פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

Socrates Louvre
סוקרטס נחשב בעיני רבים לאבי הפילוסופיה המערבית

אטימולוגיה

ישנה מסורת הטוענת שהמונח 'פילוסופיה' נולד כשנשאל פיתגורס האם לדעתו הוא חכם. תשובתו של פיתגורס הייתה :"אינני חכם, אני אוהב חכמה" (מיוונית - פיליה=אהבה סופיה=חכמה). אף על פי שאיננו הפילוסוף הראשון, פיתגורס היה הראשון שהגדיר את עצמו ככזה. בימינו נקראים פילוסופים הן אנשים שעוסקים בפילוסופיה כמקצוע אקדמאי והן אנשים שאוהבים פילוסופיה וחקירה.

העיסוק בפילוסופיה

השאלה "מיהו פילוסוף" היא שאלה פילוסופית בעצמה. אריסטו, אחד הפילוסופים הגדולים ביותר שעמדו לאנושות, פתח את ספרו "מטאפיזיקה א'" באימרה "כל בני האדם שואפים מטבעם לדעת".

יצר הסקרנות והחקירה מלווה את האדם, כמו גם את האנושות, מתחילת ימיו ועד למותו.

מאז ומתמיד בני אדם שאלו שאלות על העולם שסביב. נפש האדם התפלאה למראה תופעות תבל וחיפשה הסברים לשאלות שנקרו בתוכה. אך לא כל אדם ששואל שאלות ייחשב לפילוסוף. אפשר לומר שהפילוסוף הוא זה שעושה את החקירה לדרך חיים. הוא בונה לעצמו השקפת עולם, מנסח שיטות מחקר, מחפש כשלים בתאוריות קיימות ושואף להבין את מכלול היש החיצוני וכן את זה ההכרתי.

פילוסופים שונים היו בנים לכל המעמדות. חלקם עניים, חלקם עשירים, בני דתות שונות ותרבויות שונות.

הפילוסוף היווני אפלטון הקים את האקדמיה. במוסד זה לימדו פילוסופיה, לצד מתמטיקה, לוגיקה, רטוריקה ועוד תחומים, שחשובים גם כשלעצמם וגם ככלים לעיסוק הפילוסופי.

פילוסופים בימינו

בשנות האלפיים, הכשרה של פילוסופים נעשית באוניברסיטאות, במסגרת החוג לפילוסופיה. כיום הפילוסופים פעילים בעיקר באוניברסיטאות ועוסקים בהוראה ובמחקר. התוצר העיקרי של פילוסוף העוסק במחקר הוא מאמרים, המתפרסמים בכתבי-עת פילוסופיים.

תחום חדש יחסית בפילוסופיה הנקרא פילוסופיה יישומית או ייעוץ פילוסופי, משתמש בפילוסופיה להבהרת תפיסת העולם של הנועץ, הקבוצה או הארגון הפונים אליו. הם עוסקים בהתמודדות עם דילמות מוסריות, כתיבת חזון על פי תפיסת העולם, מימוש עצמי ועוד. דוגמה לכך הייתה כאשר הפילוסוף הישראלי אסא כשר ייעץ בכתיבת מסמך "רוח צה"ל".

ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל פילוסופיה הוא שער לכל הנושאים הקשורים בפילוסופיה. ניתן למצוא בו קישורים אל תחומי המשנה של הענף, מושגי יסוד בתחום, תאורטיקנים וגישות בפילוסופיה ועוד.

ספר: פילוסופיה

קישורים חיצוניים

11 בפברואר

11 בפברואר הוא היום ה-42 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 323 ימים (324 בשנה מעוברת).

16 בנובמבר

16 בנובמבר הוא היום ה-320 בשנה בלוח הגרגוריאני (321 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 45 ימים.

17 בפברואר

17 בפברואר הוא היום ה-48 בשנה, בשבוע ה-7 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 317 ימים (318 בשנה מעוברת).

21 באפריל

21 באפריל הוא היום ה-111 בשנה (112 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 254 ימים.

21 בספטמבר

21 בספטמבר הוא היום ה-264 בשנה בלוח הגרגוריאני (265 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 101 ימים.

25 באוגוסט

25 באוגוסט הוא היום ה-237 בשנה בלוח הגרגוריאני (238 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 128 ימים.

