פינחס

פִּינְחָס הוא דמות מקראית, היה בנו של אלעזר ונכדו של אהרן הכהן.

מקור השם

יש המשערים שהשם פינחס מקורו בכינוי המצרי פא-נחסי שמשמעו "השחור". פא-נחסי היה שמו של הכהן הגדול המצרי בתקופת פרעה אחנתון שהגיע מנוביה (סודן) וצבע עורו היה שחור.[1]

בתנ"ך

פינחס היה בנם של אלעזר הכהן ושל אישה מבנות פוטיאל.[2]

פינחס התפרסם בעקבות מעשה הקנאה שלו לה', כשהרג את זמרי בן סלוא, מנשיאי משפחות שבט שמעון[3], ואת כזבי בת צור, בת נשיא מדין, בשעת חטא בעל פעור בשיטים ועצר בכך את המגפה שהשתוללה בעם כעונש על החטא.[4] בעקבות המעשה, הוכרז פינחס ככהן לנצח – "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם"[5]. לאחר חטא בעל פעור פיקד פינחס על 12,000 הלוחמים שנלחמו במדין כנקמה על המעשה בשיטים.[6]

אלעזר אביו היה ראש משמרת הקודש במשכן לפני מות אהרון אביו והחלפתו בתפקיד הכהן הגדול[7]. לאור זאת, ייתכן שבעקבות מינוי אלעזר לכהן גדול ירש פינחס מאביו את תפקיד ראש המשמר, כפי שירש ממנו מאוחר יותר את הכהונה הגדולה. מינוי כזה לא נזכר בתורה במפורש, אך הוא מסביר מדוע דווקא פינחס היה זה שהרג את זוג החוטאים, שבאותה עת באו אל פתח המשכן[8].

בספרי הנביאים נזכר פינחס בשני אירועים שונים:

כשבנו תושבי עבר הירדן המזרחי את המזבח הגדול על יד הירדן ונחשדו במעילת מעל בה', עמד פינחס בראש משלחת שבאה להוכיח אותם על המעל ולברר את הדברים, וכששמע מתושבי עבר הנהר על כנות כוונתם הציג את תמונת המצב לשולחיו ומנע מלחמת אזרחים.[9]

במלחמה נגד שבט בנימין בעקבות מעשה פילגש בגבעה שימש פינחס ככוהן בבית אל, המקום שבו היה ארון הברית באותם ימים, ובני ישראל פנו אליו שיישאל באלוהים אם לצאת למלחמה נגד בני שבט בנימין או לחדול.[10]

קיים דמיון בולט בין המלחמה במדיין אותה הנהיג פינחס, לתפקיד שהוא מילא באזכורים השונים. בכל המקומות האלו מזוהה פינחס עם קנאות לטהרתו הדתית של העם.

לאחר מות אביו אלעזר,[11] ייתכן שירש את תפקיד הכוהן הגדול, ואכן בספר שופטים הוא מוצג ככוהן העומד לפני ארון ברית האלוהים.[10]

בנו של פינחס היה אבישוע[12], ושושלתו מילאה תפקידי כהונה רמים בימי בית המקדש הראשון ובעת שיבת ציון.[13]

פרשה בתורה נקראת על שמו - פרשת פינחס שבספר במדבר.

פינחס במדרש

דמותו בסיפורים נוספים

לפי המדרש[14] הוא היה אחד משני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע בן נון לרגל ביריחו לפני כיבוש העיר. נחלתו הייתה בהר אפרים בגבעת פינחס שנקראה על שמו, ושם הוא קבר את אביו[11].

לפי חז"ל הוא שימש כהן גדול בזמנו של השופט יפתח הגלעדי ובשל חילוקי דעות ביניהם לא הותר הנדר שנדר יפתח להקריב את בתו, דבר שגרר ביקורת חריפה הן על פינחס והן על יפתח היות שכל אחד מן הצדדים ראה בעצמו נעלה יותר מהשני, כך שראוי שהשני יגיע אליו ולא להפך.[15]

פינחס הוא אליהו

על-פי המדרש[16] והזוהר[17] "פינחס הוא אליהו".

ייתכן ומקור הדברים, הוא במה שכתוב בספר שופטים "וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם"[10].

