פירי ראיס

אהמט מוהיטין פּיריטורקית: Ahmet Muhittin Pîrî; בטורקית עותמאנית: أحمد محيي الدين پيري;‏ 1470, אולי 1465, גליפולי,[1] האימפריה העותמאנית1554, קהיר, מצרים), המוכר בכינויו פּירי ראיס (בטורקית עותמאנית: پیری رئیس), היה אדמירל עותמאני, גאוגרף, הידרוגרף (חוקר ימים) וכרטוגרף.

פירי ראיס
Piri reis
לידה 1470?
גליפולי, טורקיה
מדינה האימפריה העותמאנית
מקצוע ימאי, גאוגרף, כרטוגרף, אדמירל
Ottoman fleet Indian Ocean 16th century
ספינות הצי העותמאני בפתח מפרץ עדן, אמצע המאה ה-16

קורות חייו

ב-1481 החל לעבוד בשירות דודו, כֶּמאל ראיס , רב חובל ופריבטיר (ע'אזי), ולקח חלק בפשיטות על חופי סיציליה, קורסיקה, סרדיניה וצרפת. במסגרת זו פעל לפינוי מגורשים, מוסלמים ויהודים, מאנדלוסיה לחופי צפון אפריקה. ב-1494 הועבר לשירות סדיר בצי העותמאני בהוראת הסולטאן באיזיט השני. פירי ראיס השתתף במערכות ימיות של האימפריה העותמאנית נגד ספרד, הרפובליקה של גנואה והרפובליקה של ונציה, כולל קרב זונקיו ב-1499 וקרב מודון ב-1500. במות דודו ב-1511 חזר פירי לגליפולי שם שקד על לימודי ניווט ימי ועל הכנת מפות. ב-1516 השתתף פירי, כמפקד ספינה, בכיבוש מצרים, וב-1522 – במצור על רודוס שהסתיים בסילוק אבירי המסדר ההוספיטלרי. ב-1524 פיקד על הספינה שהובילה את הווזיר הגדול פרגלי אבראהים פאשא למצרים. מעט מאוד ידוע על קורותיו בין השנים 1526 ו-1546, וככל הנראה פיקד על ספינות הצי של איילט מצרים.

ב-1547 מונה למפקד הצי העותמאני באוקיינוס ההודי והועלה לדרגת אדמירל. מפקדת הצי הזה הייתה כפופה למושל מצרים, ובסיסיו שכנו בעיר סואץ, בואכה הים האדום, ומשם יצא הצי למערכותיו במזרח. ב-26 בפברואר 1548 כבש פירי את עדן מידי הפורטוגזים, וב-1552 השתלט על מסקט במפרץ עומאן ועל האי קיש שמצפון למצר הורמוז במפרץ הפרסי, סמוך לחופי פרס הספווית. בהמשך המערכה ניסה ללא הצלחה לכבוש את האי הורמוז , אך בשליטתו בחצי האי קטר מנע מהפורטוגזים לקבוע לעצמם בסיסים בחוף הערבי של המפרץ.

פירי ראיס האריך ימים בתפקידו, אך משנכשל בהגנת בצרה במערכה נגד הפורטוגזים במפרץ הפרסי, הואשם בהפרת פקודות, כאשר נמנע מהשתלטות על בחריין, ובהפקרת הצי. הוא הועמד לדין בקהיר והוצא להורג ב-1554 (1555?) בהתזת ראשו.

הטורקים מכבדים את זכרו של פירי ראיס בקריאת ספינות מלחמה וצוללות על שמו. פסלו מוצב במוזיאוני הצי הטורקי. במצודה העתיקה שבפתח הנמל בעיר הולדתו גליפולי יש מוזיאון המוקדש לו. ב-2008 נוסדה באיסטנבול 'אוניברסיטת פירי ראיס' ללימודי ים.[2]

מפות פירי ראיס

Piri reis world map 01
מפת פירי ראיס (1513)

מפות עולם

מפת העולם שהפיק פירי ראיס ב-1513 נתגלתה בחלקהּ (שליש בלבד) רק ב-1929 בגנזכי ארמון טופקאפי באיסטנבול, והיא מהראשונות שהציגו את העולם החדש. החלק ששרד מראה ארצות שמשני עברי האוקיינוס האטלנטי: החופים המערביים של אירופה ושל צפון אפריקה, איים באוקיינוס האטלנטי, כגון האיים האזוריים והאיים הקנריים (וגם אי התעתוע אנטיליה ), וחלק מחופי אמריקה הדרומית. חשיבותה ההיסטורית של המפה בכך שהיא מסמנת את היקף התגליות בעולם החדש בעשור הראשון של המאה ה-16 ובהסתמכותה המוצהרת על מפה של כריסטופר קולומבוס שאיננה עוד. פירי ראיס מעיד בכתוב שהוא השתמש בעשר מפות ערביות ובארבע מפות הודיות שהגיעו לרשותו מידי הפורטוגזים.

