי לגדולה בפירנצה בין המאות ה-14 עד ה-16 היו אפשריות בזכות עסקיה הכלכליים של פירנצה, הבנקאות המפותחת והמסחר שהובילו לתקופה של עושר ושגשוג.

בנוסף לכך, המשבר בכנסייה הקתולית, בעיקר חילוקי הדעות לגבי אפיפיורות אביניון הצרפתית והקרע המערבי, יחד עם התוצאות הקשות של המוות השחור, החזירו את הערכיים של ימי הביניים והתוצאה הייתה תרבות הומניסטית שקיבלה רוח גבית מעבודותיו של פטרארקה ובוקאצ'ו. שינויים אלה גם קידמו את מחקר העתיקות מהתקופה הרומית הקלאסית מה שעזר ליצור את הרנסאנס. פירנצה הרוויחה מבחינה חומרית ותרבותית מהשינוי החברתי שהתרחש.

פירנצה הטרום מודרנית

היכחדותה של שושלת מדיצ'י והשתלטותו של פרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על פירנצה ב-1737 הובילו לצירופה של טוסקנה לשלטון בית הבסבורג. השלטון האוסטרי הסתיים בתבוסה לצרפת ולממלכת סרדיניה-פיימונטה ב-1859 וטוסקנה הפכה לפרובינציה של איטליה המאוחדת ב-1861.

פירנצה באיטליה המאוחדת

Oswald Achenbach 003
פירנצה ב-1898. ציור של אוסוולד אכנבאך.

פירנצה תפסה את מקומה של טורינו כבירתה של איטליה בשנת 1865 (אחרי איחוד הממלכות הקטנות ותחילת הקמתה של איטליה המוכרת לנו היום), ואירחה את הפרלמנט הראשון של המדינה. אולם לאחר 6 שנים צורפה רומא לממלכה והפכה לבירה הרשמית.

פירנצה במאה ה-20

אחרי שאוכלוסייתה הוכפלה במאה ה-19 כמות תושביה של פירנצה גדלה פי שלושה במאה ה-20 עם גידול משמעותי בתיירות, מסחר, כלכלה ותעשייה. במהלך מלחמת העולם השנייה העיר חוותה שלטון גרמני במשך שנה (בין 1943–1944). בזמן הנסיגה הגרמנית פירנצה הוגדרה "עיר פתוחה" (עיר שבעת מלחמה לא מוגנת על ידי הצבא השולט ומאויבה מצופה שלא ישתמש בהפצצות או נשק אחר לכיבושה) מה שמנע ממנה נזק משמעותי כתוצאה מהקרבות. החללים של בעלות הברית שנפלו בקרבות שהובילו למנוסת הכוחות הגרמנים מהעיר נקברו בבתי קברות שנמצאו מחוץ לעיר (אמריקאים במרחק 9 ק"מ מדרום לעיר, בריטים ובני הממלכה של בריטניה הגדולה כמה קילומטרים ממזרח למרכזו של הפלג הצפוני של הארנו).

ב 4 בנובמבר 1966 הוצף מרכז העיר על ידי הארנו ונגרם נזק משמעותי לעיר. לפחות 40 תושבים נהרגו ומיליוני יצירות אומנות וספרים נדירים נפגעו. השלטונות שידעו על שיטפון שצפוי היה להתרחש לא הזהירו את תושבי העיר כלל מלבד שיחת טלפון לצורפים וסוחרי התכשיטים בפונטה וקיו. מתנדבים מכל העולם הגיעו לעיר כדי לעזור להציל את הספרים והאומנות ומעשה זה העלה רעיונות חדשים לשימור יצירות אומנות. אחרי ארבעים שנה יש עדיין עבודות הרוסות המחכות לשחזור.

חשיבותה התרבותית

מלבד היותה מרכז כלכלי, עיקר חשיבותה של פירנצה הוא בתרומתה לאמנות העולם המערבי. בה גם נולדו, חיו ויצרו אישים הקשורים לאמנות, ספרות אדריכלות ומדע, בהם דנטה אליגיירי (מחבר "הקומדיה האלוהית"), בוקאצ'יו, רפאל, לאונרדו דה וינצ'י, סנדרו בוטיצ'לי, דלה רוביה, ג'וטו די בונדונה, דונטלו, מקיאוולי, פיליפו ברונלסקי, גיברטי, מיכלאנג'לו וורוקיו.

