פיל מלחמה

פיל מלחמה היה נשק חשוב שהיה נפוץ בעולם העתיק ובימי הביניים במזרח התיכון ובמזרח הרחוק. בפילים נעשה שימוש בעיקר לצורך הסתערות על האויב, מחיצתו ושבירת שורותיו, ולעיתים מוקמו על הפיל קשתים. נעשה שימוש בפילים זכרים בלבד משום שהללו היו יותר מהירים ואגרסיביים ומשום שהנקבות נטו לברוח למראה נקבות אחרות.

Schlacht bei Zama Gemälde H P Motte
פילי מלחמה היוו מרכיב מסורתי וחשוב בצבא הקרתגי
Ww1-elephant
במלחמת העולם הראשונה השתמשו בפילים כדי לגרור ציוד כבד

היסטוריה

אילוף הפילים החל לפני כ-4,000 שנה באזור עמק האינדוס והוא ייחודי בכך שבניגוד לחיות אחרות ככבשים וכלבים נעשה במרבית המקרים ללא ביות הפילים וזאת כנראה בשל מזגם הרע, המזון היקר וההתבגרות האיטית (כ-15 שנה עד להגעה לבגרות). הפילים נשבו בטבע ושימשו למגוון מטרות. סוג הפילים הראשון שאולף היה הפיל האסייתי והוא שימש למטרות חקלאות, השימוש המתועד הראשון בפילים בתור אמצעי צבאי הוא בשנת 1100 לפנה"ס ומוזכר במספר מזמורי סנסקריט.

מהמזרח השימוש בפילי מלחמה התרחב מערבה אל הפרסים אשר עשו בו שימוש במספר קרבות. המקרה הראשון הידוע בו התעמת צבא אירופאי עם פילי מלחמה הוא קרב גאוגמלה בו נלחמו הפרסים כנגד אלכסנדר הגדול. 5 שנים מאוחר יותר בקרב הידספס, ללא פילים משלו, ידע כבר אלכסנדר כיצד להתמודד מול פילי האויב. המקורות חלוקים בדבר השימוש בפילי מלחמה בקרב גאוגמלה. גם אם השתמשו הפרסים בפילים, נראה כי מספרם היה זניח ולא עלה על 10 עד 15 פרטים.

השימוש בפילים התפשט ברחבי העולם העתיק. יורשיו של אלכסנדר הגדול, הדיאדוכים, השתמשו במאות פילים הודים במלחמותיהם. המצרים והקרתגים החלו לאלף פילים אפריקאים לצורך דומה כמו גם הנומידים והכושים. החיה בה השתמשו הייתה פיל צפון אפריקני קדום שהיה נפוץ בצפון אפריקה והיה קטן יותר ממקבילו האסייתי, חיה שנכחדה לבסוף בשל ניצולה על ידי בני אדם. פיל סוואנה אפריקני שהוא הגדול מכל סוגי הפילים התגלה כקשה לאילוף למטרות לחימה ומעולם לא נעשה בו שימוש נרחב. בקרב רפיח בשנת 217 לפנה"ס, בו נלחמה מצרים התלמיית נגד הממלכה הסלאוקית, השתתפו פילים משני הסוגים; הסלאוקים השתמשו ב-103 פילים אסייתים ואילו המצרים עשו שימוש ב-73 פילים צפון-אפריקנים, אולם הדבר לא הבטיח ניצחון לצבא הסלאוקי והוא ניגף בפני המצרים.

על פי ספר חשמונאים א' גם במהלך מרד החשמונאים עשו הסלווקים שימוש בפילי מלחמה. על פי התיאור בפרק ו', במהלך קרב בית זכריה הסתער אלעזר המכבי (אחיו של יהודה המכבי) על פיל מלחמה של הצבא הסלווקי שהיה בעל שריון מיוחד. אלעזר שיער שהמלך אנטיוכוס החמישי נמצא על פיל זה, והחליט לסכן את חייו על מנת להציל את עמו ולהנציח את שמו בישראל. הוא רץ, שיסף את הפיל בחרבו, התמקם תחת בטנו ודקרו עם חניתו. הפיל מת אך בקריסתו אל הארץ מחץ את אלעזר. יוסף בן מתתיהו מסכם את הפרשה בכך שאף על פי שאלעזר הצליח להרוג חיילים רבים, לא הופקה תועלת ממעשהו חוץ משם העולם שעשה לעצמו.

