פירוש חלומות

פירוש חלומות, פתרון חלומות או ניתוח חלומות (לועזית: אוניירולוגיה) – הוא תהליך הענקת משמעות לחלומות. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות. בני האדם עסקו עוד מימי קדם בחקר ובפירוש החלום, המשלה אשליה של מאורע מציאותי. תאוריות פסיכולוגיות שונות מתבססות על כך שחלום הוא תוצר של תהליך נפשי, המייצג את אישיותו או את נפשו של האדם. חלק מהוגי תאוריות אלו מאמינים כי חלומות יכולים להיות נבואיים.

בעת העתיקה

בתרבויות העולם הקדום, ובהן יוון העתיקה ומצרים העתיקה, נחשבו החלומות לאמצעי תקשורת עם העל-טבעי או לביטוי של התערבות אלוהית, שרק יחידי סגולה או כוהני דת היו מסוגלים לעמוד על משמעותם. גם בתרבות הפרסית הקדומה הופיעו חלומות כתופעה נבואית המבשרת אירועים הרי גורל, ירידה או עלייה לגדולה, כמו למשל בספר המעשים של ארדשיר.

הומרוס מזכיר פותרי חלומות ב"איליאדה".[1] פינדארוס מספר שבלרופון קם בבוקר וממהר למצוא פותר חלומות שיפתור את שחלם בלילה.

בתרבות המערב, הטקסט החשוב הראשון על פירוש החלומות היה הטקסט "אוניירוקריטיקה" ("ביקורת חלומות") מן המאה השנייה, מאת ארטמידורוס. בטקסט זה הובאו פירושים לתימות שונות המופיעות בחלום.

ביהדות

בספר בראשית מתוארים שני חלומותיו של יוסף, שמשמועתם התפענחה בקלות בידי אחיו ואביו. בהמשך היה יוסף פותר חלומותיו הנבואיים של פרעה, שמכנה את יוסף בשם "צפנת פענח" - כלומר מפענח הצפונות[2]. פתרון חלומותיו שלו ופתרון חלומות פרעה שינו כליל את מהלך חייו של יוסף. בספר דניאל מסופר על דניאל כפותר החלומות של נבוכדנצר מלך בבל.

בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות) על פי האמור "חלום שלא נפתר - הריהו כאגרת שלא נקראה" (ברכות נ"ה), קיימת תורת חלומות משוכללת. תופעה זו רווחה מכיוון שהתלמוד מתאר עשרים וארבעה פותרי חלומות שהיו בירושלים. עניין רב מודגש בתלמוד לסמליות של החלום, ויש בו מספר רב של דוגמאות לפיענוח חלומות. דבר הבולט לגישתם של חכמי התלמוד בפענוח הסמלים, כי סמלים לא מיניים מפורשים כתכנים מיניים, למשל חלום שבו האדם מוהל עץ זית בשמן זית מורה על גילוי עריות, ואילו סמלים מיניים מפורשים כתכנים לא מיניים, כמו למשל אדם החולם כי קיים יחסים עם אמו צפוי לתבונה יתירה. תפיסה זאת נובעת מכך שכל סמל צריך לסמל דבר ששונה מהמשמעות הרגילה שלו. סיפורי חלומות ופתרונותיהם מופיעים במקומות נוספים בתלמוד הבבלי, בתלמוד הירושלמי[3] ובמדרש איכה רבה.[4] עם פותרי החלומות נמנים התנאים רבי עקיבא, רבי יוסי בן חלפתא ובנו רבי ישמעאל ברבי יוסי.

סיפורי חלומות אחדים, כגון סיפורו של בר הדיא כפותר חלומותיהם של אביי ורבא, מלמדים שלחלומות זהים ייתכנו פתרונות שונים. גישה זו מובאת לקיצוניות בדבריו של רבי בנאה: "עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה."[5]

בפסיכולוגיה מודרנית

בעת המודרנית, הציעו זרמים שונים בפסיכולוגיה תאוריות שונות על משמעותם של החלומות. הפסיכואנליזה הקדישה לחלומות ולמשמעותם חשיבות גדולה במפנה המאה העשרים, וביקשה להמיר את התוכן הגלוי והברור לעין של החלום במשמעויות חבויות המלמדות על נבכי נפשו של החולם. אחת היצירות הקנוניות ופורצות הדרך בתחום היא ספרו של זיגמונד פרויד משנת 1900, "פשר החלומות" (Die Traumdeutung). אף קרל גוסטב יונג, תלמידו של פרויד ויריבו, עסק במשמעויותיו החבויות של החלום.