השפע הכלכלי של פירנצה החל מהמאה ה-14 תורגם להישגים והשקעה באמנות, ספרות והמחשבה. רבים מהאומנים בעיר מומנו באופן ישיר על ידי משפחות האצולה ומשפחת מדיצ'י בפרט. פירנצה נודעה גם בזכות האוניברסיטה שלה שנוסדה בשנת 1321 והיא מהעתיקות באירופה.

בשנת 1982 הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של פירנצה כאתר מורשת עולמית.

פירנצה הייתה העיר השנייה להיות בירת התרבות האירופית, היא נשאה את התואר בשנת 1986.

אתרים בעיר

Boboli, ingresso di annalena
הכניסה לגן בובולי

כל כולה של העיר פירנצה נחשב למוזיאון אחד גדול, בה נמצא פסל דוד המקורי של מיכלאנג'לו, וכן פסל הפייטה. אוסף ציורים גדול נמצא בגלריית אופיצי.

בין האתרים החשובים בעיר:

יהדות פירנצה

Synagoge vom Piazzale Michelangelo Florenz-1
מבט על העיר פירנצה מפיאצלה מיכלאנג'לו - במרכז בולט מבנה בית הכנסת

יהדות פירנצה מהווה את הקהילה היהודית השלישית בגודלה באיטליה, אחרי יהדות רומא ויהדות מילאנו. מספר היהודים בעיר נאמד ב-1,200. מרכזה של הקהילה הוא בית הכנסת הגדול של פירנצה (Tempio Maggiore Israelitico) אשר הוקם בשלהי המאה ה-19, ונחנך בטקסיות רבה ב-24 באוקטובר 1882 ובעת ביקורו של מלך איטליה אומברטו הראשון ( Re Umberto I) בשנת 1887. באוגוסט 1944, ניזוק בית הכנסת בעת שהגרמנים הנסוגים והפשיסטים האיטלקים ניסו להרסו. אחרי מלחמת העולם השנייה שופץ בית הכנסת. בית הכנסת נמצא בתהליך שיפוצים, בעזרת המדינה, זה שנים רבות. מחוץ לבית הכנסת ניצבת אנדרטת אבן ועליה שמותיהם של 284 יהודי פירנצה שנרצחו בימי השואה ובראשם הרב הראשי הרב דר' נתן קאסוטו.

מניחים כי בפירנצה היה יישוב יהודי כבר בימי הקיסרות הרומאית. הוא התרכז בכניסה לעיר מ"ויה קסייה", הדרך העיקרית שחיברה בין רומא לצפון איטליה. הפריחה של הקהילה החלה בשנת 1396 כאשר היהודים הוזמנו להקים בעיר בנקים. בסוף המאה ה-15, לורנצו דה מדיצ'י עודד את הגירת יהדות ספרד לעיר. במאה ה-16 קובצו היהודית לגטו - מזרחית מ"פיאצה דה לה רפובליקה". במאה ה-19 פונו היהודים מהאזור, אשר ייועד לפיתוח על ידי קבוצת בעלי הון יהודיים. מאז הקהילה היהודית פזורה בכל רחבי העיר.

ערים תאומות

קישורים חיצוניים

אדריכלות הרנסאנס

תקופת סגנון הרנסאנס באדריכלות התחילה עם תחילת הרנסאנס במאה ה-15 ונמשכה עד המאה ה-16 אז החל להתפתח הסגנון המנייריסטי. למעשה, עד סוף המאה ה-19 המשיכו לבנות בצורה דומה בסגנון נאו-קלאסיציסטי. אדריכלות הרנסאנס החלה להתפתח בצפון איטליה ובעיקר סביב העיר פירנצה והתפתחה לשאר חלקי אירופה (ובמיוחד לצרפת). הסגנון ניסה לחזור לאדריכלות הקלאסית שלפני ימי הביניים שנשתכחה. החידוש של אדריכלות הרנסאנס הוא בתפיסה המתמטית של כללי המשקל הארכיטקטוני, תפיסת האדם את החלל ושליטתו בסוד הבניין.

