פיזיולוגיה

פִיזְיוֹלוֹגְיָה היא המדע העוסק בחקר התפקוד המכני, הפיזי והביוכימי של גופם של יצורים חיים.

פיזיולוגיה באופן מסורתי נחלקת לפיזיולוגיה של הצמח ולפיזיולוגיה של יצורים חיים. לדוגמה, את חלק מתובנות המחקר על תא שמרים ניתן ליישם גם בתא אנושי. באופן כללי ההסתברות לדמיון בתגובות בין מינים שונים אינה ידועה.

הכלים המשמשים למחקר הפיזיולוגיה של בני האדם מרחיבים את הכלים והשיטות למחקר חיות. במחקר ניתן להשתמש במיקרוסקופ ובצביעה היסטולוגית. גם הפיזיולוגיה של הצמחים שואלת כלים משני שדות מחקר אלו. היקף הנושאים למחקר הוא גדול לפחות כמו אילן היצורים החיים עצמו. בשל המגוון הרחב נוטה המחקר בתחום הפיזיולוגיה של בעלי החיים להתרכז בהבנה איך תכונה פיזיולוגית משתנה לאורך האבולוציה של בעלי החיים.

תחומי מחקר חדשים התפתחו מתוך המחקר הפיזיולוגי כגון ביוכימיה, ביופיזיקה, ביומכניקה ופרמקולוגיה.

על המחקרים הבולטים בתחום מוענק פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. בנוסף לכך, האקדמיה הבלגית מעניקה פרס גלוגה דו-שנתי לזכר גוטליב גלוגה.

ראו גם

ביולוגיה

בִּיּוֹלוֹגְיָה (מיוונית: תורת החי) היא ענף במדעי הטבע, העוסק בהרכבו של עולם החי והצומח, במקור החיים, ברבגוניותם, בהתנהגותם של היצורים החיים, וביחסי הגומלין בינם לבין עצמם ובינם לבין סביבתם.

כיום, ביולוגיה אינה נתפסת כדיסציפלינה יחידה, אלא כמסגרת המאגדת מספר רב של דיסציפלינות העוסקות בתופעות הקשורות לחיים וליצורים חיים. אף כי חלק מדיסציפלינות אלה - למשל בוטניקה וזואולוגיה - הן עתיקות יומין, הביולוגיה התפתחה כמדע המאחד אותן, ובוחן את קשרי-הגומלין ביניהן רק במאה ה-19, אז נתגלו תהליכים ותכונות המשותפים ליצורים חיים ככלל.

בהיותה תחום רחב כל-כך, מתחלקת הביולוגיה לתחומי-משנה רבים ושונים. החלוקה לפי סוג האורגניזם, שהייתה נהוגה בעבר, אחראית לתחומים כגון בוטניקה - חקר הצמחים, ומיקרוביולוגיה - חקר המיקרואורגניזמים; אך ניתן לחלק את תחומי הביולוגיה גם לפי קנה המידה של התופעות הנחקרות: למשל, ביולוגיה מולקולרית עוסקת בתחום המולקולרי, פיזיולוגיה עוסקת בתפקודים של האורגניזם, ואילו אקולוגיה עוסקת ביחסי גומלין בין אורגניזמים וביחסיהם עם הסביבה.

כיום נחשבת הביולוגיה לאחד מענפי המדע המרכזיים. יותר ממיליון מאמרים מתפרסמים בתחום מדי שנה[דרוש מקור], וסוגיות מרכזיות בתחום, למשל הנדסה גנטית, ניצבות הן בחזית המחקר המדעי והן בעין הסערה של הדיון הציבורי.

גזע (ביולוגיה)

גזע מוגדר מבחינה ביולוגית כקבוצה של יצורים (אורגניזמים), בני אותו מין, הדומים במכלול של תכונות פיזיולוגית תורשתיות, המייחד אותם מיצורים אחרים בני אותו מין.