26 באפריל

26 באפריל הוא היום ה-116 בשנה (117 בשנה מעוברת), בשבוע ה-17 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 249 ימים.

6 באוגוסט

6 באוגוסט הוא היום ה-218 בשנה (219 בשנה מעוברת) בשבוע ה-32 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 147 ימים.

7 במאי

7 במאי הוא היום ה-127 בשנה (128 בשנה מעוברת), בשבוע ה-19 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 238 ימים.

8 ביולי

8 ביולי הוא היום ה-189 בשנה (190 בשנה מעוברת), בשבוע ה-27 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 176 ימים.

אוניברסיטת וינה

אוניברסיטת וינה (בגרמנית: Universität Wien) היא אוניברסיטה ציבורית בעיר וינה, בירת אוסטריה. האוניברסיטה, שנפתחה בשנת 1365 על ידי הדוכס רודולף הרביעי, היא האוניברסיטה הוותיקה באירופה אחרי אוניברסיטת בולוניה, ואחת החשובות בקרב העולם דובר הגרמנית. האוניברסיטה מציעה למעלה מ-130 מסלולי לימוד, ומונה בין שורותיה כ-91,000 סטודנטים. עד היום, יצאו מהאוניברסיטה שמונה חתני פרס נובל. האוניברסיטה נקראת בפי אוסטרים רבים "האוניברסיטה המרכזית" ("Hauptuni") באופן בלתי-פורמלי.

אינטלקטואל

אינטלקטואל הוא אדם העוסק בפעילות שכלית ורוחנית מגוונת מתוך ערכיות או הנאה, ולא לשם תכלית מעשית כלשהי.

בתחום הסוציולוגיה אינטלקטואל הוא איש רוח שמעורב בחיים הציבוריים כדי להציג את ניתוחיו ואת נקודת מבטו במגוון נושאים במטרה להגן על ערכי החברה בה הוא פועל. אינטלקטואל אינו נושא, בדרך כלל, באחריות ישירה בחיים המעשיים, וסמכותו נובעת מאישיותו ואופיו. זהו מונח מאוחר השונה מהמונח העתיק פילוסוף, שממקד את הגותו למסגרות רעיוניות בלבד.

הסוציולוג יהודה שנהב מגדיר את האינטלקטואל כ"מי שיש לו סטטוס בשדה אחד (ספרות, אקדמיה, שירה, משפט, פיזיקה), אבל מתייצב ומביע את עמדתו בשדה אחר - הפוליטי והמוסרי. [...] מי שהצליח לחצות את השדה שלו, לעזוב את הווקטורים המוכרים בשדה שבו הוא פועל מתוך שגרה, ולשוטט בשדות אחרים, מכוח ההון הסימבולי שעומד לרשותו". אינטלקטואל אמיתי "הוא טיפוס של משוטט, מאבחן, מתריס".

המונח "אינטלקטואל" כשם עצם הפך לפופולרי בשנת 1898, לאחר שעורך בעיתון צרפתי כינה כך את אנשי הרוח שחתמו על העצומה הדורשת לערוך משפט חוזר לאלפרד דרייפוס שנחשד בבגידה. ניתן להניח שבהקשר זה, השימוש הנפוץ הראשון במונח היה של לאומנים מתנגדי דרייפוס כגון מוריס בארס. כתוצאה מכך, למונח יוחס במקור קונוטציה של כינוי גנאי עבור אנשים שאינם נאמנים למדינתם.

המאה ה-12

המאה ה-12 היא התקופה שהחלה בשנת 1101 והסתיימה בשנת 1200 (בין התאריכים 1 בינואר 1101 ל-31 בדצמבר 1200).

במהלך מאה זו התעצמו מלחמות הדת באירופה והמזרח התיכון. המדינות הצלבניות התבססו בארץ הקודש מתוך מאבק מתמיד במעצמות המוסלמיות העולות בסוריה ומצרים, ומסעי צלב חדשים יצאו מאירופה הנוצרית כדי לסייע להן. בחצי האי האיברי התקדמה בהתמדה הרקונקיסטה הנוצרית, ולעומתה קמו בצפון אפריקה אימפריות אסלאמיות משושלות המוראביטון והמוואחידון. באירופה גופה נמשך מאבק האינווסטיטורה, בין הכנסייה הקתולית למלכים החילונים.