במאות הבאות, עיקר השימוש בפילי מלחמה באירופה היה כנגד האימפריה הרומית, מקרב הרקלה (מלחמת פירוס, 280 לפנה"ס) ועד צעדתו של חניבעל דרך האלפים במלחמה הפונית השנייה, בה הפילים הפחידו את הלגיונות הרומים. כך, למשל מתאר פלוטארכוס את תפקידם המכריע של הפילים במלחמת פירוס

בעיקר עשו בהם (ברומאים) שמות כוחם ועצמתם של הפילים, כי אומץ לבם של הרומאים היה כאין וכאפס במלחמה נגדם, וסבורים היו שמן ההכרח הוא לפנות להם מקום כמו לנחשול מסתער או לרעש אדמה הרסני ולא לעמוד על עמדם ולמות חינם, או לסבול את הקשות שברעות ללא תועלת

פלוטארכוס, חיי אישים, פירוס, תרגום א. הלוי

אך כמו אלכסנדר הגדול גם הרומאים מצאו דרכים להתמודד מול הפילים. בקרב זאמה, הקרב האחרון של חניבעל, הכוחות הרומים הפכו את הסתערות הפילים לבלתי יעילה על ידי אימוצו של מערך קרב שסיפק לפילים מעברים דרכם יכלו עבור. בקרב תפסוס (46 לפנה"ס), צייד יוליוס קיסר את הלגיון החמישי, לגיון שהורכב על טהרת הגאלים, בגרזנים והורה ללגיונרים שלו לכוון את מכותיהם לרגלי הפילים. הלגיון עמד בהסתערות והפילים נעשו לסימלו. קרב זה היה הקרב האחרון בו נעשה שימוש משמעותי בפילים במערב.

Bayon Angkor Relief1
צבא האימפריה הקמרית יוצא למלחמה נגד הצבא של עם הצ'אם . תבליט במקדש באיון באנגקור שבקמבודיה מסוף המאה ה -12

נשק יעיל נגד פילים היה על פי היסטוריונים החזיר. פליניוס הזקן כתב כי "פילים מפחדים מהצווחה הקטנה ביותר של חזיר" (VIII, 1.27). מצור על העיר היוונית מגארה נפרץ על פי הדיווחים כשהמגרים שפכו שמן על עדר חזירים, הציתו אותם ושלחו אותם לעבר פילי המלחמה של האויב. הפילים ברחו בבהלה תוך גרימת מהומה.

בימי הביניים, נעשה שימוש בפילים לעיתים נדירות. קרל הגדול לקח את פילו, אבול-עבאס, כשיצא למלחמה בדנים בשנת 804 לספירה. הצלבנים איפשרו לפרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, לשבות פיל בארץ ישראל. בפיל נעשה שימוש מאוחר יותר בקרב על קרמונה ב-1214.

השימוש בפילים על ידי הסולטאנים ההודים כמעט והביא לסיום כיבושיו של טימור. ב־1398, צבאו של טימור התעמת מול צבא בו היו מעל 100 פילים הודים וכמעט הפסיד בשל הפחד שפשה בצבאו. הטורקים ניצחו בשל טקטיקה ייחודית, אשר על פיה הועמס קש אשר הוצת על גבם של גמלים וכתוצאה מהאש והעשן הגמלים רצו קדימה אל עבר הפילים וגרמו להם למנוסה אשר במהלכה הם מחצו את הכוחות ההודים. דיווח שונה על הקרב מפי אחמד אבן אראבשא מספר כי טימור השתמש במסמרי נינג'ה ענקיים על מנת לעצור את מתקפת הפילים. הפילים שנשבו שימשו מאוחר יותר את הטורקים במלחמתם באימפריה העות'מאנית.

עם תחילת השימוש באבק שריפה, פילי מלחמה נהיו מיושנים ככלי מסתער משום שניתן היה להפילם בקלות באמצעות ירי תותח.

השימוש הטקטי בפיל

לפילים מספר יתרונות חשובים. ראשית, עצם הגודל העצום של הפיל, חיית היבשה הגדולה ביותר מטילה פחד בלב היריב. הפחד גדול במיוחד אצל יריב שלא נתקל בעבר בחיה זו. שנית, ריחם הטריף את הסוסים. לכן, הפילים היו יעילים מאוד כנגד הפרשים. ליתרונות אלה התווסף פוטנציאל הקטל העצום של הפיל. פילים היו יכולים לשמש פלטפורמה ניידת להצבת עמדת ירי לקשתים או פשוט לדרוס את חיילי האויב ברגליו.