הגדרה זו אינה חדה, והיא נתונה לפירושים שונים, של אסכולות וחוקרים שונים. אולם, האבחנה המגדירה גזע מסוים חייבת לכלול שלושה מרכיבים:

האבחנה היא על פי מכלול של תכונות, ולא על פי תכונה ייחודית אחת בלבד

התכונות שבהן מדובר הן תכונות תורשתיות

הגזע כולל יצורים מאותו מין ביולוגילא כל קבוצה שמתקיימים לגביה מאפיינים כאמור מכונה בשם "גזע". הגדרת קבוצה כ"גזע" תלויה, בין השאר, במי שנותן את ההגדרה ובמהות מכלול התכונות המשמש להגדרה. לפיכך, קבוצה יכולה להיחשב "גזע" על ידי חוקרים מסוימים ולא להיחשב כך על ידי אחרים. באופן זה, קבוצה, שהייתה מכונה "גזע" בתקופה מסוימת, יכולה לקבל שם אחר בתקופה אחרת.

מונח הקרוב למונח גזע בביולוגיה הוא תת מין, המציין אוכלוסייה של פרטים במין שבשל בידול גאוגרפי או אחר קיים שוני מהותי בהתנהגות או במבנה הגוף בין הפרטים באוכלוסייה לבין יתר הפרטים במין. לפי ההגדרה, כל תת-מין הוא גם גזע, אולם לא כל גזע הוא תת-מין.

בדרך כלל מקובל ש:

משתמשים בטקסון זנים בצמחים בלבד (ולעיתים נדירות בקטגוריה:גזעי דגים, ובנגיפים)

משתמשים בטקסון גזעים בבעלי חיים מבויתים, וחיות משק.

משתמשים בטקסון תת-מין בשאר סוגי בעלי החיים

לפי הגדרה זו ולפי ההגדרה המדעית המקובלת של המינים (species), שני בני גזעים שונים מאותו מין (species), שבו קיימת רבייה זוגית, שהם בני מינים (זוויגים) שונים, יכולים להעמיד צאצאים בני קיימא, שיוכלו להתרבות גם הם. כתוצאה מכך, קיימת נטייה לטשטוש ההבדלים בין הגזעים השונים של אותו מין, כאשר מתקיים מגע שוטף, הכולל זיווגים של בני הגזעים השונים, גם אם היו קיימים הבדלים מלכתחילה.

מצד שני, גם אם לבני קבוצות יצורים שונות בני אותו מין היו תכונות זהות מלכתחילה, עשויות הקבוצות, לפי תורת האבולוציה, לפתח תכונות פיזיולוגיות תורשתיות, המיוחדות לכל קבוצה, ולהפוך באופן זה לגזעים שונים של אותו מין. מצב כזה עשוי לקרות כאשר הקבוצות השונות מבודדות זו מזו תקופות ארוכות ומוטציות גנטיות יוצרות הבדלים מצטברים בין הקבוצות. בנוסף להיווצרות גזעים כך, באופן טבעי, קיימות גם שיטות יצירה וטיפוח מכוון ושיטתי של גזעים של בעלי חיים על ידי האדם. כך נוצרו גזעים שונים של כלבים, סוסים וחיות בית שונות אחרות (טכניקות דומות שימשו גם בתחום הצומח). שימוש בהנדסה גנטית יכול אף להביא ליצירת מינים חדשים (ולא רק גזעים או תת-מינים בתחום מין מסוים).

לפי גילוי דעת של האגודה האמריקאית של אנתרופולוגים פיזיים, "גזעים טהורים, במובן של אוכלוסיות הומוגניות מבחינה גנטית, אינם קיימים במין האנושי בימינו וגם אין הוכחה כי הם התקיימו אי פעם בעבר"

גירוי

גירוי (לטינית: Stimulus, ברבים Stimuli) הוא כל שינוי שניתן לחִישה או לזיהוי בסביבה הפיזיולוגית של האורגניזם.

רוב הגירויים באים מהסביבה, אך יש גם גירויים אשר מופיעים בתוך האורגניזם. כלומר, מקורם של הגירויים יכול להיות חיצוני או פנימי.

דיבור

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה קולית. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב שנקרא לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף מסוים של הגאים מתוך סט מצומצם של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת.

עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי לקיומה של השפה, שכן היא יכולה להתקיים גם בלעדיו.

הדיבור קיים אצל המין האנושי בלבד והתקיים אצל מינים נוספים מהסוג "אדם" שנכחדו, כגון האדם הניאנדרטלי והומו ארקטוס. יכולת הדיבור חשובה ביותר לתפקודו של הפרט האנושי בחברה, ופגם ביכולת הדיבור נחשב ללקות.