ב-1528 הפיק פירי ראיס מפת עולם שנייה, שממנה נותרה רק הפינה הצפונית-מערבית על מסגרתה.[3] היא מראה את גרינלנד ואת אמריקה הצפונית מלברדור וניו פאונדלנד בצפון ועד פלורידה, קובה, היספניולה, ג'מייקה וחלקים ממרכז אמריקה בדרום. המפה מייצגת ידע שנצבר בשנות ה-20 של המאה ה-16.

ספר הימאות

Nile-Cairo-Giza
מפת קהיר ב"ספר הימאות" (מהדורת אוסף וולטרס , בולטימור, ארצות הברית); כיוון צפון פונה לתחתית הדף

חיבורו המקיף והחשוב של פירי ראיס הוא "כִּתאבּ אִ-בַּהְרִייֶה" (בטורקית: Kitab-ı Bahriye, בטורקית עותמאנית: كتاب بحرية) – "ספר הימאות".[4] זהו קובץ הנחיות מפורטות לניווט ימי שבו קובצו מפות פורטולאניות של קטעי חופים, איים, מפרצים, מעגנים וערי נמל סביב הים התיכון, מעין אטלס גאוגרפי. "ספר הימאות" הוא מתוצאות ההתעצמות הימית של העותמאנים במאה ה-15 במרחבי הים התיכון ושאיפותיהם המדיניות. מהדורתו הראשונה של הספר, שהועתק בכתב נסח'י וצויר בידי אומנים על יריעות קלף, הוגשה לסולימאן הראשון ב-1521, סמוך לעלייתו לכס השלטון. מהדורה מתוקנת ומורחבת, שכללה מאות דפים של מידע נוסף ומפות משוכללות יותר מקודמותיהן, פורסמה ב-1525-6.[5] "ספר הימאות" מכיל מידע מפורט, בכתובים ובאיורים המשלימים זה את זה, על נמלים ומעגנים, תנאיהם ומתקניהם, על אתרים חופיים, משרטונות וחוליות ועד מצודות, על סוגי סערות, שיטות ניווט על פי גרמי שמיים ושיטות שימוש במצפן, מידע אסטרונומי וכן מידע לגבי הסביבות האנושיות של היישובים השונים וציון אירועים היסטוריים. סדר הפרקים והמפות הוא ממזרח למערב, החל בדרדנלים וחזרה מגיברלטר לאורך חופי צפון אפריקה, מצרים והלבנט עד חופי אנטוליה.

המפות שב"ספר הימאות", המושתתות על מקורות מגוונים, בהם קטלנים ואיטלקים, ובכללם תצפיותיו של פירי ראיס בהפלגותיו, אינן תרשימים כרטוגרפיים מדויקים. אין בהן התייחסות לקווי הרוחב ואין נתוני מרחקים (אלה נמנו בכתוּבים). תוואֵי החופים שבמפות אינם תואמים למציאות. כיוון צפון, המסומן בקצה שושנת הרוחות, משתנה ממפה למפה ביחס לראש הדף. האתרים מתוארים בציורים שהם בחלקם הגדול סכמתיים, ואף דמיוניים: חומות ערים על מגדליהן, ארמונות, כנסיות ומסגדים, מבנים ומטעים. כמקובל במפות פורטולאניות, שמות המקומות כתובים בדרך-כלל בים ובניצב לקו החוף.

"ספר הימאות" של פירי ראיס הועתק פעמים אחדות במאות הבאות, והוא מצוי בעשרות עותקים שאינם לגמרי זהים.[6] העותק האצוּר בספרייה של מסגד סולימאנייה באיסטנבול, מתנת הסולטאן מהמוט הראשון במאה ה-18, נחשב לשלם ביותר. עותקי הספר על מפותיו עוצבו במידה רבה כיצירות אמנות, וספק אם המהדורות המפוארות היו בשימוש ספנים מן השורה.