אריך פרום, בספרו השפה שנשכחה סובר כי שפת החלום היא שפת הסמלים. זוהי השפה האוניברסלית היחידה שפיתח המין האנושי, המשותפת לכל התרבויות, ולכל אורכה של ההיסטוריה. בשפה זו המושגים השולטים אינם של חלל וזמן אלא של עוצמה פנימית (intensity) וסמיכות מחשבות (association). זו שפה שבה מובעות חוויות פנימיות, הרגשות ומחשבות כאילו היו מאורעות בעולם החיצון. שפה זו שבאמצעותה אפשר להבין מיתוסים, חלומות ואגדות עם, נשכחה על ידי האדם המודרני, ונדחקה לקרן זווית, עד תקופתו של פרויד.

גישות מרכזיות בפירוש חלומות

גישה פנימית תוכנית-מבנית - ביטוי לתכנים מודחקים

זיגמונד פרויד,(1939-1856) הוגה תורת הפסיכואנליזה – פרסם בשנת 1900 את ספרו "פשר החלומות" (תורגם לעברית ב-1959). בניגוד לציפיותיו, לא זכה להכרה שלה ציפה מהקהילה האקדמית הרפואית, אך למרות זאת ספרו הביא למהפכה בתפיסת החלום. פרויד טען כי החלום הוא ביטוי לפנטזיות ודחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, אשר מודחקים בחיי הערות, עקב החרדה שתתעורר בנו אילו נהיה מודעים אליהם. אילו יופיעו המשאלות והקונפליקטים שלנו באופן ישיר בשינה הן יפגעו ביכולת לישון ולכן מתרחשת מלאכת החלום - תהליך נפשי המביא לעיוות והסוואת תוכני החלום האמיתיים ובכך שומר על רצף השינה. החלום, אם כן, הוא הצורה הסמלית, שלובשים הדחפים והמאווים, על מנת לפתור את הקונפליקט הפנימי בין הדחפים הפרימיטיביים (תוקפנות ומין) למעצורים התרבותיים. על מנת לפרש את החלום, טען פרויד, השאלה שעל החולם לשאול את עצמו, היא "מדוע אני חולם זאת?", אחר כך יש לעשות הפרדה בין התוכן הגלוי והסמוי של החלום באמצעות פירוקו לגורמים והעלאת אסוציאציות לכל גורם (לדוגמה: בחלום אשר הופיע לוויתן, על החולם לשאול את עצמו מה לוויתן מבטא עבורו). ב-1940 מכריז פרויד במאמר כי "החלום, אם כן, הנהו מחלת נפש, עם כל האבסורדים, מחשבות שווא ותקוות שווא של פסיכוזה." כלפי גישתו של פרויד הופנו ביקורות רבות, כאשר הביקורת העיקרית התרכזה, בטענתו העיקשת של פרויד שלסמלים מסוימים, יש תמיד אותה משמעות עצמה, ואותה משמעות תקפה לגבי כל אדם. לדוגמה: פרויד טען כי נחש המופיע בחלום לעולם מייצג איבר מין זכרי, אצל כל בני האדם. גישה זו איננה מוסכמת כיום כמעט על אף חוקר בתחום החלומות. בגישות המודרניות לפשר חלומות, ידוע כי לחלום תפקידים נוספים, מלבד ביטוי תכנים לא מודעים.