הסגנון דוגל בהרמוניה בין חלקי הבניין למבנה כולו ולסביבתו כמו גם במרכזיותו של האדם. עיקר הסגנון מתאפיין באלמנטים שאיפיינו את האדריכלות הרומית עם חידושים שנבעו מהתפתחות הטכנולוגיה ותפיסות תרבותיות וחברתיות של הרנסאנס. להבדיל מאלמוניותם של האדריכלים בימי הביניים באירופה, אדריכלי הרנסאנס היו אמנים בעלי שם שעסקו גם בתחומים נוספים כגון ציור, פיסול, הנדסה אזרחית וצבאית. החשובים שבהם הם: פיליפו ברונלסקי, לאונה בטיסטה אלברטי, דונטו ברמנטה, לאונרדו דה וינצ'י, אנדראה פלדיו, מיכלאנג'לו וברניני. אדריכלות הרנסאנס אינה רק אדריכלות של כנסיות כמו הסגנונות שקדמו לה. ניתן למצוא את הסגנון גם במבני ציבור אזרחיים שונים, ארמונות ואף וילות פרטיות של אצילי התקופה.

אחד המבנים המפורסמים בסגנון הרנסאנס היא חזית הבזיליקה של סן פייטרו בקריית הוותיקן (הבזיקליקה עצמה בנויה בסגנון הבארוק בעיקר). את המבנה עיצבו כמה מהאדריכלים הגדולים בהיסטוריה: מיכלאנג'לו עיצב את הבזיליקה של סן פייטרו לפי כנסייה של ברונלסקי ונפטר בגיל 92 במהלך הבנייה [דרוש מקור], את עבודתו המשיך האדריכל דונטו ברמנטה והאמן רפאל צייר את קירות הקפלה הסיסטינית.

איטליה

אִיטַלְיָה, או בשמה הרשמי: הָרֶפּוּבְּלִיקָה הָאִיטַלְקִית (באיטלקית: Repubblica Italiana, ״רֵפּֿוּבְּלִיקָה אִיטַלְיָאנָה״ להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בדרום אירופה, המכסה את רוב חצי האי האפניני, ואזורים נוספים. היא כוללת למעלה מ-20 איים, הגדולים שבהם הם סיציליה וסרדיניה. מצפון היא תחומה על ידי הרי האלפים, שם היא גובלת בצרפת, בשווייץ, באוסטריה ובסלובניה. בצפון-מרכז המדינה נמצאת המדינה הזעירה סן מרינו, ובמרכז המדינה, בתוך העיר רומא, נמצאת קריית הוותיקן. בשל צורתה הגאוגרפית המזכירה מגף היא מכונה "ארץ המגף".

בית מדיצ'י

בית מדיצ'י (באיטלקית: Medici) הייתה שושלת סוחרים איטלקית שהייתה גורם רב השפעה באירופה החל במאה ה-13 ועד המאה ה-17. במרוצת השנים מונו מקרב המשפחה ארבעה אפיפיורים (לאו העשירי, קלמנס השביעי, פיוס הרביעי ולאו האחד עשר), מספר שליטים של רפובליקת פירנצה (החשוב שבהם היה לורנצו המפואר, פטרונן של כמה מיצירות האמנות המפורסמות בתקופת הרנסאנס), ומאוחר יותר גם מספר בני אצולה צרפתיים ואנגליים, ובהם שתי מלכות צרפת (קטרינה דה מדיצ'י ומארי דה מדיצ'י).

כמו משפחות אחרות שהיו בעלות שליטה מרכזית על ערים באיטליה, גם משפחת מדיצ'י תרמה סכומי כסף נכבדים לשלטון המקומי בפירנצה. המשפחה הצליחה להביא את פירנצה אל תחת שליטתם, ובכך לאפשר סביבה לשגשוג של אמנות והומניזם. בכך למעשה הובילה המשפחה ללידתו של הרנסאנס האיטלקי, יחד עם משפחות גדולות ומשפיעות אחרות, כמו: משפחות ויסקונטי וספורצה ממילאנו, משפחת אסטה מפרארה, משפחת גונזגה ממנטובה, ואחרות.

