פילוסופיה של הנפש

פילוסופיה של הנפש (נקרא גם פילוסופיה של ה-mind או פילוסופיה של הרוח) הוא תחום בפילוסופיה אשר עוסק במהות הנפש, אירועים נפשיים, פונקציות נפשיות, תכונות נפשיות, תודעה ויחסם לגוף בכלל ולמוח בפרט.

בעיית הגוף-נפש נתפסת לעיתים כנושא העיקרי בתחום, אולם ישנם נושאים נוספים אשר אינם קשורים ליחס עם הגוף. דואליזם ומוניזם הן שתי האסכולות העיקריות בבעיית הגוף-נפש.

הדואליזם החל עם אפלטון[1], אריסטו, סמקיה והפילוסופיה ההודית, אולם נוסח בצורה מדויקת על ידי רנה דקארט במאה ה-17[2]. הדואליזם טוען שהנפש בלתי תלויה בחומר קיים (דואליזם חומרי) ועל פי גרסה אחרת כי הנפש היא קבוצת תכונות בלתי תלויה אשר נובעת מהמוח אך לא ניתנת לרדוקציה (דואליזם של תכונות).

מוניזם הוא העמדה שהנפש והגוף אינם ישויות נפרדות אונטולוגית. עמדה זו פותחה בפילוסופיה המערבית על ידי פרמנידס במאה ה-5 לפני הספירה ומאוחר יותר על ידי הרציונליסט ברוך שפינוזה[3].

  • על פי האידיאליזם הנפש היא כל מה שקיים והעולם החיצוני הוא נפשי או אשליה שנוצרת על ידי הנפש.
  • על פי המוניזם הנטורליסטי, ישנם חומרים אחרים, מוחיים, שהם, יחד עם הנפש, תכונות של חומר בלתי ידוע.
  • הפיזיקליזם טוען שרק ישויות בתאוריה פיזיקלית הן קיימות וכי הנפש תוסבר בסופו של דבר במונחים של ישויות אלה (המוניזם הרווח במאה ה-20 וה-21 הוא גרסאות של פיזיקליזם: ביהביוריזם, תורת זהות טיפוס, מוניזם אנומלי ופונקציונליזם).

רוב הפילוסופים המודרניים של הנפש מעדיפים עמדה פיזיקלית רדוקציונית או לא-רדוקציונית, בהתאם להשקפתם על הדרך בה הנפש נקשרת לגוף (פיזיקליזם רדוקציוני טוען שכל המצבים הנפשיים והתכונות יוסברו, בסופו של דבר, על ידי המדע כתהליכים ומצבים פיזיולוגים, לעומתו פיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי טוען שלמרות שהמוח הוא כל מה שיש לנפש, התוצרים ואוצר המילים בתיאורים נפשיים וההסברים שלהם הם חיוניים, ולא יכולים לעבור רדוקציה לשפה ולהסברים של רמה פיזיקלית נמוכה יותר). גישות אלו מושפעות מסוציוביולוגיה, מדעי המחשב, פסיכולוגיה אבולוציונית ומדעי המוח. פילוסופים אחרים, מעדיפים עמדה לא-פיזיקלית שמבקרת את הרעיון שהמוח הוא מבנה פיזיקלי טהור. ההתקדמות במדעי המוח עוזרת להבהיר חלק מנושאים אלו, למרות זאת, הם רחוקים מלהיפתר. פילוסופים מודרניים של הנפש ממשיכים לשאול כיצד איכויות החומר והאינטנציונליות של מצבים נפשיים ותכונות יכולות להיות מוסברות במונחים נטורליסטים.

Frans Hals - Portret van René Descartes
פורטרט של הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט, הוגה מרכזי של הפילוסופיה של הנפש.
DualismCausationViews
סכמה לתיאור הגישות המרכזיות

mind בעברית

ספרי הפילוסופיה בעברית נפתחים, רובם ככולם, בהתנצלות המתרגם על חוסר היכולת לתרגם לעברית את המילה mind. לא קיימת מקבילה למונח בשפה העברית ועל כן משתמשים חליפות במונחים נפש, רוח, נשמה, תודעה, שכל, דעת, תבונה ואף מיינד. לעיתים, באותו טקסט אפשר למצוא מונחים שונים לפי ההקשר ולפעמים נבחר מונח אחד, תוך התנצלות על חוסר הדיוק. אף אחד מהמונחים לא תופס את מלוא המשמעויות של mind. עד כה האקדמיה ללשון העברית לא הכריעה בסוגיה ולא קבעה מונח תקני. בערך זה ייעשה שימוש במילה 'נפש' בלבד על מנת לשמור על אחידות, זאת למרות שאין הכוונה למונח הפסיכולוגי.

בעיית גוף-נפש

בעיית הגוף-נפש עוסקת בהסבר ליחס הקיים בין נפש, תהליכים נפשיים ומצבים או תהליכים פיזיולוגיים. השאלה היא מהי מהות הנפש ומצבים/תהליכים נפשיים ואיך, אם בכלל, הנפש משפיעה, או יכולה להשפיע, על הגוף. חוויות תפיסתיות תלויות בגירויים אשר מגיעים דרך החושים מהעולם החיצון. גירויים אלו גורמים לשינויים במצבים הנפשיים וגורמים לתחושות. לדוגמה, אדם רוצה משולש פיצה וזה גורם לו להזיז את הגוף בכיוון מסוים כדי להשיג את מה שהוא רוצה. השאלה היא כיצד אפשר שחוויות מודעות יגיעו מתוך גוש חומר אפור בעלת תכונות אלקטרו-כימיות בלבד? בעיה קרובה היא כיצד האמנות ורציות גורמות לנוירונים של אינדיבידואל לירות ולשריריו לפעול.

דואליזם

דואליזם הוא קבוצת השקפות על היחס בין נפש לחומר או גוף. הטענה היא שחוויות נפשיות הן לא-פיזיקליות. אחד מהניסוחים הקדומים הידועים לכך הם של סמקיה והמורים היוגים בפילוסופיה ההודית (650 לפנה"ס). סמקיה חילק את העולם לפורושה (נפש/רוח) ופרקריטי (חומר) והיוגה סוטרה של פטנג'אלי הציגה גישה אנליטית למהות הנפש. בפילוסופיה המערבית, אפלטון ואריסטו היו הראשונים לעסוק בכך. כל אחד מהם טען, מנימוקיו הוא, ש"חכמה" (כושר של הנפש או הנשמה) לא יכולה להיות מזוהה או מוסברת במונחים של גוף פיזי. הניסוח המודרני לדואליזם הוא של רנה דקארט (1641) שטען שנפש היא חומר לא-פיזיקלי אשר מהווה "דבר חושב" (res-cogitans). דקארט הוא הראשון שזיהה את הנפש עם תודעה והבחין אותה מהמוח (מקום החכמה), זהו האופן בו אנו רואים עד היום את בעיית הגוף-נפש.