עם זאת, לפיל היו גם חסרונות לא מעטים. השימוש האופטימלי בפילים היה בקרקע שטוחה. כמו כן, בגלל גודלם הפילים היו פגיעים במיוחד לנשק קל - כידוני הטלה, חצים וכו'. לכן, היה צורך להגן עליהם בכוחות קליהם משלהם. הדבר יצר בעיה כי בקרב, הפילים נטו לדרוס כל מה שהיה לידם וכך סיכנו גם את כוחותיהם שלהם. גם תעלה הייתה יכולה לבלום את הפילים, כמו שעשו הספרטנים במלחמת נגד פירוס. בנוסף לכל אלה, גם הבעיה הלוגיסטית של העברת הפילים לשדה הקרב. הפילים האטו מאוד את התקדמות הצבא והיוו נטל כבד על כלכלתו.

שימוש טקטי

פילים שימשו למטרות צבאיות רבות. כחיות גדולות הם יכלו לסחוב מטען רב ולהוות כלי תחבורה יעיל. בקרב הפילים הוצבו לרוב במרכז השורה והיו יעילים בעצירת הסתערויות אויב או בפתיחת הסתערות משלהם.

הסתערות של פילים יכלה להגיע למהירות של 30 קילומטר לשעה, ובניגוד לפרשים, חיל רגלים החמוש בכידונים לא היה יכול לעצרם. עוצמתם הייתה כוחם הגולמי אשר בעזרתה התנגשו בשורות האויב, דרכו ומחצו כל שעמד בדרכם תוך נדנוד חטיהם. אלו שלא נמחצו הועפו לצדדים או אולצו לנוע אחורנית. מעבר לכך, האימה שהפילים השרו בליבותיהם של אלו שלא היו רגילים להילחם בהם (כמו הרומאים), גרמה לאויב לעיתים להישבר ולברוח רק למראה ההסתערות, פרשים היו לא בטוחים גם הם משום שסוסים אשר לא הורגלו לריח הפילים נבהלו בקלות. עורם העבה של הפילים הקשה מאוד על חיסולם או ניטרולם, וגובהם ומסתם הקנו הגנה לרוכבם. אולם, הם נטו להיכנס לבהלה בקלות: לאחר ספיגת פציעות קלות, או לאחר מות רוכבם הם פתחו בריצת אמוק תוך פגיעה ללא הבחנה בניסיונם לברוח משדה הקרב. הנסיגה המבוהלת יכלה ליצור אבדות כבדות לשני הצדדים הלוחמים. כך, למשל, מנעה בהלת הפילים נסיגה מסודרת של פירוס וצבאו מהעיר ארגוס

יש מהם שלא שמעו כשצעק אליהם שייסוגו, אך גם אלו שבקשו לעשות כדבריו מנעום מזאת אותם הזורמים מאחוריהם דרך השער. כי הגדול שבפילים נפל לרוחב השער, והיה מוטל שם כשהוא נוהם ומעכב את המבקשים לסגת. ופיל אחר, ניקון שמו, אחד מאלה שנכנסו תחילה לעיר, חיפש את רוכבו שנפל מעליו מחמת פצעיו כדי להחזירו למקומו, והוא הסתער על אלה שבקשו לצאת וערבב בדחיפותיו אוהבים ואויבים כאחד, והם נפלו זה על גבי זה. משמצא את גופת אדוניו תפסו בחדקו והניחו לרוחב שתי שיניו וחזר לאחוריו כמשוגע ורמס את כל הנתקלים בו. ובעוד הם מעוכים ולחוצים זה לזה לא יכול אף אחד מהם לעשות כלום למען עצמו, אלא ההמון כולו התנועע והתנודד כגוף מרותק אחד לכאן ולכאן.

פלוטארכוס, שם

החיילים הרומאים ניסו לעיתים קרובות לפגוע בחדק הפיל, דבר אשר גורם לו בהלה, ואם התמזל מזלם של הרומאים, לבריחתו בחזרה לשורות האויב.