במאה ה-16 נכתבה על ידי ניקולו מקיאוולי מַסָּה פוליטית הנסיך. הספר הוקדש על ידי מקיאוולי עבור לורנצו השני, דוכס אורבינו לבית מדיצ'י.

ג'ורג'ו וזארי

ג'ורג'ו וזארי (באיטלקית: Giorgio Vasari;‏ 30 ביולי 1511 - 27 ביוני 1574) היה צייר ואדריכל איטלקי. ידוע בעיקר בשל הביוגרפיות שכתב על אמנים איטלקיים רבים.

גלריית אופיצי

גלריית אופיצי (באיטלקית: Galleria degli Uffizi; "גלריית המשרדים") היא מוזיאון לאמנות בפירנצה שבאיטליה. המוזיאון הוא אחד הידועים והעתיקים ביותר בעולם והוא מכיל יצירות אמנות רבות שרובן נאספו על ידי משפחת מדיצ'י, פטרונית האמנות החשובה ביותר של הרנסאנס האיטלקי. מבנה המוזיאון עצמו נחשב על ידי חוקרי אדריכלות רבים לאחד המבנים המרשימים בעולם ומקרה מבחן חשוב גם בהתפתחות התכנון העירוני במאה ה-16.

דוד (מיכלאנג'לו)

"דָּוִד" (באיטלקית: David) הוא פסל אשר נוצר בין השנים 1501–1504 על ידי הפסל בן תקופת הרנסאנס, מיכלאנג'לו בואונרוטי. הפסל מציג את דמותו של דוד, היוצא לקראת גוליית ובידו קלע. הפסל נוצר בפירנצה בתקופת הרפובליקה בראשותו של פיירו סודריני שקמה לאחר גירושם של בני משפחת מדיצ'י מן העיר והוצאתו להורג של הנזיר ג'ירולמו סבונרולה. הפסל נחשב לאחד מן הפסלים הידועים ביותר מתקופת הרנסאנס וכאחת מיצירות האמנות הידועות ביותר בתרבות המערב.

הפסל הוזמן על ידי רפובליקת פירנצה. במקור נועד הפסל להיות מוצב בגובה רב על אחת התומכות החיצוניות של סנטה מריה דל פיורה, הקתדרלה של פירנצה. אולם משהושלם עורר הפסל התפעלות כה רבה עד שכונסה (ינואר 1504) ועדה מיוחדת שתפקידה היה לקבוע את מקום הצבתו. עדות לחשיבות שיוחסה לנושא ניתן ללמוד מהרכב הוועדה שכללה את מרבית האמנים הבכירים של העיר, ובכללם לאונרדו דה וינצ'י, סנדרו בוטיצ'לי ופיליפינו ליפי. לאחר שהוועדה שמעה את דעתם של שלושים אמנים, אדריכלים ונציגי ציבור (הפרוטוקולים של דיוני הוועדה שרדו), הוחלט להציב את הפסל ליד הכניסה לפאלאצו וקיו, בית העירייה של פירנצה. הפסל הוצב שם ונחשף לציבור הרחב בספטמבר 1504. לאחר שעמד במקום כ-370 שנה, הועבר הפסל בשנת 1873 אל האקדמיה לאמנות של פירנצה, על מנת להגן עליו מפגעי מזג האוויר. בשנת 1910 הוצב העתק של הפסל במקום בו היה מוצב הפסל המקורי.

גובהו של הפסל הוא 517 ס"מ, והוא מציג את דמותו של דוד, המתואר כגבר צעיר וחסון. דוד עומד בתנוחת קונטרה פוסטו וגופו נטוי ומעוקל בצורת האות S, כמקובל בפיסול היווני הקלאסי. משקל גופו נשען על רגל אחת ואילו הרגל הנגדית חופשייה. פניו של דוד פונות אל הצד ומבטו מרוכז מאוד, דבר המעניק לדמות תחושה של מתח ודינמיות.