בתרבות האירופית שלטו ערכי האבירות והאהבה הרומנטית, והחלה להתפתח האדריכלות הגותית. מסדרי נזירים ואבירים נוסדו באירופה ובארץ הקודש.

בעולם הערבי הגיעה לשיאה ההגות הפילוסופית והמדעית האריסטוטלית, והיהודים השתלבו בה בהצלחה רבה. ביהדות אשכנז התבסס בית מדרשם של בעלי התוספות ושיטת הפלפול שפיתח, ותורת הקבלה החלה לקבל את עיקר גיבושה ופרסומה.

המאה ה-15

המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).

במהלכה פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, מהפכת הדפוס, וראשיתן של תיקוני הדת הפרוטסטנטים.

באירופה נמשכה מלחמת מאה השנים, שסימלה עבור אנגליה וצרפת את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. בעקבות המלחמה השתנה מבנה הצבאות ממסגרת פיאודלית זמנית לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב. המבנה הצבאי והחברתי שקם בצרפת בסיום המלחמה היווה בסיס למונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון במאות הבאות. באנגליה פרצה מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור המנצח.

בחצי האי האיברי הושלמה הרקונקיסטה וממלכות קסטיליה ואראגון התאחדו למדינה ספרדית אחת. גילוי העולם החדש סימן את ראשיתן של האימפריות הספרדית והפורטוגזית. באמריקה נוסדה ועלתה במאה זו האימפריה האצטקית במקסיקו.

בדרום מזרח אירופה נאבקו מדינות הבלקן בעוצמתה הגוברת והולכת של האימפריה העות'מאנית, שהביאה את הקץ על האימפריה הביזנטית לאחר יותר מאלף שנות קיום.

ברוסיה השתחררו הנסיכויות הרוסיות סופית מהכיבוש המונגולי, והתלכדו לממלכה מאוחדת סביב נסיכות מוסקבה הדומיננטית.

בעולם היהודי מזוהה המאה ה-15 יותר מכל עם גירוש קהילות ספרד ורדיפות האינקיוויזיציה.

המאה ה-17

המאה ה-17 היא התקופה שהחלה בשנת 1601 והסתיימה בשנת 1700.

בתקופה זו עלה כוחה של ממלכת אנגליה והפרובינציות המאוחדות (מה שהיום מכונה הולנד) וירד כוחן של ספרד ופורטוגל.

המאה ה-3 לפנה"ס

המאה ה-3 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 201 לפני הספירה. זוהי המאה השלישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלכה הופצה התרבות היוונית ברחבי העולם ההלניסטי, שצמח על האימפריה האדירה שכבש אלכסנדר הגדול, ונוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה.

מאבקים רבים התרחשו בעולם ההלניסטי המפולג, כשמקביל התגבשה רומא ככוח החזק באיטליה וכמעצמה אזורית אימפריאליסטית.

המאה ה-5 לפנה"ס

המאה ה-5 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 401 לפני הספירה. זוהי המאה החמישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלך המאה הגיעה האימפריה הפרסית לשיא התפשטותה, וניסיונותיה להתפשט מערבה הובילו לסדרת עימותים מכוננים עם עמי יוון.

ביוון שלטה התקופה הקלאסית, שהתאפיינה בפריחה גדולה בכל תחומי החיים, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע, בשיטות הלוחמה, בחיי החברה והתרבות, ובתחומי האמנות, הפיסול והארכיטקטורה. בתקופה זו גם הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

מאבק ממושך התקיים בין ערי הפוליס היווניות על ההגמוניה ביוון, והגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה.

בארץ ישראל התבססה יהדות בית שני והתארגנה מחדש עם עלייתם של מנהיגים יהודים כעזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, בעוד בפרס התרחשו על פי המקרא אירועי מגילת אסתר.