על הפסוק הזה פירש הרד"ק כך:

ואמר ופינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פינחס היה לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה לפיכך יחסו עד אהרן וחיה זמן רב כי האל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים, ואמר: 'הנני נותן לו את בריתי שלום' ואמר בריתי הייתה אתו החיים והשלום ועל פינחס אמר. ומקצת רז"ל אמרו כי פינחס זה אליהו ומקצתם אמרו כי אליהו מבני בנימין היה ויש להם סמך בזה בד"ה.

בתוך פירושו, מציג הרד"ק מחלוקת בחז"ל: חלק אומרים ש"פינחס זה אליהו", כדברי הזוהר והמדרש, ואילו יש חלק המסתמכים על פרשנות מסוימת לפסוק[18] בספר דברי הימים, הטוענת שאליהו היה משבט בנימין, ולכן לא יכול להיות ש"פינחס זה אליהו", שכן פינחס היה מהכוהנים משבט לוי. שיטה זו, ששוללת את הזיהוי של פינחס עם אליהו, נרמזה בברייתא שמובאת בתלמוד[19].


אמנם יש הסוברים שמאמר: "פינחס הוא אליהו" הוא רק ביטוי לאופי המשותף לשתי דמויות אלו, שהיא הקנאות לה', כפי שנאמר על פינחס: "בקנאו את קנאתי" ואליהו אמר: "קנא קנאתי לה'". כמו כן ישנם המסבירים שאליהו הוא משורש נשמתו של פינחס[20] או גלגול נשמות של פינחס.[21]

פנחס במחקר

יעקב מילגרום מסביר שמעשהו של פנחס נעשה משום שהיה בתפקיד המומנה על העובדה במשכן (ראו דברי הימים א ט כ) ועמד בכניסה למשכן בעת מעשהו של זמרי בן סלוא.[22]

המחקר משווה בין מעשהו של פנחס ובין מעשיהם של שבט לוי לאחר חטא העגל (שמות לב כו-כט). בשני המעשים אדם או קבוצת אנשים הורגים אנשים שעושים מעשים שנתפסים על ידיהם כמעשים שמנוגדים לחוק האלוהי. השוואה זו היא גם ביחס לשכרם - שבט לוי מקבלים להיות עובדי האל במשכן ואילו פנחס מקבל את הבטחתו של האל לכהונה לדורותיו.

השפעתו של סיפור פינחס בתרבות האנושית

מעשהו של פינחס, כשאר סיפורי המקרא, השפיע רבות על התרבויות היהודית והנוצרית היונקות מן התנ"ך, כמו גם נושא לדיונים סוערים בנושאים כמו קנאות ופעילות אלימה, איסור על יחסים בין גזעים, ושאלת ההנהגה האידיאלית. אצל חז"ל הוא בא לידי ביטוי ב"הלכות קנאים", הדנות בפעולות אלימות חוקיות באופן רשמי, אף שמלכתחילה לא מורים לעשות כן, כך קבעו חז"ל, בהשראת מעשה פינחס, כי ה"בועל ארמית קנאים פוגעים בו", אך אומרים כי אם הקנאי בא לשאול בטרם מעשה, יש לאסור עליו.

בתרבות היהודית נתפס פינחס כקנאי אשר הציל בקנאתו את עם ישראל מסכנה רוחנית של התבוללות ועבודה זרה וקיומית (שכן במעשהו עצר המגפה שפשטה בישראל עקב היחסים האסורים), אך בו בזמן גם כתופעה חריגה ושולית, שלא נכנסת אל גבולות ההלכה וההנהגה הנורמטיביים, ודיונים בשאלת הלגיטימיות של פעולות מסוג זה ומרכזיותן, ממשיכים עד היום. ביטוי לכך ניתן לראות בעלוני פרשת השבוע כאשר מגיעים לפרשת פינחס, כאשר המאמרים הנכתבים בנושא משקפים את ההבדל בהשקפות הפוליטיות והדתיות-מוסריות שבין העלונים השונים.

