פיקוח נפש

פיקוח נפש הוא מושג הלכתי, המתיר לעבור על מצוות לא תעשה של התורה למען הציל חיי אדם. ההלכה מחשיבה את ערך החיים של יהודי יותר מקיום רוב מצוות התורה[1], ולכן במקרה של סכנת חיים ממש או סכנת פגיעה חמורה לבריאות, בין של אדם עצמו לבין של אחרים, יש לנקוט בכל האמצעים הנדרשים לשם הצלת החיים, גם במחיר של עבירה על מצוות חמורות שיש עליהן בתורה עונש מיתת בית דין, כמו חילול שבת (פיקוח נפש דוחה שבת) או מצוות שיש עליהם עונש כרת, כמו אכילה ביום הכיפורים.

חז"ל משבחים את העובר על המצוות כדי להציל נפשות: "מפקחין פיקוח נפש בשבת, והזריז הרי זה משובח. ואין צריך ליטול רשות מבית דין." (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ד, עמוד ב'.)

מקור הביטוי

פיקוח הוא לשון גילוי ופתיחה, ( "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם..."[2], "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם..."[3], "וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו"[4].)המשנה[5] מתירה לפקח (=לסתור) ערימה של אבנים בשבת כדי להציל אדם שקבור תחתיה וייתכן שהוא חי. מכאן מגיע הביטוי "פיקוח נפש דוחה שבת", דהיינו פיקוח נפש- גילוי ופתיחה של מפולת על נפש אדם. במהרה הוצא הביטוי פיקוח נפש מהקשרו המקורי והפך להיות שם כללי להצלת אדם בסכנת חיים. כבר התוספתא קובעת כי "אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש" (תוספתא, שבת ט"ז, י"ד). (במשנה משמש מושג זה להשגחה על עניינים, כשם שאנו משתמשים בו היום (כגון פיקוח ערוני), לדוגמה "מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין"[6]. לעומת זה במקורות היהודיים ישנם מספר מושגים הלכתיים שונים המתייחסים לשמירה על הבריאות ועל החיים. כגון "סכנת נפשות"[7], "שמירת נפש", הצלת נפש".)

הרמב"ם[8] מבאר את המשמעות העקרונית של הלכה זו:

כשעושים דברים אלו, אין עושין אותן לא על ידי גויים, ולא על ידי קטנים, ולא על ידי עבדים, ולא על ידי נשים--כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם; אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם. ואין מורין לנשים לעשות דברים אלו. ואסור להתמהמה בחילול שבת, לחולה שיש בו סכנה, שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה), ולא שימות בהם. הא למדת, שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ואלו המינים שאומרים שזה חילול ואסור, עליהן הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם, חוקים לא טובים; ומשפטים לא יחיו, בהם" (יחזקאל, כ', כ"ה).

מקור הדין

התלמוד הבבלי דן במשנת "פיקוח נפש" ומחפש את מקור הדין לפיו סכנת חיים דוחה את החיוב במצוות השגרתיות. הגמרא (יומא דף פה) מביאה שלל דעות ומקורות שמוכיחים את עדיפות החיים, רובם מסתמכים על דיוקים מפסוקי התורה. לבסוף מתקבלת דעתו של שמואל שמסתמך על הפסוק - "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה':" (ויקרא, י"ח, ה') - "וחי בהם" - ולא שימות בהם. שלוש גרסאות דומות של פסוק זה מופיעות בספר יחזקאל בהקשר של שבת. דבר שמחזק את הדרשה של שמואל[9].

מפרטי הדין

כאשר אדם שרוי במצב של פיקוח נפש לא רק שמותר לו ולמסייעים בידו לעבור על מצוות לא תעשה, אלא שהמסייעים בידו אף מצווים לעשות זאת, בהתאם לציווי "לא תעמוד על דם רעך" המופיע בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ז. לפי פרשן המקרא רש"י פירוש צו זה הוא שאין "לראות במיתתו (-של חברך) ואתה (=כשאתה) יכול להצילו". רש"י מביא כדוגמה אדם שטובע בנהר, או שחיה טורפת או שודדים רודפים אחריו.

בספרות ההלכה מתקיימים דיונים רבים בסוגיות הקשורות בפיקוח נפש, למשל האם סכנה לעובר שאין בה סכנה לחיי האם היא בגדר פיקוח נפש, כלומר, האם עובר הוא בגדר אדם חי.

