פיק"א

פִּיקָ"א (PICA, ראשי תיבות באנגלית: Palestine Jewish Colonization Association – חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) הייתה חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

Men of Palestine Jewish Colonization Association in the Kabara Swamps.jpeg
אנשי פיק"א בביצות כבארה בשנות ה-20. מימין לשמאל: יואל (ז'ול) רוזנהק, מנכ"ל; שמואל גולדמן, מהנדס; הנרי פרנק, דירקטור; משה גינזבורג, גזבר כללי; ועמרם חזנוב, אגרונום

היסטוריה

ב-1 בינואר 1900 משך הברון את מעורבותו ותמיכתו במושבות והעביר את ניהולן ליק"א (מיסודו של הברון הירש), אולם לאור כיבוש ארץ ישראל על ידי בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ביקש הברון אדמונד דה רוטשילד להגביר את מאמצי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ולצורך כך ביקש להחליף את השותפות עם יק"א, שסייעה ליהודים במקומות שונים ברחבי העולם, בחברה שתטפל אך ורק בהתיישבות בארץ ישראל. בשנת 1919 חידש הברון אדמונד דה רוטשילד את חוזהו עם יק"א, אך קבע בה שינויים לכיוון אותו ביקש. בין השאר הורחבה הוועדה הארצישראלית של יק"א ל-9 חברים וניתנה לה עצמאות רבה מצד הנהלת יק"א. כן נקבע שהוועדה הארצישראלית תכין תוכנית להקמת חברה עצמאית ותעביר אליה את פעילותה של יק"א בארץ ישראל. בשנת 1924 הוקמה פיק"א ובראש החברה העמיד הברון רוטשילד את בנו ג'יימס דה רוטשילד. החברה קיבלה לידיה את כל הנכסים של הוועדה הארצישראלית של יק"א שהועברו ליק"א על ידי רוטשילד. כן קיבלה פיק"א לניהולה, אך לא לבעלותה, את המושבות משמר הירדן, חדרה ונס ציונה שנתמכו על ידי יק"א אך לא היו במקור מושבות חסות של הברון רוטשילד. היקף האדמות שהועברו לידי פיק"א עם ייסודה היה כ-350,000 דונם.

פיק"א רכשה אדמות בארץ והקימה עליהן יישובים, בהם משמר השלושה, מעיין צבי ובית קשת. על אדמותיה ליד הכנרת היא התכוונה להקים יישוב לבני מעמד הביניים, אך בגלל המרד הערבי הגדול היא יישבה על האדמה בינתיים את חברי גרעין גינוסר, אשר לא הסכימו להתפנות ממנה. החברה עסקה גם בייבוש ביצות באזורי כבארה, פתח תקווה וחדרה והשתתפה בהקמת מפעלים, בהם תחנת הכוח בנהריים מייסודו של פנחס רוטנברג, בית החרושת למלט נשר ומפעל המלח בעתלית.

פיק"א גם עסקה בנטיעת יערות על קרקעותיה. מתוך כ-80,000 דונם יערות שנטעו במהלך המנדט הבריטי, כ-12,000 דונם נטעו על ידי חברת פיק"א.[1]

עם קום המדינה העבירה פיק"א את רוב נכסיה למוסדות המיישבים ולמדינה. בשנת 1957 פורקה החברה ויתרת נכסיה הועברה לבעלות מדינת ישראל.[2] במקומה הקימה משפחת רוטשילד את קרן אדמונד דה רוטשילד.

בנין משרדים גדול של החברה היה ממוקם בחיפה במרכז הכרמל בשדרות הנשיא מספר 144 (בית הכט היום) והוכרז כבנין לשימור.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מוטי קפלן, תוכנית מתאר ארצית ליער ולייעור, תמ"א 22, מסמך מדיניות, עמ' 20.
  2. ^ צוואת ג'יימס דה רוטשילד, דברי ימי הכנסת, כ"ג בתמוז תשי"ז.
  3. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : דוד בן-גוריון
אבוקדו

אֲבוֹקָדוֹ (שם מדעי: Persea americana) הוא עץ פרי סובטרופי ירוק-עד ממשפחת העריים ולו כ-15 זנים. מוצאו של האבוקדו במרכז אמריקה, משם הפיצו אותו הספרדים, בתחילה לאמריקה הדרומית, ובהמשך לאפריקה וחלקים מאסיה. לארצות הברית הגיע האבוקדו רק בתחילת המאה ה-20.

שמו של האבוקדו בא מהשפה האצטקית, שבה קוראים לו "ahuacatl" משמעות המילה יכולה להיות גם אשך, כנראה בגלל הדמיון בצורה והאמונה שהפרי נותן סגולות מיניות. בספרדית קוראים לפרי aguacate, אך ברוב השפות הוא מכונה אבוקדו.

גובהו של עץ אבוקדו בר יכול להגיע ל-15 מטר. הזן המתורבת קטן ממנו, ירוק-עד ובעל תפרחת לבנה. קטיף האבוקדו נעשה ידנית או או כקטיף ממוכן באמצעות אפרון, אשר בעזרתו ניתן להגיע אל הפירות הצומחים בגבהים. מטעי אבוקדו נפוצים כיום במקסיקו, פרו, צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל, ארצות הברית (פלורידה וקליפורניה), קניה, דרום אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד, ספרד וישראל.

בתחילת המאה ה-20 ניסתה חברת פיק"א לאקלם את האבוקדו בארץ ישראל, אך גידולו כגידול מסחרי החל רק בתחילת שנות ה-60 של אותה מאה.

נהוג לאכול את האבוקדו חי כשהוא רך. האבוקדו הפתוח אינו נשמר, גם במקרר, ונוטה להשחיר. בישראל נמכרים ממרחי אבוקדו עם החומר המשמר. מכיוון שהאבוקדו הרך נימוח וצורתו מתקלקלת, כמו גם קליפתו הנרקבת בקלות, לרוב מוכרים את הפרי כשהוא קשה, והוא מתרכך תוך ימים אחדים בבתי הלקוחות. לשם הבשלתו, ניתן לשמור את האבוקדו עטוף בנייר או קרטון, ביחד עם בננות או תפוחים. אלו מפרישים אתן, המאיץ את תהליך ההבשלה של הפרי. ככלל, פרי האבוקדו אינו מבשיל על העץ, אלא רק אחרי קטיפתו. המאכל המקסיקני גווקמולי שמקורו אינדיאני עשוי מפרי האבוקדו.

האבוקדו משמש גם בתעשיית הקוסמטיקה לייצור תכשירי שיער כשמפו וקרמים טבעיים לעור, וזאת משום אחוז השומן הגבוה בפרי.

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד (Edmond James de Rothschild;‏ 19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר 1934, ט"ז באב ה'תר"ה – כ"ד בחשוון התרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב נקרא על שם בנו, בעוד מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

אור עקיבא

אוֹר עֲקִיבָא היא עיר בנפת חדרה של מחוז חיפה בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 2001.

העיר גדלה משמעותית עם העלייה מחבר המדינות כאשר נוספו לה כ-6,700 עולים חדשים (גידול של כ-40% במספר התושבים בעיר לפני גל העלייה).

העיר נמצאת במישור החוף הצפוני בין שני צירי תנועה עורקיים, כביש מס' 2 ממערב, וכביש מס' 4 ממזרח, שבהם נמצאות כניסות אל העיר. העיר ממוקמת דרומית-מזרחית

ברצף היישובים המשתייכים למועצה האזורית חוף הכרמל, ובכלל זה שכנתה הצמודה ממערב, קיסריה. ככלל מצויה אור-עקיבא בסביבה כפרית או סמי עירונית, מזרחית לה המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה. גבולותיה המוניציפליים של העיר הורחבו בנובמבר 2004 והם עולים על 3,000 דונם, אך עדיין היא ישות מוניציפלית בעלת גבולות שיפוט מצומצמים בהשוואה לסביבתה. דרומית לאור עקיבא מתפרש שטח נרחב השייך ברובו לחברה לפיתוח קיסריה (אדמות פיק"א-הברון רוטשילד) ובו מוקמת שכונת "אור ים" בעלת 3,480 יחידות דיור, שיגרמו להכפלת אוכלוסיית העיר ל-30 אלף תושבים.

אשדות יעקב

אשדות יעקב הוא קיבוץ בעמק הירדן, שהתפלג לשניים בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד.

אשדות יעקב איחוד

אַשְדּוֹת יַעֲקֹב (אִחוּד) הוא קיבוץ בעמק הירדן, במרחק של 5 ק"מ מהכנרת, בסמוך לגבול עם ירדן המשתייך לתנועה הקיבוצית. בספטמבר 1924 גרעין "אחדות" (35 מחברי "החלוץ" יוצאי לטביה שהגיעו מירושלים) הקים קבוצה באתר "גשר הישנה" (ממזרח לקיבוץ גשר כיום). בשנת 1927 הצטרפו אל גרעין "אחדות" פלוגת ג'ידרו שהורכבה מעולים מפולין בני העלייה הרביעית וחלק מפלוגת עין טבעון ובשנת תר"ץ מנה היישוב מעל 120 נפשות. הקרקע שעליה הוקמה קבוצת גשר הייתה בבעלות פיק"א כבר מסוף המאה ה-19, אולם שלטונות המנדט הבריטי הטילו ספק בחוקיות העסקה שבה נרכשה מתושביה הערבים, בטענה שהאדמות היו בעת הרכישה במעמד "ג'פתליק" (כלומר בבעלות המלך). במשך שנים עניין מעמד הקרקע היה בדיונים משפטיים ובמהלך אותן שנים פיק"א סירבה לאשר בניית מבני קבע במקום ועיכבה את מגמת הפיתוח.

לאחר משא ומתן ממושך עבר היישוב בין השנים 1933–1935 לאדמות דלהמיה שממזרח לנהר הירדן ומעל לירמוך הנשפך אליו. בעקבות המעבר קיבל הקיבוץ בשנת 1938 את שמו החדש, אשדות יעקב: "אשדות" - על-שם אשדות הירמוך הסמוכים, "יעקב" על-שם יעקב (ג'יימס) דה רוטשילד, בעל האדמות של אשדות יעקב לפני שהועברו לקרן קיימת לישראל.

אשדות יעקב איחוד הוא אחד משני הקיבוצים אליהם התפלג קיבוץ אשדות יעקב, בשנת 1951, בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית.

ביצות כבארה

ביצות כבארה השתרעו עד שנות ה-20 של המאה ה-20 במרזבה של מישור חוף הכרמל סביב נחל תנינים ממזרח לקיבוץ מעגן מיכאל של היום. הביצות הוכרזו כאדמת ג'יפתליק על ידי השלטון העות'מאני.

בית חנניה

בֵּית חֲנַנְיָה הוא מושב באזור הצפון השוכן בסמוך לכפר ג'סר א-זרקא ומשתייך למועצה האזורית חוף הכרמל. המושב הוקם בים י"ד תמוז תש"י, 29 ביוני 1950על ידי חברת פיק"א ועל ידי עולים ממזרח אירופה. המושב קרוי על שמו של ד"ר חנניה גוטליב, ממנהלי פיק"א בארץ ישראל.הגבול הצפוני של השטח הבנוי במושב הוא אמת המים הרומית. המושב נמצא על תוואי שביל ישראל. בכניסה אליו שוכן תל מבורך. בחלק המערבי של היישוב זורם נחל עדה הנשפך לנחל התנינים.

ג'יימס דה רוטשילד

ג'יימס (יעקב) ארמנד אדמונד דה רוטשילד (James Armand de Rothschild;‏ 1 בדצמבר 1878 – 1957) היה פוליטיקאי בריטי ממוצא יהודי-צרפתי, בן למשפחת רוטשילד המפורסמת, אוהד הרעיון הציוני, קצין בגדודים העבריים, חבר הפרלמנט של בריטניה, יו"ר פיק"א ונדבן.

גינוסר

גינוסר (גִּנּוֹסַר) הוא קיבוץ של התנועה הקיבוצית, השוכן לחופה המערבי של הכנרת, 7 ק"מ מצפון לטבריה, על כביש מס' 90. שייך למועצה אזורית עמק הירדן.

חורן

חוֹרָן, חַוְרָן (בערבית: حوران, חַוְרָאן) הוא חבל ארץ בדרומה של סוריה.

יק"א

יק"א (מאנגלית: J.C.A; ראשי תיבות של Jewish Colonization Association – "החברה היהודית להתיישבות") היא חברה שהוקמה על ידי הברון מוריס הירש בשנת 1891, במטרה לסייע ליישובם של יהודים פליטי האימפריה הרוסית באמריקה ובעיקר בארגנטינה. על מנת להכשיר יהודים להגירה, הקימה יק"א מספר בתי ספר חקלאיים בגליציה וכן מספר רב של לשכות מודיעין. מראשית המאה ה-20 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הייתה הגוף המרכזי בפעילות לגאולת קרקע בארץ ישראל למרות שלא הייתה גוף ציוני.

נכון ל-2014 החברה נקראת J.C.A ראשי תיבות של Jewish Charitable Association, ועיקר מטרותיה לקדם את ההתיישבות בפריפריה הכפרית בגליל, בנגב ובערבה.

יק"א תומכת ומסייעת לקידום החינוך, המדע ובעיקר החקלאות וגם בתחום התיירות. קרן יק"א מקדמת פרויקטים חדשניים פורצי דרך ובעלי פוטנציאל להרחבת התעסוקה וההשפעה על אזורים גדולים.

כיכר חורב

כיכר חורב היא כיכר עירונית במרכז אחוזה שבחיפה.

בעבר שכנה במקום בו הורחב מאוחר יותר רחוב חורב (כביש 672), וכיום היא נמצאת לצד הצטלבותם של רחוב חורב, דרך פיק"א ורחוב גת, ובמושגים רחבים יותר כוללת אף את נקודות המפגש עם רחוב פרויד ורחוב ד'יזראלי ואת כל האזור העירוני שסביב הצומת.

הכיכר וסביבתה מהוות את קצהו הדרומי של מרכז העסקים העירוני של רכס הכרמל בחיפה, שנמשך עד ל"מרכז הכרמל" ומכונה "ציר מוריה"; זהו אחד מחלקיו הסואנים ביותר של כביש הרכס.

מושבה

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".בין השנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ60 מושבות, וארבע נוספות הוקמו בחורן.

מעיין צבי

מַעְיַן-צְבִי הוא קיבוץ במישור החוף ליד זכרון יעקב השייך למועצה אזורית חוף הכרמל.

פרדס חנה-כרכור

פַּרְדֵּס חַנָּה–כַּרְכּוּר היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל, שנוצרה בשנת 1969 מאיחוד שתי המועצות המקומיות פַּרְדֵּס חַנָּה (נוסדה ב-1929) וכַּרְכּוּר (נוסדה ב-1913).

רוממה (חיפה)

רוממה היא שכונה על רכס הכרמל בחיפה, מהשכונות הסובבות את אחוזת שמואל. היא נמצאת לצדה של פרשת דרכים מרכזית, כשממערבה מרכז אחוזה, מצפונה נחל ורדיה ושכונת ורדיה, ממזרחה נווה שאנן וואדי רושמיה ומדרומה רמת אלמוגי. רוממה מחולקת לשני חלקים, שיושבים על שתי גבעות, שביניהן חוצצת דרך פיק"א, המקשרת את אחוזה עם נווה שאנן. תת-השכונות הן רוממה הישנה ורוממה החדשה, ובשם קיבוצי הן מכונות "הרוממות". עורקי התנועה המשרתים אותן, ציר פיק"א-חנקין ודרך רופין (שנסללה באמצע שנות ה-30 משכונת הדר), נפגשים בכיכר אליזבט (על שם אליזבת, מלכת הבלגים).

כמו שכונות אחרות על הכרמל, גם רוממה מוקפת בוואדיות מוריקים. בדומה לרוממה הירושלמית, גם השכונה החיפנית קיבלה את שמה, שלקוח מספר תהילים, בשל מיקומה הנישא.

שדות ים

שְׂדוֹת יָם הוא קיבוץ השוכן מדרום לקיסריה העתיקה. הוא משתייך לתנועה הקיבוצית.

שדמות דבורה

שַׁדְמוֹת דְּבוֹרָה הוא מושב עובדים בגליל התחתון, 3 ק"מ מצפון מזרח לכפר תבור, בצד הכביש כפר תבור-יבנאל. משתייך למועצה אזורית הגליל התחתון. כמו כן משתייך לתנועת המושבים.

תלמי אלעזר

תַּלְמֵי אֶלְעָזָר הוא מושב באזור הצפון ליד חדרה השייך למועצה אזורית מנשה.

היישוב הוקם בשנת 1952 על ידי בני איכרים מזכרון יעקב. המתיישבים הראשונים היו ילידי הארץ ואחר כך הצטרפו אליהם עולים מאירופה, אירן וצפון אפריקה.

העלייה לקרקע הייתה במסגרת יישובי המעמד הבינוני של המחלקה להתיישבות של הסוכנות ובעזרת התאחדות האיכרים.

התכנון היה להקים 60 יחידות חקלאיות בנות 35 דונם כל אחת. בהתחלה התבסס המשק על משק מעורב (פרה לכל משפחה, 500 תרנגולות וחצי פרד) ומטעים.

עקב מליחות הקרקע, נכשלו גידולי המטעים ולאחר מאמצים קיבל המושב 1000 דונם נוספים ונטע בהם פרדס.

שמו של היישוב הוא על שמו של אלעזר וורמסר, איש הברון רוטשילד, שהיה בעבר אחד מראשי ארגון פיק"א.

בצומת תלמי אלעזר, בכביש הגישה ליישוב, יש אנדרטה לשני שוטרים שנרצחו בפיגוע ב-30 במרץ 1993.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה • פיק"א • הגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.