טיעונים בעד

הטיעונים הנפוצים בעד דואליזם מתבססים על אינטואיציה של השכל הישר לפיה חוויות מודעות נפרדות מחומר דומם. אדם מן היישוב מזהה את הנפש עם העצמי, אישיות או נשמה; ודוחה את הרעיון שהנפש היא מוח; או להפך, הוא מוצא את הרעיון של ערך אונטולוגי יחיד כמכניסטי מדי או לא מובן. פילוסופים מודרניים של הנפש סבורים שאינטואיציות הן מבלבלות ולכן עלינו להשתמש בכישורים ביקורתיים יחד עם עדויות אמפיריות מדעיות כדי לבחון את הנחותינו ולקבוע האם יש להן בסיס אמיתי.

טיעון נוסף הוא שלנפשי ולפיזיקלי יש תכונות שונות אשר בלתי מתיישבות זו עם זו. לאירועים נפשיים יש איכות סובייקטיבית שאין לאירועים פיזיקליים. אפשר למשל לשאול מישהו כיצד מרגישה אצבע חרוכה, כמו כיצד נראים שמיים כחולים וכיצד נשמעת מוזיקה נחמדה, אולם יהיה זה חסר משמעות, או לפחות מוזר, לשאול מה מרגיש גלוטומט בהיפוקמפוס?

פילוסופים של הנפש מכנים את ההיבט הנפשי של אירועים קווליה (qualia) או "תחושה גולמית". קווליה לוקחת חלק באירועים נפשיים אשר נראים קשים לרדוקציה לפיזיקלי, להרגיש כאב, לראות צל מוכר או לראות כחול.

אם התודעה (הנפש) יכולה להתקיים באופן בלתי תלוי במציאות הפיזיקלית (המוח), צריך להסביר כיצד זיכרונות פיזיקליים נוצרים ביחס לתודעה. דואליזם צריך להסביר כיצד התודעה משפיעה על המציאות הפיזיקלית. אפשרות אחת היא שמדובר בנס. כך למשל טוענים Arnold Geulincx and Nicolas Malebranche כי היחס גוף-נפש דורש מעורבות ישירה של האל.

Zombie dead live
זומבי אמיתי?

טיעון הזומבי מבוסס על ניסוי מחשבה של טוד מודי אשר דייוויד צ'אלמרס פיתח בספרו The Conscious Mind. הרעיון הוא שלדמיין גוף של מישהו מאפשר להגות בקיומו ללא מצבי תודעה. צ'אלמרס טוען שסביר שיצור כזה קיים מכיוון שכל הנדרש הוא שהמדעים הפיזיקליים יצדקו בתיאורם את הזומבים. מדעים אלה לא משתמשים בתודעה או בחוויות נפשיות ולכן המעבר מסבירות לאפשרות יהיה קטן. דנט טוען בתגובה כי המובן של זומבי פילוסופי הוא לא קוהרנטי או שהוא מושג לא סביר. זאת מכיוון שעל פי הפיזיקליזם ישנן שתי אפשרויות בלבד, או שאפשר להאמין שכולם הם זומבים או שאף אחד לא יכול להיות זומבי. ההרהור בקיום או בחוסר קיום של זומבי היא תוצר העולם הפיזיקלי ולכן אין הבדל במי מהרהר בה. או במילותיו של דנט: "זומבים חושבים שהם מודעים, שיש להם קווליה, שהם סובלים מכאב - אולם הם פשוט טועים (על פי מסורת מצערת זו) בדרך שלא הם או אנחנו נוכל אי פעם לגלות!"[4].

דקארט

דואליזם אינטראקציוניסטי (interactionism) אומץ על ידי דקארט בספרו "הגיונות", ונתמך במאה ה-20 על ידי קרל פופר וג'ון אקלס. על פי השקפה זו מצבים נפשיים, כמו האמנות ורציות, נמצאים באינטראקציה עם מצבים פיזיקליים. לדוגמה, ענבל תופסת באופן בהיר וברור את הנפש שלה כחושבת על דבר מה שאינו מדיד. יש לה גם תפיסה בהירה של הגוף שלה כמשהו מדיד אשר אינו מסוגל לחשוב. מכאן כי הנפש והגוף אינם זהים מכיוון שיש להם תכונות שונות רדיקלית. יחד עם זאת, המצבים הנפשיים של ענבל משפיעים על גופה ולהפך; כך, כאשר ילדה נוגעת בכיריים חמים (אירוע פיזיקלי) היא חשה כאב (אירוע נפשי) הגורם לה לזעוק (אירוע פיזיקלי); זה גורם לתחושה של פחד ולרצון להגן ולטפל (אירוע נפשי).

טיעונו של דקארט תלוי בהנחה שמה שענבל תופסת בנפשה באופן בהיר וברור הוא נכון. פילוסופים עכשוויים חולקים על כך. יוסף אגסי סבור, למשל, שמספר גילויים מדעיים מקעקעים את הרעיון של נגישות לנפש; פרויד הראה שאדם בעל הכשרה פסיכולוגית יכול להבין את המוטיבציות הלא-מודעות של אדם אחר טוב יותר מעצמו. פייר דוהם הראה שפילוסוף של המדע יכול להבין את מתודת הגילוי של מישהו טוב יותר מעצמו; וברוניסלב מלינובסקי הראה דבר דומה לגבי אנתרופולוגיה. מלינובסקי טען שהעובדה שניסויים מודרניים בפסיכולוגיה גורמים לאנשים לראות דברים שלא שם מקעקעת את טיעונו של דקארט מכיוון שמדען יכול לתאר תפיסות של אדם טוב יותר מעצמו. החולשה של טיעונים אלה היא שהם מטילים ספק באינטרוספקציה. אנו יודעים שאנשים טועים לגבי העולם, כולל מצבים פנימיים של אחרים, אולם אין זה כך תמיד. לכן יהיה זה אבסורד להניח שאנשים טועים תמיד ביחס למצביהם הנפשיים ולשיפוטיהם על הנפש עצמה.

בבודהיזם

בבודהיזם הדואליזם הוא לא בין הגוף והנפש, אלא בין הנשמה (פרושה), שהיא נצחית, חלק מהאלוהות שקיים באדם, לבין החומר (פרקריטי), שהוא כל מה שלא נשמה או אלוהים. לפי תפיסה זו, נפש, הבנה, אגו, גוף, חושים תודעה וכדומה, הנם כולם חומר. זאת אומרת שהיחס בין הנפש לגוף הוא מוניסטי. הדואליזם מתקיים בין כל מרכיבי החומר לנשמה, שהיא קבועה ואינה יכולה להשתנות. קיימת היררכיה בחומרים שמרכיבים את האדם. מלמטה למעלה: הגוף והחושים, הנשימה והאיברים הפנימיים, הנפש, התבונה, האגו ובפסגת החומר - התודעה. מכיוון שחומרים אלו משתנים ומשפיעים אחד על השני, האינדיבידואל שואף לשפר את איכותם, כדי להגיע לשלווה. תפקיד הנפש הוא לרסן את החושים, לעדן את הגוף ולשרת את התבונה. הנפש ניתנת להזנה בלימוד, השכלה, שינון מנטרות, תפילות ותרגילי ריכוז.