פילוסופיה אנליטית

פילוסופיה אנליטית היא זרם של הפילוסופיה שהתפתח החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ועיסוקה בראשיתה היה בעיקר בניתוח (אנליזה) של השפה ובניתוח משמעותם של מושגים ומילים, והיחסים הלוגיים ביניהם. הפילוסופיה האנליטית בראשיתה תפסה כתנאי בל-יעבר לדיון פילוסופי שללא האפשרות לבטא, באופן חד משמעי, עמדות בנוגע לנושא מסוים, לא ניתן לקבל נושא זה כשייך לפילוסופיה. האירוע המכונן של הפילוסופיה האנליטית מכונה המהפך הלשוני, מהפך שהציב את השפה במרכז העיסוק הפילוסופי למשך מרבית המאה ה-20. מאפיינים חשובים של הפילוסופיה האנליטית הם השימוש הנרחב בלוגיקה ככלי מרכזי במחקר הפילוסופי, וכן עיסוק בפילוסופיה של השפה, פילוסופיה של המתמטיקה ופילוסופיה של המדע. הלוגיקה והמתמטיקה משמשות בפילוסופיה האנליטית הן ככלים וכמודלים לחשיבה פילוסופית נכונה והן כמושא מחקר בפני עצמן.

אבות הפילוסופיה האנליטית הם גוטלוב פרגה, ברטראנד ראסל, ג'ורג' אדוארד מור, לודוויג ויטגנשטיין והוגי החוג הווינאי. פילוסופים בולטים נוספים הם קוויין, אוסטין, דונלד דייווידסון, קריפקה, פאטנם ורורטי.

ההוגים האנליטיים חלוקים ביניהם בנקודות מגוונות. מאפיינים משותפים להגותם הם העיסוק בלשון ובשפה, השאיפה לאובייקטיביות ולשחרור מהמגמות הפסיכולוגיסטיות בפילוסופיה (ובעיקר מהמסקנות של קאנט בדבר התנאים הסינתטים-אפריורים להכרה), ועיסוק בבעיות התיחום של הפילוסופיה ושל המדע. ההוגים האנליטיים לא קיבלו את עמדותיהם של הגל, ניטשה, מרקס או פרויד ואף התנגדו להן במפורש.

ניתן לומר שהמקור לשאיפותיה של הפילוסופיה האנליטית הוא הרצון להסיר את הבלבול והמבוכה מתוך הפילוסופיה ולעשות זאת על ידי בירור מדוקדק ומפריד (אנליזה לוגית) של טענות פילוסופיות. בראשית דרכה ניסתה הפילוסופיה האנליטית למצוא קריטריונים לפיהם ניתן לנתח כל אמירה פילוסופית ולקבוע לאילו מהן יש משמעות ומובן ואילו אמירות הם נעדרות משמעות ונוצרו בגלל שימוש לא נכון בשפה.

על אף שורשיה הגרמניים הפכה הפילוסופיה האנליטית לזרם הפילוסופי המרכזי במדינות דוברות האנגלית ולעיתים היא אף מוגדרת כפילוסופיה של העולם האנגלו-אמריקני במאה העשרים. מקובל לראות בפילוסופיה הקונטיננטלית זרם מנוגד לפילוסופיה האנליטית.

פילוסופיה של המדע

פילוסופיה של המדע הוא ענף בפילוסופיה העוסק ביסודות, הנחות ובמשמעויות הפילוסופיות של המדעים. ענף מגוון זה מתייחס לכל המדעים, מדעי הטבע, כגון פיזיקה וביולוגיה, מדעי החברה, כגון פסיכולוגיה וכלכלה, ומדעי הרוח. יש הרואים בפילוסופיה של המדע אפיסטמולוגיה ואף מטאפיזיקה של המדע הממשי. הפילוסופיה של המדע שואפת לענות ולהסביר שאלות, כגון טבעם של קביעות ומושגים מדעיים; האופן שבו הם נוצרים; כיצד המדע מסביר, חוזה, ומשתמש בטבע באמצעות טכנולוגיה; כיצד אפשר להחליט על הדיוק של מידע; הניסוח והשימוש במתודות מדעיות; אופני החשיבה שבהם משתמשים על מנת להגיע למסקנות; והמשמעויות של המתודות והמודלים המדעיים לחברה ככלל, ולמדעים עצמם.

יש הסוברים כי לכל המדעים יש פילוסופיה מסוימת המונחת בבסיסם, גם אם הם יכחישו זאת:

"אין מדע ללא פילוסופיה; יש רק מדע שהפילוסופיה שלו לא נבחנה כראוי".

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.