במלחמות הפוניות, פילי המלחמה היו חמושים היטב והרכיבו על גבם מגדל, הקרוי הוודא, וצוות של שלושה אנשים: קשתים או מטילי כידונים; לעיתים היו מצמידים לחטי הפיל חרב פילים שהפכה אותו לקטלני אף יותר. הפילים קדומים היו קטנים ממקביליהם האפריקנים או האסייתים לא היו מסוגלים לשאת מגדל ונשאו שניים או שלושה אנשים בלבד. צוות זה כלל, בנוסף לאלו, גם "נהג" אשר תפקידו קרוי מאהוט. מוצאו של המאהוט היה בדרך כלל נומידי (אלג'יריה של היום) ותפקידו היה לשלוט על החיה. המאהוט היה מצויד גם בפטיש ואזמל אשר נועדו לחדור לעמוד השדרה של החיה ולחסלה במקרה שהיא נתפסת בשיגעון. יש המשווים את הפילים לטנקים אולם תפקודם הטקטי שונה במידה ניכרת ואין בסיס להשוואה זאת.

ראו גם

לקריאה נוספת

160-169 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 169 - 160 לפנה"ס

Age of Empires

Age of Empires, המכונה גם AoE, הוא משחק מחשב מסוגת אסטרטגיה בזמן אמת (RTS) אשר מבוסס על העת העתיקה שיצא ב-1997. המשחק פותח על ידי ריק גודמן בחברת Ensemble Studios והופץ על ידי חברת מיקרוסופט. המשחק אפשר לשחקן לשמש כמנהיג שבט או תרבות היסטוריים. המשחק הפך לפופולרי במיוחד ופותחו לו המשכים וחבילת הרחבה בשם "Rise of Rome". משחקים נוספים השתמשו בנוסחה של Age of Empires, כגון Empire Earth ו־Rise of nations. למשחק שווקה גרסה עבור מחשבי כיס ב-2003.

המונח Age of Empires לפעמים גם מתייחס לסדרת Age of Empires באופן כללי, הכוללת את Age of Empires II: The Age of Kings ואת Age of Empires III. ב 15 ביוני 2017 הכריזה מיקרוסופט שבכוונתה ליצור גרסה מחודשת למשחק.

ב 21 באוגוסט 2017 הכריזה מיקרוסופט בכנס גיימסקום שכותר רביעי של הסדרה, הנקרא Age of Empires IV נמצא בפיתוח. בניגוד למשחקים האחרים בסדרה, את המשחק תפתח חברת relic entertainment.

במשחק יש מספר תרבויות אותן יכול לשחק השחקן. במשחק יש 4 עידנים (עידן האבן, העידן הנאוליתי, עידן הברונזה, עידן הברזל) טכנולוגיים כאשר כל התקדמות לעידן חדש מלווה בטכנולוגיות חדשות, מבנים חדשים ויחידות חדשות. על השחקן לנהל אימפריה ועליו להפעיל דיפלומטיה, כלכלה וצבא כדי לבנות אימפריה מצליחה.

אבו אל-עבאס

אבו אל-עבאס (לעיתים נכתב אבול-עבאס, אבול-עבאז או אבולעבאז) היה כינויו של פיל אסייתי שניתן במתנה לקיסר האימפריה הקרולינגית קרל הגדול על ידי הח'ליף העבאסי הארון א-רשיד. שם הפיל ואירועים בחייו מתועדים באנלים הפרנקיים המלכותיים (Annales regni Francorum) והוא מוזכר בחיבורו של איינהרד "חיי קרל הגדול" (Vita Karoli Magni). עם זאת, בכתבי בית עבאס אין שום אזכור למתנה או לאינטראקציה כלשהי עם קרל הגדול.

אבו אל-עבאס הובא מבגדאד, בירת הח'ליפות העבאסית, בידי יהודי צפון אפריקני בשם יצחק, שהיה בעל ידע בשפה הערבית, אשר נשלח לח'ליף יחד עם עוד שני שליחים בפקודת קרל הגדול. מתוך שלושת השליחים יצחק היה היחיד ששרד את הדרך, ונשלח בחזרה לקרל עם הפיל. לכשנתבשר קרל הגדול אודות הפיל על ידי שני שליחים ב-801, האחד שליחו של הארון א-רשיד בעצמו, והאחר על ידי אבראהים האמיר האע'לבי, ציווה על מישהו שיסע לליגוריה (המחוז סביב גנואה) כדי להזמין צי ספינות על מנת לשאת את הפיל ועוד סחורות אחרות.