מוניזם

מוניזם, בניגוד לדואליזם, לא מקבל כל חלוקה בסיסית. חוסר נפרדות המציאות הוא רעיון מרכזי בפילוסופיה המזרחית כבר אלפיים שנה, בפילוסופיה ההודית והסינית, מוניזם הוא חלק מהבנת מושג החוויה. כיום, מרבית הצורות המקובלות של מוניזם בפילוסופיה המערבית הן פיזיקליסטיות. על פי הפיזיקליזם המוניסטי החומר הקיים היחידי הוא פיזיקלי ועליו להיחקר על ידי המדע. צורה נוספת של מוניזם, אידיאליזם גורסת שהחומר הקיים היחידי הוא נפשי. ברקלי האמין בצורה טהורה של אידיאליזם. על פי גרסה מתוחכמת יותר, פנפסיכיזם, חוויות ותכונות נפשיות עומדות בבסיס חוויות ותכונות פיזיקליות. גרסה זו על ידי אלפרד ווייטהד ודייוויד ריי גריפין.

על פי הפנומנליזם ייצוגים (או מידע חושים) של אובייקטים חיצוניים הוא כל מה שקיים. ברטרנד ראסל והפוזיטיביזם הלוגי תמכו בגישה זו בתחילת המאה ה-20. אפשרות נוספת, היא לקבל את קיומו של חומר בסיסי אשר אינו פיזיקלי או נפשי, כך שהנפשי והפיזיקלי יהיו תכונות חומר נייטרלי. ברוך שפינוזה תמך בעמדה זו וארנסט מאך תרם להפצתה. מוניזם נייטרלי מזכיר דואליזם של תכונה.

מוניזם פיזיקלי

ביהביוריזם

ביהביוריזם שלט בפילוסופיה של הנפש במשך רוב המאה ה-20 ובעיקר במחצית הראשונה. הביהביוריזם פותח בפסיכולוגיה כתגובה לבעייתיות של האינטרוספקציה (התבוננות עצמית). לטענתם, האינטרוספקציה לא יכולה לבחון באופן זהיר ומדויק את החיים הפנימיים של הנפש ולא יכולה לשמש להכללות תחזיתיות. בלי הכללה והאפשרות לבחינה של אדם אחר, הפסיכולוגיה לא יכולה להיות מדעית. הפתרון הוא לוותר על הרעיון של חיים נפשיים פנימיים (ומכאן גם על נפש עצמאית אונטולוגית) ולהתמקד במקום זאת בתיאור של התנהגות נצפית.

במקביל להתפתחויות בפסיכולוגיה, התפתח ביהביוריזם פילוסופי (לעיתים מכונה ביהביוריזם לוגי). על פי הביהביוריזם הפילוסופי הצהרות אשר אינן מאומתות על חיי הנפש הפנימיים הם חסרי משמעות. עבורם, מצבים נפשיים אינם מצבים פנימיים שניתנים לאינטרוספקציה אלא תיאור התנהגות או נטייה להתנהג בדרך מסוימות, שנעשית על ידי גורם חיצוני במטרה להסביר ולחזות התנהגות של אחרים.

הביהביוריזם הפילוסופי נזנח בשלהי המאה ה-20 עם עליית הקוגניטיביזם. הקוגניטיביזם דוחה את הביהביוריזם בשל מספר בעיות בו. למשל, הביהביוריזם מתיימר להיות אנטי-אינטואיטיבי כאשר מישהו מדבר על התנהגות באירוע בו אדם חווה כאב ראש.

Anomalous Monism
בתורת זהות קלאסית תקרית של תבנית נפשית יחידה תואמת לתקרית פיזיקלית של תבנית פיזיקלית יחידה. לעומת זאת, במוניזם אנומלי, ההתאמה בין תקרית לא תלויה בהתאמה בין תבניות. התוצאה היא זהות תקריות.

תורת זהות

פיזיקליזם תבנית (type physicalism) או תורת זהות-תבנית (type-identity theory) פותח על ידי ג'ון סמרט ואולין פליס בעקבות כישלון הביהביוריזם. לטענתם, אם מצבים נפשיים הם משהו חומרי אך לא התנהגותי, אזי מצבים נפשיים הם זהים כנראה למצבים פנימיים של המוח: מצב נפשי M איננו משהו שונה ממצב מוחי B. המצב הנפשי "משתוקק לכוס קפה" לא יהיה שונה מ"יורה נוירונים מסוימים באזורים מסוימים במוח".

תזת המימושים המרובים (multiple realizability) של הילרי פטנאם מהווה אתגר לטענה זו. אנו יודעים שלא רק בני אדם חווים כאב אלא מינים רבים של בעלי חיים. יחד עם זאת, אין זה נראה סביר שאורגניזמים שונים עם אותה חווית כאב הם בעלי מצב מוחי זהה. אם כך, כאב איננו יכול להיות זהה למצב מוחי מסוים. מכאן גם כי תורת זהות לא תוכל להתבסס אמפירית.

מצד שני, אין זה אומר שכל תורות הזהות צריכות להדחות. לפי תורת זהות-תקרית (token-identity theory), העובדה שמצבים מוחיים מסוימים חייבים להקשר עם מצב נפשי יחיד אין משמעה שחייבת להיות התאמה מוחלטת בין תבניות של מצבים נפשיים ותבניות של מצבים מוחיים (ראו תרשים).

פונקציונליזם

הפונקציונליזם נוסח על ידי הילרי פטנאם וג'רי פודור בעקבות כישלון תורת הזהות. פטנאם ופודור תפסו מצבים נפשיים במונחים של תאוריה חישובית אמפירית. באותה תקופה, דייוויד ארמסטרונג ודייוויד לואיס ניסחו פונקציונליזם התופס מושגים נפשיים של "פסיכולוגיה עממית" במונחים של תפקידים פונקציונלים. כמו כן, תורת המשמעות של ויטגנשטיין הובילה לגרסה של פונקציונליזם כתורת משמעות, ופותחה מאוחר יותר על ידי וילפריד סלרס וגילברט הרמן.