מדי פעם משתמשים פעילי ימין רדיקלי בישראל בדמותו של פינחס כדי להצדיק פעילויות קנאות אלימה; כך לדוגמה לפני מצעד הגאווה שאמור היה להתקיים בירושלים ב-2006, התבטא פרופסור הלל ויס כי "כל אמצעי כשר לטאטוא מצעד התועבה מירושלים, כולל מעשה פינחס". לאחר מכן טען ויס כי אמירותיו נועדו לצורכי הרתעה, כדי למנוע את המצעד. בשנת 2015 הופצו ברחבי ירושלים פשקווילים בהם הושווה מעשהו של ישי שליסל שדקר שישה ממשתתפי מצעד הגאווה למעשה פינחס.[23]

בקבלה קיבל סיפור פינחס ממד רוחני-מיסטי, כאשר חלק מן ההוגים לקחו אותו כמשל למלחמת היצר ולדרך לעבוד בה.

דמותו של פינחס משמשת ארגוני ימין קיצוני כגון הקו-קלוקס-קלן ובמיוחד ארגון ספציפי בשם "כוהני פינחס" אשר מפעיל אלימות ורצח נגד אנשים המקיימים יחסי מין בין גזעיים וכן נגד הומוסקסואלים ומרפאות המבצעות הפלות מלאכותיות, ואשר רואים בסיפור פינחס הוכחה כי מי שמבצע פעולות קנאות אלימות על דעת עצמו יזכה בסופו של דבר לברכת אלוהים ולאישור החברה למעשיו.

קברו של פינחס

Northern views. Awerta, tombs of Eleazar and Phinehas
קברי אלעזר ופינחס מתחילת המאה ה-20

בספר יהושע מובאים פרטים על נחלתו של פינחס, שבה קבר את אביו: "וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן, מֵת; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ, אֲשֶׁר נִתַּן-לוֹ, בְּהַר אֶפְרָיִם"[11].

לפי מסורות יהודיות, שומרוניות וערביות, נמצאת גבעת פינחס בכפר עוורתא שמדרום-מזרח לשכם. עדות כתובה על הימצאות קברו שם נמצאת בספר "כפתור ופרח" של רבי אשתורי הפרחי, חכם יהודי מתקופת הראשונים, חוקר ארץ ישראל והלכותיה. הוא כותב בספר כי הגיע ל"עוורתא, אשר שם אלעזר ואיתמר ופינחס ושבעים הזקנים"[24].

הנוסע היהודי אברהם משה לונץ בספרו "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה" כותב בשנת 1891 "הכפר עוורתא היא גבעת פינחס ובו יראו ניום קברי אלעזר הכהן ופינחס בנו." כאן יש הערה כי "על ההר ממולו קבר איתמר"[25].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל אחיטוב, אנציקלופדיה מקראית, תשל"ב, עמ' 463
  2. ^ ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ה
  3. ^ בשבט שמעון היו חמש משפחות, וזמרי היה נשיא על אחת מהן, רש"י על במדבר, כ"ה, י"ד.
  4. ^ במדבר, כ"ה, ח'; תהלים, ק"ו, ל'
  5. ^ במדבר, כ"ה, י"ב-י"ג
  6. ^ במדבר, ל"א, ו'
  7. ^ ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב
  8. ^ ספר במדבר, פרק כ"ה, ו'
  9. ^ יהושע, כ"ב
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 שופטים, כ', כ"ח
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 יהושע, כ"ד, ל"ג
  12. ^ דברי הימים א', ה', ל'
  13. ^ דברי הימים א', ה', ל' -מ"א; עזרא, ז', ה'
  14. ^ מדרש תנחומא, פרשת שלח סימן א'. ורש"י כתב על זה ביהושע, ב', ד' כך: "מדרש אגדת תנחומא יש פינחס וכלב היו ופינחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך".
  15. ^ בראשית רבה, ס', ג' ובמקורות נוספים.
  16. ^ עיין במדרש רות פרק ד' עמוד ג' וכן פרקי דרבי אליעזר, פרק מז
  17. ^ זוהר, כרך ב', פרשת כי-תשא דף ק"צ.
  18. ^ ככל-הנראה, מדובר על דברי הימים א', ח', כ"ז. שם כתב הרד"ק ש"מצאתי בדרש שזה אליה הוא אליה הנביא וארבעה שמות היו לו ואלו השמות מפרשים עליו כמו שכתוב בדרש ההוא, ומבני בנימין היה כי אלה התולדות תולדות בנימין הם".
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד ב' ותוספות שם.
  20. ^ תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳ר״ג
  21. ^ רבי מנחם רקאנטי, פירוש על התורה, ראש פרשת פינחס: " ובסוד העיבור יתיישב הכל".
  22. ^ עולם התנ"ך - במדבר (עמ' 155)
  23. ^ הופצו מודעות המשבחות את הדקירה במצעד הגאווה, 5 באוגוסט 2015, אוריה אלקיים, גלי צה"ל
  24. ^ המקור: ספר כפתור ופרח, פרק י"א: גבולות הארץ, בהוצאת המכון ללימודי מצוות הארץ ע שם הב"ר חיים קהן, שעל ידי בית המדרש להלכה בהתיישבות, ירושלים, תשנ"ז, עמוד קי"ד.
  25. ^ המקור: א. מ. לונץ, מורה דרך בארץ ישראל, ירושלים, תרנ"א - מהדורת הוצאת הספרים אריאל - יולי 1979
אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

