פיטום הקטורת

פיטום הקטורת הם קטעי הלכה תנאיים העוסקים בקטורת הסמים, הנאמרים לפני או אחרי התפילה בצירוף מזמורים וקטעים אחרים. מקור הקטעים בתלמוד הבבלי[1] ובתלמוד הירושלמי.[2]

אמירת הקטרת הקטורת שקולה כביכול להקטרת הקטורת בבית המדרש, כדרשת חז"ל על הפסוק: "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע, י"ד, ג').[3] שמחמת שאיננו יכולים בעת הזאת לקיים את מצוות עבודת הקורבנות (מפני שאין לנו כיום בית מקדש), אנו מקיימים אותן על ידי הזכרתן בזמנן בתפילה[4].

XFG669
תפילת פיטום הקטורת כתובה על קלף

מנהגים

הספרדים והתימנים (וגם החסידים) נוהגים לאומרה בתחילת ובסוף תפילת שחרית ולפני תפילת מנחה. לפי מנהג המקובלים נהוג לאומרה לאחר תיקון חצות, ועדיף במניין[5]. לפי מנהג הישן של האשכנזים, אין אומרים אותה בימות החול,[6] ובשבת אומרים אותה מיד אחרי קדיש תתקבל של מוסף, לפני עלינו, וכך נוהגים עד היום ברוב קהילות נוסח אשכנז בחו"ל.[7] הפרושים שהנהיגו לאומרה בכל יום הכניסו אותה בסיום התפילה, ואילו בשבת השאירו אותה במקומה המקורי - לפני עלינו.

בתפילת שחרית הפתיחה ללימוד היא בקטע פיוטי: "אין כאלוהינו" המסתיים במילים (בימות החול): "אתה הוא[8] שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים[9]". יהודי עדות המזרח ובחסידות ויזניץ נוהגים למנות את סממני הקטורת על אצבעות יד אחת - דבר שמסייע להם לא להתבלבל בספירה, מכיוון שבטקסט עצמו נאמר שהטועה במינון מרכיבי הקטורת חייב מיתה.

בסיום הקטע לומדים הלכות הכנת הקטורת בבית המקדש כפי שנכתב בברייתא,[10] וחותמים בדברי אגדה: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (תנא דבי אליהו), ו"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ד, עמוד א').

נהוג לומר בסיומה קדיש דרבנן (הנקרא גם קדיש דאגדתא - קדיש של דברי אגדה).[11]

הסיבות לאמירת פיטום הקטורת

Timna Tabernacle Incense altar
שחזור של מזבח הזהב עליו הוקטרה הקטורת במשכן

התפילות שחרית ומנחה נאמרו בעת הקרבת התמיד של שחרית, ובעת הקרבת קרבן התמיד של בין הערביים. קרבנות אלו הובאו יחד עם קטורת. כיום התפילות הללו נאמרות במקום הקרבנות, ולכל רכיבי ההקרבה יש חלק המתאים בתפילה.לכן לפי מנהג הספרדים והתימנים אומרים פטום הקטורת פעם אחת בתחילת תפילת שחרית ופעם בתחילת תפילת המנחה. פעם נוספת שאומרים בסיום שחרית הוא מפני המחלוקת עם האשכנזים.

לפי המסורת, קטע "פיטום הקטורת" הוא אחד מהטקסטים היחידים מימי בית שני בהם אין מחלוקת בין תנאים (בייחוד בין בית שמאי ובית הלל). כמו כן עניין הקטורת היה מרכזי בוויכוח בין הפרושים לצדוקים ולאחר מכן בין היהודים הרבניים ובין הקראים, במיוחד לקראת יום הכיפורים, שבו נכנס הכהן הגדול לתוך קדש הקדשים עם קטורת. לפי הצדוקים היה צריך להביא קודם קטורת ("כי בענן אראה על הכפורת"), והפרושים היו משביעים את הכהן הגדול שלא יפעל לפי דרך הצדוקים (ולאחר מכן "היו אלו ואלו פורשים ובוכים" על החשד ועל המחלוקת).

סגולת פיטום הקטורת במסורת

לפי ספר הזוהר וספרות המנהגים, אמירת פיטום הקטורת היא סגולה לעצירת מגפה, על פי הכתוב (ספר במדבר, פרק י"ז, פסוקים י"ב-י"ג): "וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר עַל-הָעָם. וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה".

לאור זאת, כתב רבי חיים פלאג'י בספר כף החיים (סימן י"ז אות י"ח): "יכתוב פרשת הקטורת על קלף או גויל בכתב אשורית כספר תורה ויקרא בו ויעשה לו סגולה, דהקטורת מעשיר ומובטח לו דלא יופסק פרנסתו ותמיד יהיה לו פרנסה טובה וכלכלה ברווח ולא בצמצום."