בתורות אלו מופיעה הטענה כי מצבים נפשיים מאופיינים על ידי יחסים עם מצבים נפשיים אחרים, קלטים חושיים ופלטים התנהגותיים. הפונקציונליזם מפשט את הפרטים של יישום פיזיקלי של מצב נפשי באמצעות אפיונו במונחי תכונה פונקציונלית לא נפשית. לדוגמה, כליה מאופיינת על פי הרפואה על ידי התפקיד של סינון הדם ושמירת האיזון הכימי. על פי נקודת מבט זו, אין זה משנה אם היא תהיה עשויה מרקמה חיה, צינורות פלסטיק או שבבי סיליקון. מה שמשנה הוא תפקידה ויחסה למרכיבים אחרים.

פיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי

פיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי מחזיק בשתי עמדות: 1. פיזיקליזם הוא נכון ומצבים נפשיים חייבים להיות מצבים פיזיקליים. 2. כל ההיגדים הרדוקציוניסטים הם לא מספקים: מצבים נפשיים לא יכולים לעבור רדוקציה להתנהגות, מצבים מוחיים או מצבים פונקציונליים. בשל כך, עולה השאלה האם יכול להתקיים פיזיקליזם לא רדוקציוניסטי. המוניזם האנומלי של דונלד דייווידסון הוא ניסיון לנסח פיזיקליזם מסוג זה.

דייווידסון משתמש בטיעון הנסמכות (supervenience): מצבים נפשיים נסמכים על מצבים פיזיקליים, אך לא יכולים לעבור רדוקציה אליהם. נסמכות לכן מתארת תלות פונקציונלית: לא יכול להיות שינוי בנפשי בלי שינויים ברדוקציביליות פיזיקלית לא פורמלית בין נפשי וכן פיזיקלי בלי רדוקציה אונטולוגית.

תאוריות פיזיקליות לא-רדוקציוניסטיות מנסות להחזיק בהבחנה אונטולוגית בין נפש וגוף ומנסות גם להגיע להסבר משביע רצון. הביקורת רואה מוטיבציה זו לעיתים כפרדוקס ומצביעה על דומות לאפיפנומנליזם. זאת מכיוון שהמוח נראה כגורם היסודי ולא הנפש.

אפיפנומנליזם רואה מצבים מנטלים כתוצר של מצבים מוחיים פיזיקליים אשר אין להם השפעה על מצבים פיזיקליים. אינטראקציה היא דרך אחת אבל היא משאירה אותנו עם מצבים נפשיים לא רדוקטיבים אשר הם אונטולוגיים ולא רדוקטיבים למצבים פיזיקליים. לדוגמה, כאב יכול להראות על ידי אפיפנומנליסט כנגרם על ידי מצב מוחי אבל כלא בעל השפעה על מצבים מוחיים אחרים, למרות שיכולה להיות לו השפעה על מצבים מנטלים אחרים (כמו גרימת מצוקה).

הפצעתנות חלשה

הפצעתנות חלשה (Weak emergentism) היא צורה של פיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי. תכונות אמרג'ניטיות הן תכונות שיש למערכות מורכבות מסוימות ואין אותן למרכיבים פשוטים יותר של אותן מערכות. אלו תכונות חדשות. על פי הדואליזם האמרג'נטי מצביים נפשיים לא נקבעים לוגית או אונטולוגית על ידי תכונות אחרות של המערכות הפיזיקליות. החוקיות הקודמת לא מספיקה מכיוון שנוצרה חוקיות חדשה.

Cellarius ptolemaic system
מטריאליזם אלימינטביסטי טוען שהאמונה המודרנית בקיום חוויות מנטליות דומה לאמונה העתיקה בתאוריות מוחלטות כמו המודל הגאוצנטרי של היקום.

מטריאליזם אלימינטיביסטי

לפי המטריאליזם האלימינטיביסטי (Eliminative materialism), כל המצבים הנפשיים המוכרים לנו מהפסיכולוגיה העממית, כמו מחשבות, רגשות והתנסויות חושיות, אינם אלא מושגים ריקים מתוכן. עמדה זו היא רדיקלית יותר, שכן היא שוללת הן פיזיקליזם רדוקציוניסטי והן פיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי. לפיה עמדה זו, לא ניתן לעשות רדוקציה למצבים נפשיים המוכרים לנו מהפסיכולוגיה העממית משום שאין אף ישות שמספקת אותם באופן שלם. כלומר, המצבים הנפשיים על פי הפסיכולוגיה העממית אינם קיימים מבחינה אונטולוגית.

לדעת האלימינטיביסטים, תאוריית הפסיכולוגיה העממית, שדרכה אנו ממשיגים את התהליכים הקוגניטיביים שחלים בנו, מפרשת את הקוגניציה באופן שגוי וחסר, ולפיכך יש לזנוח תאוריה זו. חלק מהאלימינטיביסטים, בהם פטרישה ופול צ׳רצ׳לנד, טוענים כי בעוד שהפסיכולוגיה העממית מתייחסת למערכת הקוגניטיבית כמערכת לשונית, המבנה הרשתי המורכב של המוח אינו קולט או מעבד מידע בצורה של ייצוגים לשוניים.

פילוסופיה של השפה

פילוסופים של השפה גורסים כי בעיית הגוף-נפש נוצרת כתוצאה מבלבול מושגי. על כן, הם דוחים את הבעיה כאשליה. לטענתם זוהי שגיאה לשאול כיצד מצבים מנטלים ומצבים ביולוגים מתיישבים יחד, במקום זאת עלינו לקבל שהחוויה האנושית יכולה להיות מתוארת במספר דרכים, הן באמצעות אוצר מילים מנטלי והן באמצעות באוצר מילים ביולוגי. אשליה מופיעה כאשר אנו מנסים לתאר אחד באמצעות אוצר המילים של השני או על ידי שימוש באוצר המילים המנטלי בהקשר מוטעה. המוח מהווה הקשר מוטעה לשימוש באוצר המילים המנטלי. החיפוש אחר מצבים מנטלים של המוח מהווה טעות קטגורית. עמדה זו מבוטאת על ידי פרשנים של ויטגנשטיין כמו פיטר האקר והילרי פטנאם.

אקסטרנליזם ואינטרנליזם

היכן ממוקם המיינד? אם המיינד הוא תופעה פיזיקאלית מסוג כלשהו, עליו להיות ממוקם היכן שהוא. ישנן שתי אפשרויות: או שהמיינד הוא פנימי לגוף (אינטרנליזם) או שהוא חיצוני לו (אקסטרנליזם). כלומר, אפשרות אחת היא שהמיינד תלוי באירועים ותכונות בתוך הגוף ואפשרות שנייה היא שהוא תלוי גם בגורמים חיצוניים שלו. תומכי האינטרנליזם מחויבים להשקפה שפעילות נוירונית מספיקה ליצירת המיינד; ואילו תומכי האקסטרנליזם סבורים שהעולם החיצוני יוצר אותו.