אשת פינחס

אֵשֶׁת פִּינְחָס היא דמות מקראית, אשת פנחס בנו של עלי הכהן. שמה נפקד מן הכתובים וסיפורה מופיע בספר שמואל א', פרק ד', פסוק י"ט. אשת פנחס, מתה כאשר היא מתבשרת על מות פינחס בעלה. לבנה ניתן השם אי כבוד המציין את מאורע שביית ארון הברית בידי פלשתים. במדרש השם של בנה קיים קשר לגורל הארון והמחבר המקראי מדווח "כִּי נִלְקַח, אֲרוֹן הָאֱלֹהִים".במלחמה נגד פלשתים באבן העזר, נלקח ארון הברית בידי פלשתים. לקיחת ארון האלוהים היא עונש על התנהגות חפני ופנחס בני עלי. בעקבות עונש זה באים אסונות נוספים - מות עלי וכלתו. כאשר שומעת אשת פינחס את השמועה על מות בעלה היא כורעת ללדת. הנשים הניצבות עליה מעודדות אותה אך בלא הועיל. מצודת דוד, מפרש כי : "מחרדת השמועה, נהפכו ונתגלגלו עליה פתאום חבלי הלידה".

יוסף בן מתתיהו, בספרו קדמוניות היהודים מציין כי אשת פנחס מתה ביום מותו של עלי וזאת בגלל השמועה על מות בעלה. בן מתיתיהו קושר את שמו של הילד אותו הוא מכנה: 'חסר תהילה' בתבוסת הצבא הישראלי: "מחמת הקלון שירד על הצבא".

גבעת פינחס

גִּבְעַת פִּינְחָס היא אתר בשומרון, בכפר הפלסטיני עוורתא, דרומית לשכם וסמוך ליישוב איתמר. על הגבעה מספר קברים, שחלקם מיוחסים במסורות מסוימות לדמויות מתקופת המקרא.

חסידות בוסטון

חסידות בוסטון (באסטאן) היא חצר חסידית הנקראת על שם העיר בוסטון בארצות הברית, שבה התגורר מייסד השושלת. שורשי החסידות הם מחסידות לעלוב.

חסידות קוזמיר

חסידות קוזמיר הייתה חסידות פולנית. מחסידות זו הסתעפה חסידות מודז'יץ. מייסד החסידות היה רבי יחזקאל טאוב.

ממשיכתה העיקרית של חסידות קוזמיר היא חסידות מודזיץ בראשות האדמו"ר רבי חיים שאול טאוב. אחיו הצעיר, רבי פנחס משה טאוב, הוכתר כאדמו"ר מקוזמיר.

יהושע בן נון

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע".

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.

נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

נבואה

נבואה בדתות ובפילוסופיות שונות היא תופעה רוחנית בה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות עמוקות על המציאות, ולעיתים על העבר ההווה והעתיד.