הפרופורציות בפסל אינן מדויקות במכוון: הראש והכתפיים גדולים יותר באופן יחסי מאשר יתר חלקי הגוף. הכוונה הייתה, שאדם הנמצא מול הפסל הגבוה, יוכל לראות את חלקו העליון של הפסל - הרחוק מעיני הצופה, באותו גודל יחסי כפי שנראה החלק התחתון של הגוף. כפות הידיים גם הן גדולות במיוחד. מסיבה שאינה ידועה, ואולי אפילו בטעות, פיסל מיכלאנג'לו את דוד כערל.

פרט גזע העץ המפוסל עליו נשענת רגלו הימנית של דוד, נועד לא רק למטרות אסתטיקה, אלא גם כדי להחזיק את הפסל, לאזן את משקלו ולהעניק לו יציבות.

דנטה אליגיירי

דנטה אליגיירי (באיטלקית: Dante Alighieri, להאזנה (מידע • עזרה), בין ה-14 במאי ל-13 ביוני 1265 - 14/13 בספטמבר 1321), המכונה גם רק דנטה, היה משורר ופילוסוף פלורנטיני. יצירתו הגדולה ביותר, "הקומדיה האלוהית" נחשבת לאחת מהיצירות הספרותיות הגדולות של הספרות העולמית ומהווה בסיס לשפה האיטלקית המודרנית.

טוסקנה

טוסקנה (באיטלקית: Toscana) היא מחוז במרכז איטליה הגובל במחוז לאציו בדרום, באומבריה במזרח, באמיליה-רומאניה ובליגוריה בצפון, ובים הטירני במערב. במחוז מתגוררים כ-3.8 מיליון בני אדם, ובירתו היא פירנצה.

זהו חבל ארץ בעל נופים מגוונים. בחלקו הצפוני הוא הררי, מדרום לפירנצה משתרע אזור של גבעות, ובחלקו הקטן, בעיקר באזור סיינה, הוא מישורי.

בחלקו הצפון-מערבי משתרעים הרי האפנינים, בצפון-מזרח נמצאים הרי האלפים הטוסקניים, ואילו בדרום מתנשא הר אמיאטה הגבוה, שבחורף פועל בו אתר סקי. המחוז נחשב לאחד היפים והרומנטיים באיטליה, ומבקרים בו מיליוני תיירים בכל שנה.

בין האטרקציות התיירותיות הרבות במחוז ניתן למנות את הגלריות שבפירנצה, פיאצה דל קמפו שבסיינה, המגדל הנטוי של פיזה, המרכז ההיסטורי בסן ג'ימיניאנו, ערים כגון לוקה, ליבורנו, וולטרה, ועוד רבות אחרות. בנוסף, באזור ממוקמות למעלה מ-120 שמורות טבע.

מחוז טוסקנה ידוע היטב גם בזכות היינות המיוצרים בו. המפורסמים שבהם הם יינות הקיאנטי ובנוסף וינו נובילה די מונטפולצ'אנו, ברונלו די מונטלצ'ינו וסוגים נוספים. מהניב שדובר בטוסקנה, ובמיוחד הניב של פירנצה, התפתחה האיטלקית המודרנית.

לאונרדו דה וינצ'י

לֶאוֹנָרדוֹ דִי סֶר פִּייֶרוֹ דָה וִינצִ'י (באיטלקית: Leonardo di ser Piero da Vinci, להאזנה (מידע • עזרה)‏; 15 באפריל 1452 – 2 במאי 1519) היה איש אשכולות איטלקי, מגדולי אמני הרנסאנס, שקנה לו מקום ייחודי בתולדות האנושות כאדם הבקיא במרבית תחומי הידע האנושי בזמנו.

במהלך חייו הועלה על נס כמדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומיסט, צייר, פסל ואדריכל. לא אחת מתואר לאונרדו כארכיטיפ של איש הרנסאנס או הגאון האוניברסלי, אדם שסקרנותו האין־סופית משתווה רק לכוח ההמצאה שלו. לאונרדו נחשב לאחד הציירים הדגולים בכל הזמנים.

ללאונרדו לא היה שם משפחה במובן המודרני של המושג – "דה וינצ'י" פירושו "מווינצ'י", ושמו המלא היה "לאונרדו די סר פיירו דה וינצ'י", שפירושו "לאונרדו, בנו של אדון פיירו מווינצ'י".