חוף ארץ ישראל

Piri Reis - Map of the "Syrian Coast" and the Cities - Gaza and Ramlah - Walters W658312A - Full Page
מפת חוף ארץ ישראל (מצפון סיני ועד ראש הכרמל) ב"ספר הימאות" של פירי ראיס (עותק מוזיאון וולטרס, בולטימור, ארצות הברית); כיוון צפון פונה אל תחתית הדף

"ספר הימאות" של פירי ראיס כולל גם שתי מפות של חופי ארץ ישראל.[7] אחת מראה את חוף ארץ ישראל מצפון סיני ועד ראש הכרמל, והשנייה – מחוף הכרמל ועד צוֹר. המידע המוצג בתרשימים ובכתוּב מאפיין את מצב יישובי החוף בשלהי התקופה הממלוכית בארץ ישראל.[8] עזה ורמלה, שעל דרך הדואר ממצרים לדמשק, מאוירות ומתוארות בהרחבה יחסית. אשקלון, יפו ("נמלה של רמלה"), קיסריה, עתלית מתויגות כמצודות חרבות. עכו מתוארת כמי ש"הייתה בשכבר הימים עיר גדולה, אך בהווה היא הרוסה", ועם זאת נמֵלהּ מתאים לעגינת "ספינות גדולות".

המפות נועדו להנחות ספינות לעגינה בטוחה (כגון במעגני יפו, חיפה ועכו) ולהזהיר מפני מכשולים, ולכן מודגשים בהן, בסימנים מוסכמים, הפרטים הנוגעים לתכליתן: חופים חוליים, מים רדודים, שרטונות מתחת לפני המים וסלעים הבולטים מעליהם. המפרצונים והמעגנים מובלטים במפות ללא התייחסות לקנה מידה. שפך נחל אל עריש, לדוגמה, מסומן כמפרץ מעוגל נרחב מאוד, וממערבו מופיע הכיתוב "אגמים" (בחריאת) המתייחס אולי לימת ברדוויל. סלע אנדרומדה בנמל יפו מופיע במפה כאי של ממש. סדר היישובים במפות אלה נכון ברובו (חורבות עתלית מכונות משום-מה בשם 'יפו'), אך קו החוף של ארץ ישראל אינו תואם את המציאות ונתוני המרחקים אינם מדויקים. המידע נשען על מסורת התרשמויות של ספנים ועל תצפיות מן הים, ולא על מדידות שיטתיות מקרוב.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מוצא משפחתו של פירי ראיס היה מקאראמאן באנטוליה, ואביו נקרא בשם מהמט אל-קראמאני, משום כך יש המייחסים את מקום הולדתו של פירי ראיס לעיר זו
  2. ^ אתר אוניברסיטת פירי ראיס
  3. ^ שריד ממפת העולם של פירי ראיס מ-1528
  4. ^ הכותר מתורגם לשפות אחרות כ"ספר הניווט הימי", ספר הים", "ספר תורת הים", "ספר המקצועות הימיים"
  5. ^ 932 להיג'רה
  6. ^ לדוגמה: מפות ים השיש, איסטנבול והים השחור נוספו במהדורות מאוחרות, ולא בידי פירי ראיס
  7. ^ דב צביאלי, ברוך רוזן, אהוד גלילי, "תרשימי עגינה של ארץ-ישראל מהמאה ה-16 עד ה-19", אופקים בגאוגרפיה 76 (2010 ), עמ' 92–111; על תרשימי העגינה של פירי ראיס – בעמ' 96–97 שם
  8. ^ אוריאל הד הביא במאמרו מ-1956 (ראו בפרק "קישורים חיצוניים") את תרגום הכתוב ב"ספר הימאות" המתייחס לחוף ארץ ישראל תוך זיהוי המקומות הנזכרים במפות שם
מלחמת טורקיה–אתיופיה

מלחמת טורקיה–אתיופיה הייתה מלחמה בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה האתיופית. החלה בפלישה עות'מאנית וכיבוש העיר מאסאווה ב-1557. המלחמה נמשכה לסירוגין עד חתימת הסכם השלום ב-1624.