גם ספק פיקוח נפש מתיר לעבור על המצוות.

טעמים

נאמרו טעמים שונים הגורמים לדחות את המצווה, ולהעדיף את חיי האדם, לגבי שבת נאמר הטעם, "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" כלומר עדיף לחלל שבת אחת, כדי שכאשר חיי האדם יינצלו, הוא ימשיך לשמור את השבתות בקביעות, וכך המצווה נדחית באופן זמני בעבור הקבוע, בעקבות כך דנו הפוסקים מה דינו של אדם שאינו שומר שבת, אך להלכה נפסק שיש להצילו ולחלל עליו את השבת.

הצלת לא יהודים

למרות שניסוחו המקורי של הכלל דן ב"פיקוח נפש", ולכאורה אין הוא מחלק בין יהודי לגוי, הרי שהדיון התלמודי מבהיר שתחולת הדין היא על יהודים. לגבי לא יהודים התקיימו דיונים רבים לאורך הדורות, ובסופו של דבר רוב הפוסקים מסכימים שיש לחלל שבת גם עבור לא יהודים, ולו משום דרכי שלום, כלומר בשל הצורך למנוע איבה בין-דתית.

צום ביום הכיפורים

צום ביום הכיפורים עלול לסכן את הצם עצמו, ולעיתים אף את הסובבים אותו.

הצלת עצמו

כאשר אדם נמצא בסכנת נפשות, הרי שמטעמי פיקוח נפש הוא מחויב להציל את עצמו. על פי ההלכה חולים, אינם חייבים לצום בחמשת הצומות, פרט ליום הכיפורים שכן חיובו מן התורה ובו אף חולה חייב לצום. יחד עם זאת,

  • חולה שיש חשש סכנה שמא בעקבות הצום ימות - פטור מהצום, שכן גם ספק פיקוח נפש דוחה את מצוות הצום. אכילתו של חולה מסוכן ביום הכיפורים, היא חובה, ויש הסבורים[10], שמצוות האכילה של חולה ביום הכיפורים היא מדין "וחי בהם"[11], ומדין "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"[12].
  • מעוברת שאם תצום עלולה להפיל את עוברה, צריכה לאכול ולשתות, כדי למנוע את הפלתו.
  • מינקת חייבת לצום ואף שהצום קשה יותר למינקת, מפני שההנקה גורמת לאיבוד נוסף של נוזלים, מכל מקום עדיין אין היא נחשבת חולה.
גם במקרים בהם נשקפת סכנת חיים כדי שיחשב כצום ועינוי נפש ניתן לאכול "פחות מכשיעור". בשתייה זו מנת נוזלים (לא רק מים אלא גם נוזלים ממותקים, ויש מקפידים לשתות מים מרים) בנפח של עד 40 סמ"ק הנשתית בהפסקות של 9 דקות בין מנה למנה. באכילה זו מנת מזון בנפח של עד 30 סמ"ק בהפסקות של 9 דקות בין מנה למנה.[13]

הצלת אחרים

במצבים שהצום עלול לגרום לפיקוח נפש לזולת, אף לבריא מותר לאכול או לשתות פחות מכשיעור[10].

  • אחות העובדת ביחידה לטיפול נמרץ פגים - בעקבות הצום, עלולה עירנותה להיפגע, ובכך תיגרם סכנת חיים לפגים.
  • מנתח הצריך לבצע ניתוח דחוף - בגלל הצום עלולה עירנותו להיפגע, ותיגרם סכנת חיים למנותח.

פיקוח נפש מול קידוש השם

בתקופת גזירות השמד שהטילו הרומאים, דנו התנאים על גבולותיה של הלכה זו, והאם יש מצוות שעליהן צריך למסור את הנפש. דעת רבי ישמעאל הייתה, על סמך הפסוק האמור: "וחי בהם", שאפילו כאשר אדם נדרש לעבוד עבודה זרה - רשאי הוא לעשות זאת על מנת שלא ייהרג, אלא אם כן הדבר היה בפרהסיא. לעומתו, רבי אליעזר סבר שיש למסור את הנפש ולא לעבוד עבודה זרה. זאת, על פי הפסוק: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה), אותו דרש: "ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך".

התלמוד[14] מספר על אספה מיוחדת שהתכנסה להכרעה בשאלה זו:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה, אם אומרין לאדם: עבור ואל תיהרג - יעבור ואל ייהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.