ישנן מספר גרסאות לאקסטרנליזם: אקסטרנליזם סמנטי, אקסטרנליזם קוגניטיבי ואקסטרנליזם תופעתי. ניתן לאפיין כל אחד מהם גם לפי היחס לתוכן או לאמצעים של המיינד. אקסטרנליזם סמנטי גורס שתכנים סמנטים של המיינד מוגדרים, במלואם או בחלקם, על ידי מצבי עניינים חיצוניים לגוף של הנושא. דוגמה לכך היא ניסוי התאומים של פטנאם. אקסטרנליזם קוגניטיבי מייצג עמדות אשר מציעות סביבה, כלים כלשהם, התפתחות כלשהי או גוף בתפקיד יצירת הקוגניציה. דוגמאות לכן הן: קוגניציה מובנית (embodied cognition), מיינד מורחב (extended mind) ו-enactivism. אקסטנליזם תופעתי מציע שמאפייני תופעות של המינד הם חיצוניים לגוף.

נטורליזם

קווליה

קווליהלטינית: qualia, צורת הרבים של quale) מתייחסת לחוויית התודעה הסובייקטיבית כרגש גולמי. פירוש המילה בלטינית הוא "איזה סוג". הפילוסוף דניאל דנט מגדיר קווליה כ"מונח בלתי מוכר אשר מוכר לכולנו: הדרך בה דברים נראים לנו"[5]. הגדרה אחרת היא "המאפיין של 'כמו מה זה' למצבים נפשיים. הדרך בה מורגשים מצבים נפשיים כמו כאב, לראות אדום, להריח ורד וכדומה."[6] זהו מרכיב מרכזי בהסברים מטריליסטים של בעיית גוף-נפש. מחלוקות רבות ניצבות סביב קיומם או שלילתם של מאפייני קווליה.

אינטנציונליות

מכוונות. התייחסות לעובדה כי מצב נפשי תמיד נסב על דבר מה. המחשבה על פרח אדום היא מוכוונת לגבי הפרח האדום. יש שיטענו כי המצב הנפשי הוא שקוף ורק המכוונות תופסת. קרי, המחשבה על הפרח האדום היא מוכוונת על פרח אדום ואינה קיימת כשלעצמה. המצב המנטלי של מחשבה על פרח אדום הוא שקוף ואינו קיים כשלעצמו.

מחקר מדעי

בני אדם הם יצורים גשמיים ועל כן הם נושא לניתוח ותיאור של מדעי הטבע. מאחר שתהליכים מנטלים קשורים, בדרך זו או אחרת, לתהליכים גופניים, לתיאורים שמספקים מדעי הטבע יש תפקיד חשוב בפילוסופיה של הנפש. תחומים מדעיים רבים חוקרים תהליכים הקשורים למנטלי: ביולוגיה, מדעי המחשב, מדעי הקוגניציה, קיברנטיקה, בלשנות, רפואה, פרמקולוגיה ופסיכולוגיה.

נוירוביולוגיה

הבסיס התאורטי של ביולוגיה הוא בעיקרו מטריאליסטי. נושאי המחקר הם בראש ובראשונה תהליכים פיזיקליים אשר אמורים להיות בסיס לפעילות מנטלי ולהתנהגות. ההצלחה הגוברת של הביולוגיה בהסבר תופעות מנטליות מאששת את הנחת היסוד שלה על פיה לא יכול להיות שינוי במצבים מנטלים ללא שינוי בתהליכים מוחיים.

נוירוביולוגיה כוללת ענפים רבים אשר עוסקים ביחס בין המנטלי ובין מצבים ותהליכים פיזיקליים. הנוירופיזיולוגיה חוקרת את היחס בין תהליכי תפיסה וגירויים. מדעי המוח הקוגניטיביים חוקרים את הקשרים בין תהליכים מנטלים ותהליכים מוחיים. נוירופסיכולוגיה מתארת את התלות של כישורים מנטלים באזורים אנטומים מסוימים במוח. ביולוגיה התפתחותית חוקרת את היווצרות והתפתחות מערכת העצבים האנושית ומתארת גם את האונטוגנזיה (תהליך התפתחות העובר) והפילוגנטיקה של התפתחות תופעות מנטליות החל מהשלבים הפרימיטיביים ביותר. ביולוגיה אבולוציונית מטילה מגבלות על תאוריה של הנפש כמנגנון מבוסס גנים של ברירה טבעית. הביולוגיה האבולוציונית לא מתירה קפיצות בתהליך ההתפתחות של מערכות נוירונים אלא רק התקדמות בצעדים קטנים לאורך תקופות ארוכות. החל משנות השמונים של המאה ה-20, טכנולוגיות של הדמיה מוחית, כמו FMRI, הגדילו בצורה ניכרת את הידע אודות עבודת המוח. השאיפה היא לתאר בצורה מקיפה תהליכים מוחיים ביחס לתהליכים מנטליים.

מדעי המחשב

ArtificialFictionBrain
האם היחס בין תוכנה למחשב דומה ליחס בין נפש למוח?

מדעי המחשב עוסקים בלימוד הבסיס התאורטי למידע ולחישוביות, והחלתם של אלה על מערכות מחשב. מתכנתת יכולה לפתח תוכנה שתאפשר למחשב לבצע משימה שאורגניזמים צריכים עבורה נפש. דוגמה לכך היא ביצוע פעולת כפל. מחשב לא נזקק לנפש כדי לכפול מספרים אולם האם זו תדרש לצורך ביצוע משימות אחרות? השאלה אם למחשבים תוכל להיות נפש נתונה במחלקת בשל המחקר המתקדם באינטליגנציה מלאכותית.

ג'ון סרל מבחין בין שני סוגים של אינטליגנציה מלאכותית: חלשה וחזקה. מטרת אינטליגנציה מלאכותית חלשה היא לדמות תהליכים מנטלים ללא תודעה או מודעות. לעומת זאת, מטרת אינטליגנציה מלאכותית חזקה היא יצירת מחשב בעל תודעה דומה לזו של אדם. אלן טיורינג סבר שנוכל לומר שמחשב "חושב" כאשר לא נוכל להבחין בינו לבין אדם בתנאי מבחן טיורינג. מודל זה הושפע מהמודל הביהוויוריסטי על פיו הנפש היא מה שהיא עושה. סירל ביקר מודל זה בניסוי המחשבה של החדר הסיני. במילים אחרות, השאלה היא "האם אפשרית קווליה של מחשבים או רובוטים?" חלק סבורים שהתקדמות באינטליגנציה מלאכותית תתרום גם להבנת בעיית גוף-נפש. טיורינג עצמו, סבר שאין להשוואות מסוג זה כל בסיס. מדען המחשב אדסחר דייקסטרה אמר בנושא כי:

"לשאול אם מחשבים יכולים לחשוב זה כמו לשאול אם צוללות יודעות לשחות".