גישה פנימית תוכנית – ביטוי לתכנים עמוקים של האדם

קארל גוסטב יונג, פסיכואנליטיקאי, מבכירי תלמידיו של פרויד, שגישתו לפשר החלומות נחשבת עד היום לאחת הגישות החשובות ביותר בתחום, הגה את הרעיון של תת-מודע קולקטיבי. טען שמרבית מהחלומות עוסקים בבעיות בהן בני האדם עוסקים בהיותם ערים. החלום ע"פ יונג, מבטא צדדים לא מפותחים ומוזנחים באישיות, והסמליות שבחלום נועדה לגלות יסודות ודחפים שטרם התבהרו בתודעתו של החולם. בניגוד לפרויד שראה את הסמלים בחלום כניסיון להסוואה של דחפים. כמו כן, טען יונג, ש 95% מהחלומות עוסקים באנשים אחרים כגון: פרטנרים לתחרות, לתוקפנות או למין, ורק חלומות מעטים עוסקים בחולם לבדו. עיקרון מנחה בשיטת הטיפול של יונג לפתירת חלומות, היה לחקור קבוצות בעלי אותו נושא ולא כפי שנהג לפענח פרויד, כל חלום בפני עצמו.

גישה מבנית/אמפירית קוגניטיבית - חשיבה בסמלים ודימויים

ב-1953, פרסם אחד מגדולי חוקרי החלומות, הפסיכולוג קלווין הול, מאמר שהיה לאחד מאבני היסוד של הגישה הפסיכולוגית המודרנית לפשר חלומות. מחקרו של הול נחשב לחדשני בתחום, מכיוון שהוא השתמש במחקר אמפירי – איסוף נתונים. במשך למעלה מ-30 שנה, אסף וניתח הול אלפי חלומות של אנשים המוגדרים כ"נורמליים" (בניגוד לפרויד ויונג שעסקו בחלומות מטופליהם), כאשר הוא התמקד בכל חלום באופן מפורט. הטענה המרכזית של הגישה, היא שהחלום הוא מחשבה, רעיון או מושג מופשט, המתבטאים באמצעות דימויים, בייחוד דימויים חזותיים (חשיבה ציורית). החלום הוא ביטוי סמלי לנושאים מורכבים המטרידים את האדם בזמן ערות. הול טען שיש קשר רציף בין הערות לשינה, בכך שהחלום הוא תוצר של המחשבה המודעת הגלויה, ולא כפי שטענו פרויד ויונג שהחלום הוא תוצר של התת-מודע. עוד מסקנות שהול הגיע אליהן, הן שבדרך כלל בעיה מרכזית של אדם חוזרת במספר רב של חלומות, בצורות ובביטויים שונים, ושישנה קביעות בנושאי החלומות ובמינון של הסמלים שבהם.

גישה פנימית מבנית - תגובה לגירויים

אנרי ברגסון פילוסוף צרפתי (1941-1859), טען כי החלומות הם זיכרונות שכוחים, שצצים כתוצאה מגירויים פיזיים, מפינות נידחות של המוח. תוכן החלום, אם כן, זהה לתוכן החוויות בזמן ערות, אך מקבל צורה שונה. בשעת החלום יש ניתוק של מנגנון התפיסה מהערכה ושפיטה של המציאות, לכן האדם מגיב ומדמיין באופן שונה ומעוות, לאותם חוויות אשר חווה בשעת ערות ומודעות.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ האיליאדה, בתרגום שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן-יהודה: שיר ראשון, שורות 62–64; שיר חמישי, שורות 148–151.
  2. ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה
  3. ^ ירושלמי מעשר שני ד ו
  4. ^ איכה רבה א יח
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ה, עמוד ב'
ארטמידורוס

ארטמידורוס דאלדיאנוס (ביוונית: Ἀρτεμίδωρος ὁ Δαλδιανός) או אפסיוס, היה מפרש חלומות ומגיד עתידות שחי במאה ה-2 לספירה. הוא ידוע מתוך חיבור יווני בן חמישה כרכים בשם "אוניירוקריטיקה" ‏ (Oneirocritica או Oneirokritikon, בעברית: "פירוש חלומות").