לורנצו דה מדיצ'י

לוֹרֶנצוֹ דִי פּיֶירוֹ דֶה מֶדִיצִ'י (באיטלקית: Lorenzo di Piero de' Medici‏; 1 בינואר 1449‏-8 באפריל 1492), שכונה לורנצו המפואר (Lorenzo il Magnifico), היה מנהיגה של פירנצה במחצית השנייה של המאה ה-15. ידוע כפטרון של האמנויות וכפוליטיקאי מחונן, שהצליח להשכין שלום באיטליה המסוכסכת של המאה ה-15.

מדיצ'י נולד לאחת המשפחות החשובות בפירנצה. סבו, קוזימו די ג'ובני דה מדיצ'י, שילב את עסקיו עם הנהגת הממשלה והיותו פטרון האמנויות. אביו, פיירו די קוזימו דה מדיצ'י "חולה השיגרון", היה פעיל כפטרון וכאספן אמנות בפירנצה. אימו לוקרציה טורנבוני הייתה חובבת שירה וחברתם של מספר משוררים חשובים. לורנצו נחשב למוכשר מבין חמשת הילדים של פיירו ולוקרציה. הוא קיבל חינוך איכותי מהדיפלומט ג'נטילה בקי. אביו שלח אותו למספר משימות דיפלומטיות עוד בצעירותו, ובכלל זאת פגישה עם האפיפיור ברומא.

מיכלאנג'לו

מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ דִי לוֹדוֹבִיקוֹ בּוּאוֹנָארוֹטִי סִימוֹנִי (באיטלקית: Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni; ‏ 6 במרץ 1475 – 18 בפברואר 1564) איש אשכולות איטלקי - פסל, צייר, אדריכל, מהנדס, משורר, ואחת הדמויות הבולטות בתקופת הרנסאנס האיטלקי ובתולדות האמנות. יצירותיו של מיכלאנג'לו, כגון הפסל דוד, הפרסקאות בקפלה הסיסטינית ויצירות נוספות, נחשבות לחלק מפסגת האמנות המערבית.

משה דוד קאסוטו

משה דוד (אוּמְבֶּרְטוֹ) קָאסוּטוֹ (Umberto Cassuto;‏ י"ד באלול תרמ"ג, 16 בספטמבר 1883, פירנצה – י"ט בכסלו תשי"ב, 18 בדצמבר 1951, ירושלים) היה רב בפירנצה ופרופסור למקרא באוניברסיטה העברית. עסק בפרשנות המקרא, בביקורת נוסח המקרא ובאשורולוגיה.

ניקולו מקיאוולי

נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי (איטלקית: Niccolo Machiavelli;‏ 3 במאי 1469 – 21 ביוני 1527) היה מדינאי, פילוסוף פוליטי, סופר ומחזאי, בן העיר פירנצה שבאיטליה. כתאורטיקן, מקיאוולי היה דמות מפתח בתאוריה הפוליטית-ריאלית, והשפיע רבות על המדינאות האירופית בתקופת הרנסאנס והתקופה המודרנית.

ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך", וכן חיבורו ההיסטורי "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", נכתבו בתקווה לשפר את התנאים של הנסיכויות הצפון-איטלקיות, אך נעשו לספרי הדרכה כלליים לסגנון חדש בפוליטיקה. "הנסיך" הוא ספר שנכתב בתוך הז'אנר של ספרי הדרכה לנסיכים (מנהיגים) וזכה לאינספור פירושים שונים שעד היום מתקיים עליהם פולמוס אקדמאי ענף. סברה אחת היא שהספר נכתב על מנת לעודד את הופעתו של אדם שיאחד את ערי המדינות האיטלקיות שהיו במצב פוליטי שביר וחלש, ויגן עליהן מפני פלישה מבחוץ. אחת מהתמות המרכזיות של הספר שבזכותן (או בגללן) קיבל מקיאוולי פרסום רב היא הרעיון שעל הנסיך לעשות כל מה שמועיל לשלטונו ולארצו, גם במקרה של סתירה עם עקרונות דתיים ואתיים ובעצם לעשות הפרדה בין המוסר לפוליטיקה. זו הייתה דוגמה מוקדמת של תועלתנות וריאליזם פוליטי.

