פירוש רש"י לתורה

פירוש רש"י לתורה הוא הפירוש הנודע ביותר לתורה. נכתב על ידי רבי שלמה יצחקי (רש"י) במאה ה-11, כחלק מפירושו הכולל לתנ"ך, הכולל פירוש כמעט לכל התנ"ך. כשני שלישים מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון דברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך תמציתית.

Rhashi mechicot
ספר חמשה חומשי תורה עם פירוש רש"י למקרא שנדפס באמסטרדם בשנת 1749. ניתן להבחין במחיקות בדיו כהה המסתירים חלק מפירושו מטעמי צנזורה נוצרית.

כתבי-יד ודפוס ראשון

ישנם מספר כתבי-יד (לא שלמים) מפירוש רש"י לתורה מהמאה ה-13,[1] ואילו ההדפסה הראשונה הידועה לנו של פירוש רש"י (השלם) לתורה הייתה ברומא, בשנת 1470.[2] הספר העברי הראשון שבו מצוינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, הוא פירוש רש"י לתורה שנדפס בשנת 1475 (ה'רל"ה), ברג'ו די קלבריה שבאיטליה. במהדורה זו הודפס פירוש רש"י בכתב הרהוט היהודי-ספרדי, על מנת להבדילו מגוף הטקסט המקראי שהודפס באותיות עבריות מרובעות. שני דפים מתוך דפוס זה נמצאים בספריית חב"ד בניו יורק, ואחד מהם מוצג כעת (2014) בתערוכה.[3] בעקבות כך מכונה כתב זה כיום "כתב רש"י", אך למעשה זהו הכתב הקורסיבי (הרהוט) שהיה נהוג בספרד בימי הביניים.

דרכו של רש"י בפירושו לתורה

בניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, שבה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילת ספר בראשית: "יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו."[4] כלומר, אין עניינו של רש"י להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, לפי עדותו, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. ועל דרך זו בנויה שיטת הלימוד של פרשני רש"י כמו נחמה ליבוביץ', לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי ירידה לעומקה של כל מילה ומילה בפירושו.[5]

דוגמאות

בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, נזקק רש"י למדרש כדי ליישב את הכפילות.

לעיתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:

  • "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד', ח) – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להורגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא.

לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הִדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי ייבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע שהתנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק,[6] ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.

דרך פירושו של רש"י פונה, במתכוון, הן לקהל "עממי" והן לקהל תלמידי חכמים. ייתכן שפנייה רחבה זו היא, בין היתר, הסיבה לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו.

כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי אמור היה להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו, הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

מקורות ששימשו את רש"י

בפירושו מזכיר רש"י מקורות רבים ששימשו אותו. בראשם תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, וכן מדרש בראשית רבה, ויקרא רבה, מדרש תנחומא, ספרי, תרגום אונקלוס, סדר עולם רבה, פרקי דרבי אליעזר, מכילתא דרבי ישמעאל, ה'מחברת' של מנחם בן סרוק, מדרשי רבי משה הדרשן ועוד.[7]

אמנם ברוב המקומות לא מציין רש"י את המקור לפירושו. כמה ממפרשי ומהדירי פירוש רש"י עסקו בחשיפת מקורותיו של רש"י. מביניהם ראוי לציין את מהדורת ברלינר ("רש"י על התורה עם באור זכור לאברהם"), והעבודה המקיפה במהדורת 'רש"י השלם' של מכון אריאל.