על פי התורה הנבואה היא התגלות הקשר של הבורא עם הנבראים, כעין שידור רדיו מהבורא. אומנם לא תמיד יש מי שיקבל את המסר, וצריך לכך הכנה רבה, כמו שכתוב בגמרא (עבודה זרה כ, ב), אמר רבי פינחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים". וכן כתב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים.

אף בפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, הסבירו את תופעת הנבואה אמורה להתרחש כאשר האדם המתוקן במידותיו והשלם בשכלו התעלה ובא במגע עם "השכל הפועל" - שהוא מאגר קוסמולוגי של תבונה, ונאצלת על נפשו אצילות נכבדה. לתפיסה זו הנבואה היא נחלתם של הפילוסופים שלמי השכל.

מדענים שונים טענו כי תופעה זו קשורה להזיות שנגרמות בהתקפי אפילפסיה. נעשו אף מחקרים בהם הצליחו לשחזר במעבדה הזיות, באמצעות גירוי אזורים מסוימים במוח והדמיית התקפי אפילפסיה מלאכותיים. מנגד טוענים אנשי דת, שאף אחד מהמסוממים הרבים בעולם או חולי האפילפסיה לא הצליח ליצור יצירות רוחניות כדוגמת ספר ישעיהו או עמוס.

דתות רבות מצהירות שהתחלתן הייתה בדרך של נבואה והארה, בהן גילו נביאיהן הראשונים את דרך החיים הנכונה המביאה את האדם לשלמות.

פינחס בן שמואל מכפר חבתא

פינחס בן שמואל מכפר חבתא (או "חפתא", או Aphthia) היה הכהן הגדול האחרון שכיהן בבית המקדש השני לפני חורבנו.

מסופר כי פינחס היה איכר עני ובור, וכי לאחר פרוץ המרד הגדול בשנת 67 מינו אותו הקנאים למשרת הכהן הגדול על פי גורל, במקומו של הכהן הגדול מתתיהו בן תיאופילוס.

פינחס מנחם אלתר

הרב פינחס מנחם אלתר (כ"א בתמוז ה'תרפ"ו, 3 ביולי 1926 - ט"ז באדר ה'תשנ"ו, 7 במרץ 1996) היה האדמו"ר מגור ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארבע השנים האחרונות לחייו. לפני כן שימש במשך שנים רבות ראש ישיבת שפת אמת, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ויו"ר אגודת ישראל. ידוע בשם הפני מנחם על שם ספרו.

פינחס קהתי

הרב פינחס קְהָתי (גכטמן) (Kehati; ז' באלול תר"ע, 11 בספטמבר 1910 – 21 בדצמבר 1976, כ"ט בכסלו תשל"ז) היה מחבר הביאור "משניות מבוארות" לששת סדרי המשנה, המכונה בפי הלומדים "משניות קהתי".

פנחס מנחם אלעזר יוסטמן

ר' פנחס מנחם (אלעזר) יוסטמן (תר"ח 1848-י' בכסלו תרפ"א 1920) ייסד את החצר החסידית בפילץ ומהאדמו"רים החשובים בפולין שהתפרסם כמחבר ספר "שפתי צדיק". אמו הייתה בתו של מייסד חסידות גור, ר' יצחק מאיר אלתר (החידושי הרי"ם). לאחר פטירת השפת אמת מגור הנהיג חצר חסידית בפילץ.

פנחס ספיר

פִּנְחָס סַפִּיר (קוֹזְלוֹבְסקי); (15 באוקטובר 1906 – 12 באוגוסט 1975) היה פוליטיקאי ישראלי, שר האוצר השלישי של ישראל, מהבולטים בפוליטיקה הישראלית ברבע השלישי של המאה ה-20.

נחשב לאבי הכלכלה הישראלית, הרבה בזכות חיוניותו ודבקותו הבלתי נלאית במטרותיו. בתחום המדיני היה ספיר יוני: הוא התנגד להמשך השליטה בשטחים ולהקמת ההתנחלויות מסיבות כלכליות ודמוגרפיות, אך עם זאת תמך בראש הממשלה גולדה מאיר.

פנחס רוזן

פנחס רוזן (במקור: פליכס רוזנבליט) (1 במאי 1887 – 3 במאי 1978) היה מייסד מפלגת עלייה חדשה, ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית ובהמשך ממקימי המפלגה הליברלית וממנהיגי המפלגה הליברלית העצמאית, חבר מינהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת, חבר מועצת עיריית תל אביב ושר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, תפקיד שבו כיהן מהממשלה הראשונה ועד לתשיעית (למעט השלישית).