הצטיין גם כאמן של הפרוזה האיטלקית הקלאסית ושל הקומדיה ("מנדרגולה").

סיינה

סיינה (איטלקית: Siena) היא עיר בטוסקנה שבאיטליה, ובירתה של נפת סיינה.

מרכזה ההיסטורי של סיינה הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. סיינה היא אחד האתרים האטרקטיבים באיטליה עם יותר מ-163 אלף מבקרים (בשנת 2008)[דרוש מקור]. סיינה מפורסמת באוכל, באומנות, במוזיאונים, במרכז העיר בסגנון ימי הביניים ובפאליו, מרוץ סוסים הנערך פעמיים בשנה.

סנטה מריה דל פיורה

סנטה מריה דל פיורה (באיטלקית: Santa Maria del Fiore) היא הקתדרלה של העיר פירנצה. סנטה מריה דל פיורה היא אחת הקתדרלות הגדולות ביותר בעולם. פירוש שמה של הקתדרלה הוא "מרים הקדושה של הפרחים" על שם סמל העיר ושמה - פירנצה (מלשון פרחים). הקתדרלה ידועה כאחת מנקודות הציון החשובות ביותר ברנסאנס האיטלקי וכן גם בזכות כיפתה המפוארת שנבנתה במאה ה-15 על ידי פיליפו ברונלסקי.

קומפלקס הקתדרלה כולל את הקתדרלה עצמה השוכנת מול כיכר Piazza del Duomo (כיכר הקתדרלה), המכיל מגדל פעמונים שבנה ג'וטו די בונדונה ואת הבפטיסטריום של פירנצה (בית הטבילה). בניית הקתדרלה מומנה ברובה על ידי בית מדיצ'י והיא נבנתה במשך כ-200 שנים החל מהמאה ה-13. חזית הכנסייה הושלמה למעשה רק במאה ה-19 בסגנון התחייה הגותית. הקתדרלה מצופה כולה בשיש לבן, ירקרק וורוד, כפי שהיה נהוג במבנים איטלקים נוספים שנבנו בתקופה זו.

בניית הקתדרלה הביאה לפריצת דרך בהתפתחות אדריכלות הרנסאנס ובהנדסת מבנים של אותה תקופה. האדריכל, שהיה באותה תקופה גם המהנדס ומנהל הבנייה בפועל, נאלץ להמציא מכונות מיוחדות וציוד הנדסי מתוחכם במיוחד עבור בניית כיפת הענק שנבנתה ללא פיגומים. הכיפה, בקוטר של 43 מטרים, הייתה בתקופתה הכיפה הגדולה ביותר בעולם לאחר שעקפה את כיפת הפנתאון ברומא שהייתה הגדולה ביותר ב-1,400 השנים שקדמו לה. פנים הכיפה מקושט בוויטראז'ים ובפרסקאות שצוירו על ידי חלק מגדולי הציירים האיטלקים של אותה תקופה.

הבפטיסטריום של פירנצה (בית ההטבלה) הסמוך נמצא במרכז הכיכר והוא הבניין העתיק ביותר בעיר. מקורו למעשה הוא מקדש פגני מתקופת האימפריה הרומית. המבנה ידוע בזכות דלתות הברונזה המוזהבות שלו בעלות העיטורים והפסלים מהתקופה הגותית ועד לרנסאנס.

פיורנטינה

פיורנטינה (באיטלקית: ACF Fiorentina) היא קבוצת כדורגל איטלקית הממוקמת בפירנצה שבטוסקנה. צבעי מועדון הכדורגל במקור היו אדום-לבן, אך הם שונו לסגול-לבן בשנת 1928; מאז נודע המועדון בכינויו "ויולה" (סגול).

פיזה

פיזה (באיטלקית: Pisa) היא עיר באיטליה במחוז טוסקנה, בת כ-87,500 תושבים, שוכנת בשפך הנהר ארנו לים התיכון.