נוסח פירוש רש"י

בשל הפופולריות הרבה של פירוש רש"י למקרא, עוד בימי חייו נכתבו והועתקו כתבי יד רבים מאוד של פירושיו, וכתבי יד רבים הגיעו לידינו. בחינת כתבי היד מראה הבדלים רבים מאוד בין נוסחי הפירוש המיוחס לרש"י. יש קטעי פירוש המופיעים בחלק ואינם מופיעים באחרים, ועל בעיה זו כבר עמדו פרשני רש"י המסורתיים, ומתחבטים בה גם חוקרי רש"י בני זמננו. פרופ' מנחם כהן חקר את התוספות ברש"י וחילק אותן למספר סוגים: א. קטע המצוי במקצת כתבי היד ולא מצוי באחרים. ב. קטע המצוי במקצת כתבי היד כתוספת בגיליון ואילו בכתבי יד אחרים נמצא בגוף הנוסח ג. קטע המשולב בגוף הנוסח גם בכתבי יד, אבל במקצתם אין בו כל סימני היכר, ואילו במקצתם נותרו סימנים שהיה תוספת מלכתחילה. ד. קטע זהה אשר בכתבי יד שונים מופיע במקומות שונים בפירוש. ה. מילות קישור המקשרות שני פירושים שונים אבל ניסוחן משתנה בין כתבי היד. ו. קטע המצוי בכתב יד אחד, ואילו בכתב יד אחר מופיע קטע שונה במקומו. חלק מהתוספות הן תוספות של רש"י עצמו, חלק מהתוספות הן תוספות של תלמידי רש"י אשר כתבו הערות בצידי הפירוש אשר הוכנסו במהלך ההעתקה לתוך הפירוש, לעיתים קטעים חסרים נובעים מהשמטת מעתיקים, וחלק מהתוספות הן תוספות מאוחרות, שחלקם נכנסו לפירוש אפילו בעידן הדפוס. במהדורת מקראות גדולות הכתר ניתן לראות את התוספות ואת ההבחנה בין תוספות רש"י עצמו, תוספות רבי שמעיה, לתוספות אחרות.[8]

בשונה מפרופ' כהן, המבסס את מחקר התוספות שלו על השוואה של עשרות כתבי יד, פרופ' אברהם גרוסמן רואה בכתב-יד לייפציג 1 מקור חשוב לבירור הנוסח המקורי של הפירוש. פרופ' גרוסמן רואה בו חשיבות רבה עד שלטענתו ניתן לשחזר דרכו את הפירוש המקורי כמעט בשלמות לטענתו כתב היד הוא כלי שני לאוטוגרף של רבי שמעיה תלמידו של רש"י שגרוסמן רואה בו כסמכות עליונה להעברת תורתו של רש"י.[9] גרוסמן הראה במאמריו על מקומות רבים בהם יש תיעוד בכתב היד להוספות של רש"י על פירושו המקורי וכן למחיקות ותיקונים בפירוש שעל פי עדות כתב היד נעשו על ידי רש"י עצמו.[10]

מפרשי רש"י

על פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים, שמחבריהם מכונים לעיתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג, שכתב את "גור אריה", רבי אליהו מזרחי (הרא"ם), ר' אברהם הלוי בקראט, שכתב את "ספר הזיכרון" ור' דוד פארדו, בעל הספר "משכיל לדוד". פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" מאת ר' שבתי משורר בס, שתומצת מאוחר יותר על ידי מחבר אנונימי תחת השם "עיקר שפתי חכמים" (הודפס לראשונה בדפוס ראם תרל"ה).

בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י, המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד (להלן), "שי למורא" שערך הרב שמואל יהודה הלוי וינפלד, ירושלים, "רש"י כפשוטו" על ידי "מכון לשם" ו"רש"י המפורש" מאת שלום דובער שטיינברג.

רבי מנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. שיטתו בנויה מכללים רבים ומורכבים, שלוקטו מדברי רש"י בפירושו (כללים אלה ודוגמאות לשימוש בהם רוכזו בספר "כללי רש"י" של הרב טוביה בלוי). על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים) ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים). הרב יחזקאל סופר הוציא על זה את מעייני רש"י, שהם ביאורים ברש"י על־פי שיטת הרבי מליובאוויטש, ועל זה הוא בנה גם ביאורים שלו.

הרב שאול דוד בוצ'קו כתב את 'בעקבות רש"י', שהוא התבוננות מבחינה אמונית בפירושי רש"י, ועיונים בדבריו.

הרב אהרן קפירא הקים את מפעל "מתיבתא דרש"י" שמטרתה לימוד והפצת פירוש רש"י לתורה. ב"מתיבתא" קיים ספריה למאות מפרשי רש"י, שיעורי עיון ברש"י, מבחנים ומלגות, עריכת מפרשי רש"י חדשים וישנים, בעיקר מתוך כתבי יד עתיקים, והוצאתם לאור.