בעלי חיים בשימוש צבאי

במהלך ההיסטוריה בעלי חיים שימשו את האדם לצורכי מלחמה ולוגיסטיקה צבאית. בני האדם ניצלו את תכונותיהם המיוחדות של החיות (כוח רב, חושים מחודדים) על מנת לבצע דברים שלאדם קשה לבצעם.

בעלי חיים שימשו את האדם בתור בהמות משא ורכיבה החל מהאלף ה-4 לפנה"ס בשומר. בהמות אלו משכו את מרכבותיהם של השומרים.

המלכה קנדקה ממרואה

המלכה קנדקה (או בפרסית: قیدافه; QAYDĀFA) הוא שמה של מלכה אפריקאית אגדית המוזכרת בסיפורי מסעותיו של אלכסנדר מוקדון. מקור השם נגזר מהשפה הרואיטית; "מלכה" או "מלכה-אם". המלכה קנדקה שלטה בממלכת כוש שבנילוס, עם בירתה מרואה. ממוקם בחבל ארץ אפריקאי עשיר ומצליח שהתפרסם ברחבי העולם כולו. האגדה מספרת כי ניצחה את אלכסנדר הגדול כשניסה לכבוש שטחים מדרום למצרים, אם כי העדויות מעידות כי אלכסנדר מעולם לא ניסה לפלוש לתחומי ממלכתה. אזכורים למלכה זו נמצאים בכתבים מוקדמים של בקאנטאקס הנובים.

לפי הסיפור כשניסה אלכסנדר לכבוש את צבאותיה ב-332 לפני הספירה, פגש בה האחרון לראשונה כשהיא רכובה על פיל מלחמה ומאחוריה צבאותיה האסטרטגים. אגדה אחרת מספרת כי קנדקה לא אפשרה לאלכסנדר להיכנס לממלכתה והזהירה אותו שלא יבוז לה או לממלכתה על היותם שחורים, משום ש"אנו לבנים ובהירים יותר בנפשנו מהלבן ביותר שלך."

הצבא הסלאוקי

הצבא של הממלכה הסלווקית היה המכשיר העיקרי שבאמצעותו הפעיל השלטון המרכזי את סמכותו. בשיאו היה זה אחד הצבאות הגדולים והחזקים ביותר במזרח התיכון. היו בו עשרות אלפי פרשים, עשרות אלפי רגלים ומאות פילים. צבא זה ידע עליות ומורדות בהתאם למצבה של הממלכה הסלאוקית.

מקורות כוח האדם הלכו והתדלדלו במהלך המאה ה-2 לפנה"ס. האוטונומיה ביהודה ולאחר מכן ניתוקה הסופי מהשלטון המרכזי, בגידת מושלים במזרח ומרידתם במלכות, הלחץ הפרתי ובעיקר הסכסוכים מבית, רצח המלכים על ידי אחיהם וקרובי משפחתם, מלחמות אזרחים עקובות מדם כל אלה החלישו את הממלכה הסלאוקית וגדעו את יכולתה הכלכלית. האויבים הרבים קמו עליה וקרעו לחתיכות את הממלכה. בסופו של דבר כבש פומפיוס את השאריות שנותרו מהממלכה בשנת 63 לפנה"ס והן הפכו לפרובינקיה רומית בשם סוריה.

חרב פילים

חרב פילים (באנגלית: Elephant sword; ידועה גם כחרב חט), היא חרב גדולה במיוחד אשר פותחה בהודו ונועדה להיות מוצמדת לחטים של הפילים. החרב הייתה מגיעה לרוב בזוגות - חרב לכל חט.

כוחות מיוחדים

כוחות מיוחדים (הידועים גם בשם כוחות קומנדו) הם חלק ממערך הכוחות הצבאי. חייליהם מיומנים ביותר והכשרתם ארוכה וקשה. פעולות קומנדו כוללות: איסוף מודיעין מעבר לקווי האויב, התנקשויות, פגיעה בתשתיות (מסילות ברזל, מפעלים, קווי תקשורת, נמלים, נמלי תעופה, מחסנים וכו'), מארבים וכו'. במלחמה לפעמים מסופחות יחידות קומנדו לכוחות הרגליים ופועלות איתם כגוף אחד.