פירנצה (נפה)

נפת פירנצה (באיטלקית: Provincia di Firenze) היא נפה במחוז טוסקנה שבאיטליה. היא משתרעת על שטח של 3,514 קמ"ר, ובשנת 2004 התגוררו בה 933,860 נפש. בירתה של הנפה בעיר פירנצה.

הנפה גובלת בנפת בולוניה ובנפת רוונה ובנפת פורלי-צ'זנה במחוז אמיליה-רומאניה בצפון ובמזרח, בנפת ארצו במחוז טוסקנה בדרום-מזרח, בנפת סיינה במחוז טוסקנה בדרום, בנפת פיזה ובנפת לוקה ובנפת פיסטויה ובנפת פראטו במחוז טוסקנה במערב.

רנסאנס

הרנסאנס ( צרפתית: Renaissance – "לידה מחדש") הוא שמה של תנועת תחייה תרבותית, פילוסופית ואמנותית שהחלה באיטליה בתקופת ימי הביניים המאוחרים והתפשטה בהדרגה לרחבי אירופה. התנועה נתנה את שמה לתקופה היסטורית שנמשכה בערך מהמאה ה-14 ועד למאה ה-17 (לחלופין יש הרואים אותה מהמאה ה-15 ועד למאה ה-18). הווייתה ורעיונותיה של התנועה חפפו את אירועי השעה של אותה עת - ובמרכזם עמדה תחייתם של טקסטים מהעת הקלאסית (תקופת יוון ורומא העתיקות), עליית הפטרונות מצד האפיפיורות והאצולה, התפתחות טכניקות חדשות באמנות (לדוגמה טכניקת הפרספקטיבה בציור) והתקדמות רבה בתחומי המדע. לזרם הרנסאנס הייתה השפעה רבה כמעט על כל תחומי החיים אך הוא ידוע בעיקר בשל השפעתו המכרעת על עולם האמנות שבאה לידי ביטוי בתרומות של אדריכלים, פסלים, ציירים ואנשי אשכולות שהבולטים ביניהם היו רפאל, לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו, שהיו המקור למונח "איש הרנסאנס".

על פי רוב הדעות, הרנסאנס החל בעיר פירנצה במאה ה-14, אם כי יש חולקים על קביעה זו. תאוריות מגוונות הוצעו במהלך ההיסטוריה על מנת להסביר את מקורה של התנועה ואת מאפייניה, והן מתמקדות בעיקר בתנאים החברתיים והאזרחיים שהיו מיוחדים לפירנצה באותה התקופה וכן למבנה הפוליטי המיוחד שלה, שכלל את הפטרונות של המשפחה השולטת בעיר, משפחת מדיצ'י.

קיימת היסטוריוגרפיה ענפה על תקופת הרנסאנס, אולם ההיסטוריונים חלוקים בדעתם בשאלה האם היא היוותה התקדמות תרבותית מימי הביניים או שמא היא הייתה תקופת פסימיות ונוסטלגיה לעידן הקלאסי. בעוד שהיסטוריונים בני המאה ה-19 נטו להדגיש את העובדה שהרנסאנס ייצג התנתקות גמורה מדרך המחשבה וההתנהגות של ימי הביניים, היסטוריונים מודרניים יותר נוטים להדגיש את ההמשכיות שבין שתי התקופות.

פירנצה
אתרים גני בובוליבית הכנסת הגדול של פירנצהתיאטרו דלה פרגולההספרייה הלאומיתהספרייה הלורנציאניתמסדרון וזארי
חותם פירנצה
כיכרות כיכר הסיניוריהכיכר הרפובליקהפיאצלה מיכלאנג'לו
כנסיות סנטה מריה דל פיורה וקמפנילה די ג'וטובזיליקת סנטה קרוצ'הסנטה מריה נובלההבפטיסטריום של פירנצה (ובו שער גן העדן) • בזיליקת סן לורנצו
ארמונות פאלאצו מדיצ'יפאלאצו וקיופאלאצו פיטי
מוזיאונים גלריית אופיציהאקדמיה לאמנות של פירנצההמוזיאון הלאומי ברג'לומוזיאון הדואומו
גשרים פונטה וקיוגשר סנטה טריניטה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.