ג'וזף קמפבל

ג'וזף ג'ון קמפבל (באנגלית: Joseph John Campbell;‏ 26 במרץ 1904 – 30 באוקטובר 1987) היה חוקר מיתולוגיה אמריקאי, סופר ומרצה, שנודע בזכות עבודתו במיתולוגיה השוואתית והדת השוואתית. עבודתו הקיפה היבטים רבים של החוויה האנושית. המגנום אופוס של קמפבל הוא הספר "הגיבור בעל אלף הפנים" (1949), שבו הוא מציג את תאוריית המסע של הגיבור הארכיטיפי הקיימת במיתולוגיות של העולם. מאז פרסום הספר, התאוריה של קמפבל מיושמת במודע על ידי מגוון רחב של סופרים ואמנים מודרניים. הפילוסופיה שלו מתומצתת במשפט שלו-עצמו החוזר ונשנה לעיתים קרובות: "לכו אחרי אושרכם".

זיגמונד פרויד

זיגמוּנד פרויד (בגרמנית: Sigmund Freud), נולד בשם זיגיסמונד שלמה פרויד, Sigismund Schlomo Freud;‏ (6 במאי 1856, (א' באייר ה'תרט"ז), מוראביה – 23 בספטמבר 1939, (י' בתשרי ה'ת"ש) לונדון) היה פסיכולוג ונוירולוג אוסטרי-יהודי, אבי הפסיכואנליזה, אחד ההוגים החשובים ביותר בתחום תורת האישיות ומהמדענים ואנשי הרוח הבולטים והמשפיעים ביותר במאה העשרים.

חלום

חלום הוא חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים ותחושות במהלך השינה. לחלום שגרתי כמה מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, היעדר יכולת לשלוט בו ולכוון את השתלשלותו באופן רצוני, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שנצפתה גם בחיות. ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום.

ישנם סוגים שונים של חלומות, ובהם הסיוט, שהוא לרוב חלום בעל השפעה גבוהה יותר על רגש האדם, בדרך כלל גורם לו לבהלה, אימה או חשש, וחלום טוב, הגורם לאדם להתעורר בהרגשה חיובית וטובה. יש גם חלומות ארוטיים, המערבים תמונות, מראות ואף תחושות הקושרות אותו למין.

קיימות גישות רבות להבנת מהותו של החלום, החל מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, עבור בגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד הבעת התודעה באופן סימבולי והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל.

דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהושפעו מחלומותיהן. לפרשני חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.

יוסי אבישר

יוסף (יוסי) אבישר (נולד ב-17 באוקטובר 1940 בירושלים) הוא סופר ובמאי קולנוע ישראלי שמביים בעיקר סרטים דוקומנטריים.

יורם בילו

יורם בילו (נולד ב-6 במרץ 1942) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לסוציולוגיה, לאנתרופולוגיה ולפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וחתן פרס ישראל בחקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה לשנת תשע"ג.

בילו למד את שלושת תאריו באוניברסיטה העברית. הוא סיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ולאחר מכן המשיך לתואר שלישי באנתרופולוגיה. עבודת הדוקטורט שלו הייתה שילוב בין אנתרופולוגיה לפסיכולוגיה ונושאה היה: "פסיכיאטריה מסורתית בישראל: פניות של בני מושבים יוצאי מרוקו עם בעיות חיים והפרעות נפשיות לרבנים ולחכמים בישראל". הדוקטורט, שמדריכיו היו הפרופסור לפסיכולוגיה זאב קליין והפרופסור לאנתרופולוגיה הרוי גולדברג, אושר ב-1979. עבודת הדוקטורט עסקה באתנופסיכיאטריה של יהודי מרוקו בישראל, בעיקר יוצאי הרי האטלס שהגיעו לארץ בשנות החמישים והשישים. הוא ראיין בני מושבים יוצאי הרי האטלס ואת המרפאים המסורתיים שאליהם פנו עם מצוקות חיים והפרעות נפשיות. הדוקטורט התפרסם בסדרת מאמרים.