לרוב, הכוחות המיוחדים מצוידים בכלי נשק וציוד ברמה גבוהה, לעיתים קרובות ציוד שונה משל יחידה סטנדרטית בצבא.

פיל אפריקני

פיל אפריקני (שם מדעי: Loxodonta) הוא סוג במשפחת הפיליים לצד הסוג פיל.

פיל לבן (מוטציה)

פיל לבן (באנגלית: White elephant; ידוע גם כפיל לבקן), הוא מופע גנטי נדיר בקרב הפיליים המצוי בעיקר אצל הפיל האסייתי ובמידה פחותה יותר גם אצל הפיל האפריקני. הפיל הלבן מאופיין בצבע בהיר מאוד יחסית לפרטים רגילים כתוצאה ממפגש של גנים רצסיביים הגורם ללבקנות. הפיל הלבן אינו נחשב למין נפרד ואינו בסכנת הכחדה, למרות נדירותו. למרות שהפילים הלבנים תוארו לעיתים קרובות צחים כשלג, בפועל עורם אינו בהיר עד כדי כך וצבעם בדרך כלל חום אדמוני דהוי הנראה כוורדרד בעת שהפיל רטוב. הפילים הלבנים נחשבים בקרב עמים שונים במדינות הודו-סין לפילים קדושים שהמלאכה בהם אסורה ורבים מהם מצויים בחצרות מלכים. בהשראת העלות הגבוהה של החזקת הפיל הלבן נטבע גם הביטוי פיל לבן המתאר דבר שעלות החזקתו גבוהה ולא רווחית.

פיל סורי

פיל סורי (שם מדעי: Elephas maximus asurus; ידוע גם כפיל אסייתי מערבי), הוא תת-מין של פיל אסייתי אשר חי בעבר במערב אסיה והמזרח התיכון והוכחד בימי קדם. שרידי שלדים של פילים אלו תועדו בעיקר במדינות במזרח התיכון כמו טורקיה, עיראק וסוריה, והם מתוארכים עד כ-100 שנה לפני הספירה. הפיל תואר מדעית לראשונה רק בשנת 1950 על ידי הפלאונטולוג פאולס אדוארד פיריס דראניאגאלה .

פיליים

פִּילִיִּים (שם מדעי: Elephantidae) היא משפחה של יונקים שהם היצורים החיים הגדולים ביותר על פני היבשה כיום. מספר סוגים היו במשפחה זו:

הסוג פיל אפריקני - Loxodonta, ממנו שרדו שני מינים: פיל סוואנה אפריקני ופיל יער אפריקני

הסוג פיל - Elephas, שממנו שרד המין הבודד פיל אסייתי

סוגים נוספים, כמו הממותה והפלאולוקסודון, שמהם לא שרד אף מיןהמשותף למינים ששרדו הוא זוג החטים הבולטים משני צידי הפה (למעט נקבת הפיל האסייתי). החטים המשמשים להפקת שנהב הם גורם מרכזי בציד פילים על ידי האדם. פגיעה במרחבי המחיה וציד צמצמו את אוכלוסיית הפילים הקיימת היום באפריקה מכמה מיליונים למאות אלפים בודדים. הפילים כיום הם מין מוגן, ובארצות שונות קיימות מגבלות על ציד, על ניצול ביתי ועל סחר במוצרים שמוצאם מן הפיל, בעיקר הסחר בשנהב.

קרב בית זכריה

קרב בית זכריה הוא הקרב החמישי בסדרת הקרבות של מרד החשמונאים, שהתחולל ככל הנראה בשנת 162 לפנה"ס בקרבת היישוב בית זכריה בין כוחות המורדים בראשות יהודה המכבי, לבין צבא סלאוקי בפיקוד ליסיאס. עילת הקרב היה המצור של יהודה על מצודת החקרא. הקרב שהסתיים בתבוסת המורדים, היה הקרב הראשון אליו הגיעו הסלאוקים עם צבא גדול, שכלל את מיטב היחידות המלכותיות, בהן גם פילים.

הקרב זכור גם במעשה הגבורה של אלעזר החורני שהקריב עצמו תחת הפיל שדקר למוות. במלחמת השחרור נערך באזור זה קרב ג' בשבט (ב-14.1.48).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.