פסיכולוגיה

הפסיכולוגיה חוקרת תהליכים מנטלים בצורה ישירה. לשם כך היא משתמשת בשיטות אמפיריות כדי לחקור מצבים מנטלים כמו הנאה, פחד או קיבעון. הפסיכולוגיה חוקרת את החוקים שמחברים בין מצבים מנטלים אלו עם אלו או עם קלטים ופלטים של האורגניזם האנושי.

דוגמה לכך היא פסיכולוגיה של התפיסה. מדענים בתחום זה גילו את עקרונות התפיסה של צורות. למשל, גופים שנעים באותו כיוון נתפסים כקשורים זה לזה. חוק זה מתאר יחס בין קלט ויזואלי ומצבי תפיסה מנטלים. יחד עם זאת, הוא אינו כולל דבר בנוגע למהות המצבים התפיסתיים.

מדעי הקוגניציה

מדעי הקוגניציה עוסקים בנפש ותהליכה. הם בוחנים מהי קוגניציה, מה היא עושה וכיצד היא פועלת. הם כוללים מחקר על אינטליגנציה והתנהגות ומתמקדים בכיצד מידע מיוצג, מעובד ומועבר (בכישורים כמו תפיסה, שפה, זיכרון, נימוק ורגש) בתוך מערכות עצבים (של בני אדם או חיות) ומכונות. מדעי הקוגניציה כוללים תחומים רבים כמו פסיכולוגיה, אינטליגנציה מלאכותית, פילוסופיה, מדעי המוח, בלשנות, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה וחינוך. לשם כך נבחנים רמות רבות של ניתוח החל ממנגנוני למידה והחלטה ועד תכנון; ומרמת הנוירון ועד ארגון מודולרי של המוח.

לקריאה נוספת

  • Jaegwon Kim, Philosophy of Mind, 2nd ed., Westview Press, 2006.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אפלטון, פידון, תרגום: שמעון בוזגלו, ספרי עליית הגג, 2005.
  2. ^ רנה דקארט, מאמר על המתודה, הוצאת כרמל 2008 או הוצאת ספרי עליית הגג 2010; רנה דקארט, הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, תרגום: דורי מנור, עריכה מדעית ואחרית דבר: אלחנן יקירה, תל אביב: משכל, 2001. ‬
  3. ^ ברוך שפינוזה, מאמר תאולוגי-מדיני, תרגום: חיים וירשובסקי, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1961.
  4. ^ Dennett, Daniel (1995). "The unimagined preposterousness of zombies". J Consciousness Studies 2: 322\u20136
  5. ^ Dennett Daniel, Quining Qualia
  6. ^ Dictionary of Philosophy of Mind - qualia
אינטימיות

אינטימיות (מהמילה הלטינית intimus שפירושה innermost inmost - בעברית: הכי פנימי) היא קרבה רגשית עמוקה בין בני אדם הנוצרת הן על ידי מגע פיזי והן על ידי דיאלוג מילולי. והיא כרוכה באמון ובנכונות לחשוף את עצמי בפני אדם אחר.

רייס ופטריק (Reiss, & Patrick) במאמר היקשרות ואינטימיות, תהליכים משותפים, כותבים שאינטימיות "מבוססת על היכרות מעמיקה המושגת על ידי חשיפה וגילוי עצמי של מחשבות, רגשות, והסיפור האישי. היא סוג מיוחד של קרבה הכוללת גם מעורבות והשפעה הדדית על המחשבות והרגשות וההתנהגות. הרגש הוא מרכיב חיוני באינטימיות, והשותפים מחליפים תפקידים ביניהם באופן דינמי וספונטני והם בעלי יכולת לשים עצמם בנפשו של הזולת".

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

בעיית גוף-נפש

בעיית גוף-נפש (אנגלית: mind-body problem), או הבעיה הפסיכופיזית היא קושי פילוסופי בשאלת יחסי הגוף והנפש. הקושי נוצר עקב הסתירה בין אירועים כפי שתופס אותם הסובייקט הפרטי הנפשי ובין האירועים כפי שהם נתפסים במרחב הפיזי. כפי שמציינים חוקרים של הבעיה, התהליכים הנפשיים הם פרטיים לחלוטין. איש אינו יכול לחוש בהם, מלבד הנפש החווה אותם בעצמה. לעומתם, התהליכים הפיזיים שייכים ל"רשות הרבים" מבחינה הכרתית - נקודת מבט של גוף שלישי. ניתן לכמת אותם, למדוד אותם ולהשוות ביניהם.

לדוגמה, כאשר אדם אומר שהוא גבוה יותר מחברו, זהו דבר שניתן להשוות אותו מבחינה כמותית באמצעות מדידה אמפירית, למשל בסרט מדידה. כאשר הוא אומר שהוא יותר שמח ממנו, זוהי תכונה שאין דרך ברורה למדוד אותה. פסיכיאטר יכול לאבחן "הפרעה נפשית" אצל הפרט תהיה סטטיסטית ולא ודאית.

מספר תורות מנסות לענות על השאלה כיצד תהליכים נפשיים משפיעים (או יכולים להשפיע) על מצבים או על תהליכים פיזיולוגיים. הדואליזם טוען שהגוף והנפש הם שני דברים שונים, ואילו המוניזם טוען שבעצם מדובר באותו דבר. מוניזם מטריאלי (פיזיקליזם) טוען כי מדובר באותו חומר ואילו מוניזם אידיאליסטי טוען ששניהם נמצאים בנפש. מוניזם נטורליסטי טוען ששניהם ניתנים לרדוקציה לדבר שלישי שהוא חומר נייטרלי. הסטרוקטורליזם הצרפתי דוחה את ההבחנה בין גוף ונפש.

הבעיה נוסחה לראשונה באופן זה על ידי רנה דקארט אולם גם הפילוסופיה הפרה-סוקראטית וגם הפילוסופיה המזרחית עסקו בכך. המדע המודרני לא זיהה נקודת מפגש בין נפש לא פיזיקלית ומימוש פיזיקלי שלה - גילוי שיכול לאשש את העמדה הדואליסטית - ועל כן פילוסופים מודרניים רבים מחזיקים בעמדה שהנפש איננה דבר נפרד מהגוף. גישה זו רווחת כיום במדעי המוח.