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ו', עמוד א'
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ד', הלכה ה', מיד לאחר המשנה על כהן גדול המקריב קטורת ביום הכיפורים. מקובל לראות בקטע זה כברייתא למרות שאין שום הקדמה לקטע המצוטט.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ו, עמוד ב'.
  4. ^ כל העדות (חוץ ממנהג אשכנז הישן, בו היא נאמרת רק בשבת ובחגים, עיין לקמן) אומרות אותן בתפילת שחרית וחלק מהעדות גם בתפילת המנחה. אולם אין אומרים זאת בלילה מפני שלא הקטירו בלילה קטורת
  5. ^ שער הכוונות, דרושי תפילת השחר, דרוש ג'.
  6. ^ רמ"א או"ח קלב:ב.
  7. ^ היא לא מופיעה בימות החול בסידורים הנפוצים היום בחו"ל, כגון ארטסקרול.
  8. ^ לפי נוסחאות שונות: ה' אלהינו ואלהי אבותינו
  9. ^ לפי נוסחאות שונות: בזמן שבית המקדש היה קיים
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ו', עמוד א', ושמופיע כהמשך ישיר ל"פיטום הקטורת" בתלמוד הירושלמי.
  11. ^ ולפי מנהג פפד"מ, אומרים קדיש יתום. עי' דברי קהלת, פפד"מ תרכ"ב, עמ' 76.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אב הרחמים

אַב הָרַחֲמִים היא תפילה יהודית, המבקשת מאלוהים לנקום את נקמת היהודים שנהרגו על קידוש השם. התפילה נאמרת בקהילות האשכנזיות בתפילת שחרית של שבת לאחר קריאת התורה.

אתה יצרת

אַתָּה יָצַרְתָּ היא הברכה האמצעית (קדושת היום) הנאמרת בתפילת העמידה של מוסף של שבת (תפילת שבע) החל בראש חודש. אמירת "אתה יצרת" כברכה ייחודית לשבת ראש חודש, שונָה מהנהוג בחגים החלים בשבת, בהם מתפללים תפילת מוסף של חג, וכביטוי ליום השביעי, מוסיפים תוספות שבת.

במה מדליקין

במה מדליקין הוא פרק שני במסכת שבת העוסק בעיקר במצוות הדלקת נרות שבת.

המנהג ברוב הקהילות לומר 'במה מדליקין' בערבי שבתות קודם תפילת ערבית, הראשונים נתנו מספר טעמים לאמירתו.

ויכולו

וַיְכֻלּוּ היא פסקה קצרה בחומש בראשית בסיום פרשת בריאת העולם, בה מתוארת סיום הבריאה בשבת, וקביעתה למנוחה על ידי אלוהים. פסקת ויכולו משמשת כחלק אינטגרלי מהקידוש בליל שבת וכן כחלק מתפילת ליל שבת.

מה טובו

"מַה טֹּבוּ" היא תפילה המוזכרת בסידורי הראשונים. התפילה עוסקת בכבוד בית הכנסת, קדושתו, ומעלתו הגדולה.

יש הנוהגים לאומרה בכל יום קודם התפילה בשעה שנכנס לבית הכנסת.

מי שברך

מִי שֶׁבֵּרַךְ הוא כינוי לקטע קצר של תפילה יהודית, הנאמרת בדרך כלל במהלך קריאת התורה, או לאחריה. מהות התפילה היא ברכה לזולת. קיימות תפילות מי שברך שונות המותאמות לזמנים ואירועים שונים.

מסכת כריתות

מַסֶּכֶת כָּרֵתוֹת היא המסכת השביעית בסדר קדשים, במשנה ובתלמוד הבבלי. הנושא המרכזי במסכת הוא קרבנות החובה של היחיד: חטאת ואשם. שם המסכת הוא ריבוי של כרת, עונש בידי שמיים שקבעה התורה על העושה במזיד עבירות חמורות במיוחד. העושה את העבירות הללו בשוגג חייב להביא למקדש קרבן חטאת, והמשנה מגדירה את כללי חיובו של החוטא בשגגה.

בתלמוד הבבלי יש למסכת זו 27 דפים. בדף ו, אגב הדיון על האיסור להכין קטורת לשימוש עצמי, מופיע "סדר פיטום הקטורת" הנאמר כל יום בתפילה.

סופר סת"ם

סופר סת"ם הוא אדם העוסק בכתיבת ספרי תורה, תפילין, מזוזות ומגילות (בראשי תיבות: סת"ם). כמו כן, ישנם סופרים הכותבים גם ספרי נביאים וכתובים וכן את פרשת "פיטום הקטורת". סופר סת"ם כותב על קלף בכתב סת"ם, ומשתמש בקולמוס העשוי קנה או נוצה, ובדיו סת"ם.

פיטום

האם התכוונתם ל...