בילו עבד כפסיכולוג קליני בשנים 1968–1978: בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים בירושלים, בתחנה לטיפול בילד ובנוער במשרד הבריאות בירושלים ונתן ייעוץ פסיכולוגי בבית הספר הניסויי בירושלים ובקיבוץ רביבים. בילו לימד באוניברסיטאות בן-גוריון והעברית. החל משנת 1980 היה מרצה באוניברסיטה העברית. ב-1996 מונה לפרופסור מן המניין, ב-2001 מונה כמופקד הקתדרה על שם סילביה באומן בפסיכולוגיה. עמד בראש החוג לפסיכולוגיה וכיהן כנשיא האגודה הישראלית לאנתרופולוגיה. כיהן באוניברסיטה כיו"ר הרשות לתלמידי מחקר, המטפלת בכל ענייני הדוקטורנטים באוניברסיטה. שהה כעמית מחקר וכפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, באוניברסיטת סן דייגו בקליפורניה, באוניברסיטת מדינת וושינגטון בבלינגהם ובבית המדרש לרבנים באמריקה. בשלהי שנת 2010 פרש לגמלאות מהאוניברסיטה העברית כפרופסור אמריטוס.

בילו חבר באגודה הישראלית ובאגודה האמריקאית לאנתרופולוגיה ומשמש כחבר במערכת העיתונים המדעיים הבאים: Transcultural Psychiatry, Anthropology and Medicine, Contemporary Jewry.

בילו זכה בפרס ברייס בויאר על המאמר הטוב ביותר לשנת 1985 באנתרופולוגיה פסיכואנליטית מהאגודה האנתרופולוגית האמריקאית, בפרס מרטין דה לה קרוז עבור שירות ראוי לשבח ברפואה מסורתית שהוענק בקונגרס הבינלאומי השביעי לרפואה עממית ומסורתית, במרידה שבמקסיקו ב-1993, בפרס סטירלינג עבור מסה מצטיינת שלא פורסמה באנתרופולוגיה פסיכולוגית, עם יהודה גודמן, מהאגודה האנתרופולוגית האמריקאית. ב-1997, הוזמן לשאת את סדרת ההרצאות היוקרתית על שם לואיס הנרי מורגן באוניברסיטת רוצ'סטר. ב-1994, זכה בפרס בהט מטעם הוצאת אוניברסיטת חיפה עבור ספר העיון המצטיין בעברית, "שושביני הקדושים: חולמים, מְרפאות וצדיקים בסְפר העירוני בישראל", ב-2003.

ב-2013 זכה בילו בפרס ישראל בחקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה לשנת תשע"ג.

ביוני 2015 נבחר כחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

יורם בילו נשוי לתמר, שעסקה בעבודה סוציאלית ושימשה כפסיכותרפיסטית, להם שני ילדים.

פסיכולוגיית מעמקים

פסיכולוגיית המעמקים היא שם כולל לגישות פסיכואנליטיות המדגישות את חשיבות הלא-מודע של האדם, והקשר בינו לבין המודעות. במהלך טיפול ומחקר באמצעות גישות אלו, המטרה היא להעמיק את ההבנה על החוויה הפנימית של האדם.

המונח נטבע לראשונה על ידי אחד מראשוני שיטת הפסיכואנליזה, הפסיכיאטר הגרמני אויגן בלוילר, בסוף המאה ה-19, בהתייחס לגישות פסיכואנליטיות לטיפול ומחקר בתחום זה, המדגישות את חשיבות הלא-מודע. לאורך השנים המונח התפתח על ידי תאורטיקנים ידועים כגון זיגמונד פרויד, ז'אן פיאז'ה וקרל גוסטב יונג, וכיום היא משמשת הן בגישה הפסיכואנליטית והן בגישה היונגיאנית. כיום קיימות שלוש גישות שהתפתחו לאורך השנים והשתמשו ברעיונות מתוך פסיכולוגיית המעמקים: תאוריית יחסי אובייקט (של מלאני קליין, דונלד ויניקוט ואחרים), פסיכולוגיה אינדיבידואלית (של אלפרד אדלר), ופסיכולוגיה יונגיאנית (של קרל גוסטב יונג). יש הכוללים גם את הגישה האקזיסטנציאלית, פסיכולוגיית הגשטאלט או הפסיכולוגיה ההומניסטית.