הרב משולם ברנדווין כתב את 'אילנא דפלפלי', שהוא פלפולים על דברי רש"י- מדוע הביא דבר בשם אומרו דווקא במאה ואחד מקומות ובשאר המקומות סתם.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך כדוגמה כתב-יד קרימונה - ארכיון המדינה 89 (מס’ סרט: F 41377 מס' מערכת: 003581260) וכן כת-יד קרלסרוה - ארכיון המדינה 61/6252 (מס’ סרט: PH 5681) - בספרייה הלאומית)
  2. ^ עותק סרוק של מהדורת רומא ה'ר"ל, באתר HebrewBooks.
  3. ^ תמוז תשע"ד, תערוכת גנזי ספרים שבספריית אגודת חסידי חב"ד – ליובאוויטש, עמוד ו
  4. ^ בראשית, ג', ח', דיבור המתחיל "וישמעו".
  5. ^ אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 100-101.
  6. ^ נחמה ליבוביץ, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה", בסוף ספרה עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 505.
  7. ^ חיים דוב שעוועל, פירושי רש"י על התורה, מוסד הרב קוק, תשמ"ב, עמ' 9
  8. ^ [ראו בהרחבה: מנחם כהן, מקראות גדולות הכתר-יהושע שופטים, הוצאת אונ' בר-אילן, מבוא למהדורת הכתר עמ' 42*-32*.]
  9. ^ יצירתו הספרותית: הפירוש לתורה : נוסח פירוש רש"י לתורה, lib.cet.ac.il
  10. ^ "כתב-יד לייפציג 1 ופירושו של רש"י לתורה", תרביץ, סא (תשנ"ב), עמ' 315-305.
    "עוד לטיבו של כתב-יד לייפציג 1" (תגובה למאמרו של אלעזר טויטו), תרביץ, ס"ב (תשנ"ג), עמ' 624-621.
אברהם בן אביגדור (פראג)

רבי אברהם בן אביגדור (נפטר בכ"ז בתשרי ה'ש"ג, 7 באוקטובר 1542) היה רבה הראשי של בוהמיה, ראש ישיבה ואב בית דין בפראג, ומבאר פירוש רש"י לתורה.

לפי דוד גנז בספרו "צמח דוד" היה ר' אברהם בן אביגדור "בקי בכל שבע חכמות".

לימד תלמידים רבים במשך עשרים שנה בישיבתו הגדולה בפראג, אחד מתלמידיו בפראג היה אף הוא ברבות הימים רבה הראשי של בוהמיה, הוא רבי אברהם יפה המכונה בשל כך "ר' אברהם מביהם" (אביו של רבי מרדכי יפה בעל ה"לבושים").יש המזהים את אביו ר' אביגדור עם רבי אביגדור קרא אך פער השנים ביניהם הביא את רבי צדוק הכהן מלובלין לפקפק בזיהוי זה.

אהרן אבו אלדבי

רבי אהרן ב"ר גרשון אבו אלדבי (במקורות אחדים: אבו אלרבי; ~1376 - ~1430) היה פרשן וחוקר מקרא, מדקדק, אסטרולוג ואיש אשכולות יהודי סיציליאני בן המאות ה-14 וה-15.

אליהו מזרחי

רבי אליהו מזרחי (הרא"ם; 1435–1526, רפ"ו) היה פוסק הלכה, איש מדע, ומדינאי יהודי-טורקי. רבה הראשי של יהדות האימפריה העות'מאנית ומנהיגה, ראש ישיבה ואחד משלושת פרשניו העיקריים של פירוש רש"י לתורה.

דוד פארדו

רבי דוד חיים פַּארְדוֹ ( א' בניסן תע"ח, 1718, ונציה – י"ב בסיוון תק"נ, 1790, ירושלים) היה פרשן ספרות חז"ל, ראש ישיבה, פוסק ומשורר.

המזרחי (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

חוטב עצים

חוטב עצים הוא אדם העוסק בחטיבת עצים, איסופם והכנתם להעברה. מדובר במקצוע עתיק, שבוצע בעבר באמצעות גרזנים (ועל כן נקראה הפעולה "חיטוב") אך כיום מבוצע באמצעות מסור ממונע (בעיקר מסור שרשרת) ומכונות מיוחדות.

דימויו של המקצוע בעבר היה כמקצוע קשה, ששכרו נמוך. בעברית השתרש המונח חוטבי עצים ושואבי מים לציון מי שעובדים בעבודה פיזית קשה, ששכרם נמוך והם למעשה מודרים על ידי החברה. מקור המונח בספר דברים, פרק כ"ט, פסוק י', בפתיחת פרשת ניצבים, שם נכתב כי בקהל ישראל, הניצב אל מול האל, נכללים "מחוטב עציך עד שואב מימיך", כלומר, גם אנשים פחות מכובדים ועשירים; ועל פי פירוש רש"י לתורה, השתייכו למקצוע זה גרים. בשל המרכיב הפיזי, כמעט במשך כל ההיסטוריה היו בעיקר גברים חוטבי עצים. בשפה האנגלית, שאינה מבחינה בדרך כלל בשמות עצם בין זכר לנקבה, "חוטב עצים" הוא שם עצם זכרי (lumberjack), אך קיימת מקבילה נשית: lumberjill; נשים עבדו כחוטבות עצים בעיקר במהלך מלחמת העולם השנייה בבריטניה (כאשר גברים רבים גויסו לצבא).בשל הדימויים הנקשרים עם המקצוע, הוא הופיע במספר יצירות תרבות פופולרית. אחת המפורסמות שבהן היא שיר סאטירי של חבורת מונטי פייתון, העוסק באדם שהיה מעוניין להיות חוטב עצים, סמל הגבריות, ואשר חולם על לבישת לבני נשים (או לחלופין, בגרסאות אחרות שביצעה החבורה לשיר, להיות נשי, כמו אביו).