מפת פירי ראיס

מפת פירי רֶאִיס היא מפת עולם טרום-מודרנית מסוג פורטולאנו שהופקה בשנת 1513 בידי האדמירל והקרטוגרף העות'מאני אהמד מוהידין פירי, שנודע בשם פירי ראיס ("הקברניט פירי"). המפה הוצגה לסולטן העות'מאני סלים הראשון ב-1517.

חשיבותה ההיסטורית של המפה היא בכך שניתן לעמוד דרכה על מידת הידע שהגיע לאירופה באותן שנים על העולם החדש, ובטענה העולה ממנה לפיה נעשה שימוש בהכנתה במפותיו של כריסטופר קולומבוס, אשר לא שרדו. לפי הערותיו של פירי ראיס המופיעות בשולי המפה, הוא הסתמך על כ-20 מפות קודמות שאותן איחד למפה אחת, מתוכן שמונה ערביות, ארבע הודיות שתורגמו לפורטוגזית, מפותיו של קולומבוס ועוד.

המפה משורטטת על קלף מעור צבי. רק חלק מהמפה שרד, ובו נמצאים האוקיינוס האטלנטי וגבולותיו: חופיהן המערביים של אירופה וצפון אפריקה, וחופי ברזיל, בדיוק סביר. כמו כן מתוארים בו האיים האזוריים והאיים הקנריים, וכן אי בשם אנטיליה שהוא כנראה נובה סקוטיה. מידות המפה השלמה היו כ-90×63 ס"מ לפי הערכות שונות.

קהיר האסלאמית

קהיר המוסלמית היא אחד משלושת האזורים שמהם מורכבת קהיר בירת מצרים של ימינו. היא נמצאת במרכז הנוכחי של קהיר, מסביב לחומות העיר ולמצודת קהיר (מצודת צלאח א-דין). הרחוב המרכזי שלה מתחיל מדרום בבאב אל-זווילה ונגמר בצפון בבאב-אל-פותוח. בעיר המוסלמית ישנם מאות מסגדים, קברים, מדרסות וחאנים מהתקופה המוסלמית. אונסק"ו הכריז על אזור זה כעל אתר מורשת.

אזור נוסף של קהיר והוא עתיק יותר מכונה העיר העתיקה (מצר אל-קדימה) המורכבת ממספר שכונות שכל אחת מהן נבנתה על ידי שושלת שלטונית שכבשה את העיר. הראשונה והעתיקה ביותר הנמצאת ליד נהר הנילוס היא פוסטאט, זהו הגרעין ההיסטורי של קהיר. עמר אבן אל-עאץ כבש את העיר במצוות החליף עומר בן אל-ח'טאב וייסד את עיר הבירה החדשה של הפרובינציה המוסלמית - פוסטאט, בסמוך למבצר בבל. בתחילת דרכה היא נבנתה עבור חיל מצב, לא מתוכננת ובעלת בנינים מגובבים ללא סדר. במרכזה נבנה בשנת 642, מסגד עומר או בשמו המלא מסגד עמר אבן אל-עאץ.

על המרחק בין העיר העתיקה לקהיר העיד כבר הרמב"ם, שגר בפוסטאט ושרת את השליט שגר בקהיר, הוא השאיר תיאור של אורח חייו וסדר יומו. מסמך היסטורי זה נפתח במשפט המפורסם: "אני שוכן במצרים והמלך שוכן באל-קאהירה, ובין שני המקומות שני תחומי שבת". כאשר הכוונה בשם מצרים הייתה לפוסטאט.

השליטים הבאים מחליפות בית עבאס המשיכו בבניה והתפשטו לכיוון צפון-מזרח ובנו את עיר הלווין אל- עסכר שהיא כיום אחת השכונות של קהיר העתיקה. לאחריהם שליטי שושלת טולון בנו עיר לווין נוספת - קטאיע שבה נמצא עד היום מסגד איבן-טולון והיא השכונה השלישית של קהיר העתיקה.

האזור השלישי של קהיר הוא החלק שהחל להתפתח במאה ה-19 ונקרא קהיר המודרנית. בתקופה זו כבר היו טכנולוגיות בנייה מודרניות שאפשרו את ייצובן של גדות הנהר וכך נמנעו השיטפונות שהיו מנת חלקו של האזור הזה ואשר מנעו את ישובו בעבר. העיר המודרנית נבנתה על שטח האזור שיובש, בין העיר המוסלמית לנהר הנילוס ומשם התפשטה לכל עבר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.