פנחס שפירא מקוריץ

רבי פנחס שפירא מקוריץ (תפ"ו, 1726 - י' באלול תקנ"א, 1791) היה מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב, מגדולי צדיקי החסידות במאה ה-18.

פרשת פינחס

פָּרָשַׁת פִּינְחָס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י' ומסתיימת בפרק ל', פסוק א'. פרשת פנחס היא השנייה באורכה מבין פרשות השבוע, ויש בה 168 פסוקים. לרוב קוראים את הפרשה בסמוך לשבעה עשר בתמוז.

קורבן התמיד

קורבן תָּמִיד הוא קורבן עולה הבא כקורבן ציבור שהוקרב בבית המקדש פעמיים בכל יום: אחד בבוקר ואחד בין הערבים.

קורבנות התמיד מהווים פתיחה וסיום של המלאכה בבית המקדש: אין מקריבין קורבנות לפני תמיד של שחר ולא לאחר תמיד של בין הערביים.

קורבן מוסף

קורבן מוסף הוא קורבן ציבור שהקריבו בבית המקדש בימים מיוחדים, כגון שבתות וחגים . כנגד קורבן המוסף תוקנה תפילת מוסף .

רבי פינחס בן יאיר

רבי פינחס בן יאיר (ג'תתק"ל - ג'תתק"ס, 170–200) היה תנא בן הדור השלישי לתנאים.

תקיעת שופר

תְּקִיעַת שׁוֹפָר היא מצוות עשה מן התורה, לתקוע בשופר בראש השנה. יום ראש השנה מכונה בתורה "יום תרועה" ו"זכרון תרועה" , וחז"ל למדו מכך שיש מצווה להריע בשופר בראש השנה. השופר ומצוות התקיעה בו תופסים מקום רחב בעולמה של ההלכה, האגדה והמחשבה היהודית.

כהנים גדולים בולטים לפי תקופתם
משכן משה אהרןאלעזר הכהן • פינחס Kohen Gadol (Bible Card)
המשכן בשילה אבישוע בן פנחס • בקי בן אבישוע • עזי בן בקי • עלי הכהןאחיטוב (נכד עלי)אחיה בן אחיטוב
משכן נוב אחימלך בן אחיטובאביתר בן אחיטוב
תקופת בית ראשון צדוקאחימעץ בן צדוקעזריהו בן צדוקאמריהויהוידע הכהןזכריהו בן יהוידע • עזריהו הכהן • אוריה הכהן • עזריהו הכהן (השני) • שלום הכהן • חלקיהו בן שלוםשריה הכהןיהוצדק הכהןצפניה בן מעשיה
תקופת בית שני (תחת שלטון ממלכת פרס) יהושע בן יהוצדקיהויקים בן יהושעאלישיב בן יהויקים • יהוידע הכהן (בית שני) • יוחנן • ידוע הכהן • יוחנן הכהן
בתקופה ההלניסטית חוניו הראשוןשמעון הראשון • אלעזר בן חוניו • מנשה אחיו של חוניו • חוניו השנישמעון השניחוניו השלישי
כהנים מתיוונים ואחרים יאסון מנלאוסאלקימוסחוניו הרביעי
כהנים גדולים מבית חשמונאי יונתן כהן גדולשמעון מכבייוחנן הורקנוס הראשוןאריסטובולוס הראשוןאלכסנדר ינאיהורקנוס השניאריסטובולוס השנימתתיהו אנטיגונוס השניאריסטובולוס השלישי
תחת ממשלת רומא מתתיהו בן תיאופילוס (הראשון)יוסף בן עליםחנן בן שתישמעאל בן פיאבייוסף קיפאיונתן בן חנןתיאופילוס בן חנןחנניה בן נדבאיחנן בן חנןיהושע בן גמלאמתתיהו בן תיאופילוס (השני)פינחס בן שמואל מכפר חבתא • רבי אלעזר בן חרסוםיששכר איש כפר ברקאי • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.