על פי פסיכולוגיית המעמקים, נפש האדם מורכבת מתהליכים נפשיים שחלקם מודעים, חלקם לא-מודעים, וחלקם מודעים באופן חלקי. הלא-מודע כולל חוויות, רגשות ודחפים שהודחקו, מכיוון שהם לא נעימים ומפריעים לאדם בניהול שגרת חייו. על פי יונג וממשיכי דרכו, שפיתחו והדגישו את רעיון פסיכולוגיית המעמקים, חלק מהתכנים הלא-מודעים מתקיימים באמצעות ארכיטיפים (רעיונות וסמלים המופיעים בכל התרבויות), המופיעים בלא-מודע הקולקטיבי של האנושות.

מטרת הטיפול באמצעות רעיונות פסיכולוגיית המעמקים היא לחשוף את המניעים הנסתרים והלא-מודעים של האדם, כדי להבין את הבסיס לקשיים הרגשיים, הקוגניטיביים וההתנהגותיים וכן ההפרעות הנפשיות שהוא מבטא. לטענת העוסקים בשיטה, עצם חשיפת מניעים לא-מודעים אלו תורמת לשיפור מצבו של המטופל. במהלך הטיפול משתדלים העוסקים בפסיכולוגיית המעמקים, יחד עם המטופל, לחדור אל נבכי נפשו באופן מעמיק יותר משיטות טיפול אחרות. שיטות הטיפול כוללות שיחות מעמיקות עם המטפל, אסוציאציות חופשיות, פירוש חלומות ועוד.

פרשנות

פרשנות היא ניתוח עומק המציע הסבר או ביאור לתופעה, אירוע, מצב, רעיון וכדומה. ה"פרשן" עוסק בפרשנות ולעיתים ביקורת במגוון תחומים.

האם התכוונתם ל...

פרשנות (פסיכולוגיה)

פרשנות (וכן פירוש ואינטרפטציה) הוא כלי מרכזי להתערבות טיפולית במסגרת טיפול פסיכודינמי, בו תגובת המטפל מאפשרת תובנה חדשה או חוויה חדשה אצל המטופל. לרוב, מעלה המטפל הצעות להסבר המשמעות הסמויה והלא-מודעת בתכנים ובהתנהגויות של המטופל, ובכך מקדם את התהליך הטיפולי.

במהלך הטיפול עולות אפשרויות שונות לפירוש והסבר התכנים שמעלה המטופל, במטרה להעמיק בתכנים אלו, לנתח אותם ולהבין את הגורמים הסמויים שלהם, וזאת כדי להגיע להבנה טובה יותר של התכנים הלא-מודעים המשפיעים על רגשותיו והתנהגותו של המטופל.

קרל גוסטב יונג

קרל גוסטב יונג (בגרמנית: Carl Gustav Jung;‏ 26 ביולי 1875 – 6 ביוני 1961) היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שווייצרי, מבכירי תלמידיו של זיגמונד פרויד וזה שהיה אמור לרשת את כיסאו. נמנה עם קבוצת מניחי היסודות לפסיכולוגיה המודרנית. בצד פרויד ואלפרד אדלר, היה יונג ממנסחי התורות הפסיכולוגיות הגדולות, אשר הטביעו את חותמן לא רק על תחום הפסיכותרפיה, אלא לא פחות מכך על הפילוסופיה, על האמנות, על פרשנות ההיסטוריה ועל מדעי ההתנהגות לתחומיהם.

שינה

שינה היא מצב פיזיולוגי, הפיך ומחזורי, המאופיין בפעילות ותגובה לגירויים בעוצמה הנמוכה מעוצמת התגובה בזמן ערות. השינה לרוב מושפעת מפעילותו של האדם במהלך היום. מצב התודעה בזמן השינה שונה ממצב העירות, והמסתורין שאופף אותה ריתק את האנושות מקדם. השינה תופסת קרוב לשליש מחייו של אדם וחיונית לבריאות הגוף והנפש; עם זאת, הידע עליה נמוך יחסית ונושאים רבים נמצאים בלמידה ומחקר וטרם פוענחו. שינה קיימת בבעלי חיים רבים; ערך זה עוסק בתופעה האנושית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.