ג'ון סרל

ג'ון רוג'רס סרל (באנגלית: John Rogers Searle; נולד ב-31 ביולי 1932) הוא פילוסוף אמריקאי שכיהן כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ידוע בתרומתו לתחומי הפילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של הנפש ופילוסופיה חברתית. זכה בפרס ז'אן ניקו ב-2000, במדליה הלאומית למדעי הרוח ב-2004 ובפרס Mind & Brain ב-2006. ב-19 ביוני 2019 נישלה אותו אוניברסיטת קליפורניה ברקלי ממעמדו כפרופסור אמריטוס לאחר שבשימוע משמעתי באוניברסיטה נמצא אשם בהטרדות מיניות של עוזרות המחקר שלו.סרל התחיל ללמד בברקלי בשנת 1959.

סרל ידוע בעיקר בזכות הניסוי המחשבתי שהציע, "החדר הסיני", אשר מתנגד לתפיסת בינה מלאכותית חזקה. עבודתו המוקדמת של סרל אשר תרמה לביסוס המוניטין שלו כפילוסוף, עסקה בפעולת דיבור. עבודה זו הייתה ניסיון למזג רעיונות ממספר הוגים, ג'ון אוסטין ולודוויג ויטגנשטיין. סרל עוסק בפילוסופיה של הנפש בעיקר בתחומים של הכרה, התכוונות, רציונליות ובינה מלאכותית.

דואליזם

דּוּאָלִיזְם (מלטינית: duo, "שניים"), או בעברית שְׁנִיּוּת, הוא מושג המשמש לתיאור כל מערכת אמונה או שיטה פילוסופית, מדעית או תאולוגית, הרואה את הישויות בעולם, ואת העולם כולו, כמורכבים משתי קטגוריות או יסודות, אשר גוזרת את הכול מתוך שני עקרונות בסיסיים, לעיתים מנוגדים.

המילונאי ראובן אלקלעי הציע במילוניו את חידושיו שְׁנִיּוּתָן (בהוראת "הדוגל בשניות") ושְׁנִיּוּתָני (דואליסטי).

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

החדר של מרי

החדר של מרי הוא ניסוי מחשבה פילוסופי שניסח פרנק ג'קסון במאמרו "קווליה אפיפנומנלית" (Epiphenomenal Qualia) ולאחר מכן הורחב במאמרו "מה מרי לא ידעה". ניסוי המחשבה משמש כטיעון על סמך ידע נגד פיזיקליזם - הגישה כי העולם, כולל העולם המנטלי, הוא כולו פיזיקלי. הוויכוח שהתעורר בעקבות ניסוי המחשבה הביא להוצאת הספר "יש משהו בנוגע למרי" (There is Something About Mary, 2004) שכלל את תגובותיהם של דניאל דנט, דייוויד לואיס ופול צ'רצ'לנד.

הכרה

הַכָּרָה (באנגלית: Cognition, בלעז: קוֹגְנִיצְיָה) מתארת את תופעת הידיעה האנושית.

המונח הכרה מתייחס לידע או מידע המצוי במוחו של אדם. הוא כולל גם את תהליכי רכישת ידע, עיבודו ויישומו. כמו כן, הוא מתאר את המרכזים במוח האדם, בהם מתרחשים תהליכי התהוותה של הידיעה האנושית.

ההכרה היא מושג קרוב למושג תודעה וקיימת חפיפה מסוימת ביניהן. עם זאת, אלה אינם מושגים זהים. בעוד שהתודעה מתייחסת לאיכות או למצב המודעות הסובייקטיבית של האדם, ההכרה מתייחסת למידע ולתהליכים של עיבוד מידע.

המונח הכרה מתאר גם תופעות מקבילות לידיעה האנושית בקרב בעלי חיים מפותחים.

יש המייחסים את המונח הכרה גם עבור מערכות עיבוד מידע מפותחות ובינה מלאכותית, אם כי קיימת מחלוקת בשאלה האם ניתן להגדיר אותן כבעלות הכרה.

תורת ההכרה היא ענף של הפילוסופיה המתרכז במהות וגבולות הידיעה.

מכלול המדעים ותחומי המחקר המדעי העוסקים בתהליכים ובתופעות של ההכרה מכונה מדעים קוגניטיביים.

טאבולה ראסה

טאבולה ראסה (מלטינית: Tabula rasa, "לוח חלק") הוא מונח המציין תאוריה לפיה בני אדם נולדים ללא מידע פנימי אלא כ"לוח חלק". הידע האינדיווידואלי נצבר כחלק מניסיון החיים ומתפיסת העולם דרך החושים.

מודעות

מוּדעוּת (באנגלית: Awareness) היא הגעת קיומו של דבר לידיעת האדם, או הימצאותו של דבר מה באחת מרמות התודעה האנושית, הפרטית או הכללית.

כאשר אדם יודע על עצם קיומו של דבר כלשהו (אדם אחר, מקום, חפץ, רעיון או דפוס מחשבה), תופס אותו ומכיר בו - הוא מודע לו.

על פי רוב, אנשים מבוגרים שאינם סובלים מפתולוגיות יוכלו לדווח באופן כללי על מצב התודעה שלהם.

למונח מודעות יש משמעויות שונות, והוא משמש מספר דיסציפלינות.

מודעות היא מושג יחסי. ניתן להיות מודע לאירוע כלשהו באופן חלקי, באופן תת-תודעתי או מלא. מודעות יכולה להתמקד באירוע פנימי, כמו תחושה נעימה, או באירוע חיצוני באמצעות תפיסה חושית. המודעות משמשת כחומר גלם לקווליה או למושג של חוויה סובייקטיבית.

בשפה העברית המילה מציינת גם את הנוכחות של מידע בזיכרון וברגש, ואף כעניין מחייב.

מודעות עצמית

מודעות-עצמית משמעה תשומת לב של האדם או הקבוצה אל עצמיותו: רגשותיו, מחשבותיו, צרכיו ותשוקותיו.

המודעות העצמית מלווה את האדם ברוב הפעולות הקשורות לחיי היום יום. על פי תפיסתו של פרויד חלקים נרחבים מהנפש שלנו נמצאים בלא-מודע, וישנן דרכים שונות בהם אנו יכולים להעלות לפחות את חלקן למודע.

לפי המשמעויות המקובלות בשפה המדוברת ובספרות, המודעות העצמית כוללת משמעויות נוספות, כגון היכולת לאינטרוספקציה, והיכולת של האינדיבידואל להבדיל עצמו מהסביבה ומאינדיבידואלים אחרים. מודעות-עצמית דומה בתפיסה ליכולת חישה וכוללת חוויה של העצמי.

מודעות-עצמית היא שאלה פילוסופית הקשורה לתודעת האדם.

מוניזם

מוניזם (ביוונית: μόνος (מונוס) - יחיד) היא השקפה פילוסופית הטוענת שמאחורי ריבוי הדברים שסביבנו מסתתר עיקרון אחד: גורם יחיד בלתי משתנה ובלתי ניתן לחלוקה שאחראי למופעים השונים שבטבע ומסביר אותם. תפיסה זו עומדת בניגוד לדואליזם ולפלורליזם שמניחים שבבסיס ההוויה מצוי ניגוד וריבוי. בתאולוגיה משמעות המוניזם הוא אמונה באל אחד.