חוטב עצים מופיע גם בסמל מדינת אינדיאנה בארצות הברית. אחת הדמויות המיתולוגיות בארצות הברית היא פול באניין, חוטב עצים.

ישראל איסרלן

רבי ישראל איסֶרלן בן פתחיה אשכנזי (מהרא"י; ה'ק"ן (1390) רגנסבורג - ה'ר"כ (1460) וינר נוישטאדט), המכונה "תרומת הדשן" על-שם ספרו, היה מגדולי יהדות אשכנז במאה החמש עשרה ונמנה עם אחרוני הראשונים או ראשוני האחרונים. הוא נחשב לאחד מחשובי הפוסקים, ותשובותיו ופסקיו מוזכרים אלפי פעמים בספרות התורנית שלאחריו. עיקר פרסומו בא על ידי ספרו "תרומת הדשן", שבו כתב תשובות ל-354 שאלות (בגימטריה דש"ן), בכל מקצועות ההלכה.

יששכר בר איילנבורג

רבי יִשָּׂשכָר בֶּר אַיילְנְבּוּרְג (ה'ש"י, 1550, פוזנא, פולין - ה'שפ"ג, 1623 אוסטרליץ, מוראביה) היה רב פולני-איטלקי במחצית השנייה של המאה ה-16 ובראשית המאה ה-17, רבה של גוריציה ושל מדינת פריוויאל באיטליה, ובסוף ימיו בפראג. נודע על שם ספרו באר שבע.

כתב רש"י

כְּתַב רַשִׁ"י הוא גופן של אותיות האלפבית העברי. הוא קרוי כך משום שלראשונה נעשה בו שימוש בהדפסת פירוש רש"י לתורה.

מהר"ל מפראג

רבי יהודה ליווא בן בצלאל (נולד בסביבות 1520, ה'ר"פ – ספטמבר 1609, י"ח באלול ה'שס"ט), המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג (בספרות הגרמנית כונה "רבי לֵב הגבוה"), היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות, מגדולי ישראל הבולטים בתחילת העת החדשה (בחלוקת התקופות המקובלת בספרות הרבנית, המהר"ל משתייך לתחילת תקופת האחרונים).

מהר"ל, שיצר גשר בין הגות ימי הביניים להגות הרנסאנס, נולד כשני עשורים בלבד לאחר גירוש ספרד והגעת קולומבוס לאמריקה, בתקופה שבה פרחה הקבלה בארץ ישראל. שימש כאב בית הדין וכראש ישיבה בערים פוזנן שבפולין, ניקלשבורג (ניקולסבורג; כיום מיקוּלוב) שבמוראביה ופראג שבבוהמיה (שתי האחרונות חלק מכתר בוהמיה, ומצויות בצ'כיה של ימינו).

מעבר לבקיאותו הרבה של מהר"ל בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה (בפרט האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו. כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות והן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה וחמישים שנים לאחר מותו, ספריו נלמדים כיום בכל ישיבה, והם נחשבים כבסיס (תפארת ישראל, נצח ישראל) שמקנה הסתכלות תורנית נכונה על עולם התורה וקניית אמונה. ספרו נתיבות עולם, פותח צוהר להבנת מידות נפש האדם. אישיותו המיוחדת, אשר בה רב הנסתר על הנגלה שימשה כר פורה לסיפורים ואגדות על מעשיו למען יהודי פראג כגון זו על הגולם שיצר.

מרדכי יפה

הרב מרדכי יפה (ה'ר"צ, 1530 - ג' באדר ב' ה'שע"ב, מרץ 1612) המכונה "בעל הלבושים" או "בעל הלבוש" היה מחכמי בוהמיה; רב, פוסק ומפרש השולחן ערוך.