פרשת הקורבנות

פרשת הקורבנות (לפעמים בקיצור רק "קורבנות") במקורה נועדה כדי ללמוד מספר קטעים מן המקרא המשנה והתלמוד לאחר ברכות התורה, היא הורחבה בידי מקובלי צפת והפכה להיות זכר לסדר העבודה היומי בבית המקדש. יש קהילות אשכנז שלא קבלו הוספות אלו, ואומרות רק עיקר הקרבנות, דהיינו פרשת התמיד, פרק איזהו מקומן, וברייתא דרבי ישמעאל.

צדקתך צדק

צדקתך צדק הוא כינוי לשלושה פסוקים הנאמרים מיד לאחר חזרת הש"ץ של מנחה של שבת. פסוקים אלו לקוחים מספר תהילים. הפסוקים הם: "צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'", "וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדֹלות. אלהים מי כמוך", "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת".

פסוקים אלו מכונים גם "צו"ץ" בשל ראשי התיבות שיוצרות האותיות הראשונות של כל פסוק ("צדקתך","וצדקתך","צדקתך").

קדושה דסידרא

קדושה דסִדרא (או קדושת ובא לציון) הוא קטע תפילה מסדר היום היהודי. התפילה כוללת פסוקי קדושה מנבואת המרכבה של ישעיהו ויחזקאל, פסוקי תחנונים, ותחינה הפותחת באמירת יהי רצון.

קדושה דסידרא נאמרת בימי חול לאחר תחנון וקריאת התורה, בשבת ויום טוב בתחילת תפילת מנחה, לאחר המזמורים אשרי יושבי ביתך ותהילה לדוד, ובתפילת ערבית של מוצאי שבת. ביום הכיפורים קדושה דסידרא נאמרת לפי שיטת מחבר השולחן ערוך בתחילת תפילת מנחה, ולשיטת הרמ"א בתחילת תפילת נעילה.

עיקר חשיבות הקדושא דסידרא הוא בהיותה המסיימת הרשמית של תפילת שחרית. המשמעות להלכה היא שרק לאחר אמירת קדושא דסידרא מותר לחלוץ תפילין (אם אדם טרוד וממהר לעיסוקיו האחרים). לאחר קדושה דסידרא שליח הציבור אומר קדיש תתקבל שבו כלול הקטע "עושה שלום", ובכך מצוין סוף חזרת הש"ץ.

התלמוד הבבלי משבח את אמירת קדושה דסידרא: "עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". תרגום מארמית: העולם מדוע מתקיים? על קדושה דסידרא, ועל (קדיש) יהא שמיה רבא (הנאמרת לאחר לימוד אגדה).

קטורת הסמים

קטורת הסמים היא הקטרת של תערובת בשמים שנצטוו עליה הכהנים בתורה בספר שמות, פרק ל' להקטיר ממנה פעמיים בכל יום, פעם אחת בבוקר, ופעם נוספת בין הערביים. ההקטרה הייתה נעשית בהיכל בית המקדש על גבי מזבח הזהב.

כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת פעם אחת בשנה ביום הכיפורים בקדש הקדשים.

הקטורת הצטיינה בריחה החזק. חז"ל אף מספרים ש"עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת" ושכלות בירושלים לא היו צריכות לצאת מבושמות בשל ריחה החזק של הקטורת.

רואי לוי

רואי לוי (נולד ב-2 ביוני 1970 במטולה) הוא זמר, נגן, פזמונאי ומלחין ישראלי.

תהילים כ'

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךָ הן מילות הפתיחה של פרק כ' בספר תהילים הנאמר בתפילת שחרית בין אשרי לקדושה דסידרא. בשל פתיחה זו, מכונה הפרק לעיתים גם "למנצח". על פי תוכנו הוא מזמור להצלחת המלך ולישועה בשדה הקרב.

תהילים צ"ב

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" הוא מזמור צ"ב (הפרק ה-92) בספר תהילים הנאמר בקבלת שבת לאחר שירת הפיוט לכה דודי. הוא נאמר גם בתפילת שחרית של שבת ושל חגים.

תפילת מנחה

ביהדות, תפילת מנחה היא התפילה הנאמרת בכל יום, החל מחצי שעה לאחר חצות היום (על פי החלוקה לשעות זמניות) ועד לשקיעת החמה.

תפילת ערבית

תְּפִלַּת עַרְבִית או מַעֲרִיב היא אחת משלוש תפילות יומיות ביהדות, הנערכת בערב לאחר צאת הכוכבים. התפילה מורכבת משני חלקים עיקריים, קריאת שמע וברכותיה ותפילת שמונה עשרה, וכן מהפיוט עלינו לשבח שאותו נוהגים לומר בסוף כל אחת מתפילות היום.

תפילת שחרית

תפילת שחרית היא התפילה הנערכת בבוקר, והיא הארוכה מבין תפילות היום. ניתן להתחיל בתפילת שחרית החל מהנץ החמה, ומעלות השחר אסור לעסוק במלאכה, לאכול, או ליזום שיחה, עד סיום תפילת העמידה.

שני חלקיה הקדומים של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים, נוספת לתפילת שחרית הקריאה בתורה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.