אבי תפיסה זו בפילוסופיה הקדם-סוקרטית הוא תאלס אשר גרס ש"הכל מים". התפיסה המוניסטית השתכללה במשנתו של פרמנידס. הפער בין הפילוסופיה המוניסטית של פרמנידס לבין תפיסת הריבוי והשינוי שייצג הרקליטוס יושב במידת מה על ידי רעיון האידאות של אפלטון שאפשר הבנה של קיום הריבוי לצד קיומה של אחדות.

נפש

נפש (באנגלית: psyche או mind, בצרפתית: esprit = רוח, בגרמנית: Geist, ברוסית: Ум) היא מכלול ההתנסויות האישיות והייחודיות שיוצרות את עולמו הפנימי של האדם, וכוללות מודעות, חשיבה, הבנה, תפיסה, זיכרון וקשב, כמו גם דחפים, מצב רוח, רגשות וריגושים, הנעה, אפיוני אישיות וביטויים התנהגותיים, המאפשרים לאדם להכיר את עצמו ואת העולם ולפעול עליהם. הפסיכולוגיה היא המחקר המדעי או האובייקטיבי של התהליכים הקוגניטיביים והמוחיים העומדים בבסיס הנפש. קיומה ומהותה של הנפש נדונים גם בתחומי הפילוסופיה והתאולוגיה. בעוד הפילוסופיה עוסקת בעיקר בשאלת יחסי גוף-ונפש, התאולוגיה עוסקת בנפש ככח המזין את ההוויה החומרית ונותן לה חיות. הפסיכולוגיה היא תחום בגבול בין מדעי הטבע למדעי החברה העוסק בחקר הנפש וההתנהגות, והפסיכיאטריה היא תחום במדע הרפואה העוסק בבריאות הנפש לרבות הפרעות נפשיות.

נשמה

בהשקפות רוחניות, הנשמה היא הצד הרוחני של האדם.

סטיבן פינקר

סטיבן ארתור פינקר (באנגלית: Steven Arthur Pinker; נולד ב-18 בספטמבר 1954 במונטריאול, קנדה) הוא פסיכולוג-ניסויי יהודי-קנדי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד, מומחה במדעי הקוגניציה, ומחבר ספרי מדע פופולרי. ידוע בתמיכתו בפסיכולוגיה האבולוציונית ובגישה חישובית ליכולות שכליות.

תחומי ההתמחות האקדמיים של פינקר הם קוגניציה חזותית והתפתחות השפה אצל ילדים. הוא ידוע כמפיץ הרעיון שהשפה היא "אינסטינקט", או תכונה ביולוגית שנוצרה על ידי ברירה טבעית. רעיון זה נובע מתורתו של הבלשן נועם חומסקי, אבל גישתו של פינקר שמה דגש רב יותר על השורשים האבולוציוניים של היכולת הלשונית. פינקר הוא כותב פורה של מדע פופולרי וספריו זכו בפרסים רבים והיו בין רבי-המכר של ה"ניו יורק טיימס".

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

קווליה

קווליה (בלטינית: qualia, צורת הרבים של quale) הוא מונח בפילוסופיה של הנפש אשר מתייחס לחוויית התודעה הסובייקטיבית כישות עצמאית אשר מושפעת מהמוח, אך אינה המוח עצמו, וכמכילה ידע שלא ניתן לאמוד בכלים פיזיקליסטיים (כמו עצם החוויה של ראיית צבע).

פירוש המילה בלטינית הוא "איזה סוג". הפילוסוף דניאל דנט מגדיר קווליה כ"מונח בלתי מוכר אשר מוכר לכולנו: הדרך בה דברים נראים לנו".לארווין שרדינגר הייתה הגישה האנטי-מטריאליסטית הבאה: "תחושת הצבע אינה ניתנת להסברה על ידי תמונת גלי האור האובייקטיבית של הפיזיקאי. האם הפיזיולוג יכול היה להסביר אותה, לו היה לו יותר ידע על התהליכים ברשתית והתהליכים העצביים שהודלקו על ידה בקבוצות העצבים האופטיים ובמוח? איני חושב כך."הגדרה נוספת היא "המאפיין של 'כמו מה זה' למצבים נפשיים. הדרך בה מורגשים מצבים נפשיים כמו כאב, לראות אדום, להריח ורד וכדומה."לקווליה יש חשיבות רבה בדיונים בפילוסופיה של הנפש מכיוון שזהו מרכיב מרכזי בהסברים מטריאליסטים של בעיית גוף-נפש. מחלוקות רבות ניצבות סביב קיומם או שלילתם של מאפייני קווליה.

תודעה

תודעה היא התכונה הבסיסית ביותר של הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו חוויה מודעת, קווליה, ניסיון אישי , הכרה-עצמית, סובייקטיביות, כושר הבנה וחישה והאפשרות להבין את היחסים בין הזהות האישית לסביבה.

התודעה של האדם בשעת הערות כוללת את כל הפעילות המנטלית שבה הוא ממקד את הקשב, כמו למשל - תפיסות, דימויים, מחשבות, רגשות ושאיפות. תוכני התודעה מתארים את מאגר המידע המודע של האדם והם נקבעים במידה רבה על ידי הגירויים שבהם האדם מתמקד והזיכרונות שהם מעוררים בו. הידע המפורש של האדם בנוגע לתכנים של המחשבות הנוכחיות שלו מיוחס לתהליכים של מטא-קוגניציה.

התודעה היא מושג רב משמעי. לפעמים משתמשים גם במילה הכרה לתיאור משמעויות הדומות לאלו של המושג "תודעה". זאת למרות שלמילה "הכרה" יש גם משמעויות נוספות – משמעות אחת היא מהבחינה הקוגניטיבית המתארת תהליכים של עיבוד מידע, משמעות אחרת היא מצב של ערנות או עוררות בניגוד למצב של שינה או של תרדמת (חוסר-הכרה).

ישנו קשר מעשי בין המושגים "תודעה" ו"הכרה" משום שכדי להיות מודעים לדבר מה, עלינו להיות בהכרה. כלומר, הכרה היא תנאי מקדים למודעות.

הפילוסופיה מציעה מספר דרכים להבין את התודעה במסגרת פילוסופיה של הנפש. עמדתן של תרבויות ודתות רבות היא שהתודעה היא ביטוי של הנשמה, שנפרדת מהגוף (דואליזם). המדע, לעומתן מנסה למצוא את הבסיס הביולוגי של התודעה באמצעות חקר התפקוד הנוירוני של המוח.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקה • פילוסופיה של הנפש • תאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.