פירוש רש"י

האם התכוונתם ל...

פתחיה מנקין

הרב פתחיה מנקין (י"ז בכסלו תרמ"ב דצמבר 1881 - י"ט בטבת תש"ז ינואר 1947) היה רב של מספר קהילות ברוסיה. מחבר ספרים בהלכה ובאגדה. אביו של הרב משה צבי נריה.

רש"י

רבי שלמה בן רבי יצחק ירחי הצרפתי (רש"י: רבי שלמה יצחקי; 1040 בקירוב – 13 ביולי

1105, כ"ט בתמוז ד'תתס"ה) היה תלמיד חכם צרפתי נודע. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, וכונה בשם "פרשנדתא" (פרשן דתא - פרשן הדת).

שאול דוד בוצ'קו

הרב שאול דוד בּוֹצ'קוֹ (נולד בשנת 1953, תשי"ג) הוא ראש ישיבת ההסדר היכל אליהו בכוכב יעקב.

שבתי בס

הרב שבתי משורר בַּס (ה'ת"א, 1641 - כ"ב בתמוז ה'תע"ח, 1718) היה תלמיד חכם, ביביליוגרף ובעל בית דפוס, מחבר הפירוש הפופולרי על פירוש רש"י לתורה שפתי חכמים.

שדי

אֵל שַׁדַּי או שַׁדַּי (בגלל איסור הגיית השם לבטלה מכונה לפעמים שַׁקַּי או שין דלת יוד) הוא אחד משמותיו של האלוהים ביהדות, שם זה מוזכר מספר פעמים במקרא, והוא אחד משבעה שמות שאינם נמחקים.

שפתי חכמים

שפתי חכמים הוא פירוש פופולרי לפירוש רש"י לתורה שחובר על ידי רבי שבתי בס. הספר נדפס לראשונה באמסטרדם ב-1680. "שפתי חכמים" מופיע כיום בחלק מהחומשים מקראות גדולות, אולם ברובם מודפס כיום הפירוש עיקר שפתי חכמים שהוא קיצור של שפתי חכמים.

"שפתי חכמים" שייך לפירושי רש"י הפותחים בחיפוש הקושי שרש"י ניצב בפניו. הפירוש מלוקט ממפרשי רש"י שקדמו לו ובפרט מהרא"ם.

תאג'

תַּאג' (בערבית: تاج - כתר; וברבים: תִּיגַ'אן تيجان) הוא השם של יהודי תימן לספר 'כתר תורה' ובו חמשה חומשי תורה עם תרגום אונקלוס, תרגום רב סעדיה גאון הנקרא "תפסיר", (-בעברית, פרשנות. מילה המשמשת לתיאור פרשנות על כתבי הקודש) וההפטרות, מקרא עם תרגום יונתן בן עוזיאל, ונלוו אליהם פירוש רש"י לתורה. הוא יצא בהוצאות שונות בשינויים שונים.

בחלק מהוצאות נוספו אליו חיבורים שונים, בהם: "חלק הדקדוק" על המקרא מאת הרב יחיא צאלח, ספר "צדה לדרך" - מדרש על התורה מהרב יחיא אלצ'אהרי, ספר "מרפא לשון" על תרגום אונקלוס מאת הרב יחיא קרח; והערות לתפסיר מאת הרב עמרם קרח.

את התאג' הראשון שיצא בדפוס של יהדות תימן הוציא הרב אברהם אלנדאף בשני כרכים (ספר בראשית וספר שמות בכרך הראשון וספר ויקרא, ספר במדבר וספר דברים בכרך השני) בשנים ה'תרנ"ד-ה'תרס"א, 1894–1901. דפוס זה של הרב אלנדאף נשאר יסוד לשאר מהדורות התאג' בשנים הבאות.

ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורהתנ"ךמשנהתוספתאתלמוד (בבלי וירושלמי) • סידור ומחזור תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספריספרי זוטאמכילתא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבהמדרש תנחומאפרקי דרבי אליעזרסדר עולםילקוט שמעוניאבות דרבי נתןתנא דבי אליהופסיקתא דרב כהנאפסיקתא זוטרתאמדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורה • פירוש רש"י לתלמודמשנה תורההשגות הראב"ד) • תוספותספר הזוהרשולחן ערוךהגהות הרמ"א)
סוגות מדרשספרות האגדהספרות ההיכלות והמרכבהפרשנות למקראפרשנות למשנהפרשנות לתלמודשו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.