היריון

היריון הוא תהליך שבו נקבה נושאת ברחמה צאצא אחד או יותר, הקרוי עובר, המתפתח עד לשלב בו הוא מסוגל לחיות מחוץ לרחם. ההיריון מתחיל מהפריית ביצית על ידי תא זרע (התעברות) היוצרת זיגוטה. היריון תקין של אישה מסתיים בלידה והיריון של יונקים מסתיים בהמלטה, אולם לעיתים היריון מסתיים בהפלה טבעית או מלאכותית.

היריון מסוג שונה מתבצע אצל חיות כיס, בהן ההיריון עצמו נמשך זמן קצר (כחודש) והתפתחות העובר ממשיכה בכיס.

הליכה

הליכה היא צורת התנועה והניידות העיקרית של בעלי חיים על פני הקרקע, ושונה מריצה, זחילה וקפיצה. ההליכה מובדלת מן הריצה על ידי ההגדרה שבה רק רגל אחת נמצאת באוויר בעוד השנייה על הקרקע, בעוד שבריצה ישנם רגעים בהם שתי הרגליים באוויר. אצל האדם ושאר בעלי החיים ההולכים על שתיים, הריצה היא כאשר שתי הרגליים נמצאות באוויר בכל צעד. אצל הסוסים ושאר בעלי החיים בעלי ארבע רגליים, צורות הריצה רבות, בעוד צורת ההליכה מתבצעת כאשר בכל צעד שלוש רגליים על הקרקע.

תינוקות מפתחים את יכולת ההליכה באופן עצמאי בממוצע בין גיל 9 חודשים ל-15 חודשים. מבחינת מערכת העצבים, פעולת ההליכה יכולה להיות נשלטת על ידי מחולל תבנית מרכזי.

הליכה היא גם ספורט חובבים נפוץ. בשנים האחרונות ערים רבות מקדמות את נושא ההליכתיות (Walkability) כדי להיות נעימות יותר להולכי הרגל, בין היתר במטרה להקטין את השימוש ברכב הפרטי וכתוצאה מכך את זיהום האויר ופקקי התנועה הכבדים הנלווים לו, וכן להגביר את מידת הפעילות הגופנית של התושבים.

הפריה

הפריה היא תהליך המתרחש בייצורים המתרבים ברבייה זוויגית (מינית). בבעלי חיים מכונה ההפריה גם התעברות (מהמילה עובר).

תהליך רבייה מורכב משני שלבים:

היווצרות תאי מין (תאי זרע ותא ביצה (ביצית))

ההפריה עצמהבתהליך ההפריה נפגשים שני תאי רבייה בשלים (הקרויים "גמטות"), הזכרי - תא הזרע, והנקבי - תא הביצה. שני התאים מתאחדים לתא אחד הקרוי עתה זיגוטה. תא זה מתחלק בחלוקות מיטוטיות ותאי הבת שלו מתמיינים בכמה שלבים לכל הרקמות והאיברים שמרכיבים את היצור הבוגר (אצל היונקים, היצור הנמצא בתהליך הגדילה וההתמיינות קרוי עובר והוא מתפתח בזמן ההריון ברחם).

היות שבדרך-כלל הנקבה היא זו שנושאת את הצאצא המתפתח (הקרוי אצל יונקים עובר), מתרחשת ההפריה בתוך גופה, זאת לאחר שהגמטות הזכריות חודרות לגופה בדרכים שונות (כגון הזדווגות בבעלי חיים והאבקה בצמחים בעלי פרחים).

הפריה נעשית לרוב במהלך תהליך הזדווגות. על מנת שתתבצע הפריה יש צורך בביצית, יש לאפשר כניסת תאי זרע ולייחד מקום בו תוכל להתבצע ההפריה.

זואולוגיה

זוֹאוֹלוֹגְיָה היא ענף במדעי החיים העוסק בחקר בַּעֲלֵי הַחַיִּים. מקור המילה ביוונית: זוֹאוֹן (ζώον) פירושו "חיה", לוגיה (λογία) פירושו "תורה". איש מדע העוסק בזואולוגיה הוא זואולוג.

הזואולוגיה חוקרת את מבנה גופם של בעלי חיים, את אורחות חייהם, דרכי גידולם והתרבותם ואת היחסים בינם לבין סביבת חייהם ובינם לבין בעלי חיים אחרים. הזואולוגיה, אם כן, משתמשת, או כוללת בתוכה, תחומים רבים אחרים בביולוגיה, כגון אנטומיה, פיזיולוגיה, אבולוציה ואקולוגיה.

