פילוסופיה יהודית

פילוסופיה יהודית, בהגדרה רחבה, היא הגות הקשורה לדת ולמסורת היהודית, וכן כזו הקשורה למחשבה הפילוסופית של יהודים לאורך השנים.

הגדרה

בהגדרתו הפשוטה מתייחס המונח "פילוסופיה יהודית" לחיבור בין מחשבה פילוסופית להגות יהודית. עם זאת, למונח הגדרות שונות ואף תלויות תקופה. בימי הביניים, הכוונה הייתה לכל מחשבה ותורה שיטתית שהונהגה על ידי יהודים, בין אם היא עסקה בנושאים יהודיים מובהקים כגון טעמי המצוות, האמונות והדעות הראויות לאדם, תורה ומדע וימות המשיח, ובין אם עסקה בנושאים פילוסופיים כלליים. בתקופות אחרות, כגון בעת המודרנית, נחשבה ההתמקדות בנושאים יהודיים לתנאי חשוב, והוגי דעות שלא הזדהו כיהודים או שהיו אדישים למורשתם, שעסקו בהגות כללית כמו משמעות החיים, פילוסופיה של המוסר וכדומה לא סווגו בדרך כלל כפילוסופים יהודים.

הפילוסופיה המקראית

ראשית הפילוסופיה היהודית מצויה במחלוקת. מחד, ישנם חוקרים כגון אליעזר שביד ויצחק יוליוס גוטמן שטוענים כי הפילוסופיה לא צמחה בתרבות היהודית, אלא כולה תוצאה של השפעה חיצונית, שראשיתה במפגש התרבות היהודית עם הפילוסופיה היוונית בתקופת בית שני,[1] ומנגד ישנם חוקרים (כגון ישראל אפרת) שטוענים כי פילוסופיה יהודית מובחנת קיימת כבר מימיו הראשונים של המונותאיזם היהודי, בתקופת האבות, ולאחר מכן בפילוסופיה המקראית של תקופת הנביאים.[2]

על פי פרופ' ישראל אפרת, עקרונות הפילוסופיה היהודית מתחילים כבר ממילותיו הראשונות של ספר בראשית. שם ניתן למצוא את הבסיסים למונותיאיזם היהודי: האמונה באל אחד ומיוחד, ההפרדה בינו לבין העולם (שלילת הפנתיאיזם), האמונה בבריאת העולם (העולם אינו קדמון) ועוד. לטענת אפרת, עוד מראשיתה משכה הפילוסופיה היהודית לשני כיוונים מנוגדים, שתי תפיסות עולם, המלוות אותה לאורך כל שנות קיומה ועד היום. שני מושגים אלה המתייחסים ליחס האפשרי בין האדם לאל הם השאיפה לקדושה, ומולה השאיפה לכבוד. בעוד הקדושה שואפת כמה שיותר לרומם ולעלות את האלוהות מעל העולם הגשמי ולנתקה מן האדם (טרנסצנדנטיות), הכבוד חותר לקירבה מרבית בין האדם לאל.

כבר בתורה עצמה ניתן לראות את הניגודיות בין שתי השאיפות. בספרות הנבואה ניתן לראות הבדלי גישות בין הנביאים השונים, אותם ניתן לנמק בהבדלי המקום והזמן בהם ניבאו. מצד המטיפים לקדושה ניתן למנות את ישעיהו, עמוס ומיכה, המדגישים בדבריהם את אפסותו של האדם מול קדושתו ורוממותו של אלוהים, כפי שהם מתגלים בטבע ובהיסטוריה. מיכה אף לועג לעם הבוטח בבית המקדש וארון הקודש: "הלא ה' בקרבנו, לא תבוא אלינו רעה".[3] מולם בולטת גישת הנביאים יחזקאל וצפניה אשר מבטאים בדבריהם את קרבת האל לעם ישראל ובחירתו כעם הנבחר. בנוסף ניתן למצוא בדבריהם ביטויים פיזיים של קרבה בינם לאל. בנבואת יחזקאל ניתן למצוא לראשונה את מקומם של המלאכים כמעין מתווכים בין אלוהים לאדם. אמונה זו התפתחה בדברי נביאי בית שני, וביתר שאת בספרות האפוקריפית שבספרים החיצוניים. דווקא הנטייה לקדושה - התפיסה שאלהים הוא כל כך מרומם ומרוחק מן האדם, יצרה את הצורך במעין "הוויות אמצעיות", המתווכות בין "עליונים" ל"תחתונים".

אך בעוד בספרי בית ראשון המלאכים מהווים מעין התגלות זמנית או כוח מוגשם של האל ולא כדבר נפרד ממנו, בספרי שלהי בית שני, כדוגמת ספר דניאל וספר זכריה, אשר ניכרת בהם ההשפעה הפרסית, כבר מקבלים המלאכים הוויה עצמית ושמות פרטיים. בספר איוב אנו מוצאים הוויה מטפיזית חדשה, השטן, המהווה ניגוד לאלוה ה"טוב". אם בספר ישעיהו קראנו כי אלוהים הוא אחראי-כל: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע", יצירת דמות השטן, האחראי על הרוע בעולם ועל סבלו של האדם, מבטאת התקרבות של היהדות לתפיסות גנוסטיות, אם כי בספר איוב מוצג השטן כמלאך שכפוף לחלוטין למרותו של האלוהים ואינו יכול לפעול מאומה ללא אישורו, כמו כל שאר המלאכים.

הקצנת הרעיון בספרים האפוקריפיים, כגון ספר חנוך א', ספר טוביה וספר היובלים, הובילה להגברת מרכזיותם של המלאכים, ולתהליך להאנשתם והפיכתם משלוחיו של אלהים לשלוחיו של האדם. בהמשך אנו חוזים ב"ספרות העלייה", בה המלאכים אף נוטלים את בני האדם לסיור בעולמות העליונים ומגלים להם את סודות ללא פקודה מפורשת של אלוהים. וכך משהטשטש כל כך התחום בין האלוהי לגשמי, הבינה היהדות הפרושית ובהמשך התנאית את הסכנה הטמונה בחיבורים אלו ויצאה כנגדם, וביתר שאת לאחר שהנצרות הקדומה אימצה בחום ספרים אלה לחיקה. רבי יוסי, תנא בן המאה השנייה, אף מגדיל ואומר כנגד רעיונות אלו כי "מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום".[4]

בתקופת בית שני ניתן לראות גם לראשונה ביטויים גלויים אודות האמונה בעולם הבא והישארות הנפש. תפיסות אלה היוו מצע למחלוקת המרכזית של סוף ימי הבית השני - בין היהודים הפרושים לבין הצדוקים. אף שכבר בספר שמואל מוזכרת בעלת האוב שמעלה את שמואל הנביא מקברו, דבר המוכיח ששורשי אמונת הישארות הנפש עתיקים הרבה יותר.

המחלוקות בנושאים אלו המשיכו למעשה בצורות שונות גם בתקופת התנאים, ובמיוחד ניתן לראות להם הדים בסיפור "ארבעה שנכנסו לפרדס" וכפירתו של ר' אלישע בן אבויה.

ספרות החכמה וההשפעה היוונית

במקביל להתפתחות הספרות המלאכית בספרים האפוקריפיים, חלה עלייה של "ספרות החכמה" המהווה משקל נגד לירידת כוחה של הנבואה בעם ישראל. לפי ספר משלי, ובהמשך ספרים חיצוניים בעלי השפעה יוונית כגון בן סירא וחכמת שלמה, בהיעלם הנבואה הקשר בין האדם לאל נעשה באמצעות מתווך שהוא החכמה המוסרית והתורה. בעזרת החכמה האנשים בעצמם הופכים למעין נביאים.

הפילוסופיה של מגילת קהלת מושפעת מתפיסת קדושה קיצונית המשאירה את האדם בודד בעולם, המביאה למסקנה ההפוכה לזאת של משלי, כי הערכים האנושיים והחכמה נידונים לכישלון - "יוסיף דעת יוסיף מכאוב".

את ראשית עקבות הפילוסופיה היוונים הברורים ביהדות, ניתן למצוא כבר בספרים החיצוניים כגון הספר חכמת שלמה, המסתמך על מקורות יווניים כגון אפלטון והסטואיקנים, אך נכתב על ידי מחבר יהודי ומחבר בין רעיונות יווניים ויהודיים קלאסיים.

כהוגה פילוסופי-קלאסי הראשון ביהדות נחשב פילון האלכסנדרוני, שכתב פירוש אלגורי למקרא שבו יסודות רבים מהפילוסופיה היוונית ומה שהוזכר כלאחר יד בספר "חכמת שלמה" כחומר קדמון, הפך בהגותו ליסוד עיקרי.

גם בחלקי הספרות האפוקריפית שהייתה בסוף המאה הראשונה, מוצאים אנו שרידים ועקבות שיהודי הארץ נתפסו לסינקרטיזם הדתי של התקופה ההיא. ואף יש חוקרים המוצאים בספרות התלמודית עקבות לאותן פילוסופיות שרווחו אז המקבילות לחכמי הסטואה.

הפילוסופיה היהודית בימי הביניים

אחרי פילון אנו מוצאים מעט הוגים יהודיים בעלי שיטה פילוסופית משמעותית ומקורית, ומירב המאמץ של חכמי ישראל הושקע בספרות ההלכתית שמבוטאת בתלמוד ובמדרש.

הפילוסופיה היהודית בתקופה זו עמדה בתווך בין אמונות שונות - האסלאם - שיטות הכאלאם והמועתזילה, הנצרות, הדתות הגנוסטיות של זרתוסטרא ועוד.

במאה התשיעית ניתן לראות חזרה של ההגות העצמאית בפילוסופיה היהודית, על אף שההוגים היהודיים הושפעו השפעה מכרעת מהפילוסופיה היוונית, אשר עברה אליהם דרך הצינור של הפילוסופיה האיסלאמית.

הפילוסוף היהודי הראשון בימי הביניים היה דאוד אבן מרואן אלמקמץ, אך ההוגה פורץ הדרך היה ר' סעדיה גאון (רס"ג), שבספרו "אמונות ודעות", יצא נגד הדתות והאמונות הסותרות את היהדות והציג את עקרונותיה הפילוסופיים לפי שיטתו הרציונלית. רס"ג קיבל את שיטת המועתזילה לגבי חירות הרצון ואחדות האל, דחה את תורת האטומים של הכאלאם, דחה את מציאותו של "חומר קדמון" וטען כי האמת הדתית היא ההתגלות ותוכנה זהה עם השכל. עוד היה הוא הראשון אשר חילק בין מצוות שכליות לשמעיות ולהציג את עשרת יסודות האמונה היהודיים לפי שיטתו.

במאות ה-11 וה-12 אנו מוצאים מספר אנשי רוח גדולים ילידי ספרד אשר השפעתם על המחשבה היהודית הייתה מכרעת: רבנו בחיי אבן פקודה וספרו "חובות הלבבות", ר' יהודה הלוי (ריה"ל) וספרו "הכוזרי", ור' משה בן מימון (הרמב"ם), אשר שיטתו הפילוסופית והרעיונית הרציונליסטית, כפי שבוטאה במיוחד בספרו מורה הנבוכים, הייתה ועודנה בעלת השפעה עצומה על העולם היהודי עד היום הזה.

בעולם היהודי של המאות ה-12 וה-13 התנהל ויכוח חריף בין הנוטים אחרי הרציונליזם בהשפעת פילוסופי יוון וערב (כגון הרמב"ם) לבין שוחרי המיסטיקה והקבלה, שהתנגדו בחריפות להסתמכות בלעדית על ההגיון. (ראו גם בערך רציונליזם יהודי בימי הביניים)

באותה תקופה גם נערכו הוויכוחים המפורסמים בבגדד בין כל חכמי האמונות השונות, וכן גם הוויכוחים הגדולים שהתקיימו כחלק מהפולמוס היהודי-נוצרי.

האפלטוניסטים היהודיים הושפעו מהאפלטוניסטים המוסלמים. ולעומתם, האריסטוטלים היהודיים הושפעו מהאריסטוטלים המוסלמים אלפאראבי, אבן סינא, אבן באג'ה, אבן רושד ועוד.

גדולי הפילוסופים היהודיים בימי הביניים

הפילוסופיה היהודית בעת החדשה

במאות ה-17 וה-18 פעלו הוגים בולטים כברוך שפינוזה, ששלל את אלוהות התורה והדת, מחד, והמקובל-הפילוסוף רמח"ל מאידך. מקובל לראות את תקופת ההשכלה, שראשיתה בסוף המאה ה-18, כראשיתה של הפילוסופיה היהודית המודרנית. בשם התבונה האוניברסלית ביקשה תנועת ההשכלה, שמשה מנדלסון נחשב למייסדה, את שילובם של ערכים והשקפות מתוך תרבות הסביבה באופק הרוחני-יהודי. בהמשך קמו תנועות דתיות שקראו לחדש את פניה של היהדות ההלכתית - המרכזיות שבהן הן התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית.

במאה ה-19 התנגשה ההשכלה עם החסידות, גם היא תנועה יהודית מודרנית בעלת פילוסופיה ייחודית, שראשיתה באמצע המאה ה-18, מיסודו של הבעל שם טוב. בין הוגיה הפילוסופיים הבולטים נמנו רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, ורבי נחמן מברסלב.

בין הפילוסופים היהודים החשובים במאה ה-19 ניתן למנות את ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק), שבספרו "מורה נבוכי הזמן", הציג תפיסה פילוסופית על ההיסטוריה של עם ישראל; הרש"ר הירש, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה במאה ה-19 ואבי שיטת "תורה עם דרך ארץ"; שד"ל, ממייסדי חכמת ישראל, הבסיס ל"מדעי היהדות" כתחום מחקר; וכן שלמה מימון והרמן כהן, שהשפעתם הייתה גדולה גם בחוגי הפילוסופיה הכללית.

במאה ה-20 חלה פריחה בהגות היהודית הקיומית (אקזיסטנציאלית) והדיאלוגית. בין ההוגים החשובים בזרם זה ניתן למנות את מרטין בובר, פרנץ רוזנצוויג, עמנואל לוינס, אברהם יהושע השל, הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק והרבי מליובאוויטש - מנחם מענדל שניאורסון, אשר אחד החידושים בדברי הגותו הוא, יישוב הקונפילקט בין היהדות המסורתית למדע המודרני של המאה ה-20. לפילוסופיה הדתית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ניכרה השפעה רבה על המחשבה בציונות הדתית. כמו כן פעל ישעיהו ליבוביץ.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: אליעזר שביד, הפילוסופים הגדולים שלנו, עמ' 11.
  2. ^ ישראל אפרת, הפילוסופיה היהודית העתיקה, ירושלים: הוצאת הסוכנות היהודית, תשי"ט, עמ' 7.
  3. ^ ספר מיכה, פרק ג', פסוק י"א
  4. ^ סוכה, ה' ע"א.
  5. ^ ביקורת: גדעון כ"ץ, ‏שניוּת יהודית, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 166-165.
  6. ^ רבקה הורביץ, הרחבת גבולות הפילוסופיה היהודית, עיונים בתקומת ישראל 3, 1993, עמ' 562-560
אברהם שפירא (פצ'י)

אברהם שפירא (פצ'י) (נולד ב-1935 בחיפה) הוא עורך והיסטוריון תרבותי, מורה, חוקר ומנהיג תרבותי, ממובילי "חוג שדמות" לגיבוש זהות יהודית-חילונית.

אינסוף (פילוסופיה)

אינסוף הוא העדר גבול בהמשכיותו של עצם או נתון מוגדר. הוא מונח מצוי בפילוסופיה, תאולוגיה, ובתחומי דעת מדידים כמו מתמטיקה. העיסוק הפילוסופי באינסוף נקשר בין השאר לדיונים במושגי החלל, הזמן, האלוהות ואחרים.

אמונה באלוהים (יהדות)

ביהדות, אמונה באלוהים או אמונה במציאות השם היא מצווה להאמין באלוהים. מצווה זו היא מאבני היסוד של היהדות, והיא אחד משלושה עשר עיקרי האמונה שמנה הרמב"ם.

אפרים גוטליב

אפרים גוטליב (7 בינואר 1921 – 13 באוקטובר 1973) היה פרופסור לספרות הקבלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב ופעיל ציוני.

בחירה חופשית

בחירה חופשית או רצון חופשי הם ביטויים הבאים לציין שהתנהגותו של האדם (מעשיו, החלטותיו, מחשבותיו ורגשותיו) הם פרי רצון עצמאי ובן-חורין, ואינם קבועים מראש ומוכתבים בידי הסיבתיות הדטרמיניסטית ואף לא על ידי הגורל, או כוחות על-אנושיים. לפי תפיסה זו לאדם יש יכולת להחליט וחופש לבחור את מעשיו והלכי-רוחו, ובכך לקבוע במידה מסוימת את השתלשלות חייו.

בניגוד לרעיון הבחירה החופשית עומדת ההשקפה הפטליסטית שלפיה גורלו של האדם קבוע מראש, השקפות דתיות מסוימות שלפיהן הכל בידי שמיים, ההשקפה הדטרמיניסטית, הרואה כל התנהגות אנושית כנובעת משרשרת נסיבתית קודמת הכרחית, ועקרונות מסוימים בפיזיקה, שמצביעים על כך שכל מאורע נקבע באופן הסתברותי ו/או אקראי. תפיסות אלו רואות את האדם כמי שנשלט על ידי כוח חיצוני, על-אנושי, אלוהי או טבעי, אשר קובע באופן מוחלט את התנהגותו וגורלו בחייו, ולפרט אין אפשרות לשנות עובדה זו.

לשאלה זו קיימות השלכות דתיות ואתיות. מצד אחד, חלק מהדתות המונותאיסטיות הכפיפו לשליטת האל כל מאורע, וייחסו לו גם את בחירותיו של האדם; ומאידך, אחד העקרונות העומדים בבסיס המוסר, ובכלל זה המוסר המונותאיסטי, הוא שהאנושות נתבעת על מעשיה ונדרשת לתת עליהם דין וחשבון, ועקרון זה מבוסס על אחריותו של האדם על מעשיו ובחירתו החופשית בהם.

בחירת עם ישראל

רעיון מרכזי ביהדות הוא בחירת עם ישראל על ידי אלוהים להיות עמו. הרעיון מופיע פעמים רבות בתורה מסיפורי האבות ואילך ובא לידי ביטוי בקטעי תפילה שונים, בין השאר בברכות התורה, בברכה שלפני קריאת שמע בתפילות החגים, ובקידוש ליום טוב (בחלק מהנוסחים גם בקידוש לשבת). רעיון הבחירה מהווה אבן יסוד ביהדות. גם הכנסייה הנוצרית טוענת להיותה היורשת היחידה של הבחירה.

בקרב פרשנים, רבנים ופילוסופים נידונות שאלות שונות הנוגעות לרעיון הבחירה, לתפקיד שהיא ממלאת מבחינת האל, לסיבות בגינן נבחר דווקא עם ישראל, ולמשמעותה של הבחירה והנגזר ממנה.

גשמיות

גֵּשְמיוּת, או גַּשְמוּת, בספרות העברית לדורותיה היא חומריות או גופניות.

גשמיות היא שם עצם מופשט של המונח "גֶשֶם" המוזכר בספרי מוסר ומחשבה בימי הביניים.

דבקות

דבקות, וגם התדבקות, היא הצמדות לרעיון או ליעד עקרוני שיש להשיגו.

בעברית ימי הביניים נטענה המילה דִבּוּק, במשמעות דומה לדבקות, כלומר חיבור או התקשרות רוחנית.

הכוזרי

ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה (ערבית: كتاب الحجة والدليل في نصر الدين الذليل, כִּתָּאבּ אלחַגׇ'ה ואלדׇּלִיל פִי נַצְר אלדִּין אלדַ'לִיל) הידוע כספר הכוזרי, הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139 בערבית יהודית. בתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון, התרגום העברי הראשון של הספר, כונה "ספר הכוזרי" וכך רכש את שמו המפורסם. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות. סיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן, משמש את המחבר כרקע ובסיס לדמות מלך כוזר. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל.

חומר (פילוסופיה)

חומר, או חומריות בפילוסופיה, לפי משמעותו האחת, הוא מונח המציין את הממשות הנתפסת בחמשת החושים של האדם, דבר גשמי, או גוף.

בחלק מספרות ההגות והמחקר במיוחד במערב, מאז העת העתיקה, מונגד החומר או החומריות, אל ענייני הרוח, ואל הרוחניות.

המטריאליזם מייחס חשיבות גדולה לחומר על פני רוח, ואילו הדואליזם, מייחס להם חשיבות זהה.

יהדות

היהדות היא רצף המסורת וההמשכיות הדתית, התרבותית והמשפטית הקולקטיבית של היהודים, בני עם ישראל, המונים כיום כ-14 מיליון נפש בעולם, או כ-0.2% מאוכלוסיית העולם. מורשת נרחבת זו כוללת נרטיבים היסטוריוגרפיים משותפים ואלמנטים של לאום, דת ותרבות, שהתפתחו בקרב עם ישראל החל מראשית התגבשותו באזור הלבנט באלף הראשון לפסה"נ.

היהדות כדת היא אמונתם המסורתית של היהודים. דת זו הצמיחה את הנצרות והיא גם הדת המשפיעה ביותר על היווצרות האסלאם. בניגוד לשתי האחרונות, היא אינה דת מיסיונרית אוניברסלית אלא בעלת מתאם כמעט מוחלט עם האתניות היהודית. היהדות היא דת הלכה (אורתופרקטית), המבוססת על מערכת של מצוות מעשיות, שמקורותיה בכתבי הקודש היהודיים: התורה שבכתב, ובקרב היהדות הרבנית גם התורה שבעל פה.

היהדות כתרבות כוללת כמה שפות ייחודיות, שבכל אחת מהן נוצרה ספרות ענפה, פילוסופיה יהודית מקיפה שלעיתים הושפעה מחיבורים פילוסופיים כלליים ויצרה סינתזה ביניהם לבין היהדות וכן מערכת של מנהגים ומוסכמות חברתיות.

היהדות כלאום משמשת מוקד הזדהות לרבים מ-14 מיליון היהודים בעולם. הציונות, התנועה הלאומית היהודית העיקרית, מתאפיינת בהגדרה עצמית יהודית במסגרת מדינה ריבונית עם זיקה לטריטוריה של ארץ ישראל. הציונות כתנועה ממוסדת בשם זה התקיימה מסוף המאה ה-19, ושאבה השראה מאלמנטים יהודים הכוללים זיקה היסטורית, מולדת, שפה ורעיון קיבוץ הגלויות, וכן מתנועות לאומיות אירופאיות אחרות. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי אשר קמה על בסיס הרעיון הציוני.

מורה הנבוכים

הספר "מורה הנבוכים" (מכונה בדרך כלל "מורה נבוכים") (בערבית יהודית: דלאלה אלחאירין, בערבית: دلالة الحائرين; התרגום המילולי הוא הוראת הנבוכים, אך מתרגמו הראשון של הספר, הרב שמואל בן תיבון, שינה את שמו (בהתייעצות עם המחבר) למורה הנבוכים. הספר מכונה בקיצור גם "המורה", וכך גם בערבית: כתאב אלדלאלה, كتاب الدلالة) הוא ספר פילוסופיה שחיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה-12. 'מורה הנבוכים' הוא אחד מהחיבורים הפילוסופיים החשובים והבולטים ביותר בהגות היהודית בימי הביניים, על אף שקמו לו מתנגדים רבים מבית, והוא אף תרם להתפתחותה של הפילוסופיה המערבית.

מחשבת ישראל

מחשבת ישראל הוא תחום במדעי היהדות שעוסק ביצירות המופת של המחשבה והתרבות היהודית לדורותיה, הבנתה ומיפויה. התחום גם עוסק בקשר, בהקבלה ובהשפעה ההדדית בין דפוסי החשיבה היהודיים לבין הפילוסופיה הכללית.

המונח מחשבת ישראל נטבע על ידי פרופ' אליעזר שביד ומורה מצפון הארץ[דרושה הבהרה], שיזמו שינוי רעיוני ומקצועי מקיף, שבמסגרתו אוחדו באוניברסיטה העברית "החוג לפילוסופיה יהודית וקבלה" ו"החוג לתולדות המחשבה היהודית", והוסיפו לכך גם את "המדור לספרות המחשבה והמוסר" שהיה שייך קודם לכן לחוג לספרות עברית. ביסוד שינוי זה עמדה ההכרה בצורך לחקור במכלול המחשבה היהודית מן המקרא ועד ימינו, בבחינת רצף (לעיתים שבור) אחד. הכרה זו מומשה רק בחלקה ומחשבת המקרא מעולם לא נכללה רשמית בתחומי עיסוקו של חוג זה. מאז הוקמו באוניברסיטאות נוספות חוגים בשם זה, או שתכני ההוראה באקדמיה מוגדרים בשימוש במונח.

הישיבה התיכונית מדרשית נעם הייתה הראשונה ללמד מחשבת ישראל בצורה שיטתית, על-פי תוכנית לימודים שיצר הרב שאול ישראלי. היום, רוב הישיבות התיכוניות מלמדות תחום זה, ומשרד החינוך מכיר בו כמקצוע שאפשר להיבחן בו לתעודת בגרות כחלופה לספרות.

בישיבות הגבוהות בזרם הציוני דתי מקובל ללמוד מחשבת ישראל ולרוב קוראים ללימוד זה לימוד אמונה. הלימוד כולל לימוד ספרי פילוסופיה יהודית כגון הכוזרי וחובות הלבבות, לימוד ספרי המהר"ל וכתבי הרב קוק. ההכנסה של תחום לימוד זה לתוכנית הלימוד בישיבה נעשתה על ידי הרב קוק כשהקים את ישיבת מרכז הרב.

מסילת ישרים

מסילת ישרים הוא ספר שכתב רבי משה חיים לוצאטו - הרמח"ל, וכולל ענייני מוסר, תיקון מידות הנפש, והדרכה להתקרבות לאל. הוא נדפס לראשונה באמסטרדם בשנת ה'ת"ק (1740), ובהמשך במהדורות רבות נוספות, והתקבל כספר יסוד בתורת המוסר היהודית בקהילות ישראל. רבי אליהו מווילנה, הגר"א, ראה בו הופעת אור חדש בעולם, ואמר שאם הרמח"ל היה חי בזמנו - הוא היה הולך ברגל כדי לקבל את פניו.

מעשה בראשית

מעשה בראשית הוא כינוי לספרות אזוטרית, הקשורה לתורת הסוד היהודית; כשהיא מתייחסת לדברים שהאל ברא בתחילת העולם, או למהות השמימית או לגורמי הטבע. ספרות זו מופיעה לרוב בסמיכות למעשה מרכבה. אזכורה הראשון הופיע בתקופת התנאים, ולפי הדעה המקובלת, היא מהווה כיום חלק מספרות הפרדס ותורת הסוד.

ניתנו לה לרוב שני פרושים מרכזיים: אלו הקושרים אותה עם ספרות מיסטית יהודית ייחודית, כדוגמת ספר היצירה; או לספרות הקשורה בענייני הטבע והפיזיקה.

ספרות תורנית

ספרות תורנית היא מכלול הספרים העוסקים בכל היבטיה השונים של תורת ישראל. ספרי היסוד של הספרות התורנית הם כתבי הקודש היהודיים, הקרויים גם תורה שבכתב וידועים בראשי התיבות תנ"ך.

לתורה שבכתב התווספו ספרי יסוד שהעלו על הכתב את התורה שבעל-פה - המשנה, התלמוד, ובעקבותיהם פירושי רש"י ופרשנים נוספים, משנה תורה לרמב"ם ושולחן ערוך. ספרים תורניים רבים מספור נכתבו לאורך הדורות, וכולם נלמדים עד היום ומהווים חלק מרכזי בעולמו התרבותי של הציבור היהודי הדתי.

הספרות התורנית היא מרכיב עיקרי של ארון הספרים היהודי, הכולל גם ספרות בעלת זיקה הדוקה ליהדות שאיננה בגדר ספרות תורנית.

צניעות (יהדות)

צניעות במשמעה הרחב מייצגת אופן התנהגות מוסרית שעיקרה הימנעות מהתנהגות מוחצנת האמורה להעיד על תכונותיו של האדם. במשמעות רחבה זו של מושג הצניעות כלולה גם הצניעות בתחום המיני. עם השנים, הפכה הצניעות בתחום המיני לחלק המרכזי במושג הצניעות ביהדות, הן בהלכה והן במחשבה היהודית.

תאולוגיה

תאולוגיה (מיוונית: theos אלוהים, logos עיון) היא חקר האלוהות (בפרט זו המסווגת כתאיסטית) וכן יחסי האדם והאלוהים וזאת באופן שיטתי על פי אמות מידה שהוחלט עליהן באסכולה מוגדרת, רציונליות, או שאינה רציונליות.

הגם שתחילתה של התאולוגיה והנחלתה בעת העתיקה במוסדות דתיים, כגון מנזרים, בימי הביניים הונהג לימודה באוניברסיטאות באירופה.

תורת חובות הלבבות

תורת חובות הלבבות, המוכר גם בשם חובת הלבבות (במקור, בערבית יהודית: כתאב אל הדאיה אלי פראיץ' אלקלוב [בחלק מהנוסחאות נוסף: ואלתנביה עלי לואזם אלצ'מאיר]; كتاب ال هدايه الي فرائض القلوب [والتنبيه علي لوازم الضماير]), הוא ספר פרי עטו של רבי בחיי בן יוסף אבן פקודה. החיבור, המהווה ניסוח של "תורת המוסר" היהודית, נכתב בשנת 1080 ותורגם לעברית בידי רבי יהודה אבן תיבון בשנת 1161. לספר הייתה השפעה על המוסר היהודי והלא-יהודי. הוא תורגם מחדש לשפות רבות.

אבן פקודה מדגיש ב"חובות הלבבות" את האתיקה המוסרית שבדת, שאותה ראה כעיקר, בשונה מהרמב"ם, שראה את הבחינה השכלית כעיקר. ספרו נחשב לאחד מספרי האמונה העיקריים ביהדות לצד הכוזרי, מורה נבוכים, אמונות ודעות ואחרים.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטית • פילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.