ישנם מצבים אחדים בהם הצלת הנפש אינה דוחה מצוות. ראשית, ישנן שלוש מצוות שלגביהן נקבע "ייהרג ואל יעבור", כלומר אפילו אם העבירה עליהן כרוכה במוות אין לעבור את העבירה. מצוות אלה הן:

בנוסף, כאשר יהודי מצוּוה לעבור עבירה בפרהסיה, כלומר בפני עשרה יהודים, אסור לו להציל את נפשו ולעבור את העבירה, אפילו לא כדי להציל את חייו. אם יהודי מצווה לעבור עבירה לא בפרהסיה ומטרת הגוי היא לגרום ליהודי לעבור עבירה ולא מאינטרסים אישיים אפשר למסור את הנפש אבל אין חובה.[15] בשעת השמד, כלומר בתקופה בה השלטון מנסה לכפות על יהודים לעזוב את דתם, אוסרת ההלכה לעבור עבירות שמכריח השלטון לעבור, לא רק בציבור אלא גם כשאין איש בסביבה. בכל מקרה החובה למסור את הנפש היא רק כדי לא לעבור עבירה, אבל כדי לעשות מצווה לא צריך למסור את הנפש.[16]

במכילתא (יתרו, מסכתא דבחדש פרשה ו)

רבי נתן אומר: 'לאוהבי ולשומרי מצוותי' - אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצוות. מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי המצה. מה לך לוקה מאפרגל? על נטלתי את הלולב.

לפי הרמב"ם מי שנהרג במקום שמותר לעבור עבירה בגלל סכנה הנשקפת לחייו, הוא נושא בעונש על מיתתו.[17] לעומתו, רבי יוסף חביבא (מחבר ספר נימוקי יוסף) פסק שמותר לאדם לנהוג לפנים משורת הדין ולסרב לבצע עבירה גם אם ייהרג כתוצאה מכך.[18] ואכן, היו בעבר מקרים בהם הוזכרו לשבח כאלו שמסרו את נפשם על ערכים חשובים אף שלא היו מחויבים בכך מעיקר הדין.

מלחמה

הצלת נפשו של היחיד נדחית לעיתים מול הצלת הציבור כולו או חלקו. לכן, במקרה שיש סכנה לציבור, כגון שאויב עולה עליהם, היחידים מצווים לצאת למלחמה ולסכן את חייהם[19].

כבר בימי החשמונאים עלתה הסוגיה של לחימה בשבת, ואחרי שאנשי המלך סירבו להלחם בשבת ונטבחו,

ויפלו עליהם ביום השבת, ויהרגו כל אשר במערה. וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם. ויהיו המתים כאלף נפש

הכריז מתתיהו

אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות

ספר מקבים א'

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מרדכי שרגא הייזלר, בדין אכילה פחות מכשיעור לחולה ביוהכ"פ ובמאכא"ס, עטרת שלמה א תשנו, עמ' קו-קיד

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרט למצבים בהם חל איסור "יהרג ואל יעבור" ופרט למצב של מלחמת חובה
  2. ^ בראשית ג, ז
  3. ^ בראשית כא, יט
  4. ^ מלכים ב, ד, לה
  5. ^ משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה ז'
  6. ^ משנה מסכת שבת כד, ד
  7. ^ כגון משנה, תרומות ח,ו
  8. ^ משנה תורה, הלכות שבת פרק ב' הלכה ג'.
  9. ^ ספר יחזקאל, פרק כ', פסוק י"א, פרק כ', פסוק י"ג, פרק כ', פסוק כ"א. ראו למשל שם כ', י"ג "וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם"
  10. ^ 10.0 10.1 אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך יום הכיפורים, סעיף ב' - הגדרות וכללים.
  11. ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ה', "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי, השם".
  12. ^ ספר דברים, פרק ד', פסוק ט"ו, "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּלתְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר השם אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".
  13. ^ המכון על שם פלק שלזינגר לחקר הרפואה על פי התורה
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ד, עמוד א'
  15. ^ שולחן ערוך יורה דעה קנז
  16. ^ ספר החינוך מצווה רצו
  17. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה', הלכה ד'.
  18. ^ נימוקי יוסף, מסכת סנהדרין, באלפס דף יח עמוד א.
  19. ^ סנהדרין מח ע"ב, מנחת חינוך, מצווה תכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

גדר (ביטוי הלכתי)

גֶּדֶר הוא ביטוי ישיבתי והלכתי משובש לגָּדֵר, שפירושו: הגדרת מושג של עניין מסוים, בדרך כלל מושג תלמודי או הלכתי.

לדוגמה: "מה הַגֶּדֶר של פיקוח נפש רוחני". "הַגֶּדֶר של קלות ראש הוא שתהא הפעולה מצד עצמה קלות ראש".

הביטוי אינו תקני בשפה העברית. בעברית גָּדֵר משמשת בלשון נקבה, ואילו גֶּדֶר משמש בלשון זכר; גָּדֵר בלשון רבים היא גְּדֵרִים וכן גְּדֵרוֹת, ואילו לשון רבים של גֶּדֶר היא גְּדָרִים; נטייתה של גָּדֵר היא גְּדֵרוֹ, גְּדֵרִי וכו', ואילו נטייתו של גֶּדֶר היא גִּדְרוֹ, גִּדְרִי וכו'. עם זאת, יש לציין שגם בלשון חז"ל משמש גָּדֵר בלשון זכר. לדוגמה: "ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים".

צורת משנה נוספת היא בְּגֶדֶר, שמשמעה: בתחום, בהגדרה. לדוגמה: "אין זה בגדר מקח וממכר". מילה זו תקנית בעברית.

חזקת שור המועד

חזקה בעקבות מקרים היא אחד ממיני החזקות ההלכתיות. חזקה זו אומרת כי כאשר מציאות מסוימת חזרה על עצמה מספר פעמים, השתנה המצב (ה'סטטוס') הקודם, ויש להעמיד את החזקה על המצב החדש, שאומר - למשל בשור המועד - כי מטבעו ודרכו של אותו שור לנגוח בעלי חיים אחרים או אנשים.

חילול שבת

בהלכות שבת, חילול שבת הוא מושג שפירושו אי-שמירה על איסורי שבת - ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהן, וכן איסורי שבות. העונש המפורט בתורה על חילול שבת במזיד, אם חילל שבת בפני עדים שהתרו בו הוא סקילה, ואם חילל שבת שלא בפני עדים חייב כרת שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ". העונש מדאורייתא על חילול שבת בשוגג הוא הבאת קורבן חטאת.

חשמל בשבת

שימוש בחשמל בשבת נתון למחלוקות הלכתיות רבות. דיון אחד נוגע להגדרת האיסור ההלכתי בהדלקה ובשימוש במכשירי חשמל בשבת. דיון אחר נוגע לגבי שימוש בחשמל המיוצר בפעולות המוגדרות כחילול שבת של עובדי חברת החשמל, בהיתר המבוסס על העובדה כי החשמל נצרך בין השאר לצורכי פיקוח נפש.

ייהרג ואל יעבור

ייהרג ובל יעבור הוא דין הנאמר בעניינן של מצוות העומדות על פי ההלכה מעל פיקוח נפש. ככלל, דין זה נאמר לגבי שלוש מצוות לא תעשה שהן: לא תרצח, איסור עריות ואיסור עבודה זרה. משמעות ההוראה היא שגם אם קיום מצווה ממצוות אלו מסכן את חייו של היהודי ועלול להביא למותו, עליו למסור עצמו להריגה ולא להפר אותן. במצבים מיוחדים כלל זה תקף גם בעבירות אחרות.

מורידין ולא מעלין

מורידין ולא מעלין הוא כלל תלמודי שנזכר בתלמוד ביחס ליהודים שאינם מאמינים (כופרים), ופירושו הוא שאין חיוב להצילם בזמן שנמצאים במצב של פיקוח נפש, ואף מותר לגרום להם להגיע למצב זה, אך אין להורגם בידיים.

מטופל

מטופל או חולה (בלעז: פציינט) הוא אדם הסובל ממחלה או מטראומה (פציעה, כווייה, חנק וכדומה) ונזקק בשל כך לטיפול רפואי.

הטיפול בחולה נעשה בדרך כלל במרפאה או בבית חולים, שבהם נמצאים הצוות הרפואי והציוד הנחוצים לטיפול. לעיתים מגיע צוות רפואי לטפל בחולה בביתו.

מלאכת מכבה

מְלֶאכֶת הַמְּכַבֶּה היא אחת מל"ט מלאכות שבת. ככל ל"ט המלאכות, גם מלאכה זו אסורה מכיוון שהייתה נעשית במשכן. אב המלאכה במשכן היה כיבוי האש כדי לשמור את הפחמים לשימוש חוזר לצורך צירוף הזהב והכסף שהיה במשכן.

הגדרת המלאכה היא הפסקת תהליך הבעירה או הקטנת להבה, כאשר התכלית היא הכנת פחמים. לפי חלק מהפוסקים כיבוי שלא למטרת הכנת פחמים אסור מדרבנן, כיוון שזוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה, אך לפי הרמב"ם ופוסקים נוספים אחרים מלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה מהתורה.

מלאכת קוצר

מְלֶאכֶת הַקּוֹצֵר (ידועה גם בשם מְלֶאכֶת תּוֹלֵש) היא אחת מל"ט מלאכות שבת. המלאכה היא תלישת דבר צומח ממקום צמיחתו, מלאכה זו אינה רק לצמחים אלא כל המנתק ותולש דבר ממקום חיותו, עובר על מלאכת קוצר. אב המלאכה במשכן היה שקצרו את הזרעים שהכינו לצורך הסממנים.

מלאכת תופר

מְלֶאכֶת הַתּוֹפֵר היא אחת מהמלאכות האסורות בשבת, שמהותה חיבור שני דברים נפרדים זה לזה.

מעשה שבת

מעשה שבת הוא מאכל או מעשה אחר שנוצר במהלך השבת תוך כדי חילול שבת. ההלכה אוסרת בעיקרון על יהודי ליהנות מתוצר של חילול שבת, אולם בתנאים מסוימים ניתן ליהנות מן האיסור באופן מלא או חלקי. כל ההלכות הנוגעות למעשה שבת תקפות גם ביחס למעשה יום טוב, היינו מוצר שנעשה תוך כדי חילול אחד ממועדי ישראל שנאסרה בהם מלאכה.סוגיה זו של מעשה שבת היא בעלת משמעות מעשית ליהודים דתיים במדינת ישראל, עקב העובדה ששירותים בסיסיים המסופקים לאזרחים, כגון חשמל ומים, נעשים לכאורה תוך כדי חילול שבת.

מרכז רפואי מעיני הישועה

מרכז רפואי מעיני הישועה הוא בית חולים חרדי הנמצא במזרח בני ברק, בפאתי שכונות רמת אהרן ואור החיים. בבית החולים מחלקות רפואיות, מרפאות ומכונים, חדרי ניתוח, חדרי מיון ומעבדות. בית החולים משרת את תושבי גוש דן בכלל ואת תושבי בני ברק בפרט.

נולד

בהלכות שבת, נולד הוא אחד מסוגי המוקצה האסורים בטלטול בשבת ויום טוב. ופירוש נולד הוא חפץ שלא היה קיים במצבו הנוכחי בערב שבת, כגון 'ביצה שנולדה בשבת', ועל כן הוא לא היה "מוכן" לשימוש בעת כניסת השבת.

דיני 'נולד' נידונו בהרחבה במסכת 'ביצה'.

סכנת חיים

סכנת חיים היא מצב שבו בעל חיים, ובפרט אדם, נתון בו, ועלול להביא את חייו אל קצם תוך זמן קצר. מצב זה מצדיק נקיטת צעדי חירום, שמטרתם הסרתה של הסכנה והבטחת המשך החיים.

סכנת חיים עלולה להיגרם משלל סיבות, ובהן:

מחלה קשה

טראומה גופנית הפוגעת באיבר חיוני או גורמת לדימום מסיבי

טביעה או חנק

שריפה

אסון טבע, כגון סופה או רעידת אדמה

אובדן שליטה בכלי רכב העלול להוביל לתאונת דרכים

איום מצד גורם עוין, כגון שודד או מחבל

סיכון יזום שאדם נוטל על עצמו, כגון עיסוק בספורט אתגרי

פיקוח נפש דוחה שבת

פיקוח נפש דוחה שבת הוא שמו של מושג הלכתי הקובע כי קיימת רשות לחלל את השבת (או יום טוב) לצורך הצלת חיי אדם.

פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים

פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים מוענק מדי שנה, החל משנת 1983, ל"תושבי ישראל שמעשיהם והישגיהם בנושאי איכות החיים ושיפורם מצדיקים עידוד ותמריץ, ופעולות שהדגש בהן הוא בצמיחה של 'ארץ-ישראל היפה'". קרן פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים הוקמה ב-4 בדצמבר 1981 מתרומת קרן מרקוביץ-שרייבר מצרפת והנדבנית אוז'יני שרייבר. בראש חבר הנאמנים של הקרן ניצב יו"ר הכנסת, וחברים בה אחדים מחברי הכנסת ומחברי הכנסת לשעבר, שופטים בדימוס, פרופסורים ונציגת קרן מרקוביץ-שרייבר.

הפרס מוענק על פעילות בקשת רחבה של נושאים, ובהם הגברת העלייה, מניעת הירידה, קידום שלטון החוק, העמקת ההבנה והדו-קיום בין יהודים וערבים, שיפור איכות הסביבה, מעשים של פיקוח נפש, פעילות חינוכית בקרב הנוער, ועוד. מדי שנה מחליט חבר הנאמנים של קרן הפרס מה יהיו הנושאים שבהם יוענקו פרסים בשנה שלאחריה, מרשימת תחומים זו (שאינה רשימה סגורה).

כל אדם בישראל יכול להיות מועמד לקבלת הפרס, וכן כל תאגיד או מוסד בלתי מאוגד, פרט לרשות מרשויות המדינה. מספר הזוכים בפרס משתנה משנה לשנה, ונע בין שניים לעשרה זוכים בשנה. בשנת 2010, למשל, חולק פרס בסך 120,000 ש"ח בין ארבעה זוכים.

קידוש השם

קידוש השם היא מצוות עשה מהתורה המחייבת יהודי למסור את נפשו במקרים בהם חל דין של יהרג ואל יעבור ועיקרם: עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות. מלבד מסירות הנפש ממש, בספרי הראשונים נאמרו דרכים נוספות לקיום המצווה: התנהגות נאותה הגורמת לבריות לשבח את ה' ומאמיניו, אמירת שבחי ה' במניין, וכן קיום כל המצוות תוך נכונות והסכמה למסירות נפש במחשבה. המושג "קידוש השם", במובן של המוות על קיום המצוות, לא מופיע בספרות התנאים לפני גזירות אדריאנוס.

רבי נתן

רבי נתן, או רבי נתן הבבלי, היה תנא בבלי בדור הרביעי. עלה בצעירותו לארץ ישראל, כ-200 שנים לאחר עליית הלל הזקן, וכיהן כאב בית דין בסנהדרין שבאושא, תחת נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל. מיוחסת לו המסכת אבות דרבי נתן, שהיא כעין גרסה מורחבת ומפורטת של מסכת אבות. מרבותיו של רבי יהודה הנשיא.

במשנה מוזכר רק פעמיים, בסוף מסכת ברכות ובסוף מסכת שקלים.

רבי נתן היה ידוע כדיין מומחה ש"יורד לעומק הדין". אחת מהלכותיו המפורסמות נקראת "שעבודא דרבי נתן":

"רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: 'ונתן לאשר אשם לו'".הוא השתתף בניסיון להדחתו של רבן שמעון בן גמליאל, יחד עם רבי מאיר. לאחר שהניסיון סוכל, קנס רבן שמעון את רבי נתן שלא יזכירו את שמו בבית המדרש, ואת תורתו ימסרו בשם "יש אומרים".

היה מומחה בענייני ברית מילה, והורה מתי יש להזהר מלמול את התינוק, מחשש פיקוח נפש. הוא עצמו, הורה מתי למול תינוקות ששלושה בנים ממשפחתן נפטרו אחרי ברית מילה, והסביר מתי הזמן בו יש לערוך את ברית המילה. בעקבות כך, נקראו התינוקות "נתן הבבלי" על שמובמדרש קהלת ז' מובא: "טוב- זה רבי נתן, וחוטא- זה תלמידו". לאור מדרש זה נראה שהיה לו תלמיד שנעשה מין.

רפואה בשבת

בהלכות שבת, ישנם דינים מיוחדים הנוגעים לרפואה בשבת. חז"ל הבחינו בין כמה דרגות חולי.

ישנם דינים מיוחדים הנוגעים לעשיית אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת לצורך ריפוי החולה, וכדומה, וכן לעניין מתי הותרו איסורי דרבנן בעבר חולה. חז"ל אף גזרו ('גזירת שחיקת סממנים') איסור על אדם בריא לקחת תרופה מכל סוג שהוא, מחשש שיבוא לעבור על ידי זה על איסור מהתורה.

דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבורלא תרצחלא תעמוד על דם רעךמסירות נפשעדים זוממים • פיקוח נפש • קידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמהמשכב זכרשוכב עם אמושוכב עם אשת אביושוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתהשוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחתרוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הוריםגונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.