חוש הריח

חוש הריח הוא היכולת להבחין בכימיקלים נדיפים באוויר. החוש קיים בקרב בעלי חיים שחיים מעל המים, ובמים בקרב בעלי חיים החיים בתוך המים. בעלי חוליות חשים בריח באפיתל הרחה המצוי באף, ומעבדים אותו במערכת ההרחה.

כליה

כְּלָיוֹת (ביחיד כִּלְיָה) הן זוג איברים השייכים למערכת ההפרשה וממוקמים מאחורי חלל הבטן.

הכליות הן האיברים הפעילים ביותר במערכת השתן, כאשר כמות הפלזמה העוברת בכליות נאמדת ב־180 ליטרים ביום. הכליות מווסתות את משק המים, את מאזן היונים ואת חומציות הגוף. הן מסננות את הדם ומפרישות חומרי פסולת מטבוליים (במיוחד שתנן) וחומרים כימיים זרים. הכליות גם מסנתזות גלוקוז מחלבונים (תהליך המכונה "גלוקונאוגנזה") ומפרישות לתוך הגוף הורמונים שונים.

הכליות ממוקמות מאחורי הצפק בצד האחורי של חלל הבטן, משני צדי עמוד השדרה, מאחורי המעי ומתחת לסרעפת. הן מקבלות את הדם מאבי העורקים של הבטן דרך סעיפיו, העורקים הכלייתים (הימני והשמאלי) ומחזירות את הדם המטופל לווריד הנבוב התחתון דרך ורידי הכליה.

הענף העוסק במחקר ובטיפול במחלות של הכליה נקרא נפרולוגיה.

לידה

לידה היא התהליך שבו מסתיים ההיריון האנושי והעובר יוצא מרחם אמו לאוויר העולם.

במהלך הלידה צוואר הרחם עובר תהליך של פתיחה ומחיקה. התקדמות הלידה נמדדת באמצעות הפתיחה, המחיקה והמיקום של ראש התינוק יחסית לסְפִּינוֹת, העצמות המהוות את המקום הצר ביותר שדרכו צריך התינוק לעבור. שריר הרחם מתכווץ בתדירות הולכת ועולה (אלו הם הצירים) כתוצאה מהפרשת הורמון האוקסיטוצין מבלוטת ההיפופיזה. בכל פעם שמתרחש ציר, סיבי השריר מתקצרים וכך נדחף התינוק החוצה.

ברוב הלידות נולד ילוד אחד, אך ברוב מקרי היריון רב-עוברים נולדים תאומים. בעבר תועדו מקרים של לידת תשיעיות, אך חלק מהילודים לא שרדו. שיא הילודים בלידה אחת ששרדו כולם, הוא שמינייה שנולדה לאם חד-הורית מארצות הברית.

נשימה

נשימה היא שם כללי לתהליך ביולוגי הקשור לקליטת חומרים מהסביבה לשם הפקת אנרגיה.

המושג נשימה מתייחס לשני תהליכים עיקריים:

נשימה פיזיולוגית: בבעלי חיים זהו תהליך קליטת האוויר וחילוף הגזים המתרחש בריאות. במסגרת הנשימה הפיזיולוגית עובר החמצן שבאוויר מהריאות אל מחזור הדם ובאמצעותו מגיע לכל אחד מתאי הגוף. מאוחר יותר פולטים התאים פחמן דו-חמצני אל מחזור הדם, משם הוא מגיע אל הריאות ונפלט החוצה אל הסביבה. השימוש הרגיל במושג נשימה מתייחס בדרך-כלל לתהליך זה. גם צמחים, פטריות, פרוטיסטים וחיידקים מחליפים גזים עם הסביבה, אך הם עושים זאת לרוב באמצעות דיפוזיה של הגזים דרך התאים ולא באמצעות מערכת סבוכה של איברים ורקמות, כפי שנעשה בבעלי חיים. המונח נשימה במשמעות הפיזיולוגית מתייחס, אם כן, לבעלי חיים בלבד. לפירוט התהליך ראו: מערכת הנשימה.נשימה תאית: זהו תהליך הפירוק של מולקולות עתירות אנרגיה בתא, והשימוש באנרגיה זו לייצור חומרים אחרים (חומרי הבניין של התא, למשל) ולהנעת תהליכים בתא. בעוד שנשימה פיזיולוגית מתייחסת בהכרח לקליטת חמצן מהסביבה, בתהליך הנשימה התאית לא תמיד מעורב חמצן (חיידקים רבים מבצעים נשימה אל-אווירנית). נשימה תאית, באופן זה או אחר, מתרחשת בכל התאים ובכל היצורים החיים, ללא יוצא מן הכלל.למרות שיש להקפיד על ההבחנה בין נשימה פיזיולוגית ונשימה תאית, הרי שבבעלי חיים הקשר בין שני התהליכים הדוק: החמצן הנקלט בריאות מועבר בדיפוזיה אל מחזור הדם; הדם נושא את החמצן על גבי מולקולות המוגלובין; בכלי הדם הקטנים ביותר, הנימים, מועבר החמצן, גם כן בדיפוזיה, אל כל תאי הגוף; התאים משתמשים בחמצן כקולט האלקטרונים הסופי בתהליך הנשימה התאית, שבמהלכו הם מפרקים מולקולות מהמזון ומייצרים מולקולות של הנוקלאוטיד ATP, המשמש כ"מטבע אנרגיה" ובעזרתו מתאפשרת בניית חומרים בתא והנעת תהליכים ביולוגיים. לפירוט עקרון זה ראו: מטבוליזם.

פעפוע

פִּעְפּוּעַ (בלועזית: דִּיפוּזְיָה) הוא פיזור של חומר (עצם פיזיקלי, כמו מולקולות) במורד מפל ריכוזים, מריכוז גבוה שלו לריכוז נמוך שלו. הפעפוע הוא תנועה עצמית של חלקיקים, תהליך הנגרם בשל תנועתם המתמדת והאקראית של חלקיקי החומר, שנובעת מהאנרגיה הקינטית שיש להם. תוצאת הפעפוע היא ערבוב הדרגתי של החומר עד להגעה לריכוז אחיד על פני הנפח העומד לרשות החומר.

קצב הפעפוע תלוי בטמפרטורה, כלומר באנרגיה הקינטית של חלקיקי החומר, בצמיגות הזורם שבו מתרחש הפעפוע ובכמות החלקיקים של החומר. חוק הדיפוזיה של פיק מסביר בצורה מתמטית את תופעת הפעפוע. פעפוע מתרחש באופן בולט בגזים ובנוזלים, אולם גם במוצקים מתרחש פעפוע איטי. פעפוע של גזים הוא מהיר יותר מפעפוע של נוזל. פעפוע בנוזלים עשוי לגרום לפיזור של חלקיקים המומסים בנוזל או לחלופין לפעפוע של הנוזל עצמו (תהליך הנקרא אוסמוזה).

הפעפוע מתואר במספר דיסציפלינות בפיזיקה, בכימיה ובביולוגיה. להלן דוגמאות:

ערבוב מספר חומרים ובכך ליצור תערובות חדשות כגון אבקות למיניהן וכדומה.

שימוש בריאקטור.

יצירת קטליזטורים בתעשייה כימית.

יצירת נסכים על ידי עירוב של פלדה או מתכות אחרות עם חומרים אחרים.

קור (תחושה)

קור היא תחושה אותה חשים בני אדם או בעלי חיים כאשר הם שוהים באזור שבו הטמפרטורה נמוכה יחסית, או בעת שהם נוגעים בחפץ שהטמפרטורה שלו נמוכה יחסית. תחושת קור קלה אצל האדם הממוצע מתחילה בטמפרטורה של 20-17 מעלות צלזיוס, והיא הולכת וגוברת ככל שהטמפרטורה נמוכה יותר. קור אינו גודל פיזיקלי, אלא תחושה הנובעת מפליטה מוגברת של חום מגוף האדם.

תחושת קור איננה נעימה לאנשים מסוימים. ובטמפרטורות נמוכות מאוד קיימת סכנה של כוויית קור ואף היפותרמיה ומוות. להגנה מפני הקור משמשים בגדים המבודדים את האדם מסביבתו ושומרים על חום גופו (ובפרט מעילים וכפפות), וכן מבנים המבודדים את האדם מהטמפרטורה החיצונית ומאפשרים חימום שיביא את הטמפרטורה בתוך המבנה לרמה רצויה.

קור הוא תוצאה של איבוד חום מהגוף. לדוגמה, כאשר פועל מזגן בתוך חדר, ופותחים את החלון, החום נכנס אל החדר אבל הקור לא יוכל לצאת לסביבה.

ריצה

ריצה היא צורת התנועה המהירה ביותר של בעלי רגליים. ההבדל בין ריצה להליכה הוא שבריצה יש נקודת זמן בה אף רגל אינה נוגעת בקרקע, בעוד שבהליכה נוגעת לפחות רגל אחת בקרקע בכל רגע נתון.

רעב

רָעָב היא תחושה הפוקדת אדם או חיה כאשר לא מסופק לה מזון במידה הנדרשת. שיכוך הרעב הוא צורך בסיסי הקיים אצל כל בעלי החיים, אך האדם יכול לשלוט על צורך זה יותר מבעלי החיים.

רעלן

רעלן (בלועזית: טוקסין) הוא חומר רעיל המופק על ידי אורגניזמים (בעלי חיים, צמחים וכדומה).

רעלנים מופרשים במקרים רבים על ידי גורמי מחלות שונים, כגון חיידקים. הרעלנים מפרקים קשרים בין מולקולות בתאי הגוף, או שהם מגיבים עם המולקולות ומוציאים אותן בכך מכלל פעולה.

כשהמולקולות הנפגעות הן אנזימים, קולטנים, נוקלאוטידים או חלבונים חשובים, משתבשת או נפסקת פעולת התא. אם לתא תפקיד מוגדר במערכת כלשהי בגוף, הדבר מביא למחלה.

דוגמה למחלה הנגרמת על ידי רעלן היא דיזנטריה.

מבדילים בין אקסוטוקסין ( רַעֲלָן חוּץ-תָּאִי או אקזוטוקסין, Exotoxin), אותו החיידק מפריש, ואנדוטוקסין (רַעֲלָן תּוֹךְ-תָּאִי, Endotoxin), המהווה חלק מדופן התא של החיידק. לעיתים אנדוטוקסינים אינם מזיקים כשהחיידק חי, אך כשהוא נאכל על ידי מאקרופאג'ים (חלק ממערכת החיסון של הגוף) דופן התא שלו מתמוסס, הרעלנים משתחררים ואז הם מזיקים לתאי הגוף ביתר קלות.

שמיעה

שמיעה היא החוש המאפשר לקלוט קולות וצלילים באמצעות מערכת השמיעה.

איבר הגוף המקושר לחוש השמיעה הוא האוזן.

שתייה

שתייה היא הפעולה בה אורגניזם מכניס נוזלים לגופו דרך הפה או דרך העור (דגים לדוגמה). שתיית מים לדוגמה, היא הכרחית לקיומם של בעלי חיים ובני אדם. מניעת שתייה יכולה לגרום להתייבשות שעלולה אף להוביל למוות. לשם תפקוד תקין על בני אדם לצרוך לפחות כליטר וחצי מים ביום, וכמות גדולה יותר בתנאי אקלים ורמת פעילות מסוימים.

גם אדם מקבל נוזלים במידה מועטה בספיגה דרך העור. בהלכה יש נושאים שבהם סיכה כשתיה כלומר, סיכת הגוף בנוזל נחשבת כשתייה דרך הפה.

בהקשרים מסוימים, המילה "שתייה", הן בעברית והן בשפות אחרות, משמשת לעיתים כשם נרדף לשתיית משקאות אלכוהוליים.

ביולוגיה
אבולוציהאימונולוגיהאנטומיהאקולוגיהאתולוגיהבוטניקהביואתיקהביוטכנולוגיהביוכימיהביולוגיה ימיתביולוגיה מבניתביולוגיה מולקולריתביולוגיה התפתחותיתביולוגיה מערכתיתבקטריולוגיהגנומיקהמטא-גנומיקהגנטיקהזואולוגיההיסטולוגיהטוקסיקולוגיהכרונוביולוגיהמדעי המוחמורפולוגיהמדעי החייםמיון עולם הטבעמיקרוביולוגיה • פיזיולוגיה • פרמקולוגיהפתולוגיהקריוביולוגיהרדיוביולוגיהציטולוגיהאנטומולוגיהפיטוגאוגרפיהפרימטולוגיה

ראו גם: רמות ארגון בביולוגיהתחומים בביולוגיה • ביולוגים

